יהדות | המאור | הרבי מליובאוויטש | חסידות | פנימיות התורה | סיפור אישי | חזרה בתשובה

בבית צנוע בעיירה אוקופ התגוררו ר' אליעזר ואשתו שרה. הם היו ידועים כאנשים בעלי נפש טובה. לא אחת פנו אנשי המקום, אל רבי אליעזר בבקשה שיתפלל עבור חולה או נצרך. 'תפילותיו מתקבלות בשמים' אמרו האנשים. הם לא יכלו לדעת כי רבי אליעזר היה אחד מהצדיקים הנסתרים.

רבי אליעזר התפרנס מחנות לממכר לחם. נוהג היה לחלק ככרות - לחם רבות לעניים חינם אין כסף. בחנותו היה שוהה שעות מעטות ביממה. את רוב זמנו הקדיש ללימוד ולעבודת ה'. רעייתו היתה עוסקת בתפירה ובתיקון בגדים.

גם היא לא נטלה שכר מהמשפחות הנזקקות שמסרו לה עבודות תפירה. כתוצאה מכך פרנסתם לא היתה רבה. אך למרות זאת הצליחו לחסוך מדי חודש בחודשו סכום כסף כלשהוא שעם השנים הצטבר לסכום נכבד למדי.

רק צל כבד אחד העיב על אושרם. זה שנים רבות הם נשואים ועדיין לא זכו להיפקד בפרי בטן. כמה בכו כמה התפללו כמה התחננו לה' ובכל זאת לא נושעו.

יום אחד ישבו בני הזוג בביתם והירהרו על מר גורלם. " למי אנו עמלים כשאנו הולכים בלי ילדים ואין לנו בן שיירש אותנו." אמר רבי אליעזר לאשתו . הוא הציע הצעה : לקחת את כל הכסף שצברו עם השנים ולהקים בו מפעל של חסד.

רבי אליעזר ואשתו החליטו להפוך את ביתם לבית הכנסת - אורחים אשר כל אדם שמזדמן לעיר ואין לו היכן ללון, יוכל לבוא לביתם ולאכול וללון שם. הם הוציאו את חסכונותיהם וקנו מיטות וכלי בית נחוצים. כדי להפוך את ביתם הפרטי לבית הכנסת אורחים.

מהר מאוד התפרסם שימעו של הבית הנפלא הזה. כל אדם שהיה נכנס אל הבית היה יכול להשביע את רעבונו ולקבל מיטה מוצעת .אך יותר מכל נהנו האורחים מהיחס החם והמסור שזכו לו מבעלי הבית.

ר' אליעזר ושרה דאגו לכל מחסורם של אורחיהם וטיפלו בהם באהבה ובשמחה. לכולם ציפו פינה חמה ויחס אישי ולבבי.

היה זה בעת אחת מסעודות יום השבת, בביתם של אליעזר ושרה ישבו אורחים רבים סביב שולחן שבת הרחב. השולחן היה מכוסה במפה צחורה ומטעמים כיד המלך גדשו אותו. הרגשה שבתית עילאית שררה בבית.

בפתח הופיע אורח זר שאיש מבין הנוכחים לא הכירו. האיש נכנס פנימה נטל לעצמו כסא והתיישב ליד השולחן.

עצם הופעתו הפתיעה את כולם שכן, מנין כבר יכול יהודי להגיע בעיצומו של יום השבת, בעיירה כה קטנה שכולם מכירים בה את כולם. ???

אך בעל הבית התעלם ממבטיהם התמהים של המסובים הנעוצים בזר. הוא קם מכסאו וניגש אל האורח. "האם כבר קידשת היום"? שאל אותו בפנים מאירות.

משהשיב האיש בשלילה הביא לו רבי אליעזר בעצמו בקבוק יין משובח וגביע. לאחר מכן, הוסיף ר' אליעזר להתעניין בו ולדאוג לכל צרכיו. לכל אורך הסעודה.

עתה הופנו מבטיהם התמהים של האורחים הרבים למארחם. הייתכן שאיש זה שללא ספק חילל את השבת והגיע ממסעו ביום המנוחה הקדוש, יזכה לכבוד הרב שנוהג בו בעל הבית ?

בשלב מסוים אף היה מי שהעיז ושאל את השאלה הזאת את ר' אליעזר בעצמו. אולם ר' אליעזר העדיף למלא את פיו מים ולא להשיב על השאלה הבלתי מנומסת.

הוא פצח בזמר לשבת. שהשכיח לרגע את העניין והחזיר את המסובים לאוירה המרוממת ששרתה על הנוכחים

מנהג היה בידיו של ר' אליעזר שכל אורח שבא כדי להתארח על שולחנו בשבת, הוזמן להישאר בביתו לפחות עד ליום ראשון אחר הצהריים. כך גם נהג עם האורח הזה. לאחר הסעודה הציע לו מיטה למנוחה והזמינו להישאר עימו ככל שיחפוץ. האיש לא הירבה לדבר וקשה היה לדעת אפילו אם הוא מעריך כראוי את יחסו המיוחד של בעל הבית כלפיו.

ואכן האיש נותר בבית ר' אליעזר עד ליום ראשון אחר הצהריים. כשעמד לצאת לדרכו נפנה ר' אליעזר ללוותו. ואז לפני שעמדו להיפרד פנה אליו לפתע האורח ופתח את סגור פיו. "דע לך כי אני הוא אליהו הנביא. נשלחתי אליך בשליחות מיוחדת על מנת לנסותך".

"ובכן דע לך כי המעשים הטובים שאתה ורעייתך עושים חוללו רעש גדול בשמים, מלאכי סנגוריה שנוצרו ממעשיהם הטובים של בני הזוג המליצו טוב בעדם וביקשו למלא את משאלת ליבכם ולזכותכם בילדים משלכם.

לעומתם טענו המקטרגים ' מנין לנו שהם עושים את מעשיהם לשם - שמים ולא לשם התפארות וכבוד ? נקבע אפוא שאתם תעמדו בנסיון שיוכיח באיזו מידה אכן מקיימים אתם את מצוות הכנסת אורחים לאמיתתה.

'אני נשלחתי כדי לנסותך'. ואמנם עמדת היטב בנסיון. כאשר חרף הופעתי החשודה בתוך השבת, ולמרות מבטיהם והערותיהם של כל אורחיך קיבלת את פניי בסבר פנים יפות ודאגת לי לכל צרכיי.

הריני לבשרך שבקרוב תזכו אתה ורעייתך בבן שיאיר את שמי העולם היהודי באור מיוחד שלא היה כמותו'.

אליהו הנביא הפסיק לרגע ואחר המשיך: "וכשיגיע בינכם לגיל שנתיים וחצי תאמרו לו את הדברים הבאים: ה' אלוקים הוא אלוקי השמים והארץ - ממנו יתברך תירא ולא משום בריה אחרת בעולם" !!! בסיימו את דבריו אלה הסתלק לדרכו.

כעבור שנה זכה זוג הצדיקים לחבוק בן ונקרא שמו - ישראל. הוריו לא זכו להינות זמן רב בחברתו. האם נפטרה בהיותו פעוט. וכעבור שנים אחדות נפטר גם אביו. אך הילד הזה גדל ונתפרסם כרבי ישראל בעל - שם - טוב. הלא הוא מייסד תנועת החסידות.

לפני יותר מ- 400 שנה חי בצפת יהודי פשוט שעבד את בוראו בתמימות ובלהט. תפילות הסידור היו שגורות בפיו ומעבר להן כמעט שלא ידע מאומה. לעומת זאת היה מבורך במצוות ובמעשי חסד לרוב. את אלה התאמץ ככל יכולתו להסתיר מעיני הבריות.

מדי לילה נהג האיש לקום משנתו ולערוך 'תיקון חצות' על חורבן בית המקדש בבכיות ובתחנונים. הוא ביכה את גלות עם ישראל וייחל בכל מאודו לגאולתו. לילה אחד כשסיים את עריכת ה'תיקון' ,שמע האיש נקישות קלות על דלת ביתו. הוא ניגש אל הדלת ושאל 'מי שם'? "אליהו הנביא" השיב לו הקול.

היהודי התמים קיבל את התשובה כמות שהיא. וללא כל פקפוק פתח את הדלת לרווחה. לפניו ניצבה דמות הדורת פנים וקורנת. "דע לך כי בשמים התרשמו מאוד ממעשיך הטובים . מסיבה זו אף שלחו אותי לכאן כדי שאפקח את עיניך ואלמדך סודות התורה" אמר אליהו הנביא.

האיש הנפעם הביט מוקסם בדמות שלפניו כלא מאמין. הוא אמנם לא הבין רבות בתורה וודאי שלא בסודותיה.

אך העובדה שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו עתיד להיות המורה שלו, העבירה צמרמורת בכל גופו.

"רק תנאי אחד מבקש אני להתנות איתך קודם לכן" הטעים אליהו הנביא ואמר "עליך לגלות לי את המעשה הטוב והמופלא שביצעת ביום הגיעך למצוות, ושבגללו בעיקר הוחלט לשלוח אותי".

היהודי היה נבוך מן ההתניה הפתאומית ואכזבה קשה מילאה את ליבו. "אם כן לצערי, איאלץ לוותר על כל הסודות והרזים הנפלאים שעמדת לגלות לי" אמר. "כל ימיי הדריכני אבי לצניעות מוחלטת והזהירני לבל אשתף אף אחד אפילו לא בידיעה בלבד במעשיי הטובים.

" על המצוות שאתה עושה צריך לדעת אך ורק הקב"ה בעצמו." נהג אבי להוסיף ולומר לי תמיד. 'אינני יכול הבן אותי אליהו הנביא פשוט איני יכול'.... חתם היהודי את דבריו בנימה מתנצלת.

באותו רגע ממש נעלמה מעיניו של היהודי הצפתי דמותו הזוהרת של אליהו הנביא. הוא התיישב על מקומו כמי שהותש ממסע ארוך ומעיניו פרצו דמעות. מצד אחד היה גאה בעצמו על שעמד בפיתוי ונשאר נאמן למורשת אביו ולצניעותו. אולם מצד שני הוא לא היה שלם עם בחירתו להעדיף את מה שנראה לו כנכון לעשות מגילוי אליהו הנביא.

בינתיים חוללה התנהגותו של היהודי הפשוט רעש גדול בעולמות העליונים. הכל נפעמו והשתוממו לנוכח נכונותו לדחות אפילו את אליהו הנביא ובלבד שמעשיו יהיו לשם שמים.

לאחר דיון ממושך הוחלט בבית דין של מעלה כי אליהו הנביא ישוב ויתגלה אל האיש כדי לגלות לו את סודות התורה. והפעם בלי תנאים.

ואמנם כך היה. למחרת היום שוב נשמעו נקישות על דלת ביתו של היהודי. בעת שסיים לערוך 'תיקון חצות'.

היה זה כמובן אליהו הנביא. מאותו לילה ואילך נעשה אליהו הנביא אורח קבוע בביתו של היהודי מצפת.

בכל פעם לאחר חצות הלילה ובתום עריכת ה'תיקון' היה מגיע לביתו ולומד עימו תורה.

בתוך תקופה קצרה, עלתה רמת ידיעותיו התורניות של היהודי ,הוא נעשה תלמיד חכם ובעל סוד. אך גם במצבו זה הוסיף לשמור על צניעותו המופלגת. עד יום מותו לא ידע איש על השינוי העצום שעבר עליו ועל אורחו הלילי הקבוע.

לאחר שנפטר ועלה למרומים ביקשו בבית דין של מעלה, להעניק ליהודי מצפת שכר ראוי על כל מעשיו וצידקותו בעולם הזה. במיוחד חיפשו דרך להיטיב עימו בתמורה לצניעות הרבה שבה נהג להסתירם מעיני הבריות. לבסוף הוחלט כי האיש יירד לעולם פעם נוספת .אך הפעם כצדיק גדול אשר שמו יילך לפניו בכל קצוות תבל. בזכות דרך חדשה בעבודת הבורא שייסד שתכשיר את העולם לקראת הגאולה.

את הסיפור הזה סיפר הצדיק "אדם בעל שם". שהיה מנהיגם של הצדיקים ה'נסתרים' בתקופה שקדמה לגילוי החסידות . -סיפר לתלמידו רבי ישראל בעל שם - טוב. " ואתה זכית שנשמתך היא נשמת אותו יהודי צדיק מצפת". חתם רבי אדם את דבריו לתלמידו הגדול וממשיך דרכו.

תלמידי הבעש"ט כבר היו רגילים לפעולות שונות מצד רבם, שלא תמיד היתה כוונתן נהירה להם מיד בראשיתן. לכן כשהביע הבעש"ט את משאלתו לשבות את השבת הקרובה בישוב פלוני, לא היה בכך כדי להפתיעם. איש מהם לא שאל למטרת הנסיעה. מעולם לא העזו להתערב במעשי רבם, אלא אם כן החליט הוא בעצמו להביאם בסוד הדברים.

בעל האכסניה שבה בחרו להתארח קיבלם בשמחה ובכבוד רב. הוא שירתם במסירות ודאג לכל צרכיהם ביד נדיבה. את התפילות קיימו בבית הכנסת המקומי ביחד עם היהודים הפשוטים.

בעוד הבעש"ט ותלמידיו מתפללים בהתלהבות ובחום כדרכם, נערכה התפילה בבית הכנסת במהירות ובלא כל אווירת התעלות הראויה ליום השבת. חיש מהר נסתיימה התפילה ואנשי המקום מיהרו לבתיהם.

הצדיק ותלמידיו התפללו עוד שעה ארוכה ורק לאחר מכן פנו לסעודת שבת באכסניה. התלמידים היו מאוכזבים

מסיגנון התפילה חסר החיות שמצאו בבית הכנסת. ועדיין ניסו לתהות על פשר בחירת רבם לעשות את השבת

אולם הבעש"ט, דווקא הוא היה נתון במצב רוח מרומם. וכשמישהו מן התלמידים הזכיר בנימה ביקורתית את התפילה המהירה היסה אותו הצדיק. "אין אנו מסוגלים להעריך כלל נשמת יהודי ובמיוחד אין לנו כל מושג בערכה של נשמת יהודי פשוט ". אמר בפנים נוהרות " שוו בנפשכם נשמה שהיא חלק אלוק ממעל ממש "!

חבורת האורחים הנעלה בילתה עוד שעה ארוכה סביב שולחן השבת מתוך דברי תורה וענייני עבודת ה' מרניני נפש. לעת תפילת המנחה שבו אל בית הכנסת .עתה עוד יותר מאשר בערב ובבקר, היו עיני התלמידים פקוחות לרווחה בניסיון לזהות ביטוי כלשהוא לדברי השבח והזכות שהרעיף רבם על ראשי היהודים הפשוטים.

אך ככל שהירבו לחקור במבטיהם את באי בית הכנסת, כן נכזבה תוחלתם למצוא ביניהם איש מעלה המסתתר

מאחורי מסווה של אדם פשוט. הפשטות היתה אמיתית - הגינונים ,השפה המנהגים ואופן התפילה.

תחושה פנימית אמרה לתלמידים כי גם רבם עצמו שותף בדרך זו או אחרת לחיפושים אחר הסיבה שהביאתו למקום.... בעצמם שמעו לא אחת מפיו, כי לעיתים הקב"ה מזמן יהודי למקום מסוים מבלי שהוא עצמו יידע את הסיבה לכך. במקרה שכזה חובה על האדם להתאמץ במיוחד כדי לגלות את הסיבה ולבצע את תכליתה.

הם הבחינו כי גם רבם טרוד במחשבות וכי עיניו משוטטות כל העת סביב כאילו חיפש דבר - מה.

השמש עמדה לשקוע בעוד שעה קלה ועיניו הטהורות של הבעש"ט נישאו אל הרקיע שנשקף מבעד לחלונות האכסניה. ופתאום שקע בריכוז פנימי עצום כאילו התנתק לגמרי מכל הסובב אותו. שעה ארוכה נותר הבעש"ט נטוע במקומו משל האזין לקולות סמויים שרק אוזניו מסוגלות לקלטם.

לפתע התנער מתוך עצמו כל - כולו היה אחוז התפעלות "אה, איזו קורת רוח איזה תענוג עילאי יש עכשיו בשמי רום. - עונג שעולה ומגיע מיישוב זה דווקא אך את מקורו המדוייק טרם גיליתי....."

הבעש"ט מיהר לסיים את הסעודה השלישית, בירך על המזון עם תלמידיו ויחדיו שבו אל בית הכנסת.

כוכבים ראשונים כבר נראו בשמים אך להפתעת הפמליה בית הכנסת נמצא ריק לגמרי מאדם. "מה זאת ? תמהו. 'מדוע מתמהממים האנשים לתפילת ערבית'? הדבר התמיהם במיוחד שהרי מצורת כל יתר התפילות ניתן היה לשער כי גם תפילה זו תיערך במהירות רבה, מיד עם צאת הכוכבים . אולם החבורה שנכנסה פנימה

ואז זמן ניכר לאחר צאת השבת הופיעו מתפללי בית הכנסת בצוותא ותיכף מיד נעמדו להתפלל. ואכן גם תפילה זו לא היתה שונה מקודמותיה, בחפזונה ובסתמיותה.

מיד לאחר תפילת מעריב ניגש בעל האכסניה והתנצל לפני הבעש"ט והתלמידים על שנעדר מן האכניה בסעודה השלישית ועל כן לא היה יכול לשרתם. " מנהג קבוע לנו ביישוב זה שנים רבות לסעוד את הסעודה השלישית בצוותא " אמר.

למשמע הדברים הללו נדרך הבעש"ט " סעודה משותפת זו מה טעמה "? שאל. בעל האכסניה נבוך קמעה.

"האמת ? אף אני עצמי איני בקי בפרטים. אך אולי אדם זה שהנהיג את המנהג בישוב יוכל לספר בכבודו"

חיש קראו הבעש"ט והחל לחקרו בעניין . היהודי התבלבל לנוכח ההתעניינות שעורר בלא כל כוונה אצל חבורת האורחים הנכבדה. "מקווה אני שלא תלעגו לי למשמע דבריי" פתח ואמר כמהסס.

" ןבכן לפני שנים אחדות התארח ביישובינו דרשן, פה מפיק מרגליות. בשבת אחה"צ לאחר תפילת המנחה, עלה על בימת בית הכנסת והירצה את דרשתו שעה ארוכה.

אינני זוכר את כל דבריו וגם בשעה שנאמרו לא הבנתים על בוריים. אולם דבר אחד שאמר נקלט אצלי היטב.

" אין בפי מילים לתאר את ההתרגשות שמילאה אותי לנוכח הידיעה המרעישה בדבר אותה נשמה נוספת המגיעה אלינו בשבת. אחר כך הסביר עוד כי מיד עם צאת השבת עוזבת הנשמה היתרה את גופינו ושבה למרומים.

" באותה שעה צפה ועלתה לנגד עיניי דמות אבי נ"ע, אף הוא כפרי פשוט כמותי היה. נזכרתי כיצד כל שנותיו האחרונות עלי - אדמות העסיקה אותו משאלה אחת ויחידה. שבבוא הזמן להסתלקות נשמתו מן העולם יתרחש הדבר בנוכחות עדה של עשרה יהודים. והוא אכן זכה להתגשמות משאלתו ובעת שעלתה נשמתו למרומים עמדו סביב מיטתו עשרה יהודים."

אותו יהודי היה נרגש מאוד ובתארו את רגעי הפטירה של אביו עמדו שתי דמעות גדולות בזויות עיניו.

הוא המשיך " באותה שעה אמרתי בליבי אם כ"כ חשוב היה הדבר לאבי שקיבל זאת מאבותיו, מדוע אפוא ייגרע חלקה של הנשמה היתרה העוזבת את גופינו בכל מוצא"ש ?

מדוע לא נדאג גם אנחנו לכך שרגע יציאתה מן הגוף יתרחש במעמד עשרה יהודים לפחות ?

ומאז הנהגתי בקהילתנו מנהג - בכל שבת קדש מסובים כל בני הישוב בצוותא לסעודה שלישית הנערכת בביתי .

אנחנו אוכלים שותים מענגים את מה שנותר מהשבת, ובין לבין קורא אחד מאיתנו פרק תהילים ,האחר משמיע אימרה נאה וכן הלאה. כך אנו יושבים ומאריכים בסעודה עד שכבר ברור לנו בוודאות כי השבת יצאה ועימה גם

" נמשכתי אל מקור התמימות והקדושה האצור במנהגם הנעלה של יהודים פשוטים ונפלאים אלה ".

ואומרים כי החל מן השבת ההיא החל הבעש"ט לערוך את הסעודה השלישית בבית המדרש. ביחד עם החסידים כולם. מנהג שהוריש לחסידיו בכל הדורות הבאים עד עצם היום הזה.

רבה של לבוב הגאון הרבי יעקב - יהושע ,מחבר הספר "פני יהושע" היה בעיצומו של שיעור רחב היקף ורב עומק לפני תלמידיו. פתאום נכנס אדם אל בית המדרש התקרב אליו ולחש על אוזנו "יהודי אחד ממתין לך בחוץ ומבקש לומר לך דבר סתר חשוב ביותר ".

הגאון שלא היה רגיל להפרעות באמצע שיעוריו דחה את האיש מעל פניו. "אמור לאותו אדם כי יבוא אליי בדברו הדחוף לאחר השיעור ואל יבטל תורה של רבים"

אך כעבור רגע שב האיש מן החוץ וקרב אל הגאון. "הוא אומר כי הנושא דחוף ביותר ודוחה אפילו תלמוד תורה של רבים " לחש שוב.

הגאון העווה פנים חמוצות על שנאלץ להפסיק את שיעורו. הוא לא הכיר את האיש שלפניו אבל משהו בדמותו של האיש ריתק אותו. " יידע כבודו כי השוחט החדש שהצטרף לא מזמן לבית המטבחים של לבוב מאכיל את ההמון בטרפות." אמר ובעוד הגאון הנדהם בורר את מילות תגובתו, הסתובב האיש ופנה לדרכו.

עוד באותו יום קיים רבה של לבוב חקירה ודרישה ואלו העלו כי דברי האזהרה של האלמוני אכן נכונים היו.

ידיד קרוב היה לו לרב, ושמו ר' דב - בער. האיש היה גאון מופלג בנגלה ובנסתר והתגורר במעזריטש.

את גאונותו הצליח להסתיר מידיעת הרבים ורק קומץ של ידידים קרובים גאונים בתורה ידעו עליה.

בנוסף לאהבת התורה וללמדנות העצומה של שניהם, איחדה את רבה של לבוב ואת ידידו ר' דב-בער .

התנגדותם המשותפת לדרך החסידות שעשתה אז את צעדיה הראשונים בעולם, התנגדותו של ר' דב-בער אף עלתה על זו של חברו והוא היה קיצוני בה. בכל עת שהוזכר שמו של הבעש"ט וחבריו היה אוטם את אוזניו כדי לא לשמוע.

באחת ההזדמנויות אף אמר לידידו הגאון מלבוב כי יש לו לא פחות ממאה קושיות על דרך החסידות.

חלפו מס' חודשים מאז אותה פגישה עם האלמוני שהזהיר מפני השוחט החדש בעיר.

" בפעם הבאה שיפגוש כבודו בידידו ר' דב-בער ימסור לו בשמי כי לא יזכה לרפואה שלימה אלא אם כן יבוא אליי".

שוב לא הספיק הגאון להוציא מילה מפיו וכבר נעלם האיש מפניו. חשד עמוק התעורר אצלו כי האלמוני הוא לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו ובעצמו.

באותה עת החל ידידו ר' דב-בער לסבול ברגליו עד שנזקק לשני קביים. הרופאים לא הצליחו למצוא מזור למחלתו והוא סבל סבל רב. בני משפחתו שכבר הספיקו לשמוע על הבעש"ט ועל נפלאותיו הרבות דחקו בו לא פעם לנסוע אליו ולהתברך מפיו אבל הוא התנגד נחרצות.

כשהגיע כעבור זמן לבקר בבית ידידו הגאון סיפר לו זה על פגישותיו הלא - שיגרתיות עם האיש האלמוני ועל מה שביקש למסור לו במפגשם השני.

רבה של לבוב דחק בידידו לנסוע אל הבעש"ט " הן עפ"י דין תורה רשאי אתה בעניין שיש בו משום פיקוח נפש לדרוש אפילו באוב..." אך ר' דב-בער היה עיקש בהתנגדותו.

" ומה אעשה עם מאה הקושיות שיש לי עליו ? ומה יהיה על ביטול התורה שייגרם לי עקב הנסיעה אליו ?"

חלף עוד זמן ובינתיים הוסיף שמו של הבעש"ט להתפרסם בעולם כאיש קדוש ומופלא.

באחד הימים נתעורר בליבו של ר' דב-בער רצון עז לנסוע אליו כדי לתהות על קנקנו וכדי להציג בפניו את קושיותיו הרבות עליו ועל שיטתו.

פעמים רבות במהלך נסיעתו כבר ביקש לחזור מכוונתו וליסוב לאחור. אך לבסוף הגיע ר' דב-בער למז'יבוז'

אך למרבה אכזבתו בכל פעם שנפגשו פטרו הבעש"ט בסיפור נאה או באימרה חכמה.

בלילה האחרון לשהותו במזיבוז' הופיע משמשו של הבעש"ט על מפתן חדרו של ר' דב-בער. "הרבי ביקש לקרוא לכבודו ". אמר המשמש. ר' דב-בער שעסק אותה שעה באריזת חפציו הניחם מידיו והתלווה אל המשמש

הבעש"ט נח באותה שעה על מיטתו. "שמעתי שאומרים עליך כי יודע אתה ללמוד " אמר לר' דב-בער

" ובחכמת הקבלה בקי הינך גם כן "? שאל. "הן" השיב ר' דב-בער . פתח הבעש"ט ספר 'עץ החיים' שהיה לפניו והצביע על מאמר מסויים. " פרש לי את הדברים " ר' דב-בער נטל את הספר בידיו.

כשסיים אמר לו הבעש"ט : הפשט הוא כמו שאמרת אך לימודך הוא כגוף בלי נשמה " ר' דב-בער הופתע

," עמוד על רגליך" הורה הבעש"ט ואז פתח בדברי ביאור עמוקים ומופלאים שנתמשכו שעה ארוכה.

ר' דב-בער היה שבוי בקיסמם של הדברים והבין שבשום מקום אחר בעולם לא יוכל לשמוע דוגמתם.

הוא שלח את עגלונו עם הסוסים והעגלה בחזרה לביתו ונשאר לחסות בצילו של מי שהיה מאותו היום לרבו

כחלוף זמן הגיעה לאוזנו של הגאון מלבוב השמועה על הצטרפות ידידו הטוב ר' דב-בער לחבורת תלמידיו של

במיוחד סיקרן אותו עניין מאה הקושיות שהיו לו על החסידות. קם ונסע אל בית חברו שבמעזריטש.

" במחילה ממך הסבר נא לי רק כיצד התגברת על קושיותיך הרבות " שאל את ידידו. ר' דב-בער סיפר לו על אותו לילה שבו התכוון כבר לעזוב את מזיבוז' מלא אכזבה.

" כשהחל הבעש"ט לומר את דבריו התמלא החדר באש לוהטת. באותה שעה חשתי כאילו כל המלאכים והדרגות הרוחניות שעליהם דיבר. נמצאים עימנו בחדר.

ראיתי לפניי לא אדם אלא דמות של מלאך אלוקים. ולנוכח המראות והתחושות המופלאות האלה חשתי כיצד כל קושיותיי מתמוססות כלא היו ....."

לימים נתפרסם רבי דב-בער בתוארו " המגיד ממעזריטש" והיה לממשיך דרכו וממלא מקומו של הבעש"ט