פרשת      מסעי.

 

 

"אלה  מסעי  בני  ישראל".                  

 

 

פרשת  מסעי  נפתחת  במילים  אלו,  ואז  התורה  מפרטת  את  המקומות  שבהם  חנו  בני  ישראל

 

במשך  40  שנות  נדודיהם  במדבר,  הדבר  מעורר  מיד  תמיהה  :::  אם  הדגש  הוא  על  המקומות

 

שבהם  חנו  -  מדוע  נאמר  'אלה  מסעי  בנ'י'  ???  ולא  'אלה  ח נ י ו ת  בנ'י  ??

 

                            

 

 

השאלה  מתחזקת  עוד  יותר  עפ'י  תורתו  הידועה  של   הבעש'ט  ש- 42  המסעות  שהיו  אצל

 

בנ'י  קיימים  בחיי  כל  אדם,  מלידתו  ועד  כניסתו  אל  ארץ  החיים  העליונה.

 

הבעש'ט  מסביר  שכל  אחד  ואחד  מהמקומות  שבהם  חנו  בנ'י  מסמל  מדרגה  מסויימת 

 

בעבודת  ה'.      שאליה  צריך  להגיע  האדם,  הדגש  הוא  אפוא  על  ההגעה  למדרגות  הללו

 

ולא  על  המסע  אליהן.

 

 

                                       

 

בכך  מבקשת  התורה  לסמן  לאדם  את  דרך   החיים  הרצויה,  עליו  להיות  כל  הזמן  ב'מסע'

 

בתנועה  מתמדת  של  עלייה  והתקדמות  .  האדם  נדרש  להיות  במדרגת  'מהלך'  ולא

 

בדרגת  'עומד'.  =  עמידה  פירושה,  שעומדים  באותו  מקום.  גם  אם  יש  בו  עליות,  אלו  עליות 

 

יחסיות  ומוגבלות,  במסגרת  אותו  מקום.

 

'הליכה'  אמיתית  פירושה =  שהאדם  עוזב  לגמרי  את  מקומו  הקודם  ועולה  למדרגה  גבוהה

 

לאין -  ערוך  ממדרגתו  הקודמת.   לזאת  רומזת  התורה  בפסוק  'אלה  מסעי'  =  צריך  תמיד

 

להיות  בתנועה  של  'מסעי'  =  עלייה  מדרגה  אל  דרגה.

     

 

 

 

זה  מה  שהיו  מ'ב  המסעות  שעשו  בנ'י  במדבר,  הם  היו  שלבים  ביציאה  מן  ה'מיצר'  אל  ה'מרחב'.

 

כל  מסע  נקרא  'מרחב'  לעומת  הקודם  לו,  אך  לעומת  המסע  שלאחריו  [העתידי ]  הוא  בבחינת

 

'מיצר'  -  לכן  נמשך  תהליך  היציאה  ממצרים  מ'ב  מסעות.

 

גם  בחייו  של  כל  יהודי  ישנם  מ'ב  מסעות  =  היציאה  מן  המיצרים  האישיים  משתרעת  על  פני

 

מ'ב  מסעות  וכל  יהודי  צריך  לעבור  אותם  בחייו,  עד  שהוא  יוצא  אל  המרחב  האמיתי.

 

 

 

 

מבואר  בתורת  החסידות,  שארבעים  ושניים  המסעות  במדבר,  רומזים  גם  על  השלבים  השונים

 

בגלותו  של  עם  ישראל.       כשהוא  שרוי  ב'מדבר  העמים'.  [יחזקאל  כ' ]     נמצא  אפוא  שהחניות

 

מסמלות  את  שלבי  הירידה  והגלות  כאשר  עם  ישראל  מתעכב  בגלות,  אף  על  פי  כן  נקראות

 

גם  ה'חניות'  בשם  'מסעי',  כי  בעומק  הדברים  גם  הן  חלק  מהנסיעה  והעלייה.

 

 

                    

 

 

 

התכלית  והכוונה  של  הירידה  בגלות  היא  הגאולה  שבאה  לאחריה.  זו  ירידה  שלצורך  עלייה.

 

דווקא  ע'י  הירידה  באה  העלייה  הגדולה  וזו  עלייה  לדרגה  גבוהה  לאין  ערוך  מהמצב  שהיה 

 

קודם  הירידה  בדוגמת  יתרון  האור  שבא  מן  החושך.

 

 

מכאן,  כל  יהודי  יכול  לשאוב  עידוד  ותקווה,  גם  אם  נכשל  חלילה  בחטא  ועבר  על  רצון  ה'

 

אל  לו  להתייאש  !   עליו  לפעול  שיהיה  'יתרון  האור  הבא  מן  החושך'.  [קוהלת  ב']

 

שדווקא  מתוך  הירידה  והחטא  יבוא  היהודי  לידי  עלייה  והתחזקות  בעבודת  ה'.  שבזה  יתרונה

 

של  עבודת  התשובה.  כאשר  יעשה  כן  יתברר  בסופו  של  דבר,  שגם  הירידה  היתה  בפנימיותה

 

התחלה  של  העלייה.

 

                                           

 

וכך  גם  הירידה  הגדולה   של  הגלות  אינה  צריכה  לייאש  אותנו  חלילה,  עלינו  לזכור  שגם

 

ירידה  זו  היא  חלק  מ'מסעי'.  שיביאו  לעלייה  הגדולה  של  "והפכתי  אבלם  לששון".  [ירמיה  ל'א]

 

עד  ש"יהפכו  ימים  אלה  לששון  ולשמחה  ולמועדים  טובים"  [זכריה  ח']   במהירה  בימינו  ממש.

 

 

 

 

******************* ליקוטי  שיחות  כרך  כ'ג  עמ'  224 .