ישנה  שגיאה  נפוצה  -  לאחל  אחד  לשני  "סופשבוע  נעים"   "הגיע  סוף  השבוע"    -   אך  זו  טעות.

כמו  כל  דבר  האמת  והשקר  ניגודיים  והפכיים  זה  לזה.

בעולם  השקר -  חושבים  שהשבת  היא  סוף   לכל  השבוע  שעברנו. 

למעשה  מי  הטביע  את  המושג  הזה  ?  כמובן  שלקחנו  את  זה  מן  הגויים  שאומרים  " have  a  nice  weekend "

אצלם  באמת  ה- week   ends.   אך  לא  אצלנו  היהודים  -

אצלנו  כמובן  המילה  'שבת'  -  מקורה  מכך  שהקב"ה  שבת  ממלאכתו  ביום  השביעי  ולכן  גם  אנו  ברואיו  ויצירי  כפו,  מצווים  לשבות  ולנוח  מעולם  המעשה.  כי  אנו  באמת  עולים  למדרגה  רוחנית  נעלה  יותר  כשנכנסת  השבת  אז  אנו  צריכים  להתאים  את  עצמנו  לעולם  שבו  אנו  חיים.

לכן  אם  אנו  יודעים  שבכניסת  השבת  העולם  כולו  מתעלה  לדרגה  גבוהה  יותר  -  לעולם  היצירה.

אז  אנו  נשבות  ממעשה,  וניכנס  לאווירה רוחנית  יותר  שמתאימה  לשבת.

כמו  סעודות  שבת  חגיגיות  עם  כל  המשפ',  זמירות  שבת  מענגות  {תשתדלו  לשבת  ליד  בן  המשפ'  המוכשר  יותר  בשירה  ובעל  קול  נעים  כזמיר .... }   וכמובן  הכי  חשוב  לימוד  התורה  -  כאשר  כל  השבוע  עסוקים  מתרוצצים  ועייפים,  קשה  להתפנות  בניחותא  ללימוד  { שמאמץ  את  השכל  }  לכן  בשבת  יש  לנו  אתנחתא  מכל  הריצות  והטירטורים   ואנו  יכולים  לשבת  בביתנו  כשספר  התורה  מולינו  ופשוט  ללמוד  -  ולהינות  מהמתיקות  והיופי  של  התורה.  ברגע  שמתרגלים  את  זה  כמה  שבתות  -  אח'כ  כבר  ישנו  רצון  וגעגוע  לחוות  את  הכיף  והתענוג  הזה  שוב...

בעולם  האמת  -  עולמו  של  הקב"ה  -  השבת  היא  ה ה ת ח ל ה   לכל  השבוע  שבא  אחריה.  כן,  היא  המקור  ממנו  יונקים  ברכה  וחיות  כל  ימות  השבוע  שבאים לאחריה.

השבת  -  היא  מקור  הברכה.

כגודל  שמירת  השבת  ששמרנו  בשבת  זו  וכגודל  העונג  שעינגנו  אותה  והידרנו  במצוות  השבת  וכו'  -

-  כך  יהיה  גודל  הפרנסה  והשפע  שיושפע  עלינו  ממרום.  כל  יום  מקבל  שפע  וחיות  מהשבת  שעברה  עלינו.  

ככל  שנענג  את  השבת  -  הרי  שנענג  גם  את  ימות  החול .  מה  הכוונה  ?

המילה  עונג  =  ענג.   אם  עינגנו  את  יום  השבת  באכילה  בשמחה,  זמירות  ולימוד  התורה -  הרי  שיהיה  לנו  שבוע  טוב  .הכל  יילך  לנו  'חלק'.  אם  לא  נבצע  'ענג'  -  הרי  שקיבלנו  'נגע'.

כלומר  נראה  'נגעים'  שונים  בימות  החול - כל  מיני בעיות  ועיכובים  ומניעות  וקשיים  שצצים  לנו  במשך  השבוע.

   

אם  תחשבו  על  זה  -  כל  מודל  תיאורטי שאנו  מכירים,  מורכב  ממקור  אחד  יחיד  שממנו  מסתעפים  שאר  הענפים

{ ולא  ההיפך }

-  אותו  דבר  המודל  של  השבת . -  השבת  היא בראש  וממנה  יוצאים  שישה  חיצים  שהם  ששת  ימי  החול. 

מה  עוד  שביום  השבת  העולם  כולו  עולה  מדרגה  לעולם  היצירה - לאויר של  עולם  גבוה  יותר  נעלה  יותר,  לכן  גם  ראוי  שהשבת  תהיה  המקור  וההתחלה  לכל  שאר  ימות  השבוע.

 

כשנכנסת  השבת  העולם  כולו  עולה  דרגה  -  מעולם  העשייה   לעולם  היצירה.   עולם  שהוא  בדרגה  רוחנית  גבוהה  יותר  הוא  גבוה  מבחינה  רוחנית,.   לכן  כשנכנסת  השבת  אנו

מרגישים  הרגשה  מיוחדת  כזו  של  קדושה  מיוחדת  שמרגישים  אותה  רק  בא"י.

בשום  מקום  אחר  בעולם  לא  תרגישו  את  האוירה  הזו  כמו  בארץ.

 

בצאת  השבת  הרבה  פעמים  יש  לנו  הרגשה  של  ריקנות,  עצבות  קצת,  צער  על  כך  ששבת  המלכה  עוזבת  אותנו.

זה  מפני  שהעולם  חוזר  בחזרה  לאטמוספירה  של  עולם  העשייה.  הוא  יורד  מעולם  היצירה  בחזרה  לעולם

העשייה  הגשמי  והחומרי.      כמו  כן,  הנשמה  ה'עודפת'   עוזבת  אותנו  עד  לשבוע  הבא.

כי  כשנכנסת  השבת  אנו  מקבלים  תוספת  נשמה  למשך  השבת.  עודף  נשמה  זה  נקרא  'נשמה  יתירה'.

על  כן  יש  לנו  צער  במוצא"ש  כשנפרדים  ממנה.

לכן  נהוג  לעשות  במוצא"ש  סעודת  'מלווה - מלכה'  = אנו  מלווים  את  המלכה  בצאתה.....     סעודה  זו  היא

סגולה  להינצל  מהייסורים  "עקבתא  דמשיחא"  = הזמן  שבו  אנו  נמצאים  וממתינים  לגאולה  השלימה.

 

כמו  כן  סעודה  זו  נקראת  " סעודת  דוד  מלכא  משיחא ".  סעודה  זו  מזינה  את  עצם  הלוז,  זו  העצם  שיש  לנו

בצוואר  מאחורה  העצם  הקטנה,  הבולטת,  זו  העצם  היחידה  שלא  מתפוררת  בקבר.  אלא  נשארת  תמיד  שלימה

ומחכה  ל'תחיית  המתים'"  שממנה  ייבנה  כל  שאר  הגוף  בחזרה  לחיים.                                                                 

 

אודות  יום  השבת  כתוב  בזוהר  "שמיניה  מתברכין  כולהו  יומין".  כלומר  שכל  ימי  השבוע  שלאחרי  שבת

מקבלים  ברכה  וחיות  מיום  השבת  שלפניהם.

זהו  אחד  הטעמים  למנהג  שהחתן  עולה  לתורה  לפני  החתונה.  לא  ביום  הקריאה  הסמוך  לחתונה.  כלומר,

יום  ב'  או  יום  ה'   שבו  קוראים  בתורה.

אלא  דווקא  ביום  שבת  שלפני  החתונה  כיוון  שיום  זה  כולל  את  כל  ימי  השבוע  שלאחר  מכן.

ומיום  שבת  זה  מתברכים  כל  ימות  השבוע  שלאחריה...