שיישאר בינינו
"אף אחד לא באמת יודע מה עלול לְהִתְאָרֵעַ בעוד רגע"
עובדה
אף אחד לא יודע
מה עומד לקנן בתוכו
ומה תהיה מהירות כִּנּוּנוֹ
של הקן וטיבו וגודלו
וכמה זמן תארך הדגירה
ואם לבסוף תִבְקַע קִפּוֹז
או דווקא ציפור מוכרת
כמו למשל לִילִית
או דַּיָּה?
אף אחד לא יודע מה
עומד לקנן בתוכו
ושום ניחוש אינו אמין:
אִם ורוד – אז עולה שאלה
לכמה זמן? לעונה? לשנה? לדור?
ואם שחור – אז לא חוכמה
כי סוף כולם שחור בסוף.
אף אחד לא יודע מה עומד
לקנן בתוכו:
זה יכול להיות
הכי טוב שיכול להיות
כמו מוזה
או הכי רע שיכול להיות
כמו מדוזה
או משהו בין לבין – בין לבין
כמו שזה לרוב
אף אחד לא יודע מה עומד לקנן
בתוכו
וכשזה כבר מקנן בתוכו
זה יקנן הלוך ושוב
הלוך ושוב הלוך ושוב
כמו ציפורים נודדות
עד הסוף –
אף אחד לא יודע מה עומד לקנן בתוכו
וטוב שזה כך
ומזל שזה כך
מזל גדול
כי כשמדובר בדברים שאי-אפשר
למנוע אותם מראש
מה הטעם לנחש מתיי והיכן
ומה תהיה מהירותם ועוצמתם
וכול השאר?
אף אחד לא יודע
היכן
ומתיי
ואיך
ומה
ולמה
עומד
לקנן
בתוכו
אף אחד?
אפילו אלוהים לא?
אפילו לא אלוהים
בייחוד לא אלוהים
עובדה שהוא איננו
אבל שיישאר בינינו
כי יש כאלה שעדיין מאמינים.
אז למה לקלקל להם
אה?
25.1.2012
ספירת מלאי
עד כה לא מיציתי
אפילו מאית
מהיכולת שלי לאהוב
ולשנוא
עד כה לא ניצלתי
אפילו עשירית
מהיכולת שלי לשאת
כיסופים קשים מנשוא
עד כה לא ניסיתי
להתמוגג ממה שעשיתי
הכי טוב שאפשר
במיסגרת האפשרויות
עד כה לא חרגתי
ממיסגרת האפשרויות
כול עוד לא היתה
הצדקה מובהקת לחרוג
עד כה לא מנעתי
מדברים רבים וטובים
להיפגם להשתבש ולהפסיק
כשהיו לי מהם עודפים
עד כה לא מָחִיתִי
אפילו שמינית ממה שבדמי
נגד עוולות שעליהן חובה
למחות עד חורמה
עד כה לא נקמתי
אפילו ברבע
מאלה שעוללו לי
רעה בכוונה-תחילה
עד כה לא שכחתי
אפילו מחצית
מהדרכים שפעם היה טעם לזכור
כדי לדעת לאן ואיך לחזור
עד כה
לא חרשתי די
ולא זרעתי די
ולא שתלתי די
ולא טיפחתי די
ולא קצרתי די
ולא בצרתי די
ולא אריתי די
ולא גדדתי די
ולא מסקתי די
שאוכל להגיד
בפה מלא
ובלב שלם
די.
עד כה אני ממשיך
לראות לך בחלומותיי
ולרצות בך ביקיצותיי
ולהיות שם בשבילך
ולעשות לך
כשאת זקוקה למעשים
לא לדיבורים
רק תגידי.
27.1.2012
הפגנת נוכחות
כשהייתי בך
השמיים לא היו הגבול
אבל החיזור אָרַךְ
ונותר רק זמן קצר לָעוּף
החיזור ארך עד סף-ייאוש
אבל כשסוף-סוף פתחת
זה היה קל ופשוט
כמו בשביל ציפור לעוף
זה היה פשוט וקל ועפתי
לגבהים שעד אז לא נודעו לי
שמהם הארץ נראתה לי
קטנה אבל שווה שִׁיבָה...
השמיים לא היו הגבול
אבל שבתי שוב ושוב ושוב
כי הארץ למרות כול מוגבלותה
הייתה אז המקום שאַתְּ
אבל מאז שאת אינך
הארץ בשבילי היא לא יותר
מחור נידח בתוך יקום
עצום אבל עצוב
חור שלא שווה שיבה
למרות הזכות
הכה טבעית שיש לי בו
מכוח היוולדות –
כשהייתי בך
השמיים לא היו הגבול
והארץ הייתה ארץ הבחירה
מכול מרחק מכול כיוון
ארץ הבחירה עכשיו היא לא
אבל כשפורח הלילך
גם-אם במרחק של אַל-חזור
מתרחש אצלי אי-שקט מסובך
בזיכרונות
ועל זיכרונות אין שום שליטה:
די בריח מסויים נישא ברוח
לעורר אותם לצאת להפגנת
נוכחות עצומת געגוע –
לפזר הפגנה גדולה כזאת
זה מעבר לכוחי כַּמּובָן
ואם להודות
אני גם לא מעוניין.
3.2.2012
אין בשמיים
"הדת היא אופיום להמונים"
קארל מארקס 1818-1893
ולא נְתַנֶּה תוקף קדושת שום יום
כי הקדושה והקב"ה ומלכות השמיים
נוסדו על-ידי נוכלים מתוחכמים
לעשיית רווחים גדולים ונצחיים
על-חשבון פחדיהם של בני-אדם
כידוע לכול מי שאינו תם
או סתם מטומטם
האמת היא שאין בשמיים
שום קב"ה ושום קדוּשה
ושום דיין וּמוכיח וְיודע וָעֵד
האמת היא שאין בשמיים
שום סוֹפֵר וּמונה ומצווה ופוקד
אין בשמיים שום זוכר נשכחות
אין בשמיים שום מתיר ואוסר
אין בשמיים שום בודק וחוקר
אין בשמיים שום מאשים
אין בשמיים שום שופט וגוזר
אין בשמיים שום כוח שמחליט
מי ינוח ומי ינוע
מי לשמאל ומי לימין
מי יעבור ומי לאחור
מי יִשלוט ומי יִשָּלֵט
מי יֵעָנִי עד פת לחם שחור
ומי יֵעָשֵׁר כְּקורַח וירצה יותר ויותר
אין בשמיים מי שקובע
מי ימות ואיך
מי במיים ומי באש
מי בחרב ומי בטֶרֶף
מי ברעב ומי בצמא
מי בחניקה ומי בסקילה
ומי סתם ברעידת-אדמה...
האמת היא שאין בשמיים
ומעולם לא היה
שום מקשיב ושום שומע
שום רואה ושום מרחרח
שום ממשש ושום טועם
שום מבין ושום יודע
דבר על דבר
האמת היא שאין בשמיים
שום ישות שמסוגלת לשנות
את העובדה שכול חי בעולם
סופו למות במאוחר או במוקדם
גם אם לא באסונות טבע
או במלחמות או בתאונות
או בשאר מיני פזיזויות ורשלנויות
מַעשֵׂה ידי אדם
האמת היא
שמי שאין קִצְבָּה לשנותיו
ואין קץ לאורך ימיו
ואין לְשַׁעֵר את מַרְכְּבוֹת-כבודו
ואין לפרש את עֵילוֹם שמו
פשוט אינו קיים
מִחוץ לדמיונם של בני-אדם
ולכן שום בקשה ותפילה ותחינה
שמופנות לשמיים
לא מגיעות לשום אוזניים
לא נראות לשום עיניים
לא עולות בשום אף
לא מִצְטַקְצְקוֹת על שום לשון
ולא נקלטות בשום תודעה
פשוט לא!
מיליון וחצי
ילדים יהודים שנספו בשואה
הם הוכחה ניצחת
שאין שום השגחה עליונה
וכול קב"ה אינו אלא
פרי באוש של דמיון שהודרך
על-ידי שרלטנים
נקודה.
9.2.2012
בגלל הידיעה
" עדיף לא לדעת דברים העלולים לגרום לאובדן תקווה"
אימאן עספור
קל לִרְצוֹת אותך
נוח להיות בך
ופשוט לְרָצוֹת אותך
כשאת רוצה
קשה לכעוס עליך
כשאינך רוצה
כי אַתְּ הכי עדינה
כשאינך רוצה
ותמיד כול-כך מסובך
להבין מדוע אינך מרוצה
כשאינך מרוצה
בזמן שהכול נִרְאֶה ונשמע מוצלח
אם זה בגלל הַשַּׁלֶּכֶת
אז למה זה קורה גם באביב
כשקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע ברמה ומזכיר
אֲבִיּוֹנָה הולכת ונמשכת
ואם זה בגלל הידיעה
שכול פְּרִיחָה היא קִצְרַת-מוֹעֵד
אז למה לא בניגוד לַשְׁקֵדִיָּה
שמקדימה לפרוח וגומרת מהר
לדחות ת'פרִיחה מה שיותר
ואולי זה בכלל בגלל המציאוּת
שמפרידה בינינו שוב ושוב
הִפסקת להיות בטוחה
שמרגע שהופעת בחיי היית ונשארת
נֶאֱהֶבֶת בְּכִירָה?
כן. במציאות אני יותר ויותר סַפְקָן וסַגְּפָן ומרוחק
אבל בחלומות אני עדיין נָחוּש וחזק
כי שם אני רואה איתך עין בעין מִפְרָט מדויק
להגשמה כַּבִּירָה בתוך כול הַרִיק וְהַסְרָק
סְרָק סְרָק –
14.2.2012
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת
אִילוּ הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שֶׁאֲנִי
צורך אותך יותר ויותר
ככול שהזמן עובר
זה בגדר נס
כי בדרך-כלל בני-אדם בגילי
צורכים זה את זה פחות ופחות
ולפעמים עד כדי כך פחות
שהם זה לזה כמו תמונות זנוחות
במרתף של בֵּית-נְכוֹת
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שאין לנו מה לחשוש
שהתמונה האמיתית תיחשף ותִתְבָּאֵר ותעורר
קינאה כאילו הייתה החמניות של וואן-גוך
(למרות שאהבתנו שווה יותר)
כי לעת עתה אין ספק שאִם יִוָודע
לנוגעים בדבר מה שעלול להיוודע
הם יַסִּיקוּ שבכול פעם שנפגשנו
התרחש דבר מעורר קינאה – ובינינו
הם יהיו צודקים
כי בכול פעם שבאתי אליך
איבדת מחדש את בתולייך
לא רק לפי דברייך
גם לפי שתיקתך ודמעותייך
והמבט המזוגג של עינייך
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שבלי עַיִן הָרָע
זה שתמיד נתת מעצמך
הרבה יותר ממה שקיבלת
ואת עדיין שופעת – זה נס
כי מִישֶׁהִי אחרת שהייתה נותנת
הרבה יותר ממה שהיא מקבלת
הייתה מזמן מתייבשת ונסדקת
כמו אדמה חרֵבָה תחת רֶצֶף אַלִּים
של בַּצָּרוֹת וחַרְבוֹנִים
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שזה שנשארת
צעירה וגמישה כמו בת עשרים
במקומות שבהם אהבה באה
לידי ביטוי גופני – זה נס
כי מי שמפסיק למשל לנגן או לשיר
למשך שנים מתקשה ומתאבן
ולעולם לא יחזור לשיא
אבל אַתְּ הִמשכת להתאמן ולהתכונן
גם כשמסיבות שאינן תלויות בתנאֵי מזג-אוויר
לא היית איתי
אילו הייתי מאמין בניסים
הייתי אומר שמפעם לפעם קורים ניסים
אבל אִילוּלֵא התראינו מפעם לפעם
בַּסֵּתֶר במחתרת בַּחשַׁאי בְּצִינְעָה בהיחבא בהתגנבות-יחידים
לכול מיני מקומות סודיים
האם הניסים האלה היו קורים?
16.2.2012
סַבְלָנוּת 3
ולפעמים אין שום דרך אחרת
מלבד לקום בַּלָּאט ולעזוב
הכול אבָל ממש הכול מאחוריך
כשהתקווה שעוד יהיה פה טוב
נראית כול-כך כול-כך כול-כך מוּפְרֶכֶת
כי מַצָּבה הולך ורע מיום ליום ליום
אבל זה לא פשוט לזנוח אֶרֶץ
שבה נולדת וגדלת וחלמת
להמשיך בדרך אבותיך
שעִבְּדוּ בידיהם את אדמותיה
חרשו זרעו שתלו טיפחו שמרו
עליה בכול העונות יומם ולילה
האדמה אוהבת את עובְדיה
להם היא אֵם, אחות, בת-זוג קבועה ומאהבת
היא משתבחת מזיעת אפיהם
ואז מתוך הדדיות טובה נותנת
בששון שמחה גילה רינה דיצה
חדוה תפארת צהלה ועליזה ועליצה
אֶת יבוליה
אותה האדמה עויינת ואוייבת
ושׂוטמת ושונאת ומתעבת
ושומרת לאורכה ולרוחבה ולעומקה
טינה עזה וכה מוצדקת
לסרסוריה ספסריה סוחריה
למתווכיה קבלניה שודדיה
לאונסיה ומַזְנֶיהָ וחומסיה
באיומים ובשְׁחָדִים ושלמונים
ויש לה סבלנות על-אנושית
בהמתנה לצדק הפואטי
וסבלנות כזאת למזלי
ירשתי מאבי ומאִמִּי
ועד כה בדיוק כמו שצפיתי
זה שוב ושוב ושוב הִצְדִּיק.
18.2.2012
לא יכול להיות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם כמו רוח שחלפה על פני חולות מדבר
לא נותר אפילו סימן אחד מובהק
אחרי שרוב האבק התפזר
והשאר שקע
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם אדמת הרגש לא רעשה
לפחות 7 בסולם אֲבִיוֹנָה
ונחשול געגועים לא שטף שוב ושוב
את חופי ההיפרדות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם המחשבות זה על זו ממרחק אל-חזור
לא יצרו רעד בלתי-רצוני מבורך
כמו זה שקורה לי ולך
פעם ביום לפחות
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם הם חיים בשלום ושלווה
מגדלים בנפרד בְּנַחַת איש תחת
גפנו ותאנתו פִּימָה עלֵי-כָסֶל
ומפעם לפעם עושים
דיאטת חַסָּה
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
אם אף אחד מהם לא בדיוק זוכר
למרות כול הזמן שעבר
אם זה היה זה
או שזה היה משהו אחר
ומה זה בכלל משנה
לא יכול להיות שזו הייתה אהבה
לפחות מצד אחד מהם
כי אני למשל זוכר עד זוב דם
כול פרט במה שלא הייתה סתם
התאהבות יפה לשעתה
ואני בטוח שגם אַתְּ.
21.2.2012
נוסטלגיה
"הדרך חזרה לימים שבהם הכול התחיל
היא לא פחות מסוכנת מהדרך הלאה
לימים שבהם הכול ייגמר" אימאן עספור
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל
צריך להביא בחשבון
שדברים נראים שם אחרת
לגמרי מִמה שהיום
חייבים להיות מוכנים
לאובדן שליטה כללי
כמו בחלומות שהופכים
על פניו את מצב הדברים
כמו במלחמות שיודעים
תמיד רק כיצד מתחילים
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם היה קל להשתין
בקשת לטווח של שני מטר
רצוי מאוד לזכור
שגם אז היו מגבלות
ולא מדובר רק על כך
שמפאת צוֹק העתים
היו אז מרבים לאכול
בעיקר דגים מלוחים
ולנגב את התחת
בעיתוני יום אתמול
כשיוצאים לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל
כדאי גם מאוד לא לשכוח
שבני-אדם הם חיות
שחוזרות על אותן השגיאות
כי אם זה לא היה כך
כמעט אחד לאחד
אולי לא היה שום צורך
לצאת לחפש את הדרך
חזרה לימים היפים
שבהם הכול התחיל.
23.2.2012
