מדוע לא
"מדוע לא עלתה ארוכת בת-עמי"
הנביא ירמיהו, ח -22
אפשר לדבר על הכול
אם לא בקול
אז בשתיקות
אם לא בשתיקות
אז בהבעות גוף
כמו בריקוד
(גם הזדווגות
היא סוג של ריקוד)
אין דבר שאי-אפשר לנסח במילים
אפילו שתיקות אפשר לנסח במילים
נכון שלפעמים חולפים חיים שלמים
עד שמוצאים את המילים הנכונות
לפעמים למרות שהמילים קיימות
לא מוצאים
כאילו בלעה אותן האדמה
ואולי באמת בלעה
אה?
אז מה הפלא שלפעמים השתיקות חוגגות
עושות צחוק מהמילים
מתפוצצות מצחוק
פּוּף !
הכי טוב שמילים ושתיקות
חיות טוב ביחד
כי לפעמים הן לא יכולות לחיות
אלה בלי אלה
והן מתות. כן. גם המילים וגם השתיקות
כמו כוכבים שאי-שם נגמר להם הזמן
במילים אחרות: נפלו חלל
במילים אחרות: הפכו לחור
לפעמים חור שחָזַר להיות חור
אחרי שֶׁרוּקַן או התרוקן לבד ממה שהיה בתוכו
יכול להביע הכי טוב
אֶת מה שלא מילים ולא שתיקות...
אם באיזשהו זמן ומקום לא הבנת אותי
באופן הרֵה-סַכָּנוֹת
סימן שלא התנסחתי נכון
סימן שהייתי צריך להביע את הדברים
בדרך אחרת
אולי באמצעות ריקוד
שעומד בפני עצמו
אולי באמצעות מנגינה
שעומדת בפני עצמה
אולי באמצעות שתיקה
יותר קצרה
או יותר ארוכה
אולי באמצעות הכול בבת-אחת
ואולי בכלל לא
אולי הדברים היו מעלים אֲרוּכָה
במשך הזמן מעצמם
אולי פשוט לא נָתַנּוּ להם אז
די זמן
אולי היה יכול להיות אחר-כך די
בטעם של ביסקוויט טבול בתה ירוק
מר או מתוק.
אולי אִילו חיכינו עד האביב הבא
היה די בניחוח פריחת יערה
אולי
ואולי לא
1.6.2012
מֵעֵבֶר לְאוֹפֶק הַאֵירוּעִים
"אפילו הגדולים שבמנהיגים לא הצליחו לראות מעבר לאופק האירועים"
עובדות היסטוריות
ככול שיש מבט יותר רחוק
כך יותר קָרוֹב רואים
את סופם של הדברים
הטובים והרעים
לפעמים המבט רחוק עד כדי כך
שֶׁמי שניחן בו יכול לִראות
מֵעֵבֶר לסופי הדברים
מעבר לכול הגבולות
וכשאין גבולות מה יכול לעצור מִלעבור
ולראות במבט לאחור
אפילו דברים שעוד לא התחילו לקרות
או שרק לא נראים למי שלא יכול
יכולת כזאת עלולה להפחיד
לא רק את מי שלא יכול
אלא – ואפילו יותר – את מי שיכול
ושלרוב עדיף שיחשוב על דברים אחרים
וכך באמת נוהגים לעשות
אלה שמסוגלים לראות את עצמם
מעבר לאופק האירועים כאילו האינסוף
הוא ראי ענק שמַקִּיף את העולם
מבט-רחוק (אַ ווַייטן קוּק) הוא לא צחוק
הוא תכונה מולדת שמסבכת את החיים
ולמזלם של הרבים
יש רק למְתֵי-מְעַט.
4.6.2012
עד לרגע זה
כול פעם שאני עוצר לשאוף רוח
ולהביט בנחת לימין ולשמאל ולאחור
ולא בַּחֲטָף כמו תוך כדי מֵירוֹץ החיים
אני רואה עד כמה מעטים הם
הדברים הבלתי-נשכחים...
ידוע שאפילו לַמַּדָּע לא ידוע
עד לרגע זה ממש
איזה דברים נידונו לשיכחת עולמים
ואיזה רק לשיכחה זמנית
ולא מדובר בדִברי סרק סרק...
מדובר בכול מיני אהבות שבזמן היותן
שום נצח לא נירְאָה ארוך מדי בשבילן
ושזמן רב עמד לי טעמן על קצה הלשון
עמד ועמד ועמד
אבל בזה הסתיים העניין...
כול-כך מעטים הם הדברים הבלתי-נשכחים
וכול-כך לא ברור מה נותן לזמן
בְּיד כול-כך רחבה את הרשות והסמכות
להשכיח דברים שלפעמים כעבור שָׁנִים
מתברר שחשיבותם הייתה גורלית...
לכן מפליא שמבלי לדעת כבר שָׁנִים על שָׁנִים
אִם זה הדדי
אני זוכר את אהבתנו באופן שוטף וגורף
וחש שלזמן אין שום שליטה על כך
אז אני פשוט שם זין עליו.
7.6.2012
תַּעֲלוּמָה
שום אהבה מעולם לא עברה לי
כול אחת נשארה אי-שם במקומה
אבל יש מהן שבִּרְבוֹת הַשָּׁנִים
הִשתנו פניהן הִשתנתה צורתן
עד שבקושי הִכרתי אותן
שום אהבה מעולם לא עברה לי
לא הגדולות הקשות הכבדות
שכמעט היה בלתי ניתן לשאתן
גם לא הקטנות שעפות בקלילות
כמו ציפורי-שיר בגן
שום אהבה מעולם לא עברה לי
לא אותן שפרחו בשיא הקור
כמו סוג מסוים של נרקיסים
או אותן שבישרו שהסתיו קרוב
בישרו וקמלו כמו פרחי חצבים
שום אהבה מעולם לא עברה לי
לא האהבות הגורליות
שהורסות את כול מה שעומד בדרכן
גם לא הפשוטות השקטות הטובות
שלרוב בכלל לא זוכרים אותן
שום אהבה מעולם לא עברה לי
אבל זאת שאיתך ממשיכה עוד לגדול
למרות שהוחלט שחייבת לחדול
מסיבות שלא כאן המקום לפרטן
ואולי גם אצלך זה כך.
8.6.2012
קִנְאָה
"צריך לדעת במי לקנא"
אקסיומה
היא היתה יפה ברמה כזאת
שמִמנה אפשר רק לרדת
ולא-רק בני-תמותה קִנְאוּ בה עד כְּלוֹת
גם הזמן הנצחי בעצמו
קִנֵּא בה קִנְאָה יוקדת
וניסה ועשה ככול יכולתו
לַחֲרוֹךְ מִדֵּי יום ביומו את יופיה
אבל גם הוא גם הוא גם הוא
לא היה יכול עליה
היא היתה יפה ברמה כזאת
שלא האמנתי שזה קורה לי
כשפתחה לפנַי את כול כולה
ונתנה לי לקחת בלי שום הגבלה
את כול מה שטוב בעיני
והכול היה כול-כך טוב בעיני
שלִבחור במה להתחיל
היה כמעט על-אנושי
אולי זה יצחיק
את מי שזה יצחיק
אבל התחלתי בכך
שנשקתי לה על המצח
ואחר-כך על קצה האף
ואחר-כך כתבתי לה שיר
שאחר-כך היא שרה לי
היא שרה לי כמו הזמיר
שלא היה לו תחליף
ולעולם גם לא יהיה
בשביל אותו קיסר סין אגדי
באותה אגדת ילדים
וגם לא במציאות בשבילִי
אולי זה יעציב
את מי שזה יעציב
שמיופי ברמה כזאת
לקחתי תחילה רק מה שהייתי צריך
כדי לשרוד ולא עוד
אבל האמת היא
שבמשך הזמן התחלתי לקנא בעצמי
על כך שיופי ברמה כזאת
שממנה אפשר רק לרדת – נפל בחלקי
האמת היא שהקִּנְאָה בעצמי
סינוורה עד כדי לעוור
ככול שהיופי שלה נתן לי יותר
האמת היא שבסופו של דבר
לקחתי הכול
האמת היא שאין אחריה.
12.6.2012
אֵירוּעַ מְכוֹנֵן
כשהייתי בך הייתי בן-אלמוות
ולמרות שהייתי עָרוֹם כביום היוולדי
ויָדַי ריקות מכול נשק
שום דבר ביקום לא היה יכול
לפגוע בי בשום דרך שהיא
אבל לכול דבר טוב יש סוף
והזמן עד סופו של כול דבר טוב
קצר לְאֵין-עֲרוֹך מהזמן
עד סופו של כול דבר רע
כך יָצָא שאפילו בשיא יכולתי
לא יכולתי לִשהוֹת בך
יותר משיכול דג לִשְׁהוֹת מִחוץ למיים
שלרוב זה הרבה פחות מאלף שניות...
לא צריך להיות גאון מתמטי כדי לגלות
שגם אם מצליחים לְמַצּוֹת בכול פעם אֶת כול אותן
אלף שניות שבהן בן-תמותה הוא בן-אלמוות
הסך הכול של זה בחיים הוא מאה ועשרים
יממות לכול היותר
מאה ועשרים יממות – חה!
בארץ הזאת זה בערך האורך של קיץ אחד...
אבל כשהייתי בך הייתי בן-אלמוות
והיקום כולו היה יכול לכול היותר
לנשק לי בתחת
14.6.2012
סְעִיפִּים וּפְסִיחוֹת
את מספיק חזקה לקום וללכת
למקום שאפשר בו לא רק לשאוף
לשלום לאחווה לשוויון ולצדק
שאפשר את כול אלה יומיום בו לקטוף
את מספיק מנוסה להפסיק לחכות
שאולי אולי יתרחש פה נס
וכול מה שהפך לסחי ומאוס
ישוב להיות ארץ חמדת אבות
את מספיק אמיצה לקחת סיכון
שגם המקום החדש הבתולי
יְסוּפְסָר ויושחת על-ידי סרסורים
בדיוק כמו שכבר קרה כאן
את מספיק יודעת כדי להבין
שאין אלוהים ואין ניסים
והכול מעשה ידי אדם
לטוב ולרע ולסתם
אז קומי אִרזי לך אהובתי
את כול-מה שניתן להציל מכאן
וצאי מהרי למקום מבטחים
מבלי להביט לאחור כמובן
כי מבט לאחור עלול לעורר
שאלות מעכבות כמו "אולי
שכחתי שם מאחורַי
דבר-ערך כזה או אחר"...
מספיק לפסוח על שְׁתֵּי סְעִיפִּים
מספיק ודי לקוות פה לטוב
החורבן הבא קרוב מתמיד
ואחריו לא יצמח פה עשב שנות-דור
נכון שעדיין נישא באוויר
ניחוחה המחייה של פריחת הדרים
ושרק אתמול עוד בישרה פה סנונית
כרגיל את בוא האביב
אבל ציפורים יציבות כבר יודעות
שכדאי למהר ולהתעופף
מפה סופית למקום אחר
כול-עוד הדבר מתאפשר
וכן – זה עדיין אפשרי
גם-אם זה נשמע לא מציאותי
להתחיל בגילנו לחצות שוב מדבר
בדרך לאֶרֶץ תקווה חדשה
לך שרוחך נשארה בת עשרים
ממש כמו במטה קסמים
הכי חלומי והכי מעשי
לקום לעשות מה שצריך
את מספיק חזקה
ומספיק אמיצה
ומספיק מנוסה
ויודעת היטב
שאני צודק.
21.6.2012
ניהול סיכונים
ואז בלי לחשוב פעמיים
הימרתי על כול עצמי
שהיא תתאהב דווקא בי
ולא תוכל בלעדיי
מדובר בהימור גורלי
כי בו המפסיד מפסיד
באחת את כול עצמו
ונשאר בלי תחתונים...
אולי היה די להמר
רק על מחצית עצמי
כי אז בכול מקרה
נשאר במה להסתיר
אבל בסופו של יום
ההימור על הכול או לא כלום
הצדיק את עצמו עד כדי-כך
שלטעון נגדו זו בדיחה
כי גם היא בלי לחשוב פעמיים
הימרה על כול עצמה
שאני אתאהב כולי בה
ואנטוש את כול מה שעד אז
מאז שנינו בלי תחתונים
לא רק בְּמובן מטאפורי
כי כול-מה שיודעים הדדית
מייתר צורך להסתיר
היא מכירה בי הכול
ואני בה לא פחות
ושנינו בכלל לא זקוקים
להכרה מגורם חיצוני
כי מאז אנחנו עושים
כול הזמן הכי טוב שיש
וכשאין די יש -- עושים
הכי טוב שנשאר
וכשלא הולכים מראש
על פחות מהכי טוב שיש
מנוגד ומכשיל לעסוק
בניהול סיכונים.
24.6.2012
