|
הערה והארה:
כול הדמויות המופיעות בשירים ,למעט אחת – הן יְצִירֵי-דִמְיוֹן, וכול דמיון בינן לבין דמויות שחיו, חיות בינינו היום או תחיינה עמנו או בלעדינו בעתיד כאן או אי-שם, הוא מקרי, נסיבתי ובן-חלוף, אך גם בלתי נימנע בשל הגבולות הדקים, הארוכים והבלתי-ניתנים לסגירה הרמטית בין המציאות והבִּדְיוֹן ובין הזיכרון והשיכחה.
אני מתנצל מראש ולמפרע אם מישהו ראה, רואה או יראה עצמו נפגע באיזשהו אופן, מסיבות השמורות עמו, מדמיון כלשהו בינו לבין מי מהדמויות המופיעות ביצירות, ופוטר אותו מראש ולמפרע אם הוא ראה, רואה הוא יראה עצמו נשכר מאותו דמיון מקרי.
נ"ב: השימוש שנעשה לעיל בלשון זכר הוא מטעמי נוחיות בלבד.
סיכום ביניים
"לא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלא הֲרֵעוֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם"
במדבר ט"ז, ט"ו
מי שהגיע בשלום עד כאן
לא הגיע בזכות המדינה
שהייתה נגועה בְּרָקָב
כבר בַּרֶחֶם לפנֵי היוולדה
ומאז זה הלך וגבר
מי שהגיע בשלום עד כאן
סימן שיותר מִשֵׂכֶל
היה לו לא פעם מזל
ואֵלַת המזל היא נכס
שלא יסולָא בשום פז
מי שהגיע בשלום עד כאן
יש לו בטח גם
אינסטינקטים בריאים
שתמיד עוזרים כשהמזל
מאחֵר להאיר פנים
מי שהגיע בשלום עד כאן
סימן שגילה בַּזמן
אולי גם בזכות אינטואיציה
אֶת ההבדל התהומי המסוכן
בין הארץ לבין המדינה
מי שהגיע בשלום עד כאן
יש לו סיכוי סביר
לשרוד את המדינה
אם בנוסף לַמזל
יזכור להיות זהיר
מי שהגיע בשלום עד כאן
בַּל ישכח לרגע היכן הוא נמצא
ושהמצב סביבו רק יֵלֵךְ ויֵרַע
כי למרות שהארץ עדיין טוֹבָה
המדינה כבר מזמן רְקוּבָה.
21.12.2010
מעגל קסמים
"הֲתִבְחַר בִּי וְאָנוֹכִי מְשַׂנְאָהּ?
וְאֶבְחַר בָּהּ וְהִיא מִכְשׁוֹל עֲוֹנָי!"
ריה"ל
לא פלא שהיא זעופה
ורוטנת ולא מפרגנת
ומותחת ביקורת רעה
גם על מה שטוב בעיניה
לא מפתיע שהיא נפוחה
ממורמרת קודרת נִרגנת
כי כול אביב מסמן לה
שעברה כבר את שיא הפריחה
לא מתמיה שהיא חמוצה
כמו מלפפון כבוש
ולועגת לכול מי שמצא
בְּזוגיוּת סתווית ריגוש
שכיח שהיא עצבנית
רגוזה תזזיתית וכועסת
על כול מה שזז או לא זז
למרות שמזמן אין לה וסת
טיפוסי שהיא לא גומרת
שום דבר שהיא מתחילה
כי גם כשהיא מאוננת
היא מזייפת גמירה
צפוי שהיא תִתְרַתֵּחַ
למראה זוגות אוהבים
שמתחילים בפרהסיה
את המשחק המקדים
וברור שכול זה קורה לה
בכול השכמה כי כבר אין לה
בלילות מי שילקק לה
(וככה גם לא יהיה לה).
23.12.2010
התלבטויות
מה עושים עם שארית החיים
שכול יום בה יקר מקודמו?
משקיעים גם אותה בחלומות
ממש כמו את הרֵאשִׁית
או פורטים אותה לפרוטות
לְמַמֵּן מְצִיאוּת שִׁגְרָתִית
מוגבלת בסיכונים
כמו שעושה הרוב?
כי על חלומות אין שליטה
והם עלולים לִצְרוֹךְ
זמן שאין כבר מזמן שום סיכוי
שהחיים יְסַפְּקוּ
אז אולי לעשות החלטה
בסופו של יום ארוך
שיהיה מה שיהיה
וללכת לישון אִתָּהּ?
24.12.2010
מה עוד?
"אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר" [ירמיהו כ"ג, 10]
שִׁפְעֵי-שְׁפָעִים כָּאֵלֶּה
של צוּפֵי אהבה
לא צְפוּיִים בְּרָגִיל מאישה
שעמדה בשיא פריחתה
לִפְנֵי ארבעים שנה –
אז איך התרחש הפלא
בְּימים של חוסר תקווה
כשהארץ זֶה כְּבָר יָבְשָׁה
נִרְקְבָה בָּאֲשָׁה נִשְׁחָתָה
סָר-חִנָּה בָּטַל-קוֹרְבָּנָהּ?
איך נסחפתי פתאום כמו ילד
אל שדיה ואל קִרְבָּה
איך נולדתי בה מחדש
איך יצאתי טהור ורך
כמו עוּבָּר מעוּמְקֵי בִּטְנָהּ?
אין תשובה אחת כוללת
ואולי אין בכלל תשובה
כמו שאין על השאלה
ומעולם לא באמת הייתה
מה זאת אהבה – מה?
אבל איך אפשר בלי מילה
של הסבר לאותה פְּלִיאָה:
היא מֵעוֹלָם לא חדְלה
להעניק את חַסְדֵי נעוריה
בזמן שהארץ אכלה את יושביה.
27.12.2010
תגובה
"אין למשורר חרב או ארנק אלא את שיריו בלבד"
[וריאציה על דברי נשיא בית המשפט העליון (בדימ.)]
שירים כמו רַגֶּשֶׁת
נובעים מרגישות יֶתֶר
(לָרוֹב תורשתית)
לדברים שאצל הרוב
לא מעוררים שום
תגובה ראויה לציון.
ממנה למשל
צצו לי שירים
על המצח
על האף
על הלְחָיַיִם
על הצוואר (ארוכים)
ועל כפות הידיים
ואותם כמעט כולם
יכולים לראות
כמו שכולם רואים
כשאדם שנדהם מסמיק
או כשאדם שהתעצבן
מִתְלַבֵּן או מוֹרִיק
פחות נראים
אלה המופיעים
על החזה
על הגב
על הירכיים
על השוקיים
ועל כפות הרגליים
(רק מתוך צניעות
וצנעת הפרט
אנסה להסתיר
שיש גם מַרְהִיבֵי עַיִן
המופיעים בו-זמנית
על התחת
ועל הזין).
27.12.2010
| 
