|
הערה והארה:
כול הדמויות המופיעות בשירים ,למעט אחת – הן יְצִירֵי-דִמְיוֹן, וכול דמיון בינן לבין דמויות שחיו, חיות בינינו היום או תחיינה עמנו או בלעדינו בעתיד כאן או אי-שם, הוא מקרי, נסיבתי ובן-חלוף, אך גם בלתי נימנע בשל הגבולות הדקים, הארוכים והבלתי-ניתנים לסגירה הרמטית בין המציאות והבִּדְיוֹן ובין הזיכרון והשיכחה.
אני מתנצל מראש ולמפרע אם מישהו ראה, רואה או יראה עצמו נפגע באיזשהו אופן, מסיבות השמורות עמו, מדמיון כלשהו בינו לבין מי מהדמויות המופיעות ביצירות, ופוטר אותו מראש ולמפרע אם הוא ראה, רואה הוא יראה עצמו נשכר מאותו דמיון מקרי.
נ"ב: השימוש שנעשה לעיל בלשון זכר הוא מטעמי נוחיות בלבד.
עכשיו
"אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִים בַּמִּדְבָּר בִּרְעותוֹ אֶת הַחֲמוֹרִים"
בראשית לו
עכשיו שֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי לְבַד
על האי הפרטי של חייך
ויכולה לעשות כמעט
כול דבר שמחזיק מַיִם
בלי להתחשב באף אחד
מה אני יכול להגיד מלבד
מַבְּרוּק!?
עכשיו שגם אני סוף-סוף חופשי
מאֶלֶף ושלוֹש התחייבויות קודמות
(שרובן כבר זכור לטוב או נשכח ונסלח
ורק מיעוטן עדיין לא – כי בַּן הזמן
הכול-יכול טרם עשה את שלו)
ויכול לשבת בנחת ולגרד בַּתַּחַת
תַּחַת גַּפְנִי וּתְאֵנָתִי וּתְמָרִי וְרִימוֹנִי וְזֵית-שַׁמְנִי
לאכול חיטה נבוטה ולשתות מיץ שעורה
כדי לשמור כמיטב יכולתי על בריאות גופנית
שאין כמותה לשובב נפש בעולם הרע והמכוער
השורץ על כול צעד ושעל סכנות-חיים
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם שרק לאחר שאתה נעקץ
מתברר לך שלא ידיים הן אלה אלא נחשים
ושהעולם רוחש נחשים שהתחפשו לאנשים
עכשיו ששנינו חופשיים סוף-סוף לגופנו ולנפשנו
ולפחות לִכְאוֹרָה (כמו שנהוג לומר כשסוקרים
את אופק הדברים במבט חטוף מרפרף ושטחי
או בעין בלתי-מזויינת ולא רואים שמעבר לו
מצטברים נַחְשׁוֹלֵי ענק שמסוגלים לבלוע
איים שלמים) יכולים להתעלם מהעולם
מה יכול למנוע אותנו מלעשות חיים משוגעים
עד קץ היֵמִים היַמִּים והיָמִים כול אחד
על האי הפרטי של חייו – אה!?
2.1.2011
הרשות והסמכות
"כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ"
תהלים
שוב הוצגה פה אמת מוחלטת
על-ידי אלה שמחליטים
והיא הייתה כרגיל מפוטמת
בְּכַרְעֵי ברווזים-צולעים
וכול אלה שמחליטים
הלכו שוב מרוצים לִטבול
כרגיל עִם אותם שרצים
בידיהם כמו שלשום ואתמול
כי בידיהם הסמכות להחליט
מתי יִשתקו תותחים
ומתַי יֵחָשְׁבוּ מַטְאטְאִים
לכלֵי-זין גדולים וחמים
אבל גם עין בלתי-מזויינת
יכולה אם רוצים להבחין
שבשני המקרים גם-יחד
מדובר בכלי-זין של ילד
כי אמת מוחלטת היא רק
זו שאֶת אלוהים
לא בראו אריות או דובים –
בראו בני-אדם מתוך סְרָק
ואין שום הבדל בינה
לבין כול שקר מוסכם
כמו בריאת הגולם מפראג
או טויזנט און איין נאכט...
על כן ראוי שיפנימו
בעלי הרשות/הסמכות
שגם הם בַּעבוֹר בם רוח
לא יַכִּירֵם עוד מקומם.
4.1.2010
[מוקדש לכול פּוֹץ, קטן או גדול, המשתחצן בפרהסיה שהוא מסוגל להבחין תוך חמש דקות
אם מדובר באורגזמה אמיתית או מזוייפת]
יש אהבה
יש אהבה שהופכת עבד למלך
יש אהבה שעושה את ההפך
ויש שעושה הפוך על הפוך:
פעם היא כתר קוצים
פעם קֶרֶן הַפּוּך
ופעם מִצְנֶפֶת לֵצִים
רק אצלך ידעתי את כול השלוש
ובשבילי זה ולא אחר הוא
השילוש הקדוש
שמאז לכתך והיעלמותך אני סובב והולך
ומחפש ותר ומרגל וסורק ובולש ועוקב
וחוקר וחופר ונובר ומתחקה שוב ושוב
על עקבותיה של אותה תופעה אלוהית
אצל נשים גורליות כי רק בַּן היא עשויה
להימצא וכך לא פעם תוך כדי חיפוש ותעייה
אני מאבד את עצמי לעונה או שתיים
אי-שם בתוך היא
שאינה מספיק גורלית
לפעמים לשם שינוי אני מגשש
בעיניים עצומות כמו בחלומות
מגשש וממשש ומחטט ומפשפש ומושך
בְּציציות המציאוּת הלוך ומשוך הלוך ומשוך
עד כדי פרימה כזאת שאילולא היו העיניים עצומות
לא היה נשאר שום דבר לדמיון...
אז למה באמת – למה באמת
לסכן את הדמיון עד כדי כך
במקום להסתפק בַּזיכרון
שמאז לכתך והיעלמותך
משמש כממלא מקום ראשון
של מלך ועבד וליצן
ממלא מקום מקסים
שיודע ללהטט ישר והפוך
והפוך על הפוך
גם בכתר קוצים
גם בקֶרֶן הַפּוּך
וגם במִצְנֶפֶת לֵצִים...
לאז למה לחפש עוד ועוד
למה לנסות ולטעות שוב ושוב
למה לבקש ולחקור ולדרוש
למה לתעות ולאבוד ביערות פות
למה לְהִתְחַקּוֹת בלי סוף
אחרי אותו שילוש קדוש?
למה להתענות עונות שלמות
בכול האוֹפֶּרַצְיָה המסובכת הזאת
בשביל פה ושם לאורך החיים
כמה רגעים של התפעמות אלוהית
למה באמת אלא אם כן
בלי הדבר האמיתי אתה מת.
6.1.2011
רגע לפני הרמת המסך
אילו יכולתי לגלות
אפילו ברמז דק
הייתי מגלה שזאת
אַַתְּ –
אילו יכולתי לגלות עוד קצת
הייתי מגלה גם שאַַתְּ
היית זו שחלצה לי שד אִמָּהִי
בלי לשאול שאלות או להציב תנאים
אילו יכולתי להמשיך לגלות
הייתי מגלה שזה מה שהִציל
אותי כשעמדתי לגווע בָּרָעָב
לאהבה –
אילו יכולתי להוסיף לגלות
הייתי מגלה אבל לא עדיין
שתחילה הִגנבת אותי לגנֵי עדניִך
דרך שער האשפּות
אילו יכולתי לגלות עוד
הייתי מגלה שלאחר כמה סידורים
שהיו ונשארו הכרחיים
הכנסת אותי דרך שער המלכים
אילו יכולתי לגלות גם זאת
הייתי מגלה שעוד לפני כול אלה
כבר הייתי מאוהב בך עד כְּלות
ובמבט לאחור זה לגמרי לא פלא
אילו יכולתי לגלות עד הסוף
הייתי מגלה שאהבה כזאת מוצאים
רק פעם או פעמיים בחיים
במקרה הטוב
אילו יכולתי לגלות בלי חשש לחיי
הייתי מגלה שאַתְּ כמו לורליי
היא זו הקוראת לי מאז לילה-לילה
להפליג אליך –
אילו יכולתי לגלות כבר עכשיו
למה גם אני לפעמים עצוב כול-כך
הייתי אומר שזה בוודאי בגלל שאולי
לילה אחד כמו אותו ספן מפורסם
אמות עליך.
7.1.2011
שׁוּב
"לדמיון חי אין גיל"
עובדה
אין גיל שבו מאוחר
להצמיח כנפי דמיון
ולדאות על כול גיא והר
כמו עיט בשיא אונו
אין גיל שבו פג הזמן
לעופף בשמי הדמיון
מארצות הקור
אל ארצות החום
אין גיל שבו אי-אפשר
לחצות בַּדמיון ת'מִדבר
כדי בסופו של דבר
להגיע לכאן
אין גיל שבו לא נכון
לרדת לפחוֹת בדמיון
כדי לעמוד שוב בְּשער
גן-עדן עלֵי אדמות
אין גיל שבו לא מתאים
ללקק לפחוֹת בַּדמיון
את כול מה שכמעט כול לשון
משתוקקת תמיד ללקק
אין גיל שבו מיותר
להיות דִּיסִידֶנְט פעיל
כשמדובר שוב במשטר
פאשיסטי בעליל
אין גיל שבו עוצר
דמיון היוצר ואומר
כשהתותחים רועמים
אשמור את עצמי לעצמי
אין גיל שבו לא מסוכן
להתאהב שוב כמו טירון
באישה גורלית חדשה
כמו שקרה לי כאן.
11.1.2010
הבהרה (3)
אֶת טיבה של האהבה
שלנו
לאור ניסיוננו הרב
רק אנחנו נקבע
רק אנחנו נחליט
על צורתה
על כמותה
על איכותה
על מיקומה
על מקומה בחיינו
רק אנחנו נדבר בשמה
רק אנחנו ננווט אותה
בינינו
רק אנחנו
נשיט אותה בימינו
נטיס אותה בשמינו
נוליך אותה יד ביד
אל הארץ המובטחת
לה מאיתנו
רק אנחנו נשליט
אותה עלינו
רק אנחנו
ולא אֵל הזוי
ולא מושל זָנוּי
ולא בעל המאה
ולא ספסר קרקעות
ולא סרסור זונות
ולא רב קָמֵיעַ
ולא שופט צבוע
ולא גנראל יהיר
שהפך לראש עיר
ולא רכילאי בזוי
ולא סכסכן מצוי
לא הם ולא מִשְׁנֵיהֶם
ולא ממלאי-מקומם
ולא סגניהם
ולא עוזריהם
ולא מלחכי פנכתם
באשר הם שם
למיניהם ולזניהם
לא הם!
[
השימוש בלשון זכר
הוא מטעמי חיסכון בלבד
ובכול מקום שמופיע גוף שלישי
יחיד או רבים
מהנ"ל
הכוונה לשני המינים
וכול אחד מהם לחוד וכולם ביחד
יכולים לנשק לנו מרחוק בתחת]
12.1.2011
http://www.sobolmusic.com
| 
