|
"הבטחות יש לקיים"
עידן סובול / מילה של כבוד
הימים הרעים הקיפונו
מכול עבר כמו ים סוער
וטולטלנו עד קצה יכולתנו
ופתאום כול השֶקֶט הזה
ממש רגע לפני שהחלטנו
להפסיק כבר להילחם
ולשקוע כמו אבן-שְׁוַות-נפש
לעומק הבלתי-חוזר
ממש רגע לפני שחדלנו
להשיב מלחמה לפנים
לאחור ולשמאל וימין
נכנעו הימים הרעים
נכנעו כמו ים שחצן
כשהרוח עומדת מִנשוֹב
נכנעו כמו יום מזויין
כשהשמש עומדת לגמור
והלילה נחגוג את השקט
על חוף-הישרדות שומם
צוחקים עד דמעות לכול אלה
החושבים אותנו למת
הבטוחים שהביסו אותנו
במיטב תככיהם עד כדי
כך שמקום קבורתנו
לא נודע וכך יישאר –
ואנחנו נחזור כן-כן
אחרי שננוח טוב-טוב
לרקוד בִּלוויותיהם
(הבטחות הרי יש לקיים )
אי-שם 6.5.2006
(לשתומת ליבם של כול אלה שהדברים נוגעים להם)
במִקרה הכי גרוע
במִקרה הכי גרוע
נחלום אותו חלום
ננשום אותה רוח
עד יום אחרון
במִקרה הכי גרוע
את תסתפקי בשלי
ואני בשלך כי
הדדיות היא כוח
במִקרה הכי גרוע
נקפיד על נימוס
נשבח כול איפוק
נלך על בטוח
במקרה הכי גרוע
לא נזוז ימינה ושמאלה
לא קדימה ולא אחורה
נחכה ונחיה וניראה
במקרה הכי גרוע
לא ניראה דבר
מלבד את הארץ המובטחת
שהפכה לערמת חרא
במקרה הכי גרוע
נעצום את העיניים
נאטום את האוזניים
ונסתום את האף
במקרה הכי גרוע
ננסה לחיות
בלי לנשום ובלי לשמוע
ובלי לראות
במִקרה הכי גרוע
נתנחם במה שידוע
מאז ומתמיד כצרת רבים:
אדישות תהומית
במקרה הכי גרוע
אי-אפשר יהיה להאשים
אותנו במעשים
ונוכל לנוח לנוח לנוח
במקרה הכי גרוע
מישהו אחר ינוח
תחת גפנינו ותאנותינו
עד שיקברו גם אותו.
19.5.2006
אִם אוּכַל
אם אוכל לאהוב עוד כמו פעם
מוקף בחומות של שִנאה
קשה לי מנשוא לדעת
כי הזמן את שלו כבר עשה
מוקף בחומות של שִנאה
שוב לשמוע בשוֹרת גאולה
אולי זה חלום בלילה
בין צרורות נדודי שינה
ובכול זאת הרי שמעתי
ויותר מפעם אחת
מאי-שם בעבִי-החושך:
"יש כאן מי שאוהבת אותך"
ויותר מפעם אחת
תוך צרִירַת עוד לֵיל-חורף רע
לאורו של ברק מטורף
ראיתי כאילו אותָך
למרות שטרם נפגשנו
בשום מציאות שום-מקום
שאפשר להצביע עליו
ולומר: הִנֵּה פה!
אם אוכל לאהוב עוד אי-פעם
יהיה זה לבטח אותָך
אם תהיי שָם כמובן עדיין
ואני אִם אהיה עוד בכלל
ואם הזמן בא, ראה, לא-ניצח
ואת באמת אוהבת
כמו שזה נראה ונשמע
אז אולי באביב הבא –
21.5.2006
התנצלות
כשדיברתי אליך שירים
שמעת רק לחצאין
והבנת כנִראה את ההפך
מסיבות שאבהיר אותן תיכף:
בדיוק אז עשה האביב
המולת קולות של פריחה
והיינו הרי כמו דבורים
במעוף הזדווגות ושפיכה
שהוא חד-פעמי ואין בו
שום הזדמנות שנייה
לא בטוב וגם לא ברע
כך חשבנו אז הלא
וכך בדיוק זה היה;
עובדה שנותר רק אפר –
27.5.2006
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
החלטה
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
לִצבור בהתמדה בדידות ידידותית
כמו טיול עם כלב בלילות
ברחובות העיר הצדדיים –
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
לדעת שמעל הגן הציבורי
הרֵיק חיכו הכוכבים רק לי
והם קורצים רק לי –
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
וכשאשוב לי באשמורת אחרונה
משוט והתהלך ביקום הנם
לא יקדמו פה את פניי שום טענות –
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
לפסוע בשלווה אל קצה דרכִּי
מחלים מסערת הרגשות
האחרונה שֶמִכְּמוֹתה ישנם כאלה שֶמתים –
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
לרחוק מאהבה עד אמצע המִדבר!
צֵידַת הזיכרונות רבה והיא תספיק
וגם אם לא – אז מה?
החלטתי סופית שלא להתאהב עוד
ודווקא שם כמו סנה בוער שלא אוּכּל
ציפתה לי אהבה גדולה כזאת
שלא היה מנוס מִמנה כלל וּכלל !
10.6.2006
איילת אהבים
“To roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both”
Robert Frost, The Road Not Taken
מכול הדרכים שהיו נוֹכְחוֹת
בחרתי בזו שהלכו בה פחות
וברבות הימים שמחתי לִראות
שהקדים לעשות כך אותו רוברט פרוסט
והוא שם בשבילי בלי לדעת זאת
אך שמחתי פי כמה וכמה למצוא
אותך אחרי העיקול האחרון
והבנתי פתאום שעקבות-איילה
היו עקבותיך ושמלכתחילה
הייתי צריך לא להשתהות
כדי לצודך שם בשיא האון
ואני מצטער על כול העונות
שצדתי לימין וצדתי לשמאל
וצדתי לא פעם יפות וטובות
אבל-איך איך-בכלל אפשר להשוות...
והרי בסופו של לילה או יום
יכולתי לומר לך באופן כללי
שפיגרתי המון כי חלמתי המון
ולא להודות – לא-בשמאל לא-בימין
ולצאת עם מילה שלי מול שלי:
לספר שהייתי אני הניצוד
וללחוש לך בשיא התמימות כביכול
שיד הדמיון הייתה אז בכול
והוציאה דברים שם מהקשרם
ושמלבדך לא הייתה אף אחת
אבל את הקדמת אותי במבט
שחשף את הכול וסלח על הכול
שכאילו ציווני: שתוק ואהוב!
וכמה שהוא צדק המבט
וכול מה שבא פה בעקבותיו
כי מה זה חשוב כשהזמן כה קצר
אם מאלף סיבות או רק מאחת
הכול קרה כול כך מאוחר
כול עוד אפשר לעשות אהבה
היום ואולי גם מחר –
19.6.006
---
כשרוח צעירה
"אבסורד: ככול שהגוף מזדקן יותר
הנפש נעשית צעירה יותר"
אימאן עספור
כשרוח צעירה דוחקת
בגוף המזדקן:
אהוֹב אותה עמוק
עשה לה ילד – כן;
כשהקיץ כבר יודע
שלא יהיו רבים כמותו
והיא חושפת חמוקיה
ומלחשת לך: בוא;
כשאתה מרגיש סוף-סוף שרגע
שעובר אינו חוזר
וכול מה שפתוח
עלול פתאום להיסגר;
כשהכול עומד מִלכת:
שמש בגבעון – ירח בחלון
שלך בתוך שלה – פְרִישׁ-מִישׁ
וגם מה שהזוי הוא אמיתי;
מה יש פה עוד לחשוב אחי:
האהבה תמיד צודקת
ויש לך סיבה מספקת
לחוש שאתה שוב נצחי!
23.6.2006
גָּדֵר חַיָּה בלב השממה
קהלת י'- 8
הגדר שהפרידה בינינו
הייתה מבשר ומדם
והיו לה עינֵי שמיִם
שדֵי הרים ובטן ים
הגדר שהפרידה בינינו
התנשאה לגובה מושלם
ושלושה שערי גן-עדן
קידמו בה את כול הבא
הגדר שהפרידה בינינו
הניחה לשנינו לבוא
ולצאת כאוות נפשנו
ובעצם היה לנו טוב
ויכולנו לחגוג עד עולם
כול אחד מהצד שלו
כול אחד אדוֹן לעצמו
אִלמָלֵא רצונו בכוּלה
אִלמָלֵא תשוקתו לִשלוֹט בה
מעל ומתחת גם
ולזכות בכול חסדיה
יחידי מִקדים ומִים
רצון שהפך לתשוקה
תשוקה שהפכה לדיבוק
דיבוק שהסית כמו נחש:
או הכול או למות!
הגדר שהפרידה בינינו
עומדת עכשיו בגפה
או שוכבת עכשיו בגפה
בלב השממה –
26.6.2006
מִי אַתְּ
היפים בבגדים לא יִשוו
ליופיים של מערומיך
הטובות במילים לא יַרוו
צימאון למגע שפתיך
הטובים בשירים נוצרים
תוך כדי חיזורים אחריך
היפים בצלילים מחווירים
למשמע פעמֵי ביאותיך
שום גיבור לא יכבוש את יִצרו
מול הקט ברמזי חיוכיך
הוא יִפול מסוחרר על חרבו
להתפלש לרגליך
אין דמיון שבשיא מעופו
יתנתק ממשיכתך
אין חלום שישווה ביופיו
למציאותך –
28.6.2006
הטבלה המחזורית
שיער באישה ערווה
קול באישה ערווה
עיניים באישה ערווה
שפתיים באישה ערווה
צוואר באישה ערווה
מרפק באישה ערווה
ברך באישה ערווה
קרסול באישה ערווה
בושם באישה ערווה
ערוות אישה יהווה
לא יראנה האדם וחי
שהכול כאין וכאפס נגדה
והכול נעשה בִּדברה
אך משראה לה האדם
מיד נהפך לאחד
ממלאכי השרת
והריהו מרחף סביבה
ורואה ושומע ומרחרח
ואם מתירה לו
נוגע
ואם מתירה לו
ניכנס
לקודש הקודשים
ואם מתירה לו או לא
יוצא וחצי תאוותו בידו
ושב להיות
כאחד האדם –
1.7.2006
והכול
http://www.sobolmusic.com//
---------
| 
