פתיחה לתמונה שמינית
(הגנראל)
[מתוך החשיכה בוקעת תרועת חצוצרות מטכ"לית שמושמעת בעזרת הפה בלבד.. כשהאור עולה ניצבת בפתח דלתה של כרמן מדינה דמות בתלבושת צבאית מקושטת בכנפי צניחה עם רקע אדום ושלל עיטורי גבורה האופייניים לגנראלים ברפובליקות בננות. עיניו מכוסות בהצלבה ברטיות שחורות עם חורי הצצה קטנים]
כרמן מדינה (במדים כחולים של תנועת-נוער וכובע-טמבל, אבל עם שרוך כתום – קופצת לדום ומצדיעה): המפקד! טוראית נח"ל בדימוס כרמן מדינה לפקודתך. המפקד!
הגנראל: עמוד נוח!
כרמן מדינה: צריך להגיד "עִמְדִי נוח"
הגנראל: מצִדי את יכולה ישר לשכב נוח..."
כרמן מדינה:קודם כול תוריד את הדבר הזה מהעיניים, תתקלח ותחליף בגדים. אתה מסריח מהשדה...מהבוץ. של התרגיל הסודי...
הגנראל: (מסיר את הרטיות ומשליך אותן הצידה) איזה שדה ואיזה תרגיל ואיזה בוץ. בולשיט! אני בא ישר מהמשרד בקריה אחרי שגמרתי לפתור את כול התשבצים המחורבנים בעיתוני הבוקר. הבוץ היחידי שהיה לי עסק איתו בחודשים האחרונים זה הבוץ בקפה שמכינה לי הרל"שית המטומטמת. התרגיל הסודי שדיברתי עליו בשבוע שעבר מהמיספר החסוי שלך היה בשביל אישתי... לך אני הרי לא צריך לספר מעשיות. קדימה! לענייננו!
כרמן מדינה: חשבתי שאתם באמת מתאמנים הפעם על חילוץ חיילים חטופים...
הגנראל: איזה חילוץ ואיזה שְׁמִילוּץ. אם עוד פעם אחת יחטפו לנו חייל – נמחה אותם מעל פני האדמה בוויש אחד! יש לזה תוכנית מגירה מוכנה וארוזה כמו בונבוניירה...
כרמן מדינה: הבונבוניירה הזאת זה לא במיקרה מאותן בונבוניירות שאסור לפתוח כי למרות שמבחוץ הן נראות טִיפ-טוֹפּ, בפנים הכול עבש ומעופש?.
הגנראל: חס וחלילה. הצבא תמיד מפיק לקחים ומתעדכן.
כרמן מדינה: אז למה תופסים אותו תמיד עם המכנסיים למטה?
הגנראל: זה קורה רק כשתופסים אותו בדיוק באמצע ההתעדכנות...
כרמן מדינה: אבל אם הוא כול הזמן מתעדכן אז תמיד יתפסו אותו עם המכנסיים למטה באמצע ההתעדכנות...
הגנראל: יש משהו במה שאת אומרת... עד עכשיו לא חשבתי על זה מנקודת מבט כזאת, ומפליא אותי שחשבת על זה בלי שום ניסיון צבאי...
כרמן מדינה: במקצוע שלי רואים תמיד איך הדברים נראים כשהמכנסיים למטה...
הגנראל: רשמתי לפניי. אני מתכוון להציג את נקודת המבט הזאת בישיבה הקרובה של המטכ"ל.
כרמן מדינה: אני שמחה שהצלחתי לתרום תרומה גדולה כול-כך לאסטרטגיה של הצבא...
הגנראל: אם כבר מדברים על עניינים אסטרטגיים – את זוכרת שאני הכי מתאים להיות שר הביטחון...
כרמן מדינה: זה לא כול-כך פשוט... שר ביטחון זה לא מג"ד ולא מח"ט ולא מפקד אוגדה ולא אלוף פיקוד ואפילו לא רמטכ"ל...וגם באלה לא היה לי קל איתך...
הגנראל: זה רק מזכיר לי כמה זמן אנחנו כבר ביחד...
כרמן מדינה: הזמן לא פועל לטובתנו.. הזמן לא פועל לטובתו של אף אחד... כשאני אומרת שזה לא פשוט – אני יודעת מה שאני אומרת... בייחוד כשהחוק מחייב תקופת צינון...
הגנראל: אני אצטנן כמה שצריך אבל אני רוצה שתבטיחי לי שבממשלה הבאה אני שר הביטחון....
*****
כרמן מדינה (לראש הממשלה שמגיע מחופש למשה רבנו של אנג'לו):
בדרך לארץ המובטחת
"ויסעו ממקהלות ויחנו בתחת" במדבר ל"ג, כ"ו
לא כְּאִילוּ. לא במילים. רק אִם
תַראה לי צהוב על-גבי כחול
מֵאַיִן משתין דג , קטן כגדול,
ישר לתוך הים שממנו נישאים ענני הנוצות
ענני הכבשים הפרות הכלבים והחתולים –
יכול מאוד להיות שאבין סוף-סוף כמו שמבינים
דבר מתוך דבר מדוע שיא השיאים
נמדד לפי הַעְפָּלָה מאחור ולא מלפנים...
הבריטים כבר מזמן לא פה.
המנדט נגמר. שערי העלייה
פתוחים לרווחה לאור היום!
למה להמשיך לפרוץ גדרות
או לבוא מִשער הָאַשפּוֹת
כשאפשר להיכנס בְּרֵישׁ גְּלֵי
דרך שער המלכים? אה?
הלכתָ אחרַי באש ובמים
עשיתָ הכול כדי להוריד
בשבילי את השמיִם והמיִם; להפוך
לי את הארץ לגן-עדן; לדאוג
שהכול יפרח בעִתו וייתן פריו
בעִתו. שלא יבואו אל פי עַנְקוֹקָלוֹת...
עמדתָ בדיבורך חזור ועמוד
במים ובאש – כול הכבוד!
אין כמוך ולא יהיה עד כמה שאפשר
ללמוד מניסיון העבר או לנחש
או אפילו סתם לקוות
אין לי טְעָנוֹת אין לי מַענוֹת
אני יודעת אני מבינה אני מרגישה
שאתה שאתה-שאתה... הו-אלוהים
הו-אלוהים... הו-הו-הו ... אני באה...
אני באה... אני באה... עוד רגע...
עוד רגע... איפה אתה... אלוהים...
בן-אדם... למה שָׁם... למה ... למה...
למה שיא השיאים של הבריאה נמדד ונקבע
(ואל תספרו לי שזה לא בדיוק כָּכָה)
דווקא בתחת.
ראש הממשלה (כאילו זה הדבר שמטריד אותו יותר מכול דבר אחר בעולם): מה זה עַנְקוֹקָלוֹת?
קטע מדיאלוג בין כרמן מדינה לבין ראש הממשלה
לאחר מישגל מוצלח
רוה"מ (ערום כביום היוולדו. התחת שלו מופנה לקהל כי הוא מדבר אל כרמן מדינה שעומדת מולו עם הפנים לקהל): אני מחזיק מאוד מהאימרה של הנשיא קנדי "
כרמן מדינה (מסיימת להתלבש. מוסתרת באופן כמעט מושלם על-ידי רוה"מ שעומד מולה, אבל הקהל רואה שהיא נמצאת בשלבי התלבשות, לפי כמה תנועות שחורגות מרוחב וגובה הגוף שמסתיר אותה. בסופה של התלבשות, היא מתיישבת מול רוה"מ ומדברת "לעניין" תוך כדי התאפרות והסתרקות. כול הזמן נוצר רושם שהיא משתמשת ברוה"מ כמו בראי) : מה הוא כבר שוב אמר?
רוה"מ: הוא לא אמר שום דבר חדש. הוא נרצח ב-1963. הוא...
כרמן מדינה (ניכנסת לדבריו בטון לגלגני): מה ת'אומר... חשבתי שהרבה קודם...
רוה"מ: זה לא צחוק. הוא היה נשיא גדול. מה זה גדול – ענק.
כרמן מדינה: הוא היה שמוק לא קטן ונהנתן גדול. אולי ענק...
רוה"מ: נהנתן אולי... אז מה? הוא יכול היה להרשות לעצמו. אבל למה שמוק?
כרמן מדינה: תאמין לי שבשמוקים אני מבינה יותר מכולם... טוב, מכולם זה מוגזם... אבל מהרבה מאוד.
רוה"מ (בנימה של התנצלות): על זה אין לי ויכוח איתך... בכול זאת הוא אמר דבר חשוב מאין כמוהו...
כרמן מדינה: נו תוציא את זה כבר! If you want to shoot – shoot!...
רוה"מ: אילו היית נותנת לי להוציא, הייתי מוציא מזמן...
כרמן מדינה: אז הינה אני נותנת...
רוה"מ: הוא אמר...
כרמן מדינה (ניכנסת לדבריו של רוה"מ ויוצא שהדברים נאמרים באוּנִיסוֹן):
Don't ask what the Country can do for you, Ask what you can do for the country [ John F. Kennedy
כרמן מדינה (בהמשך ישיר לאוניסון, בלי לקחת נשימה) : אמרתי לך שהוא היה שמוק!...
רוה"מ: למה שמוק?
כרמן מדינה: כי אם הוא לא היה שמוק, הוא היה אומר: (מכריזה) "אזרחים תמימים"...(חוזרת בה. בקול רגיל) לא. לא תמימים – מטומטמים... כן... (מכריזה מחדש) "אזרחים מטומטמים! אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם
כי המדינה זה מוסדות המדינה ומוסדות המדינה זה אוסף מפלצתי של פקידים מחורבנים שלא רואים אתכם ממטר ואיכפת להם מכם כמו שאיכפת לקליפת השום מקליפת הבננה"...
רוה"מ: את רוצה להגיד לי שלא איכפת לי מהעם. לי!?
כרמן מדינה: אני רוצה להגיד שהעם בתחת שלך!... תסתובב ותיראה...
רוה"מ (מסתובב ונדהם לגלות שיש לו קהל): הוי וויי! ... הוי וויי... (ממהר להסתיר את מבושיו בשתי ידיו ולהתכווץ לתוך עצמו ומתחיל להתרוצץ אנה ואנה לחפש מחסה) הוי וויי...
כרמן מדינה (משליכה עליו סדין): הוי-וויי קאצ'קע דריי... מה קרה? איבדת את הצפון? לך תתלבש. שהעם לא יראה אותך בלי כיסוי תחת...
***
קטע מתוך תמונה שתים-עשרה
[קינה על מותו של סטרינגר]
הוא ישב במקום טוב בַּאמצע:
באמצע החיים; באמצע השליש
העליון ברשימת מאה העשירים
הגדולים ביותר במדינה; באמצע
משא ומתן לרכישת רשת נוספת
של בתי מלון; באמצע השיגעון
לרכוש עוד ועוד; באמצע הקשר
הדיסקרטי בין הון לשלטון; באמצע
הרומן עם המאהבת העשירית
או העשרים אבל מי סופר
כשיש לו גם בנק וגם
חברת ביטוח וגם וגם?
הוא התגאה (כמעט כמו כול בעל
הון גדול) שהוא Self Made Man
נכון שבסופו של יום הוא הודה
(אבל רק בינו לבין עצמו כמובן)
שהוא לא פסח על שום פִּרצה בחוק
שאִפשרה לו לרמות ולשקר ולהונות
ולקנות בזול ולמכור ברווח גדול
כול מה שאפשר להעביר דרך הפרצות
בחוק וזו הרי(כפי שיודע כול מי שעוסק
בעשיית הון)בעייתו ויש אומרים גדולתו
של המחוקק ... כי זאת ועוד: כול נאד
בממשל יודע שבלי הפרצות היפות הנ"ל
שמאפשרות קשר משוכלל באופן יוצא מן הכלל
בין הון לשלטון – הוא עלול לגור עד סוף ימיו
בדירת שיכון מחורבנת ולחיות על
משיכת-יתר ואפילו, חס ושלום, להזדקק
למתן בסתר או, השם ירחם, אפילו גרוע מזה: בגלוי
ממש מול פני האומה במקרה של, לא עלינו,
מחלה יקרה מאלה שאינן כלולות, ולדעתו בצדק,
בסל התרופות המיועד לאלה מבין החולים
שהם גם, לרוע מזלם, מקרב דלת העם
כמו שנועד להם למשל, באופן לגמרי טבעי,
כפיצוי על רוע מזלם, ואפילו
ללא צורך בחקירת יכולת:
בית תמחוי.
באמצע אחד הימים הטובים
אחרי שֵינה טובה על עשרה
או עשרים מיליגרם VABEN
( BENZODIAZEPINEלמי שמתעניין)
הוא קם רענן והחליט להקים
מכון מחקר שיחקור סביב השעון
מה מביא בסופו של יום למותם
של אלה שיש להם הכול (מוות מיותר
וחסר הגיון לדעתו ולדעתם של אלה שיש להם
הכול); "אילו רק היה אפשר לחיות לנצח"
אמר לעצמו לא פעם "אני בטוח שהייתי
מצליח להשתלט כמעט על יבשת שלמה
בלי מלחמות! אם כי יש להודות שבגלל
קוצר הזמן אין לפעמים ברירה אלא לעשות
מה שעשה נפוליאון שאילו היה מנצח בווטרלו
כול אירופה הייתה נראית אחרת היום
ויכול מאוד להיות שאפילו האנגלים
היו מדברים צרפתית כשפת-אם; כן-כן
הכול הוא עניין של ניסוי וטעייה..."
הוא חשב והרגיש ואמר עוד דברים
אבל פתאום באמצעו של יום חול רגיל
חדל ליבו לפעום ושום תרגיל ושום הון
לא עזר; נכון שהמעבר על פני הארון
היה מהמם עד כדי כך שעיתונאים (בייחוד
אלה ששירתו בעיתונים שהיו בבעלותו) טענו
בלהט שאפילו הנשיא יוכל להתקנא בבבוא היום
באורכו של המעבר ונכון שטכס הקבורה היה
גדול מהחיים: מי לא היה שם מי לא נידחק
לומר מילה של כבוד אחרון לתוך מיקרופון
זה או אחר מול מצלמות הטלוויזיה של
תחנה זו או אחרת (שכמה מהן היו בבעלותו)
היו שם שרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ופרלמנטרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ומנכ"לים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וגנראלים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ושופטים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וכול מיני מכובדים אחרים (שרבים מהם
היו כמובן בבעלותו); אפילו הכלב שלו
התרוצץ שם בין שלל אנשי השם וכשכש
בזנבו ורִייר ונבח על ימין ועל שמאל
ועל המרכז ועל כול מה שעמד או זז
ואפילו הרים מפעם לפעם רגל והשתין
על מצבה מרשימה של גדול אומה
זה או אחר שרבים מהם כבר מצאו כך
את מנוחתם הנכונה ולא העלו בדמיונם
שמישהו ירים עליהם ביום מן הימים יד
או רגל כאחד ההיסטוריונים החדשים
ויעשה זיך אויספישן על זִכרם קבל עם
וְעדה לא-עלינו אבל מה למען השם
הכלב אשם...
בסופו של יום מה נישאר מהאיש היקר
(שהגיע כמעט לראש רשימת המאה הנ"ל)
שלפני רגע גמרו עליו את ההלל וכמעט כבר
גמרו לכסות בעפר? אם אתם שואלים אותי
וגם אם אינכם שואלים: לא הרבה יותר ממ"ר
בגוש-חלקה-שורה-מיספר.
Plus je vois des representants du peuple, plus j`aime mes chiens
Alphonse de Lamartine
למה אפשר לצפות ממדינה שמוסדותיה לא התביישו להונות אפילו את ניצולי השואה:
http://www.nfc.co.il/Archive/0022-D-8874-00.html?tag=07-24-35
ומה מזיז למדינה-זונה מצב כזה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2905821,00.html
היכן מסתתרת רפובליקת הבננות הקטנה שלנו?
L'État c'est Moi
"המדינה זה אני!" [לואי ה-14 ]
פירוש: אל תשאלו מה לואי יכול לעשות בשבילכם –
תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל לואי !
לאלה שאינם יודעים בדיוק מה משמעותה הכוללת של האימרה המפורסמת הנ"ל ומדוע היא נכונה לגבי ראש ממשלת ישראל ושרי ממשלת ישראל ומנכ"לי מוסדות מדינת-ישראל וטייקוני ישראל כאן ועכשיו, ועדיין חושבים בטעות שהמדינה היא אבסטקרט, שהיא מושג ערטילאי חסר גוף ופרצוף כמו האל המונותאיסטי בעיני אלה שמאמינים בו בעיניים עצומות: "המדינה" אינה אבסטרקט! "המדינה" היא גופים ופרצופים רבים, המדינה היא הפקידים הבכירים, בעלי השררה, המכהנים בתפקידים ציבוריים שונים במוסדות השלטון, מתפרנסים היטב על חשבון הציבור ואמורים להיות משרתי הציבור ולא אדוניו; את זה כדאי לכול בעל זכות-בחירה להפנים ולזכור היטב בעומדו לפני תיבת הקלפי ביום הבוחר; במדינה דמוקרטית ליברליות מתקדמות מכונים הפקידים האלה, מבכיריהם הבכירים ביותר ועד זוטריהם הזוטריים ביותר "משרתי ציבור" והם אמורים לשרת באופן שווה את כול האזרחים, בלי הבדל ממון, קרבת-דם ועדה, דת, דעה, צבע עור, מוצא, מין, גיל וכיוצא באלה; לפי יחס פקידי מוסדות השלטון במדינת-ישראל לאזרחיה - מדינת-ישראל אינה מדינה דמוקרטית ליברלית מתקדמת, אלא מדינת-שבט; להבדיל מהרייך השלישי, למשל ולשנינה, שהיה מדינת-שבט ארית בעלת עוצמה עולמית -- מלכות ישראל השלישית היא מדינת-שבט יהודית בעלת עוצמה מקומית, למרות שהיא מגורענת (לפי מקורות זרים, כמובן) ועד-כה, היחידה המגורענת במזרח התיכון; מכאן, ולא משום מקום אחר, ההבדל בין עוצמת שיטות השמירה על "טוהר השבט" ושיטות הרחבת מרחב המחיה של השבט הזה לעומת השבט ההוא.
"הארץ" , להבדיל ממוסדות שלטון המכונים "המדינה", היא שטח גיאוגראפי; לכן, כשאומרים "המדינה" לא אמורים להתכוון לכרמי גפן וזית, לפרדסי-הדר, לשדות חיטה ושעורה, לנירים, לכרי מרעה, לנחליאלים הבאים לחרוף ולסנוניות המבשרות את האביב; גם לא לימות ולאגמים, לנחלי איתן ונחלי אכזב, לבתות, לפרחי-בר, לגריגות, לחורשות וליערות, להרים ולעמקים. לא. כלל וכלל לא! כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לערב-רב של פקידי רשויות כלליות ומקומיות, בעלי שררה בכירים יותר ובכירים פחות; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לשרים, לסגני שרים, לחברי-כנסת, לעוזרים פרלמנטריים, למנכ"לי משרדי ממשלה וסמנכ"ליהם ולסעייניהם של העוזרים למיניהם; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני מוסדות שהמכהנים בהם, מזוטריהם המצומקים ביותר ועד בכיריהם הנפוחים ביותר, מקבלים את שכרם מהקופה הציבורית, כלומר: מהמיסים הישירים ומהמיסים העקיפים הרבים הנגבים בדרכים שונות ומשונות מרוב האזרחים, כדי שאלה שבחרו להתפרנס כמשרתי-ציבור, יהיו באמת משרתי-ציבור ולא אדוניו של הציבור, והדברים אמורים בראש אמור בראש ובראשונה בראש הממשלה ובשרי ממשלתו. כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני חוקים, רבים מהם שונים ורבים לא פחות - משונים, שנחקקו על-ידי חברי-כנסת, שרובם רודפי כבוד ושררה, בראש ובראשונה לתועלת עצמם וקרוביהם ומקורביהם; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לכול מיני גנראלים שבעיצומו של שירותם הצבאי נשאו עיניהם וישבניהם למשרות שררה באזרחות;כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון ליחסים נפקניים בין בעלי ההון לבעלי השלטון;
כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לחברי כנסת המסרסרים בדת וסוחרים בטוהר הגזע; כשאומרים "המדינה" אמורים להתכוון לאלה המאכלסים את שלוש רשויות השלטון, המחוקקת, המבצעת והשופטת, וכשפקידי הרשויות האלה מסתאבים הלוך וסאוֹב, הלוך ורקוב עד כדי כך שהרשויות מתקרבות למסה קריטית של ריקבון - חייב הציבור הרחב להתפרק משאננותו ומאדישותו ולעשות כול מה שהמצב הפוליטי עדיין מאפשר לו לעשות בלי שפיכות-דמים, דהיינו: לשלח את ראשי הרשויות הללו ועוזריהם לכול הרוחות דרך החריץ הצר של הקלפי, בטרם תהפוך הדמוקרטיה המקרטעת לדיקטטורה קלריקלית, גזענית, אפרטהיידיסטית וסדיסטית –- והיא כבר נמצאת באמצע המטמורפוזה המגעילה והמסוכנת הזאת.
[הארץ עדיין טובה - "המדינה" כבר מזמן רקובה!].
