אשוב לשדר לאחר פסח. חג שמח!!!!

למטבע יש שני צדדים, ואף פעם לא חורצים דין על בסיס אמירה של צד אחד בלבד. נכון ומדויק, אך בפרקטיקה של חיינו זה לא תמיד מיושם. על מנת להמחיש בפניכם את העניין, אשתמש בשתי דוגמאות: הסרטון על המשפחה הזועמת, המכה את המציל במלון, והסרטון על נאור ציון, שמתעמת עם אדם בקניון.

אני מניח, שכל אחד, שצפה בסרטון על המשפחה, שמתנפלת על המציל במלון באילת, זועזע, ממה שהוא ראה. אני מניח גם שרוב האנשים כבר חרצו ופסקו באופן חד משמעי על בסיס הסרטון בלבד את דעתם הן על המשפחה והן על המציל. מן הסתם המשפחה סווגה באופן אוטומטי כאשמה, והמציל כקורבן מסכן ותמים של אלימות אכזרית. ככה זה אצלנו. הכול פה שחור מול לבן, טוב מול רע, ואין שום אפור באמצע. כולם פה במשרה של שופטים וחורצי דין. ומה חסר??? חוקרים, שלא יסתפקו רק במה שמאכילים אותנו, וששואלים שאלות נוספות במטרה לרדת לעומקם של דברים. למשל, השאלה הראשונה, שמתבקשת היא: מה פתאום משפחה מחליטה ככה סתם להתנפל ללא כל סיבה הגיונית על מציל מסכן?? למה עליי לא מתנפלות פתאום באמצע הרחוב משפחות זועמות ומנסות לעשות בי לינץ' ככה סתם בגלל שבא להן???? בירור קצר וממש לא מעמיק העלה, שהמציל הזה הוא לא כל כך קורבן תמים ומסכן, כפי שהצטייר בסרטון. אותו מציל חשב משום מה שיש לו זכות להעיר לילדה בת 10 מאותה משפחה שהיא שמנה מידי לטעמו. מה חשה המשפחה??? תחושה קשה של עלבון קשה מנשוא. תחשבו על זה לבד: המשפחה הזאת סביר להניח שילמה המון כסף בשביל להינות מהחופשה שלה, ומה היא מקבלת תמורת הכסף שלה?? אגרוף לפרצוף!!! אתם מכירים עוד הרבה מזוכיסטים שמוכנים לשלם המון כסף עבור עלבונות מסוג זה??? ולמה התנהג כך המציל??? כי הוא חושב שמותר לו הכול, כי הוא התרגל לנהוג כך במקרים רבים נוספים, וכי אף איש לא עצר אותו עד כה מלנהוג כך. אני מניח שאותו אדם לא מהסס לומר לאנשים, שלא "באים לו טוב בעיניים" בדיוק את מה שהוא חושב עליהם כדי להעליבם ולביישם ובמטרה ברורה לסלק את נוכוחותם מהמרחב הציבורי. אני מניח גם שרוב האנשים פשוט בולעים את העלבון, ומתעלמים. הפעם אותו מציל נתקל במצב אחר, שהוא איננו מורגל אליו (בחיים יש גם דברים בלתי מתוכנננים והפתעות). לא מצדיק לרגע את ההתנהגות של המשפחה, אבל אני בהחלט מבין מאלו תחושות קשות של עלבון והשפלה זה נובע, ולבטח שאין בי שום חמלה ורצון להבין אדם מבוגר, שמרשה לעצמו לדבר כך אל כל אדם ולבטח לילדה בת 10!!!

החברה שלנו היא חברה שיש בה אלימות רבה הכבושה מתחת לפני השטח. לעיתים היא מתפרצת בצורה פיזית או מילולית, אבל לרוב היא נשארת תחומה לגבולות הגזרה של אלימות הביוש וההשפלה. ממה זה נובע? אנשים פשוט לא רוצים לראות סביבם במרחב הציבורי אנשים שונים מהם, "שלא עושים להם טוב בעיניים", ומכיוון שאין ברשותם שום אמצעי חוקי ומשפטי על מנת להעיף אותם משם, אז הם יוצרים סביבם במכוון אווירה עוינת ומנוכרת במקרה הטוב או מביישת ומשפילה במקרה היותר גרוע על מנת לסלקם. אל תגידו לי שזה לא קיים!!! אני נתקל בזה באופן אישי בהרבה מקומות וזמנים. אז מה קרה למציל הזה? הוא פשוט ראה ילדה "שלא באה לו טוב בעיניים", ועל מנת לסלק אותה מטווח ראייתו, בחר להשפיל אותה. במקום חברה שהמוטו שלה הוא "ואהבת לרעך כמוך" הפכנו לחברה שהמוטו שלה הוא "בייש את רעך ככל יכולתך על מנת שיעוף לך מהעיניים, כמה שיותר מהר" זו מגיפת האלימות האמיתית, שקיימת כיום בחברה הישראלית. רוב האנשים לא מפעילים אלימות פיזית. רוב האנשים גם בד"כ לא מקללים או משתמשים בשפת ביבים קשה, אבל אלימות הביוש שולטת פה ללא רחמים במרחב הציבורי ומזהמת אותו. אני כבר הבאתי בפניכם את הדוגמא הממחישה של שתי נערות, שמעולם לא ראיתי אותן בחיי לפני כן, שאחת מהן אמרה לרעותה בצחוק ובקול רם: "אני במקומו הייתי מתאבדת" אז אל תגידו לי שאלימות כזאת לא קיימת. לא תמיד היא כזאת בוטה, אבל היא קיימת, ולצערי הרב הרבה מקומות במרחב הציבורי מלאים בה.

עכשיו נעבור לסרטון על נאור ציון, שהתעמת עם אדם כלשהו בקניון. האם נאור ציון נוהג לו כתחביב לרדוף ככה סתם בריצת אמוק אחרי אנשים כדי להכות אותם ללא סיבה??? ברור לכם שסביר להניח שאותו אדם אמר לנאור ציון משהו מגעיל ופרובוקטיבי במיוחד, שגרם לו לאבד את העשתונות. אבל מה??? זה לא מצולם. בדרך זו אפשר בקלות רבה להפוך את הטוב לרע ואת הלבן לשחור. למשל??? אדם יוצא למרחב הציבורי וסופג שם ביוש פומבי ומטח של עלבונות (יש אנשים, שממש נהנים מזה- לא יכול להבין אותם, רק להעיד על עצם קיומם), ורק ברגע שהוא מגיב, אז יוצאות להן המצלמות ומסריטות ומפיצות את הכול לציבור. ככה גם מעליבים אדם במרחב הציבורי, גם מביישים אותו לעיני כול, גם נהנים, וגם יוצאים מזה נקיים. למה??? כי ככה בא לי. למה???? כי אני נהנה מזה. למה??? כי אף לא אחד לא יכול לעצור אותי. למה??? כי אני לא נדרש לשלם על כך. למה??? כי האנשים מסביבי אוהבים את זה ונותנים לכך גיבוי. אתם צריכים להבין דבר מאוד פשוט: במרחב הציבורי מסתובבים/ אורבים הרבה אנשים רעים ופרובוקטיביים מצוידים במצלמות, שפשוט מפיקים הנאה  מזה!!!

יש האומרים לי, שזה לא בריא לספוג עלבונות, לשמור בבטן ולא להגיב. יש גם הטוענים, שזה יכול לקצר את החיים בצורה משמעותית או להביא למחלות קשות. השמירה בבטן לא טובה לך, הם אומרים. זה עלול להתפוצץ לך יום אחד בפנים ופשוט להרוג אותך. נכון. אני מסכים. בשביל זה אני כותב את כל הדברים הללו כאן בצורה שקולה ומדודה באתר הזה. האלטרנטיבה של להתלכלכך בבוץ של אותם אנשים רעים לא ראויה לשימוש בעיניי. המשפחה הזאת, שנעלבה בצדק רב מהגזענות המחליאה של המציל הזה, הייתה יכולה לפעול בדרכים יותר חכמות ומועילות כנגדו, וכך גם נאור ציון. לא צריך בהכרח לשחק את המשחק של הרשעים במגרש שלהם. יש לשאוף להעבירו למגרש שלך, וכך בדיוק אני עושה. לסיכום: לצערנו הרב יש בחברה שלנו אנשים, שאין להם שום בעייה לומר דברים מגעילים וגזעניים על מנת לבייש את זולתם. אסור להיגרר לסגנון זה מצד אחד, אך אסור גם לשמור בבטן מצד שני. יש למצוא נתיבים יעילים אחרים כדי לפעול מולם, כל איש בהתאם ליכולותיו וכישוריו.

מתוך הספר "עד חוד הצער" של אהרון אפלפלד ז"ל (עמוד 156):

" אחריהם נכנסו הלוחמים. סבתא ציריל ישבה במיטת האפיריון שלה, שעונה על שני כרים, בפניה לא ניכר שינוי, רק קורטוב של שמחה על שהיא חוזרת אל בניה ואל בנותיה, שלא ראתה אותם ימים רבים. "דבר אחד אני רוצה לומר לכם יקיריי", פתחה ואמרה. "המחיצה בין העולם הזה והעולם הבא היא דקה מאוד. המוות הוא אשלייה. מחר בשעה זו כבר אהיה אצל יקיריי. אל תתאבלו עליי יתר על המידה. היחד שלנו בהרים מופלאים אלה, כל רגע בהם, היה מלא מסירות נפש. גברנו על הייאוש ולא הרשינו לארסו לפעפע בנו. הייאוש הוא האויב הגדול שלנו. הייאוש חוסם את הראות ואוטם את הנשמה. אסור לתת לו דריסת רגל בתוכנו.

"הרבה צער ראינו בעולם הזה, יותר מן הדורות הקודמים, לא פלא, שהוא לא זיכך אותנו. צער עצום מאפיל ואינו מאיר, אבל תודה לאל שאלוהים הביא אותנו להרים מופלאים אלה, שזקפו את קומתנו, וחיברו אותנו אל עצמנו, ועכשיו כל אחד מכם הוא שליח אלוהים בעולם הזה. דורות קודמים ראו את אלוהים בכל מקום, אפילו האזובים, בדור שלנו רב העיוורון, ואין רואים אלא מה שעיני בשר רואות. בדור שלנו התכנס אלוהים בתוכנו. תנו, יקיריי, לאלוהים לשכון בתוככם, תנו לאלוהים להדריך את פנימכם; אהבו והרבו אהבה, רחמו והרבו רחמים. אל תחפשו את אלוהים בחוץ. החוץ נשלט ע"י הרשעה, ומי יודע כמה זמן עוד ישלוט. פקחו את העניים והביטו פנימה, אלוהים הוא בתוככם", סיימה את דבריה.

מתוך דבריה של ניצולת השואה רבקה צ'פניק על אזהרותיו של זאב ז'בוטינסקי (הופיע בעיתון "ישראל היום"): "נולדתי וגדלתי בקרקוב. הוריי היו יהודים פשוטים וחמים, וסבא שלנו גר איתנו בבית ברחוב שרוקה 29 ברובע קז'מיאז- הרובע היהודי. מול ביתנו שכן "בית הכנסת העתיק", שבו התפלל אבי בשבתות. מילדותי זכור לי ביקור של זאב ז'בוטינסקי בעיר, ואיך הוא נאם וכל המבוגרים היו מרותקים לדבריו. ז'בוטינסקי אמר לאנשי הקהילה, שצרה גדולה עומדת לקום עליה, ושיעלו לארץ ישראל". ומה הייתה תגובת הקהילה היהודית לדבריו ז'בוטינסקי וכן של כל היהודים בפולין ?? רובם המוחלט טענו, שמדובר בהפחדות שווא. חלקם אף הגיבו בצורה יותר קיצונית וטענו, שז'בוטינסקי הוא מחבל בכל הישיגי היהודים במאבקם לשיוויון ולשילוב אמיתי בפולין. האם נזרוק לפח את כל מה שהשגנו עד כה במנאבקנו הממושך? הם שאלו. הרי יהיה בכך הישג לכל שונאינו האנטישמיים, הם טענו. היו אף יהודים, שכינו את ז'בוטינסקי בשל כך בכינוי הגנאי הקשה עוכר ישראל. ז'בוטינסקי לא היה פופולרי בקרב יהודי פולין, כפי שלא היה פופולרי בקרב הנהגת הישוב בראשות בן גוריון (זה לא הפריע לו להמשיך ולדבוק בדרכו). הם ראו בו גורם מסית וקיצוני, שמפזר הפחדות שווא. אין צורך להיבהל, הם גרסו. זה רק גל עכור, שיחלוף מאליו. צריך רק להתכופף, לשתוק ולחכות בסבלנות, ולא להתסיס את הרוחות, כמו שעושה ז'בוטינסקי, הם סברו. למה סתם להרגיז את הגויים וסתם לעורר שדים רעים מרבצם? הם שאלו. את התוכנית שהוא הגה לפינוי יהודי פולין ולעלייתם לארץ ישראל הם, כמובן, דחו בבוז ובתיעוב מוחלטים, ואת המחיר הנורא ששולם על טעות קשה זו בשיקול דעת שילמו מיליוני יהודים מבני עמנו. מהם הלקחים לעתיד??? להקשיב לכל הקולות, ואף פעם יותר לא להתעלם מהם או לזלזל בהם. ושנית, להציף את הדברים ולדבר עליהם בצורה הכי גלויה ונוקבת שיכולה להיות ולא להסתתר תחת שפה יפה, שמנסה רק להסתיר את האמת מתחת לפני השטח כדי לא להרגיז את שונאינו. גישה גלותית, פאסיבית ושתקנית, המסתירה את האמת העובדתית היא מתכון לאסון ולחורבן!!!! גם בימינו אלה חיים בקרבנו יהודים גלותיים לא מעטים, שלא למדו דבר וחצי דבר מהעבר הקשה וממשיכים לדבוק בגישה מסוכנת מעין זו.

אחד הדברים המדהימים בזאב ז'בוטיסקי שהוא לא רק חזה את השואה!!! בשנת 1938 , שנתיים לפני מותו, ושנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה של יהדות אירופה, הוא כתב שהוא מעריך שבעוד כעשר שנים תקום מדינה יהודית בארץ ישראל. ואתם מה מדהים עוד יותר??? שאת הדברים הללו הוא כתב במאי 1938, כך שהוא דייק אפילו ברמת החודש!!!!

לכל אלה ששואלים אותי: האם אתה לא מפחד לומר את האמת שלך? (בכל זאת ברחוב יש מספר טיפוסים לא סימפטיים במיוחד),  אז אני אשיב להם בדיוק באותו מטבע של יוסף טרומפלדור, ידידו הטוב לדרך של זאב ז'בוטינסקי: טוב לחיות למען האמת שלך, טוב להילחם ולהיאבק למען האמת שלך, טוב להגן על האמת שלך מפני כל אלה המפקפקים בה או מנסים לערער אותה או להציגה כשקר או לכנותה בכינויי גנאי או להדביק עליה תוויות שליליות, טוב לראות את האמת שלך יוצאת לאור ללא חשש ופחד מאף אדם, ואם אין ממש ברירה, אז זה גם טוב למות למענה. אנו מקדשים את החיים למען האמת שלנו, כי זו משמעות החיים האמיתית עבורנו,  אך במקביל מוכנים גם לשלם עבורה אפילו את המחיר הכבד ביותר. שום טרור מחשבתי או טרור אחר או כל מניפולציה או כל פסיכולוגיה בגרוש מצד אויבינו הפאשיסטיים והשונאים או יריבינו עם התרבות הבולשביקית של הפרצופים העקומים והחמוצים ,  לא יעצרו אותי ולא ימנעו מבעדי להפיץ במסגרת זו את האמת שלי. זה מספיק מובן???? או שצריך לפרט עוד???

מתוך ספרו של אהרון אפלפלד ז"ל "סיפור חיים" עמוד 152: "......והאמונה שטיפח האינטלקטואל היהודי בשנים שלפני השואה. ואמונה זו מה אמרה? העולם מתקדם, מתקדם לטובה. אם היהודי ייצא מעולמו המצומצם, יתרום ויתערה, הוא יתקבל בזרועות פתוחות. הקידמה היא שתפזר את אדי הרעל".

ומתוך אותו ספר עמוד 153:"סיפרתי להם תחילה על הוריי ועל עירי. הוריי, יהודים נאורים, מתבוללים, ראו עצמם כחלק בלתי נפרד מן האינטיליגנציה האירופאית. היה להם עניין בספרות, בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, אבל לא ביהדות. אבא היה תעשיין מוצלח ומעורה בחברה הבורגנית. דיברנו גרמנית וטיפחנו את השפה, ואפילו בשנות השלושים המאוחרות השלו עצמם ההורים, כי היטלר הוא תופעה חולפת. היו המון אותות מבשרי רע. כל שבועון ועיתון חשפו את האמת, אבל איש לא תיאר לעצמו, שאכן כך זה יהיה. אשלייה. לפעמים היו מאשימים את ניצולי השואה בעיוורון, באשלייה עצמית, אבל עכשיו על גדות התעלה (הערה שלי- מדובר על מפגש בין הסופר אהרון אפלפלד ז"ל לבין חיילים בזמן מלחמת יום כיפור) המושג "אשליה"  לבש פנים אחרות. אפילו מודיעין טוב כשלנו לא חזה, השלה. אשליה שונה".

הייתי מוסיף למחדל יום כיפור המתואר כאן אשלייה הרבה יותר גרועה, שמלווה אותנו כצל כבד כבר 25 שנה: אשליית השלום השקרית של הסכמי אוסלו, שגם בימינו אלו יש עוד יהודים, שטרם  התעוררו ממנה (עם כי מספרם הולך ופוחת בצורה משמעותית כיום).

טוב.... במהלך השנה האחרונה גיליתי את העובדות הבאות באשר לבני משפחותיהם של סבי וסבתי זכרונם לברכה שנספו כמעט כולם בשואה בפולין:

1) באשר לסבי יוסף שרייר ז"ל חבר מהעבודה העביר לי מפקד אוכלוסין, שערכו הפולנים בחודש אוגוסט 1939 (חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה) בסטניסלבוב שבמחוז גליציה. שמותיהם של כל בני המשפחה, שנספו ביום הראשון העקוב מדם ב-12/10/1941 מופיעים שם, וכן כתובת המגורים המדויקת שלהם. ע"פ מפקד האוכלוסין הזה חיו בסטניסלבוב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה 22,389 יהודים (כיום האיזור של סטניסלבוב נמצא בשטחה הריבוני של אוקראינה, ונקרא בשם איוונו פריבסק). כמו כן הצלחתי להגיע למפה של סטניסלבוב בתקופת הכיבוש הנאצי, ובאמצעותה איתרתי במדויק את הרחוב שבו התגוררו בני משפחתו של סבי ז"ל (שני בתים הסמוכים זה לזה). מסתבר שהרחוב שבו גרו בני משפחתו של סבי ז"ל בתקופת הכיבוש הנאצי היה בסמוך לתחנת המשטרה היהודית. כמו כן במפה מופיע גם בית הקברות היהודי, שבו בסופו של דבר נטבחה משפחתו של סבי ז"ל יחד עם עוד 12,000 מיהודי סטניסלבוב, במה שקרוי "יום ראשון העקוב מדם", שחל בהושענא רבא בתאריך 12.10.1941. ע"פ החומר שהתקבל בידי שני הבתים, שבה גרה משפחתה של סבי ז"ל אינם קיימים יותר.

2) באשר למספחתה של סבתי ז"ל איתרתי את כל המקומות השונים, שבהם התגוררו בני המשפחה. כל המקומות השונים, שבהם התגוררו בני המשפחה נמצאים גם הם במחוז גליציה ליד העיירה סטניסלבוב. למשל, אחד המקומות המרכזיים הוא העיירה סטרי, שבה התגוררו ההורים של סבתי ז"ל. חלק המקומות שינו את שמם, שכן הם נמצאים כיום בשטח הריבוני של אוקראינה. כל המתעניין בנושא יוכל למצוא את כל הקישורים לכל המקומות, שבהם התגוררו בני משפחתה של סבתי ז"ל בלשונית של "יד ושם לקרובי משפחתי, שנספו בשואה".

3) לא יאומן כי יסופר!!! דווקא היום הגיע לי מידע מאת בחור בשם ג'פרי קניסבכר, שככל הנראה מרחיב מאוד את היריעה לגבי המשפחה של קלרה וילדר (האמא של סבי, יוסף שרייר ז"ל). אני עוד צריך לעבור על החומר, לאמת נתונים, ואז אביא אותם במסגרת אתר זה. מסתבר שחקר שורשים זו מלאכה מרובה, שיש לה התחלה, אך אפשר להגיע במסגרתה לעומקים פשוט בלתי נתפסים ואין סופיים (כמו היקום כולו)!!!!

4) חדשות טריות: ממפקד האוכלוסין הפולני איתרתי את קלמן וילדר (האח של סבתא רבא שלי קלרה שרייר (וילדר)). הנ"ל לא מופיע בדפי העד שמילא סבי יוסף שרייר ז"ל. מסתבר שהוא נולד ב-12/7/1878, והיה סוחר. להלן הרשומה במפקד שורה 20642:

בנוסף לכך איתרתי שם נוסף זיגמונוט וילדר שנולד ב-25/9/1908 והתגורר באותו בית בדיוק. הוא היה אינסטלטור. בדפי העד שמילא שסבא שלי ז"ל היה אדם בשם זליג לופא וילדר שנרשם שם שהוא נולד ב-1907, היה רווק ועבד כמהנדס. לפי התאריך זה נראה לי אותו בן אדם. אותו אדם היה גיס של אחיו של סבי ז"ל, כלומר, לאחיו של סבי ז"ל קראו דוד שרייר והוא התחתן עם אישה בשם חנה וילדר, והבחור הזה בהנחה שזה אותו אדם, היה האח שלה. להלן הרשומה במפקד שורה 20651:

אחת הסוגיות המעוררות מחלוקת והרגישות ביותר בחברה הישראלית נוגעת לשימוש הציני, שנעשה בזכר השואה בויכוח היום יומי בינינו לבין עצמנו (זילות השואה). לא אחת נשמעות ממחנה השמאל בישראל אמירות מזעזעות  על כל דבר, שאינו מתנהל לרוחם או שאינו מתאים כמו כפפה ליד לתפיסת עולמם. לא אחת אנו נחשפים להשוואות מקוממות ביותר לתקופת השואה. לא אחת אנו שומעים הטחת עלבונות, כמו: נאצים, פאשיסטים וגזענים כלפי כל אדם שמביע דיעה שונה מזו שלהם (כולל כלפי ממשלת ישראל הנבחרת בצורה דמוקרטית). במקום ויכוח ענייני ונוקב אנו מקבלים על הראש עלבונות אישיים קשים, שהם הרבה יותר מעליבים וקשים אפילו  משפת ביבים של קללות ונאצות. מטרתם של אלה, שמשתמשים בשואה ככלי פוליטי בויכוח בישראל היא ברורה: להרתיע אנשים מלבטא את מחשבותיהם באופן חופשי מחשש פן תוטבע בהם סטיגמה קשה. זהו טרור מחשבתי בולשביקי לכל דבר ועניין!!! כאשר אנשים מפחדים לדבר בכנות, ומתחילים להתנהג בצביעות רק כדי שלא תדבק בהם סטיגמה שלילית, זו פגיעה קשה בדמוקרטיה!!! כך התנהלו גם העניינים בתקופת הפנקס האדום מה-1948-1977 (אנשים פחדו לדבר ומיהרו להביע דיעות דומות לאלו של המפלגה השלטת- מפא"י).

שיהיה לכם ברור, שלא פחות מקומם היה המחזה של ילדים, הלובשים טלאי צהוב בעת ההתנתקות מגוש קטיף וכן הלבשת אנשי ציבור בישראל במדים נאציים. לקחת דבר איום ונורא כמו השואה ולהתחיל להשוות אותו לכל מה שמתרחש פה במדינה בחיי היום יום, זו פשוט שערוריה, וכאשר זה נעשה בנוסף לכך במטרה ברורה לפגוע באנשים ובחופש הביטוי שלהם, זה מקומם מאוד!! אין לך מה להגיד בתגובה ענינית לבן אדם???? אז תאשים אותו בפאשיזם, בנאציזם ובגזענות!!! יופי!!! מצאתם לכם פתרון קל, שלא מצריך ממכם להתמודד עם הדברים, שנאמרו ובמקביל נועד לפגוע ביריביכם ולהשתיק אותם.

האם השואה היא תופעה ייחודית ויוצאת דופן?? כן. למה?? בגלל התוצאה הסופית הקשה, ובגלל שזה נעשה ללא כל סיבה הגיונית נראית לעין למעט שנאה עיוורת וגזענית (השמדה המונית של 6 מיליון יהודים בצורה מסודרת ומאורגנת תוך ניצול האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר כדי לעשות זאת ביעילות מירבית מקפיאת דם וקרת רוח תוך ניהול מערכת שלמה, שמגויסת כולה לא רק להשמדה עצמה אלא גם לפעולות של הונאה והסתרה של הפשע המחריד). אבל האם במבחן הכוונות המרושעות הנאצים הם ייחודיים??? לא!!! מדוע??. איראן, חמאס, חזבאללה, דעאש וגם הרשות הפלסטינית (כן. כן. גם הם!!! תעיינו בספרי הלימוד שלהם, ואז תבינו שגם הם לא שונים במאומה משאר הצוררים) מתכוונים ורוצים להשמיד את העם היהודי במולדתו ההיסטורית. אז מה מה חסרה להם?? היכולת לבצע זאת!!! במבחן הכוונות הם נאצים לא פחות מאשר המקור.

האם לשפוט את אויבינו ע"פ מבחן הכוונות או ע"פ מבחן המעשים?? זו השאלה החשובה, עומדת לפתחנו. לטעמי, מה שקובע זה לא מה שהאויב עושה לך בפועל כיום, אלא מה הוא היה עושה לך, לו הייתה ביכולתו לעשות לך בדיוק את כל מה שהוא רוצה ומייחל לעשות לך. האם המופתי חאג' אמין אלחוסיני, שקיווה לנצחונו של רומל ולכיבוש ארץ ישראל ע"י הנאצים היה פחות גרוע מהנאצים עצמם? הרי גם הוא תיכנן להקים משרפות בעמק דותן ולהשמיד שם הן את יהודי ישראל, הן את יהודי ארצות ערב, והן את יהודי צפון אפריקה, והוא אף נסע למחנות ההשמדה באירופה כדי לחזות במו עיניו, כיצד הדברים עובדים. האם הוא היה פחות נאצי מהנאצים עצמם, אך ורק בגלל שתוכניתו בסופו של דבר סוכלה ולא יצאה אל הפועל? לטעמי, לא!!! האם ג'בריל רג'וב, שאמר שאם לערביי יהודה ושומרון הייתה פצצת אטום, אז הם ישר  היו מטילים אותה עלינו, הוא פחות נאצי, רק בגלל שאין להם כרגע פצצת אטום?? לטעמי, לא!!! האם החמאס הוא פחות נאצי מהנאצים??? האם המשטר הפנטי באיראן פחות נאצי מהנאצים?? לטעמי, לא!! האם הייחודיות שאנו נותנים לשואה איננה פוגמת בראייה הנכונה שלנו את אויבינו הנוכחיים כנאציים ואת הטיפול הראוי שצריך לתת להם לאור זאת??? האם המן הרשע, ששאף להשמיד את כול העם היהודי לא היה נאצי כמו הנאצים של היטלר, רק בגלל שהוא נכשל??? האם כל אלה שעומדים בכל דור ודור עלינו לכלותנו הם פחות נאציים מאשר הנאצים של היטלר?? רק בגלל שהם נכשלו או בגלל שאין להם כרגע יכולת, אז זה אומר שהם לא נאציים מסוכנים???

ההתייחסות שלנו אל אויבינו, שחרתו על דגלם את השמדתנו היא מעוותת לחלוטין. אנו מתייחסים אליהם כאל "אויבים נורמליים" בסכסוך גבולות פשוט על טריטוריה כלשהי. זה לא המצב!!! הם חרטו על דגלם את הכוונה להשמיד אותנו, ואילו אנו נותנים להם יחס  מועדף של אויב רגיל, שאפשר להגיע איתו להסדר כלשהו או להבנות. כפועל מכך היחס שלנו אליהם הוא יותר מידי הומאני ורחמני. אלה לא אויבים רגילים!!! אלה אויבים אכזריים, שרוצה בחיסולנו. השואה היא בכלל לא ייחודית בהקשר זה שיש סביבנו בכל דור ודור אויבים נאציים, שרוצים בהשמדתנו, מתכוונים לכך, ועושים את כל ההכנות להכשיר את הקרקע לכך באמצעות מעבר משלב הדיבורים לשלב היכולות והמעשים. לסיכום: הייחודיות של הפשע האיום והנורא הזה לא צריכה להסתיר מאיתנו או לטשטש מאיתנו את העובדה, שיש גורמים נאציים נוספים שרוצים לעשות לנו שואה נוספת, אם רק תהיה להם יכולת לכך, ואנו לא נעמוד בפרץ ונסכל זאת. במבחן הכוונות אין שום הבדל בין הנאצים של היטלר לבין כל נאצי מודרני אחר, ששואף להשמידנו בכוח הזרוע או בדרכי תחבולה ורמייה, ועלינו לזכור זאת טוב טוב, כאשר נצטרך להתמודד מול אתגרי העתיד בזמן הנכון.

צריך לזכור שלהזכיר, שהיטלר והנאצים לא צנחו עלינו באופן פתאומי יום אחד מהשמיים. מדובר על תהליך ארוך שנמשך מעל 20 שנה. היה המון זמן להתכונן, להזהיר, לפעול, ולסכל, אבל היהודים היו שקועים בתרדמה עמוקה, וגם כאשר כל תמרורי האזהרה צלצלו בקול רועם ובהקו למרחוק באור אדום לוהט, הם לא הקשיבו או עשו את עצמם לא מקשיבים. הם היו עיוורים לחלוטין למציאות החדשה, שהולכת ומתהווה מול עיניהם, וגם כאשר התופעה הנאצית החלה לצבור תאוצה רחבה, הם העדיפו לשתוק ולא לזעוק ולצעוק. הם בחרו בשקט תעשייתי על פני רעש והמולה. הם בחרו בדרך שגויה, שהמיטה על עמנו אסון קטסטרופלי. לא ניתן היה למנוע את השואה??? אני חולק על כך. אם היהודים היו מתארגנים בזמן, ומתגייסים כולם למאבק נגד הרשע המוחלט ב, הם היו יכולים לעצב את התודעה הבינ"ל בצורה נכונה וראויה, ואם זה לא היה מצליח להם, אז לפחות הם יכלו לאמץ את תוכנית הפינוי של זאב ז'בוטינסקי ולעלות בהמוניהם לארץ ישראל,  בזמנים שלא הייתה כל מגבלה להגיע אליה בחופשיות. מדובר על מחדל איום ונורא של העם היהודי!!! רבים שואלים: היכן היה האל בתקופה האפילה הזאת, אבל אף אחד לא מעז לשאול, היכן אתם בדיוק הייתם??? הרי מי שלא דואג לעצמו, הכיצד הוא מצפה שהאל יעזור לו??? אם היהודים היו קצת יוצאים מהקונכיה שלהם וחוקרים לעומק, אז לבטח היו מגלים את גודל הסכנה, שניצבת לפתחם. הכול היה גלוי וידוע ומעל פני השטח, כך שלא הייתה שום בעיה לגלות זאת מייד, אבל מי שמעוניין להישאר בכוח עיוור, שום דבר לא יכול לעזור על מנת לפקוח את עיניו (אנו רואים את התופעה המסוכנת הזאת גם היום בתוכנו).

המפלגה הנאצית נוסדה ב-1920. היא עלתה לשלטון ב-1933. בהתחלה היא הייתה קוריוז, שרבים מזלזלים בו, אבל לאט לאט היא צברה תאוצה ותמיכה תוך ניצול המשבר הכלכלי והאנרכיה בגרמניה, ועלתה לשלטון. שמונה שנים עברו ממועד עלייתה לשלטון ועד שהתכנסה ועידת ואנזה, שבה הוחלט על הפתרון הסופי ליהדות אירופה. זה המון זמן, שניתן היה בו לפעול ולנסות לשנות את כדור השלג העוצמתי שהחל להתגלגל לעברנו, אבל היהודים היו פאסיביים תמימים ועיוורים לחלוטין נוכח פני הסכנה.

האם הלקח נלמד בימינו אלה??? גם כיום אנו שומעים את אותם קולות, שנשמעו בעבר, שאלה סתם הפחדות שווא דימיוניות. אנו מתעלמים לחלוטין שמעבר לגבולותנו מתרכזים כיום "נאצים מודרניים" מכל הסוגים והמינים, שמחויבים להשמידנו, ואילו אנו חיים בעולם הדימיונות שאלה אויבים, שניתן להגיע איתם להסדרים ולהבנות, ולכן הם לא כל כך נוראיים. חלק "מהנאצים המודרניים" מצהירים על כוונותיהם באופן גלוי ובוטה, וחלקן מסווים זאת באמצעות שרלטנות ורמאות. הכול ידוע, וניצב על פני השולחן גם כיום, והבחירה החופשית כיצד לנהוג היא שוב בידינו: להמשיך להיות עיוורים ולפזר אשליות שווא או להכיר במציאות הקשה ולהתמודד איתה באומץ לב. זו השאלה המהותית והגורלית שבפניה ניצב העם היהודי בתקופה זו!!!!

אצלנו נהוג לומר, שהמציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו, אז מה נאמר ומה נגיד על חסידי אומות העולם, שהצילו המוני יהודים בזמן השואה ממלתעות הצורר הנאצי??? שזו מעלה גבוהה של קדושה. ומה נאמר ומה נגיד על חללי מערכות ישראל, שבאמצעות גבורתם ומסירות נפשם הצילו מדינה שלמה ואת בני העם היהודי, שחיים בתוכה מגזירת חורבן והשמדה מוחלטים??? שזו המעלה הנעלה ביותר, שניתן להעלות על הדעת, של קדושה, שיכולה להיות עלי אדמות!!!!! ואני כלל וכלל לא מגזים בדבריי!!! אלמלא גבורתם של הנופלים בשנת 1948 (6000 במספר, שזה אחוז מכל הישוב היהודי באותה תקופה ו-25% מכלל חללי מערכות ישראל) לא הייתה קמה מדינת ישראל, וכל הישוב היהודי בארץ היה לבטח נטבח, נשחט ונרצח ע"י המופתי ועוזריו (להזכירכם המופתי תיכנן להקים משרפות בעמק דותן על מנת לבצע שם את הפתרון הסופי של יהודי ארץ ישראל, ארצות ערב וארצות צפון אפריקה, אם רומל היה מצליח לכבוש את הארץ). גורלנו היה זהה לחלוטין, אם היינו מנוצחים במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. לנו אין את הלוקסוס של תבוסה במלחמה מול אויבינו הנאצים. 23,646 הנופלים במלחמות ישראל הגנו בגופם ובנפשם על המיליונים, שהיו פשוט נטבחים, אם היינו מובסים, שכן מדובר במלחמה מתמשכת על עצם קיומנו. מלחמה זאת ליוותה את הציונות מראשית דרכה, ולא חדלה אפילו ליום אחד (כולל בתקופת מלחמת אוסלו). הלוואי, שניתן היה להגיע למצב, שבו המחיר הנוראי הזה היה נמנע, אבל כל עוד אנו מוקפים באויבים נאצים, שחרתו על דגלם את השמדתנו המוחלטת בדרכי מלחמה או בדרכי שרלטנות ורמייה, אז אין לנו ממש ברירה אחרת. המשורר נתן אלתרמן כתב, שמדינת ישראל לא הוגשה לנו על מגש של כסף. היא הוקמה בדם, אש, ותמרות עשן של קדושי האומה ולוחמיה לדורותיהם. היא הוקמה תוך כדי מאבק ומלחמה ,חצבה את דרכה בזכות הכוח ובכוח הזכות, ועיצבה במו ידיה את עתידה וגורלה. הלוואי שניתן היה להשיג את כל הדברים הללו בשלום וללא אף קורבן, אך הדבר הזה לא תלוי בנו!!!! לצערנו, אנו חיים בשכונה ברברית ואלימה מאוד, שבה אין מנוס מלהילחם על קיומנו, והאלטרנטיבה היא בין לחיות על חרבנו לבין ליפול להישחט באמצעות חרבם של אויבינו. הדבר הגרוע ביותר הוא לטפח אשליות שלום שקריות ומופרכות, כאשר המלחמה נמשכת במלוא עוזה, וליצור מצג שווא בציבור, שאפשר להימנע ממחירה הכבד. דבר מעין זה מחדיר דה-מולרליזצייה קשה בקרבנו ומעודד את אויבינו להגביר את שפיכות הדמים בתוכנו.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום העצוב בשנה, אך טמונה בו גם נחמה גדולה. בניגוד לשואה, שבמהלכה נספו לשווא 6 מיליוני יהודים חסרי הגנה ומופקרים לגורלם, הפעם חייהם של מיליוני יהודים ניצלו מגורל דומה בזכות אומץ ליבם של ועוז רוחם של אלה שחירפו את נפשם במלחמות ישראל. בניגוד למוות המיותר של היהודים בשואה (שניתן היה למנוע אותו אם רק הם היו פחות פאסיביים, גלותיים או לפחות נשמעים לאזהרות), הרי שמות החללים במערכות ישראל לא היה לשווא. בזכות חירוף נפשם מדינת ישראל קיימת, מתפתחת, משגשגת, מתקדמת ופורחת, ומיליוני יהודים ניצלו מגורל איום ונורא. כפי שאמר יוסף טרומפלדור: טוב לחיות למען ארצנו, טוב לאהוב למען ארצנו, טוב להילחם ולהיאבק למען ארצנו וצדקת דרכה, ואם אין ממש ברירה אחרת, אז גם טוב למות למענה. זו בעיניי משמעות החיים האמיתית של כל יהודי ויהודי, שמסמלת את המעבר מדור השעבוד בסיר בשר הגלותי לדור הגאולה במולדתנו ההסטורית. בזכות עצם קיומה של המדינה גם יהודים בכל רחבי העולם יכולים לחוש ביותר בטחון עצמי ובפחות תלות בחסדיהם של הגויים במדינות, שבהם הם חיים. בניגוד לאלפיים שנות גולה, שבה היהודים היו מופקרים לשנאה, לאנטימיות, לעלילות דם, לפרעות, לפוגרומים, לדמוניזצייה, לזלזול, להשפלות אין סופיות ולשואה, כיום אין יהודי בכל רחבי העולם, שלא יודע שיש לו מדינה, שמוכנה להגן עליו ולשמור עליו בעת צרה ומצוקה. קיום מדינת ישראל גם משפיע לחיוב על היחס ליהודים בכל מקום בעולם. הגלותיות הפאסיבית של עמנו עוררה סלידה ובוז ברחבי העולם, ואילו יהודים שמוכנים להילחם על עצמאותם ועל חירותם מעוררים כבוד והערכה בקרב ידידינו ופחד, חרדה ומורא גדולים בקרב אויבינו.

הכאב של השכול והאובדן הוא קשה מנשוא, אבל לפחות ניתן לשאוב נחמה גדולה מכך שהוא מגשים את המטרה הנעלה והקדושה ביותר שניתן להעלות על הדעת (הגנה על קיום המדינה, על אזרחיה ועל היהודים בכל מקום בעולם). בעולם מושלם ואידיאלי לא היה שכול כלל וכלל, אבל בעולם המציאות ובייחוד בהתייחס לעם היהודי, אין בנמצא הלוקסוס הזה, ואנו נדרשים להיאבק על עצם חירותנו וקיומנו כל הזמן. האלטרנטיבה לעם היהודי היא פשוט קטסטרופלית: סכנת השמדה וחורבן וחזרה לתקופת חוסר האונים המוחלט של הגלות. העם היהודי הוא חריג בנוף העולמי והבינ"ל, ולמרות כל רצונו להשתלב ולהיות חלק מעולם הגדול, הוא עדיין נחשב לתופעה יוצאת דופן ושונה. כאשר אנו מצרפים לכך את העובדה שהעולם הוא מקום קר וציני של אינטרסים, שקרים ומניפולציות, זה מבליט את הצורך שלנו להיות חזקים ונחושים ולעמוד כל הזמן על המשמר כדי שחלילה לא נידרדר במדרון החלקלק לעבר העבר האפל, שבו דברים כבר לא תלויים בנו.

לא אחת אנו שומעים בקרבנו קולות, שמתגעגעים משום מה לעבר. למשל, יש כאלה שטוענים שהמצב החל להידרדר מאז מלחמת ששת הימים ושחרור יהודה ושומרון (כיבוש הם קוראים לכך). ככל הנראה אלה שאומרים זאת לוקים באלצהיימר מתקדם!!!! המצב לפני מלחמת ששת הימים היה הרבה יותר גרוע!!! באוויר הייתה תחושה של איום קיומי ממשי. בתל אביב חפרו קברים המוניים מחשש מפני מספר ההרוגים. המצב הבטחוני בארץ היה הרבה יותר קשה. הגבולות היו מאוד צרים ולא ברי הגנה. אבא אבן כינה גבולות אלה בשם גבולות אושוויץ. אז לשם אתם רוצים לחזור??? כיום אנו חיים בגן עדן יחסית למצב שהיה לפני מלחמת ששת הימים. ואם נלך אחורה במנהרת הזמן לשנת 1948, לשם אתם רוצים לחזור??? רוצים לחזור למצב שבו ערביי הארץ לחמו כנגדנו ולא היה בטוח להסתובב ברחבי הארץ עקב טרור הכנופיות שלהם??? האם אתם רוצים לחזור לימי החרדה של 1948, כאשר עצם קיום המדינה, שרק נולדה היה בסכנה עקב פלישת צבאות ערב? האם אתם לא קולטים, שככל שאתם מוותרים על שטחי מולדת, אז אתם מחזירים את הגלגל אחורה לעבר הפחות בטוח, ולא מקדמים אותו לעתיד טוב יותר?? האם הסכמי אוסלו לא הוכיחו לכם זאת?? או שאולי בכלל אתם מתגעגעים לתקופת הגלות, שבה היינו תלויים לחלוטין בחסדי הגויים???

לסיכום: בניגוד לכל מה שאומרים החמוצים ועקומי המבט למיניהם מצבה של מדינת ישראל כיום כעבור 70 שנות עצמאות הוא טוב לאין שיעור מאשר היה לפני 1967 ולפני 1948. כמו כן מצבם של כל היהודים הן בארץ והן בגולה הוא הרבה יותר טוב מאשר בתקופה שלא הייתה ליהודים מדינה (ההבדל פה הוא פשוט תהומי!!!). אז אומנם בתקופת מלחמת אוסלו הצליח האויב הערבי לסובב את הגלגל קצת אחורה ולהחזיר את אוירת וחוסר הבטחון לא רק ליהודה ושומרון אלא לכל רחבי הארץ באמצעות פיגועי טרור מזוויעים, אבל העם היהודי היושב בציון למד את הלקח, הפנים אותו, עצר את הגלגל, והחל לסובבו שוב בכיוון הנכון. העובדות מצביעות על כך שככל שהזמן עובר, מצב המדינה הולך ומשתפר וזאת בניגוד לכל האמירות של רואי השחורות למיניהם, שכל תחזיותיהם התגלו כעורבא פרח. אם רק נמשיך באותו כיוון בדיוק, אם רק נדע לאטום את אוזנינו לכל רעשי רקע אלה ממחנה  אוסלו, שמפזרים פה תרחישי אימה ונמשיך הלאה באותו כיוון בדיוק, אז לבטח גם נגיע לגבהים חדשים, שכיום נראים לרבים כדימיוניים. חג עצמאות שמח!!!!

 לתשומת ליבכם לשורה התתתונה במגילת העצמאות: "הרינו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ  ישראל". לא מדינה יהודית-ערבית, לא מדינה יהודית פלסטינית אלא  רק מדינה יהודית!!! איזו מדינה יהודית זו תהיה? מדינה יהודית ודמוקרטית. לא מדינה ערבית דמוקרטית, לא מדינה פלסטינית דמוקרטית, לא מדינה דמוקרטית בלבד, לא מדינה יהודית- ערבית דמוקרטית, לא מדינה יהודית -פלסטינית דמוקרטית, אלא רק מדינה יהודית דמוקרטית. במדינה זו יש זכויות רבות למיעוטים לא יהודיים: זכויות אישיות, זכויות חברתיות, זכויות תרבותיות, זכויות לחופש פולחן ודת, אבל אין פה שום זכות ללאומיות שאיננה יהודית (לא הנפת דגלי פלסטין, לא חגיגות הנכבה ולא שום דבר מהתהליך הפלסטיניזצייה המסוכן שעובר על ערביי ישראל, ושואף להפוך את המדינה למדינה דו-לאומית דה-פקטו)  כל דבר כזה מנוגד למגילת העצמאות. בהעדר חוקה למדינת ישראל יש למגילת העצמאות מעמד מעין חוקתי, וכל חוקי היסוד נחקקים ברוחה. לאור זאת כל מי שפועל נגד מה שכתוב במגילת העצמאות פועל בניגוד לחוק העליון של מדינת ישראל, שמסדיר את כל מערכת הכללים ,היחסים וגבולות הגזרה הסבירים של כל מי שרוצה להיות אזרח כאן. מצופה מהמדינה שתוציא מחוץ לחוק את כל תופעות הלאומיות הפלסטינית המתרחשות כאן , ותבהיר בכך, שיש בגבולות המדינה מקום רק ללאומיות יהודית בלבד. אם המדינה לא תפעל כדי לעשות את זה, אז היא נותנת את היד להפיכת מדינת ישראל למדינה דו-לאומית דה-פקטו (ע"פ המציאות בשטח).

שמעתי פרסומת המיועדת לאנשים, שהגיעו לגיל שבעים , שמעודדים אותם לעבור לבית גיל הזהב. אנו נוטים להשוות תמיד את עצמנו לכל התופעות, שמתקיימות מסביבנו, אך האם זה נכון תמיד??? מהן 70 שנות מדינה??? מכירים המושג הגששי: בשא"ש: בבטן של אמא שלך? אז זה פחות או יותר משקף את היחס שאנו צריכים לתת ל-70 שנות עצמאות: כרגע יצאנו מבטן של אמא!!! מהן שבעים שנות עצמאות יחסית להיסטוריה האנושית??? דבר שולי וטפל לחלוטין!!! 70 שנות עצמאות משולים לתינוקת קטנה ויפה שרק אתמול נולדה. וכבר צצים החכמולוגים אצלנו ויוצרים רושם מוטעה, שהגענו אל המנוחה והנחלה ואפשר לנוח על זרי הדפנה ולהבטיח את הנצח עבור עמנו. זו אשלייה מסוכנת ויהירה!!! בטווח הרחוק מתרחשים בעולם שינויים דרמטיים כל הזמן (לעיתים רעידות אדמה חזקות וגלי צונאמי אימתניים), ותמיד צריך להיות עם יד על הדופק, רגישים לכל תנודה ורעידת אדמה, קטנה כגדולה. יש לזכור גם כי העם היהודי נחשב ליוצא דופן וחריג בנוף העולמי, ובעיתות משבר בזירה הבינ"ל הוא מרגיש היטב את הדברים על בשרו, כך שלהיות שאננים וזחוחים זו פשוט הפקרות יהירה. אל תדברו איתנו פה על מושגים נצחיים. זו עדיין תינוקת קטנה, שצריך לדאוג לה על כל צעד ושעל, שהיא פוסעת ולא להוריד ממנה לרגע את העין!!! לא רק שינויים היסטוריים דרמטיים בעולם מחייבים גישה כזאת. לא רק עובדת היותנו חריגים בנוף העולמי מחייבת גישה זאת. גם המציאות מחייבת זאת יותר מתמיד!!! אנו מוקפים מראשית הציונות ועד ימינו אלה וכן נמשיך להיות מוקפים באויבים רבים, שונאים וחורשי רעה, שמחפשים כל דרך יצירתית אפשרית על מנת להביא להפיכתנו לתופעה שולית ולאפיזודה חולפת באמצעות מלחמה או בדרכי תחבולה ורמאות (זה כמעט כל עולמם, וזה כל מה שמעסיק אותם 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה ולאורך שנים רבות). זו מציאות שמחייבת לעמוד על המשמר דרוכים לכל דבר מקטן ועד גדול. אל תדברו איתנו על נצח!!! זה יוצר רק שאננות ובטחון עצמי מופרז!!! דאגו לדור הנוכחי, ונסו להעביר את הדריכות הזאת כתורה בע"פ מדור לדור. הדרך להבטיח את הנצח היא דווקא להטיל ספק תמידי בו כל הזמן ובכך ליצור מצב של דריכות, שלא יאפשר לכוחות הרשע להפתיענו לרעה בשלב כלשהו. כשנגיע לגיל 700, כשייתמו כל אויבינו וישרור פה שלום אמת לדורות, וכשנפסיק להיות תופעה חריגה בנוף העולמי ונתחיל להיות מדינה כמו כל המדינות ועם כמו כל העמים בעולם, אז תוכלו להרשות לעצמכם לדבר פה על מושגים אין סופיים ונצחיים. ובינתיים ועד שנגיע לרגע המאושר הזה??? תדאגו להווה ולדור העתיד הבא  ובתקוה גדולה שגם הוא  שינהל את המדינה באותה גישה זהירה, ויעביר זאת גם כתורה בע"פ לדורות הבאים. אל תגידו לי: לנצח!!!! במקום זאת אמרו: במשמרת שלי, אנו נשמור על התינוקת היפה שלנו, ונקווה שבמשמרות של הדורות הבאים, ינהגו כמונו, וזאת עד שהיא תגדל, ותהפוך לתופעה קבועה, שלא ניתן יותר לעקור אותה ולהכחיד אותה.  אל תתנו לתינוקת הזאת ללכת לבד. היא רק בת שבעים!!!!  

הקשר בין רצח העם הארמני בידי התורכים לבין השואה:  באוגוסט 1939 שאל היטלר את קציני האס.אס שלו: "מי זוכר היום את מה שעשו לארמנים??". והתשובה לשאלה רטורית זאת היא מאוד ברורה: אף אחד לא זוכר בחלוף הזמן דבר וחצי דבר!!! לאיזו מסקנה הגיע היטלר מכך?? שאף אחד לא יזכור בעתיד גם את השואה שהוא יביא על עמנו. במילים אחרות, רצח העם הארמני דירבן  את הצורר הנאצי לקדם את תוכניותיו הזדוניות ביחס לעמנו במלחמת העולם השנייה, שעמדה לפרוץ באירופה. נקודת ההנחה של הצורר הנאצי הייתה שהעולם בסופו של דבר ישכח, שאי פעם היה פה בכלל עם יהודי וזאת לאחר השלמת תוכניתו הזדונית. למזלנו הרב, הצורר הנאצי לא הצליח בתוכניתו הזדונית להשמיד את העם היהודי, וזכר השואה יימשך לעד ולאורך כל שרשרת הדורות הבאים. ומה באשר לרצח העם הארמני???? האם לא מוטלת עלינו החובה המוסרית והערכית להיות חוד החנית למניעת ההשכחה וההסתרה של התורכים, וזאת במיוחד לאור העובדה שבניגוד לגרמנים, שלקחו אחריות על פשעי הנאצים ושילמו על כך מחיר כבד,  התורכים מעולם לא הודו בדברים, ומעולם לא שילמו כל מחיר על פשעי העבר הרצחניים שלהם? (ומי שלא מודה ולא משלם כל מחיר על פשעיו, אין אין שום דבר ימנע ממנו או ירתיע אותו בעתיד לחזור על אותם דברים בדיוק, ובימים אלה שבתורכיה שולט פאשיסט קיצוני ופנאט דתי הדברים הם רלוונטיים מאין כמותם). העם היהודי חייב לעמוד בחוד החנית של העניין לא רק בגלל רצח העם הארמני הזוועתי אלא בעיקר משום שהצורר הנאצי שאב מכך השראה למעשיו הוא כנגדנו, ובשל כך רצח עם הארמני הוא חלק בלתי נפרד גם מההיסטוריה האפילה שלנו!!!

בזמנו כתבתי שמחתרת ני"לי פעלה כנגד התורכים, ומסרה ידיעות מודיעיניות משמעותיות לבריטים (ידיעות, שסייעו להם במלחמתם לכיבוש הארץ) וזאת מהחשש הכבד שהתורכים האנטי ציוניים ינהגו בישוב היהודי בארץ, כפי שנהגו בארמנים בשנים 1915-1918 (התורכים ביצעו רצח בארמנים בזמן מלחמת העולם הראשונה והנאצים ביצעו בנו את השואה במלחמת העולם השנייה: עוד נקודת דימיון). אני מצטט מתוך העיתון של "ישראל היום": "איתן בלקינד, איש מחתרת ניל"י, שהסתנן לצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה, היה עד לשריפתם של אלפי ארמנים ע"י הצבא התורכי. "אחר כך קשרו את הארמנים קרוב ל 5000 איש יד אל יד", רשם בליקנד, "הקיפו בהם אותם כמו בטבעת את ערימת הקוצים והדליקו בה אש, שעלתה לשמיים עם צרחות האומללים" (הערה שלי- לי זה מזכיר את זוועות דע"אש) תיעוד רב על פשעי התורכים מצוי גם ביומניו של הנרי מורגנטאו, שגריר ארה"ב בתורכיה בשנים 1913-1916 ובמקורות נוספים".

עוד נרשם בעיתון "ישראל היום" כי הארמנים הומתו בשנים 1915-1918 בצעדות ענק, שבהם נרצחו בכל יום אלפים (גם מזה הנאצים שאבו השראה), או במחנות ריכוז (כנ"ל). ברצח העם העם הארמני הושמדו בין 1.2 ל-1.5 מיליון איש.

המסקנה מהדברים: לא מן הנמנע שאם הבריטים לא היו כובשים את הארץ בשנת 1917, גורל הישוב היהודי בארץ לא היה שונה!!!! האם הדברים ההם כשלעצמם לא מחייבים אותנו לשנות באופן דרסטי את הגישה שלנו כלפי העניין??? למשל, אחד החששות הוא ששימוש המשטר הסורי בנשק כימי ללא תגובה הולמת יגרום לו לחשוב, שזה לגטימי להשתמש בו לא רק בני עמו. על אותו משקל בדיוק רצח העם הארמני בידי התורכים היה צריך להדליק את כל נורות האזהרה בעולם, שדבר כזה יכול לקרות לכל אחד בעתיד (ובמיוחד לעמים חלשים וחסרי מגן- כפי שהיה העם היהודי בגולה). אנו צריכים לצאת מד' האמות האגוצנטרי שלנו ולהבין, שארועים היסטוריים שמתרחשים בעולמנו קשורים זה לזה בקשר הדוק, ומי שלא קורא היטב את המפה עשוי או להירמס או לשלם מחיר כבד מנשוא על כך.

 שני הנושאים שעליהם אתמקד בהמשך: המערב הפרוע האנרכיסטי בדרום הארץ ושילוב בנות לוחמות בצה"ל מול המתקפה הקשה של רבנים בולטים מהציונות הדתית בהקשר לכך......

כולנו נחשפנו לאירוע של המערב הפרוע האנרכיסטי, שהתרחש ללא מפריע לאור יום באחד מהכבישים המרכזיים הדרום. לאחר מכן הופיעה בתקשורת אחת מדוברות המשטרה ועל מנת להרגיע את הציבור הנרעש ציינה, שאומנם מדובר באירוע חמור אך חריג ביותר. ברם לאחר מכן החלו להצטבר עדויות רבות של נהגים, שנתקלו בתופעות דומות פחות או יותר כולל מקרים של סכנת חיים עקב נהיגה פרועה ואפילו ניסיונות חטיפה, פגיעה או שוד, כך שאומנם לא מדובר עדיין במכת מדינה מצד אחד, אך מצד שני אי אפשר לומר שזה מתרחש פעם ראשונה.

כאשר ראיתי את הסרטון בטלויזיה של חמושים נוסעים בכבישי הדרום לאור יום, כאשר חצי גופם יוצא החוצה והם יורים באוויר בלי לדפוק חשבון לאף אחד, אז באופן אינטואטיבי קפץ לי לראש רק דבר אחד: דעאש. זו בדיוק אותה תרבות אלימה וקיצונית, שמוליכה בסופו של דבר למעשי זוועה איומים ונוראיים. אז אומנם כרגע הם רק יורים באוויר, אבל אם לא נמגר את התופעה הזאת כמה שיותר מהר ובצורה נחושה, אז לא ירחק היום, שבו נגיע למצבים הרבה יותר גרועים. הדברים הללו רלוונטיים במיוחד לאור העובדה, שכיום אנו נמצאים בעיצומו של תהליך הקצנה מסוכן מאוד  שעובר על חלק מערביי ישראל (תהליך הפלסטיניזצייה) תוסיפו לכך גם את העובדה שיש כמויות נשק בלתי חוקי מטורפות במגזר הערבי והבדואי, ושאלה שמחזיקים בו הם לא בדיוק אנשים קרי מזג ושקולים במיוחד, ואז לבטח תבינו שאנו יושבים פה על פתחה של חבית חומר נפץ.

ובכל זאת אין לנו מנוס משלאול את השאלה הבאה: האם הבעיה העיקרית היא כרגע בכבישי הדרום דווקא??? והתשובה היא : לא!!! מה שראינו בכבישי הדרום זה רק ייצוא מזערי ושולי של בעיה הרבה יותר גדולה מורכבת וקשה, שקיימת בישובים הערביים והבדואים במדינת ישראל כולה. שם משטרת ישראל ממעטת להסתובב, שם שולטות חבורות אלימות ועברייניות או לאומניות ופנטיות, ושם מתרחשים מחזות כאלה והרבה יותר גרועים ללא מפריע יום יום כעניין שבשגרה, ולאף אחד אצלנו זה לא מפריע, כל עוד זה לא גולש מחוץ לגבולות שלהם ומגיע אלינו. מה המדינה למעשה משדרת להם בקריצה??? "תעשו בישובים שלכם מה שבא לכם, ואנחנו לא נתערב, כל עוד אתם לא תחצו את הגבול ותעשו את אותו דבר אצלנו". ככה בדיוק נראית אנרכייה!!! ככה לא נראית מדינה ריבונית!!! את המדינה פשוט לא מעניין שבמגזרים הערבי והבדואי יש כמויות עצומות של נשק בלתי חוקי, שבעזרתו ניתן להקים ביום פקודה צבא קטן. כל עוד זה נשאר אצלם במשפחה- אנחנו לא מתערבים. אז מה הבעיה??? כמו שמלחמת האזרחים בסוריה לפעמים גולשת מעבר לגבול שלנו, כך מתרחש גם כאן (מה לעשות שהחיים הם דינמיים ומשתנים כל הזמן, ואם אתה לא שם להם גבול בתוך הבית שלהם, אז תיאלץ בעתיד להתמודד איתם מתוך הבית שלך ובמחיר הרבה יותר כבד).

אני באמת מרחם על אזרחים ערבים ובדואים נורמטיביים, שבסך הכול רוצים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה תחת גפנם ותאנתם בלי לעשות בעיות לאיש, אך הם מופקרים לחלוטין  לגורלם בידי המדינה ונתונים לשליטה טרוריסטית של חבורות אלימות ועברייניות או לאומניות ופנאטיות, שנכנסות לחלל ולואקום, שהותירה המדינה ועושות שם מה שבא להן בלי חשבון לאף אחד. תגידו לי בבקשה: מה אמור לעשות אזרח תמים ערבי או בדואי במצב כזה??  הוא הרי יודע שהמשטרה לא תעזור לו בעת צרה, והוא גם יודע שאם הוא יעז להשמיע קול, אז הוא מעמיד את עצמו ואת בני משפחתו בסכנת חיים. אז מה אמור לעשות אזרח ממוצע מהישוב במצב כזה? ברור לכם ששרובם המוחלט יעדיפו לסבול בשקט, לשתוק ולהשלים עם המצב הקיים.

כולנו זועזענו מהסרטון, ומה בחרה המדינה לעשות בתגובה???כרגיל, פתרון נקודתי בלבד: להגביר את הנוכחות המשטרתית בכבישי הדרום. זה יפתור את הבעיה?? לא. זה רק יחזיר את העבריינים אל גבולות הישובים שלהם, ושם הם ימשיכו כהרגלם את שגרת הטרור וההפחדות. אז מה צריך לעשות כדי למגר את התופעה?? תשאלו את רודי ג'וליאני, ראש עירית ניו יוק לשעבר, כיצד הוא מיגר את הפשע בניו יורק? מה הוא עשה? הוא הכניס לכל מקום נגוע בפשיעה חמורה ומשתוללת כוחות משטרה מאסיביים לנוכחות קבועה. כך בדיוק צריך לעשות גם אצלנו, ולא לחכות שיקרה פה אסון או שעוד גבולות יייחצו. בעיה פותרים מהמקור, שממנו היא בכלל נוצרה. הפתרון הוא עקירת השורש ולא גיזום חאפרי ופופוליסטי של עלים רק כדי להרגיע את הציבור. צעד כזה נועד גם לטובת האזרחים הבדואים והערבים הנורמטיביים ולטובת איכות חייהם. ומה יקרה, אם חלק מהערבים או מהבדואים יתחילו לאיים או להגיב באלימות?? מדינה נורמלית לא יכולה להרשות לעצמה להיכנע לתכתיבי גורמים אלימים בשום תנאי!!! את הסדר והשקט יש לכפות בכל מחיר, ויש לנקוט בכל הצעדים הנדרשים לשם כך (כולל החזרת הממשל הצבאי במקרה קיצון של מהומות קשות). זו חובתה של המדינה מתוקף היותה ריבונית בשטח וזה לא יכול להיות מותנה בכלל בעמדה של איזה שהוא גורם אחר, שמטיל ספק בכך. לשום אזרח ולשום גורם אחר אין זכות לערער על זכותה של המדינה להפעיל את ריבונותה בשטח!!!

דבר שני: צריך לצאת למבצע ארצי רחב היקף ומימדים על מנת לאתר את כל מצבורי הנשק הבלתי חוקיים, שנמצאים בכמויות אדירות במגזרים הבדואי והערבי . ובינתיים??? לא סביר בעיניי שאזרחים נורמטיביים, שרוצים להגן על עצמם בכוחות עצמם, יישארו מופקרים,  ולא  יוכלו להצטייד בנשק, אך גורמים עבריניים/ אלימים/ לאומנים/ פנאטיים יסתובבו ברחבי הארץ בחופשיות עם נשק בלתי חוקי (אם במציאות הנוכחית יש אזרחים שהמדינה לא מסוגלת להגן עליהם, אז היא צריכה לתת להם לפחות את האפשרות להגן על עצמם בכוחות עצמם). אחרי שהיא תאסוף את כל מצבורי הנשק הבלתי חוקיים שנמצאים במגזרים הערבי והבדואי, אז שתחזור ותיישם את המדיניות המחמירה בעניין מתן רישיונות לנשק לאזרחים, אך כל עוד זה לא קורה, יש לחשוב לשנות מדיניות בהקשר זה.

כפי שאתם בוודאי יודעים אני לא פוליטיקאי (מתרחק מזה כמו מאש!!!), ולכן אני לא צריך את הקול של אף אחד ואת הטובות או את האהדה של אף אחד. באותה מידה בדיוק שנאה, ניכור, זלזול, לעג או כל יחס שלילי אחר מעולם לא הצליחו עצרו מבעדי ולא גרמו לי לפחד או לשתוק או לכתוב בצורה מעורפלת ומעומעמת. לא מעניינות טובות הנאה חומריות מעמד ויוקרה (חומריות וגשמיות לא כ"כ מדברות אליי!!!).  אני לא צריך לחשוב אלף פעמים מה לכתוב כדי למצוא חן בעיני מישהו אחד או כדי לא להרגיז מישהו אחר. מה שמנחה אותי זה דבר אחד בלבד: האמת הפנימית שלי שאותה אני מוציא לאור בדרך זו. אותה אני לא מוכן למכור בעד שום מחיר בעולם, ועליה אני לא מוכן להתפשר, שכן היא בעיניי שווה יותר מזהב.  אני לא מתאים את עצמי כמו כפפה ליד לשום מחנה ולשום קבוצה רעיונית. כל דבר שבו אני נוגע, אני מתייחס אליו אך ורק בצורה ענינית ונוקבת בלי שום חשבון כזה או אחר לאדם כלשהו. אני חב חשבון נפש אך ורק לעצמי להיות כנה ואמיתי ולא צבוע.  כך גם אתייחס בדברייי הנוקבים לעניין יחס של גורמים בציונות  הדתית לשילוב נשים בצבא או בחיים האזרחיים. למרות שאני רואה עין בעין עם הציונות הדתית בהרבה נושאים שעולים על סדר היום הציבורי, ואני מכבד מאוד את עשייתה ותרומתה הכבירה לאומה בדור הנוכחי,  אני לא אהסס לכתוב את דעתי הנוקבת והביקורתית מאוד בעניין האמירות המקוממות הפוגעניות והבלתי ראויות שבאו מהכיוון הזה שרק מעודדות שסע ופלגנות מצד אחד, ומצד שני גם מעוותות ולא נכונות מבחינה עובדתית והיסטורית. אכן, פצעי אוהב הם הכואבים ביותר, המרגיזים ביותר והמקוממים ביותר אך רק הם יכולים לתקן ולרפא כמו שצריך. המשך יבוא.......

מכירים את זלדה?? לא, לא זלדה המשוררת המפורסמת שכתבה את השיר "לכל איש יש שם". שמעתם על נגמ"ש בשם זלדה?? אתם יודעים על שם מי הוא קרוי?? על שם זלדה טרגר הפרטיזנית הלוחמת מוילנה. לא מזמן סיימתי לקרוא את הספר על עלילות הגבורה של זלדה טרגר, היהודיה, שניצלה את תווי פניה "האריים" כדי לעשות פעולות נועזות לטובת המחתרת ולטובת בני עמה. היא הצליחה להבריח יהודים מגטו וילנה ליערות כדי להצילם ממוות או כדי לצרפם לפרטיזנים. כמו כן היא העבירה הוראות מטעם המחתרת ממקום למקום. היא הייתה בעלת יוזמה, פעלתנות, יצירתיות ונחישות, שסייעו לה לבצע את תפקידה ביעילות מירבית תוך שהיא מערימה פעם אחר פעם על הנאצים או על הסייענים שלהם, שבהם היא הייתה נתקלת. לאחר המלחמה היא עזרה ליהודים לארגן אותם ולהבריחם לארץ ישראל, ואף השתייכה לקבוצת הנוקמים, שהוקמה במטרה לאתר נאצים ולהוציאם להורג. האישה המופלאה הזאת עלתה לארץ והמשיכה את פעילותה הנמרצת המבורכת גם כאן (בהרצאות על השואה והגבורה בפני בני נוער). היא העמידה משפחה מפוארת, ונפטרה בשנת 1987.

עכשיו ברצוני לפנות אל אותם רבנים מהציונות הדתית, שדיברו בצורה כה מזלזלת, מעליבה ומתנשאת (מזכירים לי בדיוק את אליטת הפנקס האדום רק מהצד השני של המתרס) על שילוב של בנות ביחידות הקרביות בצה"ל ולומר להם את  הדבר הבא: לכו אל אחד מקרובי המשפחה של זלדה טרגר ז"ל, תביטו לו/ לה "בלבן של העיניים", ותחזרו מילה במילה על דברי הזלזול המעוותים, שהשמעתם בפני התלמידים שלכם.

צריך לזכור ולהזכיר, כי שירות קרבי של בנות זו לא לא המצאה פמיניסטית קיצונית, כפי שהרבנים הללו מציירים, אלא זהו המשך טבעי ורציף של המאבק הלאומי והציוני. לוחמות רבות השתתפו בפעולות קרביות של ההגנה, האצ"ל והלח"י לפני הקמת המדינה. היו גם לוחמות, שיצאו ללוות שיירות בכבישי הארץ המסוכנים לתנועה עקב מארבים של כנופיות ערביות חמושות (כולל לירושלים הנצורה). חנה סנש, חביבה רייך, גאולה כהן ועוד רבות וטובות "ראויות" לשפה הזאת מצד אותם רבנים???

הן זאב ז'בוטינסקי, אביה הרוחני של תנועת החירות והן דוד בן גוריון מהשמאל הסוציאליסטי ייצגו את שני הזרמים המרכזיים בציונות, שהיו חילוניים במהותם, ולכן שאלה כזו של שילוב בנות ביחידות לוחמות כלל לא עלתה על הפרק בכלל. זה היה מובן מאליו, שכל אחד ואחת נדרשים להצטרף למאמץ המלחמתי ע"פ כישוריהם ויכולותיהם ללא כל מכשולים של סטיאירוטיפים מגדריים או אחרים. אפילו אם נחזור ממש אחורה במנהרת הזמן לתקופת התנ"ך גם שם היו לוחמות עבריות נועזות. ועכשיו באים להם מספר רבנים מהציונות הדתית ורוצים לכפות על כולנו פה מציאות חדשה, שמנוגדת לכל מה שקרה כאן בעבר תוך התעלמות לחלוטין שרוב הציבור במדינה הוא בכלל חילוני ולא דתי.

אין לי שום בעיה, שיעשו במחנה שלהם מה שהם רוצים. יש להם חופש מוחלט לחשוב, שמקומה של האישה לתפיסתם הוא מוגבל ומצומצם למקומות מסוימים בלבד, ואם זה נוח להם ולחברי הקהילה שלהם- אז שיערב להם, ואל לנו להתערב בכך, כל עוד זה נעשה ברצון חופשי וללא כפייה. ברם אין להם שום זכות לכפות את מחשבותיהם ואת דעותיהם על כלל הציבור במקומות שמייצגים את הממלכתיות. צה"ל הוא צבא העם וכגוף ממלכתי הוא צריך לקבל ולהכיל כל אדם באשר הוא ללא כל הבדל של דת, גזע ומין וזאת בהתאם ליכולותיו וכישוריו בלבד.

אז אומנם נשים וגברים הם נבדלים זה מזה מבחינת כוח פיסי, אבל מה שהיה רלוונטי לתקופת האדם הקדמון איננו מתאים בהכרח להיום. בעבר כאשר כלי הנשק היו פרימיטיביים אז הכוח הפיסי היה אלמנט מכריע בכל מלחמה, אך כיום מה שמכריע מלחמות זה לא רק הכוח הפיסי אלא גם החוזק המנטלי, היכולת להיות בעל מעוף, דימיון ויצירתיות, היכולת להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ובעיקר התבונה השופעת הנובעת כמעיין המתגבר מתוך המוח האנושי. במילים אחרות, ארגז הכישורים הצבאיים, שהיה מוגבל בעבר לכוח פיסי בלבד התרחב כיום עד מאוד. האנושות כל הזמן נמצאת בתהליך של שינוי אבולוציוני חיובי, ואילו הרבנים הללו רוצים לחזור אל איזור הנוחות של העבר, שכבר איננו מתאים לרוח הזמן והתקופה.

מה מפחיד את הרבנים הללו? הם אמרו את זה!!! שהנשים הדתיות תהפוכנה פתאום לעצמאיות ודעתניות, ובשל כך הגברים הדתיים שרגילים לנשים חסודות, כנועות וצייתניות, שיודעות את מקומן המוגבל לא יידעו כיצד להתמודד איתן כמו שצריך. הם מפחדים על המחנה שלהם ועל שלמותו, ואין פה דאגה בהכרח למדינה ולטובתה.

צבא העם מורכב מאנשים שונים, שבאים מרקעים שונים ומתרבויות שונות, והחיבור ביניהם הוא בהחלט מאתגר. כל אחד מאיתנו נאלץ בדרך זו אחרת לעמוד באתגר הזה בלי להתנות תנאים או לנסות לנהל את הצבא. כמובן שכל אחד ראוי שינסו להתחשב בצרכיו וברצונותיו, אבל עם כל הכבוד אף אחד לא יכול תמיד לצאת שכל תאוותו בידו, ויש לדעת גם להתפשר לטובת הממלכתיות. כך מצופה גם מהרבנים מהציונות הדתית לנהוג ולחנך את צאן מרעיתם. רק אנשים שלא בטוחים באמת בצדקת דרכם בוחרים להסתגר באיזורי הנוחות שלהם. אנשים שבטוחים בצדקת דרכם יצליחו לעמוד באתגרים גם מחוץ לחממה, שבה הם גדלו והתחנכו ולא להתקלקל או להיות מושפעים לרעה עקב דבר מה שבו הם נתקלים לראשונה ואינו תואם את תפיסת עולמם.

ע"פ תפיסתו של זאב ז'בוטינסקי יש רק דגל אחד, שהוא נישא מעל כולם: דגל הלאום. גם שאר הדגלים הם מאוד חשובים וערכיים, אך הם חייבים לדעת את מקומם בכפיפות לדגל הלאום ולא במעמד שווה לו או חלילה מעליו. לאור זאת עלינו לסמוך על הצבא, שמייצג את הממלכתיות, שהוא משלב נשים ביחידות לוחמות בהתאם לכישורים וליכולות שלהן בלבד, והקריטריון המקצועי הוא היחידי שמנחה אותו. דגל הדת עם כל חשיבותו וערכיותו לא ינהל פה את הצבא ויכתיב למפקדים מה לעשות וכיצד לנהוג. רבנים לא יקבעו למפקדים מה לעשות וכיצד לנהוג. רבנים לא יקבעו למפקדים את מי לשבץ לתפקיד זה או אחר. הרבנים צריכים להתמקד בעולם שלהם ולא לגלוש לתחומים של אחרים. מעורבות תוך רצון לעזור ולסייע היא חשובה, אך אסור שהיא תגלוש להתערבות בוטה. מי שהממלכתיות היא נר לרגליו יידע בעת שירותו הצבאי להתפשר על כל הדברים האחרים לטובתה. מצד שני גם הממלכתיות (הצבא לענייננו) חייבת להיות קשובה לכל הקולות, המושמעים, ולהיות כמה שיותר גמישה ככל יכולתה. ברם יש דברים שעליהם אין להתפשר בצבא: הסמכות הבלעדית של המפקדים לנהל את ענייני הצבא תוך הצבת האנשים הנכונים במקומות הנכונים ע"פ שיקולים מקצועיים בלבד ומוכנות מלאה לעמוד בכל אתגר ומשימה בעת הצורך לטובת מדינת ישראל ועם ישראל.

הדברים הבאים של פרופסור אייל זיסר לעיתון "ישראל היום" מעידים מאוד על הפיקציה הפלסטינית, למרות שהדברים לא נכתבו באופן מפורש,  ואני מצטט: "התנועה הלאומית הפלשתינית הייתה תמיד תמונת מראה של הציונות, רוצה לומר לידתה הייתה תגובה ותוצאה של הופעת הציונות. מכאן גם שהמאבק ברעיון הציוני והרצון להוות אנטיתזה לכל מה שישראל מהווה ומסמלת, היו ונותרו לא רק מכנה משותף ואף גורם מאחד, אלא בעצם מרכיב בסיסי בהגדרת הזהות הפלשתינית. דומה שמקורות החולשה הפלשתינית היו ונותרו בלא שינוי: היעדרה של זהות לאומית  הגוברת על השבט, החמולה או הכפר, ושיש בה יותר מאשר שלילת האחר (לענייננו הציונות), היעדרה של הנהגה לגיטימית ואפקטיבית המתווה את דרך ומגייסת את הציבור ללכת בה, נחשלות כלכלית והקצנה דתית ומעבר לכל זה- ההיתלות באחרים שיחלצו את הפלשתינים ממצוקתם"

ל"ג בעומר מסמל בעיניי את אש החירות. לא, לא, האש הרעה, השורפת והשונאת של אויבינו, שחותרים להפוך את שטחי ארצנו האהובה לחרוכים ושחורים באמצעות טרור עפיפונים או טרור חקלאי, אלא אש החיים והחופש הבוערת בנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו, ונותנת טעם ומשמעות אמיתית לחיינו כאן בעולם הזה הן כפרטים והן כעם.

השנה החליטו לאסור על הדלקת מדורות או לצמצמן או להטיל עליהן מגבלות עקב מזג האוויר השרבי עם רוחות חזקות מנשבות. זו החלטה חכמה ומוצדקת ביותר!!! כאשר אנו מדליקים את המדורה, אנו תוחמים את גבולותיה של האש בעזרת אבנים על מנת שלא תפרוץ ותבעיר את כל הסביבה, ואם יש חלילה סכנה, שאבני הגבול של המדורות לא יוכלו למנוע את התפשטות האש, אז מן הראוי שנעשה את כל מה שנדרש, כדי שזה לא יקרה, כולל איסור על הדלקת מדורות.

לא האש של המדורה זה העיקר והמהות, אלא מה שהיא מסמלת עבורנו, וכל עוד אנו שומרים אותה בוערת ללא הפסקה בתוכנו, אז אנו מקיימים את רוחו של היום הזה גם ללא מדורה פיזית. אכן, מבחינה ויזואלית אין כמו מדורה על מנת להמחיש לדור הצעיר את חשיבות אש התמיד, הבוערת בתוך עמנו ועוברת בו מדור לדור כחוט השני, אבל בתנאי מזג אוויר קיצוניים, אפשר להעביר את המסר הזה גם ללא מדורה פיזית. ההבנה של הדברים, שעומדים מאחורי הקליפה החיצונית וההזדהות הערכית העמוקה הנגזרת מכך הם בעיניי הדבר החשוב כאן. המדורה היא רק אמצעי ויזואלי ממחיש אחד. דווקא לאור המגבלות השנה יש לנצל את היום המיוחד הזה על מנת לחפש אמצעים ויזואליים נוספים כדי להמחיש את חשיבות האש הבוערת בתוכנו כמנוף להנעת דברים ולשינוי משמעותי בכל תחום מתחומי החיים, או כפי שחנה סנש כתבה: "אשרי הגפרור שנשרף, והצית לבבות"

עכשיו תאמרו ליי בבקשה מה ההבדל בין הדברים הרשומים בצוואה הזאת של הצורר הנאצי, שהביא חורבן לא רק עלינו אלא על כל העולם לבין דבריו של אבו מאזן?? שניהם מטילים את האשמה על השואה על כתפי היהודים, שניהם מדברים על בנקים והלוואה בריבית. יתר על כן אם תקראו את המחקר בן ה-229 העמודים על ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית (או לפחות את תקציר המנהלים שלו), אז לבטח גם תבינו שלא מדובר בפליטת פה טפשית וסתמית אלא בדבר שלאורו אבו מאזן מחנך בפועל את בני הנוער שלו בימים אלה. תוסיפו לכך את דברי ג'בריל רג'וב שאמר שאם הייתה להם פצצת אטום, אז הם מזמן היו מטילים אותה עלינו, ואת דברי ערפאת שהסכם אוסלו הוא סוס טרוייאני או שאל ירושלים צועדים מיליון שהידים. אולי כל ההצטברות של כל הדברים הללו ישכנעו אתכם סוף סוף שלא מדובר סתם בפליטת פה בעת רתיחה אלא בתוכנית מובנית ושיטתית של הפיקציה הפלסטינית למלחמת השמדה כנגדנו, שהוסתרה במשך שנים כה רבות באופן בולשביקי מהציבור הרחב באופן מכוון?

באשר למחקר העדכני (משנת 2017) בדבר מה שקורה בספרי הלימוד ברשות הפלסטינית הבאתי אותו בפניכם כאן במסגרת לשונית ח'. להלן הקישור אליו: (הרשומה השלישית בדף זה)
https://www.google.co.il/search?source=hp&ei=bAjvWs6vNcS2kwXFtKroBA&q=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8+%D7%A2%D7%9C+%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA&oq=%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8+%D7%A2%D7%9C+%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99+%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA&gs_l=psy-ab.12...2051.20945.0.21945.47.41.3.2.2.0.540.6159.0j35j2j1j0j1.40.0....0...1c.1.64.psy-ab..2.35.4854.6..0j0i131k1j0i10i1k1j0i10i42k1j35i39k1j0i3k1j0i10k1j0i22i10i30k1j0i22i30k1j33i22i29i30k1j0i13i30k1j0i8i13i30k1j33i160k1.126.xhExKRiivpM

מומלץ שכל ישראלי, יהודי או אדם בכל מקום בעולם ייחשף אליו, ויקרא אותו במלואו (או לפחות את תקציר המנהלים שלו). מן הראוי גם שהמחקר הזה יתורגם לכל השפות הקיימות ויופץ לכל מקום אפשרי העולם. רצוי גם שמשרד החינוך יכניס גם את המחקר הזה למסגרת תוכנית הלימודים. לא ייתכן שתלמידים הם כה בורים באשר למה שקורה ממש מתחת לרגלינו אצל אבו מאזן ושותפיו. לא ייתכן שציבור שלם בישראל לא יידע את האמת העובדתית בעניין, וימשיך תקוות ואשליות לשלום או פיוס עם גורמים כאלה. על "קצה המזלג" בלבד המחקר הזה מגלה 3 דברים מרכזיים שעוברים כחוט השני לאורך כל ספרי הלימוד ברשות הפלסטינית:

1. דה-לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל ומפעל הציוני בכללותו (מתואר כקולניאליזם זר) תוך ניסיון למחוק את זהותנו כעם.
2. דמוניזצייה קשה ואנטישמית הן של מדינת ישראל והן של היהודים תוך הישענות על ציטוטים דתיים.
3. קריאה למאבק מזוין בכל האמצעים כדי לשחרר את כל פלסטין.

במסגרת היו-טיוב ניתן לצפות בכל פרקי הסדרה על תולדות הציונות "עמוד האש". מומלץ לכל יהודי, ישראלי ואדם באשר הוא לצפות בפרקי הסדרה. חובה על כל יהודי וישראלי באשר הוא לצפות בפרק 12, שעוסק בפתרון הסופי של הנאצים תוך שימוש בטכניקות של רמייה ושקר כדי להסתיר זאת, חוסר האמון בעולם, חוסר האמון בארץ ואפילו חוסר האמון של היהודים עצמם עד הרגע האחרון, שהם עומדים להיות מושמדים במבנים, שנחזים להיות כמקלחות.   בפרק יש גם עיסוק בברית שבין היטלר למופתי חאג' אמין אלחוסיני, תמיכתו של האחרון בהשמדת היהודים באשר הם ובמיוחד בארץ ישראל וארצות ערב,  וסכנת ההשמדה שריחפה מעל הישוב היהודי עקב התקרבות הצבא הנאצי לארץ ישראל ובשל האפשרות הממשית שהבריטים יזנחו את מצרים וארץ ישראל ויקימו קו הגנה בארם נהריים. מדוע חשוב לצפות בפרק זה???

א. כדי להבין את טכניקות הרמייה והשרלטנות של אויבי העם היהודי.
ב. כדי להבין עד כמה עמנו הוא תמים וקל לרמותו ולהוליכו שולל באשליות שווא עקב נטייתו להיות הומניסט ויפה נפש, שלא מסוגל לתפוס שיש בעולם רוע אכזרי מוחלט וכן בשל נטייתו להאשים את עצמו בכך ששונאים אותו או שפוגעים בו.
ג. בגלל שא ו-ב הם רלוונטיים במיוחד בימים אלה.

באשר לסעיף ב' זאב ז'בוטינסקי ניסה להסביר את התופעה הזאת והגדיר זאת כאימוץ התפיסה הפציפיסטית של טולסטוי. מהי תפיסת טולסטוי?? לפי תפיסת טולסטוי הדרך להתמודד עם הרוע והרשע היא לא באמצעות התעמתות איתו אלא באמצעות ניסיון לשכנע אותו, שכדאי לו לזנוח את דרכו הרעה ולהצטרף אלינו לדרכנו הטובה. ע"פ גישה זו שמזכירה את הגישה של ישו בדבר הפניית הלחי השנייה יש לחבק את האנשים הללו לקרבם לעולמנו, ולאחר שהם ילמדו שעולמנו הוא נהדר וטוב, אז הם יזנחו את עולמם הקודם יצטרפו בשמחה אל עולמנו, ואף יתביישו במה שעשו, ובדרך שבה התנהגו. אז במקום להכות בחזרה את זה ששונא אותך, אז לך וחבק אותו והראה לו שאין לו שום סיבה לשנוא אותך! אכן, גישה זו לנטרול הרשע באמצעות הוכחת הטוב עובדת במקרים רבים, אך לדברי ז'בוטינסקי במקרה של העם היהודי גישה זו היא רק מחריפה את מצבו ועלולה לדרדר אותו לאסון (כפי שאכן קרה בשואה). ואומנם יהודים חסידי הגישה הטולסטוית נהגו כך ,גם כאשר המפלצת הנאצית לשלטון. הם האמינו שזה רק גל עכור שיחלוף, אם רק הם ישתקו ויתכופפו, ולא יגיבו. ומה קרה?? קרה בדיוק ההיפך: כוחות הרשע הבינו שיש להם יד חופשית לעשות כרצונם בשל התמימות הזאת של עמנו. על העם היהודי נגזר לא לשתוק מול רשע, שמאיים עליו ולא לחבק אותו ולא לנסות לשכנע אותו שהוא טועה אלא להתמודד איתו ולהיאבק מולו ללא פשרות.  מחנה השמאל בישראל אימץ במידה רבה בימינו את הגישה של טולסטוי של יהודי גולה. אם רק נדבר עם הצד השני, ונעשה לו מחוות ונראה לו את הפרצוף היפה שלנו, הם ישר יעשו אתנו שלום, ויפסיקו את הטרור והמלחמה כנגדנו. נו זה עזר??? לא. הצד השני עשה את עצמו "משתף פעולה", אך מאחורי הקלעים, כפי שספרי הלימוד ברשות הפלסטינית מוכיחים זאת שחור על גבי לבן, זמם להביא לחיסולנו ולהשמדתנו בהדרגה ובשלבים, ולבטח לא הפסיק את הפעולות המלחמתיות. האם העם היהודי לומד לקח מהעבר???  אתם רואים שלא!!! וכאן בדיוק טמונה הסכנה האמיתית!!!

היכן הגישה של טולסטוי מיושמת בהצלחה מסוימת? בתחום הפשיעה והעבריינות. הכיצד???? תחשבו, למשל, על אדם מסכן ואומלל שאת כל חייו העביר בסביבה עבריינית. הוא נולד לתוך זה, גדל בתוך זה, חי בתוך זה, ומעולם לא הכיר או נחשף לעולם אחר (כמו כספיון, שחשב שכל העולם הוא ים ולא ידע שיש יבשה). הוא לא יודע להתנהג אלא ע"פ הקודים של העולם, שבתוכו הוא צמח וגדל. ואז לפתע הוא עובר תהליך של שיקום, ובעזרת אנשים טובים נחשף בפניו עולם חדש וטוב, שהוא מעולם לא הכיר ולא ידע על קיומו. כתוצאה מכך הוא נוטש את עולם הפשע, ולעולם לא חוזר אליו. הוא פותח דף חדש ונקי בחייו. בזכות מה האדם הזה עבר מהפך דרמטי בחייו? בזכות אנשים טובים, שהאמינו בו ובמקום להתייחס אליו באופן שלילי, לפסול אותו מראש, לנדות אותו ובכך לקבע את מצבו לעד בעולם הפשיעה, הם דווקא חיבקו אותו, הכילו אותו, הראו לו שאפשר גם אחרת, ובדרך זו סימנו את נתיב היציאה לדרך חדשה וטובה יותר. האם הגישה של טולוסטוי להתמודדות עם הרוע תמיד עובדת על כל עבריין ועבריין?? לא!! יש, אכן, כאלה שמשוקמים ופותחים דף חדש בחייהם, אך גם לא חסרים כאלה שמעדיפים מכוחו של ההרגל או בשל הקושי להשתנות לחזור אל העולם המוכר והישן ולהישאר שם. במה זה תלוי? (שאלת ההצלחה או הכישלון):

1. באדם עצמו,  בחוזקו המנטלי וכן בשאלה הבאה: עד כמה הצליחו בתקופת השיקום להחדיר לקרבו ערכי מוסר ומצפון?

2. בסביבה החדשה, שאליה הוא נחשף, ועד כמה היא תומכת ומפרגנת? לא מספיק להוציא את האדם ממעגל הפשיעה, יש גם צורך לסייע לו בתוך העולם החדש ולא לעזוב אותו, עד שהוא ישחה שם בעצמאות כמו דג במים.

3. במידת ההשפעה הפסיכולוגית של הסביבה העבריינית, שבה הוא חי עד השיקום, עליו. לא קל בכלל לעזוב לחלוטין ולנתק מגע עם הסביבה, שבה העברת את כל חייך, ולכן רוב אלה ששומרים איתה על קשר כלשהו, ממשיכים להיות מושפעים ממנה. אם ההשפעה הזאת הופכת למשמעותית, אז זה עלול להשפיע לרעה על כל מה שהושג בשיקום.

אז הגענו למסקנה, שהגישה של טולוסטוי לפעמים עובדת ולפעמים נכשלת, אך במקרה של העם היהודי היא נכשלת פעם אחר פעם. אז כמובן צצים לעם היהודי בכל דור ודור החכמולוגים התורנים, שמנסים בכל זאת את אותה גישה אך ללא הצלחה. העם היהודי לא יכול להתחמק מגורלו בהקשר זה, ואין לו שום יכולת לגרום לאנשים ששונאים אותו לעבור מהפך ופתאום להתחיל לאהוב אותו (למעט במקרים יוצאי דופן בלבד). הדבר היחיד, שכן ניתן לעשות הוא להתמודד מולם באומץ ונחישות ולהרתיע אותם מפעולה כנגדנו תוך נכונות להכות בהם מכות קשות ביותר, ברגע שהם מנסים לפגוע בנו. כאשר הגישה של טולוסטוי תעבוד ביחס לעם היהודי, נוכל בהחלט להגיד שהגענו לימות המשיח!!!

מכיוון ששונאי ישראל הם לרוב פושעים (או כיחידים או כחבורות או כארגונים או כראשי מדינות), ושיקולים של מצפון ומוסר לא קיימים אצלם, הרי שיש להתנהל מולם כמו שמתנהלים מול כל פושע, שאין שום סיכוי לשקמו ויש להרתיעו. כיצד מתנהלים מול פושע, שרוצים להרתיעו?? קודם כול מנסים להיכנס לראש שלו ולמצוא בתוך המוח המעוות שלו קצת היגיון. למשל, אם תנסו להיכנס (באמצעות חיידק מיקרוסקופי קטן) לראש של נסראללה, אז לבטח תבחינו שבחצי האחד של הראש שלו יש תמונה של ישראל כקורי עכביש מתפוררים (רואים?), ואילו בחצי השני שלו יש תמונה של ישראל המשוגעת והבלתי צפויה (שמתם לב??? חה חה חה...). מה החיידק המיקרוסקופי שלנו לא ימצא שם??? תמונה של ישראל כפרטנר לשלום. אז איזו תמונה אתם מעדיפים, שתשתלט על הראש של נסראללה?? תמונה של ישראל המשוגעת!!! במצב כזה הוא יחשוב מיליון פעם, אם כדאי לו בכלל להתחיל להתעסק איתנו. ברם אם הוא רואה בנו קורי עכביש מתפוררים, אז הפיתוי שלו לתקוף הוא יותר גדול. כנ"ל בדיוק לגבי האיראנים, החמאס הרשות הפלסטינית או כל עוכר ישראל ישראל (מאפשרים לו, הוא לוקח בלי חשבון מרתיעים אותו, הוא חושש).

מהם השיקולים הרציונליים, שעומדים בפני פושע?? מצפון??? מוסר?? אין דבר כזה אצלם!!! הפושע מחליט ע"פ שני מדדים בלבד: סיכון מול סיכוי. כאשר הסיכון מועט מבחינתו והסיכוי הוא רב, אז יש הסתברות של 95%, שהעבריין יפעל (איש נורמטיבי לא יפעל גם במצב כזה, שכן יש אצלו מעצורים מוסריים ומצפוניים). לעומת זאת כאשר הסיכון הוא רב מאוד (למשל, הרס וחורבן טוטלי של סוריה, לבנון ואיראן), ואילו הסיכוי להשיג משהו הוא מועט, אז רק עבריינים משוגעים ומטורפים לחלוטין יפעלו והסיכוי לכך עומד על 5% ופחות (שווה לשבת 20 שנה בכלא על שוד של 5 ₪ בכספת? כנראה שלא!!!). ועתה נעבור למצבי הביניים: מה קורה, כאשר הסיכוי הוא רב, אך גם הסיכון הוא רב?? כאן ההסתברות שהעבריין יפעל עומדת על 30%. מהי השאלה הרלוונטית מבחינתו במקרה כזה??? האם הסיכוי הגדול להצליח שווה את הסיכון הגדול לשלם מחיר כבד על כך? רק עבריין נועז יפעל במצב כזה, ואילו האחרים פשוט יפחדו. מכיוון שרוב העבריינים הם לא נועזים, אז הסיכוי לפעולה עומד על 30% ומעטה. ולענייננו, האם איראן כדי לפגוע בנו קשות תסכים להעמיד את עצמה בסכנה של השמדה טוטלית??? אני מניח שלא, אבל בניגוד למצב הראשון אין פה וודאות מוחלטת. ועתה נעבור למצב הרביעי: מה קורה כאשר הסיכון הוא נמוך אך גם הסיכוי להשיג משהו מכך הוא נמוך. אז סיכויי הפעולה של העבריין עומדים על 10%-15%. מדוע? כי רוב העבריינים לא ממש אוהבים להתאמץ ולהשקיע בשביל כלום (הם רוצים תוצאה). העבריינים היחידים, שכן פועלים במצב כזה הם אלה שהם אכולי שנאה. הם לא רוצים להרוויח דבר בשביל עצמם אלא פשוט לעשות רע לאחרים בלי לשלם על כך (כמו הפלסטינים, ששורפים שדות אצלנו באמצעות עפיפונים או מעורבים בטרור החקלאי). ע"פ מדד זה דווקא כאן יש סיכוי גדול שהאיראנים יפעלו והוא עומד על 50%. מדוע?? בניגוד לעבריין רגיל הם חדורי שנאה תהומית אלינו, וגם אם הם לא ירויחו דבר מזה, הם עשויים לפעול, אך זאת בתנאי מפורש שהם משוכנעים שבכך הם לא מעמידים את עצמם בכך בסיכון גדול.

אז מה ישראל צריכה לעשות במצב כזה? להקטין עד המינימום את הסיכוי של אויביה לפגוע בה או למזער את הפגיעה בה ובמקביל להגדיל את הסיכון עבורם למימדים, שבעיניהם ייתפסו כאסון מוחלט או כטוטל לוס. במצב כזה הם יחשבו מיליון פעם, אם כדאי להם לתקוף!!! אבל מה הבעיה??? שלפעמים הפושע לא מעריך נכונה את רמת הסיכון שהוא מכניס את עצמו לתוכה (למשל, שודד שציפה לטרף קל, וסיים בבית חולים, או אחד שהתעסק עם בעל חגורה שחורה בקראטה. לא קורים דברים כאלה?), ולכן זהו התפקיד ההיסטורי שלנו להבהיר להם, מה יהיה המחיר הכבד, שאותו הם ייאלצו לשלם ולגרום להם להאמין בכך. הנחת העבודה היא שגם למנהיגים הפנאטיים של איראן יש  קופסה קטנה במוח, שחושבת בהיגיון מסוים (ואם אתם לא מאמינים תשלחו את החיידק המיקרוסקופי לשם).   

קטע חזק מתוך ספרו של ניצול השואה אהרון אפלפלד ז"ל, "כל אשר אהבתי",  הממחיש את העובדה שהעולם אוהב את היהודים כקורבנות ולא כאנשים חזקים, שיודעים להגן על עצמם (היהודים החדשים מול היהודים הישנים), ואני מצטט מעמוד 187: " "את היהודים הישנים אהבנו" אמר בעל הפונדק וחיוך דק גלש על שפתיו" (הערה שלי- את היהודים הישנים, כלומר, הדתיים עם הלבוש השונה ועם הנטייה שלהם להתבדל מסביבה של הגויים, אהבנו, בניגוד ליהודים החדשים, שמנסים להתערות בחברה של הגויים).

"והפוגרומים?" שאל היהודי.

"היהודים הישנים היו רגילים לפוגרום. האנשים מלקים אותם, והם מקבלים את היסורים באהבה" אמר בעל הפונדק.

"זה נשמע כמו חוק טבע". אמר היהודי.

"אם תרצה" אמר בעל הפונדק.

"זה חוק משובש" אמר היהודי. סוף ציטוט.

הבנתם, מהו היהודי הטוב??? לא זה שמגן על עצמו מפני תוקפנות, אלא זה שזוכה לרחמים עקב היותו קורבן. האם זה רלוונטי לימינו?? כמובן. רבים מאוד כועסים עלינו, כאשר אנו פוגעים באויבינו האכזריים ביותר. נוח להם יותר לראות אותם שוחטים אותנו, ואז לגלות כלפינו חמלה ורחמים. את זה באה הציונות לשנות מהיסוד בעבודה קשה, שמנסה להסיר חרפה של 2000 שנות גלותיות פאסיבית של יהודים ישנים!!!   

לא אחת אנו שומעים קריאות בחלק ממחנה השמאל, שמכנים נבחרי ציבור לגטימיים בישראל ממחנה הימין כפאשיסטיים. יש כאלה שאף מרחיקים לכת ולא מהססים להדביק להם את הכינוי מעורר החלחלה והזעזוע: נאצים (למשל, אחד המרצים באחת האוניברסיטאות כינה כך את איילת שקד, שרת המשפטים). ברשתות החברתיות, שבהן אנשי השמאל הקיצוניים ממש פורחים (בהשוואה לכוחם היחסי המועט בכלל האוכלוסיה) המילים פאשיסטים ונאציים מככבות שם ללא הרף. היד קלה על ההדק בקרב אנשי שמאל קיצוניים בשימוש התכוף, שהם עושים במילים הללו. גם כאשר הם כבר כותבים משהו ענייני, שניתן להתמודד איתו בצורה מכובדת ומכבדת, הם לא יכולים "על הדרך" שלא להוסיף כבדרך אגב את שתי מילות הקסם הללו כדי לזכות בחוג הצר שלהם לטפיחה על השכם. מבחן קבלה לחבורה שלהם הוא ככל הנראה: כמה פעמים ביום השתמשת כלפי יריביך במילים פאשיסט או נאצי?? אחרת קשה לי להבין את האינפלציה הזאת חסרת הגבולות!!!

לאור המתקפות הבוטות הללו רוב הציבור (כולל מהימין) מן הסתם משוכנע מעל לכל ספק, שהמונח פאשיזם או נאציזם קשור אך ורק לימין הפוליטי. ברם האם הנאצים או הפאשיסטים היו בכלל ימניים??? או שאולי זה בכלל שקר ואחיזת עיניים עקב שטיפת מוח בסגנון בולשביקי שהכניעה ללא קרב אפילו אנשי ימין, שקיבלו זאת "כתורה מסיני" ללא כל פקפוק?? טוב..... אז אין בכלל ספק שהמונח סוציאליזם קשור בכלל לשמאל הפוליטי ולא לימין. אין חיה כזאת: ימין סוצילאליסטי!!! ומה היה שמה של המפלגה הנאצית הגרמנית??? מפלגת הפועלים הלאומית סוציאליסטית!!! ואני מצטט לכם מתוך הויקיפדיה: "למפלגה משנה סדורה שעיקריה נאציזם, כלומר, לאומנות פאן גרמנית, גזענות ובמיוחד אנטישמיות, אנטי ליברליזם, אנטי דמוקרטיה וסוציאליזם". שני המושגים בהגדרה הזאת המאפיינים דווקא את השמאל הם: אנטי ליברליזם וסוציאליזם. הנאציזם הוא סוציאליזם קיצוני שהוא בהחלט לא ליברלי. הסוציאליזם הקיצוני זו שיטת עדרית כפייתית, שמדירה בצורה פראית ורצחנית את כל מי שלא משתייך למחנה שלה או שלא עושה לה "טוב לה בעיניים". ההדרה יכולה להיות על בסיס לאומנות גזענית או על בסיס פנאטיות דתית או על בסיס קומוניזם טהור. הכול נעשה לטובת העם או בשם העם. יש לנו לאומנות בשם העם (סוציאליזם), יש לנו פנאטיות דתית עם מרכיבים סוציאליסטיים מובהקים ויש לנו קומוניזם טהור ללא גבולות, מדינות ודתות.

יש לנו 3  סוגים של סוציאליזם קיצוניים ביותר:

1) הסוציאליזם הפאשיסטי, שמקדש את הלאומנות: זהו הנאציזם.

2) הסוציאליזם של מעמד הפועלים השולט ללא דת ומדינה: זהו הקומוניזם.

3) הסוציאליזם הפנאטי בשם הדת: זהו האסלאם הקיצוני.

שלושת סוגי הסוציאליזם הקיצוניים הללו הם רוצחי ההמונים האפילים ביותר בתולדות האנושות. להזכירכם, מוסילני הפאשיסט היה בראשית דרכו הפוליטית קומוניסט. ע"פ האסכולה הקימת הוא עשה מהפך אדיר, והפך משמאל קיצוני לימין קיצוני בבת אחת. לדעתי, כל מי שגורס כך, הוא טועה ומטעה. מוסיליני לא עבר מהפך כזה גדול. הוא בסך הכול עשה שינוי ועבר מענף של סוציאליזם קיצוני אחד (קומוניזם) לענף של סוציאליזם  קיצוני אחר (פאשיזם). מדוע הסוציאליזם הקיצוני נוטה להיות רוצח המונים? כי הוא לא רק חושב שדרכו היא הדרך הנכונה והיחידה, אלא שהוא גם מוכן להעלים בכוח הזרוע מהמפה את כל מי שלא חושב כמוהו. כך בדיוק רצחו הנאצים באכזריות מיליוני אנשים, שמתנגדים לדרכם (וגם רצחו אחרים בשם הלאומנות ותורת הגזע), כך רצחו הקומוניסטים בברה"מ מיליונים של אנשים, וכך בדיוק רוצח כיום האסלאם הקיצוני המוני אנשים. כולם עושים זאת בשם העם או הרעיון או הדגל שבו הם מאמינים (סוציאליזם קיצוני בתלבושתיו השונות).

כמובן שיש גם סוציאליזם מתון יותר!!!! הוא, כמובן לא רוצח את מתנגדיו או נוהג בהם בפראות, אך גם הוא לא יכול להשתחרר מהאמונה, שדרכו היא האמת היחידה, שקיימת, ומתוקף זה הוא מדיר, מחרים או מתייחס בנבזות של ממש אל כל מי שלא שייך למחנה שלו. אצלנו, למשל, מפא"י ההיסטורית הייתה סוציאליסטית. היא בנתה מערכת שלמה ומשומנת ביותר שיצרה קשר ישיר, בלעדי ומונופוליסטי בין ענייני המדינה לענייני המפלגה, ומתוקף זה היא הדירה מחנות שלמים, שלא היו שייכים "לאנשי שלומנו", וניהלה באופן פומבי ובגלוי את מדיניות "הפנקס האדום" הנודעת לשמצה. מתוקף זה היא הרשתה לעצמה גם להתנשא בגזענות מכוערת ובוטה כלפי בני עדות המזרח, ובשם אותה מנטליות בדיוק בוצעו גם פשעים חמורים בפרשת ילדי תימן, שטרם נחשפה במלואה. זו ההתנשאות הפטרונות, שכה מאפיינות את מחנה השמאל הסוציאליסטי עד ימינו (כולל). המערך, למשל, בתקופת בגין ז"ל קרא לאותיות הסיעה שלו בשם: אמת (כמו העיתון הקומוניסטי פראבדה- אמת ברוסית). עניין פעוט זה מספר לנו למעשה את כל הסיפור: האמת נמצאת רק אצלנו, וכל מי שמנסה לערער אותה הוא נמצא בצד האפל של השקר, ויש לנהוג אליו בהתאם.

האם הימין יכול בכלל להיות פאשיסטי מעצם ההגדרה (סוציאליזם המטפח לאומנות)???? ברור לכם שהימין מעצם ההגדרה לא יכול להיות סוציאליסט. הימין יכול להיות או סוציאל-דמוקרט או ליברלי או קפיטליסטי. הימין מאמין בלאומיות בריאה הבנויה על חירות, יוזמה חופשית ואינדבידואליות ולא על בסיס עדרי כפוי של טרור מחשבתי, הדרות והחרמות, כפי שמאפיין את הסוציאליזם. הימין לא כופה על אף אחד להצטרף לקולקטיב שלו, אלא אם האינדבידואל חפץ בכך ומזדהה עם הדרך. הדבק של הקולקטיב הימני הוא חזק יותר, דווקא בגלל שהאנשים, שמצטרפים אליו, עושים זאת בהתלהבות מרצונם החופשי ולא בכפייה או באיומים או בסנקציות של עדר כלשהו. לעומת זאת הסוציאליזם כופה בכוח על האנשים להצטרף אליו, כדי שלא ינדו אותם, יחרימו אותם, יכנו אותם בכינויי גנאי (במקרה של הסוציאליזם המתון) או ירדפו אותם, יענו אותם, יזרקו אותם לכלא , ירצחו אותם וישמידו אותם לחלוטין (במקרה של הסוציאליזם הקיצוני). לא הימין השפוי עם השכל הישר והלאומיות הבריאה צריך להדאיג פה את אזרחי מדינת ישראל, אלא השמאל הקיצוני בעל האג'נדה הסוציאליסטית, שהיא מעצם טבעה עדרית, כפייתית ולא במיוחד דמוקרטית.

לסיכום: בעיניי הנאצים הם בכלל אנשי שמאל פאשיסטים, וגם האסלאם הפנאטי, שמקדש את הדת חוצת המדינות, והיבשות והעמים, ושגם בו יש אלמנטים סוציאליסטיים מוהבקים הוא גם שמאל, וכמובן גם הקומוניזם (לפחות על כך אין מחלוקת!!!). הימין מעצם ההגדרה לא יכול להיות פאשיסטי או נאצי, אלא אם הוא רק מתחפש לימין, אך בפועל מאמץ לעצמו מרכיבי שמאל סוציאליסטיים קיצוניים של לאומנות עדרית, וזונח לחלוטין אל המרכיבים של לאומיות בריאה המושתתת על יסודות חזקים של חופש, חירות ואינדבידואליזם רעיוני וללא כל כפייה עדרית.

למה הסוציאליזם הוא רעיון שנכשל פעם אחר פעם??? כי  אנשים הם שונים זה מזה, ולכן לא יכולים להיות באופן מוחלט שווים זה לזה. אף אחד גם לא יכול לכפות על אנשים להיות זהים זה לזה, כי הם לא רוצים בכך, ויתקוממו על כך. הדרך היחידה להכניס אותם לדגם אחיד של סוציאליזם זה או לכפות עליהם את זה בכוח או לשקר להם. השונות בין אנשים גורמת לאי שיוויון טבעי ביניהם, זה דבר שאי אפשר לשנותו. מה כן אפשר לעשות??? לתת לכל אדם לנהל את חייו לפי רצונו ולתת לכולם יחס שווה ללא אפליה. דרישה לתת לכולם יחס שווה ללא אפלייה זו חובה!!!! לצפות שבעקבות זאת כולם יהפכו לשווים, זו פשוט אוטופיה שקרית!!! כיצד מתחזקים אוטופיה לאורך זמן??? או בכפייה קיצונית או בשקרים, שקל מאוד לחשוף אותם. יחס שווה לכולם תוך תיקונים חברתיים לאלה שנזקקים לכתף: זו גישה סוציאל- דמוקרטית חברתית של ז'בוטינסקי (חמשת הממים- מזון, מלבוש, מדור, מרפא, מורה)  ולא גישה סוציאליסטית, שמנסה להכניס את כולם לאותו סיר בתקווה שכולם יתיישרו בפקודה. הדגם הסוציאליסטי הזה לא עובד, כי בני אדם בכלל לא רוצים בו מתוקף שונותם. לעומת זאת הדגם הסוציאל- דמוקרטי הוא יותר מחובר למציאות ואותו ניתן ליישם בשטח.

ואז שואלים אותי: מה עם הימין הקיצוני בישראל? ואני משיב: קחו את הימין הקיצוני ביותר בישראל עם המרכיבים הכי גזעניים ופרובוקטיביים. אוקיי, אז גם ימין קיצוני מעין זה לא יתקרב אפילו במקצת   באכזריותו וברצחנותו  ללאומנות עם יסודות סוציאליסטים חזקים. היסודות הסוציאליסטיים הקיצוניים בשמאל הם אלה שהופכים כל דיעה בו (בין היא לאומנית ובין אם היא דתית או קומוניסטית) למסוכנת במיוחד וזאת בשל ההשפעה העדרית והכפייתית של אותו סוציאליזם. ההיסטוריה לא משקרה בהקשר זה: הסוציאליזם הקיצוני על צורותיו השונות הוא רוצח ההמונים הגדול והאכזרי ביותר בתולדות האנושות, ואילו הסוציאליזם המתון יש בו יסודות של התנשאות, זלזול, הדרה והחרמה של כל דיעה שסותרת אותו. כמה הימין הקיצוני בישראל רצח?? לעומת זאת כמה רצחו בשם הסוציאליזם הלאומני, הסוציאליזם הדתי, והקומוניזם???? אתם בכלל יכולים להשוות??? כמה רצח הימין הקיצוני הישראלי? וכמה רצחו המחבלים, שניזונים מאידיולוגיות אסלאמיות קיצוניות, שיש בהם מרכיבים סוציאליסטיים חזקים (האסלאם חזק בתחום החברתי של  אגודות הצדקה והחינוך בזול להמונים, שזה שקול לסוציאליזם). הימין הקיצוני בישראל הוא אולי צעקני ונוהג באלימות, בפראות ובבוטות, שיש לגנותן בכל תוקף, אבל איך ניתן להשוות בכלל בינו לבין כל הגורמים הרצחניים והברברים, שנמצאים מסביבנו? בהשוואה אליהם הימין הקיצוני בישראל הוא בכלל פצפיסט או אחות רחמניה. 

רבים מהשמאל מסבירים לנו ללא הרף, כמה היה לנו טוב פה לפני 1967. אין כמו עניין ירושלים על מנת להמחיש, עד כמה הם טועים ובגדול!!! לפני 1967 ירושלים הייתה מחולקת בינינו לבין ירדן, והייתה סכנת נפשות של ממש להסתובב באיזור הגבול או לגור שם. למציאות כזאת של סכנת חיים יום יומית אתם מתגעגעים? אז אומנם לא נסתיר ממכם את חצי האמת, שבירושלים המזרחית יש אוכלוסיה ערבית עוינת, שלא רוצה שנשלוט עליה (זו רק חצי מהאמת. החצי השני: היא לא רוצה בכלל שתהיה במרחב הזה מדינה יהודית), ונכון שהמצב הנוכחי הוא לא מושלם, אבל עם כל הכבוד עדיף מצב כזה מאשר מצב שבו הייתה נתונה ירושלים לפני 1967. לפני 1967 הכותל המערבי היה בידי הירדנים וליהודים לא ניתנה הזכות לגשת לשם במסגרת עיקרון חופש הפולחן (בעיני הערבים המוסלמים חופש פולחן זה מושג סלקטיבי וחד צדדי. הם נהדרים בלתבוע אותו לעצמם או להיעלב קשות, אם הם חושבים שפוגעים להם בו, אך אין להם שום בעיה מוסרית או ערכית למנוע אותו מאיתנו או כיום מהנוצרים בשטחי הרשות הפלסטינית). ומה המצב כיום ביחס למוסלמים החיים בירושלים??? הם יכולים לגשת למקום הקדוש להם ולהתפלל שם בחופשיות.

בסיכומו של דבר ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל היא האפשרות הסבירה היחידה לחיים נורמליים באופן יחסי לכולם. כל פתרון הזוי אחר רק יגביר מתיחות ויביא לשפיכות דמים. זהו לא רק הפתרון היחיד, אלא זהו גם עניין שנשען באופן העמוק ביותר שניתן להעלות על הדעת על זכות היסטורית של העם היהודי על ארצו ומולדתו באופן כללי ועל ירושלים בירתו הנצחית כבר אלפי שנים באופן ספציפי. במשך 2000 שנות גולה היהודים אף פעם לא איבדו את התקוה לחזור לירושלים ולחדש שם את ימיהם כקדם. עוד ביושבם בגולה הם חזרו ואמרו לעצמם: "אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי, אם לא אזכרך, ואם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" בקוראם את ההגדה היהודים בגולה היו מסיימים עם המשפט הבא: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". וכיום ירושלים היא גם בנויה וגם מאוחדת. כל מי שמוותר על ירושלים לטובת פיקציה מומצאת של עם שלא באמת קיים, לא רק שהוא גורם לעוול היסטורי משמעותי ובל ישוער לעמו, אלא גם לא מקרב במאומה את השלום. נהפוך הוא: הוא מרחיק שנות דור את השלום, ומביא עלינו ועל הערבים רק שפיכות דמים איומה ונוראית.

אז מה הפתרון לאוכלוסיה הערבית העוינת בירושלים??? אותו פתרון כמו לערביי יהודה ושומרוןֱֱ!!! מכיוון שלא מדובר באמת בעם אלא בפיקציה מלאכותית, המורכבת בעיקר מחמולות ושבטים מופרדים ומסוכסכים בינם לבין עצמם כמעט על כל דבר, ושום דבר לא מחזיק אותם יחד חוץ משנאת ישראל ורצון להשמידה, ומכיוון שהפיקציה הלאומית הזאת ללא כל שורשים היסטוריים לאשש את עצם קיומה היא רק תחפושת לערבים מוסלמים פנאטים עם התנהלות אנרכיסטית, שחרתו על דגלם את השמדת ישראל בבמלחמה ובטרור (חמאס) או בדרכי רמאות ושרלטנות (הרשות של הפיקציה הפלסטינית) הרי שבמצב הנתון ישנם רק שני פתרונות ריאליים ואפשריים:

1) בעת רגיעה יחסית צריך לתת להם לנהל את חייהם באופן עצמאי במסגרת אוטונומיה נפרדת בכל עיר ועיר ערבית, כאשר הבטחון נשאר תמיד בידינו. אם הם ירצו, הם יוכלו אף לקיים קשרים אזרחיים עם ירדן (שמורכבת מערבים כמותם- 60% מירדן הם בדיוק כמוהם- ושהייתה חלק בלתי נפרד מארץ ישראל-פלשתינה בכתב המנדט המקורי) ואף לבחור ולהיבחר שם (לא בטוח שהירדנים רוצים את הצרה האנרכיסטית הזאת אצלם בבית כמו שהמצרים לא רוצים את צרת עזה). לעומת זאת בתקופות של מתיחות ומשברים החופש האוטונומי שלהם יוגבל בהתאם לצורכי הבטחון השוטפים.

2) אם חלילה נגיע לתסריט של מלחמה קשה נגד ערביי יהודה ושומרון ועזה, אז עלינו להימנע מלחזור שוב על הטעות הטראגית של מלחמת ששת הימים ולאפשר לאוכלוסיה עוינת כזאת להמשיך להתגורר בתוכנו. בכל מלחמה בזירה הבינ"ל הצד התוקפן, שמפסיד, נדרש לשלם מחיר כבד על תוקפנותו. במילים אחרות, הצד, שרוצה בהשמדתך, צריך לדעת היטב, שאם הוא ייכשל במזימותיו, אז הוא אומנם לא יושמד בעצמו, אבל הוא יסולק מפה לעד, ולא יוכל יותר לחזור לכאן. לא ייתכן שמי שמאיים להשמידך, יוצא למלחמה כנגדך לצורך כך, יחזור לנקודת ההתחלה בתום העימות שבו הוא הפסיד. אתן לכם דוגמא בהקשר הפרטי: אדם כלשהו מנסה לרצוח אותך, ולא רק שהוא נכשל, אלא הוא סופג נבוט בראש ומתאשפז. היעלה על הדעת, שהוא יתחיל להתלונן על כך, שהכית אותו בנבוט בראש??? היעלה על הדעת שהקורבן של ניסיון הרצח יפעל למען זכויותיו של זה שניסה לרצוח אותו, וינסה להחזירו למצב הקודם??? ובהקשר הזה: האם אנחנו צריכים להתנצל על מה שקרה לצד השני, כאשר הוא ניסה להשמיד אותנו ולמחות אותנו מעל פני האדמה???? למה אנו חייבים להם משהו בכלל??? שיגידו תודה שהם נשארו בחיים בכלל!!! הרי אם הם היו מנצחים, אז אנו לא היינו מקבלים מהם אפילו את המינימום הזה. ואז בא מחנה השמאל ואומר: אכן אנחנו צודקים, אבל בשביל פיוס היסטורי בואו וננסה לתת לצד השני משהו!!!! אבל מה מתברר??? שהצד השני בכלל לא רוצה שלום ופיוס. הוא רוצה להמשיך את מה שעשו אבותיו: להשמיד אותך. אז תגידו לי בבקשה: אני צריך להשתתף באבל של אנשים, שאבותיהם האכזריים ניסו להשמיד אותנו ונכשלו, ועכשיו הצאצאים שלהם רוצים להחזיר את הגלגל אחורה רק כדי להשלים המשימה בדרכי שרלטנות ורמייה??? (ואל תגידו לי שהרשות הפלסטינית רוצה בשלום: קראו את ספרי הלימוד שם, ותבינו שהם כמו החמאס בדיוק רוצים בהשמדת מדינת ישראל, והקמת מדינה מוסלמית ערבית נוספת על חורבותיה).

ואז שואלים אנשי השמאל: מה יקרה אם הערבים ביהודה ושומרון לא יסכימו לקבל את הרעיון של האוטונומיה?? אז שלא יסכימו!!! כבר כיום המציאות הזאת מתהווה בשטח, גם אם הם לא מסכימים לה. מדוע??? בגלל שזה הדבר המציאותי היחידי שקיים בשטח, והדרך לשלום עוברת בשדות המציאות ולא בשדות האשליה והדימיון. מי שרוצה שלום, שידבר בראש וראשונה אמת, ושיהיה מציאותי. אי אפשר לעשות שלום עם פיקציות מומצאות. אי אפשר לפזר אשליות על שלום, שסותרות לחלוטין את המציאות העובדתית, שכן הן רק תגרומנה לכישלונות ואכזבות, ותיגמרנה רק בהגברת שפיכות דמים. אין עם פלסטיני באמת, ולכן אין שום היתכנות להקמת מדינה פלסטינית. יש פה עם אחד בלבד: העם היהודי. מסביב יש הרבה עמים ערבים, שיש להם מעל 20 מדינות. בתוך מדינת ישראל יש גם ערבים. הם יכולים לחיות בשקט במדינה יהודית, ואם הם רוצים מדינה ערבית, אז שיעברו לאחת מהן. גם בארצות ערב חיו הרבה יהודים בעבר. הם לא תבעו שם הקמת מדינות יהודיות. גם בגולה חיים כיום המון  יהודים. הם לא תובעים מדינה יהודית בארצות, שבהם הם חיים. הם רוצים לחיות במדינה יהודית? הם יכולים לעלות לישראל!!! כך גם הערבים החיים פה. רוצים לחיות במדינה ערבית?? בבקשה!!! שיעברו לחיות שם. רוצים להישאר במדינה יהודית עם חופש פולחן, דת, תרבות וזכויות אזרח מלאות?? אהלן וסהלן!! אבל במדינה יהודית ולא במדינה ערבית נוספת או מדינה דו לאומית. לסיכום: מי שחושב שאפשר לעשות שלום עם שקרים והמצאות דימיוניות, שיחשוב שנית וזאת לאור מה שחווינו כאן מאז החתימה על הסכמי אוסלו.

מה הקשר בין זאב ז'בוטינסקי, אביה הרוחני של תנועת החירות לבין פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, ומדוע הדבר מסמל פריצת דרך היסטורית משמעותית בתולדות הציונות במאבק מול שונאיה ושוחרי רעתה הרבים או נקודת פתיחה, המבשרת שינוי מהפכני של ממש?? על כך בהמשך.......

לפני שאתם קוראים את הקטע הבא, אני מפציר בכם לצפות בפרקים 18 ו-19 של הסדרה "עמוד האש", שמופיעה ביו-טיוב (מה זה 8000 צפיות??? אתם לא מתביישים??? מינימום מיליון צפיות ולא פחות!!! לפחות 10% מהצפיות בשיר של נטע ברזילי. עשינו עסק??? יאללה ללחוץ ידיים!!!)

ביום ההיסטורי והחגיגי של העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ציין נתניהו, שדונלד טראמפ המשיך בזאת את המסורת המפוארת האמריקאית, שהחלה לפני 70 שנה, כאשר הארי טרומן נשיא ארה"ב היה הראשון להכיר במדינת ישראל (11 דקות לאחר ההכרזה). זו כמובן חצי מהאמת!!! מהי האמת המלאה??? שדונלנד טראמפ חוצב במו ידיו כאן דרך חדשה לחלוטין עבור מדינת ישראל וגם עבור העולם החופשי כולו!!! מדוע אני כותב כך?? אומנם הממשל האמריקאי של טרומן הכיר במדינה היהודית, אך הוא עשה את זה, רק לאחר שהיהודים החליטו לקחת את גורלם במו ידם, לשחות נגד הזרם ולהכריע על כך ללא היסוס!!! לפני ההכרזה של בן גוריון הממשל האמריקאי עשה כל מאמץ אפשרי  על מנת לבטל את החלטת החלוקה, לדחות את הכרזת העצמאות למועד לא ידוע, למנוע הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהחיל על הארץ משטר של נאמנות תחת האו"ם. מה קרה לאמריקאים??? הרי ב-28 בנובמבר הם תמכו בהחלטת החלוקה ובהקמת מדינה יהודית. מדוע הם חזרו בהם פתאום?? התשובה לכך היא ברורה: כתוצאה מהחלטת החלוקה פרצה בארץ מלחמת אזרחים עקובה מדם בין היהודים לערבים המקומיים. המצב של היהודים בראשית המלחמה הזאת היה בכי רע,  והאמריקאים חשבו, שאין כל סיכוי, שהיהודים יצליחו לשרוד את המלחמה הזאת , ולאור זאת הם החליטו לקחת צעד אחורה. מדוע הם חשבו שהיהודים יפסידו?

א) בגלל המספר המועט של היהודים מול הערבים (600 אלף יהודים מול 50 מיליון ערבים: לא רק הערבים בארץ אלא גם הערבים ממדינות ערב עם הצבאות הסדירים והחזקים שלהם, שאיימו לפלוש לאחר עזיבת הבריטים). לא רק האמריקאים היו בטוחים בכך, גם הבריטים, הערבים, ואפילו חלק מהיהודים בעצמם.

ב) בגלל שהיהודים היו כמעט לבדם במערכה, והבריטים שנשארו בארץ מה-29/11/1947 עד 14/5/1948 לא התערבו במלחמת האזרחים, למרות שהם נותרו אחראים בשטח. יתר על כן, הם אף אסרו על היהודים להתחמש כמו שצריך על מנת להגן על עצמם (אחראים למנוע מיהודים להתחמש אך לא אחראים להגן עליהם מפני כנופיות הערבים החמושות ומצוידות היטב).

ג) בגלל שהם חשבו שממילא מצבם של היהודים אבוד, אז לא כדאי לקלקל את היחסים העתידיים עם מדינות ערב שחלשו על שטחים עצומים.

האמריקאים אף הוסיפו שמן למדורה, בכך שהטילו אמברגו על משלוח נשק לארץ ( למזלנו הרב השגנו בתקופה זאת נשק מצ'כיה, וכן ברה"מ נשארה בתקופה זו דבקה בתמיכתה במדינה יהודית). כאשר מועד עזיבת הבריטים התקרב, האמריקאים לחצו על בן גוריון לדחות את ההכרזה על הקמת מדינה תוך איום מפורש, שהם ימנעו העברת כספים מיהודי ארה"ב לארץ. עד כדי כך המצב היה חמור, שבן גוריון התחבט קשות בשאלת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. יגאל ידין מראשי ההגנה העיד, שאמר לחברי מנהלת העם, שהסיכוי לנצח במלחמה עומד על 50%, והוא היה האופטימי שבחבורה!!! בסופו  של דבר ההחלטה של מנהלת העם התקבלה ברוב דחוק של 6 תומכים מול 4 מתנגדים. כאן המקום להוריד את הכובע ולהצדיע לדוד בן גוריון!!!! איזה עצבי או ביצי ברזל צריך בשביל זה!!! רק בגלל אישיותו החזקה והכריזמטית קמה פה מדינה יהודית ב-14/5/1948. אז אומנם 11 דקות לאחר ההכרזה הדרמטית וההסטורית על הקמת המדינה ארה"ב הכירה בה, אבל להגיד שארה"ב הייתה ידידה שלנו באותה תקופה, זה עיוות היסטורי!!! אבא אבן בתקופה שלפני ההכרזה סיפר שהוא נפגש עם הנציג הסובייטי, גרומיקו, ודן איתו בדרכי הפעולה האפשריות על מנת לסכל את "המזימה האמריקאית". אז עם כל הכבוד להארי טרומן, יש הבדל תהומי בינו לבין דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב הנוכחי. הנשיא הנוכחי היה אמיץ דיו לשחות נגד הזרם הבינ"ל העז, שלא הפסיק ללחוץ עליו, ולא נכנע לו כמו טרומן. אצל טראמפ אנו פועלים יחד שכם אל שכם כבעלי ברית אמיתיים, ואילו אצל טרומן פעלנו על דעת עצמנו וכנגד כל הלחצים האדירים, שהם הפעילו עלינו. הבדל של שמיים וארץ!!! דונלד טראמפ פותח תקופה חדשה ביחסי ארה"ב- ישראל. זו בהחלט לא המשכיות, אלא משהו חדש לחלוטין.

ומה קשור ז'בוטינסקי לכך?? על כך בדיוק הוא כתב (חובה על כל ישראלי לקרוא. הדברים אקטואליים מאין כמותם גם כיום!!!) למה הכוונה?? ז'בוטינסקי טען, שיש שני סוגים של אנטישמיות: אוביקטיבית וסובייקטיבית. האנטישמיות הסובייקטיבית היא זו שנובעת מרגש עז של שנאה תהומית לעם שלנו מדורי דורות. מול אנטישמיות כזאת שום פעילות הסברה לא תועיל, והדבר היחיד, שנותר לעשות הוא להליחם כנגדה במלוא הכוח והנחישות. לעומת זאת האנטישימיות האובייקטיבית היא שונה בתכלית, והיא נובעת ממעמדנו הבינ"ל הרעוע בעיני אומות העולם. כאן יש הרבה מה לעשות ולפעול על מנת לשנות את הדברים מהיסוד!!! למה התכוון ז'בוטינסקי??? ז'בוטינסקי כתב, שגם הידידים הגדולים ביותר שלנו, וגם אלה שמעריצים אותנו, אוהבים אותנו, שותפים לערכים שלנו, לנקודת המבט שלנו ולשאיפות שלנו בסופו של יום תמיד נכנעים ללחץ הבינ"ל, הנובע ממעמדנו הרעוע, נסוגים בהדרגה ממדיניותם האוהדת ומאמצים קו שיותר ויותר מתרחק מאיתנו וזאת עקב אינטרסים רחבי היקף קרים ומחושבים. למשל?? הבריטים העניקו לנו את הצהרת בלפור עקב תחושת הזדהות עמוקה עם שאיפותיו הלגטימיות של העם היהודי לבית לאומי משלו, אבל ככל שהזמן חלף, הם החלו לסגת ממדיניותם הפרו ציונית כדי לא לאבד את האינטרסים שלהם בעולם הערבי. הערבים, כמובן, למדו את הפטנט הזה, ועל מנת לשכנע את הבריטים לסגת לחלוטין ממדיניותם הציונית ולהפעיל עליהם לחץ משמעותי, הפעילו עוד ועוד אלימות קשה כנגדנו, ובשורה התחתונה, זה עזר להם!!! כך בדיוק הופרדה עבר הירדן משטחי המנדט של ארץ ישראל (אינטרסים בריטיים מול העולם הערבי), וכך גם החלו הבריטים לסגת לאט לאט מרעיון הבית הלאומי ע"י גזירות הספר הלבן. במלחמת העולם השנייה, למשל, הבריטים אימצו מדינויות פרו ערבית מתוך ידיעה ברורה שליהודים אין ברירה אלא לתמוך בהם (בגלל הנאצים) ואילו את הערבים צריך לפתות בעזרת מדיניות אוהדת. כך על מזבח של אינטרסים מחושבים וקרים כל האהדה הבריטים לרעיון הציוני הלכה והתפוגגה (הדבר היחיד שמנע סוף טראגי לסיפור הציוני זה ההתעוררות היהודית והמרד נגד הבריטים. דבר זה הבהיר להם שאנו לא פחות נחושים מהערבים פה להילחם). כנ"ל לגבי ארה"ב של טרומן. היא תמכה בהחלטת האו"ם על חלוקה, אך חזרה בה בגלל האלימות הערבית.

מה שנכון היה לפני 1948 המשיך והתקיים גם לאחר מכן. הערבים מפעילים אלימות או מאיימים בהפעלת אלימות או נפגעים עקב אלימות שהם בעצמם הפעילו, העולם מגיב ולוחץ עלינו, ואנחנו מתקפלים. ככה בדיוק ישראל סורסה בזירה הבינ"ל ולא יכולה הייתה להילחם במלוא האפקטיביות באויביה הרצחניים. למשל??? ישראל יוצאת למבצעים בעזה עקב תוקפנות של חמאס, והעולם ישר מתכנס ולוחץ עלינו בתום המבצעים לחזור לנקודת ההתחלה במקום לנסות ולהכריע את העניין אחת ולתמיד!!! עקב כך הערבים רואים באלימות דרך לגיטימית שמאפשרת להם השיגים בזירה הבינ"ל, מבלי שהם נדרשים להפסיד דבר.

אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?? פתאום צץ לו נשיא חדש, שריסק את העולם הישן, וקבע כללים חדשים, שלפיהם האלימות היא לא דרך לפתרון אפשרי אלא דווקא בעיה ומכשול, שמעכבים כל פתרון אפשרי, ולכן יש להילחם כנגדה, להתמודד מולה ולא להיכנע לה או לתת לה פרסים או הישיגים כלשהם. טראמפ מסמל תקופה היסטורית חדשה לא רק עבור עמנו אלא עבור כל העולם כולו!!! סוף כל סוף אנחנו מצליחים לשנות דברים בהקשר לאנטישמיות האובייקטיבית מסביבנו. סוף כל סוף יש לעולם החופשי מנהיג ששופט דברים ע"פ ערכים ולא רק ע"פ אינטרסים קרים ומחושבים בלבד. סוף כל סוף יש מנהיג לעולם החופשי, שדוחף ויוזם, כשהוא לא מהסס לשחות נגד הזרם של האנטישמיות האובייקטיבית ולא מסכים להיכנע ללחציו האדירים ולא מנסה להשתלב בו או לעגל פינות מולו. זה דבר חדש ומפתיע, שלא היה אף פעם בתולדות עמנו!!! כמובן, שזוהי רק סנונית ראשונה. באירופה עדיין שולטת המנטליות הקודמת, שמושפעת מאוד מהאנטישמיות האובייקטיבית, המופעלת כלפינו. אכן המלאכה עוד רבה, אבל זהו צעד חשוב ביותר בדרך הארוכה. ככל שמעמדנו הבינ"ל יתחזק, בטחוננו העצמי יגבר וצדקת דרכנו תצא לאור תוך הפרכת כל השקרים של שונאינו ואויבינו, אז גם הלחץ של האנטישמיות האובייקטיבית יפחת ויילך בהתמדה. האנטישמיות האובייקטיבית נובעת ממעמדו הרעוע של העם היהודי לאורך הדורות הרבים, וכאן חלה תפנית דרמטית והיסטורית המעידה על שינוי כיוון ברור. כאשר האנטישמיות האובייקטיבית- תפחת השפעתה, אז גם אלה שמפעילים אלימות כנגדנו לא רק שלא ורוויחו דבר מכך, אלא הם עלולים גם להתחיל להפסיד, בכך שלא יוכלו יותר לחזור כל פעם מחדש לנקודת ההתחלה, והם אף עלולים לטווח הרחוק להעמיד את עצמם בסכנה גדולה. זה השינוי הדרמטי שהתרחש כאן!!!

למרות טונות של אנטישמיות סוביקטיבית, למרות אנטישמיות אובייקטיבית נלווית לכך, למרות שקרים, שנאה ואלימות של אויבינו, למרות לחצים אין סופיים בזירה הבינ"ל לוותר ולהתקפל כמה שיותר ולסרס את עצמנו לדעת, למרות כל הדברים הללו: תראו לאן המדינה שלנו הגיעה בזכות עצמה כעבור 70 שנות עצמאות תוך שחייה עיקשת נגד הזרם. אם כל זה הושג תוך התגברות נחושה על כל המכשולים הפנימיים והחיצוניים שבדרך, אז אתם בכלל יכולים להעלות על דימיונכם, לאן נוכל להגיע בלי כל הדברים הללו או לפחות עם הפחתה דרמטית שלהם?? אפילו השמיים כבר לא יהיו גבול עבורנו!!! דווקא מציאות חדשה וטובה זאת עבורנו מגדילה את הסיכוי לשלום אמת ולא מפחיתה אותו. הכיצד? כי רק מציאות, שנעדרת שנאה, טרור, אלימות, אנטישמיות, שקרים, רמאות ותרבות של הרס ומוות מצד אויבינו היא הבסיס האיתן, שממנו יכול לצמוח השלום, שכולם רוצים בו. כל דרך אחרת היא רק אחיזת עיניים ושרלטנות של נביאי שקר פופוליסטיים, שצמחו לנו פה בהמוניהם כמו פטריות אחרי הגשם מאז החתימה על הסכמי אוסלו, שהביאה רק למרחץ דמים אצלנו התוך הבית (מלחמת אוסלו). לעולם לא יכון שלום, כל עוד נהיה מוקפים סביבנו אויבים אנטישמיים, שחושבים שדרך האלימות והלחצים תוך שימוש בשקרים היא היעילה ביותר מבחינתם כשיטת פעולה אסטרטגית. יש שני תנאים מצטברים והכרחיים לשלום אמת:

1) אנשי אמת, שמתכוונים לכל מילה שיוצאת להם מהפה, ואומרים בדיוק את כל הדברים, שאליהם הם מתכוונים. למשל, אנשי הרשות הפלסטינית הם אנשי שקר, רמאות ושרלטנות, ולכן אין כל סיכוי לשלום אמת איתם (הערת אגב- כל העניין הפלסטיני מבוסס על שקר מומצא ביסודו, אז איך בדיוק ציפיתם, שאלה שמייצגים את אותו שקר יהיו פתאום אנשי אמת??).

2) אנשי אמת שהחליטו לשים בצד את דרך האלימות, השנאה והטרור ולחנך את ילדיהם לתרבות של פיוס, אהבה, הכלה ושלום (למשל, החמאס הוא מורכב מאנשי אמת, שאומרים בכנות את מה שהם חושבים, אלא שהאמת שלהם מדברת על השמדת ישראל ולא על שלום איתה, ולכן הם לא עומדים בתנאי השני).

הערה אחרונה לאנשי השמאל פה: די מספיק לרמות את עצמכם ואת הציבור עם שטיפת מוח בולבשיקית ושקרית על אשליות השלום. תתחילו לדבר סוף כל סוף אמת!!!

חג השבועות נקרא גם בשם חג הקציר. הדגש הצר הוא על פרי הארץ ותנובתה, אך אם ברצוננו להרחיב את היריעה, עלינו לשאול את עצמנו בנוסף לכך גם את השאלה הבאה: מה מסמל עבורנו הקציר כבני אדם, כחברה אנושית או כעם??? הקציר מבטא את השורה התחתונה או את הפלט הסופי. הכנסנו למכונה שלנו חומר גלם, המכונה שלנו עבדה, ובסופו של דבר יצא המוצר המוגמר. זה התחיל מזרע קטן, התפתח לצמח, הצמיח עלים, העמיק שורשים ולבסוף הבשיל לפרי. הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו. הקציר הוא התוצאה הסופית. כולם אוהבים את התוצאה הסופית, אם היא טובה ומוצלחת, אבל אסור לשכוח לרגע את הדרך הארוכה והקשה, שבמהלכה בוצעה עבודה נחושה ללא הפסקה תוך התגברות על מכשולים מסוגים שונים, שהוצבו במסלול. אין תוצאות טובות וראויות ללא השקעה. אין כאן קיצורי דרך, ואי אפשר לרמות ולהוליך שולל. זרע טוב יצמיח פרי מתוק, וזרע רע יצמיח פרי באושים. למשל? מי שזורע שנאה, הרס, רצח, חורבן ומוות יקצור סופה של גהינום המורכבת מאלימות ושפיכות דמים, ומי שזורע אהבה, סובלנות, הכלה וכבוד, יקצור עולם,שבו יהיה טוב לחיות.

בתיאוריה זה יפה, נכון??? אבל כאן בדיוק מתעוררת הבעיה המרכזית!!!! מושגים של טוב ורע, ראוי  ומגונה תלויים הן בנקודת ההשקפה והמבט והן בערכים של כל אדם, חברה ועם, ולכן הם לא רק משתנים בהתאם אלא לעיתים הם הפוכים לחלוטין (כמו בשיר: מה שאתה חושב לבן, אני חושב שחור). למשל??? אויבינו הרבים כלל וכלל לא מסתירים את איבתם ועוינותם לזרעים של הציונות, לעבודה הציונית הקשה כדי לפתחם לצמחים ולפירות שלה (הקציר), ולכן הם ניסו בעבר למנוע את עצם הזריעה, וכשלא הצליחו, ניסו לחבל בתהליך, וכשזה גם לא הלך, הם מנסים להרוס את התוצר הסופי (לשמחתנו גם זה לא הולך להם). מה שמסמל במיוחד את העניין הזה הוא הטרור החקלאי. החקלאי עובד כל השנה, וכאשר הגיע העת להינות מפרי עמלו, מגיע מחבל שפל ומחריב את הכול בבת אחת. ובהקשר היותר אישי: לא כל דבר שהאדם עושה בחייו, יזכה בהכרח לתמיכה ולפרגון של הסביבה החיצונית. אז מה עושה הסביבה החיצונית במצב כזה??? מנסה למנוע את הזריעה, עוד לפני שהתחילה, או להציב מכשולים בזמן העבודה או להרוס את הקציר בסוף התהליך כדי להוריד את הכול לטימיון.

אין ספק בכלל שהאדם קוצר תמיד את מה שהוא זורע, אך באשר לשאלה האם זה טוב או רע: זה תלוי בנקודת המבט וההתייחסות הן של האדם עצמו והן של זולתו. יש הרואים בזריעה ובקציר של דרך מסוימת אסון, ולכן יעשו הכול כדי לתקוע בה גלגלים ולסכל את זה. לעומת זאת אחרים יראו בכך דבר מבורך, ולכן יעשו הכול כדי לקדם את זה ולתמוך בזה. אם אנו רוצים להוסיף שמן למדורה ולסבך עוד יותר את העניינים, אז נאמר, שלא תמיד הקציר מסתיים בהכרח בהתאם לתוכניות, שכן במרוצת הדרך יכולים להתרחש גם דברים בלתי צפויים ומפתיעים. יכולים להיות בהחלט מצבים, שבהם אדם זורע מתוך שאיפה לקצור דבר מה, אך בסופו של דבר קוצר דבר אחר לחלוטין. זה יכול להיות לחיוב או לשלילה. מדוע לא תמיד תקצור את מה שתכננת לפני הזריעה??? כי אנחנו חיים בעולם מורכב של וודאויות מעורבבות עם אי וודאויות מפתיעות, ולכן חשוב לא רק לתכנן אלא גם לדעת להיות גמיש ולשנות כיוון, במידה ומתברר, שדברים לא מתנהלים בדיוק, כפי שחשבת בתחילת הדרך.

לסיכום: מה שזרעת, אתה תקצור, אבל אם ברצונך לקצור פחות או יותר את מה שתכננת מראש, עליך לדעת הן להתגבר על מכשולים בדרך והן להיות גמיש תוך נכונות לשנות כיוון בזמן תנועה. בדרך זו תגדיל את ההסתברות לקצור פחות או יותר את שתכננת לפני הזריעה.  

יש ימים,שבהם חודרת לך ההכרה, שאתה בסך הכול זמני בעולם כזה, ועתיד לחלוף ולעבור כאבק הנידף ברוח. מי אנחנו ומה אנחנו מול הנצח השמימי, שראה את כל ההיסטוריה האנושית, חולפת על פניו בדהרה סוחפת ונעלמת לבלי שוב? קצת צניעות לא תזיק לאף יצור אנושי באשר הוא. אתמול חדרה אליי ההכרה הזאת בצורה חזקה ומטלטלת, ועל כך אספר לכם בשבוע הבא.........גם קצת סקרנות לא תזיק........

טוב..... לפני יותר משבוע קרה לי מקרה, שמעולם לא קרה לי אף פעם.  הלכתי לרופא שיניים לטיפול שורש. עד כה מעולם לא הייתה לי שום בעיה כלשהי אצל שום רופא שיניים, אבל הפעם קרה משהו בלתי רגיל לחלוטין. התחלתי בטיפול ופתאום אני מרגיש, שאני לא מצליח לנשום כמו שצריך. אני אומנם נושם, אבל זה כאילו שהאוויר לא נכנס כמו שצריך או לא משפיע. זו סיטואציה לא נעימה בכלל. אתה נמצא באמצע טיפול שיניים, שבו אסור לך לזוז מצד אחד, אך מצד שני אתה חש שאם אתה לא תזוז ותשפר תנוחה, אז אתה תהפוך לבר מינן. ממה זה נגרם?? אין לי מושג. אולי מהתנוחה הלא נוחה??? אולי מהצורך לפתוח את הפה ממש לרווחה??? בקיצור אמרתי לרופא שיש לי בעיה בנשימה, והוא נתן לי קצת זמן למנוחה, הביא כרית כדי שיהיה לי יותר נוח, וניסה להגביה קצת את הכיסא והמשיך בטיפול. זה לא עזר הרבה, אבל מצד שני אי אפשר להפסיק באמצע הטיפול!!!! ניסיתי להישאר נייח כמה שניתן, ולא לזוז אבל זה היה מאוד לא פשוט. הרופא כבר כמעט השתגע ממני. טוב.... אין ברירה, אז אין ברירה!!!! ובינתיים אני אומר לעצמי: שיסיים כבר לפני שאני מתפגר פה!!! וחוץ מזה איזו בושה וחרפה!!!! אני מצפה לחיות לפחות מאה ועשרים שנה, ואם לא- אז לפחות המינמום, שזה חצי מזה. ואיזו השפלה שזה קורה דווקא שם ולא במקום אחר!!! הרי זהו רגע אינטימי מאין כמותו, ואם זה נגזר עליי, אז שזה יקרה לפחות במקומות פסטורליים כמו בחוף הים או ביערות או בכל מקום אחר בטבע,  כשאני לבד, או אפילו בשינה, אבל לא שם!!! כשזה קורה לך במקום זר זה מביך , כאילו שהלכת ערום ברחוב!!!! בקיצור הטיפול נגמר, יצאתי מזה בשלום, וזכיתי אפילו לכתוב על כך לצורך התיעוד, והשגרה פתאום נראית כל כך נהדרת, אפילו אם היא האפורה ביותר שיכולה להיות.

 בקיצור: תלמדו להעריך את מה שיש, כל עוד הוא קיים. זה בכלל לא מובן מאליו, ויום אחד,   זה פתאום  נעלם ואיננו, ולא יחזור יותר לעולם. חייינו הם קצרים מאוד. צקו בהם תוכן משמעותי, כדי שיישאר משהו ממכם, גם שכבר לא תהיו יותר. כפי  ששמתם לב,  אני לא מסתפק רק באירועים שמתרחשים סביבי, אני מנסה ללמוד מהם ולהפיק מהם תובנות בעלות חשיבות ומשמעות, וחשוב לי גם לחקור וללמוד, ממה הדברים בדיוק נובעים וכן לתעד ולהעלות על כתב. כל דבר שמתרחש סביבך בין הוא גדול ועוצמתי ובין אם הוא קטן, יום יומי, שגרתי וטרוויאלי, יש לו משמעות עבורך, שהיא גולשת הרבה מעבר לארוע עצמו. צריך פשוט לרצות להבין ואז לחקור ולבדוק, ולא פשוט להמשיך הלאה. למרות שחלק מהאירועים הם מאוד עוצמתיים מבחינה רגשית, חובה לנתק את הרגש על מנת להגיע מהם לתובנות בעלות משמעות. חובה גם לחתור ולמצוא הקשרים נכונים בין ארוע נקודתי לתמונה הכוללת, וצריך להשתדל גם להעמיד את "האני הפרטי" שלך בצד או לפחות לא לתת לו משקל רב מידי, כאשר אתה רוצה לצאת מד' אמותיך אל העולם הרחב. כדי להגיע לתובנות בעלות משמעות יש להשתדל פחות להיעלב מאירועים שליליים או לצאת במחולות ובחגיגות בשל אירועים חיוביים. רק באמצעות גישה מאוזנת, שאין בה ייאוש מצד אחד או שחצנות והתרוממות רוח מופרזת  מצד שני, ניתן לשמור על האיזון הפנימי, שכה נחוץ על מנת ללמוד על משמעות החיים שלך ולנסות להבין בדרך זו לא רק אותם אלא גם את כל מה שמתרחש מסביבם. אין להסתפק רק בלחיות את חיינו בלבד. זה דבר שטחי ביותר. יש לחתור גם להבין מהי המשמעות שנגזרת מהם עבורנו. מי שמסתפק רק בלחיות את החיים הוא לא באמת מכיר את עצמו לעומק, והוא מסתפק ברמה השטחית והרדודה של חייו בלבד.

 על הסוציאליזם מרעיון נשגב לקריסה  ולפשיטת רגל מוחלטת ועל האלטרנטיבה המציאותית של הימין הלאומי השפוי והדמוקרטי:

תגיד לי בבקשה: מה יש לך נגד הסוציאליזם??? הרי בסך הכול מדובר באנשים טובים וערכיים, שרוצים שכולם יהיו פה שווים ושנחיה פה בהרמוניה ואהבה אין סופית זה עם זה כמו בסוף הטוב בכל בסיפוורי האגדות (והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה)?? ומה יש לך נגד שלום עכשיו??? הרי מדובר בסך הכול באנשים חיוביים וערכיים, שחושבים שהם יכולים לארגן לנו שלום כבר מחר בבוקר???  ומה יש לך  נגד הפאציפיסטיים??? הרי בסך הכול הם מאמינים, שרק אם נפנה את הלחי השנייה למי שמכה אותנו, ונחייך אליהם במאור פנים, הם ישר יבינו עד כמה האלימות שלהם היא מיותרת וחסרת תוחלת ויהפכו לאנשים אחרים לחלוטין??? אז אין לי שום דבר נגד רעיונות יפים, ערכיים ומוסריים מן המעלה הראשונה!!!! אבל..... יש לי בעיה רצינית עם אנשים, שחושבים שניתן ליישם אותם במציאות המורכבת מסביבנו!!!! מרוב כוונות טובות אפשר להגיע ישר אל הגהינום, אם במקום לחיות עם רגליים יציבות בקרקע המציאות, הראש שלך מרחף בעננים ומטפח אשליות מופרכות לחלוטין והזיות ממכרות כמו סמים קשים. השילוב בין רוע ושרלטנות מצד אחד לבין תמימות ונאיביות הטבולות ביהירות ומגלומניות מצד שני זהו המתכון הבטוח לאסון. שלוש הגישות  הסוציאליסטית, השלום עכשויניקית והפאצפיסטית נכשלו באופן מוחלט לא בשל הרעיונות הנעלים הגלומים בהם אלא בשל אי התאמה קיצונית למציאות מסביב ועל כך בהמשך.......

נקודת המפתח להבנת העניין מחייבת אותנו להיכנס למנהרת הזמן (קדימה, שימו חגורות, כי אנחנו מ-מ-ר-י-א-י-ם!!!!). למה אני מתכוון??? למכתבו של זאב ז'בוטינסקי, האב הרוחני של תנועת החירות הפלורליסטית לדוד בן גוריון, האב הרוחני של התפיסה הסוציאליסטית. דוד בן גוריון האמין, שהציונות צריכה להניף בגאון שני דגלים במקביל: את דגל הלאום ואת דגל הסוציאליזם. ע"פ גישה זאת לא באנו לפה רק כדי להקים מדינה אלא גם אנו צריכים לרכז מאמצים על מנת ליצוק לתוכה על הדרך גם תוכן ערכי הולם. מהו התוכן הערכי?? חברת מופת של שיוייון, אחווה, רעות ושותפות גורל על בסיס הסוציאליזם הקולקטיבי. לעומת זאת זאב ז'בוטינסקי חלק בצורה נוקבת ביותר על הגישה הזאת. לתפיסתו כרגע המאמץ צריך להיות מרוכז אך ורק בהקמת המדינה ולשם כך יש לגייס את כל הכוחות והזרמים ולא ליישם תפיסה של מחנה אחד בלבד. ז'בוטינסקי מאוד לא אהב את העובדה ששני הדגלים (הלאומי והסוציאליסטי) מקבלים את אותה דרגת חשיבות, ושאל בצדק, מה יקרה במקרה של התנגשות בין הדגלים?? לתפיסתו של ז'בוטינסקי הדגל הלאומי חייב לעמוד בראש המחנה, כשאליו כפופים כל הדגלים הערכיים האחרים (כולל זה של הסוציליזם). בניגוד לבן גוריון, שרצה לכפות על הציבור כולו את דגל הסוציאליזם תוך ביטול הדגלים האחרים, ז'בוטינסקי טען שמתחת לדגל הלאום יש מקום לכל סוגי הדגלים האפשריים, ואין לכפות דגל אחד על כולם תוך ביטול הדגלים האחרים. התנאי היחיד לכל הדגלים הרבים הוא שהם כפופים לדגל הלאום ולא באים להחליפו או להיות במעמד שווה לו. תחת דגל הלאום יש מקום לשילוב כוחות של כולם (כולם באותה סירה של הלאומיות הציונית ולא רק נושאי הדגל הסוציאליסטי). הוא גם ניסה לשכנע את בן גוריון שדגל הסוציאליזם לבדו אינו מספיק כדי לקדם את הרעיון הציוני ולהוליכו להצלחה, שכן בנוסף למאמץ אנושי רחב היקף יש צורך גם בכסף רב. והיכן הושג הכסף? מקפיטליסטים, רחמנא ליצלן!!! כיצד אתם יכולים לקבל את אותם כספים של קפיטליסטים מצד אחד, ומצד שני לתאר אותם כאויבי מעמד הפועלים?? שאל ז'בוטינסקי. במילים אחרות, אם אתה נזקק להם, אז אתה צריך לשלבם במאמץ הלאומי כשווים בין שווים ולא להתייחס אליהם בכזאת כפיות טובה עקומה. הגישה הזאת של ז'בוטינסקי היא דמוקרטית מאין כמותה (לכולם יש מקום בתנאי שהם מסתופפים תחת דגל הלאום ושותפים יחד למאמץ, כאשר כל אחד מביא מתרומתו וכישוריו הייחודיים לטובת הכלל). לעומת זאת תפיסתו של בן גוריון הייתה תפיסה עדרית קולקטיבית תוך ניסיון לכפות דרך מסוימת (הסוציאליזם) על ציבור שלם ונידוי של כל מי שחושב אחרת. בן גוריון ייצג תפיסה דמוקרטית לוקה בחסר בשל ההיבט של  הכפייה המניפולטיבית העדרית של דרך אחת תוך שלילת דרכים אחרות.

על רקע זה אנו מתחילים להבין כיצד התפתחה השיטה של הדבקת הזהות המוחלטת בין ענייני המדינה לענייני המפלגה תוך אימוץ מדיניות של הפנקס האדום,שהביאה להפרדה בין אנשי שלומנו לאלה שהם אינם אנשי שלומנו. שיטה זו גרמה באופן ישיר להדרה ואפלייה של ציבורים שלמים תוך גרימת עוולות של ממש לבני עדות המזרח או לכל אנשי הימין, שהודבקו בתוויות וסטיגמות שליליות המנותקות מהמציאות העובדתית. במילים אחרות מי שלא שייך למחנה שלנו, הוא מנודה, מוחרם ומופלה לרעה. זו לא דמוקרטיה!! זה לא פלורליזם!!! זו התנשאות!!! זו גזענות!!! וזה טרור מחשבתי, שמרתיע אנשים שלא להביע את דעותיהם מחשש לפגיעה בחייהם הפרטיים!! מי שבאמת רוצה להבין מהיכן מגיעה תחושת הפטרונות וההתנשאות (גם בימינו אלה) של חלקים נרחבים בשמאל הישראלי תוך ניסיון לגמד או להשחיר את כל מי שלא חושב כמותם, לבטח ימצא את השורשים העמוקים של הדברים בתפיסתו של בן גוריון, שהמדינה חייבת להביא את אזרחיה להיות סוציאליסטיים או בדרכי שכנוע או באיומים , ואם זה לא הולך, אז תוך כדי נידוי והחרמה של קשיי העורף, למען יראו וייראו האחרים. עכשיו לבטח ברור לכם למה בן גוריון כה תיעב את ז'בוטינסקי (עד כדי כך שהוא אפילו סירב להעלות את עצמותיו לקבורה בישראל). ז'בוטינסקי עם יכולת השכנוע המהפנטת שלו היה אבן נגף בפני תוכניתו של בן גוריון להפוך את המדינה לסוציאליסטית גם במחיר של כפייה.

ואכן הביקורת של ז'בוטינסקי על העמדת דגל הלאום במעמד שווה לדגל הסוציאליזם הוכחה כנכונה במבחן הזמן. מדוע???? כי במקרה של סתירה בין הדגלים היו כאלה שהעדיפו את דגל הסוציאליזם על דגל הלאום כמו חוגים בשמאל של מפ"ם, שסברו שמדינת ישראל צריכה להפוך לאחת מהמדינות הגרורות של ברה"מ הסטלניסטית (אחד מאנשי השמאל הקיצוניים אף הרחיק לכת וייחל ליום שבו ברה"מ הקומוניסטית תכבוש אותנו ותתלה את כל ההנהגה הציונית בכיכר העיר בשל בגידה בערכים הסוציאליסטיים).

אז הבנו מדוע אין להרשות מתן העדפה לסוציאליזם על פני דגלים אחרים, והבנו גם שאין להעמיד את הדגל הסוציאליסטי באותו מעמד של דגל המדינה, אך האם הסוציאליזם בכלל כערך הוא מציאותי או שמא מדובר באשליה אוטופית, שמתנפצת על סלעי המציאות וגורמת רק לעוולות נוראיות בדרך (כמו האשלייה של אוסלו, למשל)? האם בני האדם נולדו שווים זה לזה??? האם אפשר בכלל להביא בני האדם להיות במצב שבו שהם שוויום זה לזה באופן מלאכותי ברצון או בכפייה??? האם בני האדם רוצים בכלל להיות שווים זה לזה?? האם לאורך זמן אפשר לכפות על בני האדם את הגישה הסוציאליסטית ומהן תוצאות הלוואי השליליות של אותה כפייה??? האם במבחן התוצאה ניתן  ליישם בפועל את הסוציאליזם או שמא אלה רק ססמאות ריקות מתוכן, שאומנם גורמות לנו להרגיש טוב עם עצמנו אך הן אינן אפקטיביות?  על כך בהמשך.....

מדוע לא יכול להיות באמת שיוויון ע"פ הגישה הסוציאליסטית? פשוט מאוד: אנשים לא יכולים להיות באמת שווים זה לזה, כי הם שונים זה מזה. אין אדם אחד שהוא זהה לזולתו. אנו שונים זה מזה במראה החיצוני, בתכונות האופי, בחוזקות ובחולשות. לכל אדם יש טביעת אצבע ודי.אן.איי יחודיים משלו. אנו שונים זה מזה בכישורים וביכולות שלנו. אנו שונים זה מזה בנטיות הלב שלנו, ובדרך שבה אנו מסתכלים על החיים. אם נוסיף לסלט הזה גם את התנאים הסביבתיים והחברתיים השונים, שבהם גדלנו וצמחנו, אז ההבדלים עוד יותר מתחדדים, ואם נרחיק לכת ונציין גם פערים תרבותיים בין אנשים ובין עדות וכן דעות, אמונות וערכים שונים או אפילו מנוגדים, אז ברור לכם שבשורה התחתונה אנו מאוד שונים זה מזה. לא רק השונות הגדולה היא מכשול לשיוויון אלא גם הנטיה האנושית להתחבר אל אלה שדומים לך או שייכים למחנה שלך ולהתרחק מאלה שאינם כאלה. הרי השיוויון מותנה בראש וראשונה ביחס שווה לאדם X  כמו לאדם Y. ברם זו רק אוטופיה אשלייתית. האם זה בכלל אנושי לצפות מאדם לתת יחס שווה לכולם? ברור שלא!!! האדם יעדיף לתת יחס מועדף לאלה שקרובים אליו או לאלה שהוא הכי מתחבר אליהם. לקופסאות הקוטג' בסופר אנו יכולים לתת יחס שווה, שכן אין הבדל בין קופסה אחת לרעותה. אם האל היה יוצר אותנו על אותו קו יייצור כמו רובוטים, אז היינו יכולים לבנות חברה שיוויונית עם יחס שווה לכל רובוט ורובוט.

הסוציאליזם יוצר עיוות, שכן הוא מנסה להכניס בכפייה אנשים שונים לתבנית קולקטיבית אחת תוך גישה עוינת, מתנכרת, פטרונית ומתנשאת כלפי כל מי שלא מוכן ללכת בתלם. הוא עושה עוולות נוראיות לא רק כלפי מתנגדיו אלא גם כלפי אלה שהוא מצליח לכפות עליהם להיכנס לתבנית האחידה. כתוצאה מכך סוציאליזם מדכא כל ביטוי אישי עצמאי ואינדבידואליסטי ומוטיבציה להשקיע, מעודד בינוניות אחידה, מקובעת וכפויה בתוך מסגרת שאין לחרוג מגבולותיה, מונע צמיחה כלכלית, משתק יוזמה פרטית, ושם מכשולים בפני יצירתיות אישית והצטיינות. במקום לתעל את השונות המופלאה של הפרט ולשלבה בתוך הקולקטיב ולתועלתו, הסוציאליזם עושה בדיוק את ההיפך: הוא כופה על הפרטים להיכנס לתוך המסגרת, שהוכנה מראש עבורם, ודורש מהם לבטל את עצמם ואת הייחודיות שלהם לטובתה. כמובן, שצעד כזה מעורר תרעומת רבה, שכן הוא מנוגד לטבע האנושי, ודבר זה מגביר מאוד את המתח בין האנשים, כך שאין כל סיכוי במצב כפייתי זה להשיג הרמוניה כלשהי ביניהם.

ועתה נעבור לדון במבחן של השטח עצמו. בין השנים 1948-1977 (29 שנה) שלטה בארץ ללא עוררין המפלגה הסוציאליסטית של מפא"י. הייתה לה הזדמנות פז להגשים את ערכיה בדבר בניית חברה סוציאליסטית, המבוססת על שיוויון, אחווה, רעות והרמוניה. נו.... הם הצליחו במשימתם? ברור לכם שלא!!! מדיניות הפנקס האדום "ואנשי שלומנו" העידה על כך. מילים יפות לחוד ומעשים בשטח לחוד!!! אם נוסיף לכך את האפלייה הגזענית כלפי בני עדות המזרח, אז ברור לכם שהמציאות נראתה שונה לחלוטין מכל המילים הגבוהות של הסוציאליזם. הרי אין דבר יותר סותר לערך השיוויון מאשר גזענות צרופה, שמפלה באופן טוטלי קבוצה של אנשים ללא כל סיבה מוצדקת. נו..... אז אם הסוציאליזם, ששלט פה ביד רמה במדינה, הוא בעצמו לא הביא לשיוויון, אז הכיצד בכלל ניתן לטעון ששיוויון או יחס שווה הוא אכן אפשרי במציאות של החיים היום יומית? אז אם שיוויון או יחס שווה אינו אפשרי, אז מה בכל זאת כן ניתן לעשות??? לדאוג שבני האדם יהיו שווים ע"פ החוק, ושאנשים, שמופקדים על מתן שירות לציבור יעשו זאת ללא משוא פנים ואפלייה. אנו גם יכולים גם לצפות להחלת  סטנדרטים מינימליים אחידים ומכבדים להתנהגות אנושית כלפי הזולת. מה עוד??? שהמדינה תדע לתת עזרה ראויה לחלשים כדי שלא יטבעו, ושתרסן את במקביל את כוחם של החזקים כדי שזה לא יהפוך לכוח להשחית. אבל להגיד שוויון??? זה כמו להגיד בימינו שלום עכשיו!!! (רעיונות יפים ונעלים, אך אשליתיים).

הסוציאליזם בישראל לא רק שלא הגשים את כל מה שהוא הטיף לו, אלא גם גרם למתיחויות רבות בחברה, ופער שסעים עמוקים בה עקב העוולות שהוא יצר כלפי כל אלה שהוא סיווג אותם כלא שייכים למחנה שלו. לאורך כל ההסטוריה האנושית הסוציאליזם חתר למציאות טובה, אך בפועל גרם לדברים שליליים ביותר. למשל, בסין הקומוניסטית היו שולחים אנשים לחינוך מחדש, כאשר הם לא הסתדרו על המסגרת הכפוייה, שהונחה בפניהם. כנ"ל גם ברה"מ הקומוניסטית שהייתה שולחת את מתנגדיה לסיביר הרחוקה כעונש.  

הסוציאליזם בשל היותו מסגרת כפייתית, פטרונית ומתנשאת, שמשוכנעת בצדקת דרכה הוא גם רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה. הנאצים, למשל, היו סוציאליסטים לאומנים. בזכות המרכיב הסוציאליסטי הנאצים הצליחו לגייס את ההמונים לצידם ולרדוף, לענות ולרצוח את כל מי שלא משתייך אליהם. מהו המרכיב הסוציאליסטי בנאציזם?? שיוויון מוחלט: אין הבדל בין משכיל לחסר השכלה, בין עשיר לעני, בין בעל מקצוע בכיר לזוטר. כולם שווים ושייכים בתנאי שהם לאומניים. הסוציאליזם הרי נותן לאנשים תחושת שייכות על בסיס חברתי, בתנאי שתהיה נאמן לרעיון. הנאצים תיעלו את תחושת השייכות החברתית ללאומנות מטורפת ולתורת הגזע, וזה הצליח להם בזכות התפיסה הסוציאליסטית הזאת. עובדה שאל הנאצים הצטרפו מכל שכבות העם ללא הבדל בין אנשים ומעמדות. ראיתם את הסרט הנחשול?? הילד הבלתי מקובל משנה באופן דרמטי את מעמדו החברתי רק בשל התגייסותו ונאמנותו לדרך של הקולקטיב.

בניגוד לסוציאליזם הנאצי הלאומני  הסוציאליזם של  הקומוניזם-  מטרתו היא ליצור עולם של שיוויון  ללא מדינות לאום, אבל העיקרון הוא דומה: אין הבדל בין אנשים, כל עוד הם מגויסים לרעיון הקומוניסטי (בתקופת לנין יהודים רבים נמשכו לקומוניזם מתוך רצון להיות שייכים לעולם החדש הזה ללא מדינות, שיש בו שיוויון מוחלט).

וכאן אני הולך להפתיע אתכם: גם האסלאם הוא סוציאליסטי במהותו. גם מבחינת האסלאם אין הבדל בין עני לעשיר, בין משכיל לבור, כל עוד אתה מאמץ את האידיולוגיה האסלאמית. כך מוסלמים קיצוניים מגייסים לשורותיהם לא רק אנשים בורים אלא גם משכילים, לא רק בעלי מעמד נמוך אלא גם גבוה. אין דבר יותר חשוב לאדם מאשר תחושת שייכות חברתית של הסוציאליזם, וזהו מגייס ההמונים הטוב ביותר. הסוציאליזם הוא האמצעי, שכן הוא משדר לאנשים, שכולם מתקבלים בברכה למועדון בתנאי שהם מחויבים לרעיון מצד אחד (נאציזם, קומוניזם, אסלאם קיצוני) ולמלחמה קשה נגד מתנגדיו מצד שני (יהודים, קפיטליסטים, כופרים). כך הסוציאליזם הפך לכלי שרת הן לגיוס המונים והן להשמדה המונית.

אז אם הסוציאליזם במבחן התוצאה הוא כושל, ורק גרם לעוולות קשות, אז מהן האלטרנטיבות??? הימין השפוי המבוסס על לאומיות בריאה מציג את האלטרנטיבות השפויות, שבמקום לכפות על האנשים מסגרת מוכנה ובמקום לנסות להתאימם ולשנותם, הוא מקבל אותם כפי שהם תוך ניצול המרכיבים/ הכישורים האינדבידואליים שלהם לטובת הקולקטיב. הימין השפוי לא מכריח אף אחד להצטרף אליו בכוח. רק אלה שמאמינים בדרכו מוזמנים להצטרף ולהציע את ארגז הכלים האישיים שלהם לטובת הכלל. שילוב שונויות והפרייה הדדית ולא מסגרת אחידה, מוכנה מראש וכפוייה, זה כל ההבדל!!! בימין השפוי יש 3 זרמים עיקריים, המדברים זה עם זה: סוציאל דמוקרט, ליברל וקפיטליסט. ועל כך בהמשך.......

לפני שאדון בימין השפוי על שלושת זרמיו הפעילים, אני רוצה ברשותכם להעלות בפניכם לפני כן שתי נקודות נוספות באשר לסוציאליזם וכן להתייחס ממש בקצרה לימין הלאומני והקיצוני ולהבדל בינו לבין הסוציאליזם הקיצוני מצד אחד ובינו לבין הימין השפוי מצד שני.  

ובכן.... באשר לסוציאליזם אלה הן הערותיי:

1) הסוציאליזם במהותו איננו דמוקרטי וזאת בשל היסודות הכפיתיים, הפטרוניים והמתנשאים, שקיימים בקרבו, שפוסלים או משחירים מאוד את כל מי שלא חושב כמותו. במקרה הטוב הסוציאליזם מביא לנו דמוקרטיה לוקה בחסר, ובמקרים הגרועים יותר הוא מביא ליצירת דיקטטורות אכזריות, שמעורבות בפשעים המוניים ומעוררי חלחלה. באשר לסוציאליזם המתון באופן יחסי הוא מאפשר דמוקרטיה פעם בארבע שנים בלבד בעת הטלת הפתק לקלפי, אבל האם זו באמת דמוקרטיה??? לא ולא!!! דמוקרטיה אמיתית חיה ובועטת 365 ימים בשנה ללא הפסקה. היסוד הכפייתי והמתנשא בסוציאליזם סותר באופן מובהק את הדמוקרטיה המהותית. בדמוקרטיה אמיתית לא כופים על האדם דיעה או מחשבה ולא מאיימים עליו בסנקציה אישית כדי שיביע דיעה שונה ממה שהוא חושב או כדי שישתוק. עם כל הכבוד למילים יפות, שמצלצלות יפה באוזן, מה שקובע בסופו של יום, זה מה שקורה בשטח עצמו. המציאות, שבה אנשים מדברים בלהט גבוהה גבוהה, אך פועל נוהגים ההיפך המוחלט, מוכרת לנו היטב!!!!! העוולות של הסוציאליזם הכפוי של מפא"י ההסטורית המתנשאת והפטרונית, שעד היום החברה בישראל מלקקת את הפצעים העמוקים, שנוצרו בגללם מעידות על הפער הזה בין מילים יפות למציאות בצורה הכי ברורה שיכולה להיות. מדיניות הפנקס האדום, הפרוטקציה "ואנשי שלומנו " של מפאי ההיסטורית עומדת בסתירה מהותית לכל סוג של דמוקרטיה. אפילו הגישה הסוציאליסטית בימינו , שרומזת, שכל מי שלא חושב כמונו הוא בהכרח אויב של הדמוקרטיה היא כשלעצמה אנטי דמוקרטית במובהק. במדינה דמוקרטית אמיתית יש מגוון רחב של דעות ועמדות, ולאף אחד אין פה מונופול לטעון שרק הוא דמוקרט. הדמוקרטיה העממית של ברה"מ, שבמסגרתה הייתה רק מפלגה אחת, ושכל המפלגות האחרות נפסלו (כי מי שלא חושב כמונו הוא בהכרח אנטי דמוקרט) היא לא הייתה באמת דמוקרטיה אלא  תחפושת לדיקטטורה. בדמוקרטיה אמיתית יש המון דעות וזרמים, ואין שום מקום לגישה של כפייה, התנשאות, מונופוליזם או פטרונות. הויכוח חייב להתנהל באופן ענייני ומכבד ולא תוך כדי ביטול של זרמים שלמים והשחרתם כאנטי דמוקרטיים. רק כאשר הדברים מתנהלים כך, אז הציבור בוחר בסופו של דבר את הדרך שהכי נראית לו כמתאימה, ואם כולם מכבדים את הבחירה, אז זאת הדמוקרטיה במיטבה. לפסול זרם כאנטי דמוקרטי ולהוציאו מחוץ לגדר הלגיטימיות צריך להיות אך ורק במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, שמצדיקים זאת. לעומת זאת בשאר המקרים ובמגבלות החוק: כולם ללא יוצא מן הכלל שותפים למשחק הדמוקרטי, וזה כלל לא משנה מהן עמדותיהם ואיזה זרם הם מייצגים.

ובאשר לסוציאליזם הקיצוני: היסוד הכפייתי בו, כאשר הוא מוקצן מאוד, הוא מביא ליצירת דיקטטורות אכזריות במיוחד (נאציזם, קומוניזם ואסלאם קיצוני).

2) הסוציאליזם הוא שייך לשמאל ולא לימין!!!! הימין איננו יכול להיות סוציאליסט!!! לאור זאת הנאצים למרות כל שטיפת המוח, שעברנו פה לאורך השנים, הם בכלל שמאל קיצוני ולא ימין. נאצי: פירושו- נאציונל סוציאליסט. השם המלא של המפלגה הוא: מפלגת הפועלים הנאציונל- סוציאליסטית. לא רק השם מעיד על היותם סוציאליסטים אלא הדרך, שהם בחרו בה כדי לגייס את ההמונים מצד אחד ולהתייחס לאלה שהם רצו לפגוע בהם הייתה סוציאליסטית באופן מובהק (אומנם מאוד קיצונית, אבל סוציאליסטית). בעיני הנאצים אין הבדל בין משכיל לבור, בין עשיר לעני ובין בעל תפקיד בכיר לזוטר. כולם שווים בתנאי שהם שייכים למחנה ההארי ומאמינים בתורת הגזע. באותה שיטה אכזרית עבדו בדיוק הקומוניסטים כדי לגייס את ההמונים מצד אחד לחזון של עולם ללא מדינות וגבולות ולרצוח את מתנגדיהם מצד שני. מיליונים נרצחו הן ע"י הנאצים והן ע"י הקומוניסטים בגלל גישת הפטרונות והכפייה של הסוציאליזם הקיצוני.

גם בימין יש יסודות קיצוניים , שחובה לגנות אותם ולהיאבק מולם, אבל מכיוון שבימין אין את היסוד הסוציאליסטי, שמאפשר גיוס המוני על בסיס השתייכות חברתית ואין את יכולת הכפייה החזקה להצטרף אליו מצד אחד או להטיל ענישה כבדה על המתנגדים מצד שני, הרי שפוטנציאל ההרס והרצח הגלום בו הוא מופחת בהרבה.

מה ההבדל בין הימין הלאומני הקיצוני לבין הימין השפוי?? הבדל של שמיים וארץ!!! מבחינת הימין הלאומני קיים אך ורק דגל הלאום , וכל הדגלים הערכיים האחרים לא נחשבים/ שוליים או אפילו מבוטלים. הכול נקבע ע"פ דגל הלאום בלבד, וכל השאר פשוט לא קיים. לעומת זאת זאב ז'בוטינסקי, שייצג במשנתו את הימין השפוי טען, שאומנם דגל הלאום חייב לעמוד בראש המחנה מצד אחד, אך מצד שני מתחת לכנפיים שלו יש מקום למגוון רחב של דגלים ערכיים נוספים וחשובים. ז'בוטינסקי בניגוד למפא"י ההיסטורית דגל בפלורליזם של דעות ורעיונות ולא בכפייה של רעיון או דעה אחידה על הכלל. הגבולות האדומים היחידים, שירטט ז'בוטינסקי הם שניים בלבד:

א) אף דגל לא יבוא במקום דגל הלאום או יחליף אותו. למשל?? סביר להניח, שז'בוטינסקי לא היה מוכן לקבל את המציאות, שיש במדינת ישראל אוכלוסיות, שמניפות את דגל פלסטין במקום את דגל ישראל.

ב) שאף דגל לא יעמוד באותה דרגת חשיבות של דגל הלאום וזאת כדי שבמקרה של התנגשות בין הדגלים אנשים לא יעדיפו את הדגל השני על פני דגל הלאום. במילים אחרות: הממלכתיות היא ערך יותר חשוב מכל גישה סקטוריאלית של מגזר זה או אחר.

מעבר לשתי המגבלות המוצדקות הללו, הרי שאליבא דז'בוטינסקי מתחת לדגל הלאום חובה שיהיו דגלים ערכיים חשובים נוספים, ויש לטפחם וחלילה לנו מלבטל אותם או להזניח אותם. זוהי הלאומיות הבריאה, שיוצקת לתוכה תכנים בעלי משמעות באמצעות דגלים נוספים ולא לאומנות חלולה, ששום דבר חוץ מדגל הלאום לא מעניין אותה.

בימין השפוי יש שלושה זרמים מרכזיים: הליברלי, הסוציאל דמוקרטי והקפיטליסטי. לכך נוסיף זרם, שגם בו נדון בהרחבה בהמשך: הזרם של הציונות הדתית.

1) הזרם הליברלי: עד כמה השם, שבו אנו בוחרים, מעיד על המהות עצמה??? מסתבר שהרבה מאוד. קחו לדוגמא את השם פלסטין, שבכלל שאוב מההיסטוריה של העם היהודי (חורבן בית שני) , ואין לו שום קשר כלשהו ללאום הערבי או לדת המוסלמית. עד כמה עצם בחירת השם הזה מעידה על היות כל העניין הפלסטיני פיקציה מומצאת באופן מלאכותי, שתכליתה היחידה היא השמדת ישראל במלחמה או בטרור תוך שימוש בשיטות של התשה ושרלטנות??? לדעתי הרבה מאוד!!! דוגמא נוספת: אותיות הרשימה של מפלגת העבודה היו א.מ.ת. הבנתם??? הגישה הסוציאליסטית המתנשאת, הפטרונית והכפייתית במלוא הדרה: אנחנו האמת היחידה הקיימת, ואילו כל שאר הדרכים הן שקר וכזב. לעומת זאת הימין המרכזי בישראל קרא לעצמו בשם: חירות. זאב ז'בוטינסקי היה אביה הרוחני של תנועת החירות, שקדמה לליכוד.

מה זאת חירות??? חופש ושחרור מוחלטים הן בהקשר הלאומי, הן בהקשר התרבותי, הן בהקשר הפולחני, הן בהקשר החברתי והן בהקשר האישי. "להיות עם חופשי בארצנו"- זהו חלק בלתי נפרד מההמנון הלאומי. כיצד נהיה עם חופשי בארצנו??? רק באמצעות מדינה??? רק בהקשר הלאומי בלבד??? לא ולא!!! כדי שבאמת נהיה חופשיים כעם, אז גם כל אחד מאלה, שחיים פה צריכים להרגיש חופשיים : חופש לבחור במה לעסוק, חופש למצות את הפונציאל ואת הכישורים הטמונים בכל אדם ואדם, וחופש מפני כל מי שמנסה לבלום ולעצור זאת. בניגוד לגישה הסוציאליסטית, שמנסה להכניס בכוח אנשים שונים לתוך מסגרת אחידה לחלוטין תוך פטרונות ויחס שלילי כלפי אלה שלא מתאימים, הליברליזם מדבר על פעולה מתוך רצון חופשי ללא כפייה. יש כאן שני מרכיבים של חופש: חופש פרטי וחופש לאומי, והאתגר הוא לשלב בין האינדבידואליזם ולקולקטיביזם. כיצד לשלב את כל השונויות בחברה הישראלית לתוך המארג הלאומי הקולקטיבי??? כיצד לאפשר לכל אינדבידואל להשתלב בקולקטיב ולהביא לתוכו את הייחודיות שלו??? כיצד לאמץ את הססמה של "חיה ותן לחיות" מבלי לפורר את החברה הישראלית למחנות ולתתי מחנות???? הרי הרבה יותר קל ופשוט לכפות מסגרת אחידה ולחייב את כולם להתיישר על פיה (הדגם הסוציאליסטי). יותר מאתגר ומורכב ליצור קולקטיב המורכב מאנשים שונים זה מזה, שכל אחד תורם בדרכו, ומביא משהו משל עצמו. זה דורש מאמץ כפול: הן מצד הפרט, שמעוניין להשתלב והן מצד הקולקטיב, שרוצה להכיל ולשלב. מהם המכשולים??? מצד אחד יש אנשים שהאינדבידואליות האגואיסטית שלהם היא כה קיצונית, שהם לא מוכנים להשתלב בשום קולקטיב, ומצד שני יש גם קולקטיבים אחידים (סוציאליסטיים ואחרים), שאין בהם כניסה לכל מי ששונה או לא מתאים לרוח האחידה של הקולקטיב.

חופש זה דבר נהדר לא?? ובכל זאת גם על החופש יש מגבלות וקווים אדומים. למשל??? החופש צריך להיות בכפוף לדגל הלאום ולא תוך רמיסתו וביזויו או ערעור על עצם היותו. לפיכך, אסור שיהיה פה שום חופש לאנשים, שקוראים קריאות נגד עצם קיום המדינה או מזדהים עם אויביה, שחותרים להשמידה. אסור שיהיה פה שום חופש להניף דגלים של פלסטין מתוך מגמה להתבדל ממדינת ישראל, להתנתק ממנה ולהביא למציאות של מדינה דו לאומית. זו מדינת ישראל!!! זהו הדגל של מדינת ישראל!!! כל מי שחי כאן כפוף למדינה ולדגל. אלה הם כללי המשחק. בתוך מגרש המשחקים הזה החופש הוא רב מאוד. מחוצה לו: נגמר החופש, ואין שום לגיטימציה לפעולה כלשהי!!!

אלו עוד מגבלות יש לחופש??? חופש בלתי מוגבל הרי זו אנרכייה, ולכן החופש צריך להיות מוגבל בראש וראשונה לציות לחוק. אף אחד לא צריך לקבל פה חופש להיות עבריין ולעשות מעשים פליליים. גם החופש לבזות ולהשפיל אנשים הוא לא לגיטימי מבחינה מוסרית, גם אם אין חוק, שמגביל זאת. חופש הביטוי הוא לא חופש הביזוי, כפי שבא לידי ביטוי בהרבה מהתגובות ברשתות החברתיות. יש חופש  מוחלט לפעול למען עצמך, אך שום חברה מוסרית וערכית לא יכולה להרשות מתן חופש לזיהום הסביבה הציבורית או הוירטואלית באמצעות חופש לבזות ולהשפיל אחרים. כפי שאתה מצפה, שישמרו ויגנו על החופש שלך, כך גם אתה תגן על החופש של אנשים ששונים ממך או שחלוקים עליך בדעות, רעיונות, ערכים ואמונות. דברים ברוח זו אמר מנחם בגין ז"ל: "אני איאבק בדעותיך במלוא הכוח והתקיפות, אך באותה מידה של נחישות אני איאבק על זכותך להשמיעם". זה ברור, מובן מאליו וטבעי לדרוש חופש עבור עצמך וכל אלה שדומים לך. הרבה יותר מורכב ומאתגר לדרוש חופש זהה מחוץ לד' אמותיך.

הדמוקרטיה מאפשרת חופש אמיתי תוך התווית גבולות ברורים ומוסדרים, כדי שזה לא ייהפך לאנרכיה. דמוקרטיה חייבת לאזן בין רצון הפרט בחופש מוחלט ושחרור מכל סייג ומגבלה לבין הצורך להבטיח את החופש של הציבור כולו. אנו חיים בעולם מורכב, שבו לרוב אין שחור ולבן אלא הרבה מאוד אפור. גם בגישה הליברלית אסור להיגרר אל מחוזות הקיצוניות השחורה. כלומר???? חופש מוחלט לפרט- פרושו : אנרכיה ופרימת יסודות החברה והלאום. גם בהקשר הכלכלי חברתי יש להישמר מפני גישה ליברלית קיצונית, שלא פחות מסוכנת מהסוציאליזם. הכיצד?? התפיסה הסוציאליסטית בהקשר החברתי-כלכלי מדברת בגדול על מדינת הרווחה. מהי מדינה רווחה??? מדינה, שדואגת לפרט מהלידה עד הקבר ומלווה אותו בכל האספקטים של החיים כל הזמן (כמו אמא ואבא לילד קטן וחסר אונים וישע). מה מעוות בגישה הזאת:

א) גישה אוטופית ולא ריאלית: צריך המון משאבים כספיים בשביל לממש את זה, ולרוב המדינות בעולם אין אפשרות לעשות זאת, וזה מעמיד אותן בסכנה של פשיטת רגל מוחלטת.

ב) גישה המעודדת עצלנות ותלותיות חברתית: אם המדינה דואגת לי, אז למה אני צריך לעבוד???? פראייר מי שעובד!!! הרי המדינה תממן אותי בכל מקרה, אז למה צריך להתאמץ. זו גישה, שמשדרת, שבני אדם הם לא עצמאיים ולכן לא יוכלו להסתדר בלי עזרה אינטניסיבית של המדינה. במקום לתת לאדם דג כל כל יום ולהרגיל אותו לתלותיות, תלמד אותו לדוג. לאחר שהוא ילמד לדוג בכוחות עצמו, אז הוא לא רק יאכל את הדג, אלא הוא אף יוכל למכור את שאר הדגים, שהוא העלה ברשתו ולהתפרנס בכבוד.  יתר על כן הוא ירכוש מיומנויות, שבעזרתן הוא יוכל גם ללמד אחרים להיות עצאיים ולדוג בעצמם דגים. במילים אחרות, אנשים, שמתנערים מהתלותיות הממכרת של המדינה, יוכלו בסופו של דבר להיות עצמאיים, חופשיים ומאושרים וגם על הדרך לסייע גם לאחרים לפתח עצמאות. זו הדרך לקדם החברה בכללותה ולתועלת צמיחת המדינה כולה.  כך במקום חברה תלותית ושוקעת, נקבל חברה צומחת, חופשית ועצמאית. זו בדיוק הגישה הליברלית: החופש לפרט מכבלי המדינה, יוליך אותו למצות את עצמו בצורה הטובה ביותר ובכך יוביל אותו לעצמאות בשבילו, לעצמאות לאחרים ולעצמאות לכל החברה והמדינה.

אז מה פסול בגישה הליברלית הקיצונית? הגישה הזאת אומרת, שהמדינה צריכה לדאוג לאזרח בשני תחומים בלבד: הגנה על גבולות המדינה ובטחון פנים (משטרה, המופקדת על סדר ציבורי). בשאר התחומים האדם צריך להיות עצמאי ולדאוג לעצמו לבד. רוצה חינוך איכותי?? תשלם!!! רוצה בריאות טובה??? תשלם!!! רוצה מזון ולבוש?? תשלם!!! רוצה בית?? תשלם!!! ומה קורה, אם האדם לא משלם?? זו בעיה שלו!!! ומה קורה לאדם, שלא מסוגל לשלם???? זו בעיה שלו!!! רציתם חופש??? זה כולל גם חופש להיות מוזנח לחלוטין!!!! גישה ליברלית קיצונית, שמנערת את אחריותה של המדינה כמעט לחלוטין מדאגה לאזרחיה, היא מרחיבה פערים חברתיים, מפרקת את המארג הלאומי של המדינה, הופכת אדם לאדם זאב, ופורמת את יסודות הערבות ההדדית של החברה. גישה ליברלית קיצונית כזאת מבלי שיש גורמים שבולמים אותה,  תביא אותנו למציאות, שיש בה אנשים עצמאיים, עשירים ומצליחים מצד אחד, ומצד שני אנשים שמתים ברחובות מרעב או מקור. לגישה הליברלית יש שני צדדים למטבע: מצד אחד חופש מוחלט, ומצד שני המדינה כבר לא אחראית לחייו הפרטיים של האדם, והוא שאחראי להיות עצמאי ולדאוג בעצמו להם. ככל שהחופש של האדם מוגבל, המדינה יותר מתערבת ומקבלת אחריות. כאשר המדינה מקבלת את מלוא האחריות, אז גם החופש נעלם, ואז אנו מקבלים את הכפייה הסוציאליסטית.

הגישה הליברלית הקיצונית והגישה הסוציאליסטית הן אומנם הפוכות, אך שתיהן מסוכנות ביותר. הסוציאליסטית בגלל אלמנט הכפייה הפטרונית והגבלת החופש של הפרט והליברלית הקיצונית בגלל הפקרת אנשים למר גורלם בשם החופש המוחלט. אז כיצד לאזן בין שתי הגישות הקיצוניות הללו?? למזלנו בימין השפוי יש 3 זרמים, שכמו שלוש הרשויות בישראל הם בולמים, מאזנים ומפקחים זה על זה, ולכן חשוב ששלושתם יהיו נוכחים, ושיהיה דו שיח בלתי פוסק ביניהם. הזרם, שעוזר לבלום את הגישה הליברלית מלהפוך לקיצונית הוא הזרם הסוציאל-דמוקרטי. הזרם הזה מנסה לאזן בין החופש הנדרש לפרט לבין הצורך של המדינה לעזור ולסייע לאנשים, שבאמת לא מסוגלים לעזור לעצמם. ועל כך בהמשך........

2) הזרם הסוציאל-דמוקרטי: אין בכלל ספק שבסופו של יום הסיפור תמיד מסופר מנקודת מבטם של המנצחים. ומה קורה בישראל???? צריך להודות על האמת. המנצחים הגדולים הם המפ"איניקים. מדוע??? כי גם בעצם הימים הללו (וכמובן בתקופה שהם שלטו ביד רמה מ-1948-1977) הסיפור שלהם הוא הדומיננטי והוא מסופר מנקודת מבטם הסובייקטיבית תוך ניסיון לתאר אותו כמציאות עובדתית שאפילו אנשי ימין רבים נופלים בפח הזה וקונים. הם קובעים את השיח בישראל, על מה לדבר, ועל מה לא לדבר, מה לשדר ומה לא לשדר, והם אלה שמנחילים לנו את הטרמינולוגיה, שבה כולנו משתמשים בלי לפקפק בכלל או לשאול, האם המונח הוא בכלל נכון או שאולי יש בנמצא אלטרנטיבה יותר נכונה וראויה (דוגמאות??? עם פלסטיני, כיבוש, התנחלויות, ושטחים). אז אומנם מ-1977 חל מהפך בישראל, וברוב השנים מאז ועד היום שלט הימין, אבל הוא טרם השכיל למצוא את הנתיב ואת הדרך הראויים לספר את הסיפור שלו, וכתוצאה מכך הסיפור ממשיך להיות מסופר מנקודת מבט מפא"יניקית טיפוסית. חוסר ההצלחה של הימין לנסות להטמיע את הסיפור שלו בציבור זה לא פחות מאשר מחדל חרפתי!!!! מדוע הימין בישראל טרם השכיל לספר את סיפורו, למרות שהוא מחזיק בשלטון שנים כה רבות? יש לכך כמה תשובות אפשריות. ראשית, הימין מרגע עלייתו לשלטון עסוק אך ורק במגננה מפני מתקפות אינטנסיביות בלתי פוסקות מהשמאל, שחלקן הן ארסיות ונבזיות במיוחד. במצב כזה שהוא צריך גם במקביל לנהל מדינה ולשמור על ממלכתיות מאחדת אין לו שום יכולת לפנות לעצמו זמן ולספר לציבור את כל הסיפור מנקודת מבטו. שנית, השמאל טיפח במשך 29 שנה באמצעות שיטת "הפנקס האדום" המפלה את האליטה האינטלקטואלית והתרבותית במדינה. אליטה זאת בזכות כישוריה הבלתי מבוטלים הצליחה לשמור על מעמדה הייחודי, גם כאשר הימין מחזיק בהגה השלטון. לעומת זאת לימין בישראל אין גם כיום את היכולת ואת הכישורים הנדרשים להגיע לאותה רמה, וזהו התנאי הבסיסי הנדרש על מנת שהוא יוכל להתחיל לספר את הסיפור מנקודת מבטו הייחודית. תהליך זה של הצמחת אליטה רעיונית מתחרה לוקח שנים רבות, ובינתיים האליטה הקודמת, שמתנגדת בתקיפות לערעור מעמדה ההגמוני (אף אחד  הרי לא מוותר על מה שהוא הורגל לו כל כך הרבה שנים ללא מאבק) ולוחמת בכך בצורה תקיפה ונחושה ביותר, היא זו שממשיכה לשלוט בכיפה. שלישית, לימין חשוב לשלוט, לחלק ג'ובים למקורבים, ופחות חשוב לו להנחיל את תפיסותיו מחוץ למסגרת השלטונית הישירה. זוהי, כמובן, טעות טראגית, המעידה על מחדל מחפיר. שלטון ללא השפעה ישירה על כל מה שקורה מסביב בחיי היום יום הוא שלטון למחצה. כדי לשלוט עליך במקביל להנחיל את תפיסותיך ולהביא לידיעת הציבור את נקודת מבטך על כל דבר ודבר מגדול עד קטן ולא להפקיר את הזירה לדומיננטיות המפאי"ניקית (מאוד פשוט: בחיים אין ואקום, אם אתם לא תשלטו, אז הם ימשיכו לשלוט, ועולם כמנהגו נוהג).

כאשר הסיפור של הימין מסופר ע"י המפאי"ניקים בכבודם ובעצמם או באמצעות יורשיהם דהיום, אז ברור לכם שהוא איננו אובייקטיבי, ולכל הפחות יש לפקפק בו ולהעמידו במבחן הספק. מדוע??? כי הם יעשו הכול על מנת להשחיר את דמותו מצד אחד ולהצניע את הישיגיו מצד שני (אפילו היום אנו רואים זאת בבירור לאור הצלחות נתניהו בזירה הבינ"ל). קחו לדוגמא את המקרה של רצח ארלוזרוב ואת הניסיון להדביק אותו בכוח למחנה הימין תוך הפחדת עדים ודרבונם לשקר, וזאת כאשר כל הכיוונים הצביעו על כך שהרצח בוצע דווקא ע"י ערבים או בריטים וזאת בשל נטייתו ימינה של ארלוזרוב באותן שנים. דוגמא נוספת: הסיפור של ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי- דמותו הושחרה לחלוטין ע"י מפא"י. הוא תואר כלאומן וכפאשיסט. גם כיום חוגים רבים בשמאל רומזים על כך או אומרים זאת בצורה מפורשת. ומה עושה העדר הבור השוטה והעיוור באשר לסיפור המפאי"ניקי???? קונה אותו, חוזר עליו ללא הפסקה מתוך תקווה שזה גם יושרש בסוף כאמת היסטורית. ברם האם זה בכלל נכון???? מי שמעיין קצת יותר לעומק, מגלה שמדובר בשקר והבל ורעות רוח, המעידים על רשעות נבזית במיוחד של אנשי זדון. מדוע???? לאומן ופאשיסט הוא אחד, שדגל הלאום מבטל מבחינתו דגלים חשובים אחרים או הופך אותם לשוליים. לעומת זאת ז'בוטינסקי לא רק שלא ביטל דגלים אחרים, אלא טען שיש להם מקום מכובד בכפיפות לדגל הלאום. יתר על כן לדעתו של ז'בוטינסקי יש מקום אפילו לדגלים, שמנוגדים לתפיסת עולמו שלו בתוך הקולקטיב. זה לא פאשיזם וזה לא לאומנות!!! זה פלורליזם של דעות מחשבות ורעיונות!!!! זו לא אמת אחת מבית מדרשה של מפא"י ההיסטורית ויורשיה בשמאל של היום, אלא אמיתות רבות המשולבות זו בזו בכפוף לדגל הלאום. עיון בכתביו מלמד, כי הוא לא רק דיבר על כך באוויר, אלא עסק בפועל בדיון על דגלים חברתיים ערכיים, שאינם דגל הלאום, אך הם בעלי חשיבות רבה מבחינתו. למה הכוונה??? לזרם הסוציאל- דמוקרטי, שז'בוטינסקי היטיב לייצג אותו.

בניגוד לזרם הסוציאליסטי העדרי והכפייתי, שמנסה להכניס את כולם לתבנית אחידה ובניגוד לזרם הליברלי הקיצוני, שמסיר בשם החופש המוחלט את אחריות המדינה מגורל אזרחיה, הזרם הסוציאל-דמוקרטי מבטא את האיזון הנדרש בין חופש הפרט לבין ערבות המדינה לחיי אזרחיה. ז'בוטינסקי טען, שיש 5 תחומים, שבהם המדינה חייבת לדאוג לאזרחיה ולא להפקיר אותם לגורלם: אוכל, לבוש, בית, רפואה וחינוך. אליבא דז'בוטינסקי זה המינימום הנדרש מהמדינה. המדינה יכולה לעזור גם בתחומים נוספים, אם היא חפצה, ויש לה יכולת כלכלית, אך היא חייבת לפחות לעמוד ברף המינימלי הזה!!! האם המדינה עומדת ברף המינימלי הזה כיום?? לא!!! האם בתקופת מפא"י הסוציאליסטית היא עמדה ברף המינימלי הזה??? לא!!!! על מה זה מעיד??? שעם כל הכבוד למילים יפות המבחן המעשי הוא הוא בשטח ולא בברבורים של יפי נפש סוציאליסטים.

הזרם הסוציאל דמוקרטי הוא לא רק זרם מוסרי וערכי אלא גם זרם מציאותי וגמיש, שמנסה לשלב בין הפרט וצרכיו לבין המדינה חובותיה ואילוציה. ע"פ גישה זו המדינה לא תאפשר לאזרחים שלה למות ברחובות מרעב או מקור, ותדאג שהם לא יטבעו בעת סערה, אך מצד שני היא לא תאפשר  ניצול לרעה של אנשים, שרוצים להינות בחינם ממנעמי המדינה בחינם ולהישאר תלויים בה לעד, כאשר יש להם יכולת ואפשרות לפתח עצמאות ברמה האישית. למשל??? מקובל שהמדינה לא צריכה לספק אוכל, לבוש ומקום מגורים לאנשים, שיש להם יכולת להשיג את הדברים הללו לבד. המדינה בראש וראשונה צריכה לעזור לאזרחיה ולתת להם את הכלים הנדרשים כדי שהם יוכלו להיות עצמאיים, וזאת במטרה שהם ישיגו את הדברים בכוחות עצמם, וזאת לפני שהיא נותנת להם כסף באופן ישיר כמו הנדבן, שמעיף את כספו ברוח לכל עבר. אז למי כן המדינה מחויבת לעזור באופן ישיר???? רק לאלה שלא מתן עזרה יקרסו ויטבעו. כלומר??? מדובר על אנשים, שנכון לרגע זה או באופן תמידי ומוחלט לא מסוגלים לעזור לעצמם. לאנשים כאלה אנחנו כחברה של ערבות הדדית לא ניתן לטבוע. ע"פ גישה זאת מזון, לבוש ומגורים יינתנו רק לאנשים חלשים וחסרי יכולת שנזקקים לעזרה קיומית.  ומה באשר לחינוך ולרפואה??? כאן אנו מצפים שהמערכות תהיינה איכותיות, מקצועיות, זמינות ובחינם לכולם. כדי לצמצם פערים בחברה אנו חייבים לטפח חינוך איכותי שלא מותנה בכסף פרטי של משפחה זו או אחרת. החינוך של היום הוא הרי ישקף לטוב או לרע את פניו של הדור הבא בעתיד. כנ"ל לגבי רפואה: אנו לא רוצים להגיע למצב, שחיים ומוות של אנשים יהיו תלויים בכסף שיש או שאין ברשותם. מה המצב כיום בהקשר לחינוך ובריאות??? טעון שיפור!!! כאשר כסף פרטי קונה חינוך פרטי ובריאות פרטית, אז המדינה מפקירה שני תחומים מרכזיים, שבהם נדרש ממנה דווקא להשקיע בכל אזרחיה ולהביא למתן שירות שווה ואיכותי לכלל. ע"פ ז'בוטינסקי זה המינימום הנדרש מהמדינה. לצערנו הרב מדינתנו טרם השכילה לעמוד ברף המינימלי הזה מיום הקמתה (כולל בתקופת מפא"י הסוציאליסטית). מדוע היא לא השכילה??? בעיות בטחוניות???? הכסף הולך למקומות לא נכונים בתוך ענייני הפוליטיקה המסריחים??? ככל הנראה חלק מהתשובה!!!

לפני שאעבור לדון בזרם השלישי בימין (הקפיסטליסטי) אני רוצה להביא בפניכם ציטוט מהספר של עירית לינור "בנות בראון" (עמוד 213). הציטוט ממחיש את הכפייה העדרית, שקיימת בתפיסה הסוציאליסטית, כפייה שלא נוגעת רק בעניינים שברומו של עולם אלא גם משפיעה באופן ניכר על כל דבר ודבר משגרת החיים היום יומית של כל פרט ופרט. במילים אחרות: עדר של משובטים זהים, שיצאו מאותו פס ייצור, שפשוט לא מסוגלים לקבל או להכיל כל דבר שלא מתאים לתבנית הכללית, שהם יצרו מראש לכל פרט ופרט בעדר: "בדרך הבייתה אמא ואבא שתקו, למרות שנאמתי באוזניהם בלי לקחת אוויר. את רואה? אמרתי לאמא, הם נבלות. כל עוד את הולכת בתלם ועושה מה שהם רוצים- הכול בסדר. אבל כשהענינים לא מסתדרים לפי שביעות רצונם, הם מתנהגים כמו פושעים. ולא רק הם. אנשים, שהיו חברים שלי מהגן לא מדברים איתי. בחורים, שהיו מתחננים, שאני אצא איתם, לא אומרים לי שלום. לא עדיף למכור את האדמות ולהסתלק מכאן? תחתמי על הניירות, תמכרי את הבית לאיש הכי מגעיל, שתמצאי, ונעזוב. למה אנחנו צריכים להעניש את עצמנו, בגלל שרצה הגורל ונתקענו במושב של מנוולים?" להבדיל מאנשים שנוהגים לדבר בבוטות ולהתלהם כלפי מי שלא מוצא חן בעיניהם , הרי שהשיטה הסוציאליסטית היא אומנם שונה בתכלית, אך נבזית לא פחות, שכן התנהגות בהמית והתנהגות מתנשאת, הם אומנם שני צדדים הפוכים ומתחרים של המטבע, אף שניהם מכוערים באותה מידה וראויים לגינוי. ממליץ לכם בחום לקרוא את הספר כדי ללמוד ולהבין את ההתנהגות של הסוציאליסטיים בחיי היום יום ביחסם אל זולתם. בניגוד לאנשים שמתנהגים כמו בהמות כלפי זולתם ללא שום כבוד מינימלי, ושאותם קל מאוד לאתר ,לזהות, ולבודד הרי שאת הנבזות של הסוציאליטים קשה לזהות במבט ראשון בגלל שהיא נעשית בד"כ באופן מתוחכם מאחורי הגב ובלי ללכלך את הידיים או את הפה.  

3) הזרם הקפיטליסטי: אבוי לחברה, שמתייחסת לכסף כערך בפני עצמו ומקדשת אותו כעגל הזהב. כסף הוא בראש וראשונה צורך. הצורך יכול להיות מתועל למימוש ערכים חיובים לטובת החברה והפרט עצמו ולהביא לצמיחה, התפתחות, יזמות ופריחה כוללת או מנוצל לרעה כדי לצבור כוח משחית של מעטים על חשבון האינטרסים הציבוריים של הכלל.  

כיום מקובלת האופנה הפופוליסטית לרדת על הכסף ולתאר אותו כמקור לכל הבעיות והצרות בעולם. האומנם??? הסתכלו על המדינה, שבה אנו חיים כיום: כל זה לא היה מושג ללא הרבה הרבה מאוד כסף. המדינה נבנתה, צמחה והתפתחה לא רק בזכות הרצון, האמונה והנחישות של האנשים עצמם ולא רק בשל היצירתיות, המקוריות והחדשנות שלהם אלא גם בזכות כסף רב, שגויס לצורך מימון כל פרויקט ופרויקט. ללא השקעה כספית המדינה הייתה נראית פחות או יותר כחבל ארץ שומם, נטוש ומופקר, כפי שהיה בתקופה של השלטון העות'מאני.

הכסף הוא צורך חיוני, שבלעדיו אין חיים. לא הכסף הוא הבעיה, אלא אופן השימוש, שעושים בו האנשים. ניתן להשתמש בו על מנת לקדם ערכים חשובים לפרט, לקהילה, לחברה ולמדינה, ולחילופין ניתן להשתמש בו כדי לצבור כוח ועוצמה אדירים, שמנוצלים לרעה באופן שלילי ביותר בידי אנשים אוגואיסטיים, אינטרסנטיים, דורסניים וחסרי כל מצפון או מצפן חברתי. אז היכן עובר הגבול?? כל עוד הכסף מבטיח לאדם הפרטי איכות חיים ואושר ,למדינה צמיחה ושגשוג ולאוכלוסיה הכללית רווחה תוך דאגה לחלשים ולנזקקים, אז השימוש בו הוא חיובי, אך ברגע שמשתמשים בו ככלי על מנת לצבור כוח ועוצמה רבים החורגים מגבולותיו, אז הוא מהר מאוד הופך לדבר מגונה ושלילי, ובמקרה כזה המדינה צריכה להתערב על מנת לבלום או לרסן את התופעה הזאת. למשל?? אין שום בעיה עם בעלי הון פרטיים עשירים ומצליחים, שפועלים למען עצמם או למען זולתם, כל עוד הם עושים זאת בתוך גבולות הגזרה של העיסוק שלהם. הבעיה מתחילה, כאשר אותם אנשי הון גורפים בזכות המעמד המיוחד, שאליו הם הגיעו בשל כספם כוח והשפעה, שאותם הם מנצלים כדי לקשור קשרים עם נבחרי ציבור וללחוץ עליהם לתת להם הטבות נוספות על חשבון הציבור כולו. בדרך זו אנו עלולים להגיע למצב, שבו מספר מועט של משפחות עשירות וכוחניות משתלטות על כל המשק בישראל ומנהלות אותו על חשבון האנטרס הציבורי. כך הכסף הפרטי, שהושג, משמש לצבירת כוח ולהשפעה שלטונית ע"י אנשים פרטיים חזקים ומעטים, שאף אחד לא בחר בהם בקלפי. הפוליטיקאים נמצאים כאן במלכוד. הם זקוקים להרבה מאוד כסף כדי לפרסם את עצמם ולהיבחר. מי נותן להם הכסף?? תורמים עשירים. ומה יקרה לאחר שהם ייבחרו?? התורמים העשירים יבקשו עוד הטבות לעצמם או להשפיע על המדיניות הכלכלית וזאת כדי להועיל לעסקים הפרטיים שלהם. כך הגענו למצב, שאנשים עשירים במיוחד, שיכולים להסתדר לבד בחיים, דווקא הם מקבלים עזרה וסיוע נוספים מפוליטיקאים בצורת הטבות, ודווקא אלה שזוקוקים לעזרה וסיוע מוזנחים ומופקרים לגורלם. למה הדבר דומה?? למערכת חינוך, שבוחרת להשקיע דווקא בתלמידים המצטיינים המועטים, שיכולים ממילא להסתדר באופן עצמאי, ומזניחה את הטיפול בתלמידים החלשים הרבים, שכן זקוקים לעזרה.

קפיטליזם חזירי, שבו בעלי הון ספורים משתלטים ומנהלים את השוק הכלכלי באופן מונופוליסטי והשפעתם חורגת מגבול העסקים שלהם ונכנסת לשדה הפוליטי הוא מסוכן לרקמה החברתית של המדינה לא פחות מסוציאליזם הכוחני המתנשא והכפוי. מדוע??? מכיוון שבעלי ההון לא נבחרו כדי לטפל בציבור וברווחתו. מטרתם היא אחת: להעצים את הרווחים שלהם עד המקסימום, וכל עוד זה אפשרי מבחינתם, אז לא תהא להם שום בעיה להיות מונופוליסטים, שקובעים מחירים גבוהים במיוחד לצרכנים ומשלמים משכורות נמוכות במיוחד לעובדים. במצב של שוק חופשי ללא כל מעורבות המדינה, מי שישתלט עליו בסופו של דבר אלה החזקים בעלי האמצעים, וכאשר הם יעברו גם למשוך בחוטים של הפוליטיקאים לצרכיהם האישיים, אז הדבר יגרום לפגיעה קשה באינטרס הציבורי של הכלל. הציבור בוחר בפוליטקאי כלשהו??? אז ע"פ שיטת הקפיטליזם החזירי הוא  יקבל כמנהיג מאחורי הקלעים גם את בעל ההון הקשור לאותו פוליטיקאי. רק המדינה  יכולה למנוע מצב כזה באמצעות הגבלת כוחם של אנשי ההון החזקים וריסונם. רק קפיטליזם מרוסן ומפוקח הן בתחום הכלכלי והן עם גבולות אדומים ברורים, שמונעים כל חדירה לפוליטיקה הארצית יכול להבטיח הן צמיחה כלכלית ראוייה למדינה והן שמירה על הסולידריות החברתית.

מה האינטרס של המדינה??? שיהיה לה כמה שיותר כסף על מנת שתוכל להשתמש בו למימוש ערכיה הלאומיים, הכלכליים והחברתיים. כיצד תשיג המדינה יותר כסף (הרי הכסף לא צומח לה על העצים או יורד לה מהשמיים)??? באמצעות האזרחים שלה (כן, כן, אנחנו!!!). למשל? אדם, שעובד ומקבל משכורת, חלק ממנה הולך למדינה (מס הכנסה וביטוח לאומי). האינטרס של המדינה הוא שאנשים ירויחו כמה שיותר כסף, כי כך ייכנס לה יותר כסף לקופה באמצעות מס הכנסה וביטוח לאומי. כנ"ל לגבי מס חברות. האינטרס של המדינה הוא שחברות תצלחנה כמה שיותר, שכן בדרך זו הן תשלמנה יותר מס. כמו כן אם אנשים ירויחו יותר, אז הם גם יצרכו יותר מוצרים ושירותים, וגם עליהם מוטל מס נוסף, שהולך אליה (מס ערך מוסף). כלומר למדינה יש אינטרס שכמה שיותר אנשים במדינה יעבדו, שאלה שיעבדו יקבלו משכורות כמה שיותר גבוהות, וכן שגם יקנו כמה שיותר. ומהו האינטרס של בעל ההון?? להרויח כמה שיותר עבור עצמו, לשלם כמה שפחות מס למדינה ולשלם כמה שפחות שכר לעובדיו. ברור לכם, שהמדינה צריכה להתערב בנקודה זאת, כי האינטרס שלה ושל כלל הציבור הוא חופף!!!

כדי לפתח את המדינה צריך הרבה מאוד כסף?? מאיפה משיגים אותו??? מהציבור או מבעלי הון, שרוצים להשקיע כאן. כיצד גורמים לבעלי הון להשקיע כאן??? נותנים להם הטבןת מצד אחד, אך מצד שני מוודאים שאותן הטבות תהיינה הגיוניות וסבירות ולא על חשבון האינטרס הציבורי. כיצד לאזן בין הדברים?? בשורה התחתונה בעלי ההון, שמשקיעים כאן יוצרים גם מקומות עבודה להרבה מאוד אנשים, והמטרה צריכה להיות להרים את כולם למעלה ולא ליצור מצב בלתי מאוזן, שבו רק המשקיעים נהנים מפירות השקעתם, ואילו מצבם של שאר האנשים נשאר אותו דבר או חלילה מידרדר. צריך לזכור שאנשי ההון עוזרים אומנם למדינה להגדיל את העוגה הכלכלית שלה מצד אחד, אך מצד שני המדינה צריכה לוודא שכולם ייהנו מאותה עוגה, שלא ייווצר מצב שרק קבוצה קטנה ועשירה היא זאת שזוכה לכך.

צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: גם בשיטה קפיטליסטית שפוייה ומבוקרת אנשי ההון המשקיעים כאן ירויחו יפה מאוד, זה טוב לגיטימי וראוי. לעומת זאת מצב שבו המדינה מתעשרת וצומחת, אך הציבור כלל לא מרגיש את זה, זה תמרור אזהרה בוהק לקפיטליזם חזירי. אסור להגיע למצב שבו יש המון כסף במדינה, אך רק מעטים נהנים ממנו בגלל שהם בעלי הון, שמקורבים לצלחת או בגלל שיקולים של פוליטיקה מפלגתית ומחנאית צרה. לסיכום: כסף לצרכי המדינה ולטובת הציבור בכללותו: כן, והרבה!!! כסף לצבירת כוח פוליטי ולהשתלטות מונופוליסטית על החברה וכלכלה??? לא ולא!!!

לסיכום: כפי שכתבתי לפני כן בין שלושת הזרמים המרכזיים בימין השפוי יש מרקם יחסי גומלין, שדומה מאוד למערכת האיזונים והבלמים שקיימת שבשלוש הרשויות בישראל. מה מאפשר לקפיטליזם בישראל לפרוח, לשגשג ולהביא אותה לצמיחה??? הזרם הליברלי, שמעודד יצירתיות, יוזמה וחופש פעולה למימוש עצמי ,הגשמת חלומות והגעה להישיגים. ומה בולם אותו ומונע ממנו להפוך לחזירי, דורסני, מונפליסטי ואגואיסטי??? הזרם הסוציאל- דמוקרטי, ששם דגש על הצורך לדאוג לכל האוכלוסיה ולא רק לבעלי ההון עצמם. ומה מדכא את הקפיטליזם??? הזרם הסוציאליסטי האחיד והכפוי של השמאל, שלשמחתנו הוא לא יכול להיות חלק מהימין בישראל בשום מצב!!!!!  לאור זאת חובה לשמר ולתת מקום של כבוד לכל אחד מהזרמים בימין השפוי, ואין לתת לאף אחד דומיננטיות שולטת. נקודת האיזון תיקבע בסופו באמצעות דו שיח פורה ומפרה ביניהם.

ועתה נעבור לדון בזרם של הציונות הדתית. המשך יבוא........

אתם לבטח שואלים את עצמכם, מדוע בחרתי במכוון להפריד בין שלושת הזרמים המרכזיים בימין השפוי לבין הזרם הדתי ולדון בו בנפרד???? ובכן.... בחרתי לעשות כן, מפני ששלושת הזרמים המרכזיים בימין השפוי הם במהותם כלכליים חברתיים, ומבוססים על שכל ישר והיגיון בריא, ואילו כאן אנו נכנסים לזירת פעילות אחרת ושונה לחלוטין. זו זירה מורכבת ורב מימדית: זירת האמונה הדתית.

מה מקומה הראוי של הדת בלאומיות היהודית המתחדשת?? יש כמה צדדים למטבע, וחשוב שנביט בשניהם. יש לזכור ולהזכיר, כי שני הזרמים המרכזיים בציונות הן של מפא"י והן של הרוויזיוניסטים היו חילוניים במהותם, שכן הציונות נולדה ונוצרה כתנועת שחרור לאומית המבוססת יותר על שכל ישר והיגיון בריא ופחות על אמונה ודת. מה בכלל הניע את הרצל חוזה המדינה לפעול למען מימוש חזונו???? דת??? אמונה??? לא ולא!!! הרי הרצל היה בתחילה יהודי משכיל, המנסה לברוח מהדת כמה שיותר רחוק תוך ניסיון להשתלב בחיי המדינה המודרניים כאחד האזרחים וכשווה בין שווים. ומה הביא אותו לשינוי תודעתי מהפכני??? האמונה??? הדת??? מלאך אלוהים נגלה לו בלילה, וצעק עליו: הרצל, תשנה את הגישה???? לא ולא!!! צרכי המציאות הריאליים של העם היהודי ומצוקותיו האדירות הביאו אותו לשנות כיוון. הרצל הגיע אל הציונות בשל פרשת דרייפוס. לפני כן הוא האמין שיהודים צריכים לזנוח את הדת, לוותר על כל הסממנים המייחדים אותם ולהשתלב ולהיטמע במדינות הקיימות. ברם ביום בהיר אחד נפל אצלו האסימון והוא החל להבין, שהקונספציה הזאת שגוייה ולא עובדת, ושלא משנה מה יעשה העם היהודי כדי לרצות ולפייס את הגויים, הם לעולם לא יקבלו אותו, ותמיד ימשיכו להסתכל עליו כחריג ולשנוא אותו שנאה תהומית ואנטישמית. דרריפוס, הקצין המצטיין בצבא הצרפתי היה יהודי ע"פ הדגם האידיאלי של הרצל, יהודי שנועד להשתלב באופן מוצלח בחברה הצרפתית הנאורה, בירת המהפיכה של חופש, חירות ושיוויון. והנה אותו דרייפוס הואשם בבגידה בשל עלילת דם מכוערת ונבזית במיוחד, ולא רק שהוא הושפל באופן פומבי ולעיני כול, אלא שכל ההמונים, שנכחו באירוע צעקו: מוות ליהודים. הזעזוע הביא את הרצל להפנים, שבעיית היהודים לא תיפתר אפילו במדינות הנאורות ביותר, ובשל כך הוא שינה את דעתו  באופן מהפכני, והגיע למסקנה שיש צורך למצוא לעם היהודי מקום משלו על פני האדמה, שבו הוא יהיה חופשי ועצמאי. ברם, גישתו זו לא התקבלה באהדה רבה בעולם היהודי. רבים מהיהודים המשיכו להאמין, שדרך ההשתלבות וההיטמעות בחברה המקומית היא הנכונה למרות כל הקשיים והמכשולים. כאשר זאב ז'בוטינסקי הגיע לפולין קצת לפני מלחמת העולם השנייה, והציע ליהודים להתפנות לארץ ישראל עקב סכנה גדולה, שאורבת לפתחם, הם דחו אותו בבוז, בזלזול ובשאט נפש, וטענו שהם לא הולכים לזרוק לפח את כל ההישגים, שהם השיגו עד כה במאבקם להשתלבות בפולין לטובת רעיון הזוי ומופרך של הציונות. כלומר???? הגישה של השתלבות והיטמעות בחברה המקומית שלטה ללא עוררין בציבור היהודי שנים רבות לאחר פטירת הרצל. מתי סוף כל סןף היהודים הבינו שגישה זו היא מוטעית לחלוטין???? אחרי שנאצים עלו לשלטון???? גם לא!!! אז מתי???? רק לאחר השואה האיומה והנוראית!!!!

פתרון נוסף לבעיית היהודים, שהתחרה עם הציונות היה של הקומוניזם. יהודים רבים חשבו, שבעולם קומוניסטי ללא גבולות וללא מדינות לאום היהודים סוף כל סוף יוכלו להשתלב כשווים בין שווים. יהודים רבים נפלו לקסמו של לנין ולהבטחותיו בדבר עולם טוב יותר, שאין בו גבולות ועמים, וכל בני האנוש ללא כל הבדל חיים זה עם זה בהרמוניה, שלווה ושלום. כמובן, שגם פתרון זה נכשל באופן צורב, כאשר התברר לכולם שהקומוניזם לא רק שלא מביא לשחרור ולשיוויון אלא גורם רק לשעבוד יותר קשה. ובאשר ליהודים הקומוניזם לא רק שלא פתר את בעיית שנאת היהודים והאנטישמיות, כפי שהיה אצל הצארים, אלא לעיתים אף הוא עצמו היה מעורב באנטישמיות גלויה (כמו עלילת הדם על רופאים יהודים, שניסו להרעיל את סטלין). אז אם נסכם נקודה זאת: יהודים לא הגיעו אל הציונות בשל אמונה ודת אלא בשל צרכי המציאות, שחייבו אותם למצוא פתרונות פרקטיים לבעית רדיפות היהודים והאנטשימיות. הרצל חשב שרק באמצעות מדינה משלהם יוכלו היהודים לפתור את הבעיה הזאת (כיום אנו מבינים שגם במציאות שמדינת ישראל קיימת יש עדיין אנטישמיות, כלומר, הבעיה לא נפתרה, אבל לפחות יותר קל היום להתמודד איתה מאשר בעבר, כאשר היהודים היו חסרי הגנה וחשופים לחלוטין).

ומה באשר ליהודים הדתיים??? רוב מוחלט של היהודים הדתיים בגולה לא האמין בכלל בציונות. הם אחזו בגישה פאסיבית של לחכות לנס משמיים, ובינתיים לא לעשות דבר וחצי דבר על מנת לשפר את מצבם. את הפרעות האנטישמיות הם קיבלו כגזירת גורל, שנפלה מהשמיים, שיש להשלים איתה מבלי לנסות למצוא לכך פתרון פרקטי. אז אומנם היו גם זרמים של ציונות דתית, אך היו שוליים ביותר יחסית לתנועה הציונית כולה ולבטח יחסית ליהודים הדתיים בגולה. התנועה הציונית היא תנועת שחרור לאומית חילונית במהותה המחוברת בטבורה למציאות החיים הכללית ומנסה לדאוג לאינטרסים הקיומיים של העם היהודי על בסיס שכל ישר, היגיון בריא וגישה ריאל פוליטיק. הציונות הייתה בראש וראשונה תנועת מרד כפול בתוך הם היהודי: הן נגד חוגים דתיים פאסיביים והן נגד יהודים שמנסים להשתלב ולהיטמע לחלוטין במדינות הקיימות. להזכירכם במזרח אירופה רוב היהודים היו דתיים פאסיביים, ושם אירעו הרבה תקריות אנטישמיות ופרעות (כמו פרעות קישינב). ביאליק המשורר הלאומי התמרד נגד הגישה הדתית הפאסיבית, המשלימה עם המצב הזה וכתב את השיר הנוקב "על השחיטה", שבו הוא מתאר יהודים שמושיטים את צווארם לשוחט שלהם. ביאליק, שבא מבית דתי, והוריו הועידו  אותו בכלל לרבנות, מרד באורח חייה של משפחתו, והפך לחילוני בין השאר בגלל המרד בפאסיביות המקוממת המבוססת על דת, אמונה וגזירת גורל. הציונות לא נולדה מתוך אמונה באל אלא מתוך מרד נגד יהודים דתיים פאסיביים, ולכן רוב מוחלט של מובילי המרד הזה היו חילוניים במובהק.

ועתה נגיע לצד השני של המטבע: הציונות למרות היותה חילונית במהותה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר לחלוטין על הדת, כי דווקא הדת היא זאת שנותנת לגיטימציה היסטורית בכתובין לזכותנו על הארץ הזאת. מה מעמדה של הדת בתנועה הלאומיות המתחדשת של העם היהודי??? מעמד בכיר ומרכזי, אך בשום פנים ואופן לא עליון!!! דגל הדת חייב להתייצב בכפיפות לדגל הממלכתיות הלאומית ולשרתו, וחלילה לא להיות במעמד שווה לו או מעליו. מדוע בכלל להקצות מקום מרכזי לדגל הדת מתחת לדגל הלאום??? דת היא לא מתבטאת רק ביחסים בין אדם לחברו או בין אדם לאלוהיו אלא יש בה הביטים רחבים ומורכבים יותר הן בהקשר התרבותי מוסרי והן בהקשר ההיסטורי לאומי. למשל??? בזכות מה אנו יכולים לטעון, שיש לנו בכלל זכות כלשהי על הארץ הזאת ולהפריך כל טענה שקרית של אויבינו על כיבוש???? בזכות התנ"ך!!! התנ"ך הוא לא רק ספר קדוש מבחינה דתית אלא הוא משמש גם כמסמך היסורי נדיר, שמעיד על ריבונות יהודית בארץ ישראל לפני אלפי שנים!!!! זהו כתב הבעלות שלנו על הארץ הזאת!!!!! הדברים, שרשומים בתנ"ך בהקשר ההסטורי הם גם מגובים בממצאים ארכיאולוגיים, שמעידים, שזו אמת לאמיתה ולא סיפורי אלף לילה ולילה דימיוניים. התנ"ך בדרך זו מחבר בין האמונה למציאות ובין השכל לרגש. גם אנשים שלא מקיימים את כל המצוות, וגם אנשים לא דתיים, וגם אנשים חילוניים, וגם אנשים שאפילו כופרים בכך שיש אלוהים לא יכולים להתכחש לכך שהתנ"ך הוא מסמך בעל משמעות היסטורית עמוקה בהקשר הלאומי הרחב של עם שלם. אם האדם הפרטי מאמין באלוהים או לא: זה עניינו האישי. אם האדם הפרטי בוחר באורח חיים זה או אחר: זה גם עניינו האישי, אבל בהקשר הלאומי וההסטורי רחב היריעה לא יכולה להיות מחלוקת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל וזאת בזכות הנוכחות היהודית במקום, שתועדה הן באמצעות התנ"ך והן ממקורות אחרים.

ולמאמינים שבינינו (דתיים, מסורתיים וחילונים): האם לאל אכפת שמאמינים בו??? אני מאמין שכן. האם האל רוצה לכפות על בניו להאמין בו בדרך אחת ויחידה באמצעות שליחים בשר ודם מטעמו, שמתיימרים לייצגו??? אני מאמין שלא!!! האם האל אוהב גם את בניו, שכופרים בעצם קיומו???? אני מאמין שכן!!! ומה הוא רוצה מבניו???? כמו כל אבא אוהב: שיהיו מאושרים וחופשיים, שיחיו כקולקטיב מגובש במדינתם ושיגיעו למימוש הדברים בכל דרך שימצאו לנכון (אמונה או שכל ישר או שילוב של שניהם).  בקיצור ולעניין: הציונות מבטאת במדויק את מימוש רצון האל מבניו, גם אם היא בוצעה ע"י אנשים שלא מאמינים באל או רחמנא ליצלן אפילו כופרים בו. יתר על כן ארחיק ואומר, שהאל יעדיף בנים מורדים, שלא מאמינים בו או אפילו כופרים בו, העיקר שיממשו את רצונו בהקשר הקולקטיבי הרחב באמצעות החזון הציוני על פני בנים שמאמינים בו באופן עיוור ללא קשר למציאות סביבם ונוקטים בדרך פאסיבית גלותית ושגוייה, שרק המיטה אסונות כבדים על כולנו. יהודי מזרח אירופה הדתיים הושמדו בשואה למרות אדיקותם הרבה  ואמונתם העיוורת באל בגלל שבמקום לדאוג גם לעצמם הם שכחו את עצמם לדעת. אף אב לא רוצה שבניו במקום לחיות את חייהם יתמסרו לחלוטין אליו ובמקום להיות עצמאיים יהפכו לתלותיים. זו ממש עבודת אלילים שאדם מבטל את עצמו לחלוטין לשם שמיים, והעונש של זה הוא כבד ביותר!!!!

ציונות כפתרון או כמוצא אחרון לשנאה, רדיפות, ופוגרומים זה דבר שיש להתקומם כנגדו ולא לקבלו בשום פנים ואופן!!!! אנו חייבים לטפח גישה אחרת, אם אנו רוצים לשרוד פה. לא ייתכן שיהודים יגיעו לכאן רק בשל מצוקה או בעתות של צרה. הגעתם לכאן חייבת להיות דבר מובן מאליו גם בעתות שגרה. זה חייב להיות ברור ומובן לכל יהודי באשר הוא כמו שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב. זה  לא אמור להיות דבר יוצא דופן, שאנו מתרגשים ממנו. עלינו לשאוף להפוך את העניין הזה לדבר נורמלי וטבעי, כי זה מעיד על שפיות של עם, שיודע מהו מקומו הנכון. זו המהפיכה השנייה הנדרשת פה!!! הציונות הרוחנית, הנפשית והרגשית. עד כה שלטה על העם היהודי  הציונות הפיסית על תנאי. כלומר???? רק שרע לי ורודפים אחריי ומנסים לרצוח אותי, אז אני מגיע לארץ.   אני רוצה שיהודים יגיעו לארץ לא מתוך תחושת רדיפה אלא מתוך תחושת שליחות ואמונה שזה הדבר הנכון לעשותו בכל הנסיבות והמצבים. צריך להגיד את האמת: לולא השואה הנוראית, לא היו מגיעים היהודים בהמוניהם לארץ, וכל החזון הציוני היה עומד בסכנה גדולה. למה צריך להגיע לרגע האחרון כדי לפעול ולעשות את הדבר הנכון??? מדוע אי אפשר היה להקים מדינה יהודית לפני שחרב המאכלת של הצורר הנאצי הונחה לנו על הצוואר???? הרי בתום מלחמת העולם הראשונה הבריטים שלטו בארץ, המנדט יועד להקים בית לאומי בארץ ישראל ע"פ הצהרת בלפור, שאושרה בזירה הבינ"ל בועידת סן רמו, הארץ הייתה פנויייה לעלייה חופשית, לא הייתה התנגדות ערבית בשלב זה, והנציב הבריטי בארץ היה ציוני, אז למה היהודים לא עלו לארץ בהמוניהם???  מדוע הם לא נענו לקריאת ויצמן: עם ישראל, איכה??? (הרי הבריטים באותה תקופה לא יכולים היו להיות יותר ציוניים מהיהודים עצמם)  התשובה היא פשוטה: כל עוד היה להם טוב בגולה, היהודים העדיפו להישאר "בסיר הבשר" של הגולה. מתי החלה הציונות ההמונית??? רק בעקבות השואה!!! אבל איזו ציונות הייתה זו??? ציונות פיזית של מקום מפלט אחרון מפני סכנות ומצוקה. אנו חייבים לעבור מגישה אגואיסטית זו לגישה שונה באופן מהפכני, ולציונות הדתית יש בהקשר הזה תפקיד מכריע. אל לה לציונות הדתית להישאר בד' אמותיה. יש לה שליחות אמיתית למלא ומשא כבד מוטל על כתפיה לדורות הבאים: לשמש גשר שעליו יצעד העם היהודי כולו לעבר הציונות הרוחנית, שבאה מהלב שאינה מותנה בנסיבות משתנות או ברוחות נושבות מסביב. מדוע דווקא הציונות הדתית???? על כך בהמשך......

כן, כן, אני יודע. נטלתי פסק זמן מהכתיבה, אבל אני מבטיח לחזור ולכתוב בעתיד מידי פעם פה ושם.