.

סיכום קצר של פרשת ע"פ 70235/02, 70303, 70342  ורע"פ 9724/04.

סובול שימש כמייסד וכמנכ"ל הראשון של ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, והיה מבעלי החזון ארוך הטווח של שילוב טכנולוגיות מתקדמות במפעל ההוצאה לאור;  בימיו התפתחה ההוצאה לאור במהירות עצומה , והפכה תוך חמש שנים למובילה בקרב ההוצאות לאור של ספרות משפטית מודפסת ואלקטרונית. השגשוג שאליו הוביל סובול את ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מקבל ביטוי חד-משמעי גם בדברי השופטת המחוזית י' שיצר בהכרעת הדין בערעורו של המבקש על הכרעת הדין של השופט ז. כספי בבית המשפט קמא:

לאחר ניהול הליך משפטי ממושך, מורכב וסבוך, שבמהלכו תוקן כתב האישום המקורי, אשר הוכן בחופזה לאחר שהוי של שנים רבות, והוגש לבית משפט קמא כשהוא מרושל ונקוב ככברה שלא היה בה אפילו גרגר תבואה אחד, קל וחומר שלא החזיקה מים  – זוכה סובול בסופו של יום מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, אך הרשעתו בעבירה של גניבה בידי נושא משרה ובעבירה של הפרת אמונים שנגזרה מהכרעת הדין של השופט ז. כספי, הושארה על כנה.

ההרשעה התייחסה לפרשה סבוכה של מאבקי כוח פוליטיים והתנהלות בעייתית ביותר בין נבחרי לשכת עורכי הדין, תוך שסובול מוצב בתווך, בין מחנות נצים  שהתקוטטו על גבו על השליטה בהוצאה לאור, אשר תחת הנהגתו יצא שמה לתהילה, ובידוע הוא שתהילה מעוררת קנאה וקנאה קשה כשאול.

ואולם יש לציין כי אף בית המשפט העליון סבר שעולה קושי עם הרשעתו של סובול בעבירת הגניבה, שכן גם המדינה סברה כי הרשעה זו הנה שגויה. בית המשפט העליון מפי השופט חשין, בנמקו אי-מתן רשות ערעור לסובול, מסכם דווקא את טענות המדינה במילים אלה:

"בית-המשפט המחוזי אכן שגה בניתוח יסודותיה של עבירת הגניבה, אלא שאין בשגגה זו כדי להצדיק היעתרות לבקשה למתן רשות ערעור. טעם הדבר: בית-המשפט העליון כבר נדרש לסוגיה זו והכריע בה, ואף אם בית-המשפט המחוזי שגה ביישום ההלכה הפסוקה, אין בשגגת יישום זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי." 

היש משפטן המסוגל להבין את ההגיון המתפתל והחמקמק הזה של השופט חשין, שרב בו הסתום על הגלוי? ואולי תסייע להבנת הגיונו היזכרות בעובדה שבמאבקו המשפטי של סובול מעורבת לשכת עורכי הדין , שהיא להלכה ולמעשה גם-יחד בשר מבשרה ונפש מנפשה של המערכת המשפטית;  עד כדי כך שזורה הלשכה בזרועות המערכת המשפטית, שנציגיה הם חברים נכבדים בוועדה לבחירת שופטים, וידיהם בוחשות בדיונים ובהחלטות של  הוועדה הקובעת  איזה פרקליט ימונה לשופט, איזה שופט יקודם במעלות השפיטה ואפילו מי מבין השופטים ימונה, לאחר צאתו לגמלאות, לנציב תלונות הציבור על השופטים...

אכן, לא שפר על סובול גורלו, שכן שיטת המשפט אפשרה לשופט חשין לא לאפשר לסובול רשות ערעור על הרשעה בעייתית, בלשון המעטה,  זו; השופט חשין, מסיבות השמורות עמו, נאחז בעיקרון של סופיות הדיון כמי שנאחז בקרנות מזבח, ומנע מסובול רשות ערעור;  אשר על-כן לא נשמע כלל ערעורו של סובול בבית המשפט העליון, וזאת בניגוד גמור למה שפורסם משום-מה בכול מיני כתבות משפטיות רשלניות באמצעי התקשורת.

סובול נפל, למרבה הצער התסכול והזעם, קורבן לתככים בקרב נבחרי לשכת עורכי הדין, מערכות משפט שהחמיצו את לב ליבו של הסכסוך בינו לבין לשכת עורכי הדין, ומערכות בירוקרטיות אטומות, שתוך היאחזות בתירוץ טכני, לא אפשרו לסובול לערער על הרשעתו בפני הערכאה העליונה,  חרף העובדה שהרשעתו הייתה בעייתית ביותר, וזאת בלשון המעטה, כפי שנשאלה על-ידי השופטים כלאחר-פה נציגת הפרקליטות בערעור (זו שהחליפה את התובע שנפח את נשמתו בין הכרעת הדין בבית משפט השלום לבין הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי9 ונותרה בפה פעור ללא תשובה:

בית המשפט עצמו הביע את הזדעזעותו מריבי הסמכויות הפראיים ומאבקי הכוח הפוליטיים האישיים שהתרחשו בלשכה באותה עת, והגיעו  עד כדי איומים באלימות פיזית.

ובכן, מה נגנב? – נגנבה דעתה של מערכת המשפט על-ידי לשכת עורכי הדין.

השופט זכריה כספי, בשמשו כשופט שלום, שיתף פעולה באופן בוטה עם לשכת עורכי הדין ועם מחטף משפטי בעייתי ביותר, בלשון המעטה, שביצע התובע במשפט;   שיתוף פעולה פסול מעיקרו ומיסודו, אשר בגינו היה חייב לפסול את עצמו מיידית מיוזמתו; 

במהלך המשפט הועלה השופט כספי לבית המשפט המחוזי על-ידי הוועדה למינוי שופטים שלשכת עורכי הדין, אשר יזמה את התביעה נגד סובול, חברה בה;

השופט כספי סירב לפסול את עצמו כדרישת סובול, למרות שבשל היותו בעל אינטרסים אישיים מובהקים  במשפט זה, ובשל התבטאויותיו בהכרעת-דין במחטף המשפטי שהוזכר לעיל, שהיה קשור ישירות למשפטו של סובול  –

היה חייב לפסול את עצמו מיוזמתו.

תביעתו של סובול להלנת פיצויים ושכר מלשכת עורכי הדין, מתנהלת בבית הדין לעבודה מאז שנת 1994 , כשהלשכה באמצעות בא-כוחה, עו"ד גד פרנקל ( שבינתיים נשלל רשיון עריכת הדין שלו) עשתה ככול שלאל ידה ליצור סחבת בתיק התביעה של סובול נגדה, כדי להימנע מתשלום פיצויים עבור 26 שנות עבודה, לרבות פיצויי הלנה בסכומים גבוהים ביותר.

סובול, לאחר ששילם מחיר אישי כבד בגינה של התנהלות מגמתית מובהקת ומבישה של המערכת המשפטית, מחדש כעת את מאבקו נגד לשכת עורכי הדין, לאחר שחזר לחיי עשייה ויצירה, כבימים עברו, חרף הרשעה מקוממת זו של השופטים התחתונים ומניעת רשות ערעור עליה על-ידי השופט העליון חשין, שבינתיים פרש לגימלאות.

..............................................................................................................................