פרשת  שמות.

 

    

 

 

 

 

 

^^^  תמציתה  של התפיסה  המצרית   ^^^

 

 

"כל  הבן  הילוד  היאורה  תשליכוהו"        [ שמות  א'  כ'ב ]

 

 

פרשתינו  מפרטת  את  שמות  בני  ישראל   שירדו  למצרים,   מתארת  את  השיעבוד 

 

שהחל  עם  מות  יעקב  ובניו,  ובהמשך  מסופר  על  לידת  משה,  מושיעם  של  ישראל.

 

 

את  יציאת  מצרים  צריך  לזכור  ולחיות  מחדש  בכל  יום,  וממילא  מובן  שכל  התהליכים

 

שבירידה  למצרים  וביציאה  ממנה,  קיימים  גם  בחיי  היומיום  של  היהודי.

 

 

את  מהותה  של  התפיסה  המצרית  יש  לראות  בגזירה  :

 

"כל  הבן  הילוד  היאורה  תשליכוהו"   . מי  הנהר  מייצגים  את  הטבע,  לעומת  - גשמים  שמייצגים

 

את  הברכה  האלוקית.  המצרים  עבדו  את  הנילוס  ,שהיה  משקה  את  הארץ  ורצו

 

להשפיע  גם  על  בני  ישראל,  להאמין  בטבע  ולעבדו,  ולא  להאמין  בקב'ה  = = =

 

שלמעלה  מן  הטבע.

 

 

 

 

 

 

 

האפשרות  להשליט    את  האמונה  בטבע  על  עם  ישראל    נוצרה  רק  לאחר  הירידה  למצרים.

 

קודם  לכן  שהו  בני  ישראל  בארץ  ישראל.  ארץ  אשר  "למטר  השמים  תשתה  מים"

 

שם,  כשנזקקו  לגשם  היו  "תולין  עיניהם  כלפי  מעלה"  ומרגישים  בגלוי  שהברכה  באה  מאת

 

הקב'ה  המשגיח  על  כל  פרט.

 

שם  כמעט  מן  הנמנע  היה  לטעות  ולחשוב  ש"כוחי  ועוצם  ידי  עשה  לי  את  החיל  הזה".

 

 

 

 

 

רק  כשירדו  בני  ישראל  למצרים,  ששם  הנילוס  עולה  ומשקה  באופן  טבעי  את  כל  הארץ  ונדמה

 

שאין  צורך  להתפלל  לעזרת  ה'  -  נוצרה  האפשרות  לטעות  ולחשוב  שהטבע  הוא  מקור  הברכה.

 

[ הרי  יעקב  אבינו  בירך  את  פרעה  בברכה,  שהנילוס  יעלה  כשפרעה  מתקרב  אליו,  לכן  הנילוס 

 

היה  עולה  ומשקה  את  מצרים  באופן  טבעי,  כחלק  מהטבע.  עקב  ברכתו  של  יעקב  כמובן ]

 

 

 

 ובכל  זאת,  כל  עוד  יעקב  ובניו  היו  בחיים,  עדיין  לא  היה  יכול  להתחיל  השיעבוד  במצרים.

 

הרי  הם  ראו  בארץ  ישראל  את  השגחתו   הגלויה  של  הקב'ה  וגם  כשירדו  למצרים

 

הבינו  שהטבע  אף  הוא  נשלט,  ע'י  הקב'ה  בעצמו.

 

השיעבוד  היה  יכול  להתחיל  רק  כשקם  דור  חדש  שלא  זכה  לראות  את  ההשגחה  הגלויה 

 

בארץ  ישראל.

 

 

 

 

כך  נוצרה  הירידה  האמיתית  אל  תוך  מצרים  וטומאתה  ,ואז  היה  פרעה  מסוגל  לשעבדם

 

בגשמיות  וברוחניות,  ולגזור  להשליך  את  הבנים  היאורה.  -  להשקיע  את  היהודים  בעבודה -

 

זרה,  בטומאת  מצרים,  באמונה  בטבע  ובכוחותיו.

 

 

 

 

 

 

 

מי  שנתן  לעם  ישראל  את  הכוח  לצאת  ממצרים,  מהאמונה  בטבע  ,הוא  -  משה,  הרועה  הנאמן 

 

= רעיא  מהימנא.  כפי  שקוראים  לו  בזוהר ה קדוש.

 

 

שמזרים  אמונה  גם  כאשר  העם  אינו  רואה  אלוקות  ואפילו  כאשר  אינו  מבין  ענייני  קדושה.

 

משה  נוטע  בהם  אמונה  חזקה  וגלויה,  שבכוחה  הם  נחלצים  מגזירת  פרעה  ונגאלים

 

מגלות  מצרים.

 

 

 

 

תהליך  דומה  עובר  כל  יהודי  בכל  י ו ם.

 

הוא  פותח  את  היום  בתפילה  ובלימוד  תורה  ואז  הוא  חש   בגלוי  את  הקשר  עם  הקב'ה.

 

אח'כ  הוא  שוקע  בחיי  המעשה  ואז  עלולה  להשתרש  בו  המחשבה  שהדברים  מתנהלים

 

עפ'י  הטבע,  אך  נקודת  האמונה  שבנפשו  נקודת  האיתן  שבכל  יהודי  -  נוטעת  בו  את  הכוח 

 

לראות  בכל  דבר  את  השגחת  ה'  ולחוש  את  הקדושה  בכל  דרכיו.

 

 

 

 

***  יחי  אדוננו  מורינו  ורבינו  מלך  המשיח  לעולם  ועד  !

**********  ליקוטי  שיחות  כרך  ט'ז  עמ'  13.