מוֹתַר הָאָדָם

          "לִמְשוֹךְ מֶשֶׁךְ הַיֵּשׁ מִן הָאַיִן"

          אבן גבירול/  כתר מלכות

בגלל שלָרוֹב רַב

הנסתר על הגלוי

והמרחק בין המצוי לרצוי

ולפעמים קשה להבדיל

אִם מדובר באמת

או בבידוי

נִדמה לי לא פעם שזה

אמיתי כשאת מזייפת

וגם כמובן לְהֶפֶךְ

כי בהצהילך קוֹלֵךְ

הכול הולך –  גם אוֹב מֵאֶרֶץ

ובמוֹנעך הכול נעצר

אֲבָל מה זה בעצם

מְשַׁנֶּה בסופו של דבר

כשרב הנסתר נותר

ולעולם לא באמת נדע אִם

מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה

אָיִן

וגם זה בעצם לא משנה

בשעה שאת פותחת

שַׁעֲרֵי שמיים וארץ

מגוֹללת אוֹר מפני חושך

מְשַׁנָּה עִתִּים קובעת

מי ראשון ומי אחרון

מעבירה יום ומביאה לילה

מַכְכִּיבָה כוכבים בגלוי

וּבַסֵּתֶר לפי העניין

כאילו לא הכול תלוי

בטיב המילוי

כמו שמקובל לחשוב

ולהרגיש ברגעים הרבים

שבהם מותר האדם

מִן הבהמה אָיִן

אֲבָל על הזין

כמו שמקובל להכריז

כשמבינים סופסוף שזה מה שזה...

אני הרי לא הייתי ראשון

ואולי לא אהיה האחרון

לדעת שהכול נהיה בִדְברךְ

ולברך על קוֹלֵךְ

שהוא ערוותך לא פחות

משערך ומהפּוֹת

שברצותך היא עושה נפלאות:

סומכת-נופלים מפנה-נפלים

ומקימה דל מאשפות

וברצותך היא עושה צחוק

ולא מַתִּירָה להכי מִי וָמִי

לקום לנסות שנית...

כן. לא פעם נִרְאֶה לי

בְּשׁוֹכְבֵּנוּ וְּקוּמֵנוּ

שאין אלוהים מִלְּבַדֵּךְ

ורק כדי לוודא שזה באמת כך

אני חוזר ועושה וחוזר ועושה

מה שאני עושה.

21.5.2011

לא פלא

בָּתֵּי החיים מתרוקנים

מאלה שבזכותם

יש זכות קיום לָעולם

וככה זה כול הַשָׁנִים

לא פלא שחסרונם

שָׁב וגורם בָּעוֹלָם

לאובדן דֶּרֶךְ וְקֶצֶב

באוויר ביבשה ובים

ולא-רק בעונות השלכת

שבאופן הכי טבעי

מגבירות את הגעגועים

לאהובים שאינם

גם בְּקֵיצִים נוחים

שאין כמותם לְאוֹר

יש ימים ולילות רבים

שחסרונם הוא ללא נשוֹא –

בתי הקברות מלאים

באלה שהסתלקותם

השאירה רִיק עולמים

בכול מקום שאינם

ואפילו בשיא האביב

כשפריחת הדרים מצליחה

לְשַׁכֵּר את חוּשֵׁי הנושמים

היא אף פעם לא משכיחה

שבתי הקברות מלאים

באלה שהסתלקותם

השאירה רִיק עולמים

בכול מקום שאינם

ולא רק שהיא לא משכיחה

היא אפילו לא מְשַׁכֶּכֶת

את תחושת-הריק הַגְּדֵלָה

מִשנה לשנה – ולא פלא

שזה כך כי מדובר כאן באלה

שכמו אהבה וחמצן

אין להם שום תחליף

וגם לא יהיה לְעוֹלָם.

24.5.2011

פִּלְאֵי הַצְחוֹק

"כיצד מרקדין לפני הכלה" [כתובות טז]

"כול פעם שתצליח

להצחיק אותי עד דמעות

נעשה אהבה!" הכרזת

כשלא נראתה שום סיבה

לצחוק או להניח שבקרוב

תופיע סיבה כזאת בסביבה

הקרובה או הרחוקה

לא נותר לי אלא

לצאת לחפש מֵעֵבֶר

לשבעה ימים

ושבעה נהרות

ושבעה רכסי-הרים

שכולם ידועים כדמיוניים

כלומר: בלתי-עבירים

אבל שם ורק שם

לפי המירשם של סידורי

נמצאת סיבת הסיבות

לִצחוק על העולם:

על הרע  שבו

ועל הטוב שבו

ועל מה לא

המסע ידוע כארוך מפרך

ומסוכן ועוד איך

כי בדרך אורבת בין השאר

עִישְתָּר

שהיא האמא של כול  femme

fatale  לאלה שאינם

יודעים:

מי שמתפתה לעִישְתָּר

מת עליה בסופו של דבר

בלי צחוק

בלי להשאיר סימן שמותו

בא לו מרצף של גמירות

ששום בֶּן-אֱנוֹשׁ לא יכול

לעמוד בו –

אם חזרתי זה רק

הוֹדוֹת לכך

שלפני הכול

ובזמן הכול

ואחרי הכול

ידעתי תמיד לצחוק

על עצמי

כמו כשאני קם מעלייך ומציג לפנייך

אחד לאחד בלי שום כָּחָל ושׂרק וּפִירְכּוּס

איבר מדולדל ומרוט וסחוט

שמצחיק אותך עד דמעות

בלי להזכיר גם-לא ברמז קל

שאפילו ה- femmeהכיי fatale

מסרחת אחרי מישגל.

3.6.2011