שתקתי / מרטין נימלר
כשהנאצים לקחו את הקומוניסטים,
אני שתקתי, כי לא הייתי קומוניסט;
כשהם כלאו את הסוציאליסטים,
אני שתקתי כי לא הייתי סוציאליסט;
כשהם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
אני שתקתי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי;
כשהם לקחו את היהודים,
אני שתקתי כי לא הייתי יהודי;
כשהם לקחו אותי
כבר לא נישאר מי שיוכל למחות על-כך.
[תרגום שלי מהמקור הגרמני שלהלן]:
Geschwiegen
Friedrich Gustav Emil Martin Niemöller
(14 January 1892 – 6 March 1984
Als die Nazis die Kommunisten holten, habe ich geschwiegen, ich war ja kein Kommunist.
Als sie die Sozialisten einsperrten, habe ich geschwiegen, ich war ja kein Sozialist.
Als sie die Gewerkschafter holten, habe ich geschwiegen, ich war ja kein Gewerkschafter.
Als sie die Juden holten, habe ich geschwiegen, ich war ja kein Jude.
Als sie mich holten, gab es keinen mehr, der protestieren konnte.
זהו שיר מחאה של התיאולוג האנטי-נאצי מרטין נימלר
על שתיקת העיתונות ועל הרוב הדומם באירופה בתקופת שילטונו של היטלר.
והינה אחד מאותם בני-אדם שלא שתקו ושילמו על-כך בחייהם:
*****
כול התורה
יש דברים שאפשר לתקן רק בַּדִּמְיוֹן
כי רק הדמיון מאפשר לתקן דברים
שאי-אפשר לתקן בַּמְּצִיאוּת
וגם זה לא פשוט
כי כמו שכול טעות במציאות
עלולה להיות הֲרַת אסון
ובמוקדם או במאוחר
להוליד אסון
כך כול טעות בדמיון
עלולה להוביל (וזה בדוק
על אינספור מדמיינים ומדמיינות)
לתפיסת מציאות לקויה
ואז מה? לָלֶכֶת הָלוֹךְ וּבָכֹה
כמו נושא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע
שמרוב גִלגול עיניים לשמיים
החמיץ את עונת הזריעה
או במקום לדמיין אותך
ולדמיין אותך ולדמיין אותך
פשוט לזיין אותך (בהסכמה
כמובן, אלא מה?)
ואז אחרי ארבעים שנה
בין נפולת אוני לנפולת שדייך
לזכור בנחת את חסדי נעורייך
ומפעם לפעם אפילו לָבוֹא בְרִנָּה...
אִם זאת לא כול התורה
על רגל אחת
אַל תִקראי לי אלוהים
"אהובי" יספיק.
9.9.09
הלילה שוב
הלילה שוב התגעגעתי אליך
כמו שקורה לעִתים רחוקות
כי אַת כול-כך רחוקה מהעין
והלב כבר בקושי ממשיך לדפוק;
הלילה שוב התגעגעתי אליך
ויש לכך בטח אלף סיבות
אבל די באחת: ריח שדייך
כשהיית בת עשרים ושלוש;
הלילה שוב התגעגעתי אליך
כי רוח הסתיו שהחלה לנשוב
רק אתמול – כבר הספיקה
לשכר אותי בו עד אובדן עֶשְׁתּוֹנוֹת
כי ריח שדייך כוחו לא פחות
מכוח אותה petite madeleine
שפרוסט הִטְבִּיל בזמנו בַּתֵּה
ועובדה שהוא שוב עשה לי את זה
ולמרות ששרדתי דברים קשים
שרק מעטים (אם בכלל) שורדים
זִכְרוֹן הפרידה ממך הוא כאב
שקשה לי מדי לשאת
אז לא פלא שלא רציתי לזכור
שום דבר מעורר כיסופים
לְמה שלא יכול לַחֲזוֹר
וזה מה שאַת בשבילי;
לא תמיד זה היה כך – היה רגע פִּלְאִי
שהדרך לכוכבים
הייתה פתוחה והיינו צריכים
רק להחליט...
אם יש סיבה שאין לדברים תכלית
ולדברים הגדולים באמת אין כזאת
איזו סיבה טובה מזאת או רעה מזאת
שלא החלטנו יכלה להיות – אה?
10.9.09
בַּעֲלַת הַנֶחָמוֹת
ל- ת.ס.
עַד אליך הִספקתי לָדוּק בַּנִּסְתָּר
אצל רבות וטובות
בחיפוש אחר הוכחות חותכות
שיש אלוהים או לא
עד אליך היו סימנים שונים
שכדאי להמשיך לחפש
ואצלך עוד לפני שהייתי בִּפְנִים
כבר היה ברור שֶׁיֵשׁ
עד עכשיו כבר מצאתי אצלך ובך
יותר מחֲצִי נֶחָמָה
אבל מי מסתפק בחצי נחמה
כשיש סיכוי לשְׁלֵמֵה?
עד עכשיו הכול התנהל כשורה
ודבר לא היה מיותר
ודבר לא קִלקל לנו את השורה
אז אולי להשאיר את זה כך?
עד עכשיו יצאתי ממך וּבְיָדִי
כבר חֲצִי מתַּאֲוָתי
שזה בערך כול מה שיוצא
לברֵי המזל להוציא
אז להירגע ולומר אָמֵן
על מה שֶׁנִגְלָה וְנוּסָּה
והצליח לא רע או להסתכן
ולרדת לעומק נוסף?
כי העומק שלך הוא הרבה יותר
מכול עומק מוּכָּר
ואיך אפשר לעֲצוֹר וּלְוַתֵּר
כשעדיין כה רב הַנִּסְתָּר?
15.9.2009
היום השמיני
"מי הִגיד לך כי עירום אתה"
בראשית ג' 11
אם יש אלוהים ויש גן-עדן
הוא רוצה לראות אותנו
מפזזים בו במערומינו
מיום הִבָּרְאֵנוּ עד יום מותנו
אם יש אלוהים הוא ודאי
יושב ומביט בנו בשקיקה
בשעה שאנו משחקים
את המשחקים המקדימים
אם יש אלוהים הוא בטח
צופה בנו נפעם ונסער
בשעה שאנחנו מזדיינים
וגומר כשזה נגמר –
אם יש אלוהים הוא שונא
כְּסוּת מכול סוג שהוא
לרבות כְּסוּיּוֹת של גדולי המעצבים
כי רק עירום מלא עושה לו את זה
אם יש אלוהים הוא מקדש
לנצח את העירום ומגרש
מעל פניו בבושת-פנים כול מי
שמעז להחרים מערומים
אם יש אלוהים הוא טבעי
כמו הטבע בכול מקום בחֶלֶד
שלא כוסה בידי בני-אדם
שַׂלְמַת בטון ומלט
אם יש אלוהים – שיקום
כי הצבועים והמתחסדים זוממים
לכסות לו את היקום (שעירומו הוא
הדבר הכי יפה והכי מדהים)
בחרא.
16.9.2009
אַתְּ
אַתְּ בחרת בי מכול התמימים
לזיין לך את הצורה
שהייתה היפה מכול הצורות
שנודעו באותם ימים
את בחרת בי מכול החולמים
להגשים את מֵיטָב תשוקותיִך
שהיו מֵיטִיבוֹת כמו השמש דאז
כשהחור באוזון לא היה
את בחרת בי מכול הצובאים
שצבאו על שעריִך
והִנַּחת לי לבוא ולגמור בִּפנים
ראשון מכול בָּאַיִךְ
את בחרת בי מכול הגולים
שהגלית בזמנו מעליִך
לחזור ולבוא בך עד קץ הימים
מכול עבריִך
והינה אני שוב בא מכול הצדדים:
מלפניך ומאחוריך
מעליך ומתחתיך
כמו אז במחבואים
ואני שוב משחק כמיטב יכולתי
כמו פעם את התמים
כי אהבת ורצית וקירבת ורוממת
וקידשת רק את התמימים
ואני מכולם באמת וּבְתמים
היחיד שהייתי תמים
ואולי זו הסיבה וזו התכלית
שקראת את שמך על שְׁמִי
ואולי זו הסיבה וזו התכלית
שבדמך וּבְזֵעָתך
הקמת לי גזע של תמימים
שֶׁיִנּוֹן לעולם ועד –
18.9.2009
אימאן עספור / מישהו חייב לחשוב ראשון
[נוסח עברי: עידן סובול]
אם חשבתָ שתוכל לכבוש אותי
ולשלוט בי לעולם בכלי-זינך
אז טעית בגדול כמו כול מצביא
שהכוח הוא אצלו תשובה לכול דבר
כי אף אחד אינו יכול לסמוך
לעולם על כלי זֵינוֹ
וגם הגדול במנצחים יִלְחוֹך
פּוּתּוֹת-עפר בבוא יומו
ולכן מי שניצח במלחמה
חייב לחשוב ראשון איך לכתת
את כלי הזין המנצחים והמנוצחים
למזמרות ולאתים
כי כלי-זין עִם דם על הזין
וזה מה שהם עדיין
מסוכנים ויעשו צרות צרורות כול-עוד
לא כותתו לאתים ולמזמרות
אז אם זממת לזיין אותי
שוב ושוב ושוב כדי שאבין
שהניצחון עלַי הוא בלתי-הפיך
עד שהמוות יפריד – המוות יפריד
ואם תכננתָ להחזיק בי
כמו שמחזיקים שטח כבוש
עד שאתרגל למצבי – אז שוב
טעית בגדול מצביא
כי שלום כמו אהבה
בניגוד למלחמה
עושים בהסכמה
או לא עושים בכלל
אז אתה יכול לכבוש אותי מצביא
כמו שמדינה כובשת מדינה
גם להתנחל בי לשנה
ועוד שנה ועוד שנה אֲבָל
יום אחד כשתֵרָדֵם
על אותם זרי-דפנה מיובשים
מאותו ניצחון מרשים
אשכים להרגך ואז
או שמצדה שלי תיפול שנית
או שמצדה שלך.
22.9.2009
היא זו
"אַהֲבַת-אֱמֶת הִיא זוֹ שֶׁאִי-אֶפְשָר לְרַצּוֹתָהּ בְּרַצֵּי כָסֶף"
על-פי תהלים סח
מה לא עושים למען אהבה!?
הולכים בשבילה באש ובמים
לכבוש את הר התקווה הטובה
כדי שראשה יהיה בשמיים
כשרגליה עומדות על האדמה;
מה לא עושים למען אהבה!?
פותחים לפניה את כול השערים
כדי שתמיד תוכל לבחור
מאין לצאת ומאין לחזור
בלי צורך לתת שום הסברים;
מה לא עושים למען אהבה!?
כשהיא ממליכה – מולכים
כשהיא מורידה – עבדים
כשהיא אוסרת – נוֹצְרִים
כשהיא מתמסרת – זורעים;
מה לא עושים למען אהבה!?
בפקודתה – כובשים
בִּרצותה – נכנעים
בְּמָאֲנָה – גולים
לְרַצּוֹתָהּ – שבים;
מה לא עושים למען אהבה!?
מברכים משבחים מפארים
מרוממים מנשאים מהדרים
מעלים מהללים ומעל הכול
עושים הרבה אהבה!
23.9.2009
סתיו
כשהיום והלילה שבים
להיות שווים
לזמן קצר
ורוחות הסתיו
שהיו נתונות עד עכשיו
במין מעצר-מִנהלתי
ממהרות לנצל את המצב
ונושפות בעוֹרָפִים
כאילו להזכיר
למי ששכח שהחיים
קצרים ונשירים
וצריך לנצל כול רגע
כדי לחיות
כדאי לכולם לזכור
את הדבר העיקרי
הזה –
אני שמעולם לא העזתי
לשכוח אפילו לרגע
שזהו המצב הקיומי
של כול בעלי החיים
כולל האדם ולמעשה
כמעט כול מה שקיים
כבר הקדמתי
להניח את ראשי
בין שדייך החמים
לאחוז היטב
בעגבותייך ולהשתלב
בין רגלייך הארוכות
הפתוחות המתוחות
כצווארֵי עגורים במעופם
אל הדרום החם
כשהם מותירים
תחתיהם ומאחוריהם
את פרחי החצב
שגם הם ארוכי צוואר
אבל מחוברים כמוני
חזק לאדמה ולנוף
ומכירים טוב-טוב
ממש כמו ציפורי הנוד
את חילופי העונות
ומצבי הרוח
וכול מה שדרוש
כדי לשרוד
גם בתקופות של רוֹעַ
וגם בתקופות של ייאוש
שאינן נדירות
בארץ הזאת –
אבל עכשיו שהסתיו
עדיין בבתוליו
ואפשר לשכב
בנחת על הגב אי-שם
במה שנותר מחֵיק הטבע
להביט בשמיים הכחולים
לראות איך הם מתחילים
להתכסות עננים קלילים
המרחפים כמו נחליאלים
שבאים לחרוף איתנו פה
ואַת שלצידי אומרת לי
פתאום בלי שום הכנה
"בוא"
ככה פשוט וטבעי
כמו ציוץ של נחליאלי
שזה עתה נחת
"בוא"...
ממש כך במילה אחת!
מה עוד נחוץ כדי להיות מאוהב –
25.9.2009
הארץ טובה
"הארץ טובה – המדינה רקובה"
איש מארץ ישראל
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
לגדל כרמי גפן וזית
ולתת לחיים טעם
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
להפריח פרדסים באביב
ובסתיו להבשיל תמרים
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
למלא עיינות ותהומות
במים חיים
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
להנביט חיטה ושעורה
ולמנוע צמא ורעב
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
להציג תאנים יפות ועסיסיות
כמו פות
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
לקשט את שלהי הקיץ
בארגמן רימונים
הארץ טובה עדיין
מסוגלת כמעט כמו פעם
להטעים כול אדם וחוה
מפרי עץ הדעת
הארץ טובה עדיין
אבל מעטים מֵעֵזִים לדעת
שמאיימים עליה
רִיקבונות איומים:
הארץ עדיין טובה
אבל המדינה רקובה
ומדינה זה הון ושִלטון
שאונסים אותה לאור יום
שאונסים אותה במחשך
שאונסים אותה לפי תור
מלפנים ומאחור ובפה
כול אחד בזֵינו החולה
"אז איך היא טובה עדיין?"
יש בטח מי ששואל
"איך היא לא מתה מזה
ומה סִיכּויֵיה לִשרוד?"
לא רבים! במצב הזה
אולי היא תוכל לשאת עוד
שניים שלושה דורות
לא יותר...
"אז זה בוער!
השדות בוערים! המים!
שבעת המינים! הבקעה! ההר!
העיינות והתהומות! אפילו השמים!"
נכון! אני עונה למי שעדיין
מסוגל לשמוע. מסוגל לראות.
אולי אפילו מֵעֵז לשאול
בשארית כוחו:
"אז מה יש לעשות?
מה יש לעשות?
מה יש לעשות?"
יש לעשות!
26.9.2009
עובדות
כשהיית בגילי העכשווי
כבר לא היית מזמן
בין החיים
וכך נשארת
צעירה ויפה לעולם
ולכן לא מפליא שהזמן
שהוא להלכה כול-יכול
שנותן הכול ולוקח הכול
עבר ועבר ועבר ועבר
ולא הצליח לעשות דבר
לא השכיח ולא הקל
ואפילו לא עִרְפֵּל
והרי זה מה שהוא
אמור לעשות
לא?
לפעמים בלילות שקטים
כשאפשר כמעט לשמוע
כוכבים נעים במסילותם
אני שואל את עצמי
ואולי גם אתם:
בשביל מה כול זה?
ואין שום מענה
לא רק בגלל שמסביבי
ואולי גם מסביבכם
כולם ישנים
לא רק מפני שהכוכבים
בחלל המוזר הזה
שאין לו התחלה ואין לו סוף
אדישים באופן טבעי לקיומי
ובטח גם לקיומכם:
אין שום מענה
כי לשאלה הזאת לא היה
אין ולא יהיה לעולם שום מענה
משום מקור מוסמך
פשוט כך!
למה?
כי אין שום מקור מוסמך
בחללו של עולם:
לא שהוא מת או נסתם
או שסתם נמאס לו ממני ומכם –
פשוט אין!
בגילי העכשווי כבר יודעים מזמן
שאין נחמה ושלעולם אי-אפשר
להיגמל מאובדן היקר מכול
כמו שתינוק ניגמל משדי אִמו
או ממה שגמלו אותו
ושהזמן הכביכול כול-יכול
לא משכיח
ולא מערפל
ולא מקל
ולא בטִיח
.
לפעמים כשאני מצליח איכשהו
להסתדר עם כול העובדות הנ"ל
אני אומר לעצמי ואולי גם אתם לעצמכם
שאולי זה מזל
שלא חיים לעולם.
27.9.2009
כול זמן שאפשר
כול זמן שאפשר
להלך בקו ישר
על חריצי הַמִדְרָכָה
לעמוד על בָּלָטָה
בלי להתנדנד
אָנֶה וָאָנָה
לימין ולשמאל
לפנים ולאחור
כמו נווד שיכור
להשתין למרחק סביר
כשצריך דבר קטן
לנער רק
עד הטיפה האחרונה
כלומר: לדעת מתַי דַי
לנגב לבד את התחת
אחרי דבר גדול
להיות יכול
לעלות חמישים מַדְרֵגוֹת
בלי להפליץ מרוב מאמץ
באמצע או
לקראת הסוף
לנשום בנחת
את אוויר העולם
שאין לו שום תחליף
גם כשהוא מזוהם
כמו שהוא לרוב
לשכב ער
עד חצי הלילה
אחרי זיון
מעורר השראה
עד כדי הוצאת
דברים מהקשרם
או סתם לישון לצד
גוף מוכר
בלי צורך להעמיד
פנים
בלי פחד להתעורר
מת
או לקום אחר
כלומר זר
אפילו לעצמו
החיים אמורים
להיות יפים
לא?
עידן
28.9.2009
מִשְׁאָלָה אַחֲרוֹנָה
לאהובתי בהגיעה להַס הגדול
עכשיו ברצינות
בלי משחקים מקדימים
שדורשים המון סבלנות
ששורפים המון זמן
שמכלים את מיטב הכוחות
בלי שירי הלל
לרוח המערבית
ולציפורי הנוד
המבשרות את הסתיו
או את האביב
בלי לנסות לעורר
זיכרונות רדומים
שעלול להתברר
שהם כבר מזמן מתים
או יותר מתים מחיים
בלי להשכים לְגַלְגֵּל
עיניים לשמיים
כאילו יש בהם יותר מחומר
במצבי צבירה ופיזור
שונים ומשונים
בלי להמשיל אהבה
גדולה ככול שהיא
למשהו אלוהי
כי בגילנו גם אִם לא מודים
כבר יודעים שאין אלוהים
בלי להתחיל להתנצל
על מה שאין
ולהסתפק סוף-סוף
במה שיש
כי זה מה שיש
וזה מה שאני רוצה
אחרי שראיתי כול-כך הרבה
וידעתי כול-כך הרבה:
להיות עד הסוף מה שיותר
בתוכך –
תריסר בתשרי תש"ע
30.9.2009
הֶמְשֵׁכִיּוּת
אִם חשבת שכך זה נגמר
קָצָר וְנָשִׁיר כמו סתיו
או בְּפֶּרֶץ מהיר של פריחה
כמו אביב או כמו שיר זהב
אז טעית במצב הדברים
כי אני בטוב וברע
עַקְשָן וְסַבְלָן ומַתְמִיד
לא-נִכְנַע גַּם אִם לִכְאוֹרָה
אין תקווה וְהַהִתְעַקְּשוּת
כבר נחשבת לחוסר-שפיות
וּלְפָחוֹת לאובדן הִגָּיוֹן –
טעית כי עַד יוֹם אַחֲרוֹן
לא אחדל לאהוב אותך
ולנקום בשופכֵי דמך.
1.10.2009
באופן טבעי
"אֶרְאֶה כְשָׁפִים בָּהּ וְאֵינָהּ מְכַשֵּפָה"
רשב"ג
את יודעת לאהוב כמו אֵם
וכמו מְאַהֶבֶת לעשות אהבה
אז מיטב הגברים כְּמֵהִים
להיות שלך ללא תנאי
וזה כול-כך לא פשוט
להיות שלך ללא תנאי
גם בגלל שרבים ניגשו
יְחוּמִים למֵרוֹץ חסדיִך
גם בגלל הנאמנות
הנדרשת מהזוכה
וזה הרי אבסורד
כי יותר מאחד זוכה
אבל איזה מקום טוב יותר
בעולם מאשר לצידך
צמוד מֵחַד לבִטנך
ומֵאִידָךְ לִלְחָיֵי-עכוזך
אז מה פלא שמיטב הגברים
יוצאים לך למלחמות
אז מה פלא שהם נופלים
לרגלייך כדי לִחְיוֹת
אַת נותנת חַיִּים כמו אֵם
וְחִיּוּת כמו לְחֵנָה
אז מיטב הגברים מתים
כשהם מאבדים אותך
והם מאבדים אותך
כי אינם יכולים להשלים
עם עובדת היותך מאהבת
נצחית של מיטב הגברים
מי שלא מאבד הוא רק זה
שהבין שאין בַּתֵּבֵל
מקום טוב יותר מזה
שהוזכר לְעֵיל
את יודעת לאהוב כמו אֵם
וּלְאַהֵב כמו לְחֵנָה
אז מיטב הגברים כְּמֵהִים
להיות שלך ללא תנאי.
7.10.2009
