לא פעם נוטה שופט, מסיבות השמורות עימו, לאחד הצדדים ומתנכל לצד השני; מאפשר לצד אחד לחקור עֵד עַד צאת נשמתו ומאלץ את הצד השני לקצר, ולא פעם עושה זאת באופן בוטה ביותר וללא כל הצדקה הנראית אפילו לעין המקצועית.
התסכולים המתוארים במאמר ''מעמדה של האמת המשפטית" אינם תסכולים בעלמא; מערכת המשפט מייצרת אותם, לעתים בשגגה ולעתים בזדון, מידי יום ביומו.
כאשר המדינה או גוף משפטי רב השפעה מעורבים במשפט, כתובעים או כנתבעים - הסיבות השמורות עם השופט עשויות או עלולות (תלוי בצד) להיראות אפילו לעין הבלתי-מזויינת, בייחוד אם מדובר בשופט בינוני אך אמביציוזי אשר פסיקה שלו לטובת המדינה או הגוף המשפטי רב-ההשפעה עשויה להביא לקידומו במעלות מערכת השפיטה; לצערנו, ולעתים אף לאסוננו, הכלל לפיו ''הכלבים נובחים והשיירה עוברת'' הוכיח ומוכיח את עצמו גם כאן, ורק לאחרונה התוודענו לכמה מקרים כאלה, שחלקם היו מחטפים גלויים וחסרי בושה.
אגב, איזה לקח לוּמדו או למדו השופטים שדנו למאסרים ממושכים את מי שכונו ''כנופיית מע''צ'', אשר זוכו לבסוף אחרי עינויי-רוח וגוף ממושכים - ולא בזכות הארה שקרנה פיתאום ממצחה של מערכת המשפט, אלא משום שנתגלו באקראי כל מיני פיברוקים, זיופים, בידויים ועיוותים במערך התביעה וכשלים קטלניים בשיקול דעתם של השופטים, שאפילו תלמידי מכינה למשפטים יכלו לעלות עליהם, אילו ניתנה להם הזדמנות לנהל את המשפט. ויש לקוות גם כי לא שכחנו עדיין גם את "פרשת נפסאו" ופרשות דומות לה שאירעו במערכת המשפט מאז קום המדינה ולפחות לא את אלה שאירעו בדור הזה ובעשור הזה.
לא תמיד מנטרלים מזג-שיפוטי ומקצועיות משפטית סבירה את האמביציות המַקְבֶּתִיוֹת של שופט זה או אחר, של פרקליט זה או אחר או אפילו של חוקר זה או אחר; די אם נתוודע למספר המקרים הזעום ביותר שבהם הודתה המשטרה מיוזמתה בטעותה, שבהם היכּה פרקליט מרצונו הטוב והחופשי את עצמו על חטא של תפירת תיק, בידוי ראיות או העלמת מסמכים, ומעל כל אלה - שבהם פסל את עצמו שופט מלשבת בדין, למרות שנתבקש לעשות זאת ולמרות שהייתה לו לפחות סיבה טובה אחת בולטת לעין להיענות לבקשה, מעבר לסיבות סמויות שהיו שמורות עימו ועם גורם שהיה כדאי לאותו שופט לחפוץ ביקרו.
ואשר לעֵד מומחה או לעד בכלל: לא מכבר זכינו לראות כיצד פרקליטה קשוחה נמסה כבדיל בשעה שהיא עצמה נחשדה שסרחה והפכה לנחקרת; חזיון נדיר במערכת משפטית גילדאית ונפוטיסטית, שאינו מבטיח כמובן שתצא מכך לאור איזושהי אמת עירומה או שיופק מכך לקח כלשהו לגבי מעמדה של האמת המשפטית.
אילו היה בית המשפט מעוניין בצדק - הוא היה דורש בצדק לכנותו ''בית הצדק'' והיה נזהר לעשות צדק ולא רק משפט, שלעתים, כפי שכולנו יודעים, אם איננו תמימים מדי עדיין - הוא היפוכו הגמור של הצדק;
לא פעם דרוש ממון עצום ורב כדי לזכות בדין, ומי שאין ממון כזה מצוי תחת ידו, יכול לצעוק חי וקיים ולהשמיע זעקות שבר השכם והערב ודבר לא יושיענו מידיה של המערכת המשפטית חולת האמביציות, זוללת הכבוד והממון ומחליאת הדין - גם אם הוא טלית שכולה תכלת, כשם שדבר לא יעזור לחסר אמצעים שוועדת סל הבריאות החליטה לא לזכות אותו בתרופה חיונית כלשהי, גם אם חייו תלויים בה.
ומאחר שלא פעם עוסקת המערכת המשפטית בדיני נפשות ממש, לא מצאתי טוב מאשר לקצר ולסיים בתזכורת חיונית מדבריו של אחד מראשוני המשפטנים בישראל, עו''ד צבי דוידין, ז''ל : ''יש מחילה על שגגה בדין - אין כפרה על עיוות דין בזדון ''
