שׁוּם הִגָּיוֹן

                                                   "אֲנִי בָקִי בְּהִגָּיוֹן/ בְּטִיב מִינִים וְסוּג עֶלְיוֹן/ וּבַהֶיקֵּשׁ וּבַדִּמְיוֹן/ וּבַמּוֹפֵת וּבַמִּקְרֶה" 

                                                                                                       [עמנואל הרומי/ מחברות החשק – ט]

 

 אין לי שום הסבר הגיוני
וכך שהאהבה הזאת שׂורֶדֶת שָׁנִים

על שָׁנִים על שָׁנִים על שָׁנִים 

בכול מיני תנאים שנראים 

בלתי-אפשריים בעליל לכול מי 

שלא התנסה באהבה שנוצרה 

בתנאים בלתי-אפשריים

  

אין לי שום הסבר הגיוני 

לכך שלמרות שכבר לא התראינו שָׁנִים 

על שָׁנִים על שָׁנִים על שָׁנִים 

כאילו התראינו אתמול 

במין מקום סודי שנסתר מעין כול

אדם וחיה ואין עִקְּבוֹת-מובילים 

לא לשם ולא בחזרה –

 

 

אין לי שום הסבר הגיוני 

לכך שאין עֲקֵבוֹת שמטביעים איזה שביל 

לא לשם וגם לא חזרה

למרות שכבר אינספור פעמים 

עשינו אהבה באותו המקום 

הלוך וחזורואת נשאַרת עלומה 

בחיים ממש כמו בשירים

 

 אין לי שום הסבר הגיוני 

לכך שֶׁאַתְּ וכמובן גם אני 

כבר שָׁנִים על שָׁנִים על שָׁנִים 

לא נוהגים בשום היגיון 

כאילו אין סיכוןשהכול יתפוצץ 

גם לך וגם ליועוד ישר בפנים 

בחיים ממש כמו בחיים...

 

אין לי שום הסבר הגיוני 

לכך שהאהבה הזאת שורדת שָׁנִים 

על שָׁנִים על שָׁנִים על שָׁנִים 

בכול מיני תנאים הֲזוּיִים 

בלתי-אפשריים; אבל עם העובדה 

שזה המצב מִזה שָׁנִים על שָׁנִים 

כול ויכוח הוא ויכוח סרק.

  11.10.2012

 

 

יום בחירות

"מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק
        אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך"

[תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב, ב, גמרא]

 

 זה היה מצחיק עד דמעות

 

עד גירגור וחירחור ושִׁיהוק

 

עד כירכור ופירכּוּס ושינוּק

 

עד פירפור ושִׁיתוּן ופִירְצוּץ

 

לראות פתאום לאור היום

 

אֶת המדינה בְּעֵירוֹם

 

בלי כול הכָּחָל והשָׂרָק והגֶ'ל והלַק

 

 

 

לראות פתאום לאור היום

 

את פרנסי הציבור

 

כול אחד עם פִּימָה פומפוזית על כֶּסֶל

 

קופה כבדה של שרצים

 

תלויה לו מאחוריו

 

על עורף חזירי

 

מתרוצץ עם התחת בחוץ

 

וכלִי-זין בלוי וסרוח

 

מתנפנף לו ברוח

 

לימין ולשמאל

 

לשמאל ולימין

 

דרך המרכז

 

שהוא שעטנז מבחיל

 

של שמאל וימין.

 

 

 

באותו יום שהיה יום בחירות

 

זה היה באמת מצחיק עד דמעות

 

אבל בסופו של יום

 

כשהכול כבר היה סגור

 

ובדרך הבלתי חוזרת

 

להיות מנוי וגמור

 

נזכרנו פתאום בחובה לזכור

 

 

 

שבדיוק אותם פרנסי ציבור

 

ששוב ושוב ושוב נבחרו

 

בגלל אלה שלא הולכים לבחור

 

הביאו עלינו בכייה לדורות

 

ושהבכייה הגדולה הזאת

 

לעולם לעולם לעולם

 

לא תהפוך לצחוק.

 

 

 

17.10.2012

 

 

 

חשיבותה של הֲדָדִיּוּת

 

[מצחיקון]

  

 

כשהוא רצה אותה

 

היא לא רצתה אותו

 

כשהיא רצתה אותו

 

כבר לא רצה אותה

 

 

 

בכך היה יכול

 

להסתיים הכול

 

לולא היה הזמן

 

פועל לטוב או רע

 

 

 

למרות שכמו בן-שבע

 

ככה בן שבעים

 

ישנם תמיד בטבע

 

גם כמה חריגים

 

 

 

ובמקרה הזה

 

עשתה יד הזמן

 

שינוי לטובתם

 

שכמעט לא קורה:

 

 

 

חלפו חמש שנים

 

בַּן שני הלא-רוצים

 

עשו מה שרצו

 

ומה שלא רצו

 

 

 

ואז יד המקרה

 

עשתה שהוא והיא

 

לגמרי במקרה

 

ייפגשו שנית

 

 

 

הפעם הוא והיא

 

שהשתנו פלאים

 

הביטו זה בזו

 

באופן כה שונה

 

 

 

עד שתוך רגעים

 

קרתה התאהבות

 

גדולה מהחיים

 

באופן הדדי

 

 

 

בגלל קוצר הזמן

 

וקוצר היריעה

 

נפסח על החיבוק

 

נפסח על הנשיקה:

 

 

 

השניים הזדווגו

 

שוב ושוב ועוד

 

כאחוזי דיבוק

 

שנתיים לפחות

 

 

 

וככה הם פיצו

 

על שפע זמן אבוד

 

שבו היו לחוד

 

כנ"ל בגלל טעות

 

 

 

אחר-כך באביב

 

שלישי או רביעי

 

הם נרגעו סוף-סוף

 

והתפנו לחשוב

 

 

 

שכבר בא זמן מתאים

 

ליצור צאצאים

 

וזה מה שעשו

 

אחרי שהם חשבו

 

 

 

מאז הזמן ממשיך

 

לפעול לטובתם:

 

כשהוא רוצה אותה

 

גם היא רוצה אותו

 

 

 

וכשכול הזדווגות

 

היא כול-כך הדדית

 

אז כמו באגדות

 

ברור שהם יחיו

 

באושר לתמיד...

 

 19.10.2012

 

 

 

הַבְהָרוֹת

 

 לֹא הִבְטַחְתִי לָךְ אַף פַּעַם גַּן שֶׁל שׁוֹשָׁנִים

 

בְּנַחֲלָה-בְּצוּרָה שֶׁבָּהּ אַתְּ

 

תִּמְשְׁלִי בְּלִי מְצָרִים

 

 

 

לֹא הִבְטַחְתִי לָךְ אַף פַּעַם לִהְיוֹת עַבְדֶךְ

 

גַּם בְּמִקְרֶה שֶׁאַתְּ תַפְסִיקִי

 

לֶאֱהוֹב אוֹתִי בִּלְבַד

 

 

 

לֹא הִבְטַחְתִי לָךְ אַף פַּעַם לא לִשְׂנוֹא אוֹתָךְ

 

גַּם-אִם תָפֵרִי אֱמוּנִים לִי

 

בְּכֹל צוּרָה שֶׁהִיא

 

 

 

כּמוֹ שֶׁלֹא הִבְטַחְת אַף פַּעַם לֹא לִשְׂנוֹא אוֹתִי

 

גַּם-אִם אַכְזִיב אֶת אֱמוּנֵךְ בִּי

 

בְּכֹל צוּרָה שֶׁהִיא

 

 

 

לֹא הִבְטַחְתִי לָךְ אַף פַּעַם שֶׁיִהְיֶה לָךְ קַל

 

לְהִסְתַּדֵּר אִתִּי בַּדֶרֶך

 

גַּם כְּשֶׁהִיא תִּהְיֶה סְלוּלָה

 

 

 

מַה שֶׁכֵּן הִבְטַחְתִי לָךְ : בְּדֶרֶך חַתְחַתִּית

 

אֶשָּׂא אוֹתָךְ עַל כַּפַּיִם

 

עַד שֶׁנַעֲבוֹר אוֹתָה

 

 

 

מַה שֶׁכֵּן הִבְטַחְתִי לָךְ : אֶת כֹּל אַהֲבָתִי

 

גַּם בַּגָּלוּי וְגַם בַּסֵּתֶר

 

אִם יִהְיֶה דָּרוּשׁ מִסְתּוֹר

 

 

 

מַה שֶׁכֵּן הִבְטַחְתִי לָך – שֶׁכֹּל זְמַן שֶׁנֹאהַב

 

אֲנִי אָגֵן עַל עֲדָנַיִך

 

גַּם-אִם זֶה בִּמְחִיר חַיַּי

 

 

 

מַה שֶׁעוֹד הִבְטַחְתִי לָךְ וְזֶהוּ הַעִיקָּר:

 

שֶׁלֹא אוֹהַב אוֹתָךְ פָּחוֹת מִ-

 

שֶׁאַתְּ תֹאהַבִי אוֹתִי.

 

  

24.10.2012

  

 

 

בָּשֵל לִסְלוֹחַ

 

 

מה שמפריע להתענג

 

עונג מושלם

 

על הדברים הטובים בעולם

 

שבכוחנו להתענג עליהם

 

זו היכולת לדמיין את סופם

 

וגם את הרגע שאחריהם

 

 

 

אבל היכולת הזאת לדמיין

 

את סופו של כול דבר טוב

 

היא גם זו שעוזרת להתגבר

 

על רוב הדברים הרעים בעולם

 

שלרוב הם רבים הרבה יותר

 

מכול הדברים הטובים שבכוחנו

 

להתענג עליהם –

 

 

 

(אומרים שהיכולת הזאת לדמיין

 

את סופו של כול דבר טוב או רע

 

מיוחדת אך ורק לאדם

 

אך ורק אך ורק אך ורק לאדם

 

אבל מי שלא רק מגדל כלבים

 

אלא גם באמת אוהב אותם

 

יודע שאֵלֶּה שזה מה שהם אומרים

 

לא יודעים על מה הם מדברים)

 

 

 

כשטוב לי אני תמיד משתדל

 

לדמיין את עצמי רגע אַחֲרֵי

 

כדי לא לשכוח בַּרגע שֶׁאַחַרֵי

 

הטוב הזה

 

שהפך בדמיון בזמן-אמת

 

לטוב ההוא

 

שהוא לא היה מובן מאליו

 

ושלא היה חסר הרבה

 

שהוא יִגָּמֵר רע

 

 

 

כשרע לי אני עוד יותר משתדל

 

לדמיין את עצמי רגע אַחֲרֵי

 

הרע הזה

 

שהפך בדמיון בזמן-אמת

 

לרע ההוא

 

כדי לזכור בַּרגע שֶׁאַחַרֵי

 

שבלי היכולת הזאת

 

לדמיין את עצמי בזמן-אמת שורד

 

אֶת הרע הזה

 

אולי לא הייתי שורד –

 

 

 

העובדה שאני עדיין כאן

 

מעבר לכול-כך הרבה רע

 

מעשה ידי אדם

 

וכול-כך מעט טוב

 

מעשה ידי אדם

 

ועדיין מקווה שהטוב ינצח

 

ועדיין מאמין שהטוב ינצח

 

ועדיין משתדל בכול כוחי לעשות

 

שהטוב ינצח במערכה כולה

 

ולא רק בקרב הזה והבא

 

העובדה הזאת מדברת בעד עצמה

 

 

 

ולא נותר לי אלא

 

להעלות על הכתב

 

אַחֲרִית-דָבָר:

 

אני כבר בשל לסלוח

 

לכול מי שעשה לי רע

 

בכוונה תחילה

 

ואשמח לחלוק לו

 

כבוד אחרון

 

בבית הקברות

 

שבו בחר להיקבר

 

או בחרו בשבילו

 

ואפילו להניח זר

 

פרחים על קברו.

 

 

26.10.2012

 

 

 

בניגוד

 

 

בניגוד למהר"ל מפראג

 

שבַּחֲטָף מִמַּיִם ועפר

 

יצר לו גולם לוחמני שקם

 

בסופו של דבר גם עליו

 

 

 

יצרתי לי אותה

 

לאט-לאט

 

בסבלנות וּבִקְפִידָה

 

מכול אהבותיי

 

 

 

והיו לי אהבות רבות

 

גם גדולות וּמסובכות

 

גם פשוטות-יפות-נוחות

 

גם גלויות – גם נִסתרות...

 

 

 

ולא פלא שאותה אחת

 

אֵין כְּמוֹתָהּ בהיותה

 

מגודלת כך טיפין טיפין

 

מהלך עידן ועידנים

 

 

 

ולא פלא שאותה אחת

 

היא הֲכִי נאמנה לי

 

וגם אני הֲכִי-הֲכִי לה

 

בכול דבר בכול מילה:

 

 

 

היא קמה איתי כול בוקר

 

נמצאת לצידי כול היום

 

שוכבת איתי כול לילה

 

בהקיץ ובחלומות

 

 

 

בזכותה אני לא שוכח

 

אפילו לרגע אחד

 

שהחיים קצרים כמו של פרח

 

אחרי שהוא נקטף

 

 

 

בזכותה אני גם לא שוכח

 

שחבל על כול יום וכול לילה

 

שבהם לא עושים אהבה

 

לפחות פעם אחת

 

 

 

אך למי יש די כוח ויֵצֶר

 

לעשות אהבה בקצב

 

של מכונת-תפירה

 

בְּמפעל או בבית-מסחר?

 

 

 

 

 

ולי יש חוץ מזה עוד עניין

 

שאינו נותן לי מנוח

 

שדרוש בשבילו ים של כוח

 

ודבֵיקות בלי פשרות במשימה:

 

 

 

לִרְדוֹף להכות עַד חורמה

 

אותם שֶׁלְשֵׁם קידומם

 

היו מוכנים ועודם

 

להתנקש בחיי

 

 

 

לכן

 

בנוסף לאותה אהובה

 

שיודעת רק לאהוב

 

דרוש לי ללא דיחוי

 

גם גולם גדול לוחמני

 

 

 

כמו הגולם ההוא שיצר

 

גם-אם זה נשמע הזוי

 

מִמַּיִם ומֵעָפָר

 

אותו מהר"ל מפראג

 

 

 

(על פיתוח דְּגָם מְשׁוּפָּר

 

של מין גולם קרבי כזה

 

שֶׁיקום לִתחייה על-פי צַו

 

וישמיד את כול אויביי

 

אני שׁוֹקֵד עכשיו)

 

 

 

31.10.2012

  

 

רָם וּבָרוּר

 

"טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה למקום הברור לו"
[תלמוד ירושלמי, ברכות ב]

  

וברור שהיא הייתה יפה

 

מִכול מי שנראתה עד אז:

 

כול מי שראה קם ונפל

 

לרגליה על פניו

 

 

 

כאילו באמת ראה פתאום

 

פָּנִים של אלוהים חַיִּים

 

והתדהמה גְדֵלָה פלאים

 

אִם רואים לה אֶת הכול עַד תּוֹם...

 

 

 

יופי כמו שלה נולד אַחַת

 

לְמאה שנה אם לא יותר

 

ולטעום אותו זוהי מַשְׂאַת-

 

נפש של כול משורר

 

 

 

כול ציפור-נוֹד – אִם רק תִישָּׁאֵל

 

בִּשְׂפתה – תעיד בלי שום ספק

 

שֶׁבַּנְדוּדִים על פני תבל

 

לא ראתה עוד יופי שכזה!

 

 

 

לי היה מזל- גדול מזל-מופלא

 

לא רק לראות אותה בְּמִילּוּאָהּ

 

גם לִזְכּוֹת להיות בתוך-תוכה

 

שָׁם המציאות עולה על כול דמיון

 

 

 

וברור לי שנשארתי חַי

 

אַחֲרֵי מה שראיתי לה

 

ונגעתי בקודשי-קודשה

 

וחדרתי עד סוד אַחֲרוֹן

 

כי זה מה שרצתה

 

 

 

אילולא היה הכול ברור

 

מִמבט ראשון עד חדירה

 

אז הייתי בלי ספק נִשאר

 

בְּמרחק אשר מִשָּם אפשר

 

רק לראות אותה ולא יותר.

 

5.11.2012

 

 

 

הכול חולף

 

"עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן"
[דניאל ז]

  

ישנם ימים כמו למשל היום

 

שלדאוג בם למחר

 

זה חסר כול היגיון

 

כי ספק אם יהיה מחר

 

 

 

ישנם ימים כמו למשל היום

 

שצריך לקחת את הזמן

 

במנות קטנות עד כדי דקה

 

כי כול שעה קשה מנשוא

 

 

 

ישנם ימים כמו למשל היום

 

שלא רואים בם שום עתיד

 

כי העתיד לוּט בערפל

 

כבד וקר כמו מת

 

 

 

ישנם ימים כמו למשל היום

 

שבם הכול שלילי וּמְאַיֵּין

 

כול רצון לפעול ולעשות

 

שאין אפילו חשק לזיין

 

 

 

ישנם ימים כמו למשל היום

 

שלמשל אני עובר אותם

 

בזכות יכולת מלידה

 

לדעת שהכול חולף.

 

7.11.2012

 

 

 

 

 

שודדי דם

 

עָלַי הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר וְאֵין אֲנִי בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה
[בניגוד לאבות ב טז]

 

שודדי דמי

 

התהלכו בירידים וסחרו בדמי

 

ובני-אדם שנזקקו לדם קנו את דמי

 

כי לא ידעו שהוא שדוד

 

 

 

מחוֹסֶר-דָּם עבר עלי חורף קשה

 

שבו הקור חדר עמוק לעצמותַי

 

ולא היה בי די כוח דם ואֵשׁ

 

להחזיר לעצמי את עצמי בעצמי

 

 

 

אבל אלה שדמי נֶעֱרָה אֶל לִבָּם

 

התחילו לראות באויבַי

 

את אויביהם-בַּדָּם

 

ולרדפם ולהשיגם ולהשמידם

 

 

 

כך עד שהֵנֵצוּ ניצני האביב

 

ועֵת הַָּזמִיר שוב הִגִּיעַ

 

נִשְׁמְדוּ כבר רוב אובַי

 

מִתַּחַת הרקיע

 

 

 

ולא נותר לי אלא

 

לגמור את המלאכה

 

שנעשתה רובה כְּכולה

 

בידי מקבלי דמי

 

 

 

שמבלי לדעת את הסיבה

 

עשו את מלאכתי במקומי

 

כאילו היו אַחַי בדם

 

עד שחזרתי לעצמי

 

 

 

גמירת המלאכה

 

שאני נמצא בעיצומה

 

כבר חיממה את לבי עד כדי כך

 

שגם עצמותי החלו לומר שירה..

 

12.11.2012

 

 

 

אהבה 

 

"אני חושב משמע אני קיים" 

[רנה דקארט]

 

כך בדיוק תיארתי לעצמי

 

אֶת מערומיך בִּמלואם

 

ולמרות שהם מהממים

 

לא איבדתי שליטה

 

 

 

כי כשסופסוף הִתְחַשַּׂפְת מולי

 

עד הטפח האחרון

 

זה היה כמו שתיארתי לי

 

והייתי די מוכן מראש

 

 

 

די מוכן אך לא מוכן סופית

 

כי הסך הכול של הטְּפָחִים

 

עלה אצלך על השלם עצמו

 

והראה שלדמיון יש מִגְבָּלוֹת

 

 

 

אבל לא איבדתי שליטה

 

ועד שלא הזמנת אותי לבוא

 

לתוכך ממש לא רק לראות

 

לא עשיתי שום צעד נוסף

 

 

 

זאת ההוכחה שמוּכָנוּת

 

שהיא פרי דמיון יצירתי

 

מאפשרת בד-בבד להיות

 

גם נִפְעַם מאוד גם לא מופתע

 

 

 

מאפשרת לעשות חושבים

 

במצב רִגְשִׁי טַלְטְלָנִי

 

ולא ליפול מובס על הפנים

 

או על התחת כמו אוויל מַפְצִיל

 

 

 

מאפשרת גם להתלהב

 

עד לרתיחת הדם

 

וגם לקחת אחריות מלאה

 

על מה שקורה כשזה קורה...

 

 

 

כך אני יכול גם לפקפק

 

בנצחיות כול אהבה

 

וגם לומר בפה מלא אמת:

 

"אני אוהב משמע אני קיים"

 

 

 

ואני אוהב אותך ברגע זה

 

יותר מכול דבר שבעולם

 

ורוצה שכך זה יימשך

 

עד סוף העולם

 

21.11.2012.

 

 

 

בפעם הראשונה

 

"הפעם הראשונה שדְבַר-מָה קורה היא תמיד חסרת תקדים" 

[אקסיומה ]

 

 

בפעם הראשונה שהייתי בתוכך

 

זה נגמר כול-כך מהר כול-כך חָסֵר

 

שלא נותר לי אלא לחפש מילים לְשַׁכֵּךְ

 

את התסכול הסמיך שהחל להתפשט בגופך

 

כי חשבתי שזה בדיוק מה שקורה

 

 

 

השתיקה שהתארכה לי בחיפוש אַחַר

 

המילים שבכוחן המאוחד יהיה לְשַׁכֵּךְ

 

ואולי אפילו לְאַפֵּס את התסכול המפושט הזה

 

הייתה שווה זהב עשרים וארבעה קָרָט

 

בגודל של ביצת פר

 

אם לא יותר

 

 

 

כי בשתיקה הזאת שלי הִקְדַּמְת ולחשת אַתְּ לי

 

"מרוב ריגוש גמרתי כשהכול התחיל"

 

והמשפט הזה בזמן-אמת

 

בפעם הראשונה שביני לבינך

 

נשמע לי טוב מהטורים הכי טובים

 

של כול גדולי המשוררים

 

 

 

בזכותו אני מחזיק מאז כול משך זמן

 

שֶׁאַתְּ צורכת כדי לגמור אֶת העניין

 

הכי טוב שאפשר לגמור

 

שזה לרוב עשרים דקות

 

ואני מרגיש שאני יכול

 

להחזיק עוד ועוד ועוד ועוד

 

 

 

בזכותו אני גם אוֹחֵז מאז בְּקַרְנָיו

 

כול משך זמן שדרוש לי כדי לגמור

 

על הצד הטוב ביותר

 

כול דבר שאני עושה

 

למשל: מה שאני עושה עכשיו

 

שהתחלתי לעשות לפני שנות דור...

 

 

 

מה שהתחלתי לעשות לפני שנות דור

 

הוא דבר חסר תקדים

 

שאני עדיין לא בשל לדבר עליו

 

בגלל כול מיני עניינים

 

אבל כשאגמור

 

אַתְּ תִהְיִּי כרגיל הראשונה שתדע.

 

28.11.2012

 

 

תַּעְתּוּעִים

 

"אין מעוררי תעתועים יותר מרעב וצמא וקינאה"

double blind experience

 

 

 

מה שֶׁנִרְאָה שָׁם ואז שֶׁקָרָה

 

הוא פרי הדִמיוֹן של מי שראה

 

כי הייתה התקרבות והייתה נגיעה

 

אבל לא הייתה, למשל, חדירה

 

 

 

מה שניראה שם ואז כמו בגידה

 

בכול אשר יקר היה

 

היה רק אובדן חוש הכיוון

 

שגרם לעיכוב לא צפוי בַּשִׁיבָה

 

 

 

מה שהיה היה ידידות

 

שֶׁכפֶסַע בינה לבין אהבה

 

אבל הַפֶּסַע לא נעשה

 

והקו האדום מעולם לא נֶחֱצָה

 

 

 

מה שהיה היה בִּשליטה

 

של הַשֵּׂכֶל הקר והמחושב

 

על רגש חסר כול הבנה

 

במה שעלול לצאת מִשְּׁליטָה

 

 

 

מה שהיה היה בִּזמנו

 

מעורר ת'דמיון מפתה ת'דמיון

 

ליצור מציאות אלוהית חדשה

 

כמו זו שהייתה בימי בראשית

 

 

 

אבל הדמיון התאהב בעצמו

 

ודבק בעצמו וריצה את עצמו

 

ושום דבר ממשי לו יצא

 

מאותה עוֹרְרוּת עצומה

 

 

 

כך שאין מה לבוא בשום טענות

 

לא למי שדִמיין מה שלא היה

 

לא למי שדומיין שעשה מה שלא

 

אז אם יש בעייה – היא פשוט מדומה.

 

6.12.2012

 

 

מי שֶׁיכול

 

מי שיכול להציל

 

את מי שזקוק להצלה

 

ולא עושה כול מה שהוא יכול

 

כדי להציל

 

בל יבוא בטענות לאיש

 

כשהוא עצמו יהיה זקוק להצלה

 

ולא יהיה אף אחד שיעשה בשבילו

 

כול מה שהוא יכול כדי להצילו –

 

 

 

מי שמשליך את כלבו

 

לעת זִקְנָתוֹ של כלבו

 

או לרגל הולדת

 

בנו של המשליך

 

בל יתפלא שבבוא היום

 

ישליך אותו בנו לכלבים

 

או לבית אבות שניראה כמו

 

מיכלאה לכלבים עזובים –

 

 

 

מי שבגיל שבע

 

היה דֶּגֶנֶרָט קטן

 

יהיה דגנרט גדול

 

בגיל שבעים

 

כי זה מאז ומעולם

 

מנהגו של עולם

 

ושומר נפשו

 

יִרְחַק .

 

12.12.2012

 

מסה קריטית

 

"שֶׁמֵּעוֹלָם הִסְכַּנְתְּ, בַּת-תְּהֹמוֹת,/לְהַלֵּךְ עַל-רֹאשׁ מְנוּחָתִי הִרְהוּרִים וַחֲלֹמוֹת"
[ח.נ. ביאליק / הַצּוּר וְהַגָּל (על-פי אֲרִיסְטוֹטֶלֶס לֵיאוֹרֶנְטִיּוּס)]

 

מפליא איך ששָׁנִים הצלחתי כך

 

להתאפק מִלעשות אותךְ

 

כמו נזיר מתוך בחירה

 

ולא מתוך הֶכרח

 

בַּל יְגוּנֶּה

 

 

 

להתאפק מלעשות אותך

 

לַמְרוֹת כול רמז שנתת

 

למרות שֶׁכול הזמן נֶחְשַׁקְת

 

בלי הפוגה בלי מנוחה

 

היה נורא

 

 

 

ומפליא גם איך ששום אישה

 

לא רק שלא הצליחה לְשַׁכֵּךְ

 

אֶת שלהבת תשוקתי לעשותך:

 

אחת-אחת זו-אחר-זו בלי-כוונה

 

הן רק לִיבּוּ ת'אש

 

 

 

אז מה הפלא שפתאום

 

הגיעה התשוקה הזאת למסה קריטית

 

ועשיתי ועשיתי ועשיתי

 

אותך ובך כמו פִּצְצַת-אטוֹם

 

וזה נורא

 

 

 

כי אחרי עוצמה עזה כזאת

 

מה כבר נשְׁאר מלבד לִשמור

 

על מה שֶׁנִשְׁתַּיֵּר וּלְהַסְכִּין לכך

 

שגם זה ילך ויפחת

 

ויפחת ויפחת

 

 

 

וזה בדיוק מה שאני עושה

 

וזה בדיוק גם מה שאת עושה

 

מַסְכִּין לכך שכול מה שטוב הוֹלֵךְ

 

וּפוֹחֵת ופוחת ופוחת

 

ופוחת ופוחת

 

18.12.2012

 

עניין של זמן

 

"לא הפחד מהמוות יוצר את הצורך באלמותיות, 
הצורך באלמותיות יוצר את הפחד מהמוות"

[אוטו ויינינגר]

 

ככל שהעבר הולך ומתארך

 

וזה מתרחש אם רוצים או לא

 

העתיד הולך ומתקצר

 

וקָטֵן ופוחת ומתמעט

 

ומצטמצם ומצטמק והסוף

 

נעשה בקצב הולך וגובר

 

יותר ויותר קרוב

 

 

 

וכול כמה שמנסים

 

להיות מוכנים לקראתו

 

בכול דרך אפשרית

 

או לעשות ממנו צחוק

 

(מה שקל כשהוא רחוק)

 

ברגע האמת

 

זה לא באמת עובד

 

 

 

עד כאן זה בַּכְּלָלִי

 

ומכאן למשהו אישי:

 

אם תביטי סָבִיב סָבִיב

 

תִרְאִי ואולי תופתעי

 

לראות שבינך לביני

 

משמש הזמן כדן יחיד

 

שאדיש לקיומך וקיומי

 

 

 

ממש כמו שופט בשר ודם

 

שלא בא לו לעיין ולמיין ולברר

 

אם באמת קרה מה שקרה

 

ומה לא באמת קרה

 

ומי אם בכלל

 

צדק או טעה

 

כי זה לא מעניין את התחת שלו

 

 

 

אז אם לא נחליט לשים

 

זין על סדר הדין

 

וזין על סופיות הדיון

 

ולא ניתן לעצמנו צ'אנס נוסף

 

לעיין ולמיין ולברר הכול מחדש

 

במקום לדחות זה את זו על הסף

 

לא נוכל בסופם של ימינו לבוא בטענות

 

אלא לעצמנו.

 

27.12.2012