...................................................................................................................
אִם אַת רוֹצָה
אם את רוצה מלחמה
זה מה שתקבלי
כמו שקיבלת עד עכשיו
כול מה שרצית
כמו שקיבלת בעבר
את אהבתי
ומיהרת לקצץ את כנפיה
כאילו היא תוּכִּי ביתי
ומיהרת לקצץ את כנפיה
שתתרגל תחתיה
שלא תוכל לעופף
מִחוץ להישג ידך
שלא תוכל לעופף
ולשרוד כשהיא משוחררת
כדי שתהיה רק שלך
כמו כול מה שלקחת
כדי שתהיה רק שלך
כלואה בכלוב קיִנאתך
ועשית זאת באופן מוצלח
שאין לזכור בכלל איך
כן. עשית זאת באופן מוצלח
למרות שזה לא טבעי
שלא התפתחו בה צרכים
לצאת לעולם מחדש
שלא התרחשו שינויים
לפחות בעונות מעבר
אבל כול זה בסוף לא עזר
כי אין לכלוא אהבה
לא. כול זה בסוף לא עזר
ולהפך: החמיר ועינה
גם אותך כי קינאה היא קינאה
וקינאה מעוררת חשד
וחשד רק מגביר קינאה
עד כדי להצית שינאה
ומכאן עד המלחמה
הדרך סלולה וקצרה
וזה גם הגיוני
כי אין שום שלום נצחי
כמו שאין אהבה נצחית
כמו שאין שום דבר נצחי –
אם את רוצה מלחמה
זה מה שתקבלי
כמו שקיבלת עד עכשיו
כול מה שרצית.
16.3.2007
................................................................................................
תור האביב
"המודע ניתן לאילוף כמו תוכי, לא כן התת-מודע;
זו הסיבה שאוגוסטינוס הקדוש הודה לאלוהים
על שלא עשהו אחראי לחלומותיו"
קרל גוסטב יונג
אחרי עלותך מן הרחצה
ולפני כניסתך חמה וצחה
וריחנית כפריחת לִילָך
לתוך חלומותיי דעי לך
שלמרות השטיח האדום
הפָּרוּשׂ בהם לכבודך
ולמרות שֶמִזֶה שנות דור
אני עושה הכנות לבואך
מדמיין השכם והערב
ובאישוני לילות איך
אעמוד דום בטרם ארד
לנשק את עפר רגליך
בעת קבלת פניך
שֶיָפוֹת כְּמותן אין
לא היו לפניך
ולא יהיו אחריך;
ולמרות שאני מתכוון
לומר אמן
לכול דרישותיך באשר הן
שָׁם (כן, גם שם)
ולגדל ולקדש ולברך
ולשבח ולפאר ולרומם
ולנשא ולהדר
יותר ויותר
ולעלות ולהלל ולגמור
את ההלל לכול אורכך
ורוחבך ועומקך
מלפנים ומאחור –
למרות כל זאת
אינני יכול להיות
אחראי לחלומותיי
אפילו לרגע אחד
כי באופן טבעי עלולים לקרות
בהם מעל ומתחת ומסביב
כל מיני דברים מוזרים
שאין לִצפותם מראש.
21.3.2007
..............................................................................................
ציפורים כחולות *
מיטיל: איפה המתים?...
טילטיל: אין מתים...
מוריס מטרלינק/ הציפור הכחולה
אילו יכולתי להמשיך לְרַצּוֹתךְ
בכול שעת רצון
לא הייתי יוצא והולך
עֵירוֹם ויחף וחסר הִגָּיוֹן
לאסוף כוחות בקצווי ארץ
במקומות שרק פֶּרֶא
לְמּוּד מִדְבָּר מסוגל לשרוד
וגם זה לרוב רק הָלוֹך
ולא חזור – אַל תחכי
יותר מארבע עונות לשובי
וְאַחַר קִראי אהובי
לכול מי שיעלה ויבוא ויוכל
(כמוני בהתחלה) לראות בך
בכול שעת רצון ציפור כחולה.
* (בסוף כולם חוזרים הביתה בדרך זו או אחרת)
24.3.2007
........................................................................................
מפגש בשנגרילה
מכולן היא הייתה האחת והיחידה
שאהבה אותי באמת אהבה נצחית למרות שידעה
שלעולם לא אוכל לשאתה על כפיי
אל מעבר לסף הדמיון ומִשם קבָל-עַם ועֵדָה
ללכת לצידה יד ביד כמו שהלכתי בחיי
עם כול אותן נשים יפות שלכאורה
אהבו אותי אהבות אמת ונישאו על כפיי
לאורך כִּברת מציאות ורודה או אפורה
וזה לא אומר שרע להיות
נאהב באופן בלתי מובהק
או לאהוב באופן בלתי מובהק
אבל ממש לחולל נפלאות
יכולות רק אהבות שאינן יכולות
להתקיים מעבר לגבולות העמק הנעלם
או האי החדש או שום מקום א' או ב'
מסיבות השמורות עם הנסיבות –
מכולן היא הייתה האחת והיחידה
שנולדה שם ונשארה שם לשמור לְעולם
על נעוריה ואני יודע שהם נשארו כחידה
חסרת פִּתרון בעיני כול אדם
שהרי כולנו בני-תמותה אבָל
כמי שזכה בחסדיה מראשיתם
אין בלבי ספק שיום אחד אנשא
קבל עם ועדה בקול דממה דקה
על אחת או יותר מרוחות הזמן
לְעמק נעלם או אִי חדש או שום מקום
א' או ב' ושם כמו שיכולה לחולל בעולם
רק אהבת אמת היא תחכה לי שוב פתאום
בזרועות פתוחות כי לעולם חסדה!
31.3.2007
[שנגרילה היא עמק אגדי ומבודד, מכותר ומוסתר בין הרים נישאים; החיים בעמק הנעלם הזה הם מאושרים ונצחיים
אבל איש אינו יודע את הדרך אליו ואת מקום המעבר לתוכו. החיים שם מתוארים בנובלה "האופק האבוד"
שכתב הסופר הבריטי ג'יימס הילטון. הנובלה ראתה אור לראשונה בשנת 1933.
(מקום דומה מתואר במיתוסים בודהיסטיים עתיקים, ומכונה בהם "שָׁמְבָּלָה") ]
.................................................................................................................
אין חיה כזאת
אילו הייתה גם טיפשה וגם רעה
לא היה מתעורר ספק שהיא קיימת
שהיא אפילו לא ממש נדירה
גם אם לא הייתה מסרחת ונוהמת;
אילו הייתה בו בזמן גם מכוערת
קנאית אנוכית כְּפוּיַת-טוֹבָה
גאוותנית קנטרנית מקטרת
חתרנית נקמנית וצבועה
עדיין היה אפשר למצוא פה ושם
יותר מאחת או שתיים שבלי בושה
נושאות יותר משלוש תכונות
מהסוג שאוזכר (ויש כמובן עוד) –
אבל היא גם יפה גם חכמה גם נדיבה
גם נאמנה גם אמיצה גם צנועה
גם סלחנית גם מנומסת גם שובבה
גם מגוננת גם מביסה וגם כנועה
שאילו לא הייתי יוצא ובא בה
(לא רק בחלומות) ויודע לזהות
את טעמה וניחוחה בעיניים עצומות
הייתי מוכן ומזומן להישבע שֶ –
9.4.2007
.........................................................................................................
לשימוש אישי
"הדברים הרעים קורים מעצמם
את הדברים הטובים צריך לברוא"
תולדות האֵלִים
כשהיינו מאוהבים
הנחתי לך לעשות בי
יומם ולילה כאוות נפשך
ויד דמיונך
כשהיינו מאוהבים
הנחת לי לעשות בך
תוהו ובוהו מראשיתך
עַד קצה גִבעות עולם
כשהיינו מאוהבים
לקחת לעצמך את מיטבי
בלי חשבון עד טיפת הדם
כאילו לעולם חסדך
כשהיינו מאוהבים
נתת לי את מיטבך
שהכול יהיה הדדי
כאילו לעולם חסדי
כשהיינו מאוהבים
כול הדברים הטובים
קרו מעצמם וזה הרי
על-טבעי
כשהיינו מאוהבים
זה היה אלוהים
ולא היה לִפנֵי
ולא יהיה אחרֵי
כשהיינו מאוהבים
הזמן נסוג לאחור
וכך תמיד בסוף הדברים
נותר חור שחור –
21.4.2007
...........................................................................................................................
שיר קטן על עצים ואבנים
אם האדמה חשה שחורשים בה
מי רואה?
אם כואב לאבן שמנפצים אותה
מי שומע?
אם העצים בוכים כשכורתים אותם
למי איכפת?
אם כלבים יודעים מהו מוות
מה זה משנה?
אם בני-אדם לא יודעים
מי יודע?
אם המתים מתו לְעולם
היכן הנחמה?
אם כול החיים נוצרו בים
מדוע לא כולם חוזרים לשם?
אם לא לים ולא לשמים
אז לאן?
אם סתם לאדמה
אז מה החוכמה?
אם אין שם כלום
באופן מובהק- מוחלט-נצחי
לא טעם ולא ריח
לא ראייה ולא שמיעה
לא מישוש ולא ניחוש
וזה בסופו של דבר העולם
אז לשם מה?
אם עדיין כואב לי
מַשְׁמָע אני קיים?
24.4.2007
..............................................................................................................
הזדמנות אחרונה
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום"
בראשית א, 2
כול הדרכים שוב פתוחות לפניך
כמו שהיו פתוחות בראשית
ואל תתעכב לשאול מה ואיך
כי הפעם הזמן הוא קצר וסופי
כול הדרכים שוב פתוחות לפניך
ואתה שוב חופשי וחופשי וחופשי
לבחור באחת שבה אם תלך
תגיע הכי קל עד הסוף
או בזו שאין בה מנוח לרגע
כמו בים-זר-חורפי רחוק מכול חוף
כשהמים עומדים להגיע עד נפש
אבל יש גם סיכוי לצאת כגיבור
או בזו שאין לה שום אח ורֵעַ
שהכול בה קורה בסער ופרץ
אפילו בלב עיר אפילו בחדר
כמו אהבה לאישה גורלית
כול הדרכים שוב פתוחות לפניך
כמו שהיו פתוחות בראשית
בלב תוהו ובוהו וחושך מחריד
כי רק כך הדרכים נפתחות לעתיד –
15.5.2007
