|
קול קורא
"קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ"
ישעיהו הנביא, 40
באחד הלילות בפונדק של סידורי
שמעתי רם וברור קול קורא
מתוך חשיכה מסנוורת כמו שמש
שמביטים בה בלי שום מַסְנֵן:
" קח אותי מִיָּם וּמִקָּדִים
מִצפון מִנגב ומעל
מהאמצע ומתחת וְכוּלֵי
קח אותי מיד ללא דיחוי
קח כי זה הזמן"
והקול הקורא היה כה משכנע
שקמתי בלי שום היסוס כדי לצאת
לתוך חשיכה מסנוורת כמו שמש
עם כול כלי זיני לעשות מעשה –
"קח אותי מִיָּם וּמִקָּדִים
מִצפון מִנגב ומעל
מהאמצע ומתחת וְכוּלֵי
בלי דיחוי כי זה הזמן"
כך הקול טען
מלווה בהֵדוֹ של הקול הקורא לי
יצאתי לכבוש אותה מִקָּדִים
מצפון ומנגב ומהאמצע
ומעל ומתחת וכולי
בסדר כזה או אחר –
"קח אותי
אותי אותי
אותי אותי אותי
אותי"
וההד הקורא היה כה משכנע
וכך כמובן גם הֵדוֹ של ההד
שלא מצאתי שום נימוק נגד
וכשזה תוך כדי – מי בכלל מחפש!?
כשגמרתי לכבוש ההד השתתק
ונותרה רק הדממה שאחרֵי
שנמשכת מאז עד היום בלי הפסק
או לייתר דיוק: כמעט בלי הפסק
כי לפעמים אחרֵי כול השנים
אני מתעורר בלילות וחושב
שהקול הקורא בפונדק של סִי
קרא בכלל לשומע אחר
(ואולי אני סתם לא זוכר).
9.7.2011
תִשְׁקוֹפֶת אַחֲרוֹנָה
"... אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה בְשַיָרוֹת הַחֲסִידוֹת."
ביאליק / הַקַיִץ גוֹוֵעַ
לא ככה ראיתי את פְּנֵי הדברים
כשבינינו הפריד רק מרחק נגיעה
ואולי מיותר לתת הסברים
כשנמצאים כבר בִּטְווח רגיעה
או שלא מיותר ולא מאוחר
לתאר את אותם הדברים עכשיו
כמו שרק ממרחק רב מאוד ניתן
לראות את מלוא הֶיקֵּפוֹ של כוכב
ואם לא מיותר ולא מאוחר
אגיד עכשיו פעם אחת לתמיד
מה שֶׁאת ואני אמוּרים
לִזכור לעולם מאותו מאורע :
שֶ"נָפִיח בָּצֵק בְּגִּיד
פַּטִּיש שָׁנָה עֵת"
כי כול השאר הוא הרי באמת
בעל ערך זמני –
אבל לא כך הצטיירו לי פני הדברים
כשבינינו הפריד רק מרחק נגיעה
וראיתי אותך בצורה פַּרְטָנִית
עד כדי נקודת חן על מִפְשָׂעָה
וגם את ראית אותי אז פַּרְטָנִית
מהכי גדול עד הכי קטן
וגם להפך כמובן
ונוכחת שוב ושוב שהכול זמני...
כן. יש יתרונות גם בַּזמניוּת
כמו שיש חסרונות גם בַּנִצחיות
וְקִירְבָה וריחוק הם שני צדדים
של אותו שִׂיח גוּפִים
וכך בירידה לְקִירְבָה פרטנית
מִמְּעוּף הכוכב או מְעוּף הציפור
עד כדי נגיעת אף – עלולים
לאבד זמנית את יָפְיוּת הַמִכְלוֹל...
זה מה שאיבדנו כאילו אתמול
באופן זמני שנמשך שָׁנִים
ומזל שנפגשנו כשעוד לא הכול
אבד באופן סופי
כי הזמן אף פעם לא מֵאֵט
גם-אם כך לפעמים זה נִדְמֶה
ותמיד כשרוצים שהוא יעצור
כי שוב פעמיים כִּי-טוֹב – הוא לא.
12.7.2011
איכפת לי
"אחרי שהתורה ניתנה וכתוב בה
'אחרי רבים להטות'
אי אפשר לפסוק כדעת המיעוט
גם אם יש הוכחות"
ר' חנינא [ תלמוד-ירושלמי, מועד קטן ג, א (פא, ג-ד)]
מהרוב בכלל לא איכפת לי
אבל כן-כן-כן מימך
איכפת ואיכפת ועוד איך
ולא רק כי שבגללי
איבדת את רוב עצמך
ולא רק כי צדקת מאוד
כשהרמת ידיים למרות שזכית
ממני לכול השבחים עוד
לפני שראיתי אצלך מחצית
כי הספיק לי מבט ראשון
את צדקת כי אני באמת
לא בנוי להטות אחרי הרבים
ותמיד אחשב לטיפוס חתרני
תחת אושיות כול המוסכמות
גם כשלא אנסה לשנות
ואני אנסה לשנות עוד ועוד
גם כשלא יהיה לי כבר צל
של ספק שאין באמת שום אושיות
לדעת הרוב והכול בה הוא בלוף
אחד גדול!
אבל איתך זה היה שונה
עד כדי לשנות סִדְרֵי בראשית
זו הייתה אהבה ממבט ראשון
וזיון מהדהד ממבט שני
שמהדהד מאז עד היום
כי
החזקת אותי אז בשיניים
במקום הכי רגיש
ונשבעת שם בפה מלא
"אני מתה עליו ולנצַח
על הארץ ובשמיים
לא יהיה לי אלוהים מלבדו"
ויכול להיות שאת חיה
אי-שם חיי יומיום
עם אותה הרגשה שאין לך
מאז אלוהים מלבדו
ושומרת בלב על הסוד
ממי שאת איתו
חיה לך חיים די טובים
די נוחים די שקטים די בטוחים
מאז סוף אותו יום שישי
שבו באמת לך ולי
לרגע כאילו לנצַח
הִשתנו כול סִדרי-בראשית
כי הרי בסופו של דבר
חזרו כול סדרי בראשית
וחזרו כול סדרי-אחרית
ורק התעצמה הידיעה
שהעולם היה ונישאר
רַע
רע ומי שלא מסכים
להטות אחרי הרבים
גם כשיש הוכחות לאי-צדק
יסומן בכול מקום כְּ-
זר חתרני שראוי
לפחות לנידוי
וזרה שכזאת הסתבר
לא היית בנויה להיות
אז כשקמת יום אחד ונטית
אחרי הרוב למרות
שידעת שהוא רוב בהמי
עשית ת'דבר הנכון
והיום כבר ברור גם לי
שאם הסדר בינינו היה
אהבה ממבט שני
או שלישי או רביעי כרגיל
גם אנחנו היינו לאט
לאט לאט מתרגלים...
אחרי שנים כה רבות
שאת ואני כבר לא
יש לי די והותר הוכחות
שגם אהבה גורלית
שרק מעטים מִתנסים
ורבים רק מדמיינים
לא בשמיים היא.
18.7.2011
לעומדים מהצד
"אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם"
רבי יהושע, תלמוד ירושלמי, מועד קטן ג, א (פא, ג-ד)
לעמוד מהצד ולא לעשות
כשחיות מְשׁוּסוֹת זו בזו
זו דרכו של הרוב – זו איננה דרכי
ומעולם לא הייתה
לעמוד מהצד ולראות בני-אדם
(שהם זַן מסויים של חיות)
מתעללים זה בזה – ולשתוק
לא תהיה לעולם דרכי
אז אני כמו מיעוט כמעט מבוטל
בְּקהל גדול ואדיש
לא נישאר לעמוד מהצד כמו חדל-
אישים כשאיש הורג איש
ואני מתערב כמיטב יכולתי
למנוע תשפוכת דמים
שבני-אדם כמו חיות מוּסתוֹת
שופכים כשהם נלחמים –
לפעמים היכולת היא רק במילים
לפעמים היא גם גופנית
אבל כך או כך – משלמים מחיר
על אי-אדישות אנושית
לפעמים תג המחיר על אי-אדישות
הוא רק להיות מקולל
אבל יש גם תגים עם איום התנקשות
בחיים –
זו הסיבה שנוח וקל
גם לא לעשות גם לשתוק
כשחזק מתעלל עד זוב דם בחלש
וזה גם מאוד מקובל
אבל
כדאי לכולם לשנן ולזכור
ששום חוסן הוא לא לעולם
וכול אחד עוד ימצא את עצמו
יום אחד בצד החלש
ובצד החלש יהיה רע ומר
לראות ת'עוברים ושבים
שלרגע עוצרים ועומדים מהצד
ושותקים ופשוט מסתלקים
כי מאוד לא פשוט – לפעמים מסוכן
להציל אדם מאדם
כמו להציל זאב מזאב
כשבאוויר ריח דם
כי נוח וקל לעמוד מהצד
ולשתוק או לכול היותר
לגרד ת'ביצים ואולי תוך כדי
לפלוט אוֹי כזה או אחר.
21.7.2011
| 
