|
למה צריך יהודי לרקוד בחודש אדר ?
ב'דבר מלכות' של פרשת תרומה הרבי מדבר על כך שיהודי עובר בחייו הרבה
עניינים טובים ולא - טובים, ובאם ישמח בחודש אדר שמזלו בריא, אזי , הכל ייהפך
לו לטובה.
לכן חסידים רוקדים בחודש אדר, כדי לקיים בגוף ובנפש את ההוראה של הרבי.
כל אחד יכול כמובן לשמוח באופן שמדבר לליבו יותר. אם אתה רוצה לשמוח ע'י
לימוד סוגיה בגמרא, בבקשה. אז תלמד יותר ממה שאתה רגיל, וע'י זה תשמח
ביתר שאת.
אם אצל השני זה בריקוד - אזי עליו להוסיף בריקוד יתר על רגילותו . אולם יש להיצמד
לדברים של הרבי שאומר - כל דבר שמשמח.
האדמו'ר האמצעי כותב במכתב מפורסם ליהודי שבנו נפטר והיה שבור מאוד, כי עליו
להיות בשמחה. ואם אתה לא בשמחה פנימית, אזי לפחות תעשה תנועות של שמחה
דהיינו לרקוד.
אנו צריכים לקחת דוגמא מהרבי, כשהרבי נכנס ויצא לתפילות, זה תמיד היה מלווה עם
ניגון שמח. עניין השמחה אצל הרבי תמיד בראש כל עניין.
הרבי פותח לנו א ו צ ר אומר שהשמחה של חודש אדר הופכת את כל העניינים הלא - רצויים
שהיו כל השנה - לטוב. במקום להתמהמה צריך לנצל כל רגע שאפשר.
לפעמים אדם אומר 'אבל זה לא אני' אני לא הטיפוס השמח, אני בטבע שלי אדם שקט
ולא רעשן. לא נדבק אליי כל הדבר הזה, זה לא מסתדר עם האופי שלי.
יש מאמר של הרבי 'לא יכנף עוד מוריך' תשכ"א. במאמר הזה הרבי מניח את אחד
היסודות החשובים של הדור השביעי [ הדור שלנו ]
הרבי מביא מספר קבלת האריז"ל הנקרא 'מבוא שערים' לשון כזו :
"סוד הלבושים הוא סוד גדול מאוד' - מה פירוש הדברים ?
ההסבר לכך הוא : [מדובר על לבושי הנפש ] אדם שנולד טיפש, אם יחזור על דברי
חוכמה שנאמרו ע'י חכם - סוף כל סוף ייהפך לאדם חכם אם יחזור על הדברים
שוב ושוב.
כך גם לגבי אדם אכזר שבמשך זמן רב יעשה פעולות של חסד, אזי יהפוך לאיש חסד.
*** נשאלת השאלה - איך יכול להיות שהאופי משתנה ???
על זה אומר האריז"ל שסוד הלבושים הוא סוד גדול מאוד.
מסתבר שהלבושים, למרות שהם 'חיצוניים' בלבד, בכוחם להשפיע גם על ה'פנימיות'.
אדמו'ר הריי'צ סיפר באחת ההתוועדויות על חסיד שבראש השנה חלם חלום, וראה שלא
יסיים את השנה בחיים.
מיד לאחר ראש השנה נסע לרבי וסיפר ביחידות על החלום.
הרבי הרגיעו באומרו 'חלומות שווא ידברון' אך החסיד לא נרגע
ודווקא מאוד דאג.
הגיע זמן שמחת - תורה, וכולם רוקדים, בעוד הוא יושב בצד ובוכה.
באמצע אמר לעצמו : הרבי רוצה שאשמח, אז צריך לשמוח. קם ממקומו
והחל לרקוד, אחרי שמחת - תורה נסע שוב לרבי, נכנס ליחידות במהלכה
גילה לו הרבי כי היתה עליו גזירה קשה, אבל כשיצא לרקוד בשמחת - תורה
ביטל את כל הגזירות...
לכאורה, הלב שלו בכה, והוא היה עצוב וכל ריקודו לא היה מתוך שמחה.
אלא מתוך קבלת עול, אבל בכ'ז הריקוד הצליח לבטל מעליו את הגזירה הקשה.
זה העניין של דור השביעי, ספירת המלכות. - לעשות כל מה שהרבי אומר, גם
אם זה מתוך קבלת עול ולא מתוך רגש פנימי, כפי שעבד עושה את פקודת המלך.
ולמעשה בפועל : כל אחד ואחד ילמד בכל שבוע את ה'דבר מלכות'. איך ללמוד ?
כמו שחסיד נכנס ליחידות ושומע את הדברים מפי הרבי.
בדבר מלכות של השבוע יש הוראה של הרבי שיהודי צריך לשמוח בחודש אדר
למעלה מטעם ודעת.
בהערה ל'דבר מלכות' פרשת כי תשא, הרבי מעיר :
כתוב 'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי'. האם באמת יש
שיכור שאינו מבחין בין ארור לברוך ? מבאר הרבי שבעת שקורה לאדם מקרה טוב
הוא אומר 'אי ברוך מרדכי' ובמקרה רע 'אי ארור המן'.
אבל השיכור אינו מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי ו מ ו ד ה שכל מה שעושה הקב'ה
הכל לטובה. זה מה שהרבי אומר שע'י שמחה מתגלה שהכל טוב.
לפעמים אומרים על אדם כי הוא עושה מצווה בגלל אינטרס, כבוד, או לחץ חברתי על מנת
להיות מקובל בחברה שלו. על כך כותב הרבי ב'דבר מלכות' - גם אם אתה בטוח שאחרים
עושים מצווה בגלל אינטרסים, הרי זה מעשה מצווה. ואפילו נדמה לאדם עצמו שהוא עושה
את המצווה בגלל אינטרס , האמת היא שהוא עושה זאת בגלל הנפש האלוקית.
יש להסתכל על כל דבר בעין טובה.
יהודי צועק 'משיח' כי הנשמה שלו צועקת 'משיח'. גם אם נראה לך שהוא אינטרסנט
הרבי אומר שהוא לא כזה. אלא זה מעצם הנשמה שלו.
הרבי אומר שמשיח התגלה כבר בעולם וצריכים רק לפקוח ת'עיניים.
לחיים ! לחיים ! שיתהפך לנו כל החשוכא [חושך] לנהורא [אור] אמן.
*** מתוך התוועדות עם הרב זלמן נוטיק שליט'א.
| 
