"עַד זִבּוּלָא בָּתְרַיְתָא"...
עַד מָתַי אמָּשֵׁך לַטווח המסוכן
שמִמנו רואים את הלבן
לא רק בעיניך אלא גם
בכול השאר
עד מתי לא אֶשְׂבַּע את ביאותיך
ההופכות סִדרי עולם
הגורמות ליֵש ולאיִן
להיות (לרגע) אחד
עד מתי ארעב לשדיך
שהיו לְשֵׁם דָּבָר
בפי כול מאהביך
שזמנם עבר
עד מתי אכַתֵּת ראשי
לאור היום ובמחשך
לפרוץ את חומות-חלציך
שלא נס לֵחן
עד מתי אקשור כתרים
לשֵׁתך לעכוזך לעגבותיך
לאחוריך – לתחת שלך
שאין כמוהו באלים
עד מתי אתכחש לזמן
המכתיב לכול חי
את המרחק מהיֵש לאיִן
גם אִם הוא מלך מלכֵי מלכים
עד מתי אדָּרֵשׁ להפתיעך
בשמיִם מעל ובארץ מתחת
ובמיִם אשר מִתחת לארץ
ובארץ אשר מִתחת למיִם
ולְהֶפֶך
עד מתי יעמוד לי השמש
בגבעון והירח בעמק אילון
או בכול מקום אחר שייבחר
לעשות אהבה במלחמה
או מלחמה באהבה
עד מתי אוכל לסגוד לשתיקתך
הזועקת "עוד! עוד!"
רגע לפנֵי שהכול נִגמר
ולא נותר מהעולם אלא
כתם אפרפַּר קטן שרֵיחוֹ
כריח דגים שנפלטו מהים
בסערה או ככה סתם
מִסִּבָּה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ
עד מתי אתאונן
כמו אלה שלפנַי
שגרמת לי לנהוג
כאילו אין מחר
מתי אבין סוף-סוף אִם בכלל
שבראשית (לפני היות השמיִם מעל
והארץ מִתחת) היו חסדי נעוריך
ורק אחר-כך היה תוהו ובוהו.
12.8.2008
.....................................................................................
זה לא בשבילך
"אילו חדלתי לחלום – לא היית איתי"
אימאן עספור
מה חיפשת לעצמך בעולם אִם לא
את האיש היושב בגפו
מעבר לְאופק מגודר
תחת שמים זרים וריקים
וחולם וחולם וחולם
על תאנתו וזֵיתו וגפנו
שנטע והִשקה בזיעת אפו
וטיפל וטיפַּח וגידל ורומם
עד שנהיו למה שהם
ועשו את מיטב הפֵּרות
ואז...
בעומדו לשבת תַּחְתָּם וּלְכַתֵּת
חרבותיו לְאִתִּים וחניתותיו
למזמרות לחרמשים ולמסורים
באה כרגיל עוד מלחמה
וטרפה וְחִרְבֵּנָה את העתיד
והוא נאלץ להפנות את גבו
אל נחלתו ואל מנוחתו
ולנוס אל מעבר לאופק הנ"ל
עֵירוֹם ויחף ורעב – אבָל
עם יכולת סמויה לחלום
יכולת ששום גֶּנֶרָל לא שִׁיעֵר
שהיא קיימת שהיא תשרוד
שהיא תצטבר שהיא תתגבר
שיום אחד היא תפרוץ
כול גדר כול מחסום
כמו מסה קריטית של חלומות
שלא כאן המקום לפרט
למה ואיך ומתַי בדיוק
מגיע רגע האמת
והיא הופכת למציאות
בּוּם!...
מה חיפשת לעצמך באמת אִם לא
איש שיקיים ברציפות מובהקת
את מזונך ואת מלתחתך
וכמה וכמה וכמה מוֹתָרוֹת
ויזיין אותך פעם בְּ –
ואת זה הרי מצאת בסופו של יום
ועם זה אַת שוכבת ערה בלילות
שאין להם סוף – מנסה לחלום
שזה רק חלום שזה רק חלום
שזה רק חלום...
18.8.2008
.....................................................................................
בשבילך
"עד שאנחנו מפנימים סופסוף
שהחיים הם בני חלוף
ושסופם לעולם אינו טוב –
רובם כבר מזמן לא פה"
אימאן עספור
(מתוך: אהבות ומלחמות)
עכשיו שאנחנו כבר יודעים
באופן פחות או יותר סופי
מתוך ניסוי וטְעִיָּה וצְפִיָּה
במשך שָׁנִים על שָׁנִים בניסויִם
תְּעִיּוֹת-תְּהִיּוֹת-בְּהִיּוֹת-ושְׁטוּיּוֹת
וסופים-סופיים של אחרים
שהחיים הם לא משחק ילדים
ילדים שבטוחים כמו ילדים
שלפניהם כול הזמן שבעולם
שהעבר הוא סתם איזה זקן אילם
שעומד ועושה כול מיני פרצופים
מצחיקים ועצובים שבשפת הסימנים
זה בטח כאילו כזה במקום להגיד
שאין לו מה להגיד או שהוא כבר
פשוט לא מוכן יותר לשחק
קלאס ותופסת וסְמֶל ודוּדֶס
וחמש-אבנים וג'ולות וחם וקר
וחמור ארוך או סתם מחבואים
והוא כאילו אומר כול הזמן: יְלָדוּדֶס
רק אמת או חובה ודום-שתיקה
ודום-שתיקה ודום-שתיקה! –
הייתָ מת!... יאללה עוּף! תסתלק!
אל תפריע! העולם זה לא רק אמת
או חובה... העולם זה לא רק...
אמת או חובה?
עכשיו שאנחנו כבר יודעים
שהזמן מאחור הוא הרבה יותר
מהזמן לפנים ושכול רגע שעובר
לא חוזר ומה שמת – מת. מת.. מת...
מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת-מת
לא נחכה. לא נדחה. לא נהסס. לא נוותר
על אהבה אחרונה בעד שום הון שבעולם.
24.8.2008
............................................................................................................................................
לקחת נשימה
To My Lady Godiva
לפני שהמציאות החלה
בימים הרחוקים ההם
לפני שהמציאות החלה
לְהִתְבַּהֵם לְהִתְפַּטֵּם לְהִתְלַהֵם
כמו זונת-רחוב שְׁמֵנָה בַּשּׁוּק
כשהדגים עוד לא התחילו
להסריח מהראש
וטרם כלתה מִשָׁם בִּדְחִילוּ
רגל אחרון הקונים
כשהאוויר והאווירה
היו עדיין נאהבים ונעימים
אפילו בעיר הזאת
שכבר אז זממה בַּמִסתרים
לתפוס תחת בַּעַל
מְמַדִּים מפלצתיים
שממנו תוכל לחרבן קֳבָל עַם
גם על הים
בימים הצלולים ההם
כשהמיִם עוד היו חיים
וְשֶׁאֶת טעמם מזכיר כַּיּוֹם
רק ניחוח שדייך
ובטנך והתחת
בצאתך מן המקלחת
לא מנוגבת נוטפת
חרוזי שיר
שיתחבר מאוחר יותר
ביִשּוּב רוּחַ
ביִשּוּב גוּף
ביִשּוּב דַּעַת
בְּשׁוּבָה וָנַחַת
על ערֵמות של אִי-נַחַת
כי
כול-כך חבל
שלא נפגשנו
שלא דיברנו
שלא נגענו
שלא נפלנו
זה לזרועות זו
שלא התכנסנו
זה לתוך זו
בימים הרחוקים ההם
אבל עכשיו כבר אין
מה למהר
מפני שאנחנו כבר
לא ילדים
מפני שילדים
מאוחר מדי להביא
ואולי טוב שכך
כשכבר יודעים טוב-טוב
שהארץ חרא
והעולם חרא
מה גם
שכבר ראינו יותר מדי
מוות
יותר מדי ייסורים
שלפני המוות
וכן הלאה
אבָל...
עכשיו שיצאת
מן המקלחת
לא מנוגבת
נוטפת חרוזי שיר
שדייך בטנך והתחת
חמים וְרַדְרַדִּים בְּשׂוּמִים
עַד-כְּדֵי-כָך שבכוחם
להפוך בְּקַלֵּי-קַלּוּת
דמיון למציאוּת –
השמיים הם הגבול...
9.9.2008
.............................................................................................
סקרנות של מאהב חדש
"יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ וְיֵשׁ שֶׁיֵּש לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה"
(חולין ז')
אני לא רוֹצֶה לדעת עליִך יותר מדי
ובטח לא את הכול
אבל גם לא לִטְמוֹן את הראש בחול
בִּמְקוֹם בין פְּנִינֵי-שָׁדַיִך
אני לא רוצה לדעת עליך יותר מדי
אבל לפי כישוריִך בַּאהבה
ההופכים קַשׁ וּגְבָבָא לְזָהָב
גם אִם אדע רק חצי – דַּיִּי
ולפי צליל קולך אני כבר יודע
בעיניים עצומות מתַי לבוא
ומתי לצאת ומתי לעמוד
כְּעָנִי מִמַּעַשׂ לִפְנֵי הפתח
המוביל מהאַיִן לַאֵינְסוֹף
עַד שתאמרי "רוֹצָה אני"...
14.9.2008
.................................................................................
יש מצב
ל-ת.ס.
המקום היָחִיד בעולם
שבו אני יכול לראות
אור בקצה המנהרה
נמצא עמוק בתוכך
המקום היחיד בעולם
שבו אני יכול להפנות
את התחת לעולם
בלי צורך בשום כיסוי
הוא כשאני מעליך
המקום היחיד בעולם
שבו אני רואה שָׁמַיִם
שֶׁאֵל-שַׁדַּי מככב בם
הוּא כְּשֶׁאַת מֵעַלַי
המקום היחיד בעולם
שבו אני יכול לומר
בפה מלא ובלב שלם
שמשתלם לִחְיוֹת
נִמְצָא כִּמְטַחוֵי-לשון
או לְיֶתֶר-דִּיּוּק טִפְחַיִם
דרומית לטבור העולם
או לְיֶתֶר-יֶתֶר-דִּיּוּק
מְלֹא-הַסִּיט נֶגְבָּה מִטַבּוּרך
כן.. זה כיום המקום היחיד בעולם
שבו אני יכול לגמור הלל
מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ
כאילו לעולם חסדך (או לפחות
חצי-הלל כשאני נזכר פתאום
בימים שמעשֵי ידַי טבעו בים)
אז מה בעצם הבעיה?
הבעיה היא הזמן
שבו אינך מֵעַלַי
ואינך מִתַּחְתַּי
ואינך בין לבין
הזמן שבו השמים ריקים
והארץ היא עָפָר וָאֵפֶר
חוֹל ולֶס וטִין וכּוּרְכָּר
רֶג וגִיר וחַוָּר ומְלֵחָה
וחַמְרָה ונָזָז וְחָרָא.
20.9.2008
.....................................................
הימור אחרון
ל-ת.ס
וְ-ְכֵּן – אני מוכן להמר
ברגע זה על כול זיכרונותַי
שעלו לי בשָׁנִים רבות
ודָמִים מרובים מאותם דמים
שלא יסולאו בשום פָּז
שלאורכך ולרוחבך ולעומקך
אשאר עד סוף שארית החיים
כמו שלפחות אחד מאלף
ואחד שירים סביר שיישאר
לְהַנּוֹת אֶת הדורות הבאים
ובך ואִתך וממך ולצִדך
אצא ואבוא
כול עוד אוכל
לצאת ולבוא
כמו נמר או אפילו עכבר
כול עוד יהיה בכוחי
לשלוח ידִי מִן החוֹר
נוצצת אור נוטפת מור
כול עוד יעלה ברוחי
לְעַלְעֵל אֶת עַלְעלֵי-ערוותך
לפחות בשירים
כמו רוח-סתיו בנשירים
או לפחות כמו אצבע
שמרטיבים בקצה הלשון
כדי להעביר דף
ועוד דף ועוד דף
עד אחרית דבר כלומר:
כול עוד יהיה בכוחי המתנדף
לעצור לנשום להתאפק
שלא ייגמר –
30.9.2008
...............................................................................................
נתינות ולקיחות
"נתת הכול ולקחת הכול והלכת וחזרת ונתת ולקחת
והלכת ושבת והשבת ונטלת וכן הלאה וכן הלאה
עד שלא נותר בעולם דבר לתת או לקחת"
אימאן עספור
לקחת את ידי בידך
והולכת אותי אל הים ושם
לנוכח פני הים
תחת שמיים שטופֵי כוכבים
הנחת את ידי על שדך
והים רָגַשׁ וְהָמָה
והים סָאַן וְנָהַם
והים נשם ונשף
והים ירד ועלה
והים השתפך לחוף
ואני לתוכך – איך לא...
השמיים נותרו שלווים
רחוקים שטופי כוכבים
אדישים לכול מה שתַּחְתָּם
כאילו ראו כבר הכול
ודבר כבר לא יַפְתִּיעם
אבל אני שראיתי הרבה
ועשיתי לא מעט עד שכמעט
הפכתי אדיש לַפֶּלֶא שגוף יונק גוף
שגוף מתהפך על גוף ויורד ועולה
ויורד ועולה וכולֵּיהּ וכולֵּיהּ...
לא יכולתי שלא לְהִידָּהֵם
ולְהִתְפָּעֵם ולְהִתְהַמֵּם ולְהִיקָּסֵם
למראה כּוּס ששום Déjà vous
לא התקיים לגביו אפילו כְּהוּא-
זֶה...הו כן! כן! כן! לָכֵן לְאַחַר מִכֵּן
כשלקחתי אני את ידך בידִי
והולכתי אותך והחזרתי אותך
אל העיר הדפוקה
רעדו לי השמיים והארץ והרגליים
עוד שעה ארוכה –
1.10.2008
...........................................................................
TERRA INCOGNITA
"הייתי פה הרבה לפניך"
אפיטף
מכאן על ההר
כשעומדים זקופים
עם התחת למדבר
אפשר לראות ביום צלול
לאורכה ולרוחבה את ערוות
הארץ המובטחת
והיא נראית בתולית
והיא נראית חִשְׁקִית
והיא נראית פִּרְאִית
כמו שצריכה להיראות
ארץ מובטחת:
לא נושבת לא חרושה
לא זרועה חיטה ושעורה
לא נטועה כרמי-גפן וזית
תאנה ורימון ותמר
לא עדרי-צאן רועים
בבקעה ובהר
לא דבר
מכול אלה
בקיצור: פלא
רק כך וכך ולא אחרת
צריכה להיראות
ארץ מובטחת
רק ארץ כזאת
יכול כול-יכול
להבטיח לְעם
זה או אחר
בלי להיות נבל
ברשות תורה זו
או אחרת או
ברשות עצמו
כן...
מי לא עמד
לפחות פעם בחֶלְדּוֹ
על אותו הר
עִם התחת למדבר
וראה כחול על גבי ירוק
ארץ מובטחת
לפני שדפקו אותה
מעל ומתחת
מלפנים ומאחור
ואיפה לא...
מי לא שמע מימיו
אגדות על בני-אדם
שחיו כאן פעם הרבה לפניו
שנטעו כרמים וחרשו שדות
שחפרו בורות מים להשקות
את עצמם ואת עדריהם
שהוציאו בזיעת אפיהם
לחם חי מִן הארץ
שנצרו בּוּסְתָּנִים נחשקים
בטרם נעקרו ונהפכו
לאותו גן עדן אבוד
שדיברו צלול ורהוט
בשפה שהיום נותרו ממנה
רק קללות
לכול הרוחות!
מי לא ראה
מי לא שמע
מי לא ידע
מי לא? מי לא?
אַת? אתה? אתם?
הם?
5.10.2008
..................................................................
בְּמַחשָׁבָה שְׁנִיָּה
לאהובתי הפראית
"שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"
[בראשית ל"ב]
"נִצְּחוּ מְצוּקִים אֶת הַאֶרְאֶלִּים"
[באמצע א']
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
כשהשמיים היו כחולים-בהירים
השדות ירוקים משפע מים
ואנחנו בני ט"ו ט"ז ו-י"ז
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
כשהקֵיצים היו עמוסי פירות בלאדי
כול הפּוּתוֹת חנוטות כפגֵי תאנים
והחור באוזון עדיין בתולי
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
כשהשדיים היו מְצוּקִים מושלגים
מְכוּסֵי טפחיים והותירו המון
מקום לדִמיוֹן
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
כשעוד לא היה לנו כלום בראש
מלבד זיונים וגם לְ-פַּת חרֵבָה
מרוחה במרגרינה היה טעם גן-עדן
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
כשכלי הזין היו חמומים דרוכים ונצורים
ואנחנו בני עשרים ואחת או שתיים
מוכנים בכול רגע לִירוֹת וּלְהִיָּרוֹת
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
גם כשהיינו בני שלושים וארבעים
והתחלנו לאבד תקווה להפוך את העולם
למקום טוב או לפחות יותר טוב מכלום
במחשבה שנייה לא היינו מתאימים
גם במלאת יובל לצאתנו לאור
שבו אפילו לעבדים ניתנת אפשרות
לצאת מעבדות לחרות –
רק עכשיו כשאנחנו יודעים כבר בוודאות
לא רק מאיִן באנו אלא גם
לאן אנחנו הולכים לפי התור
ועלולים ללכת מִחוץ לתור
מתברר לנו פתאום שֶׁמִבְּלִי מֵשִׂים
נעשינו מתאימים עד כדי כך
והכול פשוט פשוט כול כך
שאין לנו צורך במחשבה שנייה.
9.10.2008
..........................................................................................
הַסְתָיו הִקְדִים
ל-ת.ס.
הסתיו הקדים השנה והפתיע
בגשמים נועזים קיץ אלים
שעמד לייבש עד אובדן הכרה
את הנאמנים שבנחלים
הסתיו הקדים השנה והכריח
את שיחי הכרכום והרוזמרין
לפרוח לִפְנֵי שבכלל נִרְאָה
נחליאלי ראשון נוחת בַּגנים
הסתיו הקדים השנה ודִרְבֵּן
את הנמלים האוספות ספיח
(עם לא עז אך חכם) למהר לסיים
כדי לחזור בשלום לקן
הסתיו הקדים השנה ולכן
חפרפרת עיוורת באמת נראתה
מזדווגת באופן בלתי-צפוי
בתשרי במקום בטבת
הסתיו הקדים השנה – זה ברור
גם לפי שבלולים שהתעוררו
ויצאו וזחלו חצי-יְשֵׁנִים
לעשות אהבה-שַׁבְּלוּלִית
הסתיו הקדים השנה ואולי
זה הזמן להודות או לשתוק
שגם אנו מיהרנו לרוב לעשות
לפני שהספקנו לחשוב
כן. היה זה אינסטינקט או
אולי אינטואיציה.(או גם זה וגם זו)
שכך בעיניים כמעט עצומות
עשינו את רוב הדברים שעשינו
כולל אהבה ומפליא ומדהים
ומצחיק שלרוב (גם בזה
חייבים להודות או לשתוק)
זה יצא ממש טוב
הסתיו הקדים השנה אבל
גם כשהוא בא באיחור גדול
כמו אשתקד – הוא היה מבורך
מאלף סיבות ואחת במיוחד:
עד הקיץ שלפני אותו סתיו
אהבתי רבות בזו אחר זו
בחיפוש האחת שתלך ללא חת
אחרַי למדבר הגדול
ואז בדיוק טוב ימים
לִפְנֵי הארוך ביותר אַת הופעת
יפה חכמה מנוסה ונחושה
להקדים ת'יציאה – ומאז
אני גם רוצה וגם נִרְצֶה
וגם נִרְצָע וגם מְרוּצֶּה להיות
רק בך לאהוב רק אותך
רם וברור וסופי ומוחלט.
21.10.2008
