|
להלן השיר שחיבר אביה של אנה פרנק לביתו אנה ב-13/6/1943 לרגל יום הולדתה ה-14. שם השיר, שאותו בחרתי הוא: "צעירה מכולם את, ובכל זאת לא קטנה, ודאי לא קל היה לך במשך השנה. כל אחד ביקש ללמדך לחנכך ומכל מלמדייך נמאס לך, ועוד איך: "קחי דוגמא, היי כמוני" "אנחנו מנוסים" "למדי מאיתנו הליכות ונימוסים" "אנחנו הן יודעים מה נכון ומה מתאים" כך היה, כך יהיה, כל כך הרבה שנים. את מגרעות עצמם שוכחים הם חיש מהר, כי כך קל להטיף מוסר למישהו אחר, אך קשה יותר לשאת מגרעות של אחרים, וקשה לנו פי כמה לנו, ההורים: איך לשפוט ביושר, גם זה איננו קל, אך לגעור במבוגרים, אין זה מקובל. אם את נמצאת, בתי, בחברת מבוגרים, עלייך לקבל את מה שהם אומרים. עלייך לבלוע את הגלולה המרה כדי לחיות בשלום עם עצמך, עם החברה. לא לריק עוברים כאן ימייך, את מוצאת לך עניין באלף עיסוקייך. לומדת וקוראת, לא מחמיצה מאום, וכך אינך יודעת אף רגע של שעמום. הבעיה היא רק שאת לא מפסיקה לקבול: "אין לי מה ללבוש, אין לי מה לנעול, כל בגדיי קטנים מכנסיי מרופטים, הגופיות הפכו ממש לסמרטוטים. הבטן חשופה, תראו את הרגליים, בקושי נכנסות לתוך הנעליים!" מה הפלא שבגדייך נעשו כל כך קטנים, הרי צמחת בתי לכל הכיוונים". |
|
||||||
הצפרדע שהעזה
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
יום אחד נפלה קבוצת צפרדעים
לבור עמוק צר וחלקלק
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה.
הביטו עליהם מלמעלה ואמרו
הבור עמוק הבור תלול וצר
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה.
התייאשו הצפרדעים
ומתו בהמוניהן
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה.
ולמרבה ההפתעה
היא עמדה במשימה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
ואז הסתבר לכל הצפרדעים
שאחותן בכלל חירשת מלידה
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חירשים לספק ולפקפוק
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חרשים לספק ולפקפוק.
