עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת
אִילוּ הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שֶׁאֲנִי
צורך אותך יותר ויותר
ככול שהזמן עובר
זה בגדר נס
כי בדרך-כלל בני-אדם בגילי
צורכים זה את זה פחות ופחות
ולפעמים עד כדי כך פחות
שהם זה לזה כמו תמונות זנוחות
במרתף של בֵּית-נְכוֹת
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שאין לנו מה לחשוש
שהתמונה האמיתית תיחשף ותִתְבָּאֵר ותעורר
קינאה כאילו הייתה החמניות של וואן-גוך
(למרות שאהבתנו שווה יותר)
כי לעת עתה אין ספק שאִם יִוָודע
לנוגעים בדבר מה שעלול להיוודע
הם יַסִּיקוּ שבכול פעם שנפגשנו
התרחש דבר מעורר קינאה – ובינינו
הם יהיו צודקים
כי בכול פעם שבאתי אליך
איבדת מחדש את בתולייך
לא רק לפי דברייך
גם לפי שתיקתך ודמעותייך
והמבט המזוגג של עינייך
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שבלי עַיִן הָרָע
זה שתמיד נתת מעצמך
הרבה יותר ממה שקיבלת
ואת עדיין שופעת – זה נס
כי מִישֶׁהִי אחרת שהייתה נותנת
הרבה יותר ממה שהיא מקבלת
הייתה מזמן מתייבשת ונסדקת
כמו אדמה חרֵבָה תחת רֶצֶף אַלִּים
של בַּצָּרוֹת וחַרְבוֹנִים
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שנשארת
צעירה וגמישה כמו בת עשרים
במקומות שבהם אהבה באה
לידי ביטוי גופני – זה נס
כי מי שמפסיק למשל לנגן או לשיר
למשך שנים מתקשה ומתאבן
ולעולם לא יחזור לשיא
אבל אַתְּ הִמשכת להתאמן ולהתכונן
גם כשמסיבות שאינן תלויות בתנאֵי מזג-אוויר
לא היית איתי
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שמפעם לפעם קורים ניסים
אבל אִילוּלֵא התראינו מפעם לפעם
בַּסֵּתֶר במחתרת בַּחשַׁאי בְּצִינְעָה בהיחבא בהתגנבות-יחידים
לכול מיני מקומות סודיים
האם הניסים האלה היו קורים?
16.2.2012
סַבְלָנוּת 3
ולפעמים אין שום דרך אחרת
מלבד לקום בַּלָּאט ולעזוב
הכול אבָל ממש הכול מאחוריך
כשהתקווה שעוד יהיה פה טוב
נראית כול-כך כול-כך כול-כך מוּפְרֶכֶת
כי מַצָּבה הולך ורע מיום ליום ליום
אבל זה לא פשוט לזנוח אֶרֶץ
שבה נולדת וגדלת וחלמת
להמשיך בדרך אבותיך
שעִבְּדוּ בידיהם את אדמותיה
חרשו זרעו שתלו טיפחו שמרו
עליה בכול העונות יומם ולילה
האדמה אוהבת את עובְדיה
להם היא אֵם, אחות, בת-זוג קבועה ומאהבת
היא משתבחת מזיעת אפיהם
ואז מתוך הדדיות טובה נותנת
בששון שמחה גילה רינה דיצה
חדוה תפארת צהלה ועליזה ועליצה
אֶת יבוליה
אותה האדמה עויינת ואוייבת
ושׂוטמת ושונאת ומתעבת
ושומרת לאורכה ולרוחבה ולעומקה
טינה עזה וכה מוצדקת
לסרסוריה ספסריה סוחריה
למתווכיה קבלניה שודדיה
לאונסיה ומַזְנֶיהָ וחומסיה
באיומים ובשְׁחָדִים ושלמונים
ויש לה סבלנות על-אנושית
בהמתנה לצדק הפואטי
וסבלנות כזאת למזלי
ירשתי מאבי ומאִמִּי
ועד כה בדיוק כמו שצפיתי
זה שוב ושוב ושוב הִצְדִּיק.
18.2.2012
לא יכול להיות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם כמו רוח שחלפה על פני חולות מדבר
לא נותר אפילו סימן אחד מובהק
אחרי שרוב האבק התפזר
והשאר שקע
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם אדמת הרגש לא רעשה
לפחות 7 בסולם אֲבִיוֹנָה
ונחשול געגועים לא שטף שוב ושוב
את חופי ההיפרדות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם המחשבות זה על זו ממרחק אל-חזור
לא יצרו רעד בלתי-רצוני מבורך
כמו זה שקורה לי ולך
פעם ביום לפחות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם הם חיים בשלום ושלווה
מגדלים בנפרד בְּנַחַת איש תחת
גפנו ותאנתו פִּימָה עלֵי-כָסֶל
ומפעם לפעם עושים
דיאטת חַסָּה
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם אף אחד מהם לא בדיוק זוכר
למרות כול הזמן שעבר
אם זה היה זה
או שזה היה משהו אחר
ומה זה בכלל משנה
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
לפחות מצד אחד מהם
כי אני למשל זוכר עד זוב דם
כול פרט במה שלא הייתה סתם
התאהבות יפה לשעתה
ואני בטוח שגם אַתְּ.
21.2.2012
נוסטלגיה
"הדרך חזרה לימים שבהם הכול התחיל
היא לא פחות מסוכנת מהדרך הלאה
לימים שבהם הכול ייגמר" אימאן עספור
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל
צריך להביא בחשבון
שדברים נראים שם אחרת
לגמרי מִמה שהיום
חייבים להיות מוכנים
לאובדן שליטה כללי
כמו בחלומות שהופכים
על פניו את מצב הדברים
כמו במלחמות שיודעים
תמיד רק כיצד מתחילים
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם היה קל להשתין
בקשת לטווח של שני מטר
רצוי מאוד לזכור
שגם אז היו מגבלות
ולא מדובר רק על כך
שמפאת צוֹק העתים
היו אז מרבים לאכול
בעיקר דגים מלוחים
ולנגב את התחת
בעיתוני יום אתמול
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל
כדאי גם מאוד לא לשכוח
שבני-אדם הם חיות
שחוזרות על אותן השגיאות
כי אם זה לא היה כך
כמעט אחד לאחד
אולי לא היה שום צורך
לצאת לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל.
23.2.2012
