[פורסם לראשונה בפורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_2428

 (יום ראשון, 26/09/2004 שעה 9:00)

]

הדגל וההמנון נועדו לסמל את הגאווה והאחווה של אזרחי המדינה, נוכח החירות, השוויון, הביטחון והכבוד שהמדינה מעניקה להם ללא הבדל גזע, מין, מוצא, עדה, דת, דעת ודעה;

עשויות לחלוף תקופות היסטוריות ארוכות עד אשר כִּבְרַת-ארץ מסוימת, אשר עליה התמקמו קבוצות שונות של בני-אדם, הופכת למדינה – ועד אשר הקבוצות הללו מתאזנות, לאו דווקא מבחינת גודלן, אלא מבחינת הזכויות והחובות בתוך המדינה החדשה, ועד אשר נוצר מהן לאום חדש, הלכה למעשה.

אחד הלאומים המדהימים שנוצרו בעת החדשה הוא הלאום האמריקאי, שהגרעין להיווצרותו הוטמן בהיסטוריה של אדמת צפון אמריקה למעלה ממאה וחמישים שנה לפני הכרזת העצמאות, ע''י כמה עשרות פוריטנים שנמלטו לעולם החדש על סיפונה של ה''מייפלאואר'', בשל רדיפות דתיות, והתמקמו לישיבת-קבע במקום נידח הידוע כיום בשם פלימות'-רוק, במסצ'וסטס, שם כתבו את ''אמנת המייפלאואר'', שהייתה למעשה ההכרזה הראשונה של אזרחים בריטיים על מימשל עצמי בהיאחזות החדשה; אומנם יתכן שהיסטוריונים יזכירו לנו כי מושבת הקבע הבריטית הראשונה על אדמת צפון אמריקה הוקמה למעשה כבר בשנת 1607, 13 שנה לפני פרשת המייפלאואר, נקראה ג'יימסטאון, ונמצאת על אדמה בתולית- למחצה (ועל כך יורחב בהזדמנות אחרת) המכונה עד היום וירג'יניה – אך לא אנו נהיה אלה אשר נמשיל איזשהו דירקטור של חברה מסחרית בריטית, שקיבלה זיכיון לניצול משאבי טבע וילידים אינדיאנים, להרצל של האמריקאים.

משברים רבים, שבשיאם מלחמת אזרחים, בה נהרגו מאות אלפים, ליוו את התהוותו והתפתחותו של הלאום החדש, עד אשר התייצב והתמסד בדמות ארצות הברית של אמריקה, כפי שאנו מכירים אותה כיום, כאשר אנו מביטים, רואים ומשתאים כיצד תושבי 50 מדינות, צאצאיהם של מהגרים שבאו מעשרות ארצות שונות, תרבויות שונות, סיבות שונות ומטרות שונות – מזדהים בקלות עם דגל אחד והמנון אחד.

בטסי רוס מציגה את הדגל
האמריקני בפני ג'ורג' וושינגטוןאולי לא רבים הם בימינו אלה היודעים שהדגל האמריקאי עבר 26 שינויים מאז הוקמו 13 המושבות הבריטיות בחלק הצפוני של יבשת אמריקה, לרבות שינוי שם (רק בשנת 1959 שונה שמו של הדגל מ-Old Glory ל-Stars and Stripes).

כשהוחלט על שינויים בדגל – הם נעשו תמיד ב-‏4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, והוא מסמל עבור אזרחי ארצות הברית את כל החירויות והזכויות לאושר, המובטחות להם במגילת העצמאות ובחוקה.

אולי לא רבים הם בימינו אלה היודעים שההמנון האמריקאי עבר אף הוא השמטות ושינויים משמעותיים, כדי שכל אזרחי ארצות הברית יוכלו להזדהות עם מילותיו וכדי שלא ישתמע מהן עלבון למדינת האם, בריטניה, שהפסידה בסופו של דבר, במחיר דמים כבד, את השליטה במושבות שהיא עצמה יסדה וטיפחה.

אגב, המנגינה שהותאמה למילים שחיבר פרנסיס סקוט קיי, הייתה שייכת במקורה לשיר יין אנגלי, והשידוך בין המילים הנמלצות, שדיברו בשבח עמידתה העקשנית של אחת ממצודות החוף האמריקאיות מול הרעשה ארטילרית כבדה של הצי הבריטי, לבין המנגינה השובבה – הפך במשך הזמן לזמר פופולרי עד כדי כך בקרב כלל האזרחים, שלא נותרה כל ברירה בידי הקונגרס האמריקאי אלא להכריז עליו כהמנון הרשמי של ארצות הברית, והדבר אכן נעשה בסופו של דבר בשלושה במרץ 1931, באיחור של 116 שנה.

מסתבר שלא רק אצלנו לוקח למוסדות המדינה זמן רב מדי להבין את התהליכים ההיסטוריים ולהוביל אותם בתבונה במקום להיגרר אחריהם כסרח עודף...

מאז ימי האסיפה המכוננת שלנו, ובעקבותיה – מהכנסת הראשונה עד הכנסת הנוכחית ועד בכלל, לא הצליחו מנהיגינו לגבש חוקה לישראל, ואף לא המנון ודגל שכל האזרחים יכולים להזדהות איתם.

אכן, החל מהכנסת השלישית, כאשר חסרונה של חוקה החל להיות מורגש יותר ויותר, החל בית המחוקקים שלנו לייסד חוקים עוקפי חוקה, הלא הם חוקי היסוד, אך אף הם נחקקו באיטיות אשר יותר משיש בה כובד-ראש יש בה כבדות היפופוטמית ואי-רצון להתמודד עם הצורך לקום ולהשלים את המשימה בעניינים המהותיים ביותר לפרצופה של המדינה בדור הזה ובדורות הבאים:

עד 1992, למעלה מארבעים שנה לאחר הקמת המדינה (לא מזכיר לכם את המסע האינסופי של בני-ישראל במידבר לאחר יציאת מצרים?) עסקו כל חוקי היסוד בעניינים הנוגעים לביסוס מעמדם של מוסדות השלטון. רק בשנת 1992 נחקק לראשונה חוק העוסק ישירות במעמדו של האזרח במדינה, הלא הוא ''חוק יסוד: חופש העיסוק'' ורק כעבור שנתיים נוספות נחקק חוק היסוד המשמעותי ביותר עד כה עבור הפרט – ''חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'', שאולי בעקבותיו יבוא אי-פעם ''חוק יסוד: הפרדת הדת מהמדינה'' ו''חוק יסוד: הלאום הישראלי'', אבל דומה שרחוקים אנו עדיין קוף (100) שנה אפילו משינוי בדגל, אשר יהפוך אותו לנס שבו יוכלו להתגאות כל אזרחי המדינה, בין שהם ילידים או מהגרים, או בני דתות שונות – והמנון אשר יוכלו לשיר אותו ולהזדהות עם מילותיו גם בני המיעוטים השונים שרבים מביניהם נפלו במערכות ישראל (כדאי שנזכור כי, בקרב חללי צה''ל ישנן גם נפשות רבות שאינן יהודיות).

וכדי לסיים כל זאת בנימה אופטימית, ומאחר שפתחנו בגלגוליו של דגל והמנון מן העולם הישן אל העולם החדש, ומאחר שמדינת ישראל שייכת לשני העולמות – מובא כאן נוסח עברי של ההמנון האמריקאי; התרגום נעשה ברוח אימרתה של אימאן עספור: ''תרגום מילולי משפה לשפה הוא תרגום עיוור, חרש, אילם וטיפש'' ואני מקווה שבמקרה זה הצלחנו להעביר לעברית את הרוח החיה והבריאה, כפי שנגלתה לעינינו הישראליות.

ההמנון האמריקאי

נוסח עברי: עידן סובול עיבוד: עיתאי סובול שירה: מאי ישראלי בוצע לראשונה בהופעה חיה בארבעה ביולי 1991 הו, אמור, התוכל באור שחר ראשון להביט ולראות את קדושת אתמולנו להכיר את דגלנו נישא בגאון בין פצצות ורקטות ספוג בדמנו התוכל להמשיך מאותו המקום? בו פרצה הגבורה דרך לכוכבים אמור, העוד נישא-לו שם בגאון דִגלנו על אדמת בני-חורין על בתי האמיצים? על חופים בחסות ערפילי בוקר-רע על גבולות בחסות חשֵכה מסנוורת שם צבאות האויב התקדמו בדממה: מהו זה שעכשיו מתנוסס וזורח שעכשיו מחזיר את כל אור העולם לַפָּנִים שאליו נשואות בשלום? זה נס מולדתנו - הו שיתנוסס לנצח על אדמת בני חורין על בתי האמיצים ושכך יהיה בכל זמן ומקום בו עומדים בני-חורין להגן על בתיהם מול פני צר ואוייב כמו שאנו עד תום בין פצצות ורקטות נשאנו דִגלנו והבאנו שלום והוֹרשנו שלום שפרץ לכולם דרך לכוכבים - אמור, העוד נישא לו שם בגאון דגלנו על אדמת בני חורין על בתי האמיצים?