חז'ל  הפליגו  מאוד  במעלת  חג  הפורים  על  פני  כל  המועדים.

 

באומרם  שלעתיד  לבוא  כל  המועדים  יתבטלו  וימי  הפורים  לא  ייבטלו.

 

נשאלת  השאלה -  במה  עדיף  פורים  משאר  המועדים  ?   וכי  ההצלה  בימי  הפורים  היתה  גדולה  יותר

 

מן  ההצלה  מארץ  מצרים  ????

 

                                                  

ולהיפך,  הרי  בשאר  המועדים  אסורה  מלאכה  ביו'ט  [כמו  בשבת]  ואז  האדם  מרגיש  יותר  עילוי  וזמן 

 

ללמוד  תורה  להרגיש  רוחני  יותר,  ואילו  בפורים...........

 

מותרת  המלאכה  כמו  יום  חול.  הכיצד  אם  כך  פורים  נעלה  יותר  משאר  החגים  ?

 

בכל  אופן,  אומרים  שדווקא  שמחה  זו  היא  הקיימת  לעולם,  הניצחית.  ולא  תיבטל  גם  לעתיד  לבוא.

 

הנקודה  הנפלאה  המבוארת  במאמר  הנ'ל  היא  ::::

 

החידוש  שלעתיד  לבוא  הוא  שהאור  האלוקי  יתגלה  למטה  בארץ  הגשמית  דווקא.  ועומק  החידוש 

 

הוא  :::  'כלל  גדול  ופשוט  הוא  שעל  פי  סדר  והדרגה,  ישנו  גילוי  אור  אלוקי  גבוה  יותר  בעולמות

 

עליונים  מבעולמות  תחתונים,  ובודאי  יותר  מעולם  הזה  הגשמי  והחומרי.   כי  ככל  שהאור  יורד  למטה

 

יותר  הרי  הוא  הולך  ומתמעט.

 

 

המסקנה  הפשוטה  מכל  לעניין  עבודת  האדם  לה',  שככל  שהוא  מנותק  יותר  מענייני  העולם  הזה 

 

ומהגשמיות  הוא  יכול  להתקרב  יותר  לאור  הקדושה.

 

 

 

ואעפ'י  שרצונו  של  הקב'ה  הוא  שהאדם  יעסוק  בהמשכת  אור  הקדושה  בעולם,  לכן  ניתנו  לנו  המצוות

 

מעשיות,  אשר  קיום  רוב  המצוות  ,הוא  בחפצים  גשמיים  כדי  להמשיך  אלוקות  בתוך  גשמיות  העולם.

 

כמו  כן  נצטווינו  'וכל  מעשיך  יהיו  לשם  שמים'.  שהקב'ה  ברא  את  האדם  באופן  כזה  שמוכרח  לעסוק

 

בצורכי  הגוף  כדי  שעל  ידי  עיסוקו  בהם  לשם  שמים,  ימשיך  קדושה  בענייניו  הגשמיים  .

 

אך  מכל  מקום,  סוף  סוף  יש  בכך  ויתור  על  גילוי  אור  הקדושה.

 

 

וכי  אפש  לדמות  את  מצבו  הרוחני  של  אדם  הפרוש  לגמרי  מענייני  עוה'ז  ועוסק  כל  היום  בתורה

 

ועבודה,  עם  מצבו  הרוחני  של  אדם  העוסק  בצרכיו  הגשמיים  לשם  שמים  ?

 

 

מבאר  לנו  האדמו'ר  הזקן,  שכלל  גדול  זה  נכון  רק  לגבי  האור  האלוקי  המתלבש  בעולמות  ונבראים

 

שהוא  אור  מוגבל  ומתגלה  בסדר  והדרגה,  אך  לגבי  הקב'ה  בכבודו  ובעצמו  אין  שום  'עליון  ותחתון'  

 

=  הכל  שווה  ממש  לפניו  יתברך.  והוא  ית'  יכול  להתגלות  למטה  בעולם  הזה  הגשמי  בדיוק  כמו

 

בעולם  הכי  עליון.

 

 

אך  אדרבה  אמרו  רז'ל  -  'נתאווה  הקב'ה  להיות  לו  ית'  דירה  בתחתונים  דווקא'   זאת  אומרת.............

 

שלעתיד  לבוא,  'יקבע'  הקב'ה  את  'דירתו'  בעולם  הזה  התחתון  דווקא.

 

 

במילים  פשוטות  -  לעתיד  לבא  לא  יהיה  צורך  להתנתק  מגשמיות  העולם  כדי  ליהנות  מהאור  האלוקי

 

שיתגלה  אז.    כי  הגילוי  בכל  עוצמתו  ותוקפו  יאיר  בתוך  הגשמיות  עצמה,  לא  פחות  מהגילוי  בעולמות

 

עליונים  רוחניים,  ואדרבה  ביתר  שאת  ויתר  עוז !

 

 

 

 מכאן  המסקנה  הפשוטה  אשר  תובעים  מהאדם  אמביוולנטיות  ::::

 

עליו  האדם  כאשר  ימלא  כבוד  ה'  את  כל  הארץ,  הרי  חיים  גשמיים  וחיים  רוחניים  הם  כמו  כף  מאזניים

 

ואי  אפשר  לו  לאדם  להרגיש  באמת  אור  וטעם  רוחניים,  בחייו  בה  בשעה  שהוא  רודף  אחרי 

 

תענוגים  גשמיים  וראשו  נתון  בענייני  העולם  הזה.

 

 

יחד  עם  זאת  עליו  לדעת,    שהמטרה  הסופית  של  עבודתינו  בעולם  הזה,  היא  לעשות  לו  ית'  דירה

 

בתחתונים,  צריכים  לעסוק  בהרחבת  גבול  הקדושה,   הנקראת  בלשון  החסידות  'בירור  וזיכוך  העולם'.

 

כלומר  -  לפרסם  אלוקות.  בסביבתו  ובכל  העולם.  על  דרך  הנהגת  אברהם  אבינו  שהיה  היהודי

 

הראשון  שפירסם  את  הקב'ה  בכל  העולם.   'ויקרא  שם  בשם  ה'  אל  עולם'  ===

 

שהרגיל  את  הבריות  לקרוא  בשם  ה'.

 

וכך  סוללים  את  הדרך  לזמן  המיוחל  בו  נזכה  לגילוי  ה'  'עין  בעין'  במהירה  בימינו,  אכי'ר.