|
אוויר לנשימה
בימים שכמעט התעלמתי ממךָ
הייתָ תמיד שָׁם בשבילי
כמו ארצות חום שתמיד נמצאות
עבור ציפורֵי ארצות קור
הייתָ תמיד שָׁם בשבילי
בלי לעשות שום חשבונות
מי יהיה יותר בשביל מי
ביום שֶפתאום יצטרכו אותו
מי יהיה יותר בשביל מי
כשלפתע זקוקים אחד לשני
כמו לדם עשיר בְּהֶמוֹגְלוֹבִּין
כמו לאוויר לנשימה –
אֲבָל לא באמת התעלמתי ממךָ
רק העמדתי פנים שזה כך
כדי שאויבֵי אהבתי
יחשבו שהיא כבר מזמן נגמרה
וכך גם אתה העמדתָ פנים
כשעברנו זה על פני זו בַּסָּךְ
אוהבים עד זוב דם ודמעות ומחנק
אבל לא מסגירים בצליל-קול או מבט
עכשיו שאויבֵי אהבה זו כולם
עברו עַד אֶחָד מִן העולם
ספק אִם יש לנו די דם ואוויר
להתחיל פה חיים חדשים:
לְמַמֵּש אהבה ששָׁנִים על שָׁנִים
חיה רק על געגועים
וכאילו הפכה מחדש לבתולית
כמו אֵם של בֶּן-אלוהים...
אז אולי מוטב לא לנסות
לשנות אֶת המצב הקדוש
למרות שבִּיאָה ממשית שלךָ שוב
היא מַשְׂאַת גופי ונפשי.
5.9.2012
מִפְגָּשׁ גּוֹרָלִי
לא רציתי להתאהב בָּךְ
ועשיתי הכול כדי שלא
אבל שום הִתנגדות לא הִצליחה
ואני מאוהב בך עד כְּלוֹת
לא רציתי להתאהב בָּךְ
אֲבָל הֹוי – כול מִפְגָּשׁ אַקְרָאִי
הפך תַ'ריחוק מִשפתיִךְ
לְ-פָּחוֹת ופחות אפשרי
לא רציתי להתאהב בָּךְ
וכמוני ניסו עוד ועוד
לעמוד בפניךְ אֲבָל הם
נִגְּפוּ בַּמפגש הראשון
לא רציתי להתאהב בָּךְ
וסמכתי על ההִיגָּיוֹן
אבל שום הִיגָּיוֹן לא הִצליח
לעמוד מול כּוֹבֶשֶׁת כמוך
לא רציתי להתאהב בָּךְ
כי ידעתי שאהבתך
תהרוס לי בְּסער ופרץ
אֶת כול מה שנִבְנָה עד בואך
לא רציתי להתאהב בָּךְ
ועשיתי הכול כדי שלא
עד לרגע בו סוף-סוף הבנתי
שכבר אין בכך שום הִיגָּיוֹן
לא רציתי להתאהב בָּךְ
ועל מה שיקרה בהמשך
לטוב ולרע בחיינו
יום אחד עוד אולי יסופר...
11.9.2012
זמנים אפלים
בזמנים אפלים שכאלה
צריך למהר לעשות
מה שיותר אהבה
מה שפחות לחשוב
בזמנים אפלים שכאלה
עלול פה כול יום להיות
יום אחרון בחיים
ונס גדול אם הוא לא
בזמנים אפלים שכאלה
בָּדוּק וּבָטוּחַ זה רק
שלעשות אהבה
אפשר גם בחושך מוחלט
בזמנים אפלים שכאלה
הכי הגיוני שנִבְחַר
להסתתר זה בזו
כמו במִקלט אב"כ
בזמנים אפלים שכאלה
לא פלא שהנחמה
היחידה פה היא אוֹר
גַּז מָה מָה מָה מָה מָה מָה –
12.9.2012
מה שרציתי
" חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין"
[תלמוד בבלי, סנהדרין, דף קיא ]
מה שרציתי לומר לָךְ
לסיכום אהבתנו
הוא שהיא נגמרה
כמעט רק בגלל טון דיבור
שֶׁאִילוּ היית אומרת
אֶת אותם הדברים בְּרַכּוּת
היא אולי לא הייתה נגמרת
או נגמרת בלי להזיק
וגם אילו היית שותקת
אֶת אותם הדברים עם חיוך
ולא עם שפתיים קפוצות
אולי הסוף היה טוב
אבל טון הדיבור שלך
וטון השתיקות שלך
צרמו לי עד כדי כך
שנִזקם היה בלתי-הפיך
זה מה שרציתי לומר לך
כשעדיין הייתי בא בך
אבל בסופו של דבר
הלכתי בלי לומר –
עכשיו ממרחק של שָׁנִים
כשהכול כבר נִרְאֶה קטן
וקרוב לוודאי מיותר
נשאר לי רק לומר
חֲבָל.
14.9.2012
סבלנות
"כלתה
שנה וקללותיה"
שׂורד
היה
שווה לחכות
כול
השנים האלה
כדי
להיות איתךְ
בגלוי
מעתה וְאֵילָךְ
היה
שווה לסבול
פרישות
ובדידות ועצב
על
הזמן שהלך לאיבוד
בין
לבין הפגישות בסתר
היה
שווה לִכְסוֹף
לערוג
להתגעגע
לִכְמוֹהַּ
ולהשתוקק
בהמתנה
לְחסד
היה
שווה לעבור
חורפים
שְׁחוּנִים
אביבים
חרבים
קיצים
משחירים
שעטו
על כול חלקה טובה
היה
שווה לספור
שלכת
אחר שלכת
בלי
סימן לְטל ומטר
עִם
סיכוי קלוש לִרְווֹת
בנחת
אֶת שדייך
היה
שווה כול זה
כדי
להיות איתך אחרון
לצחוק
איתך אחרון
לבכות
איתך אחרון
וגם
סתם להיות איתך
כאן
ועכשיו
לאור
היום
ולא
רק במחשך
ולא
רק בַּחֲטָף
כמו
עד אתמול.
16.9.2012
זמן אמת
"בְּרָעָב
וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹוֹסֶר כּוֹל“
דברים
כח
שום
דבר
לא יכול להחזיר לאחור
אפילו
שנייה אחת שחלפה
שום
בלם
לא יכול לְהָאֵט לעצור
אֶת
הזמן חוץ ממוות מוחלט
לא!
שום
נס
לא יכול לגרום לְעָלֶה
שקָמַל
ונשר לארץ בסתיו
לעלות
לענף שעליו הוא נולד
ולחיות
את חייו מחדש
שום
דמיון
לא
יכול לבוא בִּמקום
מציאות
טובה או רעה
כמו
שאין לִשְׁבּוֹר צָמָא ורָעָב
בלי
ממש לאכול ולשתות
שום
כישוף
לא יכול לשמר חום בקור
בִּמְקוֹם
מְבוֹדֵד ממשי
שום
חום לא יכול להפשיר קרחון
כמו
קרניה של שמש קיצית
והקור
הגדול ביותר שקיים
קור
שאין עוד כמותו בַּעְיָם
חוץ
מקור הגסיסה – הוא הקור הנוצר
מֵחוֹסֶר
באַהֲבָה
אבל
אהבה יכולה לִחיות רק
בסביבה
נקייה מהתחשבנויות
כי
חשבון מותיר אותה חסרת כול
וממית
אותה בצמא ורעב –
להיות
נאהב בלי חשבון בלי שום תנאי
ואותו
הדבר לאהוב
זה
מה שמבדיל בין חַי-מת
לחַי-חי
מכול
התחלה עד כול סוף
וכדי
להיות חַי-חַי
בלי הפסק
בלי
הפסד מצטבר של ימים ושנים
צריך
שהיחס לכול יום יהיה
כאילו
הוא אחרון בחיים
אבל
התבונה הגדולה הזאת
שהכול
מתגמד מוּלָהּ
מגיעה
רק כשמתקרבים לסוֹף
ולרוב
גם אז עוד לא.
21.9.2012
| 
