<<<  פרשת  ניצבים   >>>

 

שבת  זו  שונה  מכל  שבת  אחרת  הקודמת  לראש  חודש,  בעוד  שבכל  שבת  לפני

 

ראש  חודש  מברכים  את  החודש  החדש,  הרי  בשבת  זו  אין  מברכים  את  חודש  ת ש ר י.

 

מ ד ו ע  ?

 

את  סיבת  הדבר  ביאר  האדמו'ר  הזקן  ,בעל  התניא,  בשם  רבו  =  המגיד  ממעזריטש  [ששמע

 

זאת  מהבעש'ט ]  "החודש  השביעי  שהוא  החודש  הראשון  לחודשי  השנה,  ה ק ב " ה  בעצמו 

 

מברך  בשבת - מברכים.   היא  השבת  האחרונה  של  חודש  אלול.

 

וב כ ו ח  הזה  מברכים  ישראל  את  החודשים  -  אחת  עשרה  פעמים  בשנה. "

 

 

 

מהי  ברכתו  של  הקב"ה  ?

 

ברכה  זו  נאמרת  בקריאת  התורה  של  שבת  זו.   ",אתם  ניצבים  היום"    המילה  "היום"

 

מכוונת  לראש  השנה,   יום  הדין,  וכמו  שכתוב  "ויהי  היום"  ובתרגום  "והוה  יום  דינא  רבא"

 

= ויהי  יום   הדין  הגדול.   וכאן  מבטיח  לנו  הקב'ה  שבראש  השנה  "אתם  ניצבים"

 

קיימים  ועומדים  כלומר  'זוכים  בדין'.

 

 

 

 

 

ברכה  זו  היא  ברכה  כוללת  ומיד  אחרי  הכלל  באים  הפרטים  :  ראשיכם,  שבטיכם,  זקניכם 

 

ושוטריכם...........מחוטב  עציך  עד  שואב  מימך."

 

לאחר  הברכה  הראשונה  והכוללת  ,מפרטת  התורה  את  כל  הסוגים  שבעם  ישראל.

 

אשר  כולם  מקבילים  את  הברכה  המיוחדת  הדרושה  להם.

 

 

 

כל  הברכות  הללו  מיועדות  לתכלית  אחת -  "לעוברך  בברית  ה'  אלוקיך".

 

כריתת  ברית  היא  ביטוי  של  התאחדות,  כאשר  שניים  הכורתים  ברית  ביניהם  כאילו

 

נעשים  מציאות  אחת,  כך  צריכה  להיות  ההתקשרות  של  עם  ישראל  עם  הקב'ה,  יהודי

 

צריך  להרגיש  שהוא  והקב'ה  דבר  א ח ד.

 

 

 

 

 

 

המטרה  המרכזית  היא  לתת  לדברים  ביטוי  מעשי,  ברכותיו  של  הקב'ה  צריכות  להתבטא

 

בתוך  העולם  הזה  הגשמי,  בשפע  גשמי,  בהרחבה  גשמית.

 

כידוע,  הדין  של  ראש  השנה,  הוא  בעיקר  על  ענייני  העולם  הזה,  [  "אין  אדם  נידון  בראש

 

השנה  אלא  לענייני  העולם  הזה"]  לכן  באה  ברכת  ה'  דווקא  בצורת  שפע  גשמי.

 

 

 

 

כך  גם  בעבודת  ה' -  העיקר  הוא  שהדברים  לא  יישארו  במישור  הרוחני  אלא  יבואו  לידי  ביטוי

 

מעשי.  אמרו  חז"ל  :  "המעשה  הוא  העיקר".  לא  הכוונות  הן  העיקר  ,אלא  דווקא  קיום  המצוות

 

בפועל.  לכן  ההלכה  היא  שעל  ידי  כוונה  בלבד  אי  אפשר  לקיים  את  המצוות.

 

ואילו  ע'י  הקיום  המעשי  אפילו  בלא  כוונה,  יוצאים  ידי  חובה  [ אלא  שיש  צורך  גם  בכוונה

 

לשלימות  המצווה ].

 

 

 

 

 

ע'י  עבודת  ה'  כדרוש,  ובכלל  זה  עבודת  התשובה,  שעל  ידה  נעשית  כריתת  הברית  עם  הקב'ה

 

זוכים  לקבל  את  ברכותיו  של  הקב'ה  בשבת  זו,  ו'זוכים  בדין'  ואז  חודש  תשרי  נעשה

 

"המשובע  והמשביע  ברוב  טוב  לכל  ישראל  על  כל  השנה ".

 

 

 

 

 

ובפשטות  -  ברכת  כתיבה  וחתימה  טובה  לשנה  טובה  ומתוקה,  עד  הטובה  העיקרית  והפנימית

 

= הגאולה  האמיתית  והשלימה  ע'י  משיח  צדקנו  באופן  של  'ניצבים'.  כדברי  הפס' 

 

"ואולך  אתכם  קוממיות"  בקומה  זקופה  -  ובקרוב  ממש  !