40 שנה לאחר בואו של המשיח בגאולה השלימה, תהיה ת ח י י ת ה מ ת י ם . מהי ?
עפ"י הכתוב בספר "הזוהר" תהיה תחיית המתים 40 שנה לאחר שכל בני ישראל יחזרו לארץ-ישראל אך הצדיקים הגדולים יקומו לתחייה כבר בתחילת ימות המשיח.
איפה תהיה תחיית המתים ? היא תהיה בארץ ישראל. גם אנשים שנפטרו בחוץ לארץ, עצמותיהם יתגלגלו במחילות באדמה עד שיגיעו לארץ ישראל ויקומו לתחייה. בתחילה יקומו מתי א"י, אח"כ יקומו מתי חו"ל.
מה יקרה עם מי שהיה עיוור או חירש ?
כל אחד יקום כמו שהיה בעולם הזה ואחרי שהוא יקום ירפא אותו ה' תיכף ומיד. כל אחד יקום באותם הבגדים שהיה לבוש בהם בעולם הזה.
איך יבנה ה' את הגוף של המתים מחדש ?
הגוף שיקום יתחיל להיבנות מעצם אחת שאינה נרקבת בקבר, קוראים לה עצם הלוז וממנה ייבנה הגוף מחדש. נהוג לאכול במוצאי שבת סעודת "מלווה מלכה" שהיא נותנת חוזק לעצם הלוז.
טעם הבריאה בכלל ובריאת האדם בפרט, תכליתם היא מפני שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דווקא. כלומר שה" יש " והחומר יהיו בבחינת ביטול וע"י זה שורה ומתגלה בהם אור ה' אין-סוף ב"ה. לכן התורה והמצוות ניתנו פה למטה בעולם הגשמי הזה על הר סיני, וניתנו לנשמות שמלובשות בגופים גשמיים דווקא כדי שיהפכו את היש לאין ויעשוהו כלי לאלוקות.
ה' ציווה את האדם לעשות בהתאם לכוחותיו ואפשריותיו לאט לאט ,מן הקל אל הכבד. כך הוא גם במעלות אשר בהם יעלה מחיל אל חיל. עולה ממדריגה למדריגה. מטפס ועולה מטפס ועולה. גם בשכר הניתן לו נותנים לו כוח לקבל שכרו- כלומר מזככים אותו מעט מעט כדי שיוכל לקבל אור רוח ני וגילוי אלוקות שזהו השכר האמיתי ההולך וגדל יותר ויותר.
המשל לכך : פנס שאם נקרב אותו קרוב מדי לעיניים לא נוכל לסבול את האור החזק והגדול בתוך עינינו. רק אם נרחיק את הפנס ונעמעם את האור נוכל באיטיות מרובה להגביר לאט לאט את עוצמת האור ולסבול אותה. אך אם נסתכל בבת אחת באור חזק לא נוכל לסבול זאת .
כללות הבריאה עוברת התבררות במשך כל הדורות האלו. עכשיו אנו בדור של "עקבתא דמשיחא" כלומר כמו העקב של הרגל. העקב הוא החלק הכי גס בכף הרגל !!! ואותו דבר אנחנו הנשמות שמתבררות בדור הזה, אנו "גסים" יותר מהנשמות של הדורות הקודמים. למה הכוונה ?
שהדורות הקודמים היו יותר גדולים בחוכמה ובתורה - דוגמת האבות הצדיקים שלנו שגם חיו מאות שנים.
ובמשך השנים "הדור הולך ופוחת" - גם בגובה ובמימדי הגוף שלנו לעומת דור האבות שהיו ממש ענקים בגובהם וכו'.
וגם בהבנה שלנו וגם בכוחות הנפש שלנו- אנו היום יותר זקוקים למילים טובות ולחיזוקים חיובים כדי לתפקד ולשרוד במציאות. עכשיו גם המציאות שלנו קשה ו" סואנת" קצב ההתרחשויות א ד י ר .לפעמים קורים ביום אחד כמה אסונות ואנו בכ"ז ממשיכים את שיגרת החיים וכאילו יש לנו עור של פיל ואנו כאילו אטומים למחצה לשמע האירועים האופפים אותנו.
אבל תתפלאו, דווקא בקטנות הזו שלנו מהדורות הראשונים- כאן ממש נמצאת גם גדלותינו !!!
כי כדי באמת לתפקד במציאות סואנת כזו אנו אכן זקוקים לעור של פיל, כדי להמשיך הלאה. בדיוק כמו שהעקב ברגל הוא החלק הכי גס וחסר תחושה על מנת שיוכל לדרוך גם על אבנים חדות ובכל זאת יצעיד את הרגליים הלאה !!! כתוב בזוהר אשר כללות כל הנשמות יחד אינם אלא נשמה אחת של האדם הראשון וכמרומז בשמות-רבה פ"מ: עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשעריו. מוסבר לנו שכאשר האדם הראשון חטא בגן-עדן ואכל מעץ הדעת, הוא ירד מדרגתו הרוחנית ומהשלימות שהיתה לו, ופרחו ממנו כל ה-60 ריבוא נשמות שהיו כלולות בו. חלק מן הנשמות הללו נבלעו בתוך הקליפות והסיטרא אחרא ולכן- במשך הדורות אנו ראינו הרבה "גויים" שפתאום כשגילו את התורה הם התגיירו ונהיו גרי-צדק והצטרפו לעם היהודי. ומדובר על נשמות גדולות מאוד כמו אונקלוס - שאח"כ היה לתנא ופירש את כל התורה. עד היום ישנו תרגום אונקלוס והוא נכלל בין כל מפרשי התנ"ך וכך במשך כל הדורות היו הרבה נשמות שהיו שבויים בתוך הקליפות, הם נולדו בתור גויים ורק בבגרותם משנתוודעו ליהדות הם מיד הרגישו קשר כלשהוא והחליטו לעבור לדת חדשה אפילו קשה יותר ממה שהיתה להם. כל זאת בגלל שבתוך גופם "הגוי" כביכול היתה שבויה נשמה יהודית שתפקידה בעולם היה לחזור למקורה ולצאת מבין הקליפות שבלעו אותה, ולצאת לחופשי לשוב להתאחד עם העם שאליה היא שייכת מלכתחילה.
עתה מתבררות המדריגות הנמוכות שבבריאה "רגליים ועקביים" ולכן אמרו רז"ל במסכת שבת קיב' " אם הראשונים מלאכים - אנו בני אדם "
לדוגמא רבי שמעון בר-יוחאי שחי עם בנו במערה ובמשך השנים שהיו שם הוא כתב את ספר הזוהר הקדוש ומרוב שהם היו נשמות גבוהות מאוד וכל הזמן הם היו בתוך אלוקות למדו תורה, ביום שהם יצאו מן המערה, כל דבר שהיה בנו של רשב"י מסתכל עליו היה נשרף. מכיוון שהם היו פרושים מן העולם. ואז יצאה בת קול והכריזה שרשב"י ובנו יחזרו למערה ואכן כך קרה. כי הם לא יכלו לחיות ע ם העולם הגשמי ב י ח ד. כך גם מסופר על התנא יונתן בן-עוזיאל שקבור בעמוקה {הוא ידוע כ"אחראי" להמליץ טוב למי שבא להתפלל בציונו על זיווגים } התנא הזה ,אם היתה ציפור עוברת מעל ראשו היא היתה פשוט נשרפת. לכן סוג כזה של נשמות לא יכולים לחיות בזמננו כי קשה להם להשתלב במציאות הגשמית הזו ובתוך ההסתר וההעלם של עולמינו, כי כל כולם היו קדושים ופרושים בתוך ד' אמותיה של התורה.
באופן כללי, שלושה זמנים הם: עולם הזה, ימות המשיח, ותחיית המתים.
העולם הזה הוא זמן המלחמה בין היש הגשמי לבין האין הרוחני. בין הטוב לבין הרע. ולפעמים מנצח הטוב ולפעמים לא.
בימות המשיח כשישלימו בני ישראל את המלחמה ויבררו את הטוב מן הרע .ויופרד הרע מהטוב, ונצא מהגלות אז הם יגיעו לשלימות האדם כמו שהיה קודם חטא עץ הדעת. ואז לא יהיו ישראל תחת שליטת עץ הדעת טוב ורע. כי האכילה הזו מעץ הדעת הכניסה אותנו לעולם שיש בו קליפת נוגה = עירוב של טוב ורע בכל תחום שבחיינו. אם זה במאכלים- מה אסור ומה מותר. ואפילו בכל מכשיר חשמלי- הטלויזיה יכולה לשדר תוכניות שליליות של אלימות פיזית ומילולית וזה החלק הרע של קליפת נוגה. אך אותה טלויזיה יכולה גם לשדר תוכנית על יהדות ולהסביר שיעור תורה מאלף. ואז להיות בגדר של הטוב.
בימות המשיח אמנם הסטרא אחרא תתבטל מבני ישראל אך עדיין תישאר אצל הערב - רב ולכן זה בכל זאת חיסרון כלשהוא , לכן כל מי שיחיה בימות המשיח הוא גם ימות קודם תחיית המתים ורק אח"כ יקומו בתחיית המתים.
לכן היום העבודה העצמית שלנו היא הכנה ראויה לקראת ימות המשיח שאז נוכל להתעלות עוד ובלי היצר הרע כי הוא יתבטל מעלינו.
אמנם הוא יישאר אצל הערב-רב ואלה יצטרכו ללמוד הרבה תורה והלכות כדי לתקן את נפשותיהם ולהיות ראויים להיכלל עם עם ישראל ביחד לשלב יותר גבוה ומזוכך של ימות המשיח.
בזמן התחייה ה' יעביר את רוח הטומאה כליל מן הארץ ואין חטא ומיתה בעולם. כי הקב"ה ישחוט את היצר הרע הוא מלאך המוות, ואז יהיה תכלית שלימות מין האדם. לא רק כפי ערך עבודת האדם ושכרו. אלא מה שנותנים במתנה מלמעלה. לכן מצוות בטילות לעתיד לבוא בתחיית המתים, ורק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה כי אחרי שהאדם הגיע לתכלית השלימות הוא מקבל שכר נעלה ביותר שאין לנו מושג בזה כלל.
בזמן תחיית המתים -,"יחיו מתיך" כלומר ה' יחייה את האדם ע"י כך שהוא מרכך את עצם הלוז עם טל תחייה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף כמתואר בס' הזוהר ח"ב כח, ב'.
החיים אחר תחיית המתים, העולם- אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורבייה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות .
אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. [ ברכות יז א' ] ואינן חוזרים לעפרם [ סנהדרין צב א' } וקיימים לעולמים.
עטרותיהם לראשיהם = הכוונה לכל דברי התורה שהם למדו בעולם הזה ונהנים מזיו השכינה = לומדים עוד ועוד דברי אלוקות ועוד סודות עמוקים מתגלים להם וזה מזון לנשמותיהם. וכך הם מתעלים מדרגה לדרגה כל הזמן והולכים מחיל אל חיל. אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה גורלינו שאנו עם הנצח !!!
|