בְּשֵׁלוּת
"יַחְמוֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ"
איוב – ט"ו
את עדיין יפה כמו פעם
אבל ליופי הזה עכשיו
יש אותו "דבר-מה נוסף"
שמקנה לו אֶלֶף טַעַם
טעם שלא חשו רבים
שתלשו את עִנְּבֵי בִּסְרך
ואת נִצוֹת זֵיתך
וחפזו לגנים אחרים...
ההפסד הוא כולו שלהם
והרֶוַח כולו שלי
גם פריחה מאוחרת גם פרי
ויחי ההבדל הגדול
בין פרי שטרם גמל
לפרי שהבשיל כל צרכו.
22.9.2010
לגופו של עניין
"נפל מראש גג ונתקע באשה"
בבא קמא
פתחת אותי והלכת
והשארת אותי פתוחה
ובאו רבים אחריך
ולא באה שום שכחה
כן. באו רבים אחריך
מבין הטובים ביותר
וביקשו לעבוד אותי
כמו שעובדים אֵל
נשבעו אמונים נדרו נדר
שלא יעזבו לעולם
לאלוהים אחרים
בשום דרך בשום משבר
זה היה מפתה ומשמח
כמו שִׂמְחַת בֵּית-שׁוֹאֵבָה
כשהקיץ הופך לסתיו
ומבטיח גִשמי ברכה
אבל כמו שאתה יודע
הוא לא תמיד מקיים
ולא פעם הייתה השמחה
מוקדמת מדי כמו איתך
שחיזרת הבטחת נדרת
שֶׁאִם-רק אִם רק אתמסר
תישאר לְעוֹלָם וָעֶד
כמו עֶבֶד נִרְצָע ויותר
שלא יעזבו לנצח
וְ...לפעמים האמנתי לרגע
אבל כשחלפה עונתם
שכחתי אותם בלי שום קושי
כמו שקיץ שוכח מהר
גם חורף גשום ביותר
רק שלא ברור לי למה
לא שכחתי אותך עד היום
כמו את שאר הגופות
(אולי כי היית ראשון)
24.9.2010
זכות השיבה
כאילו נפרדנו רק אמש
שוב קיבלת אותי לתוכך
טבעית כמו זריחת השמש
בבוקרו של מָחֳרָת לוהט
לא הזכרת אפילו ברמז
את הקרח שהצטבר
בינינו כאילו לָנֶצַח
ומה זה היה אם לא זה?
קיבלת אותי לתוכך
בלי שום תנאים מוקדמים
כאילו על זכות שִׁיבָה זו
לא היו ואין עוֹרְרִין
ולכן גם אני לא שואל
שום שאלות על מה
שהתרחש בתוכך
כשנדדתי לי בעולם
כול מה שחשוב עכשיו
בעיצומו של הסתיו
זה ששבתי להיות אזרח
לא של העולם – רק שלך.
פרח נדיר
עד עכשיו הכול איתך היה
מפתיע לטובה
כמו שזה תמיד רצוי
ובנְדִירוּת מצוי
בהתאהבות ואהבה
אין כמעט סיכוי
למצוא דבר כזה
גם לא אַחַת בכול שְׁמִיטָּה
אולי אחת בדור או ביובל
וזאת עובדה
כמו עובדת היות הארץ
נעה סביב שִׁמְשָׁהּ
כמו שהחצב בטבע
מבשר ת'סתיו
והסנוניות – אביב
שוב ושוב ושוב
גם בראש חוצות
גם פנימה במיטה
והמוצא ומחזיר
למי שלא יהיה
מציאה לא מצויה כזאת
הוא מטומטם או מטורף
ובמקרה כזה זה הַיְנוּ-הָךְ.
