|
תזכורת שלישית
"כדאי לבדוק את עומק המים
לפני שקופצים ראש לבריכה"
כתובת על מַצֵּבָה
כדאי לכול אחד לציין
לעצמו שוב ושוב
שֶמֵעֵבֶר לחיים אֵין
לא היה ולא יהיה
שום כלום
לא זמן ולא מקום
לא כוונה ולא מחשבה
לא חלום ולא יקיצה
לא רצון ולא מִקרה
טוב או רע
לא רשות ולא סמכות
לא אשמה ולא זכות
לא הסכמה ולא סירוב
לא אהבה ולא סטוץ
אפילו לא אדישות
לא זוֹב חָלָב לא נֶדֶף מוֹר
לא נסתר ולא נִגְלֶה
לא חָלָק ולא חַתְחַת
לא קול ולא עונה
לא יְהִי ולא אור
אפילו לא שממה
אפילו לא חור שחור
אפילו לא אפס קצהו
של זיכרון
טוב או רע
כדאי לכול אחד לציין זאת
לעצמו לפני כול יציאה
למלחמה שממנה אולי
יחזור באופן חלקי
ואולי בכלל לא
כי ללכת להפוך עולמות
או לשבת בכיסא נוח
מול הים ולתקוע בנחת
נאדות ברוח המערבית
זה בסיכומם של הדברים
הַיְנוּ הָךְ.
13.3.2008
.......................................................................................
לא אגדה
"מלך פורץ גדר לעשות לו דרך,
ואין ממחין בידו"
בבא בתרא ק'
מרוב שרצה
מרוב שחפץ
מרוב שהתאווה
מרוב שהשתוקק
להיות עדין איתך
כמו נסיך על סוס לבן
לנסיכה על עדשה
הוא הקיף את חומותיך
ושב והקיפן
וחזר והקיפן
ועמד בשעריך
וכרע בשעריך
ושכב בשעריך
וחיכה וחיכה
וחיכה
עד שכמעט נבלו ציציך
ויבשו חצִיריך
ושככה רוחך
עד שכמעט עבר זמנך
ובטל קורבנך
עד שלפתע פקעה
סבלנותך
פָּקְ
עָה
ואז אני
שבאותו מעמד מופרך
הייתי במִקרה בסביבה
כנווד שֶנִקְרָה לאֶרֶץ עַיֵפָה
לא על סוס לבן
ולא על פיל אפור
ואפילו לא על חמור:
עֵירום ויחף ורעב
לאחר אינספור
שנות נוד וניסיון שלא יְסוּלָּא
בפז או בדמיון
ידעתי:
מי שלא יקרע
את מחלצותיך
ולא יפיל שערה
משערות ערוותך
ולא יעורר סערה
בנִבְכֵי נבכיִך
אין לו באמת
בשום פנים ושת
מה לחפש אצלך
ןלכן:
כשנרמזתי בעיניך וחיוכך
לבוא לגנֵי עדניִך
לא חשבתי פעמיים
ולא שאלתי איך
ואפילו לא שתיתי מים
כדי להשיב את נפשי
מִפִּגְעֵי נדודַי הנצחיים
בחיפוש אחר אהבה גורלית
אלא:
בחרתי כאותו מלך אגדי
להפתיעך
כפי שלא הופתעה
שִׁפְחָה על הים
ולא ניחשה
נסיכה על עדשה
ולא ניבא מַלְאָכִי
או אחרון נביאים אחר
ופרצתי גדר –
פה זה היה אמור להיגמר
בְּכִי-טוֹב כמו באגדות
אילו תוך כדי או בדיעבד
שתקת או אפילו צרחת וקיללת
את אם-אמי ואבי-אבי
אילו רק לא נפחת פתאום
נפיחה עצומה מנשוא
ששיגרה אותי לכול הרוחות
לא לפנֵי שמוטטה
כרעש אדמה קטלני
את אמות הסיפים של תשוקתי
זאת ועוד:
"להזכיר לך" אמרת
תוך כדי צחוק מתגלגל לשום מקום
כרעם בְּיום שעד לפני רגע היה בהיר
"שגם כשאתה מלך
והסמכות בלתי-מוגבלת
והרשות נתונה
ואתה ואתה ורק אתה
מחליט מאיִן ולאן
ואתה בא
ופורץ גדר
ואַי והוי
דע לך מכאן ולהבא
שלא הכול צפוי"
29.3.2008
...............................................................
אִלּוּלֵא
אִלּוּלֵא אֵרַע הַנִיצוֹץ
בֵּין דַּרְדְּרֵי-רֶגֶש
שֶׁפַּשְׁטוּ וְיַבְשׁוּ עַד-בּוֹשׁ
בַּעזוּבַת עוֹלַם הָאֱמֶת שֶׁלִי
אִלּוּלֵא קַצְרָה רוחך
לחכות לְאוֹת
מִלשוני או לפחות מידִי
ולא בוששה לעשות
מה שעשתה כדי לעזור
לְמה שעמד לקרות לקרות
מִבְּעוֹד לילה ולא בעוד
חזון למועד
ועוד חזון למועד
שבו נערמים הימים זה על זה
בְּחוֹסֶר מַעַשׂ מָאוּס
כמו עצִירוּת כרונית
עד שרק לעתים רחוקות קורה
נס משמיים או מתחת
שבבת-אחת הכול משתחרר
מתבהר מסתדר
על הצד הטוב ביותר
עד כדי כך שכול צד
הוא פתאום הטוב ביותר
גם ביום וגם בלילה...
אִלּוּלֵא אותו ניצוץ יש מאיִן
שטיפחת כאילו היה רק שלך
לאש של ממש – אש שאחזה
בַּעזוּבַת עוֹלַם הָאֱמֶת שֶׁלִי
וגדלה ועצמה ורבתה
והתקדמה וכבשה והביסה
אחת ולתמיד את כול
מה שחשתי וידעתי וניחשתי
על סופֵי הדברים – לא הייתי
מוצא את ידַי ורגלַי
בין דרדרי הרגש שפשטו ויבשו
על טפח אחרון של חזון למועד
וספק גדול אם הייתי מספיק
לקום ולהתנער ולצאת
אל היקום הריק ולהתחיל
לברוא לעצמי עולם חדש –
עידן 8.4.2008
.....................................................................................................................
נוֹקְטוּרְנוֹ אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִי
הלילה אני משוטט לי
בשדות-בר חוגגי-אביב
שואף ולרגעים גם מצליח
לשכוח שהם מצוּיִם
בארץ ריבים ומדנים
שואף ולרגעים גם מצליח
בנשימה ארוכה וחופשית
להבדיל בתוך שלל ניחוחות
בין גַעדָה מפוסקת
לבין מַרְוָה ריחנית
או בין כּוֹסנית מְמוּלְעֶנֶת
לבין סתם אֵזוֹב מצוי
אי-שם בחֵיקוֹ של הטבע
העירום הבתולי הקסום
שטרם הוטל בו מום
שטרם הולבש בִּכְפִיָּה
תכריכים של בטון מזוין
בידי סרסורי הנדל"ן
בחסות פקידי-רשויות
רודפי השררה והבצע
שקשרו וקברו אותו חי
עקוד מכף רגל עד ראש
בקשרים של הון ושלטון
שאין קטלני כמוֹתם
בין הירדן והים –
ואולי עוד אצליח למצוא
גם באביב הבא
את שרידי שְׁאֵרִית-הַפְּלֵטָה
של שדות-בר שמילטו נפשם
מידי הקושרים הנ"ל
ואולי שוב אזכה לשאוף
את בושמֵי העירום הבתולי
של הטבע בשיא פריחתו
ולשכוח לרגע ארוך
שצפוי לו אותו הסוף –
כן... רק מי שאחוז פַּלָּצוּת
למראה קבורתו של הטבע
והוא ער בלילות ושומע
את בת-קול הבכייה לדורות
הנישאת על ארבע הרוחות
של מי שנִקבר חי
מבין שקללה איומה
מקוללת הארץ הזאת
בגלל אותו חבר קושרים
שקבר בדם-קר ומקפיא
ת'דבר האחד ויחיד
שהוא באמת אלוהים –
אם תקשיבו כְּמוֹתִי בדריכות
אולי עוד תצליחו לשמוע
באביב הזה או הבא
(למרות שזה כבר לא פשוט
בתוך הד הבכייה לדורות
שאיננו יודע מרגוע)
קינת סנוניות ביום
ובלילה גניחות של אוֹחַ
ואולי עוד תוכלו להבדיל
(גם-אִם מאביב לאביב
זה הופך ליותר מסובך)
בין בשמת יערה לניחוח לילך...
14.4.2008
| 
