|
בדרך אליך
בַּדֶרֶך אֵלַיִך עָבַרְתִי עַל פְּנֵי
נרקיס פורח שממש התחנן
"קח-אותי קח-אותי אליה לִפְנֵי
שמישהו אחר ייקח וייתן כן-כן
למישהי אחרת שאינה נסיכה
על עדשה או על סוס אציל"
לא קטפתי – יודע להבדיל
בעיניים עצומות לא רק
בין פרח מוגן לפרח סְרָק
בין נסיכה לבין שִׁפְחָה
בין אציל פולני לעבד כנעני
אלא גם בין צניעוּת לצביעוּת
לא רק לפי רֵיחַ שֶׁחִי או כּוּס
(שהטוב ביותר הוא פריחת נרקיס
והרע – גוֹנְגוֹרְזוֹלָה שהבשילה במערה)
אלא גם לפי הַטַּעַם,חִתּוּך-הַדִּבּוּר וכמובן
הַמִּשְׁמוּשׁ שרק בזכותו ניתן לָחוּשׁ
את המקום, את הזמן, את הצורה ואֶת
הַמִּרְקָם או במילים אחרות: לרדת בלי מילים
אל שורשי-הדברים, אל העיקר, אל היסוד אל מקור-החִיּוּת, אל הסוד הכמוס, כלומר...
איפה הייתי? אה, כן – בדרך אליך
אהובתי ולא תאמיני שכמעט שלחתי
יד בְּפרח מוגן כאותו מאהב קדמוני
ששלח ידו מִן החור עַד מעֵיהָ
שאחז בבת-אחת בשני שדיה
כְּאחוֹז צייד מנוסה בשני עופרים
תְּאוֹמֵי-צְבִיָּה אוֹ תְּאוֹמֵי-גָ'מוּס
שגמר לה בשִׂמחה מהולה בצער
בֵּין הָרֵי הַבְּשָׂמִים ואַגַּן הַסַּהַר
כמו שכול דבר טוב נִגמר
במוקדם או במאוחר ורק
לעתים נדירות בַּזמן הנכון
או במילים אחרות: ביחד
אבל לא-זה לא-זה העיקר
לא זה מה שעושה את ההבדל
התהומי בין היש והאַיִן
גם לא בין אהבה לסטוץ
אפילו לא בין זַיִן לזַיִן
או בין כּוּס לְכּוּס
או אם רוצים או לא
בין מלחמה ושלום
וזה מזכיר לי שוב פתאום
שבאמצע הדרך אליך
שלחו אותי עם עוד כמה
מאות אלפים לעוד מלחמה
מיותרת שממנה לא חזרו
כרגיל רבים פי כמה וכמה
מכול המינים של הפרחים המוגנים
בארצנו שעד כמה שאני זוכר עדיין
לא עולים על 272 כולל אותו נרקיס
שלא קטפתי אז בדרך אליך כמו שלא
הרגתי למענך בעלי חיים מוגנים ולא
שדדתי למענך עתיקות ומאובנים
בניגוד לגנרלים אחדים ואחרים
כך שאם עדיין תרצי בי בשובי
מן המלחמות תצטרכי להסתפק
בזר פרחי-תרבות שקניתי בחנות
ובי עָרֹם וְיָחֵף כי גם את הדרגות
השלכתי לפח-אשפה בדרך אליך
אהובתי.
25.10.2008
.................................................................
פנוי להובלה
עכשיו יש לי זמן לחשוב רק עליִך
להביט עמוק בַּנִסְתָּר שבך
ולא רק בַּחֲטָף בַּגָּלוּי לַעַיִן
כשאַת על הגב או על אַרְבַּע
עכשיו יש לי פנאי לשמוע מדוע
היית אומללה בשיא פריחתך
למרות שהיה לנו טוב בַּחֲטָף
כי גם את לא היית פנויה כידוע
וכמוני ידעת בְּנֶפֶשׁ וגּוּף
שהזמן לא בָּשֵׁל ואולי לעולם
הוא בכלל לא יחנוט את פַּגָּיו וְיָפוּג
כמו תרופה שפשוט פג תוקפה
אבל לא!
הוא חנט הוא בָּשַׁל הוא אָדַם
הוא מָלֵא רוֹך ותשוקה ועסיס
הוּא תָּפוּחַ הוּא רַךְ הוּא בְּשָׂרִי
כְּמוֹ פְּרִי מְדוּמֶּה מִפְּרִיחָה מְדוּמָּה
כמו תאנה כמו תפוח כמו תוּת
כמו שְׂערך בַּרוּחַ כמו הַרַכּוּת
האלוהית של הפות
בשיא עונתה
מה יכול להיות יותר מִזה?
איזה אֵל יכול להיות
מלא רחמים כמו פות
בשיא עונתה? אה?
עכשיו כשאני בעיצומו של סתיו חיי
מרחף לי חופשי לנפשי וגופי
בין שמֵי האינסוף ואַדְמַת הסוֹף
יש לי כבר סוף-סוף פנאי
לעשות אותך מאושרת
זאת אומרת לרחף איתך
בַּגָּלוּי וּבְרֶצֶף ולא רק בסתר
כשזה הסתדר לי ולך...
עכשיו יש לי זמן להיות
רק איתך לחשוב רק אותך
להקשיב רק לך לגמור רק בך
לחכות לאט-לאט שהכול יִשְׁקוֹט
לקום רק מִמך לשתות ביחד
תה או קפה להשתין בנחת
להביט בחלון לִפְנֵי ואחרֵי
איזה יום יפה כמה טוב יהיה
לצאת ככה nonchalant אל המרחק
שנותר עדיין בין השמיים לאדמה
לִדְאוֹת בַּרוּחַ הסתווית השובבית
להסתלסל להתערסל לנוח
כמו שצריך אחרי שעושים
מה שעושים (למשל אהבה)
להאזין לשירת הציפורים
בשובן מֵהָתָם לְהָכָא
לשמוע לא רק אַנְחוֹת-תשוקה
חפוזות תוך כדי חפוזים
זאת אומרת להיות קשובים
זה לזו עד המילה האחרונה –
4.11.2008
............................................................................
צחוקים
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ"
בראשית
מִמַּבָּט-רִאשׁוֹן האמנתי
שתהיה אצלי האחרון
אך מרוב לנסות-ולטעות ידעתי
תַ'מרחק בין מציאות ודִמיון
כן. לא פעם כבר התעוררתי
כאילו אחרי שֵׁנָה בריאה
והִבטתי סביבי ולא קמתי
כי עולם שלם לא היה –
עולם שלם – עולם כמוךָ
שלא היה אָמוּר לָגוּז
שנאחז-בי בכול הכוח
ואני בו: לָנֶצַח זוּג...
זה לא החזיק גם עד אמצע הדרך
בין המציאוּת – לבין הדמיון
וככה מצאתי תְ'עצמי משוטטת
לבד שם באמצע שום-מקום –
ובכול פעם שזה שוב קרה לי
נשבעתי שזה לא יקרה לי שֵׁנִית
והבא שיֵצֵא לקראתי פה אקרא לו
"חפוז" – בוא חפוזי... לֶךְ-לְךָ חפוזי!
אם תישאר איתי לָנֶצַח
אקרא לך "חפוז נִצחי"
אך אִם תשאיר אותי באמצע
אצחק לך בכול כוחי !
חה-חה חה-חה! – חה-חה חה-חה-חה!
חה-חה חה-חה!! – חה-חה חה-חה!!
חה-חה חה-חה!!! – חה-חה חה-חה-חה!!!
חה-חה חה-חה – חה-חה חה-חה...
28.11.2008
...........................................................................................
כְּמוֹ שֶׁ-
כמו שפרח נובל
לעולם לא ישוב עוד
לפרוח בשום עונה
כמו שעלה שנשר
בסתיו שעבר
הוא כבר חלק מאדמה
כמו שידענו שאפשר לְצפות
מהמציאות רק למה שהיא
והאמנו שמהדמיון נוכל תמיד
לצפות להרבה יותר
כמו שהדמיון מסרב לדמיין
שאחרי ארבעים שנה
אנחנו עדיין הולכים במדבר
לארץ חדשה-ישנה
כמו שאנחנו יכולים כבר לראות
את חסדי נעורינו
אפילו מפסגת הר נבו
רק בתמונות דהויות
כמו שאנחנו עכשיו על סף
הזדמנות אחרונה
לאהבה נצחית (רואים אה!?)
עדיין מִתלבטים
עדיין מִתחבטים
עדיין מתייסרים
בשאלות הרוֹת
גורל ואחרות כמו
אם ללכת עד הסוף
ולגמור בגדול
או להמשיך לגדל
פִּימוֹת עַל כְּסָלִים
ולשיר בקולות נִחָרִים
שאינם מחזיקים מַיִם
"שלא יִגָּמֵר לעולם"
כשברור כְּשמש ים-תיכונית
באמצע עוד תמוז
באמצע עוד חפוז
שהכול זמני וחסר תכלית
עַד כְּדֵי
לעורר חלחלה
או אדישות
או בחילה
או טיפשות
You name it
2.12.2008
..........................................................
יופי קטלני
" ויאבק איש עמו עד עלות השחר"
בראשית ל"ב
יופיה נטע אותו במקומו
הדביק את לשונו לְחִיכּוֹ
והכריז עליו מלחמה
"איך יוצאים למלחמה
כשאתה נטוע במקומך?"
שאל את עצמו
"עוקרים נטוע
ומפקירים את השדות"
ענה לו קול מאוב
"ומה על בעלי החיים
והבתים והמצבות?"
שאל את עצמו
"למלחמה הזאת יוצאים
עֵירוֹמִים ועֶרְיָאִים"
ענה לו קול מאוב
והוסיף: "כשאתה יוצא
לְהַערוֹת לַמָּוֶת נַפְשְׁךָ
מה לך מִקְנֶה וְקִנְיָן וגפן וזית?"
"לְהַערוֹת לַמָּוֶת נפשי?" שאל
"מי היא בכלל מה היא בכלל?
לְמה היא חושבת את עצמה?"
"היא לא חושבת היא לא מבינה
היא היופי בכבודו ובעצמו
בלי שום תוספות"
ענה לו קול מאוב והוסיף:
"אם אתה הולך איתה עד הסוף
סימן שאתה במלוא מובן המילה
אָמָּן!".. "ואם לא?" שאל "מי אני אז?"
"אם אתה מדדה כמו ברווז
מגעגע כמו ברווז וכמו ברווז
מחרבן ומשתין מאותו חור
סימן שאתה ברווז ולא משנה
אם אתה לבן, אפור, חום או שחור
ברווז הוא ברווז!"
השיב לו קול מאוב
הפעם באריכות והוסיף:
"אם אתה ברווז
מקומך בין הברווזים
שיופיים בינוני ואינו קטלני
כברווז אינך נזקק אלא
לחור אחד כדי להשתין ולחרבן
להזדיין או לאונן וכדומה..."
"ואם אני אָמָּן?" שאל
"אם אתה אָמָּן" ענה לו קול מאוב
"אז אתה יודע מה עַל
ומה תחת ומה בין תחת לעל
ואתה שׂם נפשך בכפך
ונאבק עירום ועריה
לדעת אותה מעל ומתחת
מלפנים ומאחור ובין לבין
בלי כָּחָל, שָׂרָק וּסְרָק; בלי מורא
בלי מַשּׂוֹא-פָנִים
לחיים ולמוות!"
פָּסַק לו קול מאוב
"ואז?" שאל "מה התמורה?
מה התכלית? כמה זמן
המאבק הזה לוקח?"
"כול החיים"
השיב לו קול מאוב והדגיש:
"כול החיים!"
"ונגיד שאני מנצח
נגיד שאני מצליח להביס
נגיד שאני לא ברווז
מה אז?" - "אז? אז...אז!"
סיים קול מאוב
והוסיף רק זאת:
"אז אתה יודע בסוף
אִם שָׂרִיתָ עִם אלוהים
או לא..."
5.12.2008
............................................................................................
לאור היום
לאור היום
The wild cruel beast is not behind the bars of the cage. He is in front of it." "
אכסל מונתה
[מתוך מהדורה אמריקאית של מגילת סן מיקלה]
מה קורה פה?
איפה כולם?
כאן הרי עמד הבית החם
של אמא ואבא שמסביבו
סָבַב העולם
מה קורה פה
מי עקר
את עצי הזית וההדר
ואת הפרחים כולם
עַד אחד – וגם ת'אחד?
מה קורה פה
מי סָתַם
את בורות המים
יִבֵּש את הדשאים
גֵּרַשׁ את הציפורים?
מי?
שְׁמַע! את הציפורים
לא היה צורך לגרש כי
בזמן שהחורבן החל לְהִתְרַגֵּשׁ
הציפורים פַּרְשׂוּ כנפיים וְ-
הִסתלקו מכאן ביוזמתן...
מה שקורה פה זה שהיה
זמן שכול זה באמת היה
גן-עדן עלי אדמות: השמיים
היו כחול עמוק של תקווה
האוויר היה ראוי לנשימה
ואהבות ראשונות ואחרונות
אמרו שירה
ולמרות שנחשים מסוג קטלני
"נחשי-אדם" צצו פה ושם
ונשפו וניסו להעכיר את האווירה
לא היה מקום טוב מִזה בעולם
עד שהם פרו ורבו והפכו לְרוֹב
עכשיו שהם רוֹב
אתה בטח מבין סופסוף
שבני-אדם יכולים להיות
החיות הכי גרועות
להסתובב חופשי ולעשות שַׁמּוֹת
בכול מקום לאור היום
או במחשך או גם וגם.
11.12.2008
....................................................................................
אילו ידעתי
"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה"
דברים לב,מט
אילו ידעתי אז
ק"ס עונות לִפְנֵי
מה שאני יודע היום
שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ בַּסּוֹף פְּנֵי
הדברים והשתיקות
שזה יהיה אקורד הסיום
של הסימפוניה הַפָּתֶטִית הזאת
לא הייתי נחפז
לשים את נפשי בְּכַפּךְ ולשאתך
עַל כַּפַּיִם בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם
כדי שתוכלי לעמוד ביום מִן הימים
בראש זקוף קֳבָל-עָם או איש
או אפילו לְבַד מול מַרְאָה
ולומר מתוך יֶדַע אישי:
"הוא הלך אחרַי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם
האיש הזה עם שיר על השפתיים
כמו גיבור של סרט או מחזה
או אפילו סתם גיבור
מציאותי של מלחמה מציאותית
או גם כזה וגם כזה... מצטערת...
לא בדיוק זוכרת..."
"כן-כן הזמן כהרגלו
עשה את שלו" תגידו או
תהנהנו או סתם תִשתקו
מתוך מבוכה לְזֵכֶר
גוף ופרצוף שהיו מַשׂאַת-
נפשם של רבים וטובים
אפשר לומר 'מלח הארץ'
אבל בינינו לבין עצמנו
ממש כמו היום גם אז רק מעטים
התייחסו לַ-פְּנִים לַ-תּוֹך לַ-תּוֹכֶן...
פָּנִים רגליים ציצים ותוכעס
בסדר זה או אחר היו
בדרך כלל כול הסיפור
ויותר מזה
יותר מזה
לא תשמעו ממני בינתיים
אפילו בארבע עיניים
כי מה שטוב בכול סיפור זה
שאי-אפשר לנחש את סופו
חוץ מזה כמה מהדמויות
עדיין חיות עדיין בועטות
אולי עִם הזמן כשהדברים
יִגמרו להִשתנות עַד-אֵין-הַכֵּר
כמו שקורה לעתים אחרֵי
ק"ס עונות או אפילו פחות
אוּכל לגלות לכם פחות או יותר
לָמָּה נִגמר מה שנִגמר כמו שנִגמר
ואוסיף רק זאת:
אילו ידעתי אז
מה שאני יודע היום
לא הייתי הולך במִדבר
ארבעים שנה כדי שיום בהיר אחד
אוכל להשקיף עליה מהר הָעֲבָרִים או מִנְבוֹ
ולהבין סוף-סוף או לא
אם היה כדאי ללכת או לבוא
עד כאן.
19.12.2008
.............................................................
הזמנה זוגית
בוא נצא לחפש איפה טעינו
כי מאז שהזמן עשה את שלו
מעל ומעבר לציפיות
וכיסה גם דברים שבכלל לא ראינו
מה נותר טוב יותר לעשות?
בוא נצא לחפש איפה טעינו
כי הרי שום ספק לא הטיל פה צל
בזמן אמת על אותו מבט
שממנו הכול החל
שמִמנו הכול נברא
בוא נצא לחפש איפה טעינו
כי צח וזך וצלול וברור
שזה לא היה בעונת החיזור
שהשתרעה על פני כול הקיץ ההוא
ואפילו חדרה וחבקה את הסתיו
בוא נצא לחפש איפה טעינו
כִּי מוסכם וְשָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם
שזה לא בגלל רוח תְּזָזִי ונבזי
כמו הרוח ההוא שבלילה אחד
ירד מענן או יצא מהים
ותקף וחטף והקפיא והמית
את עצמו עִם אנאבל לי
בוא נצא לחפש איפה טעינו
כי אם נמצא אולי סוף-סוף נדע
אם היה זה בלתי-נמנע
וצפוי-מראש כלומר גורל
או רק טעות אנוש
ולדעת זה כמעט חצי-נחמה.
5.1.2009
| 
