עקב וירוס לשונית אקטואליה המקורית לא מופיעה בפניכם ולכן שיחזרתי את הלשונית וחילקתי אותה ללשוניות משנה (צמצום נזקים לעתיד). זו לשונית ד' והיא פתוחה  לכתיבה ולעדכונים. מי החדיר את הוירוס ללשונית האקטואליה, ומה דווקא לשם??? אין לי שמץ של  מושג, אבל אני משער ברמת סבירות גבוהה, שזה ככל הנראה אחד מעוכרי ישראל. יש גם אפשרות שמדובר באנשים, שלא אוהבים דבר מה שכתבתי וזה לרוחם, אך זה נראה לי פחות סביר, כי ברשתות החברתיות תמצאו קרוב לוודאי דברים דומים למה שנכתבו ואף יותר קשים ונוקבים, כך שאני לא יוצא דופן בהקשר זה. אפשרות נוספת היא שמדובר בשונאים על רקע אישי. אז אומנם יש אנשים, שממש ממש לא סובלים אותי ו/או את הדרך שבה בחרתי, אבל עד היום זה לא הגיע והידרדר לידי גילויי שנאה יוקדים במיוחד בשטח, כך שגם האופציה הזאת לא נראית לי סבירה. ומה כתוב  כעת בלשונית הזאת???? אין לי מושג עם זה ג'בריש או שפה כלשהי. בכל מקרה אני משאיר את הלשונית כפי שהיא על מנת שתשמש עדות לכך. דבר אחד בטוח: האתר הזה זוכה לתשומת לב ועניין (אחרת מי היה טורח להתעסק בו להחדיר לתוכו וירוס), וזה כשלעצמו גם דבר חשוב. הניסיון להשתיק אותי בדרך זו של  ניסיון להעלים את דבריי לא יועיל לכם!!!! העובדה שאני מגלה לראשונה שהאתר הזה זוכה לתשומת לב דווקא באמצעות גורמים שליליים ולא מפרגנים מעידה בראש וראשונה עליי אבל היא גם מעידה רבות גם על החברה שמסביבי. בכל מקרה אני ממשיך לדהור קדימה במלוא העוצמה, ואני לא איעצר עד שאגיע לתחנה הסופית, כי האמת הפנימית שלי יותר חשובה מאשר כל מה שקורה מסביבי.

"וראיתיך מתבוססת בדמייך, ואומר לך, בדמייך חיי, ואומר לך, בדמייך חיי!!!" הלוואי ויכולנו לקיים את זכותנו האלמנטרית להגדרה עצמית במולדתנו ההסטורית והקטנטנה (כגודלה של סיכה על מפת כדור הארץ) בהרמוניה שמיימית ללא מאבקים, ללא שפיכות דמים וללא מלחמות, והלוואי שנוכל בעתיד כלשהו להמשיך ולהתקיים במרחב, שבו אנו שוכנים ללא צורך בעוד מלחמות, חללים וקורבנות. מדינת ישראל לא ניתנה לנו על מגש הכסף, היא הוקמה כנגד כל הסיכויים לאחר מלחמה קשה ועקובה מדם, שבמהלכה איבד הישוב 1% מכל אנשיו (6000 במספר). לאחר הקמתה היא נאלצה להגן על עצמה כל הזמן וללא הפסקה על מנת למנוע מאויביה להשמידה או לפגוע בה ובאזרחיה ולהבטיח בכך את המשך הישרדותה. גם כיום המצב לא השתנה ולא חסרים בשטח גורמים שונים העוינים אותנו ומבקשים את רעתנו.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה הטרור הוא מבחינתי היום העצוב בשנה, שכן במהלכו אנו מתייחדים עם מעל 24 אלף חללים, שחירפו את נפשם למות על קידוש השם של האומה כולה. זהו קידוש השם הנעלה ביותר, שניתן להעלות על הדעת, שכן לא מדובר על מעשה גבורה, שמבצע פרט ומשפיע עליו בלבד אלא על מעשה גבורה, שמציל המונים מאובדן, הרס וכליה ומוחלטים. בזכותם של הגיבורים הללו מדינת ישראל בכלל קיימת, ומממשת את זכותה להגדרה עצמית באופן פרקטי בשטח ולא רק במילים יפות וריקות מתוכן, ובזכותם כל מיליוני היהודים במדינת ישראל ניצלו מאובדן ושואה נוספים, שתוכננו ע"י הצוררים החדשים. כל לוחמי מדינת ישראל ומגיניה בכל החזיתות האפשריות הם המכבים המודרניים של הדור הנוכחי, וכל חללי מערכות ישראל הם קדושים וטהורים בדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות, והם הראשונים, שמגיע להם לשבת לימינו של כיסא הכבוד ולהתבונן בגאווה על שכר עמלם ועל פירות הקרבתם, ואני משוכנע, שתהא זו לפחות נחמתם ברקיעים הגבוהים, שבהם הם שוכנים. מה הם היו לבטח אומרים לעצמם בהביטם למטה עלינו??? "תראו את מדינתנו היפה, שקמה מחורבות השואה הנוראית כנגד כל הסיכויים, ששרדה את כל ניסיונות הצוררים להשמידה, שמגינה  על עצמה מפני שונאיה ושוחרי רעתה, ושממשיכה לפרוח, לשגשג ולהתפתח מיום ליום, וכל זה נעשה, ממשיך וימשיך לנצח נצחים בזכותנו ובזכות כל חברינו וידידינו, שלחמו לצידנו ונשארו בחיים על מנת לספר לכם את זה"

ומה נאמר ומה נגיד למשפחות השכולות, שכאבן הוא קשה מנשוא ואינו חדל אף פעם?? אין כל נחמה ולא יכולה להיות כל נחמה לנפשותיכן למעט הידיעה הוודאית, שלא לחינם הייתה גבורתם של בניכם ובנותיכם. העם היהודי מעולם לא זכה לאורך כל תקופות קיומו לרגעים של חסד, שלווה ונחת רוח, ותמיד הוא היה צריך לדעת להתמודד עם פורענויות וטרגדיות איומות, שניחתו עליו ללא הפסקה. במהלך השנתיים האחרונות איתרתי באמצעות התיעוד ביד ושם שמות של 44 קרובי משפחה מצד אבי הביולוגי ז"ל, שנספו בשואה בנסיבות טראגיות  במיוחד, מבלי שהיה אף אחד שיכול היה לשמור ולהגן עליהם ברגעי האמת. היה זה מוות ללא תכלית, ללא תועלת וללא מטרה. הם נרצחו ככה סתם ללא סיבה וזאת בשל שנאה תהומית, שורשית ויוקדת. איזו נחמה יכולה להיות לקורבנות השואה בהסתכלם עלינו מהמרומים?? את הנעשה הרי אי אפשר להשיב, אך אני בטוח שמדינת ישראל היא מקור נחמתם בהסתכלם עלינו מהמרומים. כנ"ל לגבי כל האנשים הדגולים שחזו את הקמת המדינה, אך לא זכו בימי חייהם לראות במו עיניהם את מימוש החלום. חללי מערכות ישראל הם גיבורים, לא רק משום שהגנו עלינו מפני הרס, שמד ופגיעה, ולא רק בשל העובדה שבזכותם מדינתנו בכלל קיימת במרחב הברברי והעוין הזה, אלא גם בשל תחושת הסיפוק, הגאווה והניצחון שהם נותנים לכל ניצולי השואה ובני משפחותיהם, שזכו לראות את האור הגדול בקצה המנהרה החשוכה והן לכל הדורות של היהודים שחיו את כל חייהם בהשפלה הנוראית של הגולה, ועתה נשמותיהן מסתכלות עלינו ועל מדינתנו בגאווה ובשמחה עקב סופו הטוב של הסיפור הלאומי שלנו כאן. לסיכום: חללי מערכות ישראל הם קדושים וטהורים לא רק בעיני העם היושב בציון כיום ולא רק בעיני האל בכבודו ובעצמו אלא בעיני העם היהודי כולו לכל דורותיו ולכל אורך ההסטוריה הארוכה שלו. כך אני רואה את פני הדברים, ולכן יום זה הוא העצוב בשנה מבחינתי.

מהי אהבת המולדת בעינייי? אתם אוהבים את הילדים ואת המשפחה שלכם?? אתם שומרים עליהם ודואגים, שחלילה לא יקרה להם שום דבר רע?? כמובן!!! באותה מידה של דאגה ומסירות אתם צריכים להתייחס למדינה שלנו!!! זו לא סתם מדינה, שבה אתם חיים כברירת מחדל או עקב אילוצי הגורל, אלא זה צריך להיות כמו הבית הפרטי שלכם. כאשר כל אחד ואחד מאיתנו יגיע לדרגה כזאת של התייחסות למדינה, אז תהיה כאן אהבת מולדת קולקטיבית אמיתית וכנה. לעיתים אני נתקל באנשים שאומרים, שהם חיים כאן מכוח ההרגל בלבד: "אנחנו חיים כאן באופן מקרי לחלוטין, כי כאן נולדנו, ואם היינו נולדים במדינה אחרת, אז סביר להניח שהיינו מעבירים את חיינו שם" ואני שואל אתכם: מהי המוטיבציה של אדם כזה להשקיע ולתרום למדינה?? כיצד הייתה נראית המדינה שלנו, אם כל האנשים היו חושבים ככה?? האם המדינה בכלל הייתה יכולה להמשיך ולהתקיים במצב כזה??? למדינת ישראל יש זכות להגדרה עצמית בחלקת האדמה הקטנטנה שלה, והזכות הזאת יכולה להתממש אך ורק פה ולא בשום מקום אחר בעולם, וכל מי שדואג אך ורק לעצמו ולביתו הפרטי בלבד, ולא מייחס כל חשיבות לביתו הלאומי, אז הוא  בדרך זו מחליש את אחיזתנו בארץ הזאת. אהבת מולדת היא זאת שמחזיקה אותנו כאן חזקים ומאוחדים וחייבים לטפח אותה כל הזמן, שכן היא הבסיס ההכרחי, שעליו בנויים היסודות של הבית הקולקטיבי של כולנו. עלינו לשאוף לצאת מד' האמות של חיינו הפרטיים והאישיים, להסתכל על התמונה היותר רחבה, לנוע לעבר מרחבי הבית הלאומי שלנו ולטפח אותו  בשאיפה שהוא יהיה חלק אינטגרלי מהחיים של כל אחד ואחד מאיתנו. הקולקטיב חייב לשאוף לשלב את כל הפרטים, המרכיבים אותו, בתוך הבית הלאומי ולתת להם ולפוטנציאל הגלום בהם ביטוי מקסימלי, ואילו הפרטים חייבים לצאת מתוך הקונכייה פרטית והאגוצנטרית שלהם ולהיות נכונים ומוכנים לתת את כל נשמתם ואת כל נפשם בכל הדברים, שבהם הם יכולים להועיל לטובת הקולקטיב. זו בעיניי אהבת מולדת אמיתית וטהורה, שכן היא מכילה יחסי גומלין דו סיטריים בין האדם למולדתו, יחסים שכולם נהנים מהם, ואף אחד אינו מחסיר טיפה. חג עצמאות שמח!!!!

בל"ג בעומר אנו נוהגים להדליק מדורות כדי לחגוג את החג, ונשאלת השאלה הבאה: מהי משמעותה של האש הבוערת באותה מדורה בהקשר הלאומי שלנו כאן כעם היושב במדינתו החופשית והעצמאית???

אש לפעמים יכולה לשרוף כל דבר שעומד בדרכה בצורה הרסנית, וכל מי שמעז להתקרב אליה יתר על המידה עלול גם להיפצע או להיכוות ממנה. האש ההרסנית מותירה אחריה רק אפר ועפר. מספיק לנו רק להתבונן על מה שקורה כיום מסביבנו בשכונה המדממת, הפראית והברברית, שבה אנו חיים, כדי להמחיש לנו את גודל הזוועה, שעלולה לגרום לה האש ההרסנית, שיוצאת מכלל שליטה. בשל כך כאשר אנו מדליקים מדורה אנו דואגים במקביל לשים גבולות היגיון באמצעות מעגל  של אבנים. איננו רוצים שהאש שהבערנו תצא משליטה ותגרום לנזקים בלתי הפיכים, ולכן אנו דואגים לתחום אותה בגבולות ברורים וחד משמעיים. אז אם הגענו למסקנה שהאש היא כה זוועתית והרסנית, אז למה בכלל להדליק מדורות בל"ג בעומר? כי יש גם אש טובה, שאסור לנו בתכלית האיסור לוותר עליה!!! זוהי האש שמחממת את ליבנו , מאירה את צפונות נפשנו ומניעה אותנו לעשות דברים חיוביים תוך התגברות על כל מכשול ואתגר, שניצב בפנינו. זוהי האש הפנימית, הבוערת בחוזקה בנפשו וברוחו של העם היהודי ובזכותה הוא הגיע לגדולות ונצורות בימינו אלה ובזכותה השמיים הם מבחינתו הגבול גם באשר לעתיד. צריך לזכור ולהזכיר לכל אלה ששכחו, ששום דבר גדול ועוצמתי לא יכול לבוא לעולם ולהיווצר אם הוא לא בוער בתחילה בחוזקה בתוך לבבנו הפועם. אין יותר גרוע מאשר לבבות קפואים, שהופכים בהדרגה לפאסיביים, אפאטיים, נרפים וחסרי כל מוטיבציה ורצון לשנות מציאות וליצור עתיד טוב יותר. בשעה שהאש ההרסנית שורפת ברעש גדול ובעוצמה אדירה ובבת אחת את כל מה שנקרה בדרכה, העדרה המוחלט של האש ממית את נפשנו בשקט ובדממה ובאופן בלתי מורגש לחלוטין. בשעה שאש הרסנית ורעה היא גלויה לעין, ולאור זאת ניתן להבחין בה מבעוד מועד ולבלום אותה בזמן, הרי שהעדרה המוחלט הוא מסוכן שבעתיים בשל העובדה שקשה בכלל להבחין בתופעה הרסנית זו בזמן, וזאת משום שהיא מתרחשת בהדרגתיות כדבר שבשגרה וכחלק ממסלול החיים הרגיל ולא כדבר  יוצא דופן  וחריג.  

אז מהי המסקנה המתבקשת מכך?? חובה עלינו לדאוג לכך שהאש תבער בלבבותינו כל הזמן מצד אחד, אך מוטלת עלינו החובה מצד שני לעשות ככל שביכולתנו לתחום אותה לגבולות ברורים ולוודא בכך שהיא לא תהפוך, חלילה, לאש רעה והרסנית. כיצד לוודא שאש טובה לא תהפוך לאש רעה? האם ניתן בכל מצב לשרטט קו גבול ברור בין שני סוגי האש הללו? לעניות דעתי, לא תמיד קו הגבול הוא ברור וחד משמעי, ולכן עלינו לנהוג בהקשר לכך במלוא הרגישות והזהירות ולא לנסות להיגרר למקומות מסוכנים שעלולים להיות עבורנו חרב פיפיות הרסנית ומסוכנת, כך שבמקום לבנות, ליצור, לטפח ולקדם דברים התוצאה דווקא תהיה של הרס וחורבן.

בתחילה ברצוני להתייחס לרוב הציטוטים שהבאתי מספרו של יצחק נבון ז"ל ולאחר מכן ארחיב את היריעה ואשתף אתכם בתובנות נוספות מעבר לכך:

1) סעיף 1 המתייחס למאורעות תרפ"ט: הדגש הוא בשתי מילים "ככל יכולתם". אין לפקפק בכוונתם של אויבי ישראל לפגוע בנו ככל שניתן ובצורה המקסימלית ביותר, ומידת הנזק שהם יכולים להסב לנו תלויה ביכולת שלהם מצד אחד וכן בחוזקה של ההרתעה שאנו יוצרים מולם מצד שני. למשל, בעבר הם יכלו להתפוצץ בכל מקום ציבורי בתדירות גבוהה בלי הפרעה, אך כיום הם מתקשים לעשות זאת עקב מבצע חומת מגן ועקב בניית חומת ההפרדה, ואז הם עוברים לפיגועי דריסה, דקירה וירי. בקיצור: הם עושים את כל מה שהם יכולים כרגע, ולו הייתה להם האפשרות לעשות דברים יותר חמורים, אז הם לא היו מהססים אפילו לרגע. הדברים הובהרו היטב ע"י ג'בריל רג'וב, שאמר שאם לפלסטינים הייתה פצצת אטום, אז הם היו מהססים אפילו לרגע להשתמש בה כנגדנו באופן מיידי. ובכל זאת יש עוד משתנה חשוב אחד: הדבר היחיד, שיכול למנוע את מימוש מלוא היכולת של האויבים היא ההרתעה הישראלית. למשל, מדוע החמאס יושב כרגע בשקט ולא משתמש במלוא יכולותיו??? כי הוא יודע מה תהא תגובתנו הקשה, ונכון להיום הוא לא מעוניין לשלם את המחיר הכבד הזה. כנ"ל גם חזבאללה, שמחזיק במאות אלפי טילים, אך יודע היטב מה יקרה ללבנון כמדינה ריבונית, אם הוא יעז לתקוף אותנו, והדבר גם מתייחס למשטר המסוכן באיראן, שיירתע מלממש את איומיו בהחרבתנו, אם יידע שגם הוא יעמוד בעצמו בפני סכנת השמדה וכיליון מוחלטים, ושאנו מאוד רציניים ומתכוונים לכל מילה ומילה. טוב.... אז האויב בעל היכולת לא מעז להשתמש בכולה, שכן הוא מורתע מצד אחד, אך הוא לא רוצה לשבת בשקט מצד שני. אז מה עושה???? מעמיד אותנו בניסיונות כל הזמן על מנת לראות עד איפה ניתן למשוך את החבל מולנו בלי לקרוע אותו. כאשר הוא מבחין שאנו נוהגים לעבור לסדר היום על אירוע קטן יחסית, אז זה ישר מעודד אותו להפוך אותו לשגרה תוך שמירת האופצייה להגביר כל הזמן את המינון ואת התדירות (ראו, למשל,  מה קרה כאן במשך שנים כה רבות עם "טפטופי" הרקטות עד מבצע צוק איתן), אך כאשר הוא שם לב, שאנו לא מגלים שום סלחנות אפילו לאירועים קטנים, ותגובתנו היא בלתי פרופרצינלית וקשה ביותר,  אז הוא יותר מורתע ועל אחת כמה וכמה הוא לא מעלה על דעתו לחשוב במצבים כאלה על החרפת העימות והעצמתו. לסיכום: מול אויבים תוקפניים במיוחד יש לדבר רק בשפה אחת, שאותה הם מבינים היטב: שפת האיומים תוך תגובה קשה ביותר לכל ארוע וארוע. רק בדרך זו ניתן למנוע מהאויב להעלות על דעתו ביום מן הימים להשתמש במלוא יכולותיו הפוטנציאליות כנגדנו. הערה אחרונה: כאשר היטלר החל במסעות ההשתלטות שלו על אירופה התחנה ראשונה שלו הייתה ב-1936 בחבל הארץ של הריין, שהיה אמור להישאר מפורז ע"פ הסכמי ורסאי. היטלר הכניס לשם צבא, זה עבר בשקט וללא תגובה, הדבר הגדיל את הביטחון העצמי ואת התיאבון שלו, וכיצד הדברים נגמרו, כולנו כבר יודעים. לאחר המלחמה חשפו בעלות הברית את הפקודות של הצבא הגרמני באשר להשתלטות על חבל הריין, ושם נרשם במפורש, שאם הצבא הצרפתי (שהיה אז חזק יותר מהצבא הגרמני) יתערב, אז יש לסגת מחבל הריין לאלתר!!! המסקנה החותכת היא שהצורר הנאצי לא היה מגיע להיכן שהוא הגיע לולא הרפיסות והחולשה הנוראית של מעצמות המערב באותה תקופה, ולקח זה צריך לשמש אותנו ואת כל העולם החופשי בהתמודדות מול כוחות האופל והרשע החדשים-ישנים, שקמים ומתחזקים מול עינינו בימים אלה.

2) סעיף 2: אנשי הרוח ע"פ בן גוריון: החשיבות הרבה, שייחס  דוד בן גוריון לאנשי הרוח תואמת במדויק את החשיבות הרבה שייחס להם גם ז'בוטינסקי ע"פ משנתו. העם היהודי שרד את כל תהפוכות הזמן ופגעיו ללא כוח צבאי בזכות רוחו החזקה וחוסנו הנפשי, ועתה כאשר יש לו מדינה משל עצמו עליו לשלב בין רוחו האדירה לבין כוחו הצבאי על מנת למצות את הפוטנציאל שלו עד תום. הכוח הצבאי יגן עלינו מפני אויבים ושונאים, ואילו הרוח החזקה והאיתנה היא זו שתוליכנו לעבר  מקומות טובים יותר בעתיד. שניהם צריכים להיות מותאמים זה לזה כמו   סיר למכסה או כמו כפפה ליד ואין לוותר על אחד מהם לטובת האחר. עברו הממושך של העם היהודי רצוף דברים נפלאים וגם דברים איומים ונוראיים. יש לברור את המוץ מן התבן ולבחור את הדברים המתאימים מהעבר על מנת לשלבם בהווה ובמקביל לא לשכוח לרגע את הדברים הרעים, שקרו בעבר על מנת שנוכל להפיק מהם את הלקחים הנדרשים לעתיד. יש לראות את העבר של עמנו כמכלול שלם  , הטומן בחובו רצף כרונולוגי ואבולוציוני בחייו של העם, ויש לחתור כל הזמן להשתדרג ולהשתפר בכל פרמטר ופרמטר כך שנוכל ליצור כאן עתיד חדש וטוב יותר, שאינו דומה כלל למה שהיה לפניו, עתיד שיהווה בסיס להווה של הדורות הבאים, כך שהם יוכלו להשתמש בו כבסיס יציב או כנקודת פתיחה ראוייה לבניית עתידם העוד יותר טוב, וכך הלאה מדור לדור כוחנו יעלה. כל דור חייב לעלות על הדורות שקדמו לו, וחלילה אסור לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק בקיים או חלילה להידרדר, כי זה המתכון הברור להתנוונות, שקיעה, עייפות החומר והתפוררות פנימית, כפי שקרה לאימפריות ולעמים רבים לאורך ההיסטוריה, וכפי שמתרחש כיום למול עינינו בחלק מהעולם הערבי והמוסלמי במאבקיו הפנימיים. העם שלנו חייב להיות עם דינמאי המנסה כל זמן להשתנות וליצור לעצמו מציאות חדשה ויותר טובה עבורו. אסור לקפוא על השמרים אף פעם.

3) סעיף 3: דברי בן גוריון על מיסטיקה ונבואה: מזדהה בהחלט עם כל מילה, שכתב בן גוריון על נפש האדם ורוחו. אלה הם דברים, שלא תמיד ניתנים להסבר מדעי ולוגי, אך הם בהחלט קיימים, וחלק מבני האדם מסוגלים בהחלט לחוש בהם היטב. אחרים לעומת זאת לא מבינים בכלל על מה בכלל מדובר, וממילא הם לא חשים בכלום, ולכן הם נוטים באופן טבעי לזלזל בכך באופן מאוד בוטה, ווולגרי ולא סובלני  במיוחד. אוסיף ואומר, שבמקביל לחיינו השגרתיים מתקיימים ככל הנראה גם מימדי חיים נוספים, שאנו בכלל לא מודעים לקיומם, שכן אנו לא מסוגלים לתפוס אותם בעזרת החושים המוגבלים שלנו. היכולת לראות את הדברים באופן נכון ומשקף את המציאות מסורה אך ורק לאנשים שלא מהססים לחפור במעמקי נפשם מצד אחד ושהאמת הפנימית שלהם היא נר לרגליהם תמיד מצד שני. רק אנשים, שפועלים כך, ובמקביל יודעים לסנן את כל רעשי הרקע הטפלים שמנסים להסיט את תשומת ליבם או להפריע להם, יוכלו להגיע למדרגה רוחנית גבוהה כזו, שתאפשר להם לראות נכוחה את מה שאחרים כלל לא מבחינים בו וזאת בעידן שבה פסקה הנבואה. בן גוריון לא היה אדם דתי במובן הקונבציונלי המקובל, אך הוא היה בהחלט  מודע לחשיבות הדת הרוחנית (לא זו החומרית, העסקנית, הסכסכנית והמגזרית שנהוגה כיום) כמקור כוח אדיר העומד לימינו של העם יהודי.

4) סעיף 4: התנאים לשלום ע"פ בן גוריון: אתה קורא את הדברים, שרשומים בספרו של יצחק נבון ז"ל, ואתה עומד נדהם!!! הרי זו בדיוק תפיסת קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי, שלפיה אין כל סיכוי לשלום, כל עוד הצד השני השני חושב, שיש שמץ של סיכוי להעיף אותנו מפה בכוח הזרוע. בן גוריון אף הרחיק לכת והוסיף גם תנאי נוסף: צריך גם לחול שינוי רדיקלי במשטרים של מדינות ערב, כך שהם יתחילו לדאוג לצרכי העם שלהם במקום להיגרר למיליטריזם ולתוקפנות. ובהשאלה לימינו אלה: ע"פ התנאים של בן גוריון אין כל סיכוי לשלום אמת עם הצד הפלסטיני כל עוד הוא מטפח תרבות של מוות, הרס, טרור, חורבן ושהידים, וכל עוד חלקים נרחבים בציבור שלו לא ויתר על שאיפתו להשמידנו (לאחרונה נערך סקר בקרב ערביי יהודה ושומרון ועזה בנוגע לרעיון שתי המדינות, והתברר שרובם המכריע בכלל מתנגד הן לרעיון זה והן לרעיון מדינה אחת לשתי העמים. אז במה רוב הציבור אצלם תומך??? ברעיון המדינה הפלסטינית מהנהר עד הים!!!!).

עכשיו תגידו לי בכנות המירבית לאחר שקראתם את הדברים: איפה בן גוריון ואיפה השמאל של היום , שמתיימר להיות ממשיך דרכו?? איך בכלל הם מעזים לחשוב שהם מייצגים את מורשתו ודרכו של בן גוריון עם גישת "השלום עכשויזם" שלהם???

דבר נוסף: את תפיסת קיר הברזל הגה זאב ז'בוטינסקי והיא זכתה בראשית הדרך להתנגדות חריפה ביותר בקרב הנהגת הישוב בזמנו, שדחתה אותה על הסף, שכן היא ניסתה להגיע להסדר עם ערביי פלשתינה. ברם לאחר מלחמת העצמאות התברר לכולם, שז'בוטינסקי בסופו של דבר צדק, ואז גם בן גוריון נאלץ מכורח המציאות לאמץ את התפיסה הזאת, כפי שהדברים מתבטאים בציטוט הנ"ל מתוך ספרו יצחק נבון ז"ל. אז מה אנו יכולים ללמוד מכך על השמאל הציוני? השמאל תמיד נוטה להתעורר באיחור, אך בסופו של דבר הוא תמיד מתעורר (אז אנא, אל תאמרו נואש!!!). רוצים עוד דוגמאות? למשל השמאל בישראל שגה באותה מידה בדיוק ביחסו החיובי כלפי סטלין, ולקח לו המון שנים להתעורר ולהבין שסטלין לא היה בדיוק "שמש העמים" (גם על כך מסופר בספרו של נבון ז"ל). כנ"ל ניתן לומר על הסכם אוסלו: חלק ממנו טרם התעורר אפילו היום, אך חלקו האחר התעורר לאחרונה ורק לאחר שנים ממושכות ומתחיל רק בימים הללו להבין, שזה היה בסה"כ תרגיל הונאה מתוחכם של ערפאת (סוס טרויאני- בלשונו של הארכי טרוריסט הזה). ועתה עולה לה שוב סוגיה אקטואלית, שאני מניח שיקח לשמאל הציוני עוד עשרות שנים להתעורר גם באשר אליה (מניסיון העבר המצטבר): הלאומנות הפלסטינית בתוככי מדינת ישראל. השמאל הציוני בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה מגן על לאומנות פלסטינית משתוללת במדינת ישראל, שחותרת להפוך אותה למדינה דו לאומית דה-פקטו. גם במקרה זה ייקח לשמאל הציוני שנים להתעורר ולהבין את מה שאני מתריע עליו כל הזמן: הלאומנות הפלסטינית המזדחלת מאחורי הקלעים והצוברת תאוצה בתהליך הדרגתי  יכולה להתפתח לסכנה חמורה למדינת ישראל. אז מה אפשר לעשות?? קודם כל ללחוץ על הממשלה של הימין לבלום את המגמה המסוכנת הזאת כבר היום, ושנית, לעמוד מול אחינו מהשמאל הציוני עם תמרורי אזהרה ופעמונים מצלצלים ולא להפסיק לנסות להעיר אותם כמה שיותר מהר. השמאל הציוני במדינת ישראל חייב להבין שהגנה על זכויות מיעוטים במדינה דמוקרטית מנוצלת בציניות לרעה בידי גורמים חתרניים, ששואפים להפוך אותה לדו לאומית. עליכם להתייצב במאבק זה בחזית אחת עמנו ולא כנגדנו!!! אז מה קרה לו לשמאל הישראלי??? מאז הסכמי אוסלו ובייחוד לאחר רצח רבין ז"ל הוא כבר לא אותו שמאל מימי בן גוריון, שכן הוא אימץ את התפיסה של שלום בכל מחיר (שלום עכשיו).

ובכל זאת נשאלת שאלה אחת שנותרה פתוחה: מדוע בן גוריון כ"כ תיעב את ז'בוטינסקי ואת תנועתו וסירב בעקשנות להעלות את עצמותיו לארץ? הרי גם ז'בוטינסקי רצה בשלום אמת כמו בן גוריון, והרי גם בן גוריון בסופו של דבר אימץ את תפיסת קיר הברזל של ז'בוטינסקי (ואף הוסיף תנאי נוסף של שינוי תרבותי ומהפכני בצד הערבי), ולכן הפערים בין הצדדים הללו לא כה גדולים, אז מה מקור האיבה, השנאה והמשטמה, שבן גוריון רחש לז'בוטינסקי לבגין ולתנועת חירות???? אעסוק בכך בהמשך.........

5) סעיף 5: הפגישה בין בן גוריון לחזון איש, המייצג את הזרם החרדי האנטי ציוני: אתם יודעים מה בולט מאוד לעין מקריאת דו השיח המרתק בין שני האישים הללו? בשעה שבן גוריון ניסה למצוא נתיבות ודרכים לליבו של החזון איש, הרי שהחזון איש עמד מולו כמו חומה בצורה ואטומה לחלוטין. בן גוריון ניסה להקשיב ולשכנע בהיגיון בריא ובשכל ישר בדבר הקדושה הדתית שבקיומה של המדינה, המגינה על החיים של הכלל, ונתקל בצד השני של המתרס בדמות שגם לאחר השואה האיומה והנוראית עדיין מאמין, שהיחיד שיכול להושיע אותנו לבדו הוא האל בכבודו ובעצמו או כדברי הגשש: מי שמאמין, שאם צונח בלי מצנח, רק האל יעזור לו- שיקום!!! מעניין, האם החזון איש או אולי הרב אוירבך, היה מוכן להורות לאחד מחסידיו לצנוח בלי מצנח תוך תפילה לאלוהים, שיציל אותו????) בשעה שבן  גוריון משתדל לנהוג בצורה אמפטית, מכילה ומבינה, הצד השני בוחר להתחפר ולנהוג בצורה שחצנית, יהירה ,מתנשאת ומזלזלת, שאין בה שום אהבת אדם וקרוב לבבות אלא רק הסתגרות של מגזר מסוים בד' אמותיו תוך סירוב עקשני לכל ניסיון לפשרה או להבנה הדדיים. ואתם יודעים מה מקומם ומעצבן אותי במיוחד??? האמפטיה הסלחנית כלפי גורם שמתנגד לקיומה של המדינה מצד אחד מול התעוב, השנאה והבוז כלפי ז'בוטינסקי, בגין וממשיכי דרכם מצד שני. גישה פסולה זו המשיכה כמסורת וזיהמה והעכירה קשות את האווירה בין ימין לשמאל בישראל במשך שנים כה רבות ולצערנו הרב, טביעות אצבעותיה ניכרות גם בימינו אלה. ריבונו של עולם, הרי אנו ואתם נמצאים באותה משבצת פחות או יותר. אנחנו ציונים ואתם ציונים, אנחנו רוצים בישראל חזקה וגם אתם רוצים בכך, אנחנו רוצים בשלום וגם אתם רוצים בכך, אז מדוע ולשם מה השנאה הזאת בין המחנות הציוניים, שבסך הכול רב המחבר ביניהם על המפריד ביניהם?? לעומת זאת מדוע היחס כלפי גורמים אנטי ציוניים המתנגדים לעצם קיומנו כאן הוא כה מכיל ואמפטי??? כיצד הגענו למצב שבמקום שהיחסים בין הציונים לבין הגורמים האנטי ציוניים יהיו מתוחים ורעועים, אז דווקא היחסים בין השמאל והימין הציוניים הופכים לכאלה??? לא ברור לי ולא מובן לי מדוע אנשים, שנמצאים זה עם זה פחות או יותר באותה משבצת רבים זה עם זה בכזו להיטות, שגוברת על כל המאבקים עם אנשים, שנמצאים בכלל במשבצות קוטביות לרעיון הציוני בכללותו?? ואני מזכיר לכם, שבשנים שבן גוריון היה מעורב בעשייה וניהל את המדינה יהודה ושומרון (סלע המחלוקת כיום בין הימין לשמאל כיום) הייתה בכלל תחת שליטה ירדנית, אז על מה לכל השדים והרוחות הייתה אווירה כזו עכורה בין ימין לשמאל בתקופת בן גוריון?? סוגייה זו בהחלט ראויה למחקרי עומק מקיפים ונרחבים, שכן היא משליכה לצערנו גם על ימינו אלה.

אני חושב שבן גוריון טעה קשות ביחסו המתחנף והמתרפס כלפי הגורמים החרדים האנטי ציוניים, ולצערי הרב, רישומה של טעות זו ניכר היטב גם בימינו אלה. אני חושב באמת ובתמים שלא רק שהיהירות שלהם לא במקומה, ושאנו לא צריכים לחוש בשום רגשי נחיתות מולם אלא ההיפך המוחלט, שכן קיומה של מדינת ישראל הוא מממש הלכה למעשה רצונו של האל מבניו לא רק בהיבט של קיום מצוות בין אדם לאל אלא גם בהיבט של קיום המצוות בין אדם לחבריו ובהקשר הקולקטיבי רחב היריעה (במקרה של של מדינת ישראל: בין אדם לחבריו, שכן כל עם ישראל חברים וערבים זה לזה).

הטעות הקשה הזאת של בן גוריון משליכה ישירות גם על ימינו אלה, כאשר אנו רואים את ההתלהמות הקיצונית ברחוב החרדי האנטי ציוני, את ההתקפות הקשות על המדינה ועל חייליה ואת התגובה הרופסת והנרפית של המדינה. כל זה נובע ישירות ממורשתו של בן גוריון, מורשת שחובה לשנותה כמה שיותר מהר לטובת כולנו כאן!!! חייבים לעבור מגישה של הבנה והכלה, שרק מנוצלת לרעה ע"י עוכרי ישראל למיניהם להיות יותר קיצוניים ובוטים בתגובותיהם, לגישה של יחס גורר יחס. אתם מגלים אטימות מרושעת כזאת כלפינו?? תקבלו את אותו יחס בחזרה!!! אתם תוקפים חיילים ומדברים בצורה כה קשה על המדינה??? המדינה בתגובה תנחית עליכם מכה כואבת ותתחיל להתייחס אליכם כמו לשאר הגורמים העוינים. אז אומנם בדרך זו עוכרי ישראל הללו לא יהפכו לציוניים, אך לפחות הם ייזהרו להבא בלשונם ובמעשיהם, וביטחונם העצמי המופרז כבר לא יהיה כה גדול ,ולבטח הם יחשבו עשר פעמים האם כדאי להם לעשות,  את מה שהם לא היו מעזים לעשות בשום מקום אחר בעולם!!!

6) סעיף 7: דעתו של נבון ז"ל באשר לאמירות מצד ההנהגות הערביות: יצחק נבון ז"ל, שליווה את דוד בן גוריון שנים כה רבות, ושהיה שייך כל חייו הפוליטיים לשמאל הציוני טען, שיש לייחס חשיבות מירבית ולהאמין לכל מה שאומר המנהיג הערבי לבני עמו מצד אחד, ומצד שני לייחס חשיבות פחותה בהרבה למה שהוא אומר לצרכי חוץ ותעמולה לתקשורת הזרה. טוב..... אז בואו נדבר על מה שאמר ערפאת לעמו באשר להסכם אוסלו: הוא כינה אותו במו פיו בשם סוס טרויאני, הוא הגדיר אותו כהסכם זמני בסגנון הסכם חו'דיביה (הסכם שמחמד כרת עם השבטים במכה, כאשר הוא היה עדיין חלש, אך הפר אותו לאחר שהתחזק, וכבש את מכה כולה), ואף עמד והכריז מול בני עמו שאל ירושלים צועדים מיליון שהידים. ואתם יודעים מה?  לא צריך אפילו להקשיב למה שהוא אמר. מספיק רק לראות את סגנון הדיבור שלו כדי להבין שהנ"ל השתמש בשפה מתלהמת של מלחמה, איבה ועוינות כלפינו, וההוכחה הבולטת ביותר לנכונות הדברים היא מה שקרה בשטח, מאז שהכנסנו לתוכנו את הארכי טרוריסט הזה.   לעומת זאת בועידות בינ"ל ובשיחותיו עם התקשורת הבינ"ל הוא דיבר על שלום אמיצים, וכך גם נהג בכל מפגשיו עם שותפיו לשלום מהצד הישראלי לאורך כל שנות חייו (עוד מימי שהותו בלבנון ובתוניס). ועכשיו בואו נעבור ונדבר על אבו מאזן, שנוקט פחות או יותר באותה גישה בדיוק: בזירה הבינ"ל הוא מציג חזות מתונה ושקולה, אך בפנותו אל בני עמו הוא אומר דברי בלע אנטישמיים (כגון היהודים מטנפים ברגליהם המסריחות את המקומות הקדושים שלנו), ובשטח הוא תומך במעשים, בהצהרות ובכספים במחבלים רוצחים תוך הפיכתם לגיבורים ברחוב הפלסטיני ,תוך ליבוי שיח של מוות, הרס, חורבן ואיבה ,תוך ניהול מערכה בינ"ל נרחבת על מנת לפגוע בלגיטמיות של קיומנו כאן (ובמיוחד בירושלים) ותוך ניסיון לסלף את העובדות ההסטוריות ולשקר במצח נחושה. ולא נשכח אפילו לרגע את עבודת הדוקטורט השקרית שלו, שטענה, שהציונות בכלל שיתפה פעולה עם הנאצים בהשמדת היהודים באירופה (רק ראש מעוות וחולני יכול לחשוב כך: מי ששיתף פעולה עם הנאצים זה היה דווקא המופתי חאג' אמין אלחוסיני- ויש תעוד של מסמכים בנדון). ובכל זאת נשאלת השאלה הבלתי פתורה הבאה: אם זו אכן באמת עמדתו של יצחק נבון ז"ל, אז הכיצד הוא בכל זאת מאמין שיש סיכוי להסדר שלום כלשהו בינינו לבין הפלסטינאיים  (כפי שנרשם בסעיף 20). על כך אדון בהמשך.........

7) סעיף 8: דברי יצחק נבון ז"ל על חטא היוהרה של ההנהגה הישראלית לפני מלחמת יום כיפור. ההנהגות בישראל מימין ומשמאל וכן פוליטיקאים רבים לוקים במחלה קשה ביותר: חטא השחצנות והיוהרה. "אנחנו נעשה את מה שאנחנו רוצים, כולם  יעמדו דום ויצדיעו לנו, והכול כבר יסתדר בדיוק כמו שתיכננו", כך הם אומרים לעצמם ולציבור. רוצים דוגמאות??? בבקשה: מזרח תיכון חדש של שמעון פרס ז"ל, שחר של יום חדש של אהוד ברק, התוכנית המגלומנית והגרנדיוזית של אריק שרון ז"ל ליצור סדר חדש בלבנון במקום להסתפק בסילוק המחבלים מלבנון לתוניס, והזלזול השחצני במצרים לקראת מלחמת יום כיפור תוך הישענות על קונספצייה שגוייה ומרדימה, שהתנפצה לחלוטין לרסיסים עם פרוץ המלחמה. מהו מוסר ההשכל שאנו חייבים ללמוד אותו לעתיד?? קצת יותר צניעות (העולם הגדול לא מסתובב תחת האצבע הקטנה שלנו), קצת יותר ספקנות נבונה ופקפוק בעמדות שאנו מביעים בכזה ביטחון עצמי (תמיד צריך להעמיד אותן במבחן העובדות והמציאות תוך שימוש בשכל ישר והיגיון בריא) וקצת פחות קבעונות מחשבתיים, שגורמים רק לנזקים אדירים. אסור לנו לתת את מבטחנו באף פוליטיקאי שזורק לנו ססמאות ריקות מתוכן (ולא משנה כמה שהן נוצצות, יפות ומושכות את העין) שאין כל קשר בינן לבין המציאות העובדתית. כל אדם חייב להעמיד כל הזמן את כל אמונותיו, ערכיו ומחשבותיו במבחן הספק והפקפוק. לא בושה להודות בטעויות, שנעשו עקב קבעונות מחשבתיים. בושה וחרפה להמשיך ולהתחפר באותה טעות מתוך פחדנות להודות בה ובמשך שנים כה רבות. והדבר האחרון: אלה שמטיפים מוסר לאחרים לנהוג בצורה זו, מן הראוי שיחילו את את אותו מוסר על עצמם באמצעות חוש  ביקורת עצמית מפותח, שכן אחרת יכול להיוצר מצב שהגמל בכלל לא מבחין בדבשת שלו, אך מבחין היטב בהמון דבשות אצל גמלים אחרים. כך אני נוהג באשר לעצמי, כך אני מצפה מאחרים לנהוג, ויש חובה קדושה לחשוף צביעות של אנשים, חברות או עמים, שנוהגים להטיף מוסר לאחרים, אך הם בעצמם מתנהגים בצורה הרבה יותר גרועה.

 8) ׂסעיף 9: המחלוקת עם בן גוריון באשר ליהודי אמריקה: למרות שגם אני חושב שיהודי לא יכול להיות באמת שלם בלי להיות נוכח פיזית בארץ ישראל, בביתו הלאומי וההיסטורי, אני לא מקבל לחלוטין את גישתו העוינת של בן גוריון כלפי יהודים שיושבים בגולה, ומצדד לחלוטין בכל מה שכתב יצחק נבון ז"ל בנדון. אומנם הנוכחות הפיזית בארץ ישראל היא חשובה, אך לא פחות חשובה הנוכחות הרוחנית, הנפשית והרגשית של ארץ ישראל, ירושלים, ומקום הבחירה בלבבותיהם של היהודים בכל מקום בעולם. מילות ההמנון הלאומי שלנו, התקווה, מבטאות את המשקל הסגולי העצום, שניתן למרכיב הרוחני הזה בהוויה שלנו (מה שווה נוכחותנו הפיזית בארץ ישראל בלי תחושת השייכות הפנימית העמוקה ביותר שיכולה להיות??? אנו פה רק בגלל שנולדנו כאן מתוקף ההרגל???? אנחנו כאן רק בגלל שזה נוח לנו או שזה אינטרס שלנו???? או שאנחנו פה בגלל משהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי מזה???? ). מטרת מדינת ישראל חייבת להיות לקרב את היהודים בכל מקום בעולם לארץ ישראל, והדבר יכול להיעשות אך ורק באמצעות גישה שיש בה הרבה חום, אמפטיה, הכלה, עזרה הדדית ואהבה. לעומת זאת גישה ביקורתית ופולמוסית בסגנון של בן גוריון היא חרב פיפיות הרסנית, שלא רק שלא מעודדת עלייה, אלא גורמת לכך שהרבה יהודים בעולם יתרחקו מהיהדות, ממדינת ישראל ומהציונות. הסיכוי היחיד לשכנע יהודים מכל רחבי התבל לעלות לכאן בהמוניהם היא רק באמצעות חיזוק הקשר הרוחני בינם לבין הארץ והעמקתו. התהליך הפנימי חייב להתחולל בתוך נפשם של היהודים בגולה, ורק אז הוא יוכל להביא גם לשכנוע עצמי בדבר הצורך לממש זאת לא רק ברוח ובנפש או בעזרה חומרית אלא גם באמצעות נוכחות פיזית באדמת המולדת. אני לא רוצה שיהודים יבואו לכאן בגלל הפחדות והטפות מוסר מצידנו. אני רוצה שהם יגיעו לכאן בהמוניהם לאחר שהם יעברו תהליך סיזיפי ארוך ומייגע של עבודה פנימית על עצמם ושל שכנוע עצמי. זהו תהליך מורכב ביותר שבו מדינת ישראל חייבת להתגייס ולסייע להם עד כמה שהיא יכולה לעבור אותו בהצלחה.

העם היהודי לאורך כל תולדותיו היה קטן וחריג בנוף העולמי, ובשל כך הוא גם זכה ליחס ביקורתי ושלילי במיוחד, וכל דבר שהוא עשה  נבחן ישר בזכוכית מגדלת. בשל המצב הזה אין לנו הלוקסוס להתפצלויות ולריבים פנימיים מדממים על רקע דתי צר ואינטרסנטי של מגזר כלשהו. עלינו לפרוש את כנפינו על כולם ולקבלם ללא התניות תוך ניסיון כנה ליצור גשר יציב ללבבות כולם. העם היהודי כבר התנסה במלחמות אחים ובריבים קשים ביותר, שרק הועילו לאויביו, כך שהוא חייב ללמוד, שכוחו הוא באחדותו ובמכנה המשותף הרחב ביותר שניתן ליצור בין כולנו כאן. זה תקף הן לגבי היחסים בין השמאל והימין הציוניים במדינת ישראל, הן ביחסיה של מדינת ישראל ליהודי הגולה והן ביחסים בין הזרמים השונים ביהדות. יש לנסות לבנות גשרי הידברות גמישים וחזקים במקום חומות שנאה אטומות וחשוכות במיוחד. זה בדמנו וזה בנפשנו, כי גורלנו לטוב או לרע כרוך בכך ישירות!!!

9) סעיף 10 : יחסו של בן גוריון לאו"ם: כהמשך ישיר לדבריו של בן גוריון על האו"ם אני ממש חייב להוסיף את המילים הבאות: "או"ם שמום עם טעם של כלום ועם ריח מסריח של שום". מי שקורא את הדברים שאמר בן גוריון על האו"ם, וכעבור 50 שנה חזר עליהם נבון ז"ל בספרו מבחין היטב עד כמה הם אקטואליים ובמיוחד בימינו אלה. האו"ם הוא "גיבור" גדול על הילד החריג והיוצא דופן בשכונה המדממת, שבסך הכול רוצה לחיות את חייו בשקט ולחזור הבייתה בשלום (מדינת ישראל), חובט בו ללא הפסקה ורק עליו הוא מפעיל את מלוא השרירים שלו, כאשר  כל הביריונים, האכזריים, האלימים, המופרעים והפסיכופתיים  פועלים ללא כל הפרעה והתערבות בכיתת הלימוד שלו, והוא נותן להם לעשות בה כאוות רצונם. ושיא החוצפה והאיוולת: הוא עוד  נותן להם את הבמה התקשורתית והבינ"ל לנסות להמשיך ולפגוע בילד החריג. הצביעות כאן זועקת לשמיים!!! חוסר התפקוד של האו"ם ביחסו אל פשעים נגד האנושות, שמבוצעים כיום ברחבי העולם או שבוצעו לאורך כל השנים וההיסטוריה  הוא בולט לעין במיוחד מצד אחד, ומצד שני בולטת גם מאוד לעין ההתעסקות האובססיבית הבלתי נגמרת בנו במדינת ישראל. אי אפשר לתת לכך כל הסבר לוגי והגיוני משכנע (יש לכם הסבר??? כולי אוזן לשמוע אותו בפתיחות מירבית), למעט הגברת המכוערת במיוחד של האנטישמיות הגזענית הקלאסית, שליוותה את עמנו מקדמת דנא, ועתה היא לובשת צורה חדשה של יחס עוין וביקורתי במיוחד כלפי מדינת ישראל, שמנסה בסך הכול לשרוד בג'ונגל הפראי והאלים שמסביבה. האנטישמיות הגזענית כלפי העם היהודי החריג בנוף העולמי היא בלתי ניתנת להסבר לוגי ומדעי ולכן אין מנוס מלומר שהיא תולדה ישירה של  יצר השנאה הטבוע עמוק עמוק בבני האדם כלפי כל "אחר" שאינו דומה להם. שנאה כלפי אינבידואל שלא שייך "למחנה שלי" מתפתחת כאשר היא הופכת לקולקטיבית לגזענות, וכאשר היא מופנית לעם היהודי כמכלול או למדינת ישראל היא הופכת לאנטישמיות על כל סוגיה ורבדיה השונים.  העם היהודי שסבל מתופעה זו במשך דורות שלמים, ושילם על כך בדמים רבים ובסבל רב ,מי כמוהו חייב להיות  רגיש מאוד מבחינה חברתית ביחסו אל כל מי שמתוייג כשונה בתוכו!!!!

10) סעיף 12: הפכפכותו של אריאל שרון ז"ל: אריאל שרון ז"ל הוביל, כזכור לכם היטב, בשנת 2005 את המהלך של ההתנתקות החד צדדית מרצועת עזה, וגם יצחק נבון ז"ל בספרו מנסה לתהות לפשר התעלומה הזאת: כיצד אדם שכל חייו הביע עמדות מסוימות (הוא אפילו איגף בזמנו את יצחק שמיר ז"ל מימין), ביום בהיר אחד הוא מחליט לפתע לעשות תפנית דרמטית ולנהוג ההיפך לחלוטין? האם זה נובע מרצונו של שרון ז"ל בתקופת זקנתו לזכות סוף כל סוף לאהדה ציבורית, לחום ואהבה, שרק האליטות של השמאל יודעות כל כך טוב להעניק למי שתומך בעמדתן, אהדה ציבורית, שנגזלה ממנו כל שנות חייו, שבהן היה מנודה כמצורע ותואר כמפלצת איומה ונוראית?  לחילופין האם זו תוצאה של מצבו הרפואי, ששיבש משהו בצורת החשיבה שלו?? לחילופין האם זה נובע כתוצאה מהשפעה של הסביבה החיצונית של המקורבים, שהוא הקיף את עצמו בהם בצורה דיסקרטית? או שאולי זה בכלל קשור לחקירות, שהתנהלו כנגדו באותה תקופה בשל מעשי שחיתות? את הסוד לתעלומה הזאת הוא ככל הנראה לקח איתו לקבר, כך שאנו אף פעם לא נדע באמת את התשובה הנכונה, ונישאר רק עם השערות על גבי השערות. מדוע לא נדע את הסוד? כי התקשורת באותה תקופה מעלה קשות בתפקידה הציבורי ובמקום לשאול את השאלות הקשות והנוקבות כדי לחשוף את האמת (או לפחות קצה חוט שלה), היא העדיפה לשמור עליו כמו אתרוג (במינוח הזה השתמש ללא בושה בטלויזיה הפרשן אמנון אברמוביץ'). באותה צורה בדיוק פעלה התקשורת גם בתקופות של רבין ז"ל, פרס ז"ל ואהוד ברק, אז כל מי שמטיף לנו מוסר על פגיעה בדמוקרטיה, אז זו בדיוק הפגיעה הקשה בדמוקרטיה, שהתקשורת ביצעה בתקופה האפילה הזאת. ומהי השערתו של נבון ז"ל בנושא? לדעתו שרון ז"ל היה בכלל ימין בתחפושת כל אותן שנים, וברגע האמת הוא הפך את עורו, וגילה את פניו האמיתיות. מאוד מעניין!!! ואני שואל אתכם: לעשות דבר כזה זה דמוקרטי? להוליך שולל את הבוחרים הנאמנים והתמימים כל כך הרבה שנים ולבסוף לתקוע להם סכין בגב, זה דמוקרטי? האם גונן שגב ואלכס גולגפררד, שרק בזכותם רבין ז"ל העביר את הסכמי אוסלו ב' ברוב של 61 מול 59 סייעו בכך לדמוקרטיה הישראלית או עשו ממה צחוק ורמסו אותה ברגל גסה??? אותי חינכו כל החיים לומר את כל מה שאני חושב ומתכוון אליו, אבל מסתבר שיש בקרבנו (ובמיוחד אצל הפלסטינים על כך עוד אכתוב!!!) אנשים שאומרים לנו את מה שהם בכלל לא מתכוונים אליו ובמקביל מתכוונים לדברים, שאותם הם לא מעזים להוציא מהפה שלהם. אלה הם, לדעתי, האנשים הכי מסוכנים לדמוקרטיה הישראלית, כי הם פשוט מוליכים שולל את כל  מי שתומך בהם.

ומה דעתו של נבון ז"ל (כזכור לכם הוא מהשמאל ולא מהימין) באשר להתנתקות עצמה? לדבריו, התנתקות חד צדדית היא מעשה שגוי במנטליות של המזרח התיכון, וטוב שלא תיעשה בכלל מאשר שתיעשה ללא הסכמה. עמדה ברוח דומה הביע גם יוסי ביילין (להזכירכם מעמודי התווך של הסכם אוסלו הנורא). עכשיו תורי לשאול את השמאל הציוני את השאלה המטרידה הבאה: אם זו אכן עמדתכם בנושא, אז למה לא הצבעתם נגד ההתנתקות בכנסת וסיכלתם אותה? השיקול המפלגתי (שלא להצטייר כמאגפים את שרון ז"ל מימין) יותר חשוב מהשיקול הלאומי ממלכתי?? אם זו אכן עמדתכם הממלכתית, אז מדוע לכל השדים והרוחות לא הצבעתם נגד ולא יצאתם גם להפגנות? המפלגה שלכם יותר חשובה ממה שקורה במדינה?? או שמא לא רציתם להצטייר כתומכים בהתנחלויות, וזה היה יותר חשוב בעיניכם מאשר השיקול הלאומי ומהעמדות הענייניות שאותן אתם בעצמכם הבעתם???

שמעתם לאחרונה על תנועת "דרכנו" שמפמפמת לנו כל הזמן את תמיכתה בהיפרדות חד צדדית מהפלסטינים, ומנסה לשכנע אותנו לעשות פחות או יותר את מה שעשה שרון ז"ל בעזה גם ביהודה ושומרון?  ומה תשובתכם צריכה להיות לאור ניסיון העבר המר?? ברוח דבריו של יצחק נבון ז"ל: היפרדות חד צדדית היא מעשה שגוי (אני הייתי משתמש במילה מטורף) במנטליות של המזרח התיכון, וטוב שלא תיעשה כלל מאשר תיעשה ללא הסכמה. אוסלו נכשל טוטלית, אז עכשיו אתם מנסים להמציא לנו דברים חדשים, שרק יביאו לנו לזוועה עוד יותר נוראית בסגנון של מה שקורה כיום ברצועת עזה??? מה אתם חושבים שאנחנו עד כדי כך אווילים, שאנו לא מבינים שהתנתקות והיפרדות זה אותה גברת בשינוי אדרת?  מה אתם חושבים שאמצעות שינוי במילה או במינוח אתם תצליחו למכור לנו את אותה סחורה פגומה ואת  אותו מעשה טירוף בדיוק??? אז כבעלי ניסיון מר וכואב במיוחד נאמר לכם בקול ברור וצלול: לא תודה!!!!!

11) סעיף 14- דברי הרמב"ם: הכמיהה של האנושות לעבר ידיעת האמת המוחלטת כמוה כסקרנות הטבעית והשורשית המוטבעת היטב בילדים קטנים ללמוד ולדעת עוד ועוד. ברם בני האדם אף פעם לא יוכלו להגיע לידיעת האמת המוחלטת וזאת בשל מגבלותיהם הטבעיות ובשל חולשותיהם האנושיות. האמת המוחלטת שמורה רק לאל היושב במרומים, וכל אדם שמתיימר להיות אורים ותומים לאחרים בכל דבר ועניין ובכל הנסיבות והתנאים חוטא קשות בחטא היוהרה של מגדל בבל. אז מה בכל זאת כן ניתן לעשות? לנסות ולהתקרב כמה שיותר לאמת המוחלטת ולהתרחק כמו מאש משקרים (ולא משנה כמה הם עטופים יפה , מפתים ומושכים את העין). הצעד הבסיסי או השלב הראשון ההכרחי לצורך התקרבות לאמת היא החלטה נחושה להיצמד לעובדות של המציאות ולא לנסות להתכחש להן, להעלים אותן מתחת לשטיח או להסתיר אותן אלא להתמודד איתן באומץ. במקביל חייבים להתרחק כמו מאש משקרים, המבוססים על סיפורי בדים, ויש חובה קדושה להפריך אותם ללא הרף (גם עם זו מלאכה סיזיפית במיוחד).

לאחר שהטמענו בתוכנו טוב טוב את הגישה של ההיצמדות לעובדות של המציאות, אז ניתן לעבור לשלב המעמיק יותר, שעליו דיבר הרמב"ם: גילוי סודות וחשיפתם. מהו המכשול, שניצב בפני הדבר ע"פ הרמב"ם? לדברי הרמב"ם האנושות עסוקה רוב זמנה בשגרת חייה הרובוטית (טוב.... אתם מכירים את זה: עבודה, בית, תחביבים, משפחה וכו'). ברם כדי לנסות לגלות סודות חייבים להיות עם ראש פתוח, גמיש ויצירתי ולדעת מידי פעם לצאת מהשגרה ולחשוב מחוץ לקופסה. חייבים לא רק לחיות את החיים, אלא גם לדעת לקחת פסק זמן ולחשוב עליהם תוך התבוננות פנימית מעמיקה. במקביל יש צורך גם שבני אדם יצירתיים ישתפו ביניהם פעולה ומידע לצורך כך, שכן הסודות לא ניתנו כולם לאחד מבני האדם, אלא ניתנו לכל אחד מאיתנו ובמשורה. בכל אחד מאיתנו טמון הפוטנציאל לגלות סוד ספציפי השמור רק לו, ורק באמצעות שילוב איכותי בין אנשים ניתן לחשוף כמה שיותר סודות. הדברים מתקשרים ישירות למה שאמר הרב קוק: "לכל איש יש נר, ואין נרו של אחד דומה לזה של זולתו" לסיכום: על מנת להתקרב לידיעת האמת יש בראש וראשונה להיצמד לעובדות ושנית יש לשאוף ולחתור ללא הפסקה לגלות כמה שיותר מסודות היקום ונפלאותיו בשיתוף פעולה ומידע, אך במקביל עלינו לזכור טוב טוב שאף פעם לא נוכל להגיע לידיעת האמת המוחלטת, ששמורה אך ורק לאל היושב במרומים או כדברי פרופסור זלמנוביץ' (הנה אני זוכר משהו מלימודי התואר השני): "ככל שלמדתי יותר ויותר, כך יותר ויותר הבנתי, עד כמה אני למעשה לא יודע כלום".

 פסק זמן קטן מנבון ז"ל לצורך העניין הבא:

אני חייב להתייחס לפרשת אזרייה עוד פעם לאחר שצפיתי בתוכנית הטלויזיה, ששידרה את הסרטון מזירת הארוע דקה אחרי דקה. בואו נזרום לרגע עם גרסת התובע שעל פיה אזרייה ירה במחבל מנוטרל, שלא מהווה יותר סכנה. טוב??? בואו נניח לרגע שזה נכון. מה השאלה המתבקשת מכך??? אם זה נכון, אז מדוע הצוותים הרפואיים לא טיפלו במחבל, כפי שהם מחויבים?? הם לא טיפלו בו, כי הם קיבלו הוראה, שלא לגשת אליו, עד שלא יוודאו שאין עליו מטען. כלומר, בשטח עצמו לא ידעו בוודאות שהמחבל הזה הוא לא ממולכד. עכשיו בואו נחזור ברשותכם לזירה: בהתחלה אזרייה לא חש בסכנה (כך זה נראה בסרטון), ולכן לא ירה, אך לאחר מכן החלו להישמע בזירה קולות, שלפיו יש חשש שהמחבל ממולכד, ולכן אין לגשת ולטפל בו, ולאחר מכן נשמעו קולות אחרים, שאומרים, שהוא זז. האם לא יכול להיות שלאט לאט הבשילה במוחו של אזרייה התובנה, שמתפתחת כאן סכנה מוחשית וזאת לאור קולות הרקע, ששמע סביבו?? זה לא תסריט הגיוני?? תוסיפו לכך את העובדה שהמפקדים בשטח לא נהגו בזירה כמו שצריך, השאירו את המצב בחוסר וודאות, לא ניסו לסתור את קולות הרקע ולא אמרו במפורש לכל החיילים מסביב שהמחבל מנוטרל, ולכן אסור לירות בו, אז עם מה נשארנו?? עם השערות על גבי השערות באשר למה שהיה בראשו של אזרייה לפני הירי.  ברם עם ספקולציות לא מעמידים לדין ולבטח לא מרשיעים חיילים בעת מתקפת טרור זדונית. מעמידים לדין ומרשיעים ע"פ עובדות בלבד. מהן העובדות?

1) היה חשש ממשי ממטען על גופו של המחבל, שכן אחרת הוא היה מטופל ע"י הצוותים הרפואיים.

2) המפקדים בשטח לא אמרו במפורש שאין סכנה כזו של מטען, והשאירו את השטח במצב של חוסר וודאות.

לאור זאת יש סבירות גבוהה שהתובנה שהמחבל מהווה איום התבשלה לאט לאט במוחו של אזרייה וזאת לאור מה שקרה בזירה (קולות הרקע והעדר התייחסות המפקדים בשטח לכך), ולכן הוא החליט בסופו של דבר לא לקחת סיכון ולירות.

בדיעבד התברר שהמחבל לא היה ממולכד, אך זו רק חוכמה שלאחר מעשה. אז כמו שלא העמדתם לדין את אלה שלא טיפלו במחבל "המנוטרל", כך באותה מידה לא היה מקום להעמיד לדין את אזרייה, שירה בו. אם זה היה לגיטימי לא לטפל בו עקב חשש ממטען, זה היה בהחלט לגטימי לוודא הריגה שלו מאותו חשש בדיוק.

12) סעיף 16: בורות גדולה בקרב תלמידים יהודיים באשר לצדקת דרכנו הלאומית: אני מסכים עם כל מה שכתב נבון ז"ל, למעט המילים הבאות: "יציאת הפלסטינים למלחמה כנגדנו". נבון ז"ל מתכוון בדבריו למלחמת העצמאות, אך הוא מבלבל בין המונח, שבו משתמשים כיום לתיאור האוכלוסיה הזאת לבין המונח שבו השתמשו בו בפועל ב-1948 (כולל יצחק נבון ז"ל לאורך כל ספרו). מי שיצאו למלחמה כנגדנו ב-1948 הם ערביי פלשתינה (כך הם קראו לעצמם). המינוח "פלסטיני" הומצא עם הקמת אש"ף ביוזמה של מדינות ערב בראשות נאצר ב-2/6/1964 וזאת במטרה לנסות מסלול נוסף (בנוסף לצבאי) על מנת להילחם בנו ולהביא להשמדתנו. ההגדרה "פלסטיני" והעיסוק בשאלה מיהו פלסטיני הוסדרה לראשונה באמנה משנת 1968, אך היא לא צברה תאוצה רבה בהתייחס לרבים מנשואי האמנה, שהגדירו את עצמם באופן שונה לחלוטין. למשל, ערביי פלשתינה שחיו בירדן (כולל ביהודה ושומרון) עד מלחמת ששת הימים ראו את עצמם בכלל כאזרחים ירדניים, וגם ערביי מדינת ישראל לא הגדירו את עצמם כפלסטינאיים. הרעיון הפלסטיני שהתעסק מרגע לידתו רק בטרור (עד ימינו אלה) צבר תאוצה עממית רק באמצע שנות השמונים ביהודה ושומרון (תקופת האנתפאדה הראשונה), ומאז הסכמי אוסלו האיומים והנוראיים הוא הדביק כמו סרטן גרורתי גם את חלקם של ערביי ישראל. האם כיום הפלסטינים מהווים עם? לפי התנהלותם הפנימית, הסכסוכים המדממים בתוכם, הפערים התרבותיים בינם לבין עצמם וכל החמולות הרבות שפועלות בתוכם: ספק גדול מאוד שגם היום הם בכלל מהווים עם (אולי רק ברמה הבסיסית ביותר). יש לזכור ולהזכיר, כי הדבר היחיד שמאחד אותם כיום- שנאה תהומית לישראל- זה בהחלט לא מספיק כדי להגדיר אותם כעם!!!!!

ובאשר למה שכתב נבון ז"ל בנוגע לבורות הרבה בקרב התלמידים היהודיים: אני מסכים עם כל מילה. יש מקום לשיפורים ולתיקונים משמעותיים בהקשר זה. אנו חייבים לטפח דור, שלא רק עסוק בלחיות את חייו האישיים ולהינות מהם אלא גם להבין את משמעותם עבורו. בהקשר הלאומי הדבר הוא קריטי לעתידנו כאן, ולכן זוהי משימה חשובה מאין כמותה. כפי שאמר מנחם בגין ז"ל: "אנחנו פה לא בזכות הכוח אלא מכוחה של הזכות". מהי אותה הזכות??? אלה דברים שצריך ללמד את הדור הצעיר בצורה יסודית ומעמיקה ביותר, שכן הוא יעצב את עתידנו ויחרוץ את גורלנו במדינת ישראל לטוב או חלילה לרע. לא אחת אנו נתקלים באנשים טובים, שמאמינים באופן אינטואטיבי ונכון בצדקת דרכם, אך לא יודעים להסביר אותה בצורה הגיונית תוך הסתמכות על עובדות יבשות, ולכן הם נגררים לשפה מתלהמת, אלימה וכוחנית. זו דרך פסולה, שרק גורמת לנו נזקים איומים ונוראיים. תנועת הליכוד חייבת להקים מרכזי הדרכה לכל תומכיה הרבים, שבהם ילמדו אותם כיצד להתווכח ולהתפלמס הן בזירה הבינ"ל והן מול היריבים הפוליטיים מהשמאל במלוא הדרת הכבוד, שאליה הטיף ז'בוטינסקי כל ימי חייו. אל תיגררו לפרובוקציות זולות של יריביכם הפוליטיים, שרק מחכים לרגע שבו תצאו מכליכם ותגיבו באגרסיביות ובאלימות. זכרו היטב: לא תמיד ניתן לשכנע יריבים פוליטיים, אבל ניתן תמיד להשיב להם ולסתור את כל מה שהם אומרים בעזרת שכל ישר והיגיון בריא. הציבור הוא לא טיפש ומטומטם, והוא זה שיכריע בסופו של דבר באופן דמוקרטי מהי הדרך הטובה ביותר עבורו. עליכם מוטלת החובה הקדושה להציג את דרככם לציבור בדרך נאותה ולנסות לקרבו ולשכנעו ללא הפסקה וחלילה לא להיגרר אף פעם למחוזות של שנאה ואלימות, שרק מרחיקים מאיתנו אנשים טובים וראויים, שניתן לשכנעם באופן לוגי והגיוני. זכרו היטב: מהות הדברים היא החשובה והעיקר, אך הדרך שבה תבחרו להיאבק על אותה מהות היא זו שבסופו של דבר תכריע כמה לבבות תצליחו לקרב אליכם או חלילה להרחיק ממכם. זכרו היטב: ליריביכם מהשמאל נוח וטוב עם אלה שמגיבים באלימות (כך שבמקום להתעסק במהות העניינית הם מתעסקים בסגנון שלכם), יותר קשה להם להסתדר עם אלה שיודעים בדיוק מה להשיב להם ולהתמודד עם כל כל מה שהם אומרים.

עוד אתנחתא קלה מספרו של יצחק נבון ז"ל. להלן ציטוט מספרו של שמעון פרס ז"ל, שנקרא בשם "כעת מחר", ושיצא לאור בשנת 1978, וכך רשום בעמוד 255 (והפעם אני מסכים עם כל מילה): "אם תקום מדינה פלשתינית נפרדת, היא תהיה חמושה מכף רגל ועד ראש. יהיו בה בסיסים לכוחות המחבלים הקיצוניים ביותר, ואף הם יהיו מצוידים בטילי כתף נגד מטוסים וטנקים המסכנים לא רק עוברי אורח אלא כל מטוס ומסוק, שימריאו בשמי ישראל, כל כלי רכב, שינוע בעורקי התנועה העיקריים בשפלת החוף..... הבעיה העיקרית איננה הסכם על פירוז, אלא קיומו של הסכם שכזה, הלכה למעשה".

דברים ברוח דומה השמיע גם מנחם בגין ז"ל, ולמרות זאת יש הבדל תהומי בין שני האישים הללו: בגין ז"ל שמר בעקביות ולאורך כל הדרך על עמדתו זו, אך שמעון פרס ז"ל בתקופת אוסלו התהפך לחלוטין (קורה להרבה מאוד אנשי ציבור ומנהיגים במדינת ישראל), ולאחר רצח רבין ז"ל הוא פעל במרץ להריץ את האג'נדה של מדינה פלסטינית עצמאית כמתכון היחיד לפתרון סכסוך הדמים. כיצד אני רואה זה? שמעון פרס ז"ל רצה לקחת סיכון ,לבדוק ולהעמיד במבחן ההיגיון את מה שהוא כתב בשנת 1978, ואילו בגין ז"ל לא נזקק לניסיונות כאלה. הוא היה משוכנע מעל כל ספק סביר, שזהו מתכון לאסון, ולכן לא רק שלל מכל וכל את הרעיון הזה, אלא גם לא רצה לנסות ולבדוק אותו. אם תרצו לסכם את ההבדל בין האישים הללו בקיצור נמרץ, אז זהו בדיוק ההבדל בין החכם לפיקח. בשעה שהחכם צריך להפעיל את מלוא תבונתו ושכלו ולטכס עיצה כיצד להוציא אותנו מכל הבולענים שהוא הכניס אותנו לתוכם בניסוי, שאותו הוא ערך כאן, הפיקח נמנע מראש מלהיכנס לאותם בולענים.

ומה נאמר על נתניהו שבנאום בר אילן אימץ את רעיון שתי המדינות? יש הבדלים מהותיים בין פרס ז"ל לנתניהו. נתניהו לא מדבר על מדינה ריבונית ועצמאית במשמעות הקלאסית אלא יותר על אוטונומיה פלוס מינוס, ואילו פרס ז"ל כיוון להקמת מדינה פלסטינית ריבונית על כל המשתמע מכך. שנית נתניהו בימים אלה תובע תביעות קשוחות מהצד השני ומציב בפניהם תנאים, ואילו פרס ז"ל לא העז לעשות זאת. התביעות, שמציב נתניהו ,אלה תביעות שאין שום סיכוי בעולם, שהצד השני ייענה להן, שכן זה דורש ממנו לעשות מהפך של ממש באורח חייו ובתרבותו המבוססת בעיקרה על מוות, מלחמה והרס, כך שכל עניין המדינה הפלסטינית (אפילו המפורזת של נתניהו) הופך לתיאורטי בלבד. ושלישית נתניהו יזם את נאום בר אילן עקב לחץ כבד של ממשל אמריקאי ביקורתי ביותר כלפינו, ואילו פרס ז"ל דחף את הרעיון של המדינה הפלסטינית כיוזמה ישראלית, שיש לחתור לבצע אותה בשטח בלי לדרוש מהצד השני דבר וחצי דבר. 

ומה באשר לרבין ז"ל, שרבים ממחנה השמאל מנכסים לעצמם את צוואתו באשר לדרך השלום?? האם רבין ז"ל בכלל תמך בהקמת מדינה פלסטינית?? ב-5/10/1995 (כחודש לפני הרצח) בנאומו בכנסת ישראל הדגיש רבין ז"ל ארבעה עקרונות מנחים לכל הסדר:

1) מדינה יהודית שלפחות 80 אחוז מאזרחיה יהיו יהודים.

2) ירושלים מאוחדת, הכוללת את מעלה אדומים ואת גבעת זאב בריבונות ישראל.

3) גבול הבטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה.

4) לגבי זהותה של הישות הפלסטינית, שתוקם שמרחב א"י שממערב לירדן, תהא זו ישות שהיא פחות ממדינה ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה.

ומה קרה לאחר הרצח? לקחו את המושכות אנשי שמאל, שהפכו את מורשתו של רבין ז"ל לדבר שרחוק עד מאוד מהתפיסה הבטחונית ספקנית שלו, וגררו אותנו לעבר מחוזות המשיחיות הקיצונית שדוהרת בלי לעצור לעבר השלום נכסף בלי קשר בכלל למה שקורה במציאות (הם מדברים איתנו על שלום, והשטח בוער ומוצף בדם של  קורבנות השלום)

הערה לסיכום: כפי שלפרס ז"ל היה את אומץ הלב להתהפך לצד אחד, כך לשמאל הציוני המדינת ישראל צריך להיות את אומץ הלב הציבורי להודות בטעות ובכישלון ולהתהפך בחזרה לצד השני. המציאות הוכיחה לכולנו עד כמה דבריו של פרס ז"ל משנת 1978 היו נכונים ומדויקים: מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, ולכן אין לאפשר את הקמתה בשום תנאי!!! במקום זה יש לחתור לפתרונות אחרים במתכונת של ממשל עצמי גמיש ומותנה, שיאפשר מצד אחד לצד הפלסטיני בעת רגיעה לנהל את חייו ללא התערבות שלנו, ויאפשר מצד שני לנו את כל מרחב הפעולה הנדרש על מנת להגן על עצמנו מפני כוונותיהם הזדוניות בתקופות של סערה ועימות.

אני מבטיח לחזור ליצחק נבון ז"ל ולספרו בהמשך, אך עתה ברצוני לכתוב באשר ליום ירושלים את הדברים הבאים: אתה יכול להיות מאמין, ואתה יכול להיות לא מאמין. אני בכל מקרה שייך לצד הספקן, שלא מקבל שום דבר "כתורה מסיני", שואל שאלות, מנסה ומשתדל לחקור לעומק כל דבר שמעניין אותי על מנת לבררו עד תום. בעיניי אין דבר יותר גרוע מאשר אנשים תמימים, שהולכים כמו עדר צייתן וכנוע באופן עיוור אחרי כל מה שאומרים להם ומאכילים אותם בלי לנסות לבדוק זאת לעומק או לפחות לדרוש גיבוי עובדתי לדברים. לצערנו הרב, יש מסוג זה הן אנשים מאמינים והן אנשים לא מאמינים, והם רבים מאוד. מבחינתי לא משנה אם אתה לא מאמין או כן מאמין, מה שחשוב ומכריע הוא האם אתה כבול כל הזמן לקונספציית העדר, שאליו אתה משתייך,  או שאתה מעדיף מידי פעם גם להשקיף על הדברים מהצד במבט ספקן. האם חוש הסקרנות הטבעי הקיים בילדים נשמר גם אצלך או שמא הוא כבה סופית ואתה הולך כמו רובוט אחרי העדר בעיניים עצומות בלי לפקפק ולשאול שאלות כדי להיות תמיד כמו כולם.

תגיד לי, בבקשה, מה הקשר בין שכתבת כאן ליום ירושלים???? אתה יכול להטיל ספק ולפקפק בכל הניסים האלוהיים, שכתובים בתנ"ך בהעדר הוכחות מדעיות לכך, אתה יכול אפילו לפקפק בעצם קיומו של האל, אבל לא תוכל אפילו לרגע לפקפק בסיפור ההסטורי, שאותו מספר התנ"ך, שכן השרידים הארכיאולוגיים לסיפור המופלא הזה נמצאים בכל מקום ומקום ברחבי המולדת כטביעות אצבע שאי אפשר לטשטש אותן או למחוק אותן. אי אפשר להתווכח עם מטבעות, שנמצאו בעפר או עם כתובות ומגילות שנחשפו או עם כל ממצא ארכיאלוגי זה או אחר. אלה הן עובדות, שאין עליהן עוררין והן מעידות על נכונות הסיפור המקראי!!!! הסיפור המקראי והממצאים הארכיאולוגים שנמצאו מעידים גם על הקשר המיוחד והבלתי ניתן לניתוק בין העם היהודי לירושלים. כל התגליות באשר לעיר דוד וכן כל הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו לאחרונה לאחרונה מהעפר, שהשליך הואקף מהר הבית על מנת להעלים ראיות, מעידים על כך באופן ברור. גם השמות הרבים והמגוונים שבהם מכונית ירושלים במקרא, גם הם מעידים על מידת חשיבותה ומרכזיותה של ירושלים לעם היהודי. בימים טרופים אלה שכוחות השחור והאופל מנסים לשכתב את ההסטוריה במטרה זדונית לנתק את הקשר בין ירושלים ומקומותיה הקדושים לבין העם היהודי, חובתנו להזים את השקרים הללו באמצעות חשיפת העובדות ההסטוריות היבשות ולנסות בדרך זו לפקוח את עיניהם של כל הבורים וההדיוטות בעולם, שהולכים שולל אחרי כל הרמאים, השקרנים והשרלטנים הללו. האמת בסופו של מאבק עיקש תמיד תנצח את השקר, שכן היא מגובה בעובדות יבשות. השקר לעומת זאת נשען על אדנים רעועים של פופוליזם זול ואופנות חולפות ומקבל סיוע רב מבורות אנושית ומאנטישמיות מודרנית. המאבק נגד השקר הוא לא פשוט בכלל, אבל אין מנוס מלנהל אותו בכל מקום וזמן כדי להוציא את האמת לאור ולפרוש אותה למרחבים ולמרחקים. גם אנשים לא מאמינים באל לא יוכלו להתווכח עם חשיבותו ההסטורית לאומית של התנ"ך לעם ישראל ועל מרכזיותו בהקשר זה. השימוש בתנ"ך לצורך דיון על נושאי דת ואמונה הוא פחות חשוב ומרכזי בעיניי, וכל מי שרואה כך את פני הדברים מחטיא לגמרי, לצערי,  את המטרה המרכזית שלשמה הוא נועד לשמש את עמנו ומייצר בכך פלגנות מיותרת בין מאמינים ללא מאמינים, וזאת כאשר קדושת הדגל תובעת אחדות ולא לפילוג לשבטים על גבי שבטים, שמסוכסכים קשות בינם לבין עצמם, ובדרך זו שוכחים את המהות ואת העיקר.

הפעם ובניגוד להרגלי לא ארחיב את היריעה ולא אנתח לרוחב ולעומק את ביקורו ההסטורי והמרשים ביותר של נשיא ארה"ב בארצנו היפה ( אני משוכנע שאחרים יעשו זאת לבטח טוב ויפה  הרבה יותר ממני), ואומר רק זאת: עצם העובדה שהוא החליף את הפסל ,שהציב קודמו בבית  הלבן, של מרטין לותר קינג בפסלו של וינסטון צ'רצ'יל אומרת מבחינתי את הכול!!!! כל מי שרוצה להבין למה אני מתכוון,  מוזמן לקרוא את הדברים שכתבתי באשר לספרו של וינסטון צ'רצ'יל. הטרגדיה של העולם החופשי והמתורבת שיש בו כ"כ הרבה  צ'מברלינים תמימים וכ"כ מעט צ'רצ'ילים ריאליסטיים!!!!!

 נחזור עתה לספרו של יצחק נבון ז"ל:

13) סעיפים 13 ו-17 דבריו של יצחק נבון ז"ל באשר לעתיד הדו קיום בין יהודים לערבים במדינת ישראל: אי אפשר לחשוד לרגע ביצחק נבון ז"ל, שהוא שייך לימין הקיצוני, נכון???? אי אפשר אפילו לחשוד בו שהוא משתייך למחנה הימין המרכזי, נכון??? אני מקווה שעל כך לפחות יש הסכמה וקונצנזוס מקיר לקיר. טוב..... אז אם זו היא התמונה, אז מן הראוי לפחות לשמוע את מה שהוא כתב בעניין, לא??? אני בהחלט מודע לתופעה של אנשי שמאל רבים, שאוטמים לחלוטין את אוזניהם ואת ליבם לדברים, שבאים מהצד הימני של המפה הפולטית, ובמקום להקשיב מעדיפים להדביק סטיגמות כוללניות ושקריות ולכנות בכינויי גנאי בוטים את המחנה השני, כך שאין לי בכלל ציפיות שהם  יתייחסו אחרת לדברים, שאני כותב באתר זה בצורה עניינית, אבל כאן להבדיל אלף אלפי הבדלות מדובר באדם, שהיה עצם מעצמותיהם ובשר מבשרם לאורך כל הדרך, כך שאני משוכנע שלפחות בנקודה הספיציפית הזאת הם יואילו להקשיב לדברים היטב.

אני מכבד ומוקיר את הכנות של נבון ז"ל, שדיבר בהקשר לנושא זה מדם ליבו ולא היסס לומר דברים נוקבים, שאני מניח לא יהיו ערבים כלל וכלל לאוזנם של רבים במחנה, שאליו הוא היה שייך כל חייו. יצחק נבון ז"ל שם את האצבע והצביע במדויק על שורש הבעיה והגדיר אותה היטב. הוא כתב במפורש שהוא מאוד פסימי באשר לסיכויי הדו קיום בין יהודים לערבים במדינת ישראל וזאת בשל ההזדהות הגוברת והולכת שלהם עם הפלסטינים ביהודה ושומרון וברצועת העזה, שהם כרגע  נמצאים במצב של מלחמה כנגד מדינת ישראל. הבעיה הולכת ומחריפה בשנים האחרונות, שכן לא מדובר כבר רק על הזדהות אלא על אימוץ מתרחב והולך של הזהות הפלסטינית של אחיהם ביהודה ושומרון עזה תוך תהליך הדרגתי של התנתקות ממדינת ישראל מתוך כוונה ברורה להפוך אותה לאט לאט ממדינה יהודית למדינה דו-לאומית דה-פקטו. זוהי צרה צרורה, שכן מניסיון העבר אנו יודעים היטב, שבכל מקום שבו הזהות הפלסטינית משתלטת על הזירה, זהו מתכון לאסון. זה קרה בירדן בספטמבר 1970, זה קרה בלבנון במלחמת האזרחים העקובה מדם, כאשר אש"ף הקים במדינה הזאת את "פתח לנד, זה קרה גם ביהודה ושומרון וברצועת עזה מיום שהכנסנו את ערפאת וחבורת המרצחים שלו לגור בשכנות אלינו, ואין מנוס מכך שזה יקרה אצלנו בבית, כאשר התהליך ההרסני הזה יימשך ויצבור תאוצה. אם ערביי ישראל יהפכו באופן מוחלט לפלסטינאיי ישראל, אנו נידרדר פה תוך 15-20 שנה למלחמת אזרחים של ממש, ועל כך אני מתריע כבר כעת!!! אז אומנם תמיד יימצאו האנשים, שיבטלו בהינף יד ובזלזול את הדברים, ושיאמרו שאלה הן סתם הפחדות שווא, אך יש לזכור היטב שהם בדיוק אותם אנשים שדיברו באותו סגנון  על האזהרות מפני הסכנות הטמונות בהסכם אוסלו, וכיום הם אוכלים את הכובע ונאלצים (לפחות בינם לבין עצמם) להודות בטעותם המרה.

הדרך היחידה למנוע מהמצב להידרדר לתהומות ולשמור על דו קיום פה היא לשכנע את האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל בדבר הסכנה האורבת להם עקב הליכתם העיוורת אחרי מקסם השווא של הזהות הפלסטינית מצד אחד, ומצד שני לפעול במרץ על מנת לנסות להגביר את תחושת השייכות שלהם למדינת ישראל. זה דורש הדדייות חיובית משני הצדדים. אי אפשר בשום פנים ואופן לקבל מצב, שבו אנו עושים ניסיון כנה לשלבם בחברה הישראלית ולהעצים את כוחם, והם מנצלים זאת בשביל להזדהות עם אויבי המדינה ולחתור בגלוי להרוס אותה מבפנים. זה דבר שלא יקום ולא יהיה!!!! הם צריכים לבחור בין שותפות גורל איתנו פה במדינה היהודית לבין שותפות גורל עם הפלסטינים ביהודה ושומרון  בחבל עזה ובמדינות ערב (שם שוכנת הפזורה הפלסטינאית המונה נכון להיום 5.5 מיליון פלסטינאיים) . הדרוזים, הצ'רקסים והבדואים בחרו, וגם הערבים  צריכים לבחור מתוך ידיעה ברורה מה הם ירוויחו ומה הם יפסידו מכל מסלול, שבו הם בסופו של דבר יבחרו. המצב של הליכה בין הטיפות ועירפול מכוון לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. בסופו של דבר יגיע היום, שבו הם יידרשו לקבל הכרעה היסטורית בנושא ולדעת לשאת בתוצאות שלה כמו גברים!!!!

14) סעיף 19: דבריו של נבון ז"ל על המלאך גבריאל: המלאך גבריאל, כפי שבוודאי ידוע לכם, הוא זה שאחראי על הנשמות האנושיות. אני בהחלט מסכים עם כל מה שכתב נבון ז"ל בהקשר הזה, אבל אני מרשה לעצמי להוסיף את הדברים הבאים: תבחרו לפחות אחת מתקופות הגלות הארוכה (2000 שנה זה בהחלט זמן סביר, כך שיש לכם מבחר מפה עד הודעה חדשה!!!), ואז תשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: מה היה קורה, אם הייתם נפגשים עם אחד היהודים, שחי בתקופה, שאותה בחרתם ומגלים לו, שיש לנו כיום מדינה חופשית, עצמאית וחזקה (אתם רשאים אפילו לספר לו על ביקור נשיא ארה"ב בארץ על המקומות שבהם הוא ביקר ועל הדברים שהוא אמר), מה היייתה תגובתו הראשונה?? אני מאמין שתגובתו האינסטנקטיבית הייתה של חוסר אמון מוחלט!!! מה, אתם עובדים עליי???? אתם חיים בהזיות??? תגידו איזה חומר לקחתם??? אם הייתם מצליחים לשכנע אותו בסופו של דבר שאכן זו המציאות העובדתית בשטח, אז אני מניח שעיניו היו נפתחות בתדהמה, ואז הוא היה אומר לכם: WOW!!!! לאחר דקות רבות של שתיקה (צריך לעכל את  הדברים לא???) סביר להניח, שהוא אומר לנו  את הדברים הבאים: אתם בכלל מודעים לכך שאתם ברי מזל??? אתם בכלל מודעים לכך שנפל לרשותכם אוצר יקר ערך???? שמרו עליו מכל משמר!!!! לעולם אל תקבלו אותו כמובן מאליו!!! תחתרו כל הזמן לשדרג אותו, לחזק אותו ולרפד אותו מכל הכיוונים!!!! מהן שבעים שנות עצמאות מול 2000 שנות גולה??? פיסת זמן שולית וזניחה ביותר!!! אל תסכנו את המפעל העצום, שבניתם פה ביגע רב ובעמל ניכר  באמצעות תהליכי שחיקה, ניוון והתפוררות פנימיים!!! חזקו את הסולידריות הפנימית ביניכם ובין עצמכם ועמדו ביחד כמו חומה בצורה מול כל אלה שרואים במדינתכם תופעה זמנית, שעתידה לחלוף מהעולם!!!! אל תחשבו אפילו לרגע שהגעתם אל המנוחה ואל הנחלה, ותיכנסו עקב כך לשאננות ולאדישות!!!! כוחות הרשע והאופל האנטישמיים ואויבי המדינה נמצאים בכל מקום בעולם ורק מחכים לשעת כושר על מנת לנצל כל חולשה אפשרית שלכם על מנת להרוס אותכם. אל תתנו להם את התענוג הזה!!!! תייאשו אותם כל פעם ופעם מחדש!!! קרה לכם נס חד פעמי בתולדות ההסטוריה האנושית. לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה אם חלילה נאבד ונפקיר את האוצר הזה, והוא יאבד לנצח. ניתנה לכם הזדמנות היסטורית חד פעמית, שלא ניתן יהיה לשחזר אותה אי פעם בעתיד. אל תחזרו שוב פעם אל החושך ואל האפילה הנוראיים של הגלות!!!!

תנסו לדמיין את היהודים, שחיו בגלות, כשהם נתונים לחסדיהם ולרחמיהם של הגויים ושסבלו מפרעות, פוגרומים, הרס, אנטישמיות, ניסיונות השמדה, שנאה, דמוניזצייה, סטיגמות, דעות קדומות, עלילות דם, גזענות ומגבלות שונות ומשונות, ותשוו את זה למצבם של היהודים כיום הן במדינת ישראל והן מחוץ לגבולותיה. איזה הבדל תהומי של שמיים וארץ!!! היעלה על הדעת שישנו איזה שהוא יהודי שפוי בנפשו בכל מקום בעולם שמעוניין לחזור למציאות הנוראית של לפני הקמת מדינת ישראל??? אז אומנם כיום מחלת השנאה והאנטישמיות טרם חלפה מהעולם ושונאי היהודים ואויביהם לא חסרים, אבל האם אתם עד כדי עיוורים מכדי להבחין בהבדלים המהותיים בין ימינו אלה לבין הזמנים האפלים של העבר הגלותי??? כל זה הושג אך ורק בזכות דבר אחד בלבד: בזכות קיומה של מדינת ישראל, שזוכה להדרת כבוד מצד אוהביה בעולם ולפחד וליראה גדולים מפני אויביה ושוחרי רעתה!!!

ובמישור האישי: לא הייתי מסתפק רק בלדבר עם המלאך גבריאל, אלא הייתי במקביל גם שואל אותו כמה שאלות נוקבות שמאוד מסקרנות אותי מבחינה מחקרית ואינטלקטואלית באשר לסיבותיו ומניעיו של הרוע האנושי. מדוע יש בעולם הזה כל כך הרבה רוע בלתי ניתן להסבר בין בני אנוש? כיצד ייתכן והגיוני שאדם זר, שלא ראה אותך מימיו ושממילא לא עשית לו כל דבר רע, ישנא אותך ככה סתם ללא סיבה??? כיצד בכלל בנוי המוח של האנשים הללו (הלוואי שהייתי זבוב בתוך המוח שלהם), ומהי הלוגיקה הפנימית, שמוליכה אותם לעיוותי חשיבה שקריים שמנותקים לחלוטין מהמציאות העובדתית??? אני שואל את השאלות הללו, כי כנראה לא אקבל תשובות כנות לשאלות שלי מאת מושאי המחקר, שכן הם שומרים את הדברים בבטן כמו בונקר בלתי חדיר ולא מעזים להוציא אותם לאוויר העולם באמצעות משפטים מנומקים בעלי היגיון כלשהו (לתשומת ליבכם: קללות זה לא נחשב למשפט עם היגיון, שניתן להבין ממנו דבר מה). כמו כן הייתי שואל את המלאך גבריאל מדוע נגזר עליי לחיות כל חיי עם עלילת הדם השקרית הזאת??? מהם מניעי האנשים שחוזרים עליה בלי סוף בסיזיפיות בלתי נלאית ובסגנון פאשיסטי??? כיצד לכל השדים והרוחות הם מצליחים בדרכם זאת לשכנע רבים, ואילו אני נכשל?? כיצד זה שהשימוש בטכניקה הפאשיסטית הזאת של חזרה על שקרים ללא הרף מצליחה לשכנע כל כך הרבה אנשים ומעוורת את עיניהם מלראות שזה פשוט שקר גס!!!!

מכיוון שנותרו לי עוד כמה שנים טובות לחיות, ומכיוון שטרם איבדתי את חוש הסקרנות הטבעי, אני אמשיך לחקור ולנסות להגיע לתובנות בנושא. אם אצליח - הדברים יועלו בשקיפות מירבית לאתר הזה, ואם לא- אז זו השאלה הראשונה שאשאל את המלאך גבריאל, כי זה לא נותן לי מנוח!!!

ודבר אחרון: אני אומר למלאך גבריאל: אני מקווה שבסופו של דבר ובשורה התחתונה הנשמה שלי הביאה ליותר תועלת מנזק. כאדם ספקן, שחי לו בעולם שיש בו מרכיב חזק של אי וודאות, ושמקבל גם המון פידבקים שליליים מהנשמות בסביבה, לא אוכל להגיד בבטחון מוחלט שדרכי הייתה בהכרח נכונה. אוכל רק לומר, שאני מקווה שהתשובה לכך תהיה בסופו של דבר חיובית, ובאשר לכנות הכוונה (שזה לא פחות חשוב מהמעשה עצמו) השוכנת בנשמה שלי  על כך יוכל לדעת רק המלאך גבריאל וכן האל בכבודו ובעצמו, הבוחן לב וכליות.

טוב.... אתם כבר מכירים את הנוהל. עקב חג השבועות המתקרב אני אעשה אתנחתא נוספת מספרו של יצחק נבון ז"ל על מנת לכתוב את הדברים הבאים באשר לחג השבועות המתקרב וזאת בהקשר הלאומי הרחב: בחג הזה אנו מציינים את תבואת השדה, שנקצרה מאדמת ארצנו האהובה. מה ניתן לומר על כך בהקשר הלאומי היותר רחב??? כל תנובת הארץ מעידה לא רק על הקשר המיוחד בין האדם הפרטי לקרקע שלו אלא בין העם היהודי כולו לבין אדמת מולדתו ההסטורית. בשעה שאין חולק בקרב הציבור הרחב בכללותו בנוגע  לחשיבותו הרבה של ערך קדושת החיים, הרי שבאשר לערך של קדושת האדמה מושמעים צלילים אחרים, הרומזים לנו על היותו משני או אפילו שולי וזניח. בשביל מה להגן על האבנים הללו? הם שואלים. אנו נלחמים פה על קדושת החיים, ואין שום דבר קדוש באדמה עצמה, כך הם טוענים בפנינו בצורה נחרצת ובוטחת תוך פוזה פטרונית ומתנשאת של הטפת מוסר ואוזניים אטומות לחלוטין. אז מה נגיד ומה נאמר לאותם אנשים?? אז קודם כל נפתח להם את האוזניים בניתוח כירורגי, ואז נשיב להם כהרגלנו בצורה ברורה וכנה, ששני הערכים הללו לא רק שאינם סותרים זה את זה אלא הם מחזקים ומשלימים זה את זה בראייה היסטורית ארוכת טווח. מדוע בכלל מצא העם היהודי צורך לעלות לארץ ישראל מכל תפוצות הגולה, אם זו רק חלקת אדמה או פיסת נדל"ן, שאין בה כל קדושה? בגלל קדושת האדמה והאבנים הללו וערכם הרגשי עבור כל אחד ואחד מהיהודים שבאו לכאן. האבנים והאדמה הם אלה ששמרו על העם היהודי בחיים, וחיזקו אותו לעבור בשלום את כל הדברים הנוראיים, שהוא חווה בגולה. מה שהחזיק אותנו בחיים כעם זו התקווה, המשתוקקת לחזור יום אחד למולדתנו ההסטורית ולחדש בה את ימינו כקדם. כדי להמחיש זאת אני מפנה אתכם למגילת העצמאות, שמדברת על זכותנו ההסטורית על חלקת האדמה הזאת ולהמנון הלאומי, שמדבר על התקווה של דור הגלות לצאת משעבוד לגאולה. בתקופת הגולה היהודים לא שמרו על ארץ ישראל ועל אדמתה אלא ההיפך: אדמת ארץ ישראל היא זו ששמרה על העם הזה ואיפשרה לו לשרוד כעם במשך דורות על גבי דורות. ומה באשר להיום? האם אדמת ארץ ישראל בריבונות מדינת ישראל לא שומרת על ערך קדושת החיים בכך שהיא מגינה על היהודים ושומרת על חייהם וכן דואגת גם לחיי יהודי התפוצות??? כמובן שכן!!! השוואה פשוטה בין מצב היהודים לפני הקמת מדינת ישראל לבין מצבם אחריה ממחישה את הדבר הבא היטב: יותר מאשר היהודים שומרים על אדמת ארץ ישראל, אדמת ארץ ישראל בריבונות מדינת ישראל שומרת על חיי היהודים ומגשימה בכך הלכה למעשה את הערך של קדושת החיים. אל תלכו שולל אחרי אלה שמוכנים להפקיר את אדמת ארץ ישראל ומנסים לשכנעכם שבכך אתם תגנו על קדושת חיי היהודים. ההיפך המוחלט הוא הנכון!!!! כל שטח בארץ ישראל, שהופקר והועבר לשליטת האויבים רק הגביר שפיכות דמים, והניסיונות המרים של אוסלו ושל ההתנתקות מרצועת עזה מעידים על כך בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. המסקנה החותכת: דווקא מי שמקדש את ערך חיי האדם לא מפקיר את אדמתו לאויבים. לסיכום: תבואת ארצנו מבטאת את הקשר שאי אפשר לנתקו בין העם לארצו. זה לא רק חגיגות של אוכל אלא משהו עמוק ומשמעותי הרבה יותר!!!!!

חוזרים לתובנות מספרו של יצחק נבון ז"ל:

15) תקשורת המציגה חצאי אמיתות (סעיף 18): הציטוט הנ"ל מספרו של יצחק נבון ז"ל מתייחס לפגיעה שהוא חש בה, כאשר העיתונות לא שיקפה את כל האמת העובדתית באשר להתנגדותו הנחרצת לעסקת ג'יבריל. מקריאת הספר אנו עדים גם לתפקיד השלילי, שמילאה התקשורת בפרשת "עסק הביש" ואנו נחשפים גם לביקורת הנוקבת, שהטיח כנגדה דוד בן גוריון עקב העובדה שהיא בחרה לתמוך באופן מוחלט בגרסת מתנגדיו (לבון). פרשה זו נמשכה שנים רבות וביטאה את הסכסוכים הפנימיים המרים והקשים בתוך מפלגת השלטון באותה תקופה (מפא"י). אז אם ככה מתפקדת העיתונות באשר לסכסוכים בתוך מחנה אחד (מביאה רק את הגרסה של לבון ותומכיו ומתעלמת מדבריו של בן גוריון ומסרבת להתייחס לגרסתו), אז כיצד אנו בכלל יכולים לצפות ממנה להיות הוגנת, כאשר שני מחנות יריבים ניצבים זה מול זה ומנהלים ויכוח דמוקרטי ולגיטימי, והיא מזוהה באופן כמעט מוחלט וגורף עם מחנה אחד באותו ויכוח???

הדוגמא הבולטת להתנהלות המוטה של התקשורת באה לידי ביטוי סביב הסכם אוסלו. התקשורת הסתירה במכוון מהציבור מידע עובדתי, שמעיד על חולשותיו וחסרונותיו הרבים של ההסכם,  ובחרה באותו אופן מכוון בדיוק להבליט מידע עובדתי, שנועד לחזק את יסודותיו. כך היא הבליטה מאוד את הנאומים "שוחרי השלום" של ההנהגה הפלסטינית, שנועדו לאוזן הישראלית ולאוזניים של מדינות העולם מצד אחד, ומצד שני הסתירה במכוון מתחת לשטיח את נאומי אותה ההנהגה בדיוק, שהופנו כלפי בני עמה. באותו אופן בדיוק היא הסתירה במכוון את ההסתה הפרועה כנגדנו (היא לא החלה היום אלא משנת 1993) וכן את העובדה שההנהגה הפלסטינית מממנת משכורות שמנות למחבלים הרוצחים בנו (חוק משנת 2003), ובכך היא מעודדת מאחורי הקלעים רבים להצטרף למעגל הטרור והאלימות. כל ההסתרה הזאת של חצי האמת שלא נוחה לתקשורת נועדה כדי לא לחבל "בסיכויי השלום"  וכן כדי לא לפגוע באהדה הציבורית הרחבה ובפופולרליות הרבה, שלה זכה מחנה השמאל באותה תקופה.

תקשורת שמזוהה באופן כמעט מוחלט עם צד אחד הופכת מתקשורת מקצועית לתקשורת של "ליצן החצר" ונהיית כלי שרת בסגנון בולשיביקי בידי המחנה, שלטובתו היא מגויסת. תקשורת מעין זו תיטה להתייחס בסלחנות ובהבנה לטעויות של המחנה שאיתו מזוהה ובמקרים רבים תסייע לאותו מחנה להסתיר אותן מתחת לשטיח ולהעלימן מידיעת הציבור. ומה באשר למחנה היריב?? אותו היא תתקוף בחמת זעם, תחפש אותו בכל מקום ובכל הזדמנות (הוא יהיה על הכוונת שלה כל הזמן). כמו כן היא תתמקד באופן מכוון בקיצוניים שבמחנה היריב כדי להשחיר את דמותו כולה, תגלה אטימות מוחלטת כלפיו, וכלל לא תנסה להבין את ההיגיון הפנימי ואת קו המחשבה שלו ולהביאם לידיעת ולבחירת הציבור הרחב (לא צריך להבין אותם, כי כולם הם אנשים בורים, חסרי השכלה, קיצוניים ואלימים, כך הם משדרים כל הזמן, וכך גם חלקים נרחבים במחנה שלהם חונכו גם להאמין).

תקשורת מקצועית מחויבת לפעול ע"פ קריטריונים אחידים כלפי כולם ללא יוצא מן הכלל ולא לעשות איפה ואיפה ע"פ המחנה שאליו משתייך האדם שאליו היא מתייחסת (לשמור כמו אתרוג על מי שעושה את מה שהיא מצפה ממנו ולהשחיר את דמותו או לתאר כמפלצת של מי שמעז לנהוג  אחרת). היחס של התקשורת כלפי נתניהו היא עדות חיה לנכונות הדברים. אינני מתייחס כאן לסוגיות הענייניות אלא לסגנון שננקט בתקשורת כלפיו. בהקשר הענייני הדברים צריכים להיבדק ע"י הרשויות המוסמכות, ואם הן תגענה למסקנה, שנעשו דברים, שלא היו צריכים להיעשות, אז הן חובתן לפעול בהתאם מתוקף אחריותן ותפקידן. ברם באשר לסגנון המתלהם והמשתלח כלפי נתניהו והתדירות והאינטנסיביות, שהדברים הופיעו בתקשורת זה דבר שלא היה ולא הופעל אף פעם כלפי מנהיגים אחרים, שעשו או נחשדו במעשי שחיתות לא פחות חמורים (אולמרט ושרון ז"ל), ולבטח גישה כזאת מעולם לא באה לידי ביטוי מול המחנה שתקשורת מזדהה איתו (למשל פואד בן אליעזר ז"ל ואהוד ברק).

לסיכום: ראשית, תפקידכם הוא לחשוף את כל העובדות, כפי שהן ולא רק את אלה שנוחות לכם ולמחנה שלכם. שנית, מוטלת עליכם החובה המקצועית לבקר את כולם בצורה נוקבת ועניינית בלי קשר להשתייכות פוליטית, אך לעשות זאת בסגנון ראוי, לא משתלח ולא מתלהם וחלילה לא לערב יחס אישי לסוגיות עניינייות. לתקשורת מקצועית לא אמורים להיות חברים במחנה אחד ושונאים במחנה השני. תקשורת מקצועית זוכה בלי קשר להשתייכות פוליטית להדרת כבוד מצד אלה שנוהגים ע"פ הנורמות הציבוריות והערכיות המצופות מאנשי ציבור, וליראה ולפחד מצד אלה אלה שלא מכבדים אותן או מזלזים בהן. תקשורת מקצועית היא לא מחנאית, היא חוצה מחנות ומציבה רף גבוה של ערכים מוסריים שמושתתים על שקיפות וטוהר המידות. התקשורת בזכות מקצועיותה הבלתי משוחדת והבלתי מוטה תתרום לכך שנבחרי הציבור שלנו יהיו  משרתי ציבור אמיתיים ולא מחלקי ג'ובים למקורבים.      

16) הסכסוך עם הפלסטינאיים (סעיפים 11 ו-20): בראש וראשונה ברצוני לשבח את יצחק נבון ז"ל על יושרו, כנותו והגינותו. דבריו בנושא הפלסטיני לא נאמרו מתוך וודאות או בטחון מוחלט אלא בספקנות זהירה וגדולה מאוד. למשל, הוא אינו אומר שהוא משוכנע מעל לכל ספק סביר, שיושג שלום אמת בינינו לבין הפלסטינאיים, אלא שהוא מקווה שכך יקרה תוך שהוא מסתמך בדבריו על אנשים שלנו, שהיו מעורבים במו"מ עם הפלסטינאיים, שיצרו אצלו את הרושם, שהמנהיגים שלהם אכן מעוניינים בשלום. במילים אחרות, נבון ז"ל מסתמך בדבריו אלה על צדדי ג' על מנת להגיע לתובנה הזאת. כפי שכתבתי לא מזמן המעורבים בהסכמי אוסלו הבליטו במכוון כל מידע שיכול לקדם את האג'נדה שלהם והסתירו מתחת לשולחן כל מידע עובדתי, שמצביע על כיוון שונה לחלוטין, כך שההסתמכות על מה שהם אומרים ראוי בהחלט להילקח בערבון מוגבל. נבון ז"ל מביע את תקוותיו החיוביות באשר לפתרון הסכסוך הישראלי הפלסטיני, אך לא את בטחונו המוחלט, וזה הגיוני וסביר, שכן הוא שייך לאסכולה הספקנית של בן גוריון ורבין ז"ל ולא של פרס ז"ל האופטמיסט חסר התקנה. האם נבון ז"ל נחשף בימי חייו למידע על מימדי ההסתה ברשות הפלסטינית? האם הוא נחשף למידע על תמיכתה הכספית של הרשות ע"פ חוק במשפחות של מחבלים מתועבים? האם הוא בכלל נחשף לאופן שבו דיברו מנהיגים פלסטיניים מול האוכלוסיה שלהם?? קשה לי מאוד להאמין שהוא היה רושם את הדברים הללו, אם כל המידע הזה היה נפרש לפניו בזמן אמת!!! הוא היה מספיק ישר וכנה עם עצמו ובעל אומץ לב ציבורי לומר את האמת שלו ללא רתיעה, גם כאשר הדברים לא נעמו למחנה שלו. הוא לא היסס לעשות זאת  מול בן גוריון עצמו, שהוא היה המזכיר האישי שלו והוא לא היסס להביע את דעתו כנגד עסקת ג'בריל למרות  הוא עמד לבד מול כל חברי הממשלה האחרים, כך שאני לא מאמין, שהוא היה כותב את הדברים הללו, אם כל המסכת העובדתית במלואה הייתה נפרשת בפניו. הדברים שהוא כתב בסעיף זה גם לא מסתדרים עם הדברים, שהוא כתב בסעיפים 4 ו-7. בסעיף 4 הוא רשם שהתנאי הראשון לשלום אמת הוא שהצד השני יאבד תקווה ויבין שאין לו שום סיכוי להשמיד אותנו. כאשר אנו מתבונננים על הסביבה הסוערת, שבתוכה אנו חיים, אז אנו מבחינים היטב שלא חסרים כוחות אופל, שעדיין חושבים ומאמינים, שניתן בעתיד כלשהו להשמיד אותנו (איראן, חזבאללה, חמאס, דעאש,  גורמים בתוך הרשות הפלסטינית ,גורמים אסלאמיים במדינות ערב ואנטישמיים בכל רחבי העולם). התנאי השני לשלום הוא שיחול שינוי תרבותי מרחיק לכת בקרב שכנינו, והם יחלו לטפח בקירבם תרבות של שלום, סובלנות והכלה בהתחלה בינם לבין עצמם ולאחר מכן גם כלפינו. באשר לתנאי הזה: אם תיכנסו לשטחי הרשות הפלסטינית, אז לבטח תבינו ששם שולטת תרבות של מוות, הרס, חורבן, מלחמה, שנאה ועידוד טרור ואלימות. כמו כן בסעיף 7 רשם נבון ז"ל בכנות שצריך להקשיב למה שמנהיגים ערביים אומרים לבני העם שלנו ופחות להתייחס למה שהם אומרים לנו או לגורמים בינ"ל. אז אם ניישם את התנאי הזה גם באשר לסכסוך הישראלי הפלסטיני, אז לבטח יפול לכם האסימון, שהם אולי מדברים על שלום אל הישראליים ואל העולם, אך לפי הדיבור לבני עמם הם לא רוצים בשלום כלל וכלל.

אז כיצד זה שנבון ז"ל מאמין שיש סיכוי לשלום עם הפלסטיניים וזאת לאור דעותיו בסעיפים 4 ו-7? אינני יכול לתת לכך הסבר הגיוני למעט לשער שהוא כנראה לא נחשף למספיק מידע עובדתי באשר למה שמתרחש מאחורי הקלעים בתוככי החברה הפלסטינית ביהודה ושומרון.

מדוע הנהגת השמאל כה מוכת סנוורין ועיוורת לחלוטין למעשה הרמאות, השרלטנות והצביעות שהופעל כלפינו עם החתימה על הסכמי אוסלו?? בסך הכול אנשי השמאל נחשבים לאנשים חכמים, משכילים ורחבי אופקים (אין סיכוי שמישהו ברמה האישית יעבוד עליהם), אז כיצד זה קרה להם דווקא בזירה הלאומית?? אז קודם כל חשוב לומר ששכל וחוכמה אינם בהכרח ערובה מפני טעויות טרגיות וזאת כאשר חסרה תכונה הכרחית נוספת: ספקנות זהירה.  שכל וחוכמה עלולים להביא בני אדם למצב של יוהרה, שחצנות ,התנשאות ואטימות לשמיעת ביקורת עניינית  ובדרך זו לעוור אותם מלראות את פני המציאות.  אתן לכם דוגמא ממחישה מהעבר האיום והנורא: לפני השואה חיו במערב אירופה יהודים חכמים ומשכילים, שלא העלו על דעתם, שהגויים מסוגלים להרע להם ולפגוע בהם. אנחנו לא כמו היהודים הפרימיטיביים במזרח אירופה, שמבדילים את עצמם מהגויים באמצעות הלבוש הדתי, כך הם אמרו לעצמם. הם חווים אנטישמיות ושנאה בגלל שהם מבדילים את עצמם מהסביבה, שבה הם חיים. אנחנו לעומת זאת משתלבים בחברה באופן מלא, ולכן אין כל סיכוי שדברים כאלה יתרחשו אצלנו. גם לאחר שהיטלר עלה לשלטון, לא האמינו היהודים המשכילים והנאורים, שדברים נוראיים יכולים לקרות להם בעולם המתורבת והנאור. אותם יהודים חכמים ומשכילים, אנשי העולם הגדול לא פחות מאשר אנשי השמאל של היום סברו שזה רק גל עכור וזמני שיחלוף. כך הם אמרו לעצמם, וכך גם שכנעו את זולתם. חוסר האמונה שדבר נוראי צפוי לקרות להם נמשך לאורך כל הדרך, והם לא השתכנעו, גם כאשר חרב המאכלת הונפה עליהם, ואפילו כאשר הם הופרדו ונשלחו ברכבות למקומות לא ידועים הם לא העלו על דעתם את הנורא מכל. עד כדי כך הם היו עיוורים שאפילו ברגעי האימה כשהם הוכנסו למקלחות הם לא העלו על דעתם שהם צפויים להירצח שם באמצעות גז קטלני. העם היהודי כבר נפל קורבן למעשי שרלטנות והולכת שולל מתוחכמים מצד האויבים, וקשה לומר שלמדנו לקח מכך היום וזאת לאור מה שהתרחש מול עינינו בתקופת אוסלו.

כיצד הנהגת השמאל לקתה בעיוורון כזה חריף בתקופה זו?? התשובה לכך מסתכמת בשתי מילים: קסם המזרח. הם נפלו שדודים כעבדים נרצעים בפני הקסם האישי של אנשי המזרח. בכל המפגשים הפלסטיניים אירחו אותם כיד המלך, כיבדו אותם בצורה מעוררת השתאות ודיברו אליהם בשפה מאוד יפה, ובכך קנו את ליבם באופן מוחלט. לא יכול להיות, הם אמרו לעצמם, שאנשים כ"כ נחמדים, שקיבלו אותנו כל כך יפה, יעשו לנו דברים רעים וזדוניים מאחורי הגב. הקשר האישי החברי שנוצר ביניהם עיוור אותם לחשוב ולהאמין, שזהו גם המתכון לשינוי המציאות ולהגעה לשלום אמת. הם לא יכלו להעלות על דעתם שזה בסך הכול טריק נוכלות מתוחכם והם נפלו לסיפורי בדיות ושקרים בסגנון של סיפורי אלף לילה ולילה. כך הם יצרו לעצמם וגם לציבור תמונה מעוותת שערפאת הוא פרטנר לשלום, ואילו מחנה הימין הוא אויב השלום. הם העדיפו להאמין בצורה עיוורת לכנות של הצד הפלסטיני ואטמו את אוזניהם לכל האזהרות של האחים שלהם בתוך הבית. ומה המצב כיום? רבים מהם חסרי אומץ ציבורי להודות בטעות ובמחדל העצום, שעולה לאין שיעור על מעשה הרמייה של המצרים לפני מלחמת יום כיפור.

ברשותכם אני רוצה להתייחס גם למה שרשם נבון ז"ל בסעיף 11, שלפיו הוא צידד לאחר מלחמת ששת הימים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית מתוך הנחה שהזמן לא פועל לטובתנו. אני חושב שנבון ז"ל מבלבל בין התייחסותו לנושא בימינו אלה לבין התפיסה שהייתה רווחת לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר מלחמת ששת הימים עלתה אכן הצעה להחזיר את כל יהודה ושומרון תמורת שלום אמת, אבל להחזיר לירדנים ולא להקים שם מדינה פלסטינית עצמאית!! צריך להגיד באופן ברור ביותר: לאחר מלחמת ששת הימים לא הייתה שום אפשרות טכנית ,ריאלית ומעשית להקמת מדינה נוספת ביהודה ושומרון, ולא ייתכן שהועלה רעיון כזה בכלל!!!! בכל מקרה ההצעה הזאת (של החזרת יהודה ושומרון לירדנים) ירדה מהפרק וזאת לאור העובדה שמדינות ערב סירבו לכל הסדר והכרה בישראל. מכיוון שההצעה הזאת הפכה ללא רלוונטית באופן מיידי לאחר מלחמת ששת הימים, היא ירדה לחלוטין מהפרק. כפי שההסטוריה מוכיחה לנו כל פעם מחדש אי אפשר יותר להחזיר את הגלגל אחורה ולהגיע בדיוק לנקודת ההתחלה. זה לא רק נכון מבחינה עובדתית אלא גם ראוי מבחינה מוסרית וערכית. לא ייתכן שהצד התוקפן במלחמה יוכל לחזור אחריה ישירות לנקודת ההתחלה, שממנה הוא החל בתוקפנותו. הצד השני חייב לדעת שהוא עתיד לשלם מחיר על תוקפנותו. כך זה נהוג בכל מלחמה, ואנו לא צריכים להיות יוצאי דופן בהקשר זה. שנית, לאחר שהצד השני דחה את הצעתנו הנדיבה בתום מלחמת ששת הימים, זה לא מחייב אותנו לחזור אל אותה הצעה בדיוק בעתיד. החיים ממשיכים להתנהל ומתוקף זה המציאות בשטח כל הזמן משתנה, ויש לנו את הזכות לעשות בשטח את מה שאנו מוצאים לנכון על מנת לקדם את האנטרסים הלאומיים שלנו. כך בדיוק צריך לנהוג גם בעתיד (מה שתקף היום, לא בהכרח יהיה תקף מחר). הצד השני חייב ללמוד על בשרו שבכל פעם שהוא מפעיל תוקפנות או מסרב להצעות שלום, אז הוא מפסיד עוד ועוד, ואף פעם הוא לא יוכל לחזור למשבצת הקודמת. מה שהיה בעבר, נגמר ומת,  ומה שיהיה בעתיד, זה תלוי במציאות העובדתית בשטח ובהתפתחויות ולא בגחמות האשליתיות של הצד השני. אם הצד השני חושב שבאמצעות תוקפנות, משיכות זמן וסרבנות, הוא יגרום לנו לעשות לו ויתורים משמעותיים יותר בעתיד, אז הוא צריך לגלות שבדרך הזאת הוא דווקא מפסיד עוד ועוד ובסופו של דבר הוא מסתכן, שהוא יישאר עם כלום אחד גדול ביד!!!

נקודה נוספת: נבון ז"ל משמיע את התפיסה הרווחת בשמאל, שאותה אנו שומעים השכם והערב גם כיום, שהזמן לא משחק לטובתנו. אם לא נגיע להסדר כבר כיום, הם אומרים לנו, אז יש סכנה שנהפוך למדינה דו-לאומית ונגרום לאובדן החזון הציוני. ומה עם הצד השני?? הוא שומע את הדברים (בדיוק כמו שאני שומע אותם) , מחכך את ידיו בהנאה ואומר לעצמו: אם הזמן לא משחק לטובת הישראלים, אז הוא לבטח משחק לטובתנו, ומכיוון שממילא תמיד נוכל תמיד לנקודת ההתחלה בגלל הפראיירים האלה, אז לא מפריע לנו לחכות גם מאה שנה. ובכן מה אתם אומרים?? האם הזמן לא משחק לטובתנו או שמא אלה רק הפחדות שווא??? ברצוני להפריך לחלוטין את הקונספצייה הזאת. האם בהשוואה לשנת 1948 הזמן לא משחק לטובתנו??? מישהו מכם רוצה לחזור לגבולות החלוקה???? האם בהשוואה למצב שלפני מלחמת ששת הימים הזמן לא משחק לטובתנו??? האם מישהו רוצה לחזור לגבולות 67, שאבא אבן קרא להם בשם גבולות אושוויץ?? האם מאז 1967 הזמן לא משחק לטובתנו??? התחזקות אחיזתנו ביהודה ושומרון במקומות מרכזיים, שאף אחד לא חולם יותר לוותר עליהם (כולל בשמאל המרכזי) היא  העדות המצביעה על ההיפך המוחלט!!! האם בעקבות כישלון אוסלו הזמן שוב לא משחק לטובתנו?? ככל שהזמן עובר, אנו מגבירים את אחיזתנו בחבלי המולדת והצד השני מאבד יותר ויותר סיכוי להשיג משהו עבור עצמו, וכך בדיוק זה צריך להיות!!! (כי הצד הסרבן והאלים צריך לשלם מחיר על סרבנותו  ואלימותו). הצד השני צריך להרגיש שבאמצעות סרבנות, משיכת זמן ואלימות הוא אף פעם לא יוכל יותר לחזור בעתיד לנקודה שבה הוא נמצא בהווה, וכך הוא יפסיד עוד ועוד. רק בדרך זו הוא אולי ישתכנע שהזמן לא משחק לטובתו כלל וכלל, ויוכרח לגלות גמישות גדולה יותר מזו שהוא מגלה כיום. ומה באשר לסכנה למדינה דו-לאומית?? אל דאגה. אף אחד מהמחנה הימני לא יספח ריכוזי אוכלוסיה עוינים למדינת ישראל (הסכנה לדו לאומיות היא דווקא בתוך הקו הירוק וזאת לאור התהליכים המסוכנים, שעוברים   ערביי ישראל). ומה עם הטענה שבדרך זאת נהפוך למדינת אפרטהייד כפי שאומרים בשמאל??? אז קודם כל אין לנו שום רצון לשלוט על אנשים עוינים שלא רוצים בנו, אבל האמת צריכה להיאמר: הם לא מסתפקים רק בלא לרצות בשליטתנו עליהם אלא לא רוצים בכלל בקיומנו במרחב הזה!!!! לאור זאת מידת החופש שאנו יכולים לאפשר להם מותנית בראש וראשונה בשיקולי בטחון והגנה על החיים שלנו. במצב הנוכחי מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית מהווה איום קיומי ובטחוני מזדחל, ולכן איננה ריאלית. הדבר היחיד שיכול להיות ריאלי הוא מה שהציע מנחם בגין ז"ל בזמנו: שהם ינהלו את חייהם באופן עצמאי במסגרת אוטונומיה. זו הדרך היחידה, שיכולה להבטיח לנו בטחון ויציבות יחסיים ולהם חופש ועצמאות יחסיים. זה אומנם לא מושלם, אבל זה מה שיש, וזה לבטח עדיף על טיפוח אשליות שווא!!!!

עוד מספר תובנות מספרו של נבון ז"ל:

א) התרשמות השוואתית: לאחר קריאת הספר של נבון ז"ל ואת הספר, שנכתב על ז'בוטינסקי, מתבקשת באופן טבעי ההשואוה ביניהם. יצחק נבון ז"ל בפעילותו הציבורית לאורך כל הדרך במפא"י ההסטורית ובהמשך במפלגת העבודה וזאת עד תאריך פטירתו הוא ,לדעתי, דמות שמייצגת את הזרם, ששלט ביד רמה במדינה ובבלעדיות מוחלטת עד שנת 1977, ושהדומיננטיות שלו לא הופסקה גם לאחר 1977 והיא נמשכת כל השנים עד ימינו אלה באמצעות אליטת הפנקס האדום, שחולשת על חלקים נרחבים מתחומי העשייה במדינת הישראל (תקשורת, אומנות, תרבות, חיי רוח אקדמייה ועוד) ומדירה מכל שותפות וניהול זרמים אחרים. מכיוון שלדעתי שני האישים מייצגים נאמנה את שני הזרמים המרכזיים בציונות, מכאן שהשוואה היא במקומה.

 מה ההבדל הבולט במיוחד, שמשך את תשומת ליבי (שיותר משהוא מעיד על שני האישים הללו מעיד על הזרמים, שאותם הם מייצגים)???  רוב ספרו של נבון ז"ל עוסק בתיאור ההתנהלות השוטפת בחיי היום יום של המדינה. הוא מתאר את האירועים, שאותם הוא חווה, כאשר הוא ניצב בצמתי קבלת ההחלטות של ההנהגה. אומנם בספרו מופיעות גם מחשבות ודעות על כל מיני סוגיות מרכזיות (שאותם הבאתי בפניכם באמצעות הציטוטים), אך זהו החלק המזערי בספרו.  ומה באשר לספרו של ז'בוטינסקי?? שם לא תמצאו תיאורים אוטביוגרפיים. הוא לא מתאר לנו, מה הוא עשה,  עם מי הוא דיבר, וכיצד נראה היום יום שלו. הספר על ז'בוטינסקי מכיל אך ורק מחשבות ואידיאות תוך התייחסות לכל העניינים החשובים שעומדים במרכז תשומת הלב הציבורית של העם היהודי באותם זמנים. כיצד ניתן להסביר את ההבדל הזה?? זה בדיוק ההבדל בין אלה שמעורבים כל הזמן בעשייה ובניהול שוטף של העניינים ולבין אלה שמשקיפים מהצד. כל מי שמעורב בעשייה כל הזמן (כמו מפא"י) יש לו פחות זמן פנוי לחשוב ולנתח לעומק את מה שהוא עושה ולעמוד על כל המשמעויות וההשלכות. לעומת זאת ז'בוטינסקי שייצג את הזרם האופוזיציוני היה לו יותר זמן להשקיף על הדברים מהצד ולחשוב עליהם בצורה יותר מסודרת, יסודית, מובנית ומעמיקה. אומנם גם ז'בוטינסקי עסק מתוקף תפקידו בעשייה מבורכת, אך היא הייתה מוגבלת בהיקפה באופן טבעי בשל היותו זרם שלא מנהל בפועל את הענייינים של החברה והלאום, וכך היה לו יותר זמן פנוי להתעמק במחשבות ברעיונות ובאידיאות, לפתח אותן לידי תורה שלמה ולחקור לעומק בשכל ישר והיגיון בריא כל נושא אקטואלי חשוב.  

חשוב להבהיר, כי שני הדברים חשובים מאין כמותם, ויש צורך לשלבם זה בזה. מה זה אומר? ברור לכל דיכפין, שללא עשייה בשטח, שום דבר לא יכול לזוז ולא יכול להתקדם מצד אחד, אך מצד שני אדם שעסוק בעשייה לעולם לא יוכל להיות מעמיק ויסודי ולהבחין בדברים כמו אחד שמביט על הסיטואצייה מהצד, ובדרך זו יכול להגיע לתובנות מעמיקות ומשמעותיות, שיכולות לעזור ולסייע לזה שעושה.

רבות שאלתי את עצמי את השאלה הבאה: כיצד השמאל הציוני נפל במלכודת השקר והרמייה הפלסטינית בתקופת אוסלו?? לדעתי, ההשוואה הזאת נותנת מענה נוסף לשאלה זו!!! מי שהתרגל כל היום אך ורק לעסוק בעשייה שוטפת תוך שהוא זורם בניהול הענייניים מאירוע לאירוע פחות שם לב להשלכות של הדברים מאשר זה שעומד מהצד. ברם השמאל הציוני שהורגל לנהל את העניינים ופחות לחשוב עליהם לעומק אטם את אוניו מלשמוע את אלה שעמדו מהצד רק בגלל שהם היו שייכים למחנה היריב. כך נוצר מצב שהעשייה המפאי"יניקית סירבה לקבל את עזרת המשקיפים מהצד, שראו את הדברים אחרת ובלהט האופורייה של השלום הממשמש ובא לא שמה לב למה שמתרחש מסביבה וכיצד הדברים באמת נראים במראה (מה לעשות שאף אחד לא יכול לראות את עצמו במראה והוא נזקק לשם כך לעזרה של אחרים??? ומה לעשות שהשמאל הציוני אטם את אוזניו להקשיב לקולות, שניסו להראות לו שהמראה הנשקף מהמראה הוא לא מלבב במיוחד???). מוסר ההשכל לכל המעורבים בעשייה: תהיו פתוחים להקשיב לקולות שרואים אנשים מהצד, שכן אתם לעולם לא תוכלו לראות את מה שהם רואים. לא חובה שתסכימו עם כל מה שניאמר (כי צריך גם לסנן מניפולציות, שקרים או ססמאות ריקות מתוכן וללא בסיס עובדתי) אבל חובה שלפחות לא תאטמו את אוזניכם!!!!

ב) החתיכה החסרה (יחסי ימין שמאל): מניסיוני הדל והצנוע במהלך השנים למדתי, שלעיתים דווקא מה שלא ניאמר או נכתב הוא הרבה יותר משמעותי מכל הדברים שהועלו על פני השטח. במילים אחרות, אל תסתפק רק בדברים שמעלים לפתחך אלא תשאף גם לחקור מדוע דברים אחרים לא הוזכרו, והאם זה נעשה באופן מקרי או מכוון?  

קראתי את ספרו יצחק נבון ז"ל וכמעט לא מצאתי בו התייחסות לנושא הטעון הזה של יחסים בין ימין לשמאל במדינת ישראל. נבון ז"ל בספרו הזה המשיך את הגישה הממלכתית והמכובדת, שאיפיינה אותו כנשיא המדינה. כנשיא המדינה הוא היה אהוד מאוד על כל חלקי העם בזכות העובדה, שהוא העדיף לשים בצד את הויכוח הנוקב בין ימין לשמאל ולהתמקד דווקא בדברים, שמאחדים אותנו כעם. יצחק נבון ז"ל רצה ככל הנראה להיזכר כדמות אהובה, מאחדת ולא פלגנית ומסכסכת, ולכן התעלם מהסוגיה הזאת במכוון. כנשיא זו הייתה גישה נכונה, שתואמת את מה שמצופה מתפקיד רם ונישא זה, אך מחוץ לגבולות הגזרה של התפקיד הזה, האם זו בהכרח הגישה הנכונה??? אם ננסה להתעלם מהיחסים הטעונים בין ימין לשמאל בישראל ונטאטא אותם מתחת לשטיח, אז הדברים יסתדרו מאליהם??? כמובן שלא!!! אנו חייבים להעלות גם סוגיות מעוררות מחלוקת מעל פני השטח לדון בהן לעומק, וללבן אותן עד תום  שכן זו מהות הדמוקרטיה. ניתן גם לכתוב או לדבר בצורה נוקבת וביקורתית על מנת לחדד מסרים, אבל עלינו לזכור שבשורה התחתונה רב מאוד המשותף בין הימין והשמאל הציוניים במדינת ישראל על המפריד ביניהם, ואסור לנו בתכלית האיסור בלהט הויכוח לגרור אותו לעבר מחוזות ההתלהמות, היצרים, השנאה, האלימות וההתנשאות. עלינו לדבר זה אל זה בכבוד ובצורה עניינית, והשיח חייב להיות תרבותי. עלינו לאפשר לכל הצדדים להביע את דעתם ולנסות לשכנע, ובסופו של דבר הציבור יידרש לבחור ולהכריע, וזו שדרכו לא נבחרה חייב ללמוד לכבד את התוצאה הסופית. אלה הם הכללים הג'נטלמנים של הדמוקרטיה, ומי שלא יודע לכבד את הכרעת הרוב, מסתכן בכך שביום מן הימים גם הצד השני לא יכבד את הכללים, ואז הוא לא יוכל לטעון כל טענה באשר לכך (כי הוא הרשה לעצמו להפר אותם בעצמו לפני כן).

אז אומנם יצחק נבון ז"ל התעלם כמעט לחלוטין בספרו מהנושא הטעון הזה, אך בכל זאת הוא הותיר לו סימן וזכר באמצעות אזכור הדברים המקוממים שאמר בן גוריון על בגין ז"ל ועל ז'בוטינסקי. בן גוריון אמר בדיון בכנסת שהתנועה של ז'בוטינסקי היא ממשיכת דרכם של הנאצים (לא פחות ולא יותר, צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין!!). אלה הם דברים איומים ונוראיים שנבון ז"ל לא הסכים עמם, וגם לא הבין מה הביא את בן גוריון לומר אותם. אלה דברים שמבטאים שנאה תהומית למחנה היריב, שלצערי הרב נמשכת גם בימינו אלה. ממה נובעת השנאה הזאת? קראתי את הספר על ז'בוטינסקי ולא מצאתי בו זכר לדברים קיצוניים, שעלולים לגרור שנאה כזאת. קראתי גם את ספרו של נבון ז"ל, ואני מניח שרוב מוחלט של הדברים שהוא כתב מקובלים על מחנה הימין המרכזי (למעט הסוגיה הפלסטינית). אז תגידו לי בבקשה: ממה נובעת השנאה התהומית הזאת? רק היום שמענו על אישה שהמשיכה בדיוק מהמקום הנורא שבן גוריון הגיע אליו,  בכך שהצדיעה במועל יד של הנאצים לדבריו של בנט. שמענו גם שמענו את דבריו של רבין ז"ל שהאשים את תנועת הליכוד, שהיא משתפת פעולה עם החמאס כנגד השלום עם "הפרטנר הפלסטיני". אז מדוע יש כזו שנאה בין המחנות שנמשכת עד היום??? האם לא ראוי לחקור זאת לעומק לטובת הבריאות הנפשית של העם שלנו???? מדוע בן גוריון סירב בעקשנות להעלות את עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ ישראל??? מדוע הוא כינה את בגין פאשיסט וסירב לקרוא לו בשמו???

לדעתי, לא הפערים האידיולוגיים הם אלה שגרמו לשנאה הזאת אלא פשוט מאבקי כוח ושליטה על הנהגת העם והציבור, שהם המאבקים הכי רווי יצרים שיכולים להיות בכל מקום ובכל זירה (הכל עניין של מחנות הנאבקים על כוח ועוצמה והשאר זה פשוט מניפולציות, תירוצים או אמתלות והסברים שקריים). בואו נחזור במנהרת הזמן ממש אחורה לעבר מרד גטו ורשה. בגטו פעלו שתי מחתרות: אחת של הזרם המרכזי ושל הרוויזיוניסטיים (אצ"י). אפילו בתקופה  אפילה זו של השמדה המונית שני הזרמים לא יכלו להסתדר והתקוטטו בינם לבין עצמם במאבקים של כוח ושליטה. ביום השואה שודרה תוכנית בנושא, שבמסגרתה הופיעה אישה מבוגרת מהמחתרת של הזרם המרכזי, והיא אמרה במפורש שהם לא שיתפו פעולה עם הרוויזיוניסטיים, בגלל שאמרו להם שהם פאשיסטיים. ועל סמך מה היא חשבה כך?? על סמך המדים החומים שלהם!!!! עכשיו אתם מבינים איך אפשר בקלות יחסית לשכנע עדר של בורים ולהדביק סטיגמות שקריות ושטניות על מחנה שלם?? האם האישה הזאת שהתראיינה בטלויזיה קראה אי פעם את כתבי ז'בוטינסקי??? האם מישהו מהמחתרת של הזרם המרכזי קרא את כתביו של ז'בוטינסקי לפני שהוא הדביק סטיגמות כאלה על מחנה שלם???

המאבקים העכורים ורווי השנאה בין ימין ושמאל הם תולדה של מאבקי יוקרה וכוח על השאלה מי ינהיג את היישוב. הזרם המרכזי של בן גוריון במקום להתאחד ולשלב כוחות עם הרוויזיוניסטיים על בסיס המכנה המשותף הרחב ומטרת העל (הקמת מדינה) העדיף להדיר אותו ,להחרים אותו ולהוציא אותו מחוץ למחנה. על רקע זה בדיוק מפא"י ההסטורית יצרה לנו פה את שיטת הפנקס האדום, שיוצרת זהות מוחלטת בין המדינה למפלגה, ומדירה על הדרך לא רק את מחנה הימין אלא גם את כל כל אלה שאינם אנשי שלומנו (מזרחיים וערבים). המנגנון המפלגתי שנוצר בתקופה של בן גוריון שלט על המדינה וגרם לכך שכל תחומי העשייה המרכזיים ומוקדי הכוח במדינת ישראל הפכו למונופול של מחנה אחד בלבד. המורשת הזאת לא פסקה גם לאחר שהימין עלה לשלטון. השלטון אומנם מאז 1977 נמצא ברובו של הזמן בידי הימין, אך מחוצה לו יש גם כוחות משמעותיים שחולשים על נקודות השפעה מרכזיות בכל תחומי הפעילות של המדינה, והם מוחזקים כולם בהגמוניה כמעט מוחלטת ע"י מחנה השמאל. כיום בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל מתנהל מאבק לא פשוט בין השלטון הימני לבין מוקדי הכוח החוץ שלטוניים הללו במטרה להביא אותם להיות יותר פלורליסטיים ולפחות מזוהים עם מחנה אחד בלבד. זו מלחמת עולם של ממש, שכן מוקדי כוח אלה מימי מפא"י הם קיימים משנת 1948, והם התרגלו לכך שמה שנוצר עבורם ועובר בירושה מדור לדור ומאב לבנו יישאר לנצח באותה מתכונת ולעולם לא ישתנה בשום תנאי.

לסיכום: אין פה כמעט פערים אידיולוגיים שמצדיקים איבה כזאת. יש פה מסורת ארוכת שנים של מאבקים על כוח ושליטה. כיום המאבק מתנהל  מול שריד היסטורי של מפא"י, שהשלטון הנוכחי מעז בפעם בפעם הראשונה להתעמת איתו ולא להשאיר אותו לנצח בתוך הבועה של עצמו. מאבק זה גורר את כל גלויי השנאה התהומית הזאת, שאנו חוזים בה כיום ברשתות החברתיות (בניגוד למה שמצטייר בתקשורת, מסתבר שגם בשמאל יש אנשים אלימים שיודעים לשנוא). מעבר לדברים הללו מן הראוי לחקור לעומק את היסטוריית היחסים הללו, למצוא את נקודות המפתח שהביאו אותם למצבם העגום והמדכדך,  שכן זו גם הדרך היחידה לריפוי הפצעים ולאיחוי הקרעים בהמשך (כדי לפתור בעיה קשה חייבים ללכת ממש רחוק ולחפש את מקורותיה בשורשים העמוקים ולא בענפים השטחיים). שאלת המחקר: מהם מקורותיה של השנאה של השמאל כלפי הימין? את זה צריך לחקור היטב היטב!!! בשעה שהשמאל חוקר את הימין ללא הרף תוך התמקדות אובססיבית ומכוונת בגורמים הקיצוניים מקרבו, הרי שהוא אינו בודק את עצמו ואת חטאיו ההסטוריים. מכיוון שכך הם פני הדברים ועל מנת לאזן את התמונה יש צורך שחוקרים לא מוטים פוליטית, שהאמת ההסטורית חשובה להם ייכנסו לעובי הקורה  ,יחקרו את הנושא לעומק וינסו לאתר במדויק את שורשי האיבה בין המחנה המוביל בציונות, שהקים את המדינה (מפא"י) לבין המחנה האפוזוציוני (הרוויזיוניסטיים) תוך התמקדות הפעם בשמאל ולא בימין. מי שחוקר אחרים ומטיף מוסר לאחרים חייב לדעת, שגם לו אין חסינות,  ושיש זכות מלאה גם לצד השני לעשות  לו את אותו דבר בדיוק.

בואו נרחיק בדימיון הפרוע שלנו ונתאר לעצמנו שבמקום הזרם הסוציאליסטי של מפא"י דווקא הרוויזיוניסטים היו אלה שמקימים את המדינה ומנהלים אותה כבר מההתחלה. מה היה קורה כאן??? שלטון פאשסטי ועריץ, כפי שטען בן גוריון, וכפי שממשיכים לטעון בשצף קצף ממשיכי דרכו בעצם ימים אלה??? אם נסתמך על תורת ז'בוטינסקי ועל כתביו (במקום רק לשמוע את דברי המקטרגים) אז ההיפך המוחלט הוא הנכון!!!! אם המדינה הייתה מתנהלת מההתחלה ע"פ דרכו של ז'בוטינסקי, אז כל שיטת הפנקס האדום האיומה והנוראה לא הייתה באה בכלל לעולם. זו שיטה שיצרה אפליה חמורה בישוב, והדירה באופן לא מוצדק אוכלוסיות שלמות של אנשים ממגזרים שונים תוך יצירת פצעים ומשקעים, שעד היום קשה לאחותם. אני אפתיע אתכם: אפילו ביחס לבני מיעוטים, אם נסתמך על כתביו של ז'בוטינסקי, המדיניות הייתה ככל הנראה יותר מכילה ומשלבת מזו של מפא"י. ז'בוטינסקי, כמובן, גרס שיש להילחם בצורה נחרצת וללא פשרות כנגד כל אויב וצר מצד אחד, אך מצד שני כל בן מיעוטים, שרוצה בסך הכול לחיות את חייו בשקט תחת גפנו ותאנתו ולקשור את גורלו עמנו כאן במדינה היהודית, אז חובה על המדינה לתת לו את מלוא הכלים על מנת שיוכל לממש את מלוא חירויותיו, וחלילה לא להדיר אותו, להפלות אותו לרעה או לערום בפניו מכשולים (את הדברים הללו לא המצאתי:  אני כותב אותם בהסתמך על כתביו של ז'בוטינסקי). לסיכום: מדינה שהייתה מנוהלת מיום הקמתה ע"י הרוויזיוניסטיים הייתה הרבה יותר בריאה בנפשה, מלוכדת ומאוחדת מאשר זו שהוקמה ע"י מפא"י ועם הרבה פחות איבה, שנאה, משקעים, פצעים וטראומות.

ברם כל הדיון הזה הוא תיאורטי בלבד, שכן באותה תקופה לא הייתה אפשרות מעשית כלשהי, שהזרם הרוויזיוניסטי יקים את המדינה וינהל אותה. אתם יודעים למה??? הסיבה היא בכלל חיצונית: ללא תמיכת ברה"מ, ששלטה ביד רמה על כל הגוש הסובייטי מדינת ישראל לא הייתה מוקמת ובכלל לא הייתה מצליחה לשרוד בשנותיה הראשונות. מדוע הרוסים תמכו בנו??? הם עשו זאת, כי הם ראו במפלגה הסוציאליסטית של בן גוריון  מפלגה עמיתה שלהם. בן גוריון למרות שבתוך מפלגתו הוא היה בעל אוריינטצייה מערבית, הוא הבין היטב בחושיו המחודדים את המצב בזירה הבינ"ל, ולכן לא הייתה לו ברירה אלא לנהוג בהתאם. יש לזכור, כי ארה"ב בתקופה זו התנגדה לעצם הקמת המדינה, כך שלא הייתה לנו ברירה אלא לחסות תחת הרוסים, כך שהרעיון שהרוויזיוניסטים ינהלו את המדינה הוא אולי נכון מבחינה ערכית ומוסרית, אך שגוי לחלוטין באותה תקופה מבחינת ריאל פוליטיק. הצורך שמפא"י תנהיג אותנו באותה תקופה היה, לכן, הכרח מגונה. מדוע הכרח??? כי אחרת לא הייתה קמה/ שורדת המדינה. מדוע מגונה?? בגלל שמפא"י אימצה בצורה מעודנת את השיטה הבולשביקית של יצירת זהות טוטאלית בין המפלגה למדינה וזאת באמצעות מדיניות הפנקס האדום. ומה באשר להיום?? כיום זה כבר לא הכרח, שכן ארה"ב היא הידידה הטובה שלנו, וברה"מ כבר התפרקה מזמן, אך ההסדר המגונה של אליטת הפנקס האדום נמשך כמסורת באופן אינהרנטי ללא הפסקה עד עצם היום הזה. את הדבר המגונה הזה, שאין בו כיום כל הכרח ,יש לפרק מהיסוד!!! כיום ניתן ליצור חברה בריאה, מלוכדת ושלמה יותר ברוח תורתו וז'בוטינסקי ואין כל מניעה לכך. יש לשאוף לעשות זאת ללא מורא ועל אפם ועל חמתם של המקטרגים המבוהלים, שמפזרים בסיטונאות הפחדות שווא ועושים את הכול על מנת לתקוע גלגלים בתהליך הזה וזאת כדי לשמור על אליטת פנקס האדום האנרכוניסטית שלהם.

 ג) פולה בן גוריון: זוכרים את דמות האמא הפולניה בסרט של אסקימו לימון?? אמא של בנצי??? רק בשביל התיאורים המופיעים בספר של נבון ז"ל על פולה בן גוריון היה שווה לקרוא את הספר הזה. ממליץ במיוחד על הקטע שבו מתואר המפגש בין פולה בן גוריון לבין מזכ"ל האו"ם באותה תקופה, ומדוע פניו האדימו לאחר הדברים שהיא אמרה לו? אין ספק שהיא הייתה אישה שאומרת דוגרי את כל מה שהיא חושבת ללא כל סינון.

ד)  הידעתם שנבון ז"ל בילדותו היה שייך לנוער בית"ר וגדל בבית בית"רי????  ומדוע הוא עזב??? לא בגלל שהאידיאולוגיה שלהם הפריעה לו אלא בשל אופן התנהלותם והתנהגותם, שצרמה לו. העובדה שהוא מצא לנכון לעבור לצד הנגדי מעידה שבסך הכול באותה תקופה הפערים הרעיוניים בין המחנות לא היו גדולים במיוחד, וכול המאבק בין הזרמים היה על כוח ושליטה בלבד. עם זאת אני חולק על צעדו זה על נבון ז"ל: לא עוזבים בית, אם אתה ממשיך עדיין להיות מזוהה עם רעיונותיו, רק בגלל שיש דברים בפנים, שלא מוצאים חן בעיניך. לא כך נוהגים אנשים חזקים!!! אנשים חזקים עוזבים את ביתם, רק בסיטאוציה אחת בלבד:  כאשר הם  שינו את דעתם לחלוטין, ואינם רואים בו יותר את ביתם האידיאולוגי. במקרים אחרים אנשים חזקים במקום לעזוב מנסים לשנות את הבית  לטובה מבפנים ולא נוטשים למחנה היריב. אני שב וטוען, שדרך השמאל בסוגיה הפלסטינית היא מסוכנת ביותר למדינת ישראל, אך חוסר דרך הארץ בחלק ממחנה הימין היא מסוכנת לא פחות לאחדות הלאומית שלנו, צורמת לי עד מאוד, ועל זה צריך לעבוד ולשנות בעבודה קשה מבפנים במקום לברוח לצד השני. הצד החיובי בכך שנבון ז"ל גדל בבית בית"רי: הוא הכיר את שני הצדדים, ובשל כך היה פתוח להכיל אותם במקביל, ותקופת היותו נשיא המדינה זכורה לטוב בהקשר זה במיוחד!!!! סייעו לכך גם אופיו המיוחד, פתיחותו לשמוע את כל הדעות, סובלנותו וסבלנותו הרבים. הוא שימש כגשר  בין המחנות הציוניים דווקא בשל היותו שייך לבני עדות המזרח. הוא איש של אחדות ישראל ולא של פלגנות וריב ושיקוליו אף פעם לא היו מחנאיים, שכן הוא היה ממלכתי ביותר, והוא תמיד הביע את דעותיו מתוך ראייה לאומית רחבה ולא אישית ופוליטית צרה.