|
בחורף הזה שכבר מִסתמן
כקר ביותר שהיה פה עד כה
לא רק לבודדים ולבודדות
גם לְאוהבים ונאהבים
אעשה כמיטב יכולתי לחמם
אותךְ לחום לבבי
שכשאני מהרהר בך או חולם
הוא מגיע לשיא –
העניין הוא בזה שקשה עד מאוד
לפעמים אפילו קשה לי מִנשׂוא
לחמם אותך כל-כך מרחוק
בלי לגעת – רק דרך שיר
או אפילו רק במחשבות
עד-כדי-כך שתוכלי להלך
בעירום מלא בקור מקפיא
ולגרום שהכול מסביבך יפשיר
כמו שלגים באביב-קֵיצִי...
מי שלא מכיר אותךְ ואותי
זה נשמע לו הזוי
זה נשמע דמיוני
שמבלי לזוז
בלי להתקרב
בלי להתחכך
יצליח חוֹם-לב להביס
קור-כלבים (קור לא-אנושי)
מִמרחקים בלתי-עבירים
כמו כַּיּוֹם בינךְ לביני –
אבל מעטים שֶׁכן מכירים
אֶת מה שאירע לךְ ולי
בכ"ט בנובמבר ההוא
יודעים שֶׁמה שנשמע
הזוי
דמיוני
בדוי
ולגמרי בלתי-אפשרי
הוא המציאוּת
כמו שאפשר למות
מאהבה.
מִלְפנים מֵהַצדדים וּמֵאחור
אנחנו מוקפים עשרים וארבע/שבע
בַּעֲדַת רודפי כבוד-שְׂררה-ובצע
שֶׁעֵדֶר-הֶדְיוֹטוֹת בחר בהם לִשְׁלוֹט
בכול מוסדות המדינה הזאת;
עֲדַת רודפי כבוד-שררה-ובצע
רוּבָּם נִבְזִים חִדְלֵי-אִישִׁים
שמהרגע שניתן להם שִׁלטון
השלטון הפך הֲרֵה-אָסוֹן
ומוליד פה אסונות קשים
ואסון גורר אסון גורר אסון:
המונים עדיין לא קולטים
או שאינם מעוניינים לשמוע
שהארץ שעליה הם חיים
נמצאת כבר בסיכון גבוה
כמו בימי פומפיי האחרונים
(גם שם ואז המתעלמים היו רבים)
בְּרַם, בימינו כאן לא מדובר
בשום אסון מאסונות הטבע
שעלולים עדיין להפתיע
ולהרוס ולאבד ולהמית
למרות ההתקדמות המדעית;
כאן ועכשיו חובה לומר
ושוב ושוב ושוב לומר
רם וברור
כדי שישמעו כולם שמדובר
באסונות שהם כולם
מַעֲשֵׂה-יְדֵי-אָדָם
או מֶחְדְּלֵי-יְדֵי-אָדָם:
יְדֵי נִבְזִים חִדְלֵי-אִישִׁים
רוּבָּם רודפי כבוד-שְׂררה-ובצע
שכבר שולטים שנות-דור
בכול מוסדות המדינה הזאת
כשרק טובת עצמם לנגד עיניהם
ושטובת העם לא מעניינת
תַ'תַּחַת שלהם
אבל הבעייה האמיתית היא זאת
שֶׁעֵדֶר-הֶדְיוֹטוֹת
נוֹהֶה כִנְהוֹת הבהמות אחרי מַשְׁכּוכִיּוֹת
ושוב ושוב בכול מועד בחירות
ממשיך לבחור בהם לשלוט
וְעֵדֶר זֶה שבגללו הולכת המדינה לעזאזל
רק הוֹלֵךְ וּמתרבה – הוֹלֵךְ וְגָדֵל
וָרָע!
11.12.2014
הפתעות
“ Altera Me “
Marcus Tullius Cicero
כן-כן-כן
היא הייתה הרבה יותר טובה
מִמַּה שחשבתי שהיא תהיה
כשאעשה איתה אהבה
לא רק בדמיון
ומִשּוּם-מָה
לא היה לי ספק שבמוקדם
או במאוחר זה יקרה
בַּמָּקֹום הזה או בְּמָקֹום אחר
ויימשך לעולם –
היא הייתה הרבה יותר יפה
מכול עֵבֶר במערומיה
ממה שהיה אפשר לדמיין
כשהייתה במיטב מַחְלְצוֹתֶיהָ
עטורת כַּחַל וְשָׂרָק וכדומה
ומשום-מה
היא קרתה לי בשיאה
כשאני עצמי (והיום כבר נעים להגיד)
הייתי בשפל המדריגה
בֵּין פִּיד לְפִיד –
היא הייתה הרבה יותר חֲכָמָה
ממה שהיו כול חַכְמֵי-הַפֵשֶׁר
וכול חַכְמֵי-הָרָזִים גם-יחד
כי בזמן-אמת ולא בדיעבד
חשה והבינה שיש לי עתיד:
זה שזה כך היה – זאת עובדה
זה שזה לא נמשך לעולם
זה ברור כי שום דבר
לא נמשך לעולם מלבד
מוות כמובן
אֲבָל מי חושב על המוות
כשהוא מאוהב עד אובדן
ההיגיון וחוש הזמן
עד-כדי-כך שהכול נִרְאֶה לו
נצחי במובן הטוב של המילה...
לא-לא-לא
היא חיה; היא חיה וכך גם אני
חיים אחרים כמובן
כול אחד בשלו
כי לא רק הזמן עשה את שלו...
אֲבָל מִשּוּם-מָה
היא בדָמִי ואני בדָמָהּ
ושוב ושוב ושוב מסתבר
שיש קשרים שמהם
אף אחד לא יכול להשתחרר
עד שהוא מת.
17.1.2015
| 
