ח "  י     ב  א  ל  ו  ל

 

י'ח  באלול  נחשב  לתאריך  מאוד  משמעותי  ומשמח  בתולדות  החסידות.

ביום  זה  נולדו  שתי  נשמות  גדולות  וחשובות  מאוד  לעם  ישראל  .

נשמה  ענקית  ראשונה -  זהו  הבעל  שם -טוב הקדוש.  שהוריד  לעולם  את  תורת  החסידות  -  מהתמצית  שלו  נוסדו  אח'כ  כמה  וכמה  חסידויות  רבות.

הבעל  שם  טוב  העיר  את  העולם  מעלפונו  .

ובכן  ביום  זה  נולדו  שני  המאורות  הגדולים  בעולם  היהודי  :  הבעש"ט   והאדמו"ר  הזקן.

 

ובכן  יום  הולדת  כפול  של  שני  צדיקים  גדולים  אשר  האירו  את  העולם  באור  כפול.  אור  התורה  בכלל  ואור  החסידות  בפרט.

ביום  השני  ח"י  אלול  שנת  ה'תנ"ח'  =  שנת  נחת  =  שנת  5458  לבריאת  העולם.

נולד  המאור  הראשון  שהזכרנו  קודם  -  רבי  ישראל  הבעל  שם - טוב.

                                      

 

 

 

למילה  'נחת '  יש  שני  פירושים :

1.   את  ה- נ'  ננקד  בקמץ  ואת  ה- ח'  בפתח  הרי  שנקבל  'נחת'  זו  פעולה  במובן  של  ירד,  נחת,    -  רמז  שירדה  לעולם  נשמה  גדולה  ירד  לעולם  צדיק  גדול.

2.   אם  מנקדים  את  האותיות  בפתח  פתח,  מתקבלת  המילה  נחת  שפירושה  רגיעה,  שביעות  רצון, מנוחה.

מתקבל  המשפט  -  בשנת  ה'נחת'   נחת  { ירד }  לעולם  צדיק  גדול  אשר  גרם  נחת  ליהודים  !!!   

 

 בתקופה  שבה  נולד  רבי  ישראל  בעש"ט,  מצבו  של  עם  ישראל  היה  כך  שחלק  מהיהודים  התחילו  ללמוד  הרבה  מחוכמות  הגויים  וע'י  כך  הפסיקו  או  הפחיתו  מהלימוד  של  התורה  הקדושה

היו  בעם  ישראל  גם  הרבה  אנשים  פשוטים  לא - למדנים,  סנדלרים,  עגלונים,  ועוד.

אנשים  אלו  לא  הספיקו  ללמוד  תורה  בתלמוד - תורה,  או  בישיבה  וגם  לא  הספיקו  בזמן  הנותר  להם  בשובם  מהעבודה  ולכן  כמעט  שלא  ידעו גמרא  משנה  וכו'.

לעומת  זאת  היו  אנשים  שלמדו  הרבה  תורה  והיו  חכמים  גדולים  מאוד  שהחשיבו  את  עצמם  וגאוותם  הלכה  לפניהם.

כל  המצב  הזה  יצר  בלבול  גדול  בעם,  ואפשר  להגיד  שהעם  היה  במצב  של  עילפון  -  כלומר  הוא  חי  אבל  מבולבל  ולא  יודע  מה  קורה  איתו.   הקב'ה  שלח  לעם  ישראל  אשר  התעלף  צדיק  בשם  ישראל   וע'י  זה  קורא  לעם  להתעורר  מעלפונו.

הילד  ישראל  הבעש'ט  נולד  בח'י  אלול  הוריו  טיפלו  בו  באהבה  רבה  מן  הרגיל  היות  שלא  נפקדו  שנים  רבות  בילדים  ורק  לאחר  שנים  של  תפילות  ומסירות  נפש  לעם  ישראל,  זכו  לניסיון  של  אליהו  הנביא  מאחר  ועמדו בניסיון  אכן  זכו  לבן  צדיק  כזה.  הוא  נולד  להוריו  בשעת  זיקנתם  וזה  כמובן  גרם  לכך  שכאשר  היה  בגיל  צעיר  מאוד  כבר  נפטרו  הוריו  והוא  נשאר  יתום.  { בגיל  חמש }.

 

אבל  רושם  כביר  ועצום  עשו  עליו  והשאירו  בו  המילים  האחרונות  של  אביו  'הצוואה'  =  מה  שמצווה  אדם  לפני  מותו.  "  ישראליק  אל  תירא  ואל  תפחד  משום  דבר  בעולם.  רק  מהקב'ה  בעצמו.   אהוב  כל  יהודי "  !!!

 

הילד  הקטן  ישראליק  קיבל  ברצינות  הגדולה  ביותר  את  דבריו  האחרונים  של  אביו  וכדי  להרגיש  שממש  אינו  מפחד  משום  דבר  רק  מה'   היה  נוהג  אחר  הלימודים  ב'חיידר'  ללכת  לבד  בשדות  וליער.

ומאחר  ולא  היו  לו  הורים  לפעמים  אף  היה  ישן  ביער.  בלילה  בלי  לפחד  כלל  כפי  שאביו  לימד  אותו.

 

מדי  פעם  היה  פוגש  ביער  צדיקים  גדולים  ונסתרים  והיות  שהבחינו  שהוא  ילד  מאוד  חכם  היו  מלמדים  אותו  את  רזי  וסודות  התורה.

פעם  אחת  ראה  יהודים  מאוד  מאוד  פשוטים  שמתפללים  ומשבחים  את  הקב'ה  במילים  פשוטות  היוצאות  מהלב.

המראה  של  אנשים  פשוטים  ותמימים  שמאמינים  בקב'ה  בפשטות  ואינם  שואלים  הרבה  שאלות  אלא  מקיימים  את  המצוות,  מראה  זה  משך  את  ליבו והיה  שקוע  כל  הזמן  ומתבונן  בהם.

                                                       

בגיל  16  ביום  הולדתו  בח'י  אלול  ניגלה  אליו  אליהו  הנביא  וסיפר  לו  כמה  נעימה  חשובה  ואהובה  תפילתם  של  אלו  לפני  הקב'ה.

מאותו  היום  החליט  והשתדל  לגרום  לכך  שהם  ישבחו  ויגידו  בפה  שלהם  ואפילו  במילים  הכי  פשוטות  כמה  גדול  הקב'ה.

'מה  שלומך  ר'  מויישה  ?  היה  שואל  הבעש'ט.

טוב  ברוך  ה'  -  ענה  מוישה.

ר'  ישראל  היה  מתמוגג  מנחת  כאשר  הוא  יודע  שבאותו  רגע  גם  הקב'ה  נהנה  מאוד  מאוד.

בהיותו  בן  18  לימד  ילדים  קטנים  בחיידר,  הוא  אהב  את  התינוקות  של  בית  רבן.  לימד  אותם  באהבת  ישראל  ולימד  אותם  לאהוב  את  ה'.       

פעם  אחת  כשהיה  בן  26  נגלה  אליו  צדיק  שהיה  מורו  בסתר  למשך  שנה,  וגילה  לו  שעליו  ללמוד  עימו  כדי  לעזור  לעם  ישראל.  באיש  הנסתר  התגלה  אליו  רק אחר  שנה  כ'אחיה  השילוני'  -  {  אחיה  היה  נביא  מהעיר  שילה  אשר  בשומרון,  ומכאן  שמו.  לפי  חז'ל  האריך  ימים  600  שנה,  הוא  היה  רבו  של  אליהו  הנביא  }

לכן  בא  מעולם  האמת  ללמוד  עימו  ונתלבש  נשמה  בתוך  גוף  כדי  להדריך  את  רבי  ישראל  בעש'ט.

 

 לאחר  שנה  הגיעו  לשלב  הבא  בתפקידו  של  הבעש'ט.   רבו  אמר  לו  שהגיע  הזמן  שיתגלה  ויתחיל  לעזור  לאנשים  באופן  גלוי.   הבעש'ט  מאוד  לא  רצה  להתפרסם  וכו'  אך  הבין  שלא  נותרה  לו  ברירה,  וזה  תפקידו  בזה  העולם.

ובתאריך  המוכר  לנו,  ח'י  אלול  שנת  ה'תצ"ד  -  5494  לבריאת  העולם }.  נתגלה  לאחיו  היהודים.

 

ביום  הולדת  זה  מלאו  לבעש'ט  36  שנה,  כאשר  הבעש'ט  התגלה,  התפרסם  הוא  פעל  בעיקר בשני  כיוונים :

1.  'מגלה  עמוקות'.     2.   'עושה   נפלאות'.

בעניין  מגלה  עמוקות  -   הכוונה  שהוא  גילה  דברי  תורה  שהיו  נסתרים  עד ימיו  ונוהגים  לקרוא  להם  'פנימיות  התורה'  ההסברים  הפנימיים  והעמוקים  שלה  אשר  נקראים  גם  בשם  'דברי  חסידות'.

                                                   

דברי  תורה  אלו  באו  להפיח  רוח  חיים  חדשה  בעבודת  ה'  ולהראות  עד  כמה  כל  יהודי  ואפילו  הפשוט  ביותר  אהוב  על  הקב'ה.

ע'י  עניין  זה  התכוון  הבעש'ט  להרגיע  את  עם  ישראל  לעודד  את  האנשים  ולקרבם  לעבודת  ה'  ושיאהבו  איש  את  רעהו.

בעניין  'עושה  נפלאות'  ישנם  סיפורים  רבים  על  עזרתו  לאחיו  היהודים  בכל  מיני  מופתים.   הוא  אף  נהג  לעזור  לגויים  כדי  שכך  ייטב  גם  ליהודים.

מן  הראוי  להזכיר  שהוא  הוריד  לנו  מהשמיים  את  התפריט,  את  הצורה  את  אחד  האמצעים  החשובים  לזרז  את  בואו  של  משיח  צידקנו  שכל  עם  ישראל  מצפה  לישועתו.

 

הבעש"ט  העיד  על  עצמו  כי  בראש  השנה  תק"ז  הוא  עשה  'עליית  נשמה'  זכה  להיות  בעולמות  עליונים  ופגש  שם  את  המשיח.  הבעש'ט  שאל  את  המשיח  " אימתי  קאתי  מר  "???

=  מתי  תבוא  אדוני  המשיח  ?

ענה  לו  המשיח  :  "לכשיפוצו  מעיינותיך  חוצה ".  פירוש  -  כאשר  המעיינות  =  דברי  החסידות  שהבעש'ט  גילה  והזרים  כמו  מעיין  ,כאשר  אלו  יפוצו  יתפזרו  לכולם  -  לכולם  אז  יגיע  המשיח.

ויהי  רצון  שזה  יהיה  במהירה  בימינו  אכי'ר.

                                                        

ועכשיו  אספר  לכם  על  המאור  השני  שנחת  ביום  ח'י  אלול  בשנת  ה'תק"ה  =  קה"ת  { 5505  לבריאת  העולם }

בדיוק  ביום  שבו  מלאו  לבעש'ט  47  שנה.

גם  הולדתו  של  הצדיק  ר'  שניאור  זלמן  מליאדי  קשורה  בעניינים  לא  פשוטים  אשר  היו  לפני  שנולד.

הוריו  הצדיקים  גם  מהם  נמנע  פרי  בטן  שנים  רבות  והם  הלכו  להיוועץ  בבעש'ט.

היה  זה  ביום  הולדתו  של  הבעש'ט  בגיל  47  נהוג  היה  לערוך  סעודה  ולומר  דברי  תורה.   תוך  כדי  השמחה  שרתה  השכינה  על  הבעש'ט  והוא  בירך  את  רבי  ברוך  והבטיח  " למועד  הזה  ממש  אתם  חובקים  בן ".

 

כאן  הסבר  קצר  בקשר  לענייני  נשמות  :

לפני  שהקב'ה  נופח  בגוף  האדם  נשמה  ומוריד  אותה  לעולם  הזה,  עושים  לה  הכנות  בשמיים.

נשמה  שכבר  היתה  פעם  או  יותר  בעולם  למטה,  ההכנות  שלה  לוקחות  שנה.

נשמה  חדשה  שאף  פעם  לא  ירדה  לעולם  הזה  ,ההכנות  שלה  לוקחות  3  שנים.

ואכן  בח'י  אלול  ה'תק"ב  5502  לבריאת  העולם  החליטו  למעלה  שנשמה  חדשה  תבוא  לעולם.  נשמה  שירדה  לעולם  הזה  בח'י  אלול  בשנת  תק'ה.

ואמנם  כאשר  הסתיים  חודש  אלול  והתחילה  שנה  חדשה   שנת  תק'ה  התנהג  הבעש'ט  בשמחה  יתירה  מהרגיל  בכמה  חגים  והחסידים  שמו  לב  לכך.  לאחר  שהרבנית  אכן  הרתה  נסע  בעלה  ברוך  להודיע  לבעש'ט  על  כך.

תוך  כדי  הסעודה  רמז  הבעש'ט  לחסידיו  כי  הוא  שמח  היות  שהיום  ירדה  נשמה  חדשה  לעולם.

נשמה  זו  תאיר  את  העולם  בשני  אורות.  אור  תורת  הנגלה  ואור  תורת  החסידות.  ובמילים  אלו  נתן  רמז  לשם  של  הרך  הנולד  -  שני  אור  =  שניאור.

הבעש'ט  שידע  על  עתידו  של  הילד  שניאור  זלמן  הקטן  מה  יהיה  כשיגדל  וגם  ידע  שיש  דברים  אשר  לעת  עתה  צריך  לשמרם  בסוד.  הזהיר  את  ר'  ברוך  שלא  יגלה  לאף  אחד  בקשר  להולדת  הילד  ומהו  השם  הניתן  לו.

 

רבי  שניאור  הזלמן  הקטן  כבר  בגיל  צעיר  היה  חכם  ומופלא  בתורה.  בבגרותו  למד  אצל  הרב  ה'מגיד'  שהיה  תלמידו  של  הבעש'ט.

ר'  שניאור  ייסד  את  חסידות  חב'ד  והסביר  שצריך  להשתדל  להבין  בשכל  שלנו  בחוכמה - בינה - דעת  שלנו

מדוע  צריכים  לאהוב  את  ה'  מדוע  צריך  לאהוב  כל  יהודי  מדוע  להתפלל  בשמחה  והכל  בהבנה  בשכל.

                                                          

הרבי  מליובאוויטש  אמר  על  ח'י  אלול  :

 

האדמו'ר  הריי'צ  אמר  שח'י  אלול  מכניס  חיות  באלול.

מח'י  אלול  עד  סוף  חודש  אלול  נשאר  לנו  12  ימים  .  בהם  ניתן  לחזור  בתשובה  כל  יום  -  על  חודש  של  השנה  שעברה.   ידוע  החילוק  בין  עצבות  למרירות.

חכמים  הרחיקו  מאוד  את  מידת  העצבות.  כיוון  שעצבות  היא  כמו  מיתה { טויטקייט }.ללא  חיות.

אדם  שנמצא  בעצבות  שוקע  בדיכאון  ולא  יכול  לזוז  או  לתפקד  כלל.

 

לעומת  זאת  אדם  שהוא  במרירות  -  הוא  מתחרט  על  מעשיו  הרעים  והוא  עושה  עליהם  תשובה  הוא  בתנועת  חיות.  הוא  'מר'  לו  ממעשיו  אך  הוא  בחיות  -  הוא  עושה  מעשה.  ומטעם  זה  גם  עבודת  התשובה  של  חודש  אלול  שעניינה  מרירות  צריכה  להיות  בחיות  ובשמחה.

וזהו  עניינו  של  ח'י  אלול -  נתינת  כוח  כדי  שעבודת  התשובה  תהיה  בחיות  ובשמחה.

 

מה  שהוריד  הבעש'ט  לזה  העולם  היה  -  מה  ש צ ר י ך    להיות.

והאדמו'ר  הזקן     הראה   את  הדרך   א י ך   ליישם  ואיך  לעבוד  נכונה  את  ה'.

 

ייתן  ה'  יתברך  שתהיה  התעוררות  תשובה  אמיתית  אצל  כולנו  ומתוך  שמחה  אמיתית.