ניצול ההצלחה
Lat no man truste on blind prosperitee; "
Be war by thise ensamples trewe and olde "
Geoffrey Chaucer / The Canterbury Tales - The Monkes Tale
ההצלחה אִיתָּה היתה גדולה עד כדי כך
שהיא השכיחה בקלות את העובדה
שהצלחה גדולה מדי חותרת
כמו טירוף-שקט תחת עצמה;
היו ימים שהיא הייתה קשורה לָאָרֶץ
בעֲבוֹתִים שכאילו אין להתירם
אבל הם נִפרמו בְּהֶרֶף-
עַיִן כשהמזל עצם את עַפְעַפָּיו
ואז באו ימים שהיא הרקיעה
לגובה שגבר על כוח הכבידה
ופיתתה לָשׁוּט לְמרחקים
שאין מהם שום דרך חזרה –
יכולנו בקלות ללמוד מגורלם
של כול מיני כובשי עולם
כמו אלכסנדר, חניבעל, נפוליאון
ולרסן את המזל הטוב בעיצומו
אבל מי זה מֵאִיגָּרָא רָמָא
מוכן לרדת וְלוּ-רַק חָוָק עלוב
בזמן שהשמיים הם הגבול
או כך מִשָּׁם נִדְמֶה
ומה הפלא שאחרי כול הצלחה
מוּפְלֶגֶת מרקיעת שחקים
הנפילה בלתי-נמנעת וכרוכה
בנזקים כה בלתי-הפיכים?
לכן עכשיו ההיסוסים כול-כך גדולים
כשכול התחזיות מראות
שהצלחה אִיתָּךְ תרקיע גם שחקים
וגם תפרוץ גבולות –
7.11.2011
שֶׁפַע
אף פעם לא הייתי זקוק ליותר
מִמה שדרוש כדי לשרוד בכבוד
ולא פעם יכולתי להסתפק
גם בהרבה פחות –
מה שדרוש לי כדי לשרוד
זו קורת-גג קטנה וביגוד ומזון
וחופש לֶאֱהוֹב כְּשֶׁעֵת לֶאֱהוֹב
וחופש ללכת כשעת לעזוב
ואני מתרגל מהר מאוד
בכול מקום לכול העונות
אבל משום-מה תמיד במיוחד
אני אוהב את הסתיו
אולי כי הסתיו מזכיר לי תמיד
את הפעם הראשונה שהתפשטת
מולי והיית כול-כך טבעית
שההמשך היה גם קסום גם פשוט...
פעם כשיכולתי להרשות לעצמי
לא מעט מוֹתָרוֹת מכול הסוגים
צרכתי לא פעם בימים אחדים
דברים שיכלו להספיק לשָׁנִים
וגם אז ידעתי להסתפק
במחסה מפגעי האדם והטבע
ובמים פשוטים וזרעי הֶמְפְּ
ולהשלים בדמיון את כול הייתר
אבל מאז שנכנסת עמוק לחיי
אני לא יכול עוד להסתפק
בפחות מכול מה שיש לך לתת
גם כשחצי זה יותר מדי –
9.11.2011
הֶמְשֵׁכִיּוּת
ניסיתי לא לחשוב עליהם בלי הפסק
לחשוב-לי רק על אלה שחיים
אבל כשלפעמים הצלחתי – העולם הזה
נראה פתאום חסר תכלית.
אני מודה שלעתים קרובות (לרוב בערב)
הם חסרים לי במידה כול-כך גדולה
עד שאפילו שמש אדומת-שקיעה
נראית מול חסרונם חיוורת
וּבַלֵּילוֹת כששְׁנַת-חלום גוברת
על כול מְצִיאוּיוֹת היום
הם לא רק מופיעים לי כמו חיים
הם שוב רואים שומעים וכרגיל
עושים שלום ביני לבין עצמי
וגם (עד כמה שניתן) ביני והעולם.
16.11.2011
