הביתה
לא נשארנו צעירים לָנֶצַח
והיו לכך סיבות רבות
שֶׁמִפְּאַת קוצרו של המצע
נזכיר כאן רק את הטובות:
בסתיו מִספר 14 על ערימת חצץ
בערב מעונן דל-כוכבים
איבדנו במפתיע אבל דֵּי בהצלחה
אֶת הבתולים
בְּדִיעבַד הבנו שֶׁמִבְּלִי מֵשִׂים
חצינו את הגבול האמיתי
בֵּין היַלְדוּת לַנְעוּרִים
וּלְמֶרְחָק בלתי-הפיך
ואחר-כך הרבה פחות תמימים
הצלחנו לעבור דֵּי בשלום
תקופה של חלומות גדולים
המכוּנה גם "עלומים"
אחר-כך כנהוג נשלחנו
לְמִלְחָמוֹת מיותרות מְנוּוָלוֹת
שֶׁבָּן מי שנפל זכה לְאוֹת
"מלח הארץ" – לא אנחנו:
למזלנו או להפך
תלוי בנקודת מבט
עברנו גם דֵּי בשלום
את כול המלחמות הנ"ל –
רק באביב מיספר 60
תוך שאיפת ריחה הזיוני
של הפריחה בפרדסים
הבנו דֵּי לפתע :
כדי להישאר צעיר לָנֶצַח
צריך רק לא לשוב
מאחת המלחמות
שהופכות בשר למלח
אבל אנחנו ששבנו מכולן יודעים
מה שאלה שלא – לא יודעים
ולא יֵדעו כבר לעולם
שהעולם ממשיך לנהוג כמנהגו :
נחליאלים מבשרים את בוא הסתיו
וכך גם החצב
וסנוניות – את האביב
אפילו בעיר
בקיץ חזאים חוזים
טמפרטורות רגילות לעונה
ובחורף – שתהיה עונה גשומה או שְׁחוּנָה
וכך מידי שנה בשנה...
מה שמכעיס אותי עד היום
זה שהצעירים לָנֶצַח שכחו
שהכי חשוב זה לשוב
הביתה בשלום.
כ"ט בנובמבר 2009
