הגמרא  [ יבמות  סב' ]  מספרת  שהיו  לרבי  עקיבא  24  אלף  תלמידים.  'וכולם  מתו  בפרק  אחד,  מפני  שלא  נהגו  

כבוד  זה  בזה'.

זו  סיבת  האבל  בימים  אלה  של  ספירת  העומר.  [לא  קונים  דברים  חדשים  לא  מתחדשים  בדברים  חדשים,  לא

מסתפרים  ולא  שומעים  שירי  שמחה  וכו' ]

בסיומם  ישנו  ל'ג  בעומר  יום  של  שמחה  =  מדוע  ?  כי  ביום  הזה  פסקו  תלמידיו  מלמות,  זו  היתה  כמו  מגיפה  שפסקה

ביום  אחד.   הדבר  דורש  ביאור  ----

התלמידים  היו  תלמידיו  של  רבי  ע ק י ב א   ----  מה  היה  המוטו  המרכזי  של  המורה  שלהם  ???

ו א ה ב ת  לרעך  כ מ ו ך  =  זה  כלל  גדול  בתורה.  !!!!!!!!!!!!  איך  ייתכן  שתלמידיו  שהלכו  לאורו  -  ייכשלו

בשנאת  חינם  ?????????????  לא  הגיוני  !

ואם  כן  נכשלו,  האם  עוונם  כ'כ  חמור  עד  שנידונו  למוות  בגללו  ?

כמו  כן  עלינו  להבין  מדוע  'מתו  בפרק  אחד'  והרי  לא  מתקבל  על  הדעת  ש24  אלף  איש  חטאו  באותה  מידה

עד  שסאת  חטאיהם  התמלאה  בפרק  זמן  אחד  ???

חז'ל  מדייקים  בלשונם.  הם  אינם  אומרים  שהתלמידים  חטאו  בפירוד  לבבות  [שנאה]  ובפגיעה  בזולת  חלילה,

אלא  רק     לא    נ ה ג ו        כ ב ו ד          זה      בזה.

הקושי  שלהם  היה  לרחוש  כבוד  א מ י ת י  איש  לרעהו  וזאת  דווקא  משום  שכל  אחד  ואחד  מהם  היה  מסור  

בכל  ליבו  לתורת  רבו.

 

 

 

חז'ל  קבעו  כלל  [ברכות  כ'ח]  "אין  דעותיהם  שוות".  ודאי  שכלל  זה  חל  גם  על  תלמידי  רבי  עקיבא.

כל  אחד  ואחד  הבין  אפוא  את  תורת  רבו  לפי  דעתו.

וכאשר  שמע  שחברו  מבין  את  הדברים  אחרת  היה  בטוח  שהצדק  מונח  אצלו  בלבד  והשני  טועה.

אמנם  מתוך  אהבת  ישראל  שהיתה  להם,  ניסה  האחד  לשכנע  את  חברו  בצדקתו,  אך  כאשר  נוכח  שהלה

עומד  בדעתו,  ל  א    היה  יכול  לרחוש  לו   כ ב ו ד  .  [ כי  הרי  השני  מבין  בדרך  מוטעית  את  דברי  רבי  עקיבא ]

ואז  באה  מידת  הדין  ומקטרגת..............

ובגלל  שהיו  צדיקים  גדולים  -  נענשו  עונש  חמור  גם  על  דברים  'דקים'  כביכול  -  דברים  שמרגישים  רק  בלב.  !

חטא  זה  לא  היה  חמור  עד  כדי  כך  שתיגזר  עליהם  מיתה.  אולם  כאן  נכנס  גורם  נוסף

הדבר  קרה  כאשר  מס'  התלמידים  הגיע  ל-24  אלף  .  זה  מס'  גדול  שעורר  עין  הרע,  וידוע  גם  כן  שהמס'

קשור  במידת  הדין  [ ראה  ירושלמי  סנהדרין  ופרי  עץ  חיים  ]

 

 

העין  הרע  עורר  את  מידת  הדין  ב-ימי  הדין  של  ספירת  העומר,  והוא  אשר  גרם  למותם.

אילו  היו  שלמים  באחדות  ישראל  ובאהבת  ישראל,  היה  הדבר  מגן  עליהם  מפני  הפורענות.   אולם  מכיוון  

ש'לא  נהגו  כבוד  זה  בזה'   הרי  כאשר  התעוררה  מידת  הדין  לא  היה  מה  שיגן  מפניה  ולכן  מתו  'בפרק  אחד'.

ל'ג  בעומר  מסמל  אפוא,  את  הצורך  להיות  שלמים  באהבת  ישראל  וברחישת  כבוד  אפילו  למי  שמבין  א ח ר ת

את  דברי  הרב.  הדבר  מתבטא  גם  בסיפור  חייו  של  רבי  שמעון  בר  יוחאי.

של'ג  בעומר  קשור  בו,  הגמרא  [  שבת  ל'ג ]  מספרת  שבצאתו  מן  המערה  חיפש  דבר  מה  שאפשר  לתקן  בעולם.

והלך  לטהר  דרך  שהכוהנים  לא  יכלו  ללכת  בה,  כדי  להקל  עליהם.

כאן  אנו  רואים  את  השלימות  של  אהבת  ישראל.   -----  להתמסר  בכל  לב  כדי  לעזור  ליהודי  שני  ואפילו  להסיר

ממנו  טורח  מיותר   [הליכה  בדרך  עוקפת]   ו"כדאי  הוא  רבי  שמעון  לסמוך  עליו  בשעת  הדחק".  של  הגלות  

ולהחיש  את  הגאולה  האמיתית  והשלימה.

 

***********  לקוח  מליקוטי  שיחות  כרך  לב,  עמ'  149  של  הרבי  מליובאוויטש.