נשות ישראל בחסידות  בתורה   ובתלמוד.    נשות ישראל בחסידות בתורה ובתלמוד. מעלות רבות מנו רבותינו חז"ל באשה ובתכונותיה התרומיות. הרבי מבאר בארוכה בשיחותיו הנפלאות את תכונותיה של האשה ומעלותיה הרבות.- וכיצד עליה להביאן לידי ביטוי במילוי תפקידה בעולם. ר ג ש    ה ל ב.- בחומש שמות פרשת ויקהל -פרק לב' פס' כה'. נאמר "כל אשה חכמת לב וידיה טוו ".מדובר על החוכמה שבלב. והרי הלב הוא מקור הרגש ולא מקור החוכמה -שזה המוח. אם כך, מה הכוונה במילים אשה חכמת לב ? כי לב קשור לרגש, והחוכמה למוח.   איש ואשה שונים במעלותיהם ובתכונותיהם. כל אחד ומעלותיו ותכונותיו הוא. האיש הוא המוח - מקור החוכמה נקרא בשם א ב ואילו הבינה נקראת בשם א ם - אמא. -כפי שכתוב בספר הת נ י א. ייחודו של האיש : הוא מודד את עולמו בהתאם לצו המוח.- שכלתני ורציונאלי . { כן, יש יוצאים מן הכלל......מה לעשות ??} האשה - הלב. שהיא מקור הרגשות .האשה בד"כ מנהלת את עולמה בהתאם לצווי הלב והרגש. הבדל זה בין איש ואשה מעוגן גם בהלכה.   האיש : מצווה ללמוד תורה שנאמר " והגית בו יומם ולילה"- אל תדאגו,אפשר לעשות הפסקות לשינה קלה.... עיקרו במוח.   האשה- לא מצווית על לימוד תורה. אלא מצוות הקשורות יותר לרגש. לכל אחד מהם תפקיד שונה וביחד הם מרכיבים תא משפחתי איתן ויציב -כשאיש ואשה הם ביחד : אש + אש נחבר גם את ה- י ה ביניהם. שהקב"ה יהיה הדבק המחבר ביניהם.                           מ ע ל ת      ה מ ו ח      ו ה ש כ ל :   האיש תופס בשיכלו את אמיתיות הדבר כמו שהוא ללא תוספות וללא המעלות בשכל הטהור. אין נטיות של רגש.{ כאשר האיש פועל עפ"י צו ליבו ,רגשותיו ומידותיו מטים אותו והוא לא נוהג בצורה אובייקטיבית . ואילו השכלהקר תופס את הדבר בדיוק כ מ ו שהוא ! השכל נוטה לקרירות - ללא ה ת פ ע ל ו ת. ולכן השכל גורם לאדם להתעסק בכל דבר במתינות, במדידה והגבלה. בלי להתרגש ובלי להיחפז.   מ ע ל ת     ה ל ב        ו ה מ י ד ו ת :   כאשר יש לאדם נטייה ריגשית לדבר מסויים החמימות וההתפעלות שלו גורמת לו להתעסק בדבר הנדון בתוקף הלב. כלומר, כאשר לאדם אכפת מעניין כלשהוא הוא יתייחס אליו באיכפתיות, עם רגש, עם תשוקה או עם כעס וכו'.   אם כן, נשאלת השאלה מהי הדרך הרצויה ? מה גובר על מה- הלב והרגש או השכל והמוח ?   בספר התניא אנו מוצאים "המוח שליט על הלב". גם בתורה כתוב " ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך " - אפשר להבין את הפס' בפשט שלו, ואז הוא קצת מעצבן את רוב הנשים בינינו..... א ב ל אם נביט בפירוש החסידי , בפנימיות התורה נמצאת  הכוונה לפס' זה : המוח שמכונה "אב" צריך להיות מושל על הלב שמכונה "אם". אנו זקוקים ללב ולרגש אך אסור להם לשלוט בנו ולהנהיג אותנו. לדוג' אם אנחנו כועסים על מישהו מאוד אז...היינו רוצים להרוג אותו -אז מה באמת נעשה את זה ? ..........לא כדאי........... לכן המוח שהוא השכלתני והרציונאלי כאן, הוא צריך לשלוט בנו ולהנהיג את הלב. רק כאשר המידות שבלב מונהגות ומודרכות ע"י השכל שבמוח גם חמדת הלב היא כראוי ובסדר המקובל והרצוי. אך יש מצבים לפעמים שבהם האדם מוכרח לעבוד את ה' בצורה של למעלה מהסדר הרגיל. כאשר ההסתרים וההעלמות מתרבים ומתגברים כמו בזמננו, זמן הגלות. לא די בעבודת ה' לפי סדר ההשתלשלות באופן מדוד ומוגבל לפי טעם ודעת. במקרה כזה צריכה להיות עבודה נעלית יותר שלמעלה מקרירות והגבלת השכל ,ועבודה כזו מתגלית בעבודת הלב דווקא. וזהו אחד ההסברים לכך שלעתיד אחרי הגאולה- "נקבה תסובב גבר" {הסבר חסידי עמוק אח"כ}   כל הגילויים והשכר לעתיד לבוא נקבעים לפי עבודת בנ"י בזמן הגלות, בזמן שלנו עכשיו !   המעלה העיקרית בעבודה שבזמן הגלות היא מ ס י ר ו ת -- נ פ ש. בגלות שבה יש הרבה העלמות והסתרים עבודת ה' נעשית במסירות נפש ממש, שמקורה בלב ולא במוח. בביאת המשיח תתגלה המעלה הזאת ואז "נקבה תסובב גבר"   אחת המצוות היא הנחת תפילין . שהיא באה להשליט את המוח על הלב. וזה עיקר עבודת ה איש.חז"ל מספרים לנו על מיכל בת שאול שהיתה מניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים. מיכל שהיתה אשה כשרה, אשתו דוד המלך היתה מניחה תפילין, שזה דבר שדורש תנאים מיוחדים בגשמיות- גוף נקי. וברוחניות- שיעבוד המוח והלב. והמשכת המוחין במידות - עבודה זו אינה שייכת לנשים כי עבודתן באופן כללי היא באופן אחר - התגברות הרגש הלב. כדברי חז"ל "נשים דעתן קלה" ו"נשים רחמניות הן".   אצל מיכל בת שאול לעומת זאת היה שלטון המוח על הלב כמו אצל הגברים. ולכן היא הניחה תפילין במשך כל היום, כפי שהיה נהוג בימים ההם. מדוע מספרת לנו התורה זאת ? מפני שיש כאן הוראה נצחית לנשי ישראל בכל הדורות.                            מעלתן  של  הנשים  במלאכת  המישכן :   אופן נדיבות הלב של הנשים במלאכת המישכן מתואר בכתובים "ויבואו האנשים על הנשים" - הרמב"ן מפרש : שהאנשים היו טפלים לנשים בתרומת המישכן. מה ייחד את תרומת הנשים ? למעשה הנשים לא היו מחוייבות בנידבות המשכן, מכיוון שהן לא חטאו בחטא העגל ולא היו זקוקות לכפרה על-כן נידבתן של הנשים היתה בה מעלה יתירה לא רק בכמות. הנשים נידבו למשכן לא רק את תכשיטיהן היקרים אלא הכניסו בנדבה זו גם את כח נישמתן כפי שנאמר "וכל אשה חוכמת לב בידיה טוו ". מסבירים המפרשים שנשות ישראל הכניסו בנדבתן את כל חוכמתן וכישוריהן .תרומתם היתה חשובה יותר מתרומת האנשים. כמו כן מסופר בכתובים שנשות ישראל תרמו גם את "המראות הצובאות" לעשיית הכיור וכנו במשכן שבבית- המקדש. מסביר רש"י שבמראות אלו השתמשו הנשים כדי להעמיד את הדור הבא לעם ישראל. לכן על נדבה זו אמר הקב"ה "אלו החביבין עליי מכולם". כי בנדבה זו באה לידי ביטוי נדבת הלב - רגש שגרם להשתדלותם המיוחדת להעמיד צבאות ה'- את הדורות הבאים. כדי לא להפסיק את הילודה למרות הקשיים והגלות המרה שהם סבלו במצרים. ע ב ו ד ת   ה'   ב ק ב ל ת   ע ו ל .   האיש והאשה הם זה מול זה - משפיע ומקבל. הקב"ה ועם ישראל הושוו לאיש ואשה [בשיר השירים} וכן לחתן וכלה - הקב"ה הוא המשפיע ועם ישראל הם המקבלים. ומעניינים רוחניים אלה השתלשלו הדברים לאיש ואשה כפשוטם. כך שבעם ישראל עצמו העבודה שמצד המקבל היא גלויה יותר בנשים. לכן האשה איננה זקוקה לזירוז בענייני יהדות כמו הגברים. כי מטיבען מאירה בהן אמונת ה' יותר מאשר אצל הגברים. וזה משפיע עליהן במעשה, בפועל - כדוגמת תרומת המשכן. רמז לכך אנו מוצאים במצווה הראשונה בתורה- מצוות "פרו ורבו" .ציווי זה נאמר רק לאיש, לא לאשה. אך זה לא אומר שמצווה זו אינה גם בעבורן. אלא, הגברים הם אלו הזקוקים לציווי מיוחד כי אילולא הציווי המיוחד בתורה לא ניתן לסמוך על תכונותיהם שיעסקו בפריה ורביה כדי לגדל ילדים. האשה לעומת זאת, אינה זקוקה לציווי כי היא מודעת לשליחותה עלי- אדמות שתפקידה הוא להיות עקרת-הבית { דרך אגב גם כיום שרוב הנשים עובדות רוב היום מחוץ לבית הן עדיין רואות את תפקידן כמרכז הבית והאחריות לרוב נמצאת בטיפולן- כי באמת האשה היא  ע י ק ר   הבית, עמוד התווך של המשפחה.   במתן תורה נאמר "כה תאמר לבית יעקב"- הכוונה לנשים ואמירה היא בלשון רכה. ואילו לגברים נאמר " תגיד לבני ישראל " תגיד- זה בלשון קשה כגידים ,כמו לשון ציווי ותוכחה. כי לנשים מספיקה אמירה רכה כדי שתהיינה מוכנות לקבל את התורה.   ש ל י מ ו ת          ה י ר א ה המישנה אומרת שלא היו ימים טובים לישראלכחמישה-עשר באב ויום כיפורים. שבהם בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים. ובמקום אחר במשנה נאמר בנות ישראל יוצאות ומחוללות .. שתי הגירסאות נכונות. מסבירים זאת שכל אחת מבנות ישראל נקראות גם בנות ירושלים כי המילה ירושלים מחולקת לשתיים : יראה ו-שלם = יראה שלימה כלומר שלימות היראה. על כן כל בת ישראל היא בת ירושלים כי התכונה של יראת שמים מצויה בנשים יותר מאשר בגברים.                                      מהו עניין קבלת העול .?   אמרו חז"ל "אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה" -שוב פעם משפט שמעורר בנו כעס ותמונה של איזו אשה כנועה מסכנה כזאת "שפוטה". כדי להבין זאת נסתכל בפירוש החסידות על פס' זה - הכוונה היא שהאשה בונה לבעל רצון -היא עושה לבעלה רצון. מה הכוונה ? בכל משפחה אנו רואים במוחש איך שהבית מנוהל לפי רצון האשה : אם האשה דוחפת את בעלה לשיעורי תורה ןלבניית בית על אדני התורה - הרי שבסוף זה מה שיהיה בביתם, בתהליך מהיר או מתמשך. לעומת זאת אם ראשה של האשה יותר מופנה לגשמיות ולעשיית ",כסף" כך גם בעלה ייגרר בעקבותיה לאן שהרוח שלה נושבת.(ממש אני רואה את זה בכל הבתים והזוגות שאני מכירה } ההבדל בין איש ובין אשה- האשה מסמלת את עבודת ה' בקבלת עול. ואילו האיש מסמל את עבודת ה' בהבנה והשגה. איש דרכו לכבוש עבודת כיבוש ובירור חלקו בעולם. עבודה זו נעשית לפי השכל. ואשה לעומת זאת עבודתה בדרך של קבלת-עול. היא עושה את רצון הקב"ה בקלות יותר מהגבר. לפי זה נבין גם את המשפט של חז"ל : "בת תחילה סימן לבנים" שוב אפשר להבין כפשוטו . אך שוב נעמיק להסבר החסידי : כאשר תחילת העבודה היא בקבלת עול, "בת תחילה" זה נתינתכוח = סימן יפה גם לעבודת ה' עפ"י טעם ודעת "בנים" שעבודתו כיבוש ובירור חלקו בעולםיהיה כפי הראוי. זוהי גם הסיבה שגם בלידת בת מברכים "שיגדלוה לתורה, חופה ומעשים טובים" אעפ"י שאשה אינה חייבת בלימוד תורה. כיוון שבת מורה על קבלת-עול שהיא הנותנת כוח לכל ענייני התורה ועבודת ה' בבית שלה. - 2 -                            המשמעות הרוחנית של לידת ,"בן" מורה על עבודה מתוך שכל.מתוך תוקף, כדברי חז"ל איש דרכו לכבוש. המשמעות הרוחנית של לידת "בת" מורה על עבודה מתוך קבלת- עול. עבודת ה' של יהודי צריכה להיות משולבת משתי דרכים אלו - של בן ובת. אעפ"י שהן נראות בראיה ראשונה כשתי דרכים הפכיות, נגדיות זה לזו. מצד אחד דורשים מהיהודי ביטול - "ונפשי כעפר לכל תהיה". עליו להניח בצד את כל תאוותיו, חשקיו ורצונותיו. ואפילו לעזוב את שיכלו ולציית לשולחן - ערוך, גם במקום שזה נוגד את השכל. לעבוד מתוך קבלת - עול.   מצד שני תובעים מהיהודי תקיפות וגאוה יהודית אעפ"י שאתם המעט מכל העמים, צריך שיהיה לנו תוקף וחוזק להתנהג לפי התורה ולא להתפעל מהעולם וממה שיגידו.   אם כן כיצד מתאפשר ליהודי לנהוג גם בביטול וגם בתוקף בו- זמנית ? הנהגה זו באה דווקא מצד הקבלת -עול והביטול כאשר היהודי מרגיש שהוא אינו מציאות לעצמו וגם העולם - הנהגת העולם אינה מציאות בפני עצמה, אלא יש מי שמנהיג גם אותי וגם את העולם, לכן אני בטלה אליו בלבד.   איש ואשה - משפיע ומקבל. : חז"ל אומרים שנשים שייכות למס' 4 וגברים למס' 3. דוגמא לכך - שלושה אבות וארבעה אימהות. המס' 3 מורה על דרגת המשפיע. מס' 4 מורה על דרגת המקבל. כמו כן אומרים חז"ל שהאותיות ג'- ד' שהם 3, 4, הם ראשי תיבות של "גומל דלים". גומל- פירושו נותן. ומשפיע. דל= מקבל ההשפעה.   כוחות האדם נחלקים ל- 4: 1. חוכמה 2.בינה 3.ששת המידות שנמצאות בנפש 4.מלכות- שהיא המידה האחרונה,שאין לה משלה כלום. היא רק מקבלת משאר הכוחות . כך זה גם ביחס לבעל ולאשה.- הבעל הוא המשפיע והאשה המקבלת גורמת לכוח המשפיע להתפתח ןלבוא לידי פועל ולידי מימוש. דוגמא לכך מהטבע: האשה היא זו שמפתחת את הולד ברחמה 9 חודשים עד ללידה. ההבדל בין האב לאם ביצירת הוולד הוא : שבהשפעת האב כלולים כל איברי הוולד אך בהיעלם. האם מביאה את זה לידי גילוי ע"י לידת וולד שלם.                                כח  ה ב י נ ה :    הבינה  היתרה  -  כח  ייחודי  לשליחות  ייחודית.   הקב"ה  נטע  באשה  בינה  יתירה.  כלומר  יש  בה  יותר  בינה  מאשר  באיש.  האיש  הוא  חוכמה . מה  זו  בינה ?  בינה  זה  הבנת  דבר  מתוך  דבר.  זו  כבר  הבנת  התחזית  מה  יהיה  הלאה  בעתיד - זה  הכוח  שניתן  באשה. בפסוק  "ויבן  ה'  אלוקים  את  הצלע  ...... לאשה".  חז"ל  מסבירים  "ויבן"  מלשון  בינה.  מכיוון  שה'  הטיל  על  האשה  שליחות  ואחריות  מיוחדת , ולדברי  חז"ל  ה'  אומר  "איני  מבקש  אלא  לפי  כוחן" נתן  להן  ה'  כוחות  נעלים  ביותר  הדרושים  למילוי  שליחות  מיוחדת  זו.   כשם  שביחס  לעם-ישראל  הקב"ה  בחר  בנו  מכל  העמים,  והטיל  עלינו  את  השליחות  המיוחדת  בעולם.  לצורך  יישום  השליחות  נתן  לנו  ה'  כוחות  נעלים  כדי  שנוכל  למלא  שליחות  זו  .  כך  גם  לנשות  ישראל  - ה'  הטיל  עליהן  שליחות  מיוחדת  וגם  נתן  להם  את  הכוחות  לכך.   כמו  שמורה  בבי"ס  יטיל  על  תלמיד  מסויים  מטלה  מסויימת,  רק  בתנאי  שהוא  יודע  בוודאות  שאותו  תלמיד  אכן  מסוגל  לכך  ויש  לו  את  התנאים  לעשות  את  הדבר. אותם  כוחות  מיחדים  ונעלים  שנתן  הקב"ה  לנשים  למטרת  שליחותן-  זה  הבינה  היתירה .  כמו  כן  אותה  בינה  יתירה  ניתנה  גם  לכלל  ישראל  וזו  ה ת ו ר ה. התורה - עליה  נאמר  כי  היא  חוכמתכם  ובינתכם  לעיני  הגויים  .ועם-ישראל  הוא  העם  הנבון  והחכם  ובתוך  העם  החכם  הזה,  הנשים  קיבלו  את  תפקידן  המיוחד. "ויבן"- מלשון  בינה  ולשון  בניין. בנות  ישראל  הן  בונות  את  ביתן  = בניין,   וכן,  בינה  מלשון  הבנה  הן  בונות  את  ההבנה  אצל  האיש  שלהן  ואצל  ילדיהן.  ניצול  תוספת  הבינה  לתכלית  הרצויה  -  לבנות  בית  בניין  עדי-עד  ,מקום  להשראת  השכינה. פירוש  המילה  "ויבן"  היא  גם  מלשון  בנייה  ןחז"ל  אומרים  זאת  מלשון  הבנה-  בניית  ההבנה. וכאן  נבין את  הקשר  בין  שני  המושגים : כאשר  הקב"ה  מעניק  לאשה  הינה  יתירה  וודאי  שהכוונה  היא   שתוספת   הבינה  תנוצל  באופן  ה ראוי  לתכלית  הראויה  שלשמה  הוא  ברא  את  העולם. מה  היא  התכלית  הרצויה ?  תכלית  זו  מודגשת  במילה  עצמה  "ויבן"  -  מלשון  בניין  לבנות  בית  בישראל. בית  שיעמוד  בדרישותיו  של  הקב"ה  ויהיה  מקום  להשראת  השכינה  מלשון  "ושכנתי  בתוכם"-  ה'  רוצה  לשכון  בתוך  כל  בית  ובית  יהודי.  וכן  לשכון  בתוך  כל  יהודי  ויהודיה . איך ? הרי  בלאו הכי  יש  בנו  חלק  אלוקה  ממעל  מ מ ש   שזו  הנפש  האלוקית = הנשמה.  ואם  נגביר  את  האור  האלוקי  שבתוכינו  וניתן  לנשמה  הזו  מזון,  תורה,  הרי  שהנשמה  תיגבר  בגוף  ותמשול  ביצר  הרע  ששוכן  בחלל  השמאלי  שבלב.      ברור ?  יש  שאלות ?  { אם יש,  תשאלו  בפורום  שבאתר  שלי} כלומר  בניית  הבית  שיהיה  בניין  עדי - עד  כלומר  לנצח  נצחים,  שכל  הדורות  הבאים  גם  כן  ימשיכו  לבנות  בתים  על  אדני  התורה  והחסידות [ א מ ן ]     - ....המשך  יבוא..........  מבוסס  על  שיעורי  התורה  של  הרבנית  שולמית  ירוסלבסקי  חב"ד                         -    עמ'  3                            בינה  יתרה  זו  שניתנה  לאשה  באה  לידי  ביטוי  גם  בהלכה  למעשה  -  גיל  הבת מצווה  בגיל  12  וגיל  הבר מצווה  בגיל  13.  שנה  לפני  הבן  הבת  נכנסת  למצוות  כי  נתן  הק"בה  בינה  יתירה  לאשה  ובגלל  זה  היא  מגיעה  להבנה  והשגה  והכרה  בתפקידה  בעולם  ובקיום  המצוות.    מ ע ל ת    ה א מ ו נ ה      ה פ ש ו ט ה      א צ ל     ה א ש ה  :   אצל הנשים האמונה  בקב"ה  ויראת ה'  היא  בגילוי  יותר  הן  קרובות  יותר  לקבלת  אמונה  פשוטה  ובלי  חקירה  -  הסיבה  לכך  שבשורש  מאירה  בנשים  האמונה  כפי  שהיא  מצד  הקב"ה.  לכן  גם  עצם  היהדות  של  הרך  הנולד  נקבע  עפ"י  אימו.  רק  אם  האמא  יהודייה- הילדים  גם  יהודיים.  {לעומת  זאת,  השייכות  לחלוקת  העם  לישראל - לוי - כהן  נקבעת  עפ"י  האב} ידוע  שהנשים  לא  היו  שותפות  בחטא  העגל  ולא  נתנו  את  נזמיהן  - תכשיטיהן  כדי  לבנות  עגל  זהב.  הנשים  לא  התפתו  לכך  למרות  רוח  ההטעיה  שפשטה  אצל  הגברים  עקב  הערב-רב  שאמרו  להם "אלה  אלוהיך  ישראל?"  וכן  היתה  עליהם  השפעת  הע"ז  שהיתה  בכל  מצרים. על זה ניתן להן שכר בעולם הזה ובעולם הבא.  -שהן משמרות  ראשי  חודשים  שנאמר: "המשביע  בטוב  עדייך  תתחדש  כנשר  נעורייכי" במקומות  רבים  מוסבר  שהיהדות  כולה  מבוססת  על  האמונה  הטהורה  בקב"ה  ואח"כ  באה  ההבנה  וההשגה  בגדלות  הבורא.  בדוגמת  "נעשה  ונשמע"  בקבלת  התורה.    בני  ישראל  נקראים  "מאמינים  בני  מאמינים"  בהם  נמצאת  נקודת  האיתן =  אותיות  תניא.  אברהם  אבינו  נקרא  "איתן  האזרחי"  בתהילים  מאחר  והוא  החדיר  את  האמונה  בורא  לכל  העולם. האדמו"ר  הזקן  בספר  ה"תניא"  מסביר  על  אותה  נקודה  פנימית  שקיימת  אצל  כל  יהודי  גם  אם  הוא  רחוק  מאוד  מקיום  תורה  ומצוות. המילה  "אמונה"  היא  בלשון  נקבה,  זה  בא  להורות  שהאמונה  שייכת  לנשים  יותר.  בודאי  שגם  גברים  מאמינים -  אבל  אצל  האשה  יש  אמונה  יותר  במהירות  יותר  בקלות,  והיא  יכולה  לפנות  לאבא  שבשמיים  בשפה  שלה  כל  רגע  וכל  שנייה  בצורה  הישירה  ביותר. להבדיל,  אצל  הגבר  יש  יותר  עבודה  של  שכל  ורציו  לפני  שהוא  באמת  מאמין . הרבי  המהר"ש  של  חב"ד,  בדרושי  החסידות  שלו  מקשר  את  מאמר  חז"ל  "בינה  יתירה  ניתנה  לאשה  יותר  מלאיש"  עם  הכתוב   במזמור  אשת- חייל  "אשה  יראת  ה'  היא  תתהלל"  מדברי  הרבי  מובן  שלכל  אשה  בישראל  ניתנה  בינה  יתירה  ולכן  יש  לה  מעלה  מיוחדת  ביראת  ה'  ובעניין  האמונה  בה'.                                                                                     ד מ ו י ו ת            נ ש י ם            ב ת נ " ך   בפסוק  "ויבן  ה'  את  הצלע  לאשה"  ויבן - מלשון  בינה,  מלשון  בניין   ומלשון  הבנה.  בבינתה  היתירה  היא  בונה  את  ביתה  ,מתוך  הבנה  הדדית  . יעודה  ותפקידה  של  האשה  מתחלקים  גם  כן  ל-3  חלקים  והם  נרמזים  בשמותיה  : 1.  א ש ה  -  אשה  זו  הרעיה.  רעיה  מלשון  רעות  ואחווה  הם  בונים  יחד  בניין  משותף  של  איש  ואשה  וברצונם  לבנות  ביחד  בית.  בית  יהודי  חסידי  אמיתי  המושתת  על  עמודי  התורה  והחסידות  מתוך  צניעות  הנוי  והיופי  הם  השולטים  בו. 2.  ע ז ר  כ נ ג ד ו  -  הסיוע  מצד  האשה  לעזור  לבעל  למצות  את  אישיותו.  מתוך  רגש  חם  ,יחס  אוהב  אמון  והערכה.  ע"י  כך  היא  עוזרת  לו  למצות  את  אישיותו =  להוציא  את  כוחותיו  מההעלם  אל  הגילוי .  { האשה  מפתחת  בריחמה  את  הזרע  לוולד  אמיתי  וגשמי  שיוצא  אח"כ  לעולם  ומעמידה  צאצאים  לבעלה,  דור  המשך} 3.  ח ו ו ה  -  חווה  נקראת  "אם  כל  חי".  היא  האמא  של  כולנו.  בזכותה  התחילה  הילודה  בעולם.  היא  האם  היולדת  מגדלת  ומחנכת  את  הילדים,  וכדי  להצליח  במשימה  זו  עליה  להשתמש  בבינה  היתירה  שה'  חנן  אותה  למטרה  זו.  אם  חלילה  היא  משתמשת  בכוחותיה  באופן  לא  נכון,  ההרס  והחורבן  הוא  גדול  מאוד.                                        לפנינו  4  מדרשי  חז"ל  המדברים  על  יישום  תפקידיה  המיוחדים  של  האשה  היהודיה :   מדרש א' :     "אבא  חילקיה  ואישתו  -  המדרש  מספר  שהיתה  שנת  בצורת  וחכמי  ירושלים  שלחו  שליחים  לאבא  חילקיה,  נכדו  של  חוני  המעגל  כדי  שיתפלל  על  גשם.  הגיעו  חכמי  ירושלים  לביתו.  אמרה  אישתו  שהוא  בעבודה - בשדה.  הלכו  לשדה,  כיוון  שהגיעו  בירכו  אותו  בשלום - והוא  לא  הגיב.  הוא  המשיך  בעבודתו  ,כאשר  סיים  את  עבודתו  -  ברכם  לשלום  והזמינם  לביתו.  כל  הדרך  הלך  יחף  ללא  נעליים,  כיוון  שעבר  ליד  קוצים  הגביה  את  חלוקו  ונשרט  ברגליו.        עבר  ליד  מים,  נעל  נעליו  ועבר  את  המים  .כיוון  שהגיע  לעיר  יצאה  אשתו  לפניו  מקושטת. כשהגיעו  לביתם - הכניס  קודם  את  אשתו,  אח"כ  הוא  נכנס  ואז  הכניס  את  האורחים. ישבו  לאכול - ולא  הזמין  את  האורחים  לסעוד  עימם.  פרש  לחם  לבני  הבית -  לבן  הגדול,  נתן  פרוסה  אחת.    לבן  השני  הקטן  נתן  שתי  פרוסות  . כשסיימו  את  סעודתם  אמר  לאשתו  "אני  יודע  שחכמי  ישראל  באו  אליי  לבקש  ממני  שאתפלל  על  הגשם  .בואי  נעלה  לעליית  הגג  ונתפלל  לה'  עוד  לפני  שהם  יבקשו  מאיתנו.  וכך  לא  נחזיק  טובה  לעצמינו. עלו  שתיהם  לעליית  הגג  הוא  עמד  בזוית  זו  והתפלל  והיא  עמדה  בזוית  השניה  והתפללה.  והנה -  עלה  ענן  מצד  אשתו.  הענן  גדל  והתפשט  והחל  לרדת  גשם.   הזוג  ירד  מעליית  הגג  והוא  ניגש  לחכמים  ואמר  להם  "  ברוך  ה'  שלא  הצטרכתם  לתפילת  אבא  חילקיה  , הנה  יורד  גשם "   הם  ענו  לו  שהם  יודעים  שעליתם  לגג  והתפללתם.  אך  יש  לנו  כמה  שאלות  על  התנהגותכם  הבלתי  מובנת... 1.  מדוע  כשהגענו  לשדה  ובירכנו  אותך  לשלום  לא  ענית  לנו ?  ענה  להם  - כיוון  שאני  שכיר - יום  ולא  רוצה  לגזול  אפילו  רגע  אחד  מבעל  הבית. 2.  מדוע  כאשר  עברת  בדרך  קוצים - הגבהת  את  חלוקך  ונידקרת  מהקוצים .?  ענה  להם  " בגדים  שעולים  הם  ואיני  רוצה  שייקרעו.  הגוף  נשרט  ומבריא  אך  הבגד  נקרע  ולא  "מבריא" 3.  מדוע  הלכת  כל  הדרך  יחף  וכאשר  הגעת  למים  נעלת  נעליים ?  ענה  להם-  מחוץ  למים  ביבשה  אני  רואה  מה  קורה  ויכול  להיזהר  ממכשולים  וסכנות  .אך  במים  אני  לא  רואה  מה  קורה  בפנים-  המים  נקראים  " עלמא  דאתכסיא "  =  עולם  מכוסה. 4.  אתה  כ"כ  עני  מדוע  יצאה  אישתך  לקראתך  נאה  ומקושטת ?  השיב  להם  כדי  שלא  את  עיניי  באשה  אחרת. 5.   מדוע  הכנסת  את  אישתך  ראשונה  אח"כ  אתה  ואותנו  הכנסת  אחרונים ?  ענה  להם  אני  לא  מכיר  אתכם,  ואם  אכניס  אתכם  ראשונה  ואח"כ  את  אישתי  תהיה  בעיה  של  ייחוד { שאסור  לאשה  להיות  במקום  לבד  עם  גבר  זר } 6.  מדוע  ישבת  לאכול  ולא  הזמנת  אותנו ?  השיב  כי  זו  היתה  סעודה  שאינה  מספקת  את  בעליה. 7.  מדוע  נתת  לבן  הגדול  פרוסה  אחת  ולבן  הקטן  שתי  פרוסות ? השיב  שהבן  הגדול  נמצא  כל  הזמן  בבית  ומתי  שמרגיש  רעב  יכול  לגשת  ולקחת  דבר  מה  לאכול.   ואילו  הבן  הקטן  נמצא  בישיבה  ואוכל  רק  כשמגיע  הביתה. 8.  מדוע  עלה  הענן  קודם  לצד  אשתך  ואח"כ  התפשט  לצד  שלך ? השיב  משום  שהצדקה  שהיא  נותנת  נעלית  יותר  - היא  נותנת  אוכל  מוכן  והעני  נהנה  מכך  מיד.  אני  נותן  כסף  ועל  העני  ללכת  לקנות  את  המזון  ולהכינו  ורק  אח"כ  נהנה  מזה.                                                                  -  עמ'  4  -              מה  אנו  למדים  ממדרש  זה  ?    לומדים  על  שימוש  תלמיד  חכם  -  גדול  שימושם  יותר  מלימודם.   לכן  היה  להם  כ"כ  מוזר  שלא  השיב  להם  שלום.    בולטת  כאן  מידת  הענווה.  הוא  פונה  לאשתו  ואומר  בואי  נעלה  ונתפלל...   הוא  משתף  את  אשתו  בתפילה  הזו.  הרי  היה  יכול  להתפלל  לבד  גם. יש  הקפדה  על  המצוות-  משאיל  חפץ  מחזירו  בשלימותו.  הקפדה  על  הלכות  ייחוד.   הקפדה  על  גזל  זמן  בעבודה,  דובר  אמת  בלבבו  לא  עושה  רושם  כזב.  - אינו  מזמין  לסעודה  אפילו  שידע  שהחכמים  לא  ירצו  כי  הם  יודעים  שהוא  עני  אפילו  בגדיו  היו  מושאלים.   מצוות  האשה  :   לשאלת  החכמים  מדוע  עלה  הענן  בצד  שלה  -  מדגיש  אבא  חילקיה  את  מעלת  הצדקה  שלה. במדרש  זה  באים  לידי  ביטוי  3  דברים  חשובים :    1.  בין  אדם  למקום -  תפילה.     2.  בין  אדם  לחברו -  חסד  וצדקה.   3.  תפקידה  כאשה - השתדלותה  לבית  ולבעלה.                              מ ד ר ש     ב' :   רחל  אשתו  של  רבי  עקיבא  .המדרש  מספר  לנו  באריכות  כיצד  רחל  אשתו  של  ר'  עקיבא  שולחת  אותו  ללמוד  תורה.  המדרש  מספר  שהם  היו  עניים  מרודים  והיא  מוכרת  את  מחלפות  ראשה  כדי  לממן  את  לימודיו  והוא  הולך  ל-12  שנות  לימוד  .היא  עובדת  קשה  ככובסת  בבית  זרים.  והיא  גדלה  כבת  תפנוקים  בבית  עשירים.   עוברים  12  שנות  לימוד  הוא  עומד  לחזור  ומגיע  קרוב  לביתו  והנה   הוא  שומע  את  שכנו  האומר  לרחל -  כיצד  עזב  אותך  בעלך  כך  כאלמנה  .  והיא  משיבה  לו  הלוואי  שיילך  לעו  12  שנה.   רבי  עקיבא  אפילו  לא  נכנס  הביתה  אלא  הולך  לעוד  12  שנות  לימוד.  הוא  חוזר  לאחר  24  שנה  מעוטר  בעטרת  רבנים  ו-24  אלף  תלמידים. רחל  משמשת  לבעלה  "עזר  כנגדו"  היא  עוזרת  לו  למצות  את  הפוטנציאל  שלו  עד  תום  .כל  הפוטנציאל  הזה  שהיה  גנוז  אצלו  בפנים  היא  הביאה  את  זה  לידי  גילוי.  והוא  עולה  מדרגת  קדושה  אחת  לשניה,  עד  שהגיע  לדרגתו  של  רבי  עקיבא  .קושר  כתרי  אותיות  לרחל  .  רחל  ידעה  איך  לעשות  לו  את  הרצון  ללמוד  תורה  ובסוף  הוא  זכה  להיות  גדול  בישראל  -  והכל  בזכותה.                          מדרש  ג'  :    ר'  אלעזר  בן- ערך  היה  בין  חמשת  תלמידיו  החשובים  של  רבן  יוחנן  בן- זכאי.  והוא  היה  החשוב  מכולם.  רבו  העריך  אותו  מאוד  ואמר  שר'  אלעזר  היה  מכריע  את  כל  חכמי  ישראל  בכף  אחת.  רבו  כינה  אותו  בכינוי  "מעיין  מתגבר".  -  ככל  ששואבים  ממנו  מים  כך  הוא  מתגבר  ומוסיף  עוד  ועוד  מים.  הוא  היה  לומד  מרבו  ועוד  מוסיף  משלו  עוד  ועוד.  לאחר  פטירת  רבו  - רבן  יוחנן  בן  זכאי,  כל  חכמי  ישראל  חבריו  עזבו  את  ירושלים  בגלל  החורבן  והלכו  ליבנה,  גם  ר'  אלעזר  רצה  ללכת  ליבנה  יחד  עם  כל  חבריו.  אמרה  לו  אשתו -  למה  לנו  ללכת  ליבנה  ,זו  עיר  קטנה  ועסק  היהלומים  שלנו  לא  יתפתח  במקום  זה  בוא  נלך  למקום  מגורי  הוריי  לנאות  דשא  שבעמק  לוד.  ר'  אלעזר  קיבל  את  עצת  אשתו  -  עסק  היהלומים  לא  התפתח  שם  כלל  והם  הפסידו  את  כל  רכושם.   לאחר  תקופה  אשתו  נפטרה  מרוב  צער  ור'  אלעזר  נשאר  לבד  ללא   אשה  ללא  פרנסה  וללא  חברים. הוא  החליט  לעזוב  וללכת  לחבריו  ביבנה,  כשהגיע  ליבנה  שמחו  חבריו  מאוד  לקראתו,  ורצו  לכבד  אותו  היה  יום  של  קריאת  התורה  הזמינו  אותו  לעלות  לתורה  ואז  מי  שהיה  עולה  היה  גם  קורא  בתורה  - כשעלה  לתורה  טעה  וקרא  שונה,  הוא  שכח  את  תלמודו  . חבריו  החכמים  התביישו  והצטערו  מאוד  כי  ר'  אלעזר  היה  הגדול  מכולם  כמעיין  המתגבר,  שהוא  יטעה  ?    הם  התפללו  לה'  שיחזיר  לו  את  המוחין  יפתח  את  מוחו  וליבו  ולא  יאטום  אותם,  וכך  הוא  חזר  להיות  כשהיה. ממדרש  זה  אנו  לומדים  שהאשה  יכולה  גם  להרוס -  אשתו  הורידה  אותו  מדרגתו  כי  העדיפה  מגורים  בעיר  ללא  תורה  אלא  היה  חשוב  לה  העסק.  כי  אם  היה  גר  ליד  חבריו  היו  לו  חברותא  ללימוד  ואם  יש  תורה  גם  יש  קמח  העסק  שלו  לא  היה  נופל.  כי  כתוב  "הווה  גולה  למקום  תורה".   מ ד ר ש   ד' :     מעשה  ברוריה  -  לרבי  מאיר  היו  שני  בנים  חכמים  ונבונים  שני  בנים  אלו  מתו  בשבת  בצהריים.  ברוריה  אשת  מאיר  מעלה  אותם  לעליית  הגג  ומכסה  אותם.  בעלה  חזר  מבית  הכנסת  ושאל  היכן  הילדים  .היא  אומרת  לו  עדיין  לא  חזרו  מבית  המדרש .  היא  לא  מספרת  לו.  בצאת  השבת  בעלה  עושה  הבדלה  היא  פונה  לבעלה  ואומרת  לו  רבי  יש  לי  שאלה  . לפני  כעשר  שנים  אדם  הביא  לי  פיקדון  יקר  לשמור  עליו  ואמר  לי  שאני  יכולה  להשתמש  בפיקדון  זה  כרצונו.  לאחר  זמן  הוא  יבוא  לקחת  את  הפיקדון  חזרה.     אני  השתמשתי  בפיקדון  הזה  ונקשרתי  אליו  מאוד  והנה  בא  בעל  הפיקדון  לקחתו  בחזרה  .האם  אני  חייבת  להחזיר  לו  זאת ? כי  מאוד  נקשרתי  לחפץ  זה.  אמר  לה  רבי  מאיר  ביתי  את  חייבת  להחזיר  את  הפיקדון  לבעל  הפיקדון.    רק  אז  היא  מעלה  אותו  לעליית  הגג  ומראה  לו  את  בניו.  כאשר  הוא  מקים  קול  צעקה  היא  אומרת  לו :  לא  כך  אמרת  לי  שעלינו  להחזיר  את  הפיקדון  לבעליו.       אנו  רואות  כאן  איך  היא  מודיעה  לו  על  האסון  בדרך  מיוחדת  וכך  היא  עוזרת  לו  לקבל  את  האסון  ולעמוד  בכוחותיו. היא  עושה זאת  על  דרך  ההתבוננות.  -   כיצד  היא  רואה  את  הילדים ?  היא  רואה  אותם  כפיקדון  יקר  שהפקיד  ה'  אצלנו,  נשמה  שהוא  שותף  לה  ועלינו  לחנך  ולגדל  אותה  לתורה  ומצוות  -  כרצונו,  עלינו  לשמור על  שלימות  הפיקדון.                                                            יופי  ומראה  -   אין   אשה   אלא    ליופי.      -     יופי  גשמי  ויופי  רוחני. התורה  קובעת  " אין  אשה  אלא  ליופי "  -  אין  הלכה  יוצאת  מידי  פשוטו.  רצון  התורה  היא  שכל  אשה  יהודיה  תהיה  במעמד  ומצב  של  יופי  והדברים  אמורים  לגבי  יופי  רוחני  וגם  יופי  גשמי  כפשוטו.        אנו  לומדים  זאת  גם  מהמשנה  העוסקת  במחול  של  בנות  ישראל  בחמישה-עשר  באב  ומפרטת  שישנן  נשים  שהן  "יראות  חטא"  ישנן  נשים  שהן  "מיוחסות"   וישנן  גם " יפהפיות ". מצווה  מפורשת  בתורה  "שארה  כסותה  ועונתה  לא  יגרע"   -   הבעל  צריך  לספק  לאשתו  בגדים  יפים.  מצווה  זו  קשורה  גם  עם  שמחת  יום-טוב  . בזמננו  אין  מקריבים  שלמי  תודה  בביהמק,"ש  לכן  השמחה  בבשר  היא  מדרבנן  .  אולם  לשמח  את  האשה  בבגדים  ומנעלים  חדשים  זוהי  מצווה  מן  התורה.  את  היופי  שלה  האשה  צריכה  לנצל  בביתה  "פנימה"  באופן  של  צניעות  כדברי  חז"ל  ,"כל  כבודה  בת  מלך  פנימה"  -  ואז  זוכה  האשה  לכל  הטוב  שבעולם--  לנחת  מהילדים  ומבעלה.                חז"ל  מביאים  דוגמא  לכך  מהכהן  הגדול  =  האיש  הקדוש  ביותר  בעולם.  כי  רק הוא  מורשה  להיכנס  לקודש  הקודשים  ביום  הכיפור.    הכהן  הגדול  הוא  גדול  ברוחניות  וגם  בגשמיות  יש  לו  עושר  גשמי  ,  גם  עשירות  בבריאות  הגוף  -  הכהן  שעובד  בביהמק"ש  אסור  שיהיה  בו  מום  עליו  להיות  בתכלית  היופי  .   בקשר  לכך  מספרים  לנו  חז"ל  על  אשה  שהקפידה  מאוד  על  צניעותה  וזכתה  לכך  שנולדו  לה  7  בנים  כוהנים  גדולים. הקב"ה  תובע  מכל  אשה  שתהיה  בתכלית  הצניעות  "פנימה"  ובמצב  זה  של  פנימה  עליה  לנהוג  באופן  של  "כל  כבודה" לא  רק  כבוד  סתם  או  יופי  סתם.  אלא  יופי  רוחני  הכלול  עם  יופי  גשמי.  אז  היא  זוכה  לתכלית  הפסוק  "כל  כבודה  בת  מלך  פנימה " הקשר  ליופי  פנימי :        לדברי  שלמה  המלך  במזמור  "אשת  חייל"  כתב  "שקר  החן  והבל  היופי"  מכאן  אנו  לומדים  שהיופי  הוא  מושג  חיובי  רק  כשהוא  קשור  עם  יראת  ה'  .  כאשר  מדובר  רק  על  יופי  גשמי  בלבד  -גופני-  זה  שקר  החן  והבל  היופי. אך  כאשר  היופי  קשור  עם  יראת  ה'  אז  היא  תתהלל.         דוגמא  לכך  מהמשנה  -   "שלושה  כתרים  הם :   כתר  תורה  כתר  כהונה  וכתר  מלכות. -  וכתר  שם-טוב  עולה  על  גביהן"    המעלה  של  כתר  שם-טוב  היא רק  כאשר  הוא  עולה  על  גביהן  .אחרי  ההקדמה  של  תורה - כהונה - ומלכות   כי  לשם - טוב  בפני  עצמו  אין  שום  מעלה  אבל  אחרי  שיש  את  שלושת  הכתרים  הקודמים,  צריך  גם  את  כתר  שם-טוב  כי  דברי  המחזיק  בכתר  התורה,  שדבריו  לא  יתבזו  על  הקהל  כי  אז  לא  יהיה  ערך  וחשיבות  לדברי  התורה  שלו.     כך גם  בעניין  היופי  -  יופי  ללא  יראת  ה'  אין  לו  שום  מעלה.  רק  בתוספת  יראת  שמיים.         הנביא  אומר  "אל  יתהלל  החכם  בחוכמתו .....  הגיבור  בגבורתו.... עשיר  בעושרו   כי  אם  בזאת  יתהלל  המתהלל  -  השכל  וידוע  אותי," חוכמה  גבורה  ועשירות  מצד  עצמן  אינן  ראויות  להתהלל  בהן  אך  כאשר  תכונות  אלו  משמשות  כדי  שיהיה  "השכל  וידוע  אותי"  אז  יש  משקל  ערך  ומשמעות  גם  לתכונות  אלה.  כאילו  שיצקנו  תוכן  בתוך  התכונות  הללו.                                                            ----  עמ'   5     -----                              מעלותיה  של  בת  ישראל,  מתנה  מהקב"ה.-----    המשנה  מספרת  שלא  היו  ימים  טובים  לישראל  כחמישה-עשר  באב  וכיום  הכיפורים.  ב-15  באב  היו  יוצאות  בנות  ירושלים  ומחוללות  בכרמים,  רוקדות .   ומה  היו  אומרות ? "בחור,  שא  עיניך  וראה  מה  אתה  בורר  לך...  יפהפיות  שבהן  היו  אומרות -  תן  עיניך  ליופי  שאין  אשה  אלא  ליופי.  המיוחסות  שביניהן  אומרות  תן  עיניך  במשפחה.  -שאין  אשה  אלא  לבנים.  עשירות  שבהן  אומרות -  תן  עיניך  בבעלי  ממון  ...  המכוערות  שבהם  אומרות  קחו  מקחכם  לשם - שמיים ".   נשאלת  השאלה  כיצד  ייתכן  שבת - ישראל  שהגיעה  לגיל  שידוכין  תאמר  על  עצמה  שהיא  "מכוערת"  בשעה  שברצונה  לשכנע  את  הבחור  שייקחנה  לאשה ?    התנהגות  זו  היא  היפך  טבע  האדם.   אמנם  השידוכים  נקבעים  מלמעלה  כדברי  חז"ל "  40  יום  קודם  יצירת  הוולד  בת  קול  יוצאת  ואומרת  בת  פלוני  לפלוני.  על  כן  מוכרח  אדם  ליישא  אשה  זו  כי  נקבע  כבר  בעת  לידתו. אך  אעפי"כ  עפ"י  התורה  הם  צריכים  להשתדל  בדרכי  הטבע  שהשידוך  יבוא  לידי  פועל.    כן  אנו  רואים  בתורה  גם  בנוגע  לשידוך  הראשון  שהיה  אצל  יצחק  ורבקה.         התורה  מספרת  לנו  על  ההשתדלות  הרבה  שנעשתה  בדרך  הטבע  וכל  זה  כדי  להביא  את  השידוך  לידי  גמר. " ויקח  העבד  עשרה  גמלים  מגמלי  אדוניו  ויילך  וכל  טוב  אדוניו  בידו".   וכל  זה  כדי  שמשפחתה  של  רבקה  יסכימו  לשלוח  את  ביתם  כמו  שהתורה  מספרת  באריכות  רבה  את  כל  השיחה  של  אליעזר  עם  בני  המשפחה  ועל  המתנות  שהוא  מעניק  לרבקה  וכו'.   מכל  הנ"ל  הדבר  תמוה  עוד  יותר  כיצד  בנות  שרוצות  להשתדך  ורוצות  לשכנע  את  הבחור  שייקח  אותן  פונות  אליו ?  ועוד  בנוסח  כזה  שהן  מדגישות  שהן  מכוערות ?  ואיך  יכולה  בת  ישראל  לומר  על  עצמה  שהיא  מכוערת,  הרי  היא  בת  שרה - רבקה - לאה  אפילו  אם  יש  לה  חיסרון  ביופי  חיצוני  יודעת  היא  " ששקר  החן  והבל  היופי "  והעיקר  הוא  יראת  ה'.   ההסבר  לכך :  פנייתן  של  בנות  ישראל  "בחור  שא  נא  עיניך  וראה"  היתה  מעין  הקדמה  כללית  לדבריהן  אל  הבחורים  - כאשר  מדובר  על  שידוך  =  בניין  עדי - עד  ,דבר  ראשון  צריך  להיות  "שא  נא  עיניך"  הבט  למעלה  ככתוב : "שאו  מרום  עיניכם  וראו  מי  ברא  אלה"  ובהכרה  הזו  לא  יחשוב  הבחור  על  דברים  חיצוניים  שהם  יופי  ייחוס  ועשירות.  אלא  יחשוב  על  עיקר  העניין-  זו  בת  ישראל  בת  שרה - רבקה -רחל - לאה.  "אשה  יראת  ה'  היא  תתהלל". וע"י  זה  יזכה  לשידוך  שמתאים  ושייך  אליו,  לכן  אמרו  הבנות  "שא  נא  עיניך"  אל  תביט  על  העניינ ים  החומריים  שלמטה  אלא  הרם  עיניך  למעלה  אז  יעזור  לך  ה'  למצוא  את  השידוך  המתאים  לך  בהתאם  להכרזה  בשמיים  טרם  נולדת.   כמו  כן  ההכרזה  היא  "בת  פלוני  לפלוני"  מודגש  כי  היא  בת  של  ה' -  אשה  יראת  ה'  היא  תתהלל.                      המעלות  במהותן  העצמית :   בסדר  ייחוסם  של  בני  ישראל  ישנו  דבר  מופלא  שהאם  היא  זו  הקובעת  את  הלאום  של  הנולד,  את  הכניסה  לעם  היהודי  - נקבעת  עפ"י  אימו.  ואילו  את  החלוקה  הפנימית  בעם  קובע  האב -  לאיזה  שבט  משתייך  הילד ?  כהן  או  לוי  או  ישראל  -  זה  נקבע  ע"י  האב. אם  האב  יהודי  והאם  גויה -  הילדים  גויים,  ואינם  שייכים  לעם  ישראל.  עבודת  ה'  של  הגברים  שונה  משל  הנשים --  עבודת  הגברים  רבה  ומפורטת.  עסק  התורה  והתפילה  וקיום  כל  המצוות  התעסקות  בפרנסה  באופן  של  " בכל  דרכיך  דעהו "  וכל  מעשיך  יהיו  לשם  שמיים.   הנשים - פטורות  מכל  העבודה  הזו  ,ממצוות  עשה  שהזמן  גרמא  מכיוון  שהן  עוסקות  בצורכי  הבית  . עבודת  ה'  שלהן  היא  כללית  ואינה  מתבטאת  כ"כ  בפרטים  רבים.     הגברים  שעבודתם  ניכרת  וגלויה  -  דבר  זה  יכול  לגרום  להם  לרגש  של  שביעות  רצון  וטפיחה  על  השכם  ומכך  אפשרות  גדולה  להגיע  להרגשת  יישות  וגאווה. ואילו  אצל  הנשים  אין  חשש  כזה,  המושג  של  אני  נבראתי  לשמש  את  קוני -  מתבטא  לגביהן  בעבודה  שהיא  פחות  גלויה  ומפורטת  ולכן  אין  שום  חשש  לגאווה  אצלן. להיות  יהודי  תלוי  בכך  שהוא  " חלק  אלוקה  ממעל  ממש"  עצם  היהודי  כמו  שהוא  למעלה  מהתחלקות  לפרטים.    לעומת  זאת  ההבדלים  בין  כהן  לוי  ישראל  שהם  מעמדות  שונות  וחילוקים  שונים  ביהדות  תלויים  באיש.  שעבודתו  בענייני  קדושה  גלויה  ומפורטת                                         .