|
כתבה את הטקסט: אימי, נעמי רובין.
בספרות הישראלית כיום קשה לרוב ליצור חצייה בין סיפור חייו האישי של האדם לבין סיפורה של המדינה או סיפורה של החברה בישראל. דברים אלו נכונים גם לגבי ספרו האחרון של אשכול נבו- ספר אוניברסאלי, אך גם ספר יהודי וישראלי, העוסק במהות חיינו בארץ הזאת, ארץ המקור, כפי שראה אותה לנגד עיניו- חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בספרו "אלטנוילנד".
כדי לבדוק את זיקותינו השונות מרחיק גיבורנו- דורי, עד דרום אמריקה במסעות פיסי ונפשי, המתקיימים זה לצד זה לאורך כל הסיפור מבחינת מקום וזמן. שני המסעות הללו יוצרים דיאלוג, העוסק במהות חיינו כבני אדם וכבני הארץ הזאת. העלילה המרכזית היא סיפורו של דורי, צעיר ואב לילד, שנוסע לדרום אמריקה כדי לחפש את אביו, שנעלמו עקבותיו. במהלך המסע נפתחים גם התיאבון וגם הזיכרון. במהלך המסע בוחן דורי את דרך חייו, את מערכת יחסיו עם אשתו- רוני ועם בנו הקטן נטע. המסע מהווה מעין תחבולה ספרותית, שבאמצעותה יבחן דורי אספקטים שונים בחייו. חשבון נפש זה איננו מתאפשר בשגרת היום יום, כשאדם אפוף מטלות או כפי שאמר יהודה עמיחי בשירו "יותר מדי" על שגרת חיינו: "יותר מידי ימי זיכרון, פחות מידי זכירה, יותר מידי שעונים, פחות מידי זמן, יותר מידי כבישים, פחות מידי דרכים בהן הולכים באמת, אדם אל גורלו", וכך נבנה הספר סביב כמה מעגלים.
המעגל הראשון: בית ומשפחה. המסע מאפשר לדורי לבחון את מעגל הזוגיות עם אשתו רוני. במהלך המסע דורי מכיר את ענבר, והוא חש בניגוד בינה לבין רוני, שכן היא יודעת לבטא את רגשותיה ולכבד את עולמו הפנימי של דורי. אך גם ענבר עוברת תהליך של היפתחות במסע זה, כי היא נושאת איתה חוויות קשות וצלקות רבות, ומבחינתה המסע הוא דרך לאחות את הקרעים. המסע מבחינת שני הגיבורים הוא לפרוץ את המחסום הנפשי והרגשי ולהביט עמוק אל תוך הבאר האפלה.
המעגל השני הינו המעגל החברתי. הספר עוסק בחברה הישראלית ובביצה הרדודה, שנוצרה כאן. סגידה לעגל הזהב של הכסף, זלזול בדורי, שבחר במקצוע ההוראה, כי הבין את משמעות המושג של מורה לחיים. אביו של דורי מני ואשתו רוני אינם מבינים את בחירתו ואף מזלזלים בו, במיוחד רוני כאשת קריירה קשוחה, שמתרוצצת בין כל מטלותיה ואינה משאירה שום מרחב לנפש. גם אביו מני מקניט אותו ואומר, שאין בכל חדר המורים מורה מרוצה מן השכר, ודורי משיב לו, שאין תלמיד אחד, שאינו כמה להיתקל במורה איכותי- מורה לחיים.
המעגל השלישי הוא המעגל הלאומי. הספר עוסק במאה שנות ציונות, בספינות המעפילים, שהגיעו מאירופה לאחר השואה, ובצעירים כמו פימה ולילי, שאיבדו את משפחותיהם ועלו ארצה כדי לכונן חיים חדשים, להתערות בארץ הזו, ארץ רוויית מלחמות וטילים. הספר מתאר גם מה קרה לחלק מבניהם, שעזבו את הארץ, נדדו למקומות רחוקים כמו אוסטרליה ואפילו גרמניה. אשכול מתאר גם סדקים, שנוצרו בעולמם של מקימי המדינה: מלחמות, הרוגים והלומי קרב. הגעתו של מני (אביו של דורי) לדרום אמריקה מאפשרת דיאלוג עם פועלו של הברון הירש בארגנטינה וגם עם ניסיונו הפתטי של מני לכונן בארגנטינה מודל של מדינה יהודית ראויה לחיקוי. במסע לחיפוש אחר אביו מנסה דורי לבחון באמצעות המפגש ביניהם את פועלה של מדינת ישראל במשך מאה שנות ציונות.
המעגל הרביעי הינו המעגל האוניברסלי. הספר עוסק בבני אדם, ושואל את השאלה הביאליקית: "אומרים אהבה יש בעולם- מה זאת אהבה?" הוא מתאר את האהבה המיוחדת של פימה ללילי, את האהבה בין מני לאישתו נורית ; האהבה אינה מתוארת כדבר חד מימדי. יש אהבה, שאינה נמדדת במילים, אולי אהבה היא מה שאומרת רוני- למצוא בן זוג יציב ותומך, ורק בהיותו עוגן ניתן לנהל מלחמה נגד כל העולם.
המעגל החמישי היא המעגל הפילוסופי. הספר עוסק בגן הנדידה של עם ישראל משחר ההיסטוריה ועד ימינו אלה. האם גן הנדידה נוצר בגלל אנטישמיות או בגלל שאיפה להתנסות בחיים אחרים. הספר נשען על שירו של רוברט פרוסט "The road not taken" – הדרך שלא נבחרה. שיר זה מספר על שתי דרכים, שהמשורר מתלבט ביניהם, אך בסוף מכריז שבחר בדרך שפחות הלכו בה, וזה עשה את כל ההבדל. בספר בוחן אשכול נבו את האפשרות השנייה של הדרך שלא נבחרה (ארגנטינה). ארגנטינה, המקום שמני אביו בחר בו אינה יכולה להיות תחליף לארץ. ניסיונו של מני לבנות תחליף למדינת המקור נשמע ואף נראה הזוי, כי "אין לנו ארץ אחרת".
לסיכום, אומנם נעשו ניסיונות בהיסטוריה במיוחד בתקופות של פוגרומים להציל את "האני" הפרטי, אך חוזי המדינה ומנהיגיה הבינו, כי יש להציל אף את "האני" הלאומי, וזאת כדברי אחד העם, ניתן לעשות רק במדינת ישראל.
|
|
||||||
הצפרדע שהעזה
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
יום אחד נפלה קבוצת צפרדעים
לבור עמוק צר וחלקלק
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה.
הביטו עליהם מלמעלה ואמרו
הבור עמוק הבור תלול וצר
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה.
התייאשו הצפרדעים
ומתו בהמוניהן
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה.
ולמרבה ההפתעה
היא עמדה במשימה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
ואז הסתבר לכל הצפרדעים
שאחותן בכלל חירשת מלידה
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חירשים לספק ולפקפוק
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חרשים לספק ולפקפוק.
