מבוסס עפ"י  ספר  החינוך  וההדרכה  של  הרבי  הריי"צ  =  ר'  יוסף-יצחק שניאורסון,  האדמו"ר  הקודם  של  חב"ד { חמו  של  הרבי  מליובאוויטש }.      קראתי  לחלק  הזה  "אימון  אישי"  כי  זה  המושג  המקביל  בדיוק  למושג  החסידותי  "עבודה  עצמית" של  היהודי  על  עצמו, על  מידותיו  שבנפש  ועל  חיזוק  הנפש  שלו  בכדי  לעבוד  את  ה' בשמחה.                                                                                                                                          אנו  נלמד  איך  להתמודד  עם  הקשיים  בחיים,  איך  לקבל  אותם,  איך  לשפר  את  עצמנו ,  איך  לשפר  את  המידות  הלא  טובות  שבנפשינו.

 

הרבי  הריי"צ  שואל  - איך  האדם  רוכש  מידה  טובה ?  לפעמים  אדם  מרגיש  עוינות  כלפיו - אז  מה  הוא  יעשה,  איך  יתמודד  עם  זה?  נגיד  שהוא  יכעס  הרי  זה  לא  יעזור  לו,  וגם  עלול  להזיק  לבריאותו  ובטח  הורס  לו  את  איכות  חייו.  אם  כן,  מה  יעשה ?

 

חז"ל  קראו  בשם  "חסיד"לאדם  שהוא  בעל  תואר  השלימות  וההפלגה  בשכל  ובמידות.  גם  על  האדם  הראשון  נאמר  "חסיד".  אפשר  להסביר  שחסיד  - הוא חסיד  של  מישהו  של  איזה  רב.  אך  לא  רק  זה  הפירוש.

חסיד  חב"ד  אמיתי  והדגש  על  אמיתי,  הוא  מי  שמכיר  את  מעמדו  בקיום  תומ"צ =  תורה  ומצוות.

"הוא  יודע  מה  חסר  לו  ונותן  לב  ומרבה  במשמעת  בדרך  של  קבלת  עול."-  אלו  דברי  האדמו"ר  הריי"צ.

הכוונה  למי  שמכיר  את  מהותו  העצמית.  אדם  חייב  להכיר  את  מעלותיו  וחסרונותיו. ואת  מעמדו  בידיעת  התורה  ומצבו  בקיום  המצוות,   זה  ההיפך  מאדם  שחי  באשליה  פנימית - חושב  שהוא  מושלם.       אם  אתה  מכיר  את  מעמדך  האמיתי  - אתה  יודע  מה  חסר  לך-  אולי  חסר  לך  סבלנות./  שמחה / זריזות ?

הרבי  אומר "ונותן  לב  ודואג  למלא  את  החסר" :

האדם  צריך  לדעת  איפה  הוא  נמצא  ושם  לפעול - לעשות  עבודה  עם  עצמו  על  מידותיו  שדורשות  תיקון-  זה  חסיד  אמיתי.

                                      

"משמעת  בדרך  של  קבלת  עול," - הכוונה  שהוא  לא  עושה  מה  שבא  לו  או  שמתחשק  לו-  אלא  בדיוק  ההיפך.  אולי  לא  מתאים  לו  עכשיו  אבל  הוא  מקבל  עול  מלכות  שמיים  כי  זה  רצון  ה'  והוא  עושה  את  רצון  ה'.

כתוב בפרקי  אבות  פרק  ב' : פס' ד' :  " עשה  רצונו  כרצונך  כדי  שיעשה  רצונך  כרצונו,  בטל  רצונך  מפני  רצונו  כדי  שיבטל  רצון  אחרים  מפני  רצונך ".

 

פירוש :  כאשר  האדם  עושה  את  רצון  ה',  למרות  שקשה  לו.  כי  בשבת  יכול  להיות  "שבא  לו"  לנסוע  לטייל,  לים,  לעשן  סיגריה { למי  שמכור  זה  קשה }

ולמרות  כל  החשקים  שלו  הוא  מבטל  רצונותיו  האישיים  של  הגוף  שלו  ואת  כל  ההנאות  שבא  לו.

הוא  פשוט  מתעלם  ממה  ש"בא לו"  וקודם  כל -  עושה  מה  שהקב"ה  מצווה  עליו.  ואז  ברגע  שהאדם  הפגין  את  הביטול  שלו  בפני  בוראו,  והקדים  את  רצון  ה',  הרי  שאח"כ  הקב"ה  יקדים  את  רצונו  של  האדם  על-פני  רצונות  של  אחרים.  כלומר,  הוא  יגרום  שרצונו  של  אותו  אדם  אכן  ייעשה  אפילו  אם  בסביבתו  אנשים  אחרים  רוצים  דברים  אחרים.

 

עכשיו  יבוא  מישהו  וישאל  שאלה  תיאורטית  שיכולה  להתרחש  במציאות :  ומה  יהיה  אם  כולם  יעשו  את  רצון  ה'  איך  הוא  יבטל  רצון  אחרים  בזמן  שגם  ה"אחרים"  האלה  הם  חסידי ה' ועושים  רצונו ?

ובכן,  הקב"ה  יושב  בעולמו  ומזווג  זיווגים - מה  הכוונה ?  הכוונה  לא  רק  זיווגים  ושידוכים  בין  גברים  לנשים.  אלא  גם  בין  כל  אדם  לבין  מאורעות  היום  שקורים  לו -  איך  הוא  יעבור  כל  "מקרה"  בחסד  או  בדין ?  האם  יעזרו  לו  או  יפנו  גבם  אליו  ויהיו   עוינים  אליו  או  מאירי  פנים ?

האדם  יילך  למקום  מסויים  ו"פתאום"  הוא  פוגש  את  פלוני  שלמד  איתו  בבי"ס,  והיום  פלוני  הוא  עו"ד  מצליח  ויכול  לעזור  לו  בעניין  משפטי  שהוא  מתחבט  בו  כבר  זמן  רב  -  הרי  "מקרים"  כאלו  קורים  לנו  כ ל   הזמן,  סימן  שיש  יד  מכוונת  מלמעלה  שעוזרת  לנו  למצוא  את  מה  שאנחנו  צריכים  בצורה  של  "כבדרך  אגב".

 

אז  אחרי  שהבנו  שה'  מזווג  זיווגים  ולכל  אחד  ממיליארדי  האנשים  שבעולם,  ביתר  תשומת  לב  ואהבה  ליהודים  כי  אנו  בנים  ובנות  שלו  ש א ה ו ב י ם  עליו  מאוד,  והבעש"ט  גילה  לנו  שיש  השגחה  פרטית  לא  רק  על  האנשים,  אלא  על  כל  עלה  ועלה  שנושר  מן  העץ.  ואפילו  על  ביצי  כינים.  כן,  כך  אומר  הבעש"ט  הקדוש.

 

טוב,  אז  נחזור  לנושא  מה  קורא  אם  כולם  עושים  רצונו ?  בואו  נסמוך  על  הקב"ה  שלא  יקפח  אף  אחד  ואחת  ואת  רצונותיהם.  הוא  יודע  איך  למלא  רצון  כל  אחד  ואחד  בדרך  הנכונה,  בזמן  הנכון  ובצורה  המתאימה  ביותר  לכל  אחד  ואחת.

 

שלב  1.    של  שינוי -  להיות  מודע  מה  מעמדך  ומקומך  מבחינה  רוחנית.

אדם  קרוב  אצל  עצמו  ולא  רואה  את  התמונה  האמיתית  של  עצמו.  האדם  מרגיש  את  מצבו  דרך  התחושות  שלו  ,דרך  ה"אני," שלו.  יש  לנו  פחד  פנימי  להכיר  את  החסרונות  שלנו  והמעלות  שלנו.

למה  אדם  מתכחש  לראות  את  חסרונותיו ?

החסרונות  שלנו  מאיימים  עלינו.  כי  אם  אני  כזה,  אז  מה  אני ? אני  אפס.  קשה  לי  להודות  על  האמת  שקיים  אצלי  החיסרון  הזה  ,אני  רוצה  להרגיש  בעל  ערך  וחשיבות.

קיים  מקרה  גם  שאדם  מתכחש  למעלות  שלו, ליתרונות. מדוע ?

1.  הוא  לא  מכיר  שהן  קיימות  ,הוא  לא  חווה  אותן,  הוא  עדיין  לא  מכיר  בערך  עצמו.

2.  כשאדם  לא  מסוגל,  מפחד  לראות  את  מעלותיו  ,אומרים  לו  שיש  לו  כשרונות  כאלה.

3.  כאשר  אדם  תמיד  שמע  רק  ביקורת  קטלנית,  תמיד  נכשל,  תמיד  נתנו  לו  גישה  שלילית . הוא  התרגל  פנימית  לראות  את  עצמו  כזה  מפסידן,  נחות.  הוא  התרגל  כבר  להרגיש  ,"לא  שווה"  כזה.  במצב  כזה  קשה לו  מאוד  להשתנות  הוא  תקוע  בתוך  מצבו,  הוא  לא  מכיר  מציאות  אחרת.

 

העבודה  שלנו-  להסתכל  באמת  מי  אני  -   תסתכל  על  עצמך  כמו  שאתה  באמת.

כשאדם  לומד  חסידות  - עיקרה  לגלות  לנו  איפה  אנו  באמת  חיים ,מה  המציאות  הפרטית  שלנו  והכללית ?  ללמוד  שיש  בנו  ערך  ייחודי אמיתי  אינסופי  שה'  הכניס  בנו.  עליך  לדעת  שיש  בך  נשמה  אלוקית  שהיא  "חלק  אלוק  ממעל  ממש"

מה  זה  אומר  לנו ?  שיש  לחיים  שלנו  חשיבות  מאוד  מאוד  גדולה . היא  נובעת  מכך  שהקב"ה  מחשיב  אותי  כי  חלק  ממנו  מתגלה  דרכי.  פירושו-  שיש  לך  תפקיד  חשוב  כלפי  הקב"ה.

האדמו"ר  הזקן  =  האדמוה"ז   בספר  "ליקוטי  תורה"  אומר  שלכל  אחד  יש  נקודה  ייחודית  שלא  קיימת  באף  אחד  אחר.

בפרקי-אבות  כתוב: "הווה  שפל  רוח  בפני  כ ל   אדם" -  מה  המשמעות ?

בתניא  פרק  ל' :  "בפני  כל  אדם  מ מ ש." - אל  תשלה  את  עצמך  כשאתה  מסתכל  על  יהודי  אחר  שזה  סתם  שאומרים  תהיה  שפל-רוח  בפניו.  כי  יש  בו  עניין  ייחודי  ,יש  בו  מעלה  שקיימת  רק  בו. ולא  קיימת  באף  אחד  אחר.  אתה  צריך  לקיים  את  זה  כלפיו  והוא  צריך  לקיים  את  זה  כלפיך.

לכל  אחד  יש  מעלה  ייחודית  שהוא  מעל  כולם,  כל  הנשמות  של  ישראל  הן  כמו  מ ע ג ל  -  כל  נקודה  במעגל  היא  הכי  למטה  וגם  הכי  למעלה  ביחס  לכל  שאר  הנקודות.  לכל  אחד  יש  מעלה  ייחודית  שהוא  מעל  כולם,  וגם  יש  לו  חסרונות  שהוא  מתחת  לכולם.

אתה  צריך  לדעת  שיש  לך  תפקיד  בעולם  שרק  אתה  יכול  לעשות  אותו.

 

העולם  נברא  בשביל  עם  ישראל  -  600  אלף  נשמות  כלליות,  שעמדו  במעמד  הר-סיני.  כל  נשמה  כללית  מתחלקת  לעוד  600  אלף  ניצוצות  - נשמות.

זה  מס'  הנשמות  לכל  הדורות  כולם.

כל  נשמה  יש  לה  חלק  בעולם  שנברא  בשבילה,  ורק  היא  יכולה  לתקן  אותו.  "חייב  האדם  לומר  בשבילי  נברא  העולם" - כתוב  במשנה.

רק  כך  האדם  יכול  להבין  מה  תפקידו  ושליחותו  באמת-  שרק  הוא  יכול  לעשות.  גם  ניתנו  לו  כוחות  משמיים  - כוחות  נשמה  ייחודיים  וערכיים.

הקב"ה  נותן  לאדם  תפקיד  מסויים  וגם  את  הכוחות  למלאות  את  אותה  שליחות  ותפקיד.  "כשם  שפרצופיהם  אינם  דומים-  כך  גם  דיעותיהם  שונות".

לכל  אחד  יש  פרצוף  שונה  לגמרי. גם  המבנה  הנפשי-  פנימי  של  כל  אחד  שונה  מאחר.

לכולנו  יש  מידות  שוות-  אך  באיזון  שונה,  בהרכב  שונה. 

 

זה  צריך  לתת  לו  תחושת  ערך  פנימי  שהוא  שמח  במעלות  שלו  ,זה  עוזר  לו  לפעול  ולהתקדם  בעולם.  לא  להתעלם  מהמעלות  שלו  ,לא  להתכחש  לטוב  שבו.  אתה  צריך  ללמוד  "לאהוב  את  עצמך"-  אך  לא  באהבה  עצמית  אגואיסטית.

אדם  צריך  להאמין  בעצמו , בכוחותיו,  במה  שהקב"ה  נתן  לו.  וזה  נותן  לו  את  המפתח  "להאיר"  בעולם,  להשפיע,  לממש  את  תפקידו.

 

באותו  אופן  האדם  צריך  להסתכל  על  חסרונותיו-  עליו  לדעת  שיש  לו  גם  נפש  בהמית עם  יצר  הרע,  ויש  בה  מידות  לא  טובות  כמו:  עצלנות,  ליצנות,   כעס,  פטפטנות  ורכילות  וכו'.   עליו  לעבוד  על  המידות  הללו  ולשפר  אותן.

עלינו  לא  להיבהל  מהחסרונות  שלנו  אלא  לראות  בהן  א ת ג ר  .  זה האתגר  שנתן  לי  הקב"ה  כדי  להתגבר  עליהן  ולשפר  אותן.

                                                      

הקב"ה  ברא  את  האדם  הראשון  בגן  עדן  כמושלם-  יציר  כפיו  של  הקב"ה.  הוא  האיר  כגלגל - חמה,  כולו  היה  אור. ובתוך  השלימות  הזו,  שם  ה'  גם  נחש  בגן-עדן,  כדי  שיהיה  לאדם  אתגר  כדי  להתגבר  עליו. כדי  להכניע  אותו-  זו  התמודדות  אמיתית.

מאחר  והאדם  חטא  בחטא  עץ   הדעת  -  נכנסה  בו  ובעולם  קליפת  נוגה  שבה  מעורבבים  ביחד  טוב ורע.

 

האדם  במשך  חייו  יכול  לפתח  את  המידות  הטובות  שלו  ויכול  גם  לפתח  את  מידותיו  השליליות ממש  כפי  שהוא  מפתח  שרירים  בגוף....

אדם  שמשתמש  הרבה  במידה  מסויימת  -  מצליח  להגדיל  אותה.  באם  לא  השתמש  בה  -  המידה  מתנוונת.

לדוג'  ככל  שאדם  כועס  יותר  כך  הוא  מגדיל  את  מידת  הכעס  שבו. והמידה  הזו  מפותחת  אצלו  יותר.

כל  פעם  שאדם  עושה  "אתכפיא"  וכופה  על  הנפש  הבהמית  את  שלטון  היצר  הטוב,  כל  פעם  כזו  של  מאבק  הוא  מצליח  להחליש  את  המידה  הרעה.

במיוחד  אם  עושים  את  העבודה  הזו  מתוך  שמחה -  אז  המידה  הרעה  נחלשת  ממש.

 

במשך  היום  המוח  שלנו  טרוד  במציאות  החיים  ולא  בהסתכלות  האמיתית  שלי  על  עצמי.  אנו  טרודים  בלרצות  משהו,  או  בכעס  על  מישהו, 

האדם  מתחיל  ללמוד  להסתכל  על  עצמו  - מי  אני ?  לעשות  חשבון  נפש  עצמי.   האפשרות  לעשות  את  זה -  כשאדם  מפנה  לעצמו  זמן  -  יכול  בזמן  תפילה.  בחסידות  מבואר  שהאדם  עומד  בתפילה  מול  ה'  ומברר  את  עצמו.,  את  המידות  שלו.

כי  הוא  מבקש  מה  חסר  לו  כדי  לשנות  מידותיו.  ורוצה  למלאות  חסרונותיו.  האדם  חושב  מה  חוסם  אותו,  מה  הוא  מסוגל  וכך  להתחיל  לעבוד  על  עצמו.

עליו  להכיר  את  שני  הצדדים  שבתוכו.  ולפעול  עם  עצמו  בתוך  העולם.

יכול  להיות  שהאדם  לא  יודע  מה  תפקידו  הייחודי.  אך  לפחות  יידע  בוודאות  שיש  לו  תפקיד  בעולם.

שלב  2.-

לפעמים  לאדם  קשה  לעשות  סדר  במחשבותיו. אחת  העצות  בחסידות  היא -  שניים  שמדברים  בעבודת  ה'.-  יש  שתי  נפשות  אלוקיות  נגד  נפש  בהמית  אחת. אדם  חוטא  בשביל  עצמו-  כשאדם  חוטא  הוא  עושה  את  זה  לאינטרס  האישי  שלו.  אם  הוא  גונב-  זה  לעצמו  וכן  הלאה.

הנפש  הבהמית  היא  מומחית  בלהטעות  אותנו  . אך  כשאדם  מדבר  עם  השני  זה  עוזר  לו  להתרכז  ותוך  כדי  דיבור  יכול  לקבל  תמונה  יותר  נכונה  ואמיתית  על עצמו.

 

יש  עוד  דרך  לשבת  עם  עט  ונייר  ולהעלות  על  הדף  את  יתרונותיו  וחסרונותיו. עצם  הכתיבה  עוזרת  לאדם  לראות  תמונה  יותר  ברורה  על  עצמו.

 

שלב  3.-   קודם  כל,  על  האדם  לפנות  את  הפסולת  היותר  גסה  -  כל  מיני  מנהגים  גסים  ןלא  טובים  שהוא  רגיל  בהם :  כמו  לכעוס,  לקלל,  לרכל,  לגנוב..

אח"כ  האדם  מנקה  את  הרבדים  היותר  עדינים  של  עצמו.  רובד  פנימי  יותר  ויותר  כל  אחד  לפי  דרגותיו.

כשאדם  מודע  למצבו-  אח"כ  האדם  "נותן  לב"-  כשגילית  שחסר  לך  דברים  -  הכרת  הבעיה  זה  כבר  שלב  חשוב,  אדם  שלא  מכיר  בעיותיו-  הוא  חולה.

אדם  שהוא  בריא-  הוא  מכיר  את  בעיותיו  ועובד  עליהם.  כי  לכולם  יש  חסרונות.

 

שלב  4.-  נותן  לב -  דואג  למלאות  את  החסר.=  שאיפה  פנימית  לשינוי  שיהיה  יותר  טוב.  אסור  להרגיש  מיואשים  גם  אם  ניסינו  רבות  ונכשלנו  בעבר.  אין  את  המושג  "מקרה  אבוד"  אתה  צריך  להיות  איכפתי  ורוצה  לשנות.  זה  ייתן  לך  את  הכוח  לשנות.  מה  שמאוד  עוזר -  זו  השמחה.

צריך  חשק  ומוטיבציה  להילחם  עם  היצר  הרע.  אפילו  מישהו  חלש  אבל  יש  לו  הרבה  חשק  לנצח  -  הוא  אכן  ינצח.

כי  השמחה  מובילה  לזריזות  ואז  ניתן  לנצח.  העבודה  הזו  של  האדם  בשיפור  מידותיו  הרעות  זה  נותן  לקב"ה  את  הנחת-רוח  הכי  גדול.

 

פרק  כ"ז  בתניא-  כשכופים  את  הקליפה,  הסיטרא  אחרא  . השבח  הזה  גדול  יותר  מהכל.  קצת  לרצות  לכפות  את  הקליפה-  זה  כופה  אותה  ועושה  נחת-רוח  לה'.  זה  גם  ייתן  לך  כוחות  פנימיים  לעשות  הרבה  הרבה  יותר. ע"י  ההתגברות  על  כל  קושי  אנו  ניפתח  ונתקדם.

 

שלב  5.-  אח"כ  מרבה  במשמעת  בדרך  של  קבלת  עול.  עכשיו  אני  מקבל  עליי  לעשות  את  זה  -  גם  אם  אחשוב  מחשבות  זרות.  גם  אם  אני  לא  מבין  למה  - אני  מקבל  על  עצמי  לעשות  בקבלת  עול.

 

לקבלת  עול  יש  כוח  מאוד  גדול.  המעשה  הטוב  שנעשה  בדרך  של  קבלת  עול  הוא  מגיע  יותר  גבוה.  מעורר  בתוכו  את  הכוחות  של  "הכתר"  את  הכוחות  הנסתרים  של  הנפש.  זה  כמו  מפתח  לגלות  את  הכוחות  שמעבר  לש כ ל .

 

הרמב"ם  בהילכות- דעות  אומר :  לעשות  הרבה  פעולות  במידה  ההפוכה.  אם  אתה  קמצן-  תיתן  ותפזר  הרבה  צדקה  בלי  חשבון  לאחר  כמה  זמן  תגיע  למידה  ממוצעת  ולא  תהיה  קמצן  וגם  לא  פזרן  מדי.

כאשר  אני  עושה  עוד  פעולה  ועוד  פעולה  כדי  להתגבר  על  הקמצנות.  "לא, אני  דווקא  אתן,"  אחרי  המעשים  נמשכים  הלבבות.  ואז  מכניעים  את  אותן  מידות  לא  טובות.  יש  כוח  למעשה  הטוב  להכניע  את  השורש  של  ספירת  ה"כתר".  הכוח  העוצמתי  של  השינוי  זה  דרך  המעשה.                                     

                                 השיעור  לקוח  משיעורו  המאלף  של הרב  ערד  מרחובות 

                                  מקווה  שתיהנו  מדבריו  כמו  שאני  נהניתי  ..........