|
אומרים אהבה יש- ספרה של גלילה רון פדר על המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק
האם ידעתם, שחיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, שזכה בימי בגרותו לגלי הערצה המוניים, ולאחר מותו הפך לסמל לאומי, שעל שמו נקראים רחובות, דמותו מוטבעת על שטרות הכסף ופרסי ספרות ושירה נושאים את שמו, נחשב בימי ילדותו "ללא יוצלח", שאף אחד לא האמין, שייצא ממנו דבר מה, ושזכה אך ורק לקיתונות של בוז, לעג ונידוי מצד החברה, שסבבה אותו?
ביאליק ראוי להערצה לא רק בשל נקודת המוצא הנחותה, שממנה הוא פילס את דרכו, אלא בשל העובדה שהוא עשה זאת תוך מרד של ממש במשפחתו שייעדה לו גורל שונה לחלוטין (הגישה של "חנוך לילד ע"פ דרכו" לא הייתה מקובלת בימים הללו). אביו למשל רצה שהוא יהיה סוחר, וסבו רצה שיהיה רב גדול ומפורסם (לפעמים הורים שוגים, כאשר הם חושבים, שילדיהם הם העתק מדויק שלהם, ומנסים לדחוף אותם בכיוונים, שכלל אינם מתאימים להם, ובכך גורמים להם עוול ולעיתים אף מביאים לנזק בלתי הפיך-המקרה של ביאליק הוא בהחלט יוצא דופן בהקשר זה וזאת בשל אישיותו החזקה, שאפשרה לו להגיע למימוש עצמי למרות כל המכשולים שהוצבו בדרכו).
הספר של גלילה רון-פדר פורס בפנינו את קורות חייו של ביאליק בצורה של סיפור עלילתי מרתק תוך שימוש בשפה, שמאפשרת לכל אחד לא רק לשאוב הנאה מסיפור טוב אלא גם ללמוד על מאורעות חשובים בחיי עמנו וכן לחוש את האווירה, שהייתה בתקופה סוערת זו. כל הדברים הללו שזורים בחייו של ביאליק , ומובאים בספר זה. זו, אכן, דרך יפה ומקורית ללמוד על ההיסטוריה של העם היהודי באופן שונה מהדרך הקונבנציונלית והמייגעת, שהועברה לנו במהלך שיעורי ההיסטוריה בבית הספר.
בספר הנ"ל אנו נתקלים בסוגיות הבאות שליוו את חייו של העם היהודי בתקופה זו:
א) העימות רווי היצרים בין הזרמים הדתיים (חסידים מול מתנגדים). ב) השפעת תנועת ההשכלה על העם היהודי ועל התפתחות הציונות. ג) חילוקי דעות בתוך התנועה הציונית (ציונות מדינית: קודם להשיג לגטימצייה בינ"ל מול ציונות מעשית: קודם לקבוע עובדות בשטח; ארץ ישראל כמרכז רוחני מול ארץ ישראל כמקום מפלט דחוף (ואז אפשר גם אוגנדה). ד) אנטישמיות, מאורעות ופוגרומים (הבולט שבהם הפוגרום בקישינב).
באשר לביאליק עצמו אנו לומדים על אישיותו החזקה, שמפלסת את דרכה בכוחות עצמה תוך שהיא לא מהססת לשחות "נגד הזרם". בולטת במיוחד גם כנותו הרבה, שכן הוא לא מהסס לומר את מה שעל ליבו, גם אם הדברים לא היו פופולריים (הוא אומר לעם את האמת בפרצוף, גם אם היא לא נעימה- כ"כ לא אופייני לתקופה שלנו), ולמרות זאת הציבור ממשיך להעריץ אותו ולסגוד לו (זה הצד השני של המשוואה, שגם אם היא כלל לא אופיינית לתקופה שלנו). אנו לומדים גם על הדמויות, שהשפיעו על גיבוש תפיסותיו הלאומיות (אוסישקין- ציונות מעשית ואחד העם- מרכז רוחני).
בספר מובאים גם שיריו הנפלאים של ביאליק. ביאליק התמודד לא רק עם הסוגיות הלאומיות כבדות המשקל, אלא גם כתב רבות על נושא האהבה ועל הכמיהה האנושית לחום ולרגש. הדבר העסיק אותו עד מאוד הן מפאת מה שהוא חווה בילדותו (אביו שנפטר, כשהוא היה ילד, וסבו הקשוח שגידל אותו) והן בשל מורכבות הנושא שרב בו הנפלא, הסתום והבלתי מושג על פני הגלוי, הפשוט והמובן מאליו.
ביאליק מבטא בשירתו גם את מצבי רוחו המשתנים. בשעת כעס, למשל, הייתה שירתו נוקבת וחדה ביותר. זכורים למשל שיריו בעקבות הפוגרום בקישינב, שבה הוא מתרעם, כיצד היהודים נשחטים כמו "צאן לטבח" וכיצד העולם ממשיך לנהוג באדישות כתמול שלשום (רלוונטי להיום?).ביאליק גם לא היסס לכתוב שירה נוקבת וביקורתית באשר לדברים שלא מצאו חן בעיניו בהתנהלות העם או של אישי ציבור, שעם דעתם לא הסכים. מצד שני הוא גם כתב שירי כמיהה, ערגה וגעגועים לארץ ישראל (אל הציפור)
והנקודה האחרונה והחביבה: ילדים. ביאליק אהב מאוד ילדים. הוא אהב את התמימות והכנות שלהם. ברגע שהוא היה רואה ילדים הוא היה מרשה לעצמו להוציא לדרור את ציפור הנפש הילדותית החבויה בו ולשחק ולהשתטות בלי חשבון לאף אחד. ביאליק גם כתב שירי ילדים מופלאים (למשל, קן לציפור ונד נד).
להלן סיפור קטן המעיד יותר מכל דבר אחר על ביאליק ועל אישיותו יוצאת הדופן: כאשר ביאליק הגיע לארץ ישראל, הוא אמר לפקיד את שמו. הפקיד לא האמין לרגע שהאיש הלבוש ברישול, שעומד מולו הוא ביאליק, המשורר הלאומי הנערץ, וסבר שמדובר במתחזה. לא עזרו כל הסבריו את ביאליק, הפקיד העקשן לא השתכנע. ביאליק נאלץ להזעיק את ידידו המפורסם על מנת שיעיד על זהותו. הפקיד, שאולץ להשתכנע, פנה אל עמיתו ואמר לו: "היית מאמין, שזה המשורר הלאומי?" גם כאשר היה צריך ביאליק לנאום בפני קבוצה גדולה של מכובדים, שבאו לשמוע בצימאון את דבריו, הוא לא היסס לבוא בלבוש לא רשמי. סיפור קטן זה מעיד על אופיו של ביאליק. הוא היה כנה עם סביבתו ונשאר כנה עם עצמו, גם לאחר שהפך לדמות מעוררת הערצה. הוא סרב לחיות תחת צל התדמיות, שניסו ליצור לו חסידיו ומעריציו, כאשר הפך למפורסם, התעקש לשמור על אישיותו ועשה זאת בקנאות וללא פשרות.
טוב...... אז עכשיו הגיע הזמן ללכת ולקרוא את הספר, כי מה שהבאתי בפניכם זה רק "על קצה קיצו של המזלג".
קריאה נעימה....
|
|
||||||
הצפרדע שהעזה
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
יום אחד נפלה קבוצת צפרדעים
לבור עמוק צר וחלקלק
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה.
הביטו עליהם מלמעלה ואמרו
הבור עמוק הבור תלול וצר
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה.
התייאשו הצפרדעים
ומתו בהמוניהן
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה.
ולמרבה ההפתעה
היא עמדה במשימה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
ואז הסתבר לכל הצפרדעים
שאחותן בכלל חירשת מלידה
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חירשים לספק ולפקפוק
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חרשים לספק ולפקפוק.
