|
הישרדות
לזכר אמא ואבא
לזכור אתכם אף פעם לא הספיק לי
החור בלב נישאר גדול מִדי
וגם אם הוא נחשב חור וירטואלי
אני מאז – בקושי חי
מוקדם מדי הרי שניכם הלכתם
נכון שכול אחד לחוד הלך
אבל הזמן כמו קֶצֶב בשיר-לכת
סגר כְּהֶרֶף-פֶּסַע ת'מִרווח
הזמן תמיד מקפיד לסגור כול פער
בין כול מה שהיה ומה שיש
ובין שניהם למה שיהיה
וכמו בציורֵי הפרספקטיבה
הייתם לאחד שם בקצה
ואל אותו קצה אני מושך –
--------------------------
איש אינו
איש אינו דואג לי שָׁם למעלה
כי אין שם דבר מלבד מרחקים
איש אינו דואג לי מִן הַשַּׁחַת
כי מתים הרי אינם דואגים
איש אינו דואג לי שם למעלה
כי אלוהים הוא דבר דמיוני
והמציאות לרע או לטוב
עולה בקלות על כול דמיון
איש אינו דואג לי שם למעלה
השמש מחממת כי היא כזאת
והכוכבים שגם הם הרי שמָשוֹת
לא שָׂמִים עלינו זין הלא
איש אינו דואג לי שם למעלה
לא לי ולא לכם
אבל רק טיפש מתנחם
בצרת רבים
איש אינו דואג לי שם למעלה
מלבד הדמיון ורק הוא יכול
ללבוש עוז ולרדת לשַּחַת
לנער-לעורר-להדאיג ת'מתים
שלום ילדים שלום אהובים
אני דואג לכם כאן ועכשיו
בין שמיים מעל ושחת מתחת
מקרוב/מרחוק כמיטב יכולתי
ומה שלא אספיק (וזה יִתכן)
כול עוד אני חש ונושם וחולם
אמשיך (ובזה אתנחם)
לעשות לעשות כמיטב יכולתי
בדמיונכם –
--------------------------
שום דבר
"אל תגיד הופ לפני שקפצת"
אימרה עממית רוסית
אני תמיד מודאג מהרגע הבא
ש.. לי לפחות מעולם לא היה
ניסיון איתו עד שהוא ממש עבר
ורק במבט לאחור כמו בתהייה
על הצלחה או כישלון באהבה
או בשינאה כמו במלחמה
שאחרֵי שלום או בשלום
שאחרֵי מלחמה או בַּאדמה
שבה אי-אפשר אפילו לחלום
להיות לפחות חכם-לאחַר ולומר:
מעשה שהיה כך היה או
אל תגידו בגת או דווקא כן
כדי שהדור הבא לפחות
יוכל לשבת בנחת תחת אִזדָּרכתוֹ
לשתות תה עם נענע ולהזדקן
בכבוד או לפחות בלי פחד
מהרגע הבא שהוא הרגע הזה
מפני שעד שמספיקים להגיד הוֹפּ
התקווה כבר מזמן מאחור ושום דבר
לא מתחרז עם החור הארוך הזה
בזמן שהוא כמו תולעת אינסופית
שאוכלת אותך לאט בלי שתרגיש
עד שאתה מרגיש אבל אז מתברר
שהיא כבר הספיקה לחרבן יותר
ממה שנישאר לה לאכול – הו שִיט
אתה אומר לעצמך או אַת
אומרת לעצמך אִם אתם
עדיין מבדילים בין הוא והיא
ביום השביעי: "אז מה הכול היה
חרא? "
שבת, 29 באפריל 2006
--------------------------
כתב-טענות
”כתבי טענות הם מסמכים המוגנים ע"פ דיני הקניין הרוחני
גם כשמדובר בטענות הנוגעות להתנהלותו של כוח עליון"
מתוך: הכה את המומחה
הו אלוהים! לאן נעלמו כלא היו
גומות החן שעיטרו את חיוכיה?
איך ייתכן שאתה קיים ואינך נוֹכֵחַ
בזמן הנכון כדי למנוע את הסיוט?
ושדיה המופלאים שבשיא להטם
נראו למרחוק כפסגות מושלגות
היכן זקיפותם- צחותם-רכותם
ההדורה הגאה המלאה הוד?
שלא לדבר כבר על הישבן שבזמנו
השאיר חותמו על עולם ומלואו
וכה רבים סגדו לו ערגו לו נשקו לו
בדמיונם על שמאלו ועל ימינו
כאילו היו אלה לחייו של תינוק
טהור נושא בשורת גאולה –
והפות? אינני מעז אפילו לעלות
בדעתי שגם בה השתלחה-השתוללה
יד הזמן שאותה הייתי כורת בשמחה
אילו אני במקומך כי אין כפרה
למי שעושה שַׁמּוֹת ועוד בשִמך
בדבר הכי יפה שנברא
אז מה אתה חושב לעשות
בתוֹר כול-יכול אחרי שהזמן
כבר ביצע בכול הנ"ל את זממו
מה יש לך מן המוכן
או שאתה צריך לרקוח
משהו חדש משהו מזהיר
שיהפוך תרנגולת לאפרוח
מים לחלב ואפילו פרוזה לשיר
רק אל תאמר "יהי אור"
לא אור! כי באור כידוע
במקרים כאלה לפחות
המצב הרבה יותר גרוע.
יום ו' 21.4.2006
--------------------------
יותר מדי אמת
אמת רבה מדי גובלת בטיפשות
ובקלות עוברת את הגבול
לכבוש לה עוד חלקה ועוד ישוּת
כמו כול לוקה בשיגעון גדלות
אמת רבה מדי אונסת את הדעת
לאור היום ברשות ובסמכות
כמו כול שופט חסר כוח-שיפוט
ומזג-שיפוטי גם-יחד;
אמת רבה מדי היא מכשלה
גם במדע ום באמנות
ודוגמאות לא חסרות ולהלן
אחת פשוטה – אחת באנינוּת:
אמת רבה מדי דומה להתעקשות
של אמרגן גס-רוח ופשוט
לִצפות בְּתַּחַת כליל שלימות
של דוגמנית באמצע החירבּון;
אמת רבה מדי היא כמו חישוף
קרביו של הפרפר כדי למצוא
את סוד יופיו – ואם סוּפוֹת
הן תולדת רפרוף כנפיו או לא...
אמת רבה מִדַי סוֹפה חורבן
ויש לה כוח לחסל תקווה
וללבות ייאוש ושפך-דם
כמו שיכול השקר הכי רע;
אמת רבה מדי יש במשפט
שטוב למות למען ארץ זו
ובאותה מידה גם שקר גס:
תלוי מאיזו נקודת מבט –
16.4.2006
--------------------------
מה שרואים מִשָּׁם
אל תחכי לי
כי אין כבר שום דרך
שבה אם אלך
אגיע אליך
אל תשמרי לי
את טוּב חסדיך
כי לו יעמוד לך
הכוח לשמור
בין החושך לאור
בין החום והקור
לבסוף תישברי
לבסוף תיכנעי
כי הזמן הוא חזק
גם ממך גם ממני
והוא לא ירחם
הוא יכבוש ויחריב
את יפִי המראה
את מיטב חסדיך
ויותיר אחריו
אדמה חרוכה
כי זהו טיבו
כי אין לו שום רגש
כי הזמן הוא הלא
מחסל סידרתי
ויש לו משת"פ
שעוזר לו בהרס:
המרחק המפריד
בינך לביני
כמו בין שני כוכבים
שאחד כבר איננו
ומה שרואים הוא
לא מה שרואים
ומה שרואים
הוא רק אור שכבר אין לו
לא אמא לא אבא:
אור געגועִי –
אל תחכי לי
אני כבר איננו
ומה שתִראי
הוא לא מה שיֶשְׁנוֹ
אבל אַת תדעי כבר
שכך זה נגמר
וכול השאר
הוא רק בדמיון –
5.4.2006
--------------------------
האדמה רעדה
"בסופו של אותו יום שבו נאמר פעמיים 'כי טוב'
ירד הלילה ונשמע פעמיים 'כי רע'
כי מול כול דבר
קיים תמיד היפוכו"
אימאן עספור
היא עשתה את הבחירה שלה
שהייתה לקום ולעזוב
אז עיקרון הפעולה-תגובה
פעל והוא גם-כן מזמן לא פה
כך נגמרת אהבה גדולה
בבת אחת – לא כמו קטנות
שאינן הופכות בראשיתן
אֶת העולם – ובטח לא בסוף
כול אחד הלך לו לדרכו
או לא דרכו אבל הלך פתאום –
לא היה סימן מוקדם כי אין הלא
סימן כזה באהבות גדולות
מה נותר בעצם – אם לִשאול
מלבד אבק שכבר כיסה הכול
וגם הוא כבר לא מה שהיה
כי הרוחות שבאו מן הים
הרימו נשאוהו לאי-שם
אולי אל המידבר ושם הונח
כמו מת בבית קברות נידח
ושם נשכח ושם הוא נָח –
.
מספרים שלפעמים רואים
בלב-מִדבר לוהט זה או אחר
זוג משתגל שיגול שאין כמותו
שיגול נצחי מדהים כמו סנה בוער
ולא אוכָּל ומְדַבֵּר: בוא קח
בוא קח הכול עוד-עוד יותר-יותר
כן ככה-ככה-ככה אלוהים!!!
אבל זה הרי חזיון תעתועים...
4.4.2006
--------------------------
פרידה אחרונה
"מגיע רגע בחיים שבו חייבים לומר גם למי שהכי אוהבים: שלום ולא להתראות"
אימאן עספור
עד כאן ליוויתי אותך צעד-צעד
עד כאן הלכתי איתך יד-ביד
עד כאן דאגתי שלא תדעי צער
עד כאן פתרתי לך כל בעיה
ואת גדלת ויפית לתפארת
ואת ספגת את כל אור העולם
ואת עלית בקלות על הדרך
לכוכבים וְ.. והינה הם שם
אבל מכאן לא אוכל עוד:
לא להמשיך ללוותך
לא לדאוג שלא תדעי שום צער;
מכאן תצטרכי לבדך –
החיים קצרים – ארוכה היא
הדרך אל הכוכבים
ואסור לך להביט אחורה
כשניפרד לתמיד –
אלה החיים זה המוות
שכול אחד הרי עובר
ועכשיו תורך ללוותני
בזיכרונך – לא יותר.
-------------------------- ---
יֶדַע אִישִׁי
ידעתי בך הכול מכול בכול
חוץ מדבר אחד כמעט טיפשי:
איך להחזיק בך שתהיי שלי
ורק שלי ורק שלי עד כלות
האהבה בבוא זמנה לִכְלוֹת
אבל את לא רצית הרי להיות
דבר שמאליו מובן לַמְרוֹת
שלא היית כזאת ורק דימית
שנהפכת כזאת בדמיוני
וזה מה שהִשמיד
וזה מה שהוליד
תשוקה להתנסות באחרים
ואחרים נתנו בך את עינם
ואחרים השחיזו את זינם
ואחרים כבשו אותך כך סתם
ואחרים שִׁיֵּרוּ בך שִׁיָרִים
של דם ואש ושל תימרות עשן
כי את הנחת לזה לקרות
בגלל אותו עניין של הרגשה
הָרוּי-דִמיון יְלוּד-דִמיון
אבל עשן תשוקות שרופות
כמו כול עשן סופו להתפזר לחשוף
ערוות דבר: מילים כאפר קר
שתיקות שנחנקו מרוב שתיקה
ונשארו תלויות על ִּקצה בלימה
אבל עד כאן:
ידעת בי את הכול מכול בכול
חוץ מִדָּבָר אחד כמעט מופרך:
איך להחזיק בי שאהיה שלך
ורק שלך ורק שלך עד כלות
האהבה בבוא זמנה לִכלות
וכמו שאת סירבת פתאום להיות
מובנת מאליה – כך גם אני
איני יכול איני רוצה ומסרב
להיות מובן לנצח מאליו
אבל הזמן שלנו כבר חלף –
---------
| 
