אורח לרגע...

כבוד שופט בית המשפט העליון, מר אדמונד לוי, קבע היום ממרום מושבו

כי שר המשפטים, פרופסור דניאל פרידמן, הוא "אורח לרגע".

ראשית חוכמה, כאיש דתי, אמור כבוד השופט לדעת טוב מכולם מאין הוא בא ולאן הוא הולך, גם מבחינה ביולוגית טהורה, וגם מבחינת תפקידו עלי אדמות, וכי משתי הבחינות גם-יחד גם כבודו בכבודו ובעצמו אינו אלא אורח לרגע;

שנית, מן הראוי להזכיר לכבודו כי כול המדינה שלנו כולה קיימת עד כה פחות מתוחלת החיים הממוצעת של עובדי המדינה באשר הם שם, לרבות בית המשפט העליון.

נכון שהרגע שכבוד השופט מתארח בו במערכת המשפטית, נמשך פי שבעה בקירוב מהרגע שבו מתארח בתפקידו נשיא ארצות הברית, למשל, גם אם זכה להיבחר לתקופת כהונה שנייה, אבל לרעה החולה הזאת התייחסתי כבר בהרחבה בהזדמנויות אחרות; די אם נזכיר לכבוד השופט אדמונד לוי, ובהזדמנות זו – גם לחבריו לכס המשפט, כי הם לא נבחרו לכול ימי חייהם בבחירות כלליות, אלא רק באצבעותיהם של 6 עסקנים פוליטיים ו-3 נציגים של בית המשפט העליון, שלעניין זה נגועים באינטרסים פרטיים, לא פחות ואולי אף יותר, מאשר חבריהם לוועדת המינויים.

די אם נזכיר לכבוד השופט אדמונד לוי , שאם אכן הוא נברא בצלם אלוהים – אזי גם השר דניאל פרידמן נברא באותו צלם, ואפילו אותה זקנה נידחת ודחויה שאושפזה במסדרון בית החולים המפורסם – נבראה גם היא בצלם אלוהים; כך שלפחות מבחינה זו אין לכבוד השופט מותר ויתרון כולשהו אפילו על אותה זקנה, מעבר לנוחות קיומית יומיומית ולפנסיה תקציבית שמנמנה.

ודי והותר אם נזכיר לכבוד שופט אדמונד לוי כי לפחות שתיים מהסיבות למינויו כשופט בית המשפט העליון על-סף סתיו חייו בקיץ 2001 – לא היה להן דבר וחצי-דבר עם מזג-שיפוטי ומקצועיות.

אבל לעניין הסיבות הזרות והמוזרות של הוועדה למינוי וקידום שופטים

אין כבוד השופט אדמונד לוי יוצא מן הכלל, וד"ל.