|
זו ההתיחסות שלי כיהודי וכציוני לנושא של הר הבית. מבחינתי הקשר שלנו אל הר הבית הוא בראש וראשונה קשר לאומי והיסטורי. אומנם יש גם מימד דתי בסיפור הזה, אבל הוא פחות דומיננטי. הר הבית מסמל את הקשר של העם היהודי לירושלים ולארץ ישראל כולה. הר הבית הוא הלב הפועם של הציונות ושל הלאומיות היהודית המתחדשת לאחר 2000 שנות השפלה של הגולה. כל הממצאים הארכיאולוגים שנחשפו מעידים על כך, וגם הניסיונות של הואקף להעלים ולהשמיד אותם ואמירותיהם בנושא המגנומטרים מעידים שגם הם בעצמם רואים בהר הבית זירה למאבק הלאומי בינינו לבין הפלסטינאיים על ריבונות (מאבק שבו הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל נהגה בצורה כה רופסת וגלותית). הר הבית הוא מקום מרכזי לעם היהודי בהקשר הלאומי היסטורי בלי קשר בכלל לסוגייה של בית המקדש או מסגד אלאקצא, שנמצא על חורבותיו.
כאחד שנאמן למשנתו של זאב ז'בוטינסקי בדבר עליונות דגל הלאום, הרי שהמימד הדתי חייב להיות כפוף לשיקולים הלאומיים ולסייע בידם ולא לחתור מתחתם. מה שקורה בהר הבית אינו עומד בפני עצמו, וההתייחסות אליו צריכה להיות בהתאם לשיקולים ממלכתיים לאומיים של ריבונות ולא דתיים משיחיים של בית המקדש. אם נתייחס להר הבית רק בהקשר הדתי הצר והמוגבל, אז אנו נפגע קשות באינטרסים הלאומיים של המדינה, ואת זאת אין להרשות. בשעה שהר הבית כמכלול קשור לעם היהודי בהקשר הלאומי היסטורי, הרי שנושא בית המקדש כבר מערב את המרכיב הדתי-משיחי לעניין, וזה הופך כבר את הנושא למאוד מורכב ובעייתי בתקופה הנוכחית. מדינה יהודית בארץ ישראל שמביעה תחושה הזדהות ושייכות עמוקה עם הר הבית כחלק מהסיפור ההסטורי שלנו (כולל מאבק נחוש על הריבונות במקום, שלצערי לא מתרחש) זה דבר אחד, הקמת בית מקדש זה דבר אחר לחלוטין!!! לטעמי יש דבר הרבה יותר חשוב מבית המקדש מבחינת היהדות: השלווה, השקט, השלום והבטחון היחסיים של עמנו במדינתו הריבונית. היהדות בניגוד לדתות אחרות הייתה תמיד דת שוחרת שלום, שאינה רוצה בעימות או במלחמה עם אף אחד. היהדות לא רק חותרת לשלום בין עמים ומדינות אלא גם דוגלת ביחס סובלני כלפי דתות אחרות. מסגד אלאקצא הוקם על חורבות בית המקדש, מסגד אלאקצא שימש למטרות הסתה, שנאה וטרור. אנחנו לא כאלה!!!! אנחנו מכבדים את קודשי הדתות האחרות ונשבעים להגן עליהם מפני כל פגיעה. אנחנו לא כמו אלה שהורסים כנסיות ומחללים מקומות קדושים (כמו מה שעשו הפלסטינים בקבר יוסף). בניגוד לשקר הפאשיסטי הפלסטיני אנו שומרים על מסגד אלאקצא ומגינים עליו מפני כל פגיעה, כפי שאנו עושים לגבי כל מקום קדוש לכל דת.
העם היהודי עד כדי כך שוחר שלום, עד שלפעמים הוא מגזים לחלוטין, וגם כאשר אויבינו תוקפים אותנו ללא רחמים וללא כל סיבה הוא ממשיך לנהוג בצורה רופסת וגלותית, ועל כך אני מתריע ללא הרף, שכן כנגד אויבים צריך להילחם בהרבה יותר חריפות ונוקשות, אבל אם הצד השני היה שוחר שלום (מה שלא קורה), היעלה על הדעת, שאנו כיהודים נעשה מיוזמתנו צעדים שיערערו במכוון את השקט ויביאו לשפיכות דמים? העם היהודי אינו רוצה במלחמות, וכאשר יש שקט, אז הוא האחרון שיגרום להיווצרותן. החיים שלנו כאן במדינתנו הריבונית הם חשובים מכל דבר אחר. אנו נגן עליהם במקרה של תוקפנות מצד אויבינו, אבל האם יעלה על הדעת שבמצב של שקט ושלווה, אנו ניזום צעדים, שיערערו במכוון את היציבות וזאת לטובת רעיונות שהם הזויים, מופרכים ולא ריאליים??
ובכל זאת האם סיכוי שבית המקדש יוקם אי פעם?? רק כאשר יתממשו התסריטים של אחרית הימים הבאים:
1) מלחמת גוג ומגוג: אם אויבינו יכריזו עלינו מלחמת שמד, וכתוצאה ממנה אנו ננצח ונכרית אותם לחלוטין מהארץ. האם התנאי הזה מספיק??? לא!!!
2) דוד המלך רצה להקים בימי חייו את בית המקדש, אך האל אסר עליו לעשות זאת בטענה שדור של שפיכות דמים ומלחמות לא יוכל להקים את בית המקדש שאמור להיות מקום טהור ונקי, ולכן הוא הוקם רק בתקופת שלמה המלך. רבים נוטים לזלזל בדברים, אך רצוי לקחת אותם במלוא הרצינות, כי אלה הם דברי אלוהים חיים (וידוע היטב מה יהיה עונשו של זה המפר את דבריו). בית המקדש לא יוקם אלא לאחר הכרתת אויבינו, הפסקת המלחמות ומעבר מדור המלחמה לדור השלום. האם שני התנאים הללו מספיקים?? לא!!! וכאן אני מגיע לתנאי השלישי והחשוב ביותר.
3) ארץ ישראל תהפוך למרכז רוחני לכל היהודים ותהיה אור לגויים. כיצד אתם מצפים שבית המקדש יוקם, כאשר אתם מתייחסים אחד לשני בכזו בהמיות? אנשים כאלה יקימו את בית המקדש?? הרי אין דבר יותר משוקץ מזה!!! בית המקדש זה לא רק בניין על עמודים אלא זהו משהו שמסמל שלמות רוחנית ונפשית של העם כולו. אין שום ערך לבניין כזה אם לפני כן כל אחד מאיתנו לא בונה בתוכו את המקדש שבתוך הלב. רק כאשר כל הלבבות יתאחדו, רק אז הם יוכלו ליצור את הפלא הזה, ולא רגע אחד לפני כן!!!! (לצורך המחשה של הרעיון אתם מוזמנים לקרוא את השיר של חנה סנש: אשרי הגפרור).
לסיכום: מלחמת גוג ומגוג, מעבר מדור מלחמות לדור של שלום, ומרכז רוחני הם התנאים להקמת בית המקדש. כאשר נגיע לנקודה הזאת, אז נוכל לומר שהגענו לימות המשיח, אבל עד שהרגע הזה יגיע כל מי שמנסה לקרב את הגאולה שלא בזמן הוא חוטא בכך חטא גדול ועלול להביא עלינו פורענות דמים הרבה יותר גדולה מזו שנגרמה כאן עקב הסכמי אוסלו הכושלים והמפוקפקים.
אנו מקטרים על הרפיסות של הממשלה במאבק מול הטרור ועל אובדן הריבונות, אבל במקביל אנו ממשיכים לנמנם באדישות. תראו איך שהצד השני יוצא לרחובות, מפגין, לוחץ, מתעקש ומביא לשינוי לטובתו. אם לא נפעיל לחץ נגדי אז המגמה הזאת תמשיך. ע"פ משנתו של ז'בוטינסקי אם אתה לא מפעיל לחץ כנגד האויבים שלך, אז אתה פשוט תירמס תחת רגליהם, כי אין מה שיעצור אותם. הממשלה לא מסוגלת לעמוד בלחצים הנדרשים? הגיע זמן שהעם היהודי פה יתעורר, ואם הדבר באמת מציק לו, אז שיראה יותר מעורבות ושלא יפקיר את הזירה לפלסטינאיים. לא רוצים לצאת מהאדישות??? אין בעיה, אז זה כנראה לא באמת כל כך מציק לכם כמו שאתם אומרים. כאשר זה באמת יתחיל להציק לכם, אז אנחנו נראה את זה ברחובות והאדמה תרעד כאן, ועד שזה יקרה, לא אפריע לכם לישון. חלומות פז!!! עם כל הכבוד להנהגה שלנו ולהנהגה שלהם, מי שיכריע המערכה ויקבע את פניה ואת כיוונה זה ההמונים משני הצדדים, וכרגע לא רק ההנהגה שלנו רופסת אלא גם העם עצמו אדיש ומנומנם בתקווה שההנהגה תעשה בשבילו את העבודה. אצלם לעומת זאת הציבור שלהם מגויס יחד עם ההנהגה בהמוניו, וזה מה שעושה את ההבדל.
בעקבות אירוע ההלוויה של שלושת המחבלים באם אלפחם הוציא יו"ר המחנה הציוני החדש, אבי גבאי הודעת גינוי, ואמר שצריך לעשות הכול כדי להפסיק את החרפה הזאת. לא יאומן, כי יסופר!!! ההגענו לימות המשיח??? היעלה על הדעת שמישהו מהשמאל יעז להגיד מילה רעה על הערבים פה??? הרי בד"כ הם ממלאים את פיהם מים ושותקים כמו דגים במקרה הטוב, ובמקרים היותר גרועים הם נותנים הצדקה להתנהגות שלהם ומחפשים את האשם בנו או איפה טעינו. כנראה הפעם הערבים ממש ממש הגזימו, אם הם הצליחו להרגיז את אבי גבאי (מעניין מה הם צריכים לעשות כדי להוציא מדעתה את זהבה גלאון???).
הרי אתם במחנה השמאל לא עיוורים למה שקורה במדינה שלנו, אז מדוע אתם שותקים?? הרי אתם מודעים היטב למגמה של ההנהגה הפוליטית והדתית של ערביי ישראל להחליש את הריבונות שלנו בכל מקום ולהביא בסופו של דבר להקמת מדינה דו-לאומית, שתפורר את החזון הציוני מבפנים, אז מדוע אתם שותקים ולא מצטרפים אלינו למלחמה הזאת???? לצערי הרב, אתם מרוכזים רק במטרה אחת בשנים האחרונות: הפלת נתניהו באמצעות הטענה שהוא מושחת. זה מה שמעסיק אתכם 365 ימים ביממה, ושאר הדברים שמתרחשים במדינה, זה פשוט עובר על ידכם ולא ממש נוגע בכם או לכם. במקום לתת לרשויות האכיפה והחוק לעשות את עבודתן ולהתמקד בדברים הרבה יותר חשובים למדינה ולאינטרס הלאומי, אתם מעדיפים את ההתעסקות הבלתי נגמרת בכך, התעסקות שגוזלת את מרבית האנרגיות שלכם.
המאבק על מה שקורה בהר הבית איננו מאבק דתי אלא מאבק לאומי על ריבונות. זהו מאבק על ריבונות לא רק בהר הבית אלא על כל שטח ושטח במדינת ישראל הריבונית (ולמי שלא מבין: זה לא קשור רק ליהודה ושומרון אלא גם כל מקום ומקום בתוככי הקו הירוק). האם באם אלפחם אנחנו באמת ריבוניים???? לפי מה שראינו בתמונות ההלוויה: ממש ממש לא!!! האם בערים ובכפרים הערבים אנחנו באמת ריבוניים?? האם בנגב שאין בו רוב יהודי אנחנו באמת ריבוניים?? האם בגליל, שבו היהודים הם מיעוט, המדינה היא באמת ריבונית??? ראו למשל כיצד המדינה מתנהלת מול ההתיישבות הבלתי חוקית הבדואית בנגב, ואז תבינו שמדובר על דפוס פעולה זהה, שלא קשור רק להר הבית. גם בנגב כמו בהר הבית ברגע שהמדינה מנסה לממש את ריבונותה, אז זה גורם לתסיסה ולהתלקחות אלימה, ואז המדינה מקבלת רגליים קרות, וישר מתקפלת. מה זה משדר לצד השני???? שאפשר להשיג דברים באמצעות אלימות!!!
בשנת 1986 כתלמיד בכיתה י"ב שלחו אותנו לבית הגפן לצפות במפגש בין אנשי דעת יהודים וערבים. אתם יודעים מה הטריד מאוד את הוגי הדעות הערבים?? הכוונה של המדינה לייהד את הגליל!!! אתם יודעים למה הם השוו את ההתיישבות היהודית בגליל??? לסרטן מתפשט!!! עולה על דעתכם, מדוע הם התנגדו בכזה להט להתיישבות יהודית בגליל?? התשובה היא מאוד פשוטה: על הארץ הזאת מתנהל מתחת לפני השטח מאבק בין שתי האוכלוסיות על ריבונות. כאשר אתה רוב, אז הריבונות שלך מתחזקת, ואילו כאשר אתה מיעוט, אז היא נחלשת ומתרופפת, ובמקומות שבה אתה לא נמצא, אז הריבונות שלך נעלמת לחלוטין.
מכאן אני מגיע לנקודה המדאיגה הבאה: חוץ מאיזור מישור החוף בשאר איזורי הארץ היהודים הם בני מיעוטים בארצם שלהם. מה זה אומר על הריבונות שלנו??. רופפת וחלשה ביותר!! למשל, כאשר הגיע יהודי לתקן את רכבו באחד המוסכים בגליל, אמר מנהל המוסך לעובדיו: הנה הגיע בן מיעוטים". רוצים דוגמא נוספת: ליוויתי את הבת שלי לטיול בית ספר. הייתה שם קבוצה של תלמידים ערבים שעברנו אותם. מה אמרה המורה לתלמידים שלה??? "מגיעים אלינו אורחים, התנהגו יפה!!!" הבנתם??? אנחנו אורחים או תיירים מזדמנים פה ואילו הם בעלי הבית!!! אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב??? לדאוג שיהיה רוב יהודי לא רק במדינה שלנו אלא בכל איזור איזור במדינה וזאת באמצעות פיזור אוכלוסין נרחב. זו חייבת להיות תוכנית לאומית רחבת היקף והיא חיונית ביותר, שכן מדובר במאבק על ריבונות בכל שטח ושטח, והיא בסופו של דבר תקבע את גורלנו כאן לשבט או לחסד.
ומה באשר לדו קיום בין יהודים לערבים במדינת ישראל?? אני קורא לזה בשם אחר לחלוטין: הספקת אש זמנית וממושכת, שהולכת להסתיים בקרוב. תזכרו דבר אחד: מראשית הציונות, לפני הקמת מדינת ישראל ובמלחמת העצמאות מי שנלחם פה נגדנו במלוא העוצמה הם ערבים מכאן. אלה הערבים שצאצאיהם יושבים כיום במדינת ישראל והם אלה שמתגעגעים לעבר הנוסטלגי של אבותיהם מ-1948 ולפני כן, כך שהדבר בהחלט יכול לחזור על עצמו, ואין לראות בדו קיום דבר נצחי שבהכרח יימשך כאן לנצח. הדו קיום בין יהודים לערבים החזיק מעמד עד שהכנסנו לפה "בחוכמתנו הרבה" את ערפאת עם חבורת המרצחים שלו, ומהרגע שהם נכנסו, הם לא הסתפקו רק בטרור רצחני אלא גם הסיתו את ערביי ישראל וזאת באמצעות גיבוש הזהות הפלסטינית, שנועדה להרחיק אותם ממדינת ישראל ולקרב אותם לערביי יהודה ושומרון ועזה. מה שהתחולל מתחת לפני השטח משנת 1993 התפרץ מעליו כעבור 7 שנים, כאשר ערביי ישראל הצטרפו בתמיכה אקטיבית באנתפאדה החמישית כנגדנו שפרצה בתקופת אהוד ברק ומצאה אותו מופתע לחלוטין ועם המכנסיים מופשלות. מגמה זו ממשיכה ומחריפה והיא זאת שתחסל סופית את הדו קיום פה, ותביא את שתי האוכלוסיות למצב של מלחמה על הבית, כפי שהיה ב-1948 (הפרדוקס הוא שדווקא השמאל שמטיף כל היום לדו קיום הוא זה שהביא במו ידיו לחיסולו הסופי באמצעות הסכמי אוסלו). כיום הגענו לשיא חדש וזאת לאור מה שראינו בהלוויה של המחבלים באם אלפחם, מעורבות גוברת של ערביי ישראל בטרור, והחממה הרעיונית המתרחבת והולכת , שנותנת להם גיבוי והגנה. זה לא ייגמר כאן, וזה צפוי להידרדר עוד יותר בעתיד.
דו קיום זו מסגרת נורמלית לחיים סבירים בין יהודים לערבים בחיי היום יום. מסגרת זו התקיימה משנת 1948 עד שנת 2000. זו המסגרת שהתקיימה מעל פני השטח, אבל גם כאשר המסגרת הזאת התקיימה, לא חדל מתחת לפני השטח המאבק העיקש בין שתי האוכלוסיות על ריבונות בכל איזור ואיזור מהמדינה. למשל, כאשר ערביי ישראל יצאו למאבק כנגד יהוד הגליל הם עשו זאת כחלק המאבק הכולל על הארץ הזאת ולהזכירכם הם עשו זאת דווקא כאשר הדו קיום היה בשיאו.
בניגוד לתפיסה הרווחת בחוגי השמאל מלחמת העצמאות שלנו טרם הסתיימה. זו מלחמה שלובשת צורה ופושטת צורה ויש בה גם תקופות של רגיעה (חלקן אפילו ארוכות וממושכות), אבל היא אף פעם לא באמת הפסיקה. את הדו קיום יש להכניס למסגרת הזאת ולהגדיר אותה כהפסקת אש מתמשכת ונוחה לשני הצדדים, ואין לגזור מכך שהאוכלוסיה הערבית ויתרה על השאיפה שלה להביא להתפוררותה של מדינת ישראל בשלבים מאוחרים יותר. המגמות שאנו רואים כיום בקרב חלק מערביי ישראל ובמיוחד בהנהגתם הפוליטת והדתית שלהם ממחישים עד כמה ההגדרה של הדו קיום כהפסקת אש ארוכה היא הנכונה. בימינו אלה הפסקת האש הזאת הולכת בקרוב להיגמר, ושתי האוכלוסיות עומדות בפני עימות קשה, שיש להיערך אליו כמו שצריך.
באותה צורה בדיוק אני רואה את השלום עם ירדן ומצרים וכן את היחסים הסבירים עם מדינות ערב המתונות. שלא יהיה לכם ספק אפילו לרגע אחד: גם הן לא ויתרו על שאיפתן להשמידנו, כאשר תהא מונחת לפניהם שעת כושר לכך, ולכן גם את היחסים עימן יש להגדיר כהפסקת אש (בתקווה שתהא כמה שיותר ארוכה). זהו המקסימום שהציונות יכולה להשיג בדור הנוכחי ביחסיה עם העולם הערבי "המתון" בטרם הוקם קיר הברזל שעליו כתב זאב ז'בוטינסקי, וכל מי שחושב שמדובר בשלום אמת חי לו באשליות מסוכנות, והוא הראשון שיופתע לרעה, כאשר הן תתפוצצנה לו בפרצוף. אני לא חי באשליות, אני יודע מה מעמדנו בשכונה האלימה הזאת, ועם מי יש לנו כאן עסק, ולכן שום דבר לא יפתיע אותי. כדאי לפחות להקשיב לדברים, ולא ישר לפסול אותם על הסף, כי העדר מרכיב ההפתעה יאפשר לפחות להיערך באופן נאות לכל תסריט ולכל תסריט ולא להירדם בשאננות עקב קונספציות שגויות כמו ביום כיפור ובהסכמי אוסלו. גם הדו קיום פה יצר פה קונספצייה שגויה ומעוותת באותו סגנון בדיוק (שהערבים החיים פה השלימו עם קיומה של מדינה יהודית כאן) מהן הקונספציות השגויות, שנפלנו בהן מאז מלחמת ששת הימים:
1) הקונספצייה השגוייה שהובילה אותנו להשאיר את האוכלוסיה הערבית של יהודה ושומרון במקומה לאחר המלחמה בתקווה שנוכל לנהל איתם יחסים סבירים.
2) הקונספצייה היהירה שלפני מלחמת יום כיפור בדבר כוחנו האדיר ופחדנותם של הערבים.
3) הקונספצייה היהירה של מלחמת לבנון הראשונה, שאנחנו יכולים לעשות סדר חדש בלבנון.
4) הקונספציה ההרסנית של הסכם אוסלו בדבר הסיכוי להגיע לשלום אמת עם הפלסטינים ועם העולם הערבי (מזרח תיכון חדש) והשפעתה הקטלנית על ערעור היחסים עם ערביי ישראל.
5) הקוסנפצייה השגויה של נסיגה חד צדדית, כפי שבאה לידי ביטוי בהתנתקות.
6) והקונספצייה העדכנית: הקונספצייה שהדו קיום פה בין יהודים לערבים הוא נצחי.
דרושה הנהגה יותר גמישה וריאליסטית ופחות מקובעת וכבולה לקונספציות או לאידיאולוגיות שלא מותאמות למציאות.
אם היו שואלים את דעתו של העם, אז רובו המכריע היה תומך ביד חזקה ובזרוע נטויה ביחס כלפי האויבים הפנימיים (ובמיוחד המנהיגים שלהם), שחותרים לפורר את המדינה מבפנים, להחליש את הריבונות שלה ולהפוך אותה לדו לאומית. יתר על כן אם היו שואלים את חברי הממשלה, אז גם הם היו תומכים בכך (לפחות לפי ההצהרות הפומביות שלהם). אז מהו הדבר שבעצם מונע מהדבר הראוי הזה לקרום עור וגידים?? הרי השמאל כבר מזמן לא בשלטון. הוא יכול אומנם לצעוק, לצרוח ולנבל את הפה, כמה שהוא רוצה, אבל הוא כאן מיעוט קטן, ואין לו שום השפעה על תהליך קבלת ההחלטות. אז מה בעצם הדבר, שכובל את ידה של הממשלה מלעשות את שהיא רוצה לעשותו ולממש בכך את רצונו של הרוב (שזו הדמוקרטיה במיטבה)??? הזירה המשפטית!!! הזירה הזאת מפגרת הרחק מאחור, בנויה על הקונספצייה השקרית של אוסלו כתהליך שלום ולא ערוכה ומסוגלת להתמודד עם התופעה המסוכנת הזאת בכלים המצויים כרגע ברשותה. לאור זאת הזירה המשפטית היא כרגע מקום המפלט האחרון של כל עוכרי ישראל הללו. בזירה הזאת הם מקבלים יחס של אזרחים שווי זכויות לכל דבר ועניין, וזה דבר מעוות לחלוטין!!! כל עוד מדובר על "עשבים שוטים בודדים" אז עוד ניתן לבלוע את הגלולה המרה הזאת ולהסתפק בחקיקה הקיימת, אך כאשר מדובר כבר על תופעה המונית, שהולכת ומתפשטת ומתרחבת כמו שריפה בשדה קוצים, כפי שראינו באם אלפחם, אז חייבים להבין שהמציאות כאן השתנתה, וכפועל מכך יש לשנות דיסקט במוח ולהפנים, שאין ברירה אלא לשנות את החקיקה הקיימת, שכן היא כבר לא נותנת מענה ראוי לתופעה החמורה והמסוכנת הזאת.
כדי לטפל בתופעה החמורה הזאת יש לשנות את החקיקה הקיימת ולהגדיר בצורה מפורטת וברורה, מיהו אויב פנימי וכיצד יש לטפל בו. אי אפשר להחיל את אותם חוקים וכללים המתייחסים לכל אזרח נאמן למדינה על אויב מבית. כאשר מתייחסים לאויבים מבית כאל אזרחים לכל דבר ועניין, אז אי אפשר לפעול מולם בנחישות, והידיים שלנו הופכות לכבולות ומוגבלות. כאשר החקיקה תגדיר מיהו אויב פנימי, אז גם יהיה ניתן לפעול מולו במלוא האפקטיביות. כל עוד המצב הנוכחי נשאר לעמוד על כנו, אז כל עוכרי ישראל למיניהם יזכו להגנה של החקיקה הקיימת וינצלו אותה לרעה על מנת להמשיך ולפעול באופן חופשי כנגד המדינה שהם אזרחים שלה. לעומת זאת כאשר האויב הפנימי יוגדר ככזה, אז הוא כבר לא יוכל להיות אזרח, והיחס אליו יהיה כמו היחס שמקבלים הפלסטינים ביהודה ושומרון וברצועת עזה. רק בדרך זו ניתן יהיה לעצור את פעילותם ההרסנית או לפעול מולם בצורה יעילה.
לסיכום: כדי לפתור בעיה מורכבת וקשה חייבים קודם כל לאתר היכן נמצא בדיוק המכשול, שמונע כל התקדמות. הזירה המשפטית היא המכשול במקרה דנן. אם הזירה המשפטית תערוך את השינוייים הנדרשים מתוקף המציאות המשתנה, אז יהיה ניתן לטפל באפקטיביות בתופעה החמורה. זהו המפתח הנדרש להזיז פה דברים ועל שרת המשפטים להיות ערוכה לעשות את העבודה החשובה והנדרשת לשם כך.
מכיוון שהחקיקה הקיימת לא מותאמת למציאות של מלחמת הטרור, שנגזרה עלינו להתמודד איתה מאז הסכמי אוסלו, הרי שמוטלת חובה לשנות אותה על מנת שתתאים למציאות של מלחמה ולא של תהליך שלום אשלייתי, והדבר הראשון שצריך לעשות זה להגדיר את האויבים הפנימיים שלנו. הבה נתקדם מהדברים המוסכמים והמקובלים לאלה שיותר במחלוקת:
1) התייחסות למחבלים כאזרחים לכל דבר ועניין בזירה המשפטית היא מעוותת לחלוטין. אין ספק שמחבלים, שבאים לרצוח אותנו הם אויבים פנימיים ולא אזרחים.
2) כל הסייענים הישירים והעקיפים של המחבלים הם אויבים פנימיים.
3) כל אלה שתומכים במחבלים ומהווים את החממה שמגינה עליהם הם אויבים פנימיים. דוגמא חיה לדברים ראינו במו עינינו בעת הלווית המחבלים באם אלפחם (אפילו אבי גבאי אמר שזאת חרפה, שצריך לטפל בה). כל האנשים שהשתתפו "בחגיגה הזאת" הם ללא ספק אויבים פנימיים וכן כל המעגל הרחב יותר שנותן להם רוח גבית כבשלט רחוק באמצעות התנועה האסלאמית או מנהיגים פוליטיים מהמגזר.
4) כל גורם שקורא בפומבי להשמדת מדינת ישראל או לא מקבל את זכות קיומה במישרין או באופן מרומז ומעורפל הוא אויב פנימי.
5) כל גורם שמסית למעשי אלימות וטרור או מפיץ דברי שטנה ובלע אנטישמיים ושקריים כנגד היהודים או כנגד המדינה הוא אויב פנימי.
5) כל גורם ששואף לבטל או לערער או לכרסם בזהותה היהודית של המדינה על מנת ליצור פה יצור כלאיים בלתי מוגדר ואנרכיסטי של מדינה דו לאומית דה-פקטו הוא אויב פנימי.
6) כל גורם שחותר בגלוי כנגד הריבונות של המדינה בבכל שטח משטחיה הוא אויב פנימי.
7) כל גורם שמזדהה ותומך באויבי המדינה החיצוניים, ששואפים להשמידה ומביע תמיכה בהם, קורא קריאות שמעודדות אותם לתקוף אותנו וכן מניף את דגליהם הוא אויב פנימי.
8) כל גורם מתסיס שמעודד התבדלות קולקטיבית לאומית של ערביי ישראל והתנתקות מהמדינה במקום דו קיום והשתלבות הוא אויב פנימי.
ומיהם הערבים שאינם אויבים פנימיים?? אלה שמעדיפים לחיות תחת גפנם ותחת תאנתם, לנהל את חייהם האישיים, הקהילתיים, התרבותיים והדתיים תוך קבלת המסגרת החוקתית של המדינה שבה הם גרים, כפי שנקבעה במגילת העצמאות, הם אינם אויבים פנימיים. זה לא דורש מהם להיות ציוניים, אבל זה כן דורש מהם לדעת לכבד את המקום, שבו הם נמצאים ולקבל את המסגרת שנקבעה כאן לקיום המדינה הזאת ולא לחרוג ממנה. מסגרת זו מחייבת אותם כמו כל מסגרת לימודים שקובעת כללים להתנהלות לסטודנטים שבוחרים בה. אם אתה רוצה שיכבדו אותך בחזרה, אז דע את המקום שבו אתה נמצא וכבד את כלליו.
לעומת זאת בני מיעוטים שמחליטים לא רק לקבל את הכללים ולשבת בשקט אלא לנסות להשתלב ולהיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים כאן ולתרום את חלקם, הרי שמוטלת חובה על המדינה להתייחס אליהם כאל בשר מבשרנו ולהסיר מהם כל מכשול של אפלייה או דיעה קדומה בפני השתלבותם המלאה במדינה. ואני מתייחס כאן לדרוזים, לצ'רקסים, לחלק מהבדואים וכן לחלק מערביי ישראל שמתנערים מהדרך המסוכנת שבחרו לפסוע בהם המנהיגים הפוליטיים ומנהיגי הדת של המגזר שלהם. מכבי תל אביב בכדור סל הגיעה להסדר שלפיו היא תשחק ביורו ליג גם אם לא תזכה באליפות של המדינה. איזה מזל שבבחירות לכנסת זה שונה, ושאין מישהו שקובע לנו מראש, שלא משנה מה תהיינה התוצאות של הבחירות, ומי ייבחר, אז תמיד מחנה השמאל ישלוט ויקבע את הדרך שבה הולכים??? או שאולי אתם לא מסכימים איתי, ואכן יש לשמאל בישראל למרות היותו מיעוט קטן דומיננטיות רבה והשפעה ניכרת על מה שקורה כאן במדינה וזאת באמצעות מוקדי כוח מחוץ לשלטון, שעוברים אצלו מדור לדור כירושה עוד מתקופת מפא"י והם כובלים בשלשלאות ברזל כל ממשלת ימין שרוצה ללכת בכיוון אחר. טוב..... מה אני מדבר שטויות. אני כנראה חי בסרט רע!!!
הפעם אני בוחר לצטט ממה שכתב עקיבא ביגמן בעיתון "ישראל היום" באשר לפרשת אליאור אזרייה, אך לפני כן אני חייב לציין, שהשופטים נסמכו בהכרעתם לא רק על ראיות אלא נתנו משקל רב ביותר גם לפרשנות שלהם באשר למה שחש אזרייה באותו רגע וזאת בהסתמך על הסרטון, שבו הם צפו. כך הם קבעו שאזרייה לא חש בסכנה ממשית לפני הירי, ושהוא היה רגוע ושליו בעת הביצוע של הירי (כמו במטווח, כך הם טענו). באותה מידה ניתן לפרשן את הסרטון אחרת לגמרי: אזרייה בתחילה לא חש בסכנה, אבל לאחר שהוא הבחין, שהמחבל זז, ולאחר שהוא שמע את קולות הרקע על סכנה ממטען, ולאחר שהוא גם שמע את הקולות שאומרים שאסור גם לגשת ולטפל בו בגלל אותו חשש ממטען, ולאחר שמפקדיו לא נתנו הוראות ברורות בזירה, ולאור העובדה שהמחבל לבש מעיל ביום חם, האם לא הגיוני להגיע למסקנה שלאט לאט התבשלה אצלו ההכרה או חלחל בו הספק הסביר שיש סכנה ממשית, ולכן הוא ירה? ומה באשר לטענה שהוא היה רגוע בעת הירי? הרי זה בדיוק מה שמצופה מחייל לעשות: לפעול בקור רוח וללא פאניקה. ומה באשר למה שהוא אמר לחברו שהוא רוצה שהמחבל ימות??? יש לתת לזה בכלל משקל??? גם אני רוצה שהמחבל הזה ימות, וכך גם כל ישראלי שפוי, אבל זה לא מה שרלוונטי בכלל. מה שרלוונטי זה האם אזרייה חש בסכנה או לא!!! ומה באשר לשאלה מדוע הוא לא הזהיר את חבריו והתריע בפני מפקדיו?? אז אולי הוא טעה בשיקול דעת, אבל זה בכלל רלוונטי לשאלה האם הוא חש באמת בסכנה או לא?? האם מצפייה בסרטון הזה אפשר לדעת מה עבר לו בכלל בתוך הראש?? אולי הוא לא חש בסכנה ע"פ הפרשנות של השופטים, ואולי הוא כן ע"פ התסריט שלי. אז מה עושה שופט הוגן ואובייקטיבי במקרה כזה? בודק גם את התסריט האחר, ואם הוא לא יכול לשלול אותו באופן חד משמעי, אז צריך להתעורר אצל השופט ההוגן ספק סביר, שמוביל לזיכוי. שיהיה לכם ברור: גם התסריט שאותו כתבתי כאן איננו וודאי, אבל כך גם התסריט שבנו השופטים על סמך הסרטון. אני לא יכול לשלול את נכונות התסריט שלהם, אבל גם הם לא יכולים לשלול את התסריט שלי, כי אף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה עבר בראש של אזרייה באותו רגע נתון. השופטים לא היו הוגנים במשפט הזה מלכתחילה, כי הם בנו לעצמם את סוף הסיפור כבר בהתחלה ע"פ רוח שר הבטחון לשעבר, והם התבססו לא רק על ראיות אלא בעיקר על תחושות בטן באשר למה שחש אזרייה באותו רגע (ואני מצטער מאוד: ככה לא בונים חומה!!!). יתר על כן בשטח יש דווקא עובדות שמחזקות דווקא את התסריט שלי: לא טיפלו במחבל עקב חשש ממטען, הוא לבש מעיל ארוך ביום חם, הוא זז, היו תקדימים של מחבלים ששכבו "מנוטרלים" ולפתע קמו ותקפו (כולל המקרה האחרון בהר הבית), אנשים מסביב הזהירו ממטען, והמפקדים בשטח הותירו את השטח במצב של חוסר בהירות. ונקודה אחרונה לפני שאני עובר לציטוט: זו מלחמה כנגד טרור רצחני, וגם אם יש טעויות בשיקול דעת בזמן המלחמה, לא מעמידים עליהם לדין. אין לשפוט מקרה זה ע"פ אותם כללים וסטנדרטים של ארוע פלילי מחיי היום יום. חייבים לתת גיבוי לחיילים, גם אם הם טעו בשיקול דעת, שכן אחרת אנו פשוט מסרסים אותם לדעת במלחמות הבאות או באירועי הטרור הבאים, וזה בהחלט מתקשר גם לנקודה הקודמת שהעליתי: הזירה המשפטית כיום לא מותאמת למציאות של ימינו, ולכן נוצר כל העיוות הזה מלכתחילה!!!!! ועתה נעבור לציטוט:
"הכרעת הדין, שדחתה את ערעורו של הלוחם אלאור אזרייה, חשפה שוב את עומקו של תהליך המשפטיזצייה, העובר על צה"ל. ההכרעה שזורה בהערות השופטים, שצפו בסרטוני "בצלם" כמבקרי קולנוע ושפטו את התנהגותו של לוחם בזירת פיגוע כאילו דובר בניתוח זירת פשע פלילית. "החייל הפגין קור רוח", "הוא לא התנהל כמי שחש סכנה", נראה "אדיש" ו"מכונס" ועוד תיאורים שונים המסבירים מדוע אזרייה אשם, ומדוע גרסתו "לא אמינה". הניתוח הקר של התנהגות החייל, במנותק מההקשרים ומהאמוציות המאפיינים זירה מבצעית, הם עדות למשפטיזצייה האמורה. השאלות,שאמורות להטריד את השופטים הן אובייקטיביות במהותן: האם נשקף איום לאנשים בזירה? האם הלוחמים פעלו בהתאם לאיום? מי שעוקב אחרי המשפט וקורא את הפרוטוקולים שלו, יודע שהתשובה לשאלה היא חד משמעית: כן. בזירה נשמעו קריאות להיזהר, כי "יש עליו מטען"; מפקד המחלקה שניהל את האירוע עד להגעתם של המ"פ ואזרייה, פעל על פי חשש זה והציב לוחם שיאבטח את המחבל ויכוון אליו את נשקו; והגופה מעולם לא "זוכתה" ממטען על ידי חבלן. כל אלו היו אמורים להצדיק וידוא הריגה של המחבל, שעל פי כל המידע שהיה בפני אזריה עדיין היווה איום. תוסיפו לזה את העובדה שהזירה לא נוהלה ראוי, שמפקד הפלוגה רס"ן תום נעמן לא תפקד כהלכה ולא דאג לתדרך את הכוחות ולנהל את האירוע, והרי לכם הסבר למעשיו של אזרייה. למרות שהגיע למקום אחרי 11 דקות מתחילת האירוע, הוא פעל בוואקום פיקודי ועל פי הבנתו סיכל איום על חבריו. זה, לכל הפחות, אמור לספק "ספק סביר", שדי בו לזכות את אזרייה. במקום להתמקד בזאת, בחרו השופטים להתמקד במוטיבצייה של הלוחם, תוך שהם מנתקים את הדיון מההקשר המבצעי שלו, ודנים באמירות "ערכיות" ותיאורטיות. וכאן אנו מגיעים לכישלון העמוק ביותר של הצבא: כניעה לנרטיב של "בצלם" וארגוני הקרן החדשה לישראל. תחת האישום המתמיד בפשעי מלחמה, צה"ל נכנע, המפקדים נמנעו מלקבל אחריות על חייליהם, חיללו את קדושת התחקיר המבצעי והפקירו את הלוחמים לחסדי מצ"ח והמשפטנים. הרעות והאחריות נזרקו לפח, תחי "העליונות המוסרית החדשה".
קו ישיר וברור עובר בין פרשת אזרייה לבין האלוף בצה"ל, שעמד ביום השואה בשנה שעברה ואמר לכל העולם וללא כל בושה שתהליכים בחברה הישראלית מזכירים לו את מה שקרה בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשהוא מתכוון לפאשיזם ולנאציזם. צה"ל אומנם יקר ללב של כולנו, אבל אין מנוס מלומר שהשתלטה עליו רוח של הטפת מוסר צדקנית ורוח של הקלאה עצמית, וזו בדיוק הרוח שניהלה את משפטו של אזריה מתחילתו ועד סופו, והיא הקרינה את רוח המפקדים על כל המעורבים בפרשה. תזכרו דבר אחד: צה"ל איננו ארגון דמוקרטי. עיקר מהותו בנוי על הירארכייה פיקודית ועל ציות. בצה"ל לא מתווכחים עם המפקדים או חולקים על דעתם אלא מצייתים לפקודות, ולכן כאשר אלוף בצה"ל מרשה לעצמו להשוות אותנו למה שקרה בשנות השלושים האפילות של המאה הקודמת, אז הוא לא אומר את הדברים על דעת עצמו בלבד אלא בידיעה ובאישור גם של כל אלה שנמצאים מעליו בהירארכיה הפיקודית. מדוע לא שמענו קצינים אחרים, שמבטאים בפומבי דיעה אחרת מזו של אותו אלוף?? לבטח יש קצינים כאלה, אז מדוע הם לא מרשים לעצמם להתבטא??? זה לא קורה, כי צה"ל איננו ארגון דמוקרטי, שיש בו מקום להבעת דיעות חופשית כמו באזרחות, ולכן כאשר אלוף בצה"ל אומר את הדברים הללו, אז הם מקובלים ומוסכמים על כל אלה שמעליו בהירארכיה, ואת הרוח הזאת הוא משרה באמצעות שרשרת הפיקוד העניפה על צה"ל כולו!!!! זו בדיוק אותה רוח של הטפת מוסר צדקנית, שניהלה גם את המשפט של אזרייה, שהיה בו הכול חוץ מדבר קטן מאוד ושולי (בציניות): צדק. זה התחיל עם שר הביטחון לשעבר שעוד לפני שהמשפט בכלל בא לעולם, הוא כבר הרשיע אותו וקבע שהוא אשם (להיכן נעלמה זכות החפות?? לא קיימת בצבא???). כששר ביטחון אומר דברים חמורים כאלה בארגון הירארכי, שרגיל לציית לפקודות, כמו צה"ל, אז אל תתפלאו, שזו תהיה גם התוצאה הסופית של ההליך. למחול השדים המטורף הזה הצטרפה גם התקשורת של אליטת הפנקס האדום. התקשורת התמקדה אך ורק בסרטון עצמו ובמתן פרשנות סובייקטיבית ומעוותת להתנהלות אזרייה ולתחושותיו ולאמירותיו והתעלמה לחלוטין מאווירת הפחד והחשש שהיו בפועל בזירה עצמה. התקשורת גם התעלמה במופגן מההקשר הרחב יותר, כלומר, שהיו תקדימים של מחבלים "מנוטרלים" שקמו ופגעו בעוד אנשים, וכן התעלמה מהעובדה שמדובר במלחמה כנגד אויבים, ששמו להם למטרה לפגוע בנו. הדברים הללו השפיעו וזיהמו את ההליך המשפטי, שכן הם חדרו באופן תת מודע גם לראשם של השופטים, אשר הפלא ופלא ניהלו את המשפט ע"פ אותו קו מחשבה שנבנה עבורם ע"י התקשורת תוך התעלמות ממה שהתקשורת כלל לא התייחסה אליו. מצד שני קמה מחאה חריפה מאוד בציבור כנגד כל המשפט הזה, אבל היה קל לתאר אותם כאנשים מתלהמים שלא מבינים שום דבר מהחיים שלהם (גם אני מתלהם???). כך יצא שמה שקבע שר הבטחון לשעבר לפני ההליך המשפטי, נקבע כתוצאה מוגמרת בסופו. ומה באשר להכרעה בערעור??? אני חושב שהערעור נוהל ע"פ אותו הקו שנוהל במשפט עצמו, כך שהתוצאות לא אמורות להפתיע אותנו. מעבר לכך אני חושב שלהכרעה בערעור נכנסו גם שיקולים לא ענייניים בכלל. אם השופטים היו מעזים להפוך את התוצאה, אז זה היה גורם לרעידת אדמה קשה ולזעזוע עצום בצבא ומחוצה לו, וכאן השיקול של יציבות המערכת גבר על הצורך להוציא את הצדק לאור. אתם חושבים שדבר כזה לא יכול לקרות במדינת ישראל? (שהמערכת מגינה על עצמה ומקריבה את הפרט על הדרך???). אם זה קרה והתרחש בפועל בפרשת ילדי תימן, אז זה יכול לקרות בכל מערכת, ובמיוחד במערכות הירארכיות שבנויות על ציות, ושלא אוהבות בלשון המעטה/ משתיקות אנשים, שמביעים דיעות מנוגדות לאלה שנוגדות את רוח המפקד.
לסיכום: רוח המוסר הצדקנית, שהשתלטה על הצבא, רוח שר הביטחון לשעבר, שקבע מראש שהחייל סרח ורוח התקשורת של אליטת הפנקס האדום שהתעלמה מעובדות אובייקטיביות חשובות בזירה הם אלה שגזרו מראש את דינו של החייל הזה והפכו את כל המשחק הזה "למכור מראש".
מי שראה אתמול את שתי הכתבות בערוץ 2 על הגננת מרמת השרון, שהעלילו עליה שהיא התעללה בילדים והרסו את חייה לחלוטין, גם לאחר שהיא זוכתה , ועל פרשת ילדי תימן, לא יכול לשאול את עצמו את מה ששאל איוב את אלוהיו: "עד מתי רשעים יעלוזו?" "ומדוע צדיק ורע לו ורשע טוב לו?". שתי הכתבות הללו שכנעו אותי בדבר אחד: הרשעים המסוכנים ביותר הם העשירים והחכמים (רמת השרון היא איזור אלטיסטי ועשיר) או החזקים (הנהגת המפא"י ואליטת הפנקס האדום). מדוע??? כי ברוב המקרים הם עושים נזקים קטסטרופליים לזולתם, אבל הם כשלעצמם ממשיכים בשגרת חייהם, כאילו לא לא קרה דבר. איפה המצפון של אותם אנשים?? יש להם בכלל לב???? איך הם לא משלמים מחיר כבד על הנזקים שהם גרמו??? כולנו אשמים שזו התוצאה העגומה!!!! כל מי שהוא בעל לב ומצפון לעולם לא יוכל להשלים עם זה!!!!! בסיפור של ערביי ישראל יש משהו מורכב, מבלבל ומתעתע. לפני מלחמת העצמאות אחד מנציגי הישוב הלך למפגש עם אחד הנכבדים הערבים כדי לנסות להגיע להסדר ובכך למנוע את המלחמה ואת שפיכות הדמים (6000 איש אחוז מכלל הישוב נהרגו במלחמת העצמאות). המכובד הערבי קיבל אותו כיד המלך בזרועות פתוחות ובכבוד גדול. לכל מי שהיה מתבונן על הסצנה מבחוץ, זה היה נראה לו כמו יחסים חבריים ואינטימיים, אבל זה לא הפריע לאותו מכובד ערבי לומר, שהערבים לא יסכימו אף פעם לפשרה איתנו, היהודים. הבלבול, שנוצר, הוא עקב הסתירה המובהקת בין היחסים האינטימיים והאישיים בין אנשים פרטיים לבין העמדות בסוגיות הלאומיות, שעומדות על הפרק. בתקופת אוסלו, למשל, התקשורת התמקדה ביחסים האישיים בין המנהיגים, ופירשה כל תנועה או על מחוות גוף, כאילו היא זו שתקבע פה את גורל הסכסוך. לאחר רצח רבין ז"ל הושמעה גם הטענה, שאם הוא לא היה נרצח, אז הכול היה נראה אחרת, כלומר, שהכול פה קם ונופל על יחסים בין בני אדם פרטיים. איייבי נתן ואנשי שמאל שנפגשו עם ערפאת לפני אוסלו וגם אחריו הוקסמו מהיחס החם שהם קיבלו ממנו, וכתוצאה מכך הם הפכו לאופטימיים חסרי תקנה באשר לסיכויי השלום. זה בדיוק מה שמבלבל ומתעתע אנשים במחנה השמאל. הם נוטים לערבב בין האישי לבין הלאומי. לא ייתכן שאי אפשר להגיע איתם להסדר ולהבנה, כך הם אומרים לנו, הרי הם אנשים כ"כ נחמדים, שנותנים לנו יחס כ"כ חם ומכבד. אני מניח שכל ישראלי ממוצע נתקל בפרדוקס הזה. אכן במציאות החיים היום יומית שלנו אנו בד"כ לא נתקלים בערבים שטופי שנאה תהומית כלפינו, המביטים עלינו במשטמה בוטה וגלויה. ההיפך המוחלט הוא נכון: ברוב הפעמים אנו נתקלים (כולל עבדכם הנאמן) דווקא באנשים חמים, נחמדים ומאירי פנים, שנותנים כבוד ונכונים תמיד לעזור ולסייע. המציאות היום יומית של חיינו לא מאפשרת לנו להאמין או להעלות על דעתנו, שיש בהם שנאה כלשהי כלפינו. זה לא ייתכן שהם שונאים אותנו, כך הם אומרים, הרי אנו נתקלים בהם בשטח יום יום, ויש לנו קשרים טובים ואפילו חבריים איתם. כיצד בכלל ניתן להקשיב לאלה שאומרים שיש בהם שנאה כלפינו?? הרי המציאות של החיים לא משקרת!!! מי שאומר כך הוא סתם גזען קיצוני או שונא ערבים.
הכול טוב ויפה, אבל אז אנחנו רואים שלמטבע יש גם צד שני. אנו רואים, כיצד הם התנהגו באם אלפחם בעת הלווית המחבלים, אנו רואים את המעורבות הגדלה והולכת שלהם בטרור, אנו רואים את החממה החברתית בתוכם, שתומכת במעשי טרור, אנו רואים כיצד מתנהגים חברי הכנסת שלהם, שאותם הם בחרו להיות הנציגים שלהם בכנסת, אנו רואים, כיצד הם מתנהגים בזמן מלחמה ומבצעים צבאיים (מפגינים לטובת האויבים), אנו רואים כיצד הם מתאבלים על עצם קיום המדינה שבה הם חייים, ואנו רואים כיצד הם נהגו בימים הקשים ורוווי הטרור של האנפתפאדה החמושה בשנת 2000 (אם זה לא לתקוע סכין בגב או לזרות מלח על הפצעים דווקא בתקופות קשות , אז אני כנראה לא יודע כלום מהחיים שלי). ולאחר שאנו רואים את כל הדברים הללו, ומופתעים לרעה, אז אנו שואלים את עצמנו: מה קורה פה?? כיצד ניתן להסביר זאת??
התשובה הסבירה לשתי השאלות האלה היא: היחסים בין יהודים לערבים כאן מתנהלים בשני מימדים נפרדים לחלוטין. יש את המימד של הדו קיום בחיי היום יום השגרתיים. זהו מימד שעומד לו מעל פני השטח. ברם מתחת לפני השטח מבעבעת באופן נסתר שנאה דתית ולאומנית אדירה, שאצורה בתוכם, והיא מתפרצת מעל פני השטח בעת משבר או מצוקה. הארוע שהתרחש באם אלפחם הוא תוצר ישיר של לבה, שנאגרת במשך תקופה ארוכה בתוככי האדמה, ולפתע היא מתפרצת. ומהו הדבר שמזין את הלבה הזאת, שזורמת מתחת לרגליים שלנו, ואנו בכלל לא מודעים לקיומה בימי שגרה ושקט?? התהליך המסוכן, שהחלו ערביי ישראל לעבור אותו מאז הסכמי אוסלו של פלסטיניזצייה תוך התנתקות הדרגתית מהמדינה והתחברות לאחיהם ביהודה ושומרון ועזה: זה הדבר שמזין את הלבה שזורמת ללא מפריע מתחת לרגליים שלנו (זה דומה מאוד למנהרות של החמאס- עד שהם לא יוצאים משם, אתה לא מבחין בהם). וכשאלת אחשוורוש לאסתר המלכה: מי המנוול שגרם לתהליך הזה לקרום עור וגידים??? הרשות הפלסטינית בסיוע מנהיגים פוליטיים ודתיים של המגזר. מאז שנכנסה הרשות הזאת לשטחי יהודה ושומרון היא לטשה את עיניה החמדניות גם לערביי 1948, והחלה להסית אותם כנגד המדינה וזאת כדי לעודד אותם להתנתק ממנה ולהיות גורם עוין לה מבפנים.
כרגע היחסים בין יהודים לערבים בישראל עדיין מתנהלים בשני המימדים המקבילים, שכן רוב הלבה של השנאה נמצאת עדיין מתחת לפני השטח. ברם ברגע שהיא תפרוץ במלואה מעל פני השטח, אז היא תשרוף את הדו קיום פה לחלוטין ותשתלט גם על מה שקורה מעל פני השטח. האם אפשר לעצור את הלבה הזאת?? מכיוון שמדובר בתהליך ממושך, שהחל לפני 24 שנה, אז יהיה קשה מאוד כבר לעצור אותו, אלא אם הציבור היהודי כולו יתגייס כדי לשכנע את הערבים, שמדובר בדבר מסוכן, שעתיד להמיט חורבן על כולם. לפני מלחמת העצמאות נעשו ניסיונות כאלה, שנכשלו באופן מוחלט, כך שניסיון העבר לא מאפשר לנו להיות אופטימיים. את הניסיונות לעצור את הסחף הזה היה צריך לעשות עם פרוץ מהומות אוקטובר 2000 או לפני כן. לנסות לעשות זאת כיום זה נראה לי מעט מידי ומאוחר מידי. ובכל זאת שווה עדיין לנסות!!!!
בין יהודים לערבים במדינת ישראל יש הבדל גדול מאוד ברמת ההיכרות של צד אחד את משנהו. בשעה שהערבים חיים בתוכנו בשגרה ובחיי היום יום , היהודים כמעט שלא נכנסים אליהם. ולמה זה גורם?? בשעה שהערבים יודעים היטב מה קורה במגזר היהודי, לנו אין באמת שמץ של מושג מה באמת מתרחש אצלם בחיי היום יום. הערבים מודעים היטב לויכוח הסוער בין הימין לשמאל הציוניים וכן לכל הלכי הרוח החיוביים והשליליים בחברה הישראלית. אני מניח שגם את האתר הזה קוראים בשקיקה גם הרבה ערבים (ברוכים הבאים!!). מדוע?? כי הם מאוד סקרניים לאסוף מידע על כל מה שמתרחש אצלנו מגדול ועד קטן, ואילו אנו עסוקים בחיי היום יום האישיים ובבילויים שלנו, ובאמת שלא מעניין אותנו מה שקורה מעבר לד' אמותינו באופן כללי ובאיזורי המגזר הערבי במיוחד. מתי לאחרונה נכנסתם לעיר ערבית או לכפר ערבי?? ואם כבר נכנסתם לשם, אז זה רק כדי לקנות בזול או לתקן רכב במוסך או לאכול במסעדה. נכון??? מה באמת קורה בתוכם??? כיצד הם מרגישים?? כיצד הם מדברים בינם לבין עצמכם, זה בכלל לא מעניין אתכם. נכון???? תודו!! כמובן, שברגע שאתם נמצאים שם, אז מקבלים אתכם יפה ומארחים אתכם בצורה מכובדת (הלוואי שאנחנו כיהודים נלמד להתייחס כך אחד אל השני במקום לאכול אחד את השני), ואז אתם יוצאים משם מלאי רושם והתפעלות עד כמה הם נחמדים וחברים שלכם, נכון???? ומכאן אתם מסיקים שיש סיכוי ותקווה להסדר שלום ולדו קיום. נכון??? ומכאן הדרך למזרח תיכון חדש כבר מאוד קצרה. נכון??? טוב.... העניין הוא שההיכרות השטחית שלכם עם האוכלוסיה המקומית איננה מעידה באמת על כל מה שמתרחש שם בשגרת החיים היום יומית. הרי היהודים לא באמת נמצאים שם יום יום שעה שעה, וגם לא גרים שם, כך שאין להם שמץ של מושג ירוק, כיצד הם מדברים בינם לבין עצמם, לאחר שהאורחים עזבו. גם אני בדיוק כמוכם לא יודע מה בדיוק קורה שם. אז כיצד אני מעז בכלל לכתוב על הנושא?? כי אני מבחין בהתפרצויות הלבה של השנאה מקרבם, ואז אני מחויב לשאול את עצמי את השאלה המתבקשת: מהיכן זה נובע?? התפרצויות הלבה הללו מעידות קודם כל על עצם קיומה מתחת לפני השטח זמן רב מאוד. אנו לא מבחינים במה שבאמת מתרחש מתחת לפני השטח במגזר הערבי, כי אנו לא נמצאים שם ביום יום. המדינה לא באמת נמצאת שם, כי היא מפחדת לעשות שם פרובוקציות, שיתסיסו את האווירה, ויהודים ממעטים להיכנס לשם בגלל המצב, והיהודים הספורים שכן נכנסים לשם, עושים זאת לצרכים ספציפיים ואישיים ולא בצורה שמאפשרת באמת לדעת מה מתרחש שם באמת.
אז כיצד אנו היהודים מגבשים את דעתנו על האוכלוסיה הערבית?? בהסתמך על העובדות?? בהסתמך על המציאות?? לא ולא!!! אנו לא יכולים לגבש דיעה בדרך זאת, כי אנו לא מכירים את העובדות והמציאות בשטח. אז כיצד?? על סמך התרשמות אישית מערבים, שאיתם אנו באים במגע יום יומי במקומות, שבהם אנו גרים, או מכניסות בודדות ושטחיות מאוד לאזורים של המגזר. הבעיה היא שהתרשמות אישית, שלא נשענת על עובדות, יכולה לעוות את המציאות לחלוטין. אנו לא יודעים באמת אלו תהליכים פנימיים עמוקים עוברים בתוך המגזר הערבי, כי אנחנו פשוט לא נמצאים שם כדי ללמוד זאת. עדות לתהליכים הללו מתגלה רק כאשר הדברים מתפרצים במפתיע מעל פני השטח. כאחד שלא נוהג להיכנס לשטחי המגזר הערבי, אני יכול לומר בוודאות, שיש המון דברים שאני לא יודע ולא מודע להם, באשר למה שקורה שם, אבל גם המעט שאני כן יודע, זה מספיק בהחלט כדי להבהיר לי עד כמה המצב הוא חמור ונפיץ.
לסיכום: בהעדר אפשרות לגבש עמדה ברורה על בסיס עובדות אנו נוטים לגבש אותה על סמך חוויה אישית מעצבת. אנו צריכים לקחת בחשבון שלעיתים הדבר עלול ליצור עיוותים גדולים בראיית התמונה הכוללת. אנו עדים לעיוותים הללו, רק כאשר אנו נחשפים לעובדות, שעומדות בסתירה מוחלטת לחוויות האישיות שלנו. לתשומת ליבכם: זה נכון לא רק לגבי יחסי יהודים ערבים במדינת ישראל אלא גם לגבי כל דבר ודבר מהחיים שלנו. מה הדבר שחייבת לעשות ממשלת ישראל בשל המצב המידרדר ביחסי יהודים וערבים?? לשבת עם מנהיגי הציבור הערבי, לשמוע את דבריהם, אך במקביל לתבוע מהם בתקיפות לשנות כיוון בדחיפות, לפני שהמצב ייצא מכלל משליטה. מנהיגי הציבור הערבי יצטרכו להבהיר במסמך כתוב את עמדתם הברורה בדבר מגילת העצמאות ובדבר היותה של המדינה יהודית ודמוקרטית. מספיק עם ערפול, צביעות, משחקים של בת יענה והתפתלויות. אנו רוצים לדעת אחת ולתמיד את עמדותיהם באשר לסוגיות הליבה הנוגעות לקיומה וליסודותיה של המדינה, שבה הם אזרחים. אי אפשר לאחוז בחבל משני קצוותיו ולהינות מכל העולמות עד אין קץ. כולנו נדרשים בחיים לקבל הכרעה ולבחור את דרכנו, ומי שאיננו אמיץ דיו בשביל לקבל החלטות, או שבסוף יישאר בלי כלום או שייאבד שליטה, וייתן לאחרים לקבוע עבורו את עתידו. בעבר בחרתם בדרכו של המופתי חאג' אמין אלחוסיני, והתוצאות של הדברים ידועות לכם, ואין צורך להכביר על כך מילים מיותרות. גם הפעם אתם נדרשים להכרעה דומה. אנו מקווים שבחירתכם הפעם תהא שונה.
על סטיגמות דעות קדומות ו...... משקפיים. מה הקשר??? בירה נשר!!! הנה דוגמא לכך, שכל דבר שמתרחש מסביבנו ברמה היום יומית ניתן באמצעותו להגיע לתובנות מחקריות מרחיקות לכת באשר לחברה עצמה. כיצד החברה שופטת אנשים?? ע"פ מראה חיצוני?? ע"פ אופי ואישיות??? האם אנו כפרטים נמדדים ונשפטים בעיני החברה כמו אריזה חיצונית בסופר או שמא אנו בעיניה קצת מעבר לזה. וכיצד לכל השדים והרוחות קשורים לכך המשקפיים??? אנא הסבר נמק והדגם!!!
את ההיסטוריה הארוכה שלי עם המשקפיים אפשר להגדיר "כשונאים סיפור אהבה". מצד אחד הם מאפשרים לך נוחות גדולה יותר של ראייה למרחק וקריאה, אך מצד שני הם יושבים לך על הפנים, מכבידים לך על המוח, ומסתבר, שהם יוצרים לך חזות חיצונית שונה לחלוטין בעיני כל מי שמסביבך. כאשר הייתי בגן, אמא שלי קנתה לי משקפיים. לקחתי אותם לגן, חפרתי בור עמוק בארגז המשחקים וטמנתי אותם שם. מאז ועד האוניברסיטה אני והמשקפיים לא נפגשנו עוד פעם. בסופו של דבר הסתדרתי היטב גם בלעדיהם!!! השינוי החל באוניברסיטה, כאשר חשתי שיותר ויותר קשה לי לקרוא, ומכיוון שלא הבנתי שום דבר מהחיים שלי בנושא המשקפיים, לקחתי את אמא שלי והלכנו לקנות משקפיים (במבחן התוצאה לא אופנתיות במיוחד, אבל בינינו, מה זה באמת משנה בעולם ששופט אנשים אך ורק ע"פ אופי?). שמתי את המשקפיים, והנה פתאום אני לא רק קורא יותר בקלות אלא רואה יותר טוב מה קורה מרחוק (ממש עולם חדש נפתח בפניי). פתאום לא צריך להתאמץ להבין מה רשום על הלוח ולא חייבים לשבת דווקא בשורות הראשונות, כי הכול מונח לך מול העיניים ומוגש לך על מגש של כסף. מכיוון שהכול כ"כ טוב ויפה, אז החלטתי לשים אותם עליי באופן קבוע. ואז.... אתה לפתע שם לב, שהיחס כלפיך משתנה לרעה. מסתכלים עליך במבטים שונים, ממה שהסתכלו עליך, כאשר לא היו לך משקפיים. אבל כפי שאתם בוודאי מכירים אותי, אני עקשן ולא ממש וותרן, כי מה שחשוב לי זה האישיות הפנימית שלי ולא המראה החיצוני, וכן חשוב לי לקרוא ולראות יותר בקלות ויותר טוב, ולכן זה לא הזיז לי במיוחד. ואז מתחילות התלחשויות מאחורי האוזן, צחוקים מזלזלים, ומתחילים להדביק לך סטיגמות שליליות, שמנותקות לחלוטין מהמציאות העובדתית. טוב..... אז מה צריך בכלל לשים קצוץ על אנשים זרים שלא מכירים אותך, לא יודעים מי אתה ונשענים על שיפוט חיצוני בלבד?? אנשים, שהכירו אותך כל חייך לבטח לא ישנו את גישתם כלפיך רק בגלל משקפיים נכון?? אז גם בקטע הזה הייתה לי הפתעה שלילית במיוחד.
כאשר היינו בבית הספר, הייתה לנו חבורה מגובשת, שאהבה לשחק כדורגל (בהפסקות, אחרי הלימודים ובחופשים). המסורת הזו נמשכה גם אחרי שסיימנו את התיכון, וגם בתקופת הצבא היינו נפגשים ומשחקים כדורגל. יום אחד הזמינו אותי החברה לשחק כדורגל בתקופה שלמדתי תואר ראשון באוניברסיטה, וזה היה זמן קצר לאחר שרכשתי את המשקפיים הראשונים שלי מאז תקופת הגן. החברה הם לא אמרו דבר, אבל מאז הם כבר לא הזמינו אותי יותר לשחק איתם כדורגל. כל שנות ההיכרות והחברות נמחקו, כאילו לא באו לעולם אף פעם, ושמו עליי איקס נצחי. אתם מבינים מה הייתי בשבילם??? בסך הכול הייתי אריזה חיצונית, וברגע שהיא קצת השתנתה, אז זה כבר לא מתאים להם. ואני לתומי חשבתי שהם חברים שלי בגלל האישיות שלי בלי קשר בכלל לחזות החיצונית. כמה שטעיתי!!! ואלה לא חברה פרימיטיביים או גזענים. אלה אנשים אינטיליגנטים ונאורים. הכול נמחק בגלל משקפיים, לא יאומן כי יסופר!!! האם המשקפיים משנים עד כדי כך את החזות החיצונית של האדם והופכים אותו למשהו אחר לחלוטין??? ייתכן שהם יוצרים חזות יותר רצינית שמקרינה ריחוק, אבל עד כדי כך הם משפיעים לרעה ויוצרים לך תדמית, שאתה כבר לא אותו בן אדם בפנימיות שלך?? זה פשוט מזעזע לדעת שבן אדם נשפט כמו חפץ על בסיס החזות החיצונית שלו בלבד, והוא נשפט כך לא ע"י אנשים זרים אלא גם ע"י אנשים שמכירים אותו שנים, והוא נשפט כך לא רק ע"י אנשים שהגזענות היא חלק מהוויתם הפנימית אלא גם ע"י אנשים, שמגדירים את עצמם כנאורים. זה מזעזע אותי לדעת, שבנקודת מבט מעין זאת מסתכלים על אנשים.
אז מהן התובנות שלי מהסיפור הקפקאי הזה?
1) רוצה לראות טוב ולקרוא ללא קושי?? הרכב משקפיים!!! רוצה שלא יתייחסו אליך כמו מצורע, יחרימו אותך וינדו אותך?? הורד אותם!!! אז אומנם תתאמץ יותר לראות ולקרוא, אבל לפחות לא ידביקו לך סטיגמות שקריות ושליליות.
2) המשקפיים משנים את החזות החיצונית של האדם, ולכן גורמים לאנשים להתייחס אליך ולהסתכל עליך בצורה אחרת לחלוטין (ואני התמים חשבתי שזו לא דרך ההסתכלות של האנושות על הפרטים בתוכה).
3) החברה (כולל הנאורים בתוכה) היא בד"כ שטחית, רדודה, מחפיצה אנשים ושופטת אותם על בסיס חזות חיצונית בלבד. אין באמת זמן לאף אחד להכיר בני אדם לעומק, ולכן מי שלא נראה לה מבחינת חזות חיצונית אז פשוט פוסלים אותו על הסף ,שמים עליו איקס נצחי, וזה סוף הסיפור מבחינתו.
ומהן המסקנות האישיות שלי מהתובנות הללו?? אני בן אדם עקשן ולא וותרן, באשר לדברים, שאני מרגיש שאני צודק בהם (פרד של ממש!!). אם אלה הן פניה האמיתיות של החברה, וכך רוב האנשים באמת חושבים ומסתכלים על החיים מסביבם , אז עם כל הכבוד אני לא מוכן לשתף פעולה עם התפיסה המעוותת הזאת, ומעדיף להיות לבד. בשביל נוחות חברתית גרידא אני לא מוכן להיות חלק מאורח החיים הזה ,המתנהל על בסיס החפצה של בני אדם והתייחסות כזאת שטחית אליהם. אני אשים משקפיים, מתי שבא לי, ואני אוריד אותם, מתי שבא לי, ואתם כולכם יכולים לקפוץ לי בלי הפסקה על הרגליים האחוריות. אני עושה בדיוק את מה שאני רואה לנכון, ולא את מה שהחברה עם התפיסה המעוותת שלה מצפה שאני אעשה. אז תלעגו, תצחקו, תביטו במבטי שנאה קשים ביקורתיים ונוקבים, תעירו הערות ארסיות ומגעילות, תדביקו סטיגמות שליליות ושקריות, שמנותקות לחלוטין מהמציאות, תנדו, תחרימו, ותתיחסו כמו למצורע, אבל במקביל תזכרו רק דבר אחד: הפוסל במומו פוסל. אני שלם עם עצמי, ואילו אתם הם למעשה בעלי המום בסיפור הקפקאי הזה. בעל המום הוא הפוסל, ולא זה שפוסלים אותו. עכשיו לבטח ברור לכם הקשר בין סטיגמות דעות קדומות ו.........משקפיים. בן אדם, שלא נלחם במלוא הכוח והעוצמה מול עלילת דם שנרקמה כנגדו, גוזר על עצמו גזר דין של מוות נפשי. לאור זאת אם נתניהו משוכנע בכל ליבו , שנרקמה כנגדו ע"י אליטת הפנקס האדום עלילת דם מכוערת ושרודפים אותו ואת משפחתו על מנת להפיל את שלטונו תוך שימוש בשיטות אפילות ובלתי דמוקרטיות לחלוטין, אז מוטלת עליו החובה המוסרית והקדושה להילחם על כך במלוא העוצמה ובמלוא הכוח ,לא לוותר אפילו לרגע, ואפילו לא להיכנע לדרישות של יריביו הפוליטיים ולהתפטר (גם אם יוגש כתב אישום). אם הוא חושב שהוא צודק במאה אחוז, אז שלא יתקפל, ושיילך איתם ראש בראש עד הסוף, סוף שאחריו נדע את כל האמת. אם אכן מדובר בעלילת דם, אז כל מי שמעורב בכך צריך גם לתת את הדין על כך בעתיד. אם יתברר שזו עלילת דם, לא ייתכן שאלה שמעורבים בכך ימשיכו בחייהם, כאילו לא קרה דבר. ראו מה קרה לגננת מרמת השרון (אזור יוקרתי של אליטת הפנקס האדום), שהואשמה בהתעללות בילדים, ולבסוף התברר שלא היו דברים מעולם, ושזו עלילת דם. ראו כיצד חייה נהרסו לחלוטין גם לאחר הזיכוי בבית המשפט, וראו כיצד אלה שהיו מעורבים בעלילת הדם ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה דבר. מקרה זה צריך ללמדנו, שבראש וראשונה במדינת ישראל דברים כאלה, אכן, מתרחשים בפועל, ושנית, מי שלא ממשיך ונאבק במלוא העוצמה כנגד עלילת דם, עתיד לשלם על כך מחיר כבד ביותר, גם אם בסופו של דבר יזוכה ושלישית, אלה שמעורבים בעלילת הדם בד"כ לא משלמים כל מחיר על כך. אם נתניהו משוכנע, שמדובר בעלילת דם, והוא יוותר על כיסאו עקב הלחץ הציבורי, הוא לא יוכל באמת לנצח במאבק הזה מול אלה שהעלילו עליו. זהו מאבק ללא פשרות, ואסור בו לתת שום פרס או כל הישג למעלילים (הייתכן שמי שמגיע לו עונש הוא דווקא יקבל פרס?) . מאבק זה אסור גם שיסתיים בתום ההליכים המשפטיים, אלא הוא צריך להימשך עד שהמעלילים ישלמו את מלוא המחיר הכבד על מה שהם עשו. מצד שני, אם נתניהו לא באמת מאמין בתוככי תוכו, שזו אכן עלילת דם, אז שיפנה את מקומו, כדי שהרשויות יחליטו בעניינו. אני אומנם שייך למחנה הימין, אבל אני האחרון שאתן יד לשחיתות מכל סוג שהוא. לסיכום: אם זאת עלילת דם, שיילחם ללא פשרות וללא הפסקה לא רק למענו אלא גם למען כל אלה בחברה, שהעלילו עליהם בחייהם עלילות שווא, וגרמו בכך למותם הנפשי ולהפיכתם למתים חיים, ואם הוא לא באמת מאמין למה שהוא אומר, וזה נועד רק לצרכים של תמיכה ציבורית אז שייתן לרשויות לעשות את עבודתן, ושיתפטר, אם יוחלט להגיש כנגדו כתב אישום. את הדברים האמיצים הללו כתבה עירית לינור, שלמיטב ידיעתי איננה שייכת למחנה הימין. מסתבר שגם במחנה השמאל יש אנשים הגונים, שלא יכולים , שלא לשים לב למסע הציד האכזרי, שמתנהל כאן ללא כל גבולות ומגבלות ע"י אליטת הפנקס האדום. ברם לפני כן אוסיף כהרגלי גם מספר משפטים מהצד שלי. התשובה לשאלה , האם נתניהו מושחת ושקרן או שמא הכול שקרים מניפולטיביים כנגדו, צריכה להינתן ע"י הכרעה של בית המשפט, אם בכלל יוגש כתב אישום ע"י היועץ המשפטי לממשלה . עם כל הכבוד לשמאל ולאליטת הפנקס האדום ,להשפעתם ולדומיננטיות הרבה שלהם במוקדי כוח חוץ שלטוניים משמעותיים, הם לא יכולים להיות במקביל גם המשטרה, גם הפרקליטות, גם בית המשפט וגם התליין בכיכר העיר (זה ניגוד עניינים מובהק) . הם רק צד אחד של המטבע לא פחות ולא יותר. בצידו השני של המטבע עומד נתניהו ורוב העם שתומך בו, ואם אנו רוצים להיות הוגנים באופן הבסיסי ביותר (לא דורש ממכם מעבר לזה דבר!!!!), אז עלינו לתת לשני הצדדים של המטבע משקל שווה ולהביא את עניינם להכרעה סופית בידי היועץ המשפטי לממשלה ולאחר מכן בידי בית המשפט. השאלה בדבר היותו של נתניהו "מושחת עד היסוד" או "קדוש מעונה ונרדף" היא עדיין פתוחה, ולא יכולה להיות לה תשובה חד משמעית, עד שהעניין לא יוכרע ע"י גורמים מקצועיים ,אובייקטיביים, ישרים, שאטומים לכל רעשי הרקע הצורמים ביותר מסביב, שמנסים ללחוץ בצורה לא הוגנת. אז אומנם אין עדיין תשובה חד משמעית לשאלת שחיתותו של נתניהו, אבל מה כן ברור מעל כל ספק סביר, לכל מי שיש לו קצת שכל ישר והיגיון בריא בקודקדו?? צריך להיות עיוור וחירש מוחלט (ולא משנה בכלל לאיזה מחנה אתה משתייך) כדי לא להבחין במסע הרדיפה האובססיסיבי והאינטנסיבי, שמתנהל כאן ללא הפסקה כנגד ראש ממשלה נבחר במדינת ישראל ע"י כוחות שמייצגים מיעוט קטן בעם, ושחושבים שיש להם כאן מעמד של תובע, שופט ותליין. הם קבעו מראש שהוא אשם, ואז ברור להם שהוא חייב להתפטר. ומה עם זכות החפות??? שתלך לעזאזל מבחינתם!!! ומה עם זכותו של האלמנטרית של אדם להשמיע את דבריו ולהתגונן???? שיילך לעזאזל, לא צריך בכלל להקשיב למה שהוא אומר, כי אנחנו הרי ממילא יודעים הכול, ואנחנו הכי חכמים (כבר בתקופת אוסלו ראינו גם ראינו עד כמה אתם חכמים)!!! אותם כוחות, שמציגים את עצמם כמגיני הדמוקרטיה, הם הכי אנטי דמוקרטיים, שיכולים להיות, שכן הם לא יודעים לכבד את הכרעת רוב הציבור, ובמקביל מנסים להפיל ראש ממשלה מכהן בדרכים לא דמוקרטיות, הם הכי לא הוגנים שיכולים להיות, שכן הם חושבים, שדעתם צריכה להתקבל ולהיות מיושמת לאלתר, עוד לפני שהדבר מוכרע בכלל ע"י גורמים אובייקטיביים ומקצועיים תוך הפרת העיקרון של "האדם חף מפשע, אלא אם יוכח אחרת" ותוך אטימות עיוורת למשקל השווה, שיש לתת גם לזה שמשמש מושא להתקפותיהם הארסיות והמגמתיות, ולאחרונה אף נוכחנו לדעת שהם חצו קו אדום נוסף, ושהם מסכנים את שלטון החוק בכך שהם מעזים לקיים הפגנות מתחת לבית של אחד מנציגיו וזאת כדי להפוך את שלטון החוק לכלי שרת פוליטי בידיהם. מעניין אלו עוד קווים אדומים נוספים הם מוכנים לחצות בעתיד כדי לנסות להפיל ראש ממשלה נבחר במדינת ישראל??? ועתה לציטוט:
"מכיוון שהוכרז בחוגים מסוימים, שנתניהו, הוא הדבר הכי רע שקרה למדינת ישראל מאז היווסדה, שהוא רודן ומושחת ואנטיפת באופן כללי, ושהדבר הכי טוב שיכול לקרות הוא הפסקת כהונתו בכל אמצעי, כל עוד הוא לא בחירות דמוקרטיות- אני חשה את משק כנפי האפוקליפסה. ....... אז למרות שמטבעי אני לא חובבת את ז'רגון קץ הימים, ולכן אומר שלדעתי בהתחשב באילוצים הרגילים נתניהו הוא ראש ממשלה טוב, ובהתחשב בחלופות- הכי טוב בשטח כרגע. עם זאת מכיוון שאני חשה שלא ניסחתי את דבריי בדרמטיות הראויה, אומר מה מטריד אותי, וברוח הזמן אשתמש גם אני בשפה האפוקליפטית: מטריד אותי אספסוף היסטרי (הערה שלי: מה??? הם אספסוף??? לא יכול להיות!!! בשמאל??? אצלנו בבית??? מתחת לאף שלנו???) עם נטייה להתייחס לעצמו כאליטה עם זכות מולדת לשלטון, שרשומה אצלו בטאבו (הערה שלי: מימי מפא"י העליזים ועד ימינו אלה: החיים הטובים להטיף מוסר לכל העולם, לשפוט בחומרה את האחרים, בלי לשלם ולקחת אחריות על מחדלים של עצמם), שמוכן לקבל את תוצאות הבחירות, רק אם הן לטעמו, שחושב שהפלת ראש ממשלה היא ערך בפני עצמו, גם אם השלטון הספציפי הזה עובד בסך הכול לא רע. בחיי שאני לא מבינה מה כואב להם במיוחד, חוץ מהעובדה שזה לא ראש הממשלה שהם בחרו במו ידיהם. מטריד אותי שבשם הדמוקרטיה מוכנים טובי בנינו לזרוק את הדמוקרטיה לפח, להתכחש להחלטת הבוחר (הערה שלי: אבל הם שומרים על הדמוקרטיה. לא???), ולהתכחש לעיתים למציאות (הערה שלי- כמו תהליך שלום??): לא רע פה (הערה שלי- לבטח יותר טוב מבחינה בטחונית מהתקופות שבהן שלט פה השמאל). אנו לא נשלטים ע"י השטן. אין פה שום דבר שמצריך בחירות עכשיו. יש חשיבות גם ליציבות שלטונית. מצב של מהפכנות מתמדת הוא ממש לא בריא, גם אם ראש הממשלה הוא לא כוס התה שלך. וגם חקירה לא תדיח ראש ממשלה, שלא רוצה להיות מודח. אז חוץ משנאה של מפסידים, אני לא רואה סיבה טובה לכל הרעש הזה".
נו.... אתם רואים!!!! מי אמר שאין בקרב אנשי השמאל אנשים הוגנים???? גם אני לא מתלהב גדול מאורח חייו של נתניהו, כפי שמצטייר בתקשורת, אבל עם כל הכבוד על דברים כאלה לא מדיחים ראש ממשלה מכהן במדינת ישראל. לסיכום: אתם חושבים שנתניהו מושחת???? זכותכם!!!! נתניהו חושב שהוא נקי כפיים??? זכותו!!! מה עושים במקרה של אי הסכמה??? מעבירים לפתחו של בית המשפט כדי שיכריע!!! אבל מה רוצה אליטת הפנקס האדום לעשות? להרשיע את נתניהו גם בהעדר הרשעה בבית המשפט ולסלקו מתפקידו לאלתר. זכותו החוקית והמוסרית של נתניהו להיאבק כנגד הדברים הללו ולסכל זאת, אם הוא באמת מאמין, שזו עלילת דם שנארגה כנגדו.
כשאתה רואה את המציאות במדינת ישראל אז אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך את השאלות הבאה: מה קורה פה לעזאזאל? מי שולט פה באמת במדינה? מעל לפני השטח התשובה לשאלות הללו ברורה: יש ממשלת ימין, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, והיא זו שאמורה לשלוט ולקבוע את הכיוון ואת הדרך, שבה נלך כולנו. אז תגידו לי ,בבקשה, למה יש לי את התחושה הפנימית, שזה לא ממש נכון ומדויק לחלוטין, ושיש גורמים מתחת לפני השטח, שמושכים בחוטים ומשפיעים הרבה יותר מממשלת ישראל? אז כדי לסדר לכם את התמונה בראש בצורה ברורה, צריך לשאול את השאלה המקדימה הבאה: מה מקומו של הימין ומה מקומו של השמאל בחברה הישראלית? ברגע שנדע, מהו מאזן הכוחות האמיתי, אז נוכל גם לחקור ולנבור יותר לעומק. מבחינה פורמלית הימין אוחז כיום במושכות השלטון, ויש לו אחיזה נרחבת ברחוב, וזאת משום שרוב הציבור תומך בו ומזדהה עם דרכו. ומה באשר למחנה השמאל?? מאז הקמת המדינה ועד ימינו השמאל בישראל מחזיק בירושה העוברת מדור לדור במוקדי הכוח הסגורים והחזקים הבאים: התקשורת ושלוחותיה, האקדמיה ושלוחותיה, האומנות והתרבות, המשפט, והעבודה המאורגנת (אומנם היא מאפשרת גם לאנשי ימין להיכנס למקומות הללו, אך הם מיעוט קטן או פודלים לשעשוע בלבד, הרחוקים מכל השפעה וניהול). זו האליטה התמנונית, שמחזיקה כל שלטון של הימין "בביצים" או שומרת כמו אתרוג על שלטון השמאל או על אנשי ימין, שסטו מהדרך, ואימצו את דרך השמאל (עיין ערך שרון ושות'). זו אליטה, שמייצגת כיום אומנם רק מיעוט קטן שולי וצעקני במיוחד בחברה הישראלית, אבל המיעוט הזה הוא חזק ועוצמתי ובעל השפעה משמעותית ביותר. לאור זאת כאשר הימין נמצא בשלטון, יש התנגשות בלתי נמנעת בין שני הכוחות החזקים הללו. ומי בסופו של דבר גובר וגורם לכך, שיילכו בדרכו??? השלטון??? האליטה???
כדי לתת תשובה כללית לשאלה זאת, נדרש ממכם להשוות בין מה שמרשה לעצמה האליטה לעשות כיום לבין מה שמרשה לעצמו השלטון לעשות בתגובה. האליטה תוקפת את השלטון בחמת זעם ושופכת עליו קיתונות של אש וגופרית בלי שום חשבון, גבולות ומגבלות. ומה עושה השלטון בתגובה? מתגונן על נפשו!!! תגידו לי בבקשה: קבוצת כדורגל יכולה לנצח משחק רק עם הגנה וללא כל מהלך התקפי?? מקסימום הקבוצה הזאת תגיע לתוצאת תיקו מבייש!!! אם להם מותר לתקוף בכזו עוצמה ונחישות, אז מדוע זה לא לגיטימי, שיתקפו אותם בחזרה באותה עוצמה ונחישות בדיוק??? האליטה הזאת לא הייתה מעורבת בטעויות, מחדלים, אסונות וקונספציות שגויות?? הם מושלמים כמו מלאכים וחפים מכל הדברים האלה?? הם מטיפים מוסר לכל העולם ואישתו, אבל אף אחד לא מעז להטיף להם מוסר על אופן התנהלותם בעבר וכיום?? (החיים הטובים: גם להטיף מוסר לכל העולם, גם להרגיש צודקים ומוסריים כמו מלאכי שרת, וגם לצאת בשלום וללא כל פגע מכל מחדל, אסון וקטסטרופה שהם הביאו על הראש שלנו). מדוע בתקשורת השמאל תמיד תוקף והימין עסוק אך ורק בהתגוננות?? למה הוא לא תוקף את שיטת הפנקס האדום הגזענית שהיא מאבות היסוד של הטומאה, האפלייה והשחיתות הציבורית??? למה הוא לא תוקף את השמאל על הקונספצייה של אוסלו, שקרסה כמו מגדל קלפים?? למה הוא מתנהג כמו פודל ולא כמו רוטווילר?? מדוע הפוליטיקאים מהימין כ"כ פוחדים מהשמאל שהם נמנעים מלתקוף אותו באותה עוצמה בדיוק??
הציבור המזוהה עם הימין, למשל, לא מפחד מהשמאל. עיון ברשתות החברתיות מלמד, שהוא משיב לו בחזרה אש בלי חשבון. אומנם במסגרת התגובות יש גם שימוש בשפה משתלחת ומתלהמת, שאני מגנה בכל תוקף, אבל אי אפשר לומר, אפילו לרגע שהציבור המזוהה עם הימין מפחד מהשמאל. אבל מה באשר לפוליטקאים מהימין??? מפחדים, משקשקים, עסוקים בהתגוננות תמידית ומתנהגים כמו פודלים. ממה בדיוק הם מפחדים?? אם הם מפחדים, והאליטה לא מפחדת לומר את דברה ולתקוף במלוא העוצמה תוך ניצול כל הכלים העומדים לרשותה, אז מי פה יותר חזק ומשפיע??? האליטה!!!
אז מה יש לנו כאן במחנה הימין? או התנהגות מכוערת ואלימה ביותר או התנהגות של פודל מפוחד. תגידו לי, בבקשה: אי אפשר להשיב לשמאל בצורה חריפה ונוקבת בלי להתנהג כמו פודל מצד אחד ובלי להיגרר מצד שני למחוזות של קללות ונאצות, שרק מוציאות שם רע למחנה הימין כולו? תלמדו מהאתר שלי!!! אני לא מהסס להצליף בחוזקה בשמאל, לגלות את הצביעות הגדולה שלו ולחשוף את ערוותו וקלונו ברבים וזאת מבלי להיגרר לשפת ביבים וזאת מתוך התייחסות עניינית וישירה לכל דבר ודבר ובמקביל הימנעות עיקשת מירידה לרמה האישית המבזה והמשפילה.
לסיכום: מהפך!!! בניגוד לכל מה שחשבתם, מי שבפועל שולט פה במדינה זו לא הממשלה אלא האליטה (אני צריך שכפ"ץ?), והיא עושה זאת בדרכים מניפולטיביות ומתוחכמות מתחת לפני השטח ומעליו תוך ניצול העובדה שהפוליטיקאים מהימין במקום לתקוף במלוא העוצמה בחזרה, מפקירים את הזירה ועסוקים רק בהתגוננות תמידית.
זמן ז'בוטינסקי: ע"פ התיאוריה של ז'בוטינסקי בדבר הצורך בלחץ נגדי בעולם של כוחות מתנגשים: אם אתה לא מציב בפני יריביך לחץ נגדי, אז אין שום דבר, שיעצור אותם מלעשות מה שהם רוצים, ובסופו של דבר הם ייצאו שידם על העליונה.
בזמן שהימין והשמאל הציוניים עסוקים בהתקוטטות מדממת על נתניהו, ומתעסקים אך ורק בזה כל הזמן, עוכרי ישראל הפנימיים מחככים ידם בהנאה, שכן הם הראשונים, שנהנים ממלחמות היהודים הללו. מה שקרה באם אלפחם בעת הלווית המחבלים ומה שקרה אתמול במאה שערים זו עדות ברורה לכך. כאשר הציונים מתעסקים במריבות פנימיות בינם לבין עצמם, אז הגורמים האנטי ציוניים מחייכים מתחת לשפם שלהם. הם המרויחים הגדולים מכך שתשומת לב מופרזת, מוגזמת ומוקצנת מוסטת למריבות הפנימיות הללו. אז לתשומת לב כל המחנות המתקוטטים: השמיים לא יפלו מחר עקב שאלת חפותו או שחיתותו של נתניהו, אבל הם בהחלט יפלו, אם נתמקד אך ורק בכך בצורה שחורגת מכל פרופורצייה סבירה, ונימנע מטיפול בבעיות שורש הרבה יותר חמורות, עמוקות וחריפות שמעמידות אותנו בפני אתגר מורכב ביותר , וניצבות ממש כאן לפתחנו כעת. או במילים עממיות יותר: התחרפנתם לגמרי??? נפלתם על הראש?? איפה הכדור של הפרופורציה הנכונה??? קחו אותו מייד!!!!
אתמול אישתי והילדים נסעו לבקר את את חמי וחמותי, ובניגוד לאווירת הטלנובלה הספרדית בבית, הפעם היה שקט מופתי, כך שהייתה לי הזדמנות לצפות בנאומו של נתניהו ולהקשיב היטב לכל מילה, שיצאה מפיו. לאחר הנאום הופיע בערוץ הראשון הפרשן מרדכי גילת, ואמר, שנתניהו ניסה להלך אימים על רשויות אכיפת החוק. באופן לא כל כך מפתיע כל הפוליטיקאים מהשמאל החלו לחזור ללא הרף על האמירה הזאת (כמו בשיר מקהלה עליזה: על ראש הברוש שבחצר).
טוב..... אז יצא לי לצפות בקשב רב בנאום של נתניהו ולא מצאתי בו שום השתלחות כנגד שלטון החוק או כל אמירה שיש בה משום ניסיון להלך עליהם אימים (פרס מובטח למוצא הישר!!!). בנאומו נתניהו אומנם תקף את השמאל והתקשורת, אך היכן בדיוק הוא תקף את שלטון החוק??? השמאל והתקשורת לא יכולים לבוא בטענות לנתניהו שהוא תוקף אותם, שכן הם עושים לו את אותו דבר בדיוק באופן אינטנסיבי, שיטתי ואובססיבי מהיום הראשון של כהונתו זו (ואף לפני כן בכהונות שלפניה). הם גם לא יכולים לבוא כנגדו בטענות על כך שהוא תוקף אותם בחריפות, שכן באופן יחסי למתקפות הארסיות והממושכות שלהם עליו, הוא דווקא היה די מאופק וממלכתי ביחסו אליו (לטעמי מי שתוקף אותך באגרופי ברזל אי אפשר לתקוף אותו בתגובה באגרופי משי רך).
אז אם הם לא יכולים לבוא אליו בטענות על רקע זה שהוא מרשה לעצמו בתגובה לגיטימית לתקוף אותם בחזרה ולא רק להתגונן, אז מה הם כן יכולים לעשות??? להמציא שקרים בולשביקיים, שמסלפים ומעוותים את דבריו לחלוטין!!! אני באמת ותמים שואל אתכם אנשי שמאל ותקשורת יקרים, אתם באמת חושבים שאנחנו עד כדי כך אוילים וחסרי בינה מינימלית מכדי שנבחין בשקר הגס הזה?? ומה אתם חושבים לעצמכם, שאם תחזרו על השקר הגס הזה ללא הרף בסגנון פאשיסטי, אז זה יהפוך אותו לאמת כמו "ששמש העמים" תזרח מחדש ותופיע?? הרי אתם בעצמכם יודעים, שזהו שקר גס מאין כמותו, ושאין בנאומו של נתניהו שום רמז לכך שהוא ניסה להלך אימים על שלטון החוק. יתר על כן, אתם יודעים, שאפילו במחנה שלכם יש אנשים הגונים, שלא קונים את השקר הגס הזה. אז עם מי נשארתם ביד? עם הבורים והפנאטיים בתוך המחנה שלכם, שאומרים אמן אחרי כל אמירה/ססמה/ גרעפס שיוצאים לכם מהפה?? למה אתם משקרים?? עד כדי כך השנאה העיוורת שלכם לנתניהו מסתירה ממכם את האמת העובדתית וגורמת לכם לבדות שקר גס שלא היה ולא נברא?? נתניהו לא רק שלא ניסה להלך אימים על רשויות החוק אלא ההיפך המוחלט מכך: הוא נתן לרשויות החוק את חופש הפעולה לחקור לא רק אותו אלא גם את אנשי השמאל שעשו דברים דומים, אך אף אחד לא העלה על דעתו לפתוח באיזו שהיא חקירה גם כנגדם. אדרבא ואדרבא, אמר נתניהו בנאומו, תחקרו אותי, אבל במקביל תעשו זאת בלי איפה ואיפה לכולם ובלי לשמור כמו אתרוג על אף אחד. (משהו לא בסדר או הוגן בדברים הללו??)
יש לי חדשות מפתיעות בשבילכם!!! לא נתניהו הוא זה שמנסה להלך אימים על רשויות החוק אלא דווקא המפגינים מהשמאל, שעומדים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ודורשים בפרהסייה וללא בושה ממנו להיות נושא כלים פוליטי שלהם במקום להיות מקצועי ולשרת את החוק. למה מרדכי גילת לא קרא להם להתפזר להם וללכת הבייתה?? איפה ההוגנות והיושרה המקצועית שלו?? המפגינים הללו לא מנסים להלך אימים על רשויות החוק?? תארו לכם שאנשי ימין היו עורכים הפגנה הפוכה מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה. מה אז הייתם אומרים??? זו פשוט צביעות מביישת!!!!
הצביעות הזאת שלפיה מותר להם לעשות הכול בלי חשבון ובלי לשאת באחריות, ואילו למחנה הימין אסור לעשות בתגובה דבר היא מקוממת!!! המנטליות הבולשביקית הזאת של המצאת שקרים וחזרה עליהם בסגנון פאשיסטי, וזאת כאשר אין לכם מה לומר ולהוסיף מעבר לכך דבר, צריכה לזעזע ולהדאיג כל אדם סביר, שהאמת העובדתית היא נר לרגליו (בדרך זו נרקמות עלילות דם). אני מבין שאתם מחפשים בנרות, אלו דברים שליליים אפשר לומר על נתניהו, אבל אם אתם לא נשענים על עובדות ומעדיפים להסתמך על שקרים כ"כ גלויים לעין (כמו השקר שנתניהו ניסה להלך אימים על רשויות החוק), אז לא עדיף כבר שתשתקו?? הרי בדרך זו לא רק שאינכם משכנעים כמעט איש (למעט הבורים והעיוורים), אלא שבסופו של דבר אתם מבזים קשות את עצמכם. בשם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אני אפילו רוצה להגן על עצמכם מפני הביזיון הזה שאתם ממיטים על עצמכם בדרך המעוותת, שבחרתם ללכת בה. לא חבל??
אז מה מצאנו עד כה על השמאל? שהם לא בדיוק דמוקרטיים כפי שהם מתיימרים להיות, שהם לא בדיוק הוגנים, כפי שהם טוענים, שהם לא בדיוק בעד שלטון החוק כמו הפגנה נגד היועץ המשפטי לממשלה, שהם משתמשים בשקרים בולשביקיים ובסגנון פאשיסטי מובהק (כמו ניסיון להלך אימים על שלטון החוק), שהם צבועים (העדר הביקורת של מרדכי גילת על המפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה), ושהם חושבים שמותר להם הכול, ואילו לצד השני אסור דבר וחצי דבר. אז תגידו לי בבקשה, האם באמת אליטת הפנקס האדום נעלמה מהעולם, כפי שהם טוענים, או שמא היא קיימת, חזקה ובועטת, ומנסה כמו בימים העליזים של מפא"י לנהל לנו פה את העניינים לנצח נצחים ובלי קשר להכרעה הדמוקרטית, שנפלה בקלפי?? זו אכן הפינה לשיפוטכם!!!! אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על נתניהו מטוב ועד רע, אבל על דבר אחד אין בכלל צל של ספק בכלל: יש לו חוזק מנטלי ונפשי מדהים לעמוד מול מסע ציד בלתי נגמר מעין זה ולהמשיך לתפקד טוב במציאות קפקאית כזו. אני לא חושב שהרבה אנשים היו מסוגלים לעבור את מה שהאדם הזה עובר יום יום שעה שעה בלי לצאת מאיזון או לשמור על שפיות נפשית. קחו למשל לדוגמא את מנחם בגין ז"ל ,שנפשו נשברה, והוא הסתגר עד יום מותו בביתו. כיום השמאל מזכיר אותו בגעגועים, אך הוא שוכח לחלוטין לציין, באיזו נבזות הם התנהגו כלפיו, כאשר הוא היה בחיים. כיום מחנה הימין יודע ומודע לדרכי פעולותיו של המחנה השמאל כנגדו, צבר מספיק ניסיון מר בהקשר לכך, ולכן הוא טורח לחזק את מנהיגו ולא להשאירו לבד מול גלי הרדיפה האין סופייים הללו הבאים מכיוונים שונים. כיום מחנה הימין מתחיל ללמוד לא רק להתגונן מול מתקפות ארסיות אלא גם לתקוף בחזרה (עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא!!!), כך שמה שעשו למנחם בגין ז"ל לא יחזור יותר על עצמו אף פעם. אין ספק שחייהם של אנשים, שעברו מימין לשמאל הם יותר נוחים, הם זוכים לחיבוק חם ואוהד מאליטת הפנקס האדום, כך שהפיתוי לעבור אליהם הוא גדול מאוד, ורק אנשים חזקים בעלי אמונה בצדקת הדרך, שלא מוכנים למכור אותה לטובת יחס חם ואוהד, לא יתכופפו. שרון ז"ל למשל באחרית ימיו זכה ליחס כזה, וכן אולמרט (עד שהתגלה שהוא במקביל גם עבריין) וציפי לבני. נתניהו עד כה נהג אחרת ולכן הוא זוכה ליחס שלילי כזה, שהולך ומחריף ככל שמתברר לאליטת הפנקס האדום שהוא לא מוכן לסור למרותה והוא אפילו מעז לצאת כנגדה ולתקוף אותה בחזרה. בתקשורת נאמר, שנתניהו סימן אותה ואת מחנה השמאל כאויבים. ואני שואל אותם: מה קרה לכם?? התחרפנתם על כל הראש??? לא חסרים לנו אויבים חיצוניים ואויבים פנימיים, שאנו צריכים להוסיף עוד אויבים, שלא קיימים?? אתם רוצים בכוח לגרום למלחמת אחים פה??? אנחנו לא אויבים אלא אחים!!! יש ביננו מחלוקת נוקבת וקשה מאז ומתמיד (מימי ז'בוטינסקי ועד היום), אבל זה לא הופך אותנו לאויבים. אני מקווה מאוד שגם השמאל והתקשורת שתוקפים את נתניהו ללא הרף במשך שנים רבות ובשיטות, שאני סולד מהן לחלוטין, לא רואים ולא מסמנים אותו כאויב. אנחנו מדינה קטנה, ולא נוכל להתקיים פה זמן רב, אם נתחיל לסמן אחד את השני כאויבים זה לזה. יש פה אתגרים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים מאשר השאלה של נתניהו. השמיים לא נפלו בתקופת אולמרט, שרון, וברק, שגם הם לא היו בדיוק "טלית שכולה תכלת", אבל יש בהחלט סכנה שהם יפלו, אם כל תשומת הלב הציבורית תופנה אך ורק לכך ותזניח את כל מה שקורה בסביבת הג'ונגל, שנמצאת ממש מעבר לפינה. לא יקרה שום דבר, אם רשויות האכיפה והחוק יעשו את עבודתן בזמנן החופשי בעצמאות וללא לחצים פוליטיים מיותרים , ואם הדבר לא יקרה עד הבחירות הבאות, אז שהציבור ישפוט ויכריע בקלפי, ויאמר שם את דברו תוך מתן אפשרות לשני הצדדים להציג את עמדתם. השמאל ינסה לשכנע שנתניהו מושחת, ואילו הוא דווקא ישר כמו סרגל, ואילו הימין ינסה להפריך את טענתו של השמאל, שנתניהו מושחת, ואף יביא דוגמאות לכך שגם בתוך מחנה השמאל היו וישנם אנשים מושחתים, שפשוט תשומת הלב הציבורית והתקשורתית באופן מכוון לא הופנתה אליהם. זו הדמוקרטיה במיטבה ואין דבר לגיטימי יותר מזה (כל צד זכאי להציג את עמדתו ולתקוף את עמדת יריביו והציבור מכריע בקלפי). יש להפריד בין המישור הפלילי לבין המישור של הנורמות הציבוריות המצופות ממנהיג או מכל נבחר ציבור. המישור הפלילי שמור לרשויות החוק והאכיפה, ושאר הגורמים צריכים להתרחק מזה כמו מאש, כדי לא להפוך את שלטון החוק לכלי המשרת את הפוליטיקאים והמפלגות שלהם. לעומת זאת במישור הנורמות הציבוריות כאן צריך להתנהל הויכוח הפוליטי, והציבור יכריע בשאלות אלה. היכן מקום ההכרעה הזה נמצא??? בקלפי!! אסור לערבב בין המישור הפלילי למישור הציבורי ולעשות מהם סלט ים תיכוני או להפוך אותם לבזאר טורקי. אי אפשר להפיל ראש ממשלה מכהן, אם הוא לא עומד בסטנרדרטים הציבוריים של מחנה השמאל והתקשורת בלבד, אלא אם נעשתה עבירה פלילית, שיש בגינה הרשעה בבית משפט. כאשר אין הרשעה בעבירה פלילית, אז את הסטנדרטים הציבוריים למנהיג או לכל נבחר ציבור אחר יקבע העם כולו ולא מחנה אחד קטן ורעשני בתוכו: וזה יהיה אך ורק בקלפי. אז תנסו לשכנע, הצד השני ינסה לשכנע, והציבור ישפוט. זו דמוקרטיה במיטבה!!! לנסות להדיח ראש ממשלה מכהן מבלי שהורשע בפלילים ועל סמך סטנדרטים של מחנה אחד בלבד ,בלי לשכנע אחרים ובלי להביא את העניין להכרעת העם בבחירות: אני מצטער מאוד, זו לא דמוקרטיה!!!!
החברה הישראלית מחולקת למחנות רבים ושונים, וגם בתוך כל מחנה ומחנה יש חלוקות משנה לתתי מחנות ולעוד תתי פיצולים רבים ומגוונים עד רמת הפרט, ובכל זאת נותרו עדיין שתי פינות חמד של ממלכתיות, שעדיין עומדות על תילן ומחזיקות אותנו ביחד: הצבא ושלטון החוק. ברם בתקופה האחרונה גם במקומות הללו החלו להיפער סדקים ראשונים בממלכתיות. סדקים ראשונים בממלכתיות של הצבא החלו להתגלות בפנינו עקב פרשת אליאור אזרייה, ואילו סדקים ראשונים בממלכתיות של שלטון החוק מתחילים להיווצר בימים הללו עקב הפגנות מחנה השמאל כנגד היועץ המשפטי לממשלה. שני המקומות הללו שצריכים להתרחק כמו מאש מפוליטיקה או להיות מעל הפולטיקה האינטרסנטית נגררו בעל כורחם לתוך המערבולת הפוליטית, וההשלכות של הדברים הן חמורות ביותר. המשך יבוא.......
בפרשת אזרייה הצבא נטל לעצמו תפקיד של מחנך לערכים ומטיף מוסר לחברה במקום להתמקד אך ורק בייעודו המרכזי: הגנה על מדינת ישראל ומלחמה כנגד אויביה. כתוצאה מכך הגענו למצב שדברים שהיו צריכים להיסגר בתחקירים צבאיים, הכוללים לימוד מטעויות והפקת לקחים, הפכו למשפט ראווה במישור הפוליטי אזרחי. שר הבטחון לשעבר שגה קשות, לא רק כאשר חרץ את גורלו של החייל, עוד לפני שהחלו בכלל ההליכים המשפטיים כנגדו אלא גם כשל קשות גם בכך, שבמקום להסתפק בתחקיר צבאי ודין משמעתי העביר את העניין לזירה המשפטית (כאילו מדובר בזירה פלילית ולא בזירה של קרב ומלחמה). התנהלות זו של שר הבטחון לשעבר פתחה תיבת פנדורה שלתוכה נגררו גם פוליטיקאים, פרשנים, אנשי תקשורת וכן כל האזרחים באמצעות הרשתות החברתיות. שר הבטחון לשעבר התעלם לחלוטין, מכך שטרור הוא מלחמה לכל דבר ועניין, ושאין להעמיד חיילים למשפט על טעויות בשיקול דעת במצבים כאלה (כדי שחיילים במקום להילחם לא יצטרכו להסס ולהתלבט או חלילה להסתובב עם עורכי דין ויועצים משפטיים צמודים). שר הבטחון לשעבר חרץ דין על בסיס סרטון, שצולם ע"י גורמים עוינים וזאת בטרם בכלל בוצע תחקיר מעמיק כדי לוודא מה היה בכלל בזירה (למשל החשש הממשי של כל הנוכחים בזירה- ולא רק אזרייה- מפני מטען וחוסר התפקוד של המפקדים בזירה). שר הבטחון לשעבר העדיף להקריב את הש"ג כדי לחפות על ההתנהלות הכושלת של המפקדים בשטח, וכך עניין שהיה צריך להיגמר בתחקירים מבצעיים והפקת לקחים מערכתית, נגרר למשפט ראווה בזירה המקומית והבינ"ל תוך התבוססות את הצבא בתוך המדמנה הפוליטית.
ומה באשר לשלטון החוק?? כאשר מפגינים ממחנה השמאל עומדים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה, זה משדר שהם חושבים שהוא או מושחת או בלתי מקצועי או חלש, רכרוכי ופחדן, וזה דבר שבאופן טבעי מחליש את אמון הציבור בשלטון החוק. אם הציבור יתחיל לחשוב שכל מטרת שלטון החוק היא לקדם אינטרסים פוליטיים מסוימים ולבלום אינטרסים פוליטיים אחרים, ושפעולותיו הן לא עצמאיות ולא נקיות מרבב, אז הוא יאבד בו אמון באופן מוחלט. אם הציבור, חלילה ,יאבד אמון ביושרתו ובעצמאותו של שלטון החוק, אז הוא יהפוך או לאפאטי ולאדיש או שהוא יחפש דרכים אחרות לפעול תוך עקיפת שלטון החוק, וכך נקבל או אפאטיה או אנרכייה. זה בהחלט לגיטימי שמחנה השמאל יפגין כנגד נתניהו ובדרך זו ינסה לשכנע את הציבור שהוא מושחת. באותה מידה לגיטימי שגם נתניהו ישיב לאלה שמפגינים כנגדו כדי להוכיח את חפותו וכן כדי לחשוף את מניעיהם הנסתרים, אבל זה לא לגיטימי, שמפגינים כנגד שלטון החוק, שאמור לבחון כל דבר בעצמאות ללא לחצים פסולים ע"פ מבחן הראיות ובלי קשר לעמדות הפוליטיות של המעורבים בסיפור. לעומת זאת המפגינים ממחנה השמאל משדרים לנו ששלטון החוק הוא מושחת או חלש, ולכן הוא יפעל רק על בסיס לחצים מולו ובלי קשר בכלל לראיות, המובאות בפניו. מכייוון שזו נקודת המבט של מחנה השמאל, אז בשל כך הוא יוצא לאותן הפגנות תוך שהוא מקווה בכך ליצור את הלחצים הנדרשים, שלדעתו יביאו את היועץ המשפטי לקבל את "ההחלטות הנכונות". לסיכום: מי שסומך על שלטון החוק, אז שייתן לו לעשות את עבודתו נאמנה בלי שום לחץ פסול, ואז הוא לבטח יגיע להחלטה הנכונה לבדו (הוא לא צריך את מפגיני השמאל כדי שיחזיקו לו את הנר). לעומת זאת אם אתם לא סומכים על שלטון החוק, אז באופן טבעי כל החלטה, שהוא יקבל תהא חשודה. למשל, אם היועץ המשפטי יחליט להגיש כתב אישום כנגד נתניהו, אז מחנה הימין יטען, שזה נגרם עקב לחץ ההפגנות של השמאל, ואם הוא לא יגיש, אז השמאל יטען שהוא מושחת וחלש, כך שבכל מצב היועץ המשפטי לא ייצא טוב מהסיפור הזה עקב הדה לגיטימצייה שעשה לו מחנה השמאל. מעמדו של שלטון החוק נפגע קשות עקב ההפגנות הללו, וכל החלטה שהוא יקבל תיחשד כאחת, ששורבבו לתוכה שיקולים פוליטיים זרים ולא ענייניים.
אותו דבר בדיוק אני גורס באשר להפגנות שנערכות מול הבית של נשיאת בית המשפט העליון. אני מתנגד נחרצות לכל הפגנה כנגד שלטון החוק במדינת ישראל, לא רק בגלל שהיא פוגעת בו קשות, אלא גם בגלל ששלטון החוק הוא לא הכתובת אלא הממשלה. רק לממשלה כרשות מבצעת יש סמכות מלאה לשנות את המציאות באמצעות ביצוע בשטח ותיקוני חקיקה נדרשים. בג"ץ פוסק ע"פ חוקים וחוקי יסוד, וכאשר החוקים לא מתאימים למציאות, אז הממשלה צריכה לשנותם או לעדכנם. ביקורת על בג"ץ מצד גורמים בממשלה היא בגדר בריחה מאחריות ואי הבנת מקור הסמכות של השלטון הנבחר לבצע ולחוקק. זכותו של בג"ץ לבטל חוקים של הכנסת נשענת על חוקי יסוד ולא נעשית באופן שרירותי. אם הממשלה רוצה באמת לחוקק חוקים, אז שתוודא לבצע גם את ההתאמות הנדרשות בחוקי היסוד. כיצד אפשר לבוא בטענות לבג"ץ, שפוסק ע"פ חוקים וחוקי יסוד, שהכנסת בכבודה ובעצמה חוקקה עבורו?
נסעתי להשתלמות במלון הרודס באילת. היו שם הרבה מאוד בני מיעוטים (מעל חצי מהמלון). תמיד בתקשורת הם מופיעים כמקופחים, מסכנים ומופלים קשות לרעה. האמת??? כיצד אני לכל השדים והרחות לא רואה את הדברים הללו ככה במציאות היום יומית בשטח???? אני דווקא רואה אותם שם חוגגים שמחים עד הגג ומלאי בטחון עצמי עד השמיים (הלוואי עליי כזה בטחון עצמי!!!). ואז אני שואל את עצמי את השאלה הבאה: ככה באמת נראים אנשים מופלים לרעה, מושמצים ומקופחים??? אתם רוצים לראות, איך באמת נראים אנשים מקופחים ומופלים לרעה??? תסעו לסוריה ולעיראק, ושם תראו כיצד מתייחסים באמת לאוכלוסיות מקופחות , נרדפות ומפוחדות. אינני מתיימר לטעון, שאין בכלל קיפוח ואפלייה בישראל כלפי בני מיעוטים מצד אחד, אך מצד שני זה בכלל לא מייצג את התמונה המלאה ואת המציאות העובדתית כפי שאני רואה מול עיניי. לסיכום: מי שיש לו את היכולת הכלכלית ללכת לבית מלון יוקרתי כזה ולנהוג שם בכזה בטחון עצמי הוא לא מקופח ,לא מופלה לרעה ולבטח איננו מיעוט נרדף. המסקנה: לא כל מה שמוצג בתקשורת מייצג את כלל התמונה של המציאות. התקשורת לעיתים מבליטה את היוצא דופן והחריג ולא את הכלל, ובכך יוצרת מצג שווא שזו המציאות כולה. לפני מספר ימים שודרה בערוץ 10 תוכנית על דוד בן גוריון, שבמסגרתה הופיע גם ריאיון מרתק שהוא נתן בשנת 1968. ברצוני להתמקד במספר דברים, שהוא אמר במסגרת הריאיון הזה. הוא אמר בהתייחס לשטחי יהודה ושומרון, שעליהם ישראל השתלטה לאחר מלחמת ששת הימים, שהם שטחי מולדת. הוא אמר גם שאין עם פלסטיני. כמו כן הוא אמר שתמורת שלום אמת הוא מוכן לוותר על כל סיני, יהודה ושומרון ועזה מצד אחד, אך מצד שני הוא אינו מוכן לוותר בשום תנאי על הגולן (עקב חשיבותו האסטרטגית) ועל ירושלים (עקב חשיבותה ומרכזיותה הרגשית). זוהי המסכת העובדתית, שאין עליה עוררין. לא מדובר על פרשנות מוטה לדבריו, אלא על דברים שהוא אמר בפועל. הוא גם אמר במסגרת הריאיון, שמנהיגים יכולים לטעות, ושגם הוא עשה בחייו מספר טעויות (הוא הביא כדוגמא את נאום הניצחון הראוותני לאחר מלחמת קדש, ואילו אני הייתי מביא כדוגמאות יותר משמעותיות את מדיניות הפנקס האדום ואת היחס המחפיר לז'בוטינסקי ובגין).
עתה אתייחס לדברים, כפי שאני רואה אותם מנקודת המבט שלי. ראשית, לא רק גולדה מאיר אמרה שאין עם פלסטיני אלא דוד בן גוריון בכבודו ובעצמו. ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, המנהיג הבלתי מעורער של הנהגת הישוב והדמות הדומיננטית ביותר מאז ומעולם בהיסטוריה הציונית אמר זאת בקולו ולא באמצעות שליחים. למחנה השמאל היה מאוד נוח להלביש את האמירה הזאת על גולדה "הניצית" "והקיצונית", שלא מוכנה לכל פשרה ומו"מ, כדי לא להעמיד את עצמו במבוכה גדולה ולחשוף בפני הציבור הרחב עד כמה הם סטו מדרכו של האב הקדמון שלהם ומורה הדרך שלהם לציונות מעשית.
שנית, דוד בן גוריון אמר ששטחי יהודה ושומרון הם שטחי מולדת (לא פחות מאשר ירושלים, תל אביב וחיפה), וזה אומר שיש לנו זכות היסטורית מלאה עליהם, וזהו דבר שסותר לחלוטין לא רק את הנרטיב הפלסטיני, שאנו כובשים זרים וקולניאליסטיים אלא גם את תפיסת מחנה השמאל של היום, שמגדיר אותם כשטחים כבושים, שאין לנו כל שייכות וזיקה אליהם, ולפיכך עלינו לוותר עליהם לטובת העם הפלסטיני, שלדברי בן גוריון לא קיים (איך אפשר לתת זכויות למשהו שלא קיים?? וגם אם נרחיק לכת ונאמר שהעם הפלסטיני קיים ונוצר בהדרגה לאחר מלחמת ששת הימים, הרי שאין בכך כדי לתת להם זכויות יתר על חשבון הזכויות ההיסטוריות והשורשיות שלנו במקום: כיצד בכלל ניתן להשוות בין זכויותיו של עם שרק עכשיו נוצר לבין זכויותיו של העם העתיק בעולם?).
שלישית, בן גוריון היה מוכן לוותר על שטחי מולדת (לא שטחים כבושים של השמאל היום) לטובת שלום אמת לדורות. בן גוריון הציב משני הצדדים של המאזניים שני ערכים כבדי משקל, והכריע שהערך של השלום עולה על הערך של שטחי מולדת. ומה המצב כיום??? מחנה השמאל מציב מול ערך השלום הנשגב את ערך השטחים הכבושים הזול. זו סטייה חמורה של מחנה השמאל בישראל מתפיסתו של בן גוריון את שטחי יהודה ושומרון כשטחי מולדת. כאשר בן גוריון דיבר על שלום, הוא התכוון לשלום אמת לדורות ולא לשלום של שרלטנות ורמייה בסגנון של אוסלו, שתכליתו היחידה היא לגרום לנו לוותר על שטחי מולדת ולקבל בתמורתם רק טרור, שפיכות דמים וחוסר יציבות ועל הדרך לאמץ גם את הנרטיב של האויבים בדבר היותנו כובשים וזרים פה במולדתנו ההיסטורית. דבריו של בן גוריון על שלום אמת נותנים גם תשובה חדה וברורה לשאלה: מדוע הנהגת ישראל באותה תקופה איפשרה לאוכלוסיה המקומית ביהודה ושומרון להישאר במקומה ולא גרמה לה לעזוב, עוד כשזה היה אפשרי ובר ביצוע??? ההנהגה בישראל עשתה זאת לא רק בשל שיקולים מוסריים, אלא בגלל שהיא האמינה באמת ובתמים שניתן יהיה בעתיד כלשהו להשיג שלום אמת לדורות תמורת ויתור על שטחי יהודה ושומרון, ולכן היא הסכימה עד שרגע מאושר זה יגיע להכיל בינתיים באופן זמני את אותה אוכלוסיה מנוכרת, וזו הייתה טעות קשה ביותר, שכן השלום לא הגיע ובמצב הנוכחי שהוא מסובך פי כמה וכמה, הוא כנראה גם לא יגיע לעולם (בכינו בכינו, חיכינו חיכינו, התפללנו התפללנו, שרנו שרנו, ומי לא בא ילדים שלי???? תגידו לי: מי לא בא???? השלום!!!). התקופה לאחר מלחמת ששת הימים ובמיוחד 24 שנות המרורים של אוסלו הוכיחו מעל כל ספק סביר שאין כל סיכוי להגיע להסדר שלום אמיתי תמורת ויתור כלשהו על שטחי יהודה ושומרון (לא להאמין שמתוך 70 שנות קיום של המדינה, 24 שנים אנחנו עדיין שקועים עדיין בתוך המדמנה הבלתי נגמרת הזאת של אוסלו!!!) אני מניח שאם ההנהגה הישראלית באותה תקופה הייתה יודעת, שזו תהיה התוצאה הסופית של הדברים בעתיד, אז היא לא הייתה מאפשרת לסרטן הגרורתי הזה להישאר בתוכנו, והייתה נוקטת בצעדים הנדרשים, שהיו אז גם ברי ביצוע. אני גם מניח שאם בן גוריון היה חי כיום בקרבנו, גם הוא היה מודה, שמדובר בטעות קשה, שמעמידה אותנו כיום בסכנה גדולה. ואכן, בן גוריון עצמו אמר שמנהיגים אינם דמויות אלוהיות (אין דבר כזה: במותו ציווה עלינו את השלום, כפי שנכתב בססמה לאחר רצח רבין ז"ל), ולכן הם אינם חסינים מטעויות, כולל טעויות היסטוריות קשות, שרק מרחבי הזמן יכולים להוכיח זאת בדיעבד.
ומה באשר עלינו הדור הנוכחי?? חובה עלינו ללמוד מטעויות העבר כדי שלא יחזרו על עצמן בעתיד (זה לא מקנה לנו חסינות מפני טעויות נוספות שלנו, אבל לפחות זה לפחות מבטיח לנו שלא נחזור על הטעויות של הדורות הקודמים), וזה אומר שאם חס וחלילה תפרוץ בעתיד מלחמה גדולה נוספת, שבה תהיה מעורבת גם האוכלוסיה הערבית של יהודה ושומרון, עלינו לוודא שהטעות של שנת 1967 לא תחזור על עצמה, ושלא נאפשר לאוכלוסיות עוינות להישאר לגור בתוכנו במשך דורות שלמים (50 שנה נוספות). ומה לעשות בינתיים בהעדר סיכוי לשלום אמת? לחזק את אחיזתנו בשטחי המולדת, לחזק את בטחוננו, לשמור על הסטטוס קוו, לאפשר לאוכלוסיה הערבית ביהודה ושומרון לקיים חיים אוטונומיים בכפוף לשיקולי הבטחון שלנו, ולחכות ליום פקודה בשעת מלחמה.
אלה 3 התסריטים שיאפשרו לנו לפעול בנסיבות המשתנות:
1) במצב של שקט ויציבות: לעודד מדיניות, שתביא ליצירת מציאות דה-פקטו (בשטח) של ערי מדינה ערביות אוטונומיות עצמאיות או מקושרות לירדן (בהתבסס על כך שהאוכלוסיה ביהודה ושומרון הייתה במשך 19 שנה בעלת אזרחות ירדנית).
2) במצבים של חוסר יציבות וטרור (כמו בתקופת אוסלו הנוראית, שנמשכת כבר 24 שנה): עלינו לנקוט בכל הצעדים הנדרשים לשינוי המציאות בשטח, וזאת בהתאמה לדרישות הבטחון הבלתי מתפשרות להגנה על שלומם, בטחונם וחייהם של אזרחי ישראל מול כל הגורמים העוינים הפועלים בשטח.
3) במצב קיצון של מלחמה עלינו לוודא שמה שקרה לאחר מלחמת ששת הימים לא יחזור על עצמו בעתיד, ואוכלוסיות עוינות לא תוכלנה להישאר כאן. מלחמה זה דבר איום ונורא, שגורם עוול עצום לכל הצדדים, אבל אם אין ברירה, וייגזר עלינו הדבר, אז הצד התוקפן חייב לדעת מראש, שאם הוא יפסיד, הוא ישלם על כך מחיר כבד ביותר, ואף פעם הוא לא יוכל לחזור למשבצת שבה הוא היה לפני שהחלה המלחמה. (מה שהיה, תשכח מזה!!!)
אינני בא בטענות אל בן גוריון או אל הנהגת הישוב ב-1967. הם לא ידעו מה צופן לנו העתיד. הם לא היו נביאים. הם קיוו וייחלו כמו כל עם ישראל שבעתיד יהיה שלום אמת, שבשבילו נסכים לשלם מחיר כבד מנשוא בשטחי מולדת. הם טעו, וזה לגיטימי, כי הם היו בסך הכול בני אדם. (מה אני? סך הכול בן אדם) . לדור שלנו לעומת זאת אין כבר את הפריבילגיה הזאת של הטעות. אסור לחזור על טעויות העבר, כי אנחנו בניגוד לדור הקודם יודעים בוודאות מה תהיינה ההשלכות החמורות של הדברים בעתיד. למדנו את זה "על בשרנו" ושילמנו על כך מחיר כבד וכואב בנהרות של דם וסבל. רק פושעים או מטומטמים תמימים ימשיכו לנסות ולחזור על טעויות העבר בתקווה שהפעם זה ייגמר אחרת (זה מזכיר לי את הבדיחה על האדם שנכנס לצפות בסרט פעם נוספת, וכששאלו אותו מדוע הוא עושה זאת הוא ענה, שהוא סקרן לדעת האם הפעם הסוף יהיה טוב ולא טרגי).
ניתן להסביר זאת בצורה הפשוטה הבאה: במקום גישה מתרפסת, שמתחננת למו"מ עם כוחות האופל והחשיכה (בבקשה, בואו ותדברו איתנו, ואז גם תראו כמה שאנחנו נחמדים ואוהבים אתכם)- גישת הקוציל'ה מוציל'ה, יש גישה קשוחה, נחושה והרתעתית, שאומרת בקיצור ולעניין על פני השולחן ובדוגריות את הדבר הבא: שבו בשקט או שתקבלו חזק על הראש. גישת הקוציל'ה מוציל'ה נכשלה באופן טוטלי, שכן היא שידרה לכוחות הרוע בעולם תחושה של חולשה נוראית, שרק הגבירה את תאבונם, שאינו יודע שובע, ואת בטחון העצמי שלהם שמרקיע לשחקים. זו גישה מסוכנת, שכן היא יוצרת אשלייה שקרית, שאפשר באמת לשנות את הכוחות הללו ולהפוך אותם לשוחרי שלום ושקט. לעומת זאת הגישה ההרתעתית אומרת לצד השני: אנחנו יודעים, שאתם מנוולים ורשעים, ולא תוכלו יותר לעבוד עלינו בתרגילי צביעות והונאה, אז היזהרו לכם, שכן אתם יושבים לנו על הכוונת.
מגישה, שמנסה לפנות אל הרגש, המצפון והמוסר של הצד השני , עברנו לגישה מציאותית, שמכירה בכך שהצד השני לעולם לא ישתנה, ולכן הדבר היחיד, שיכול לגרום לו לעצור ולהרהר שנית, זה רק אם הוא יידע שיש מחיר כבד מנשוא להמשך התגרויותיו. כרגע הגישה ההרתעתית היא רק במילים, וטרם באה לידי ביטוי במעשים, שהם המבחן האמיתי לאמינותה, ובגלל זה כוחות האופל עדיין חושבים שזה רק איומי סרק של מילים חסרות משמעות. כמובן שאין לצפות שהביריונים השכונתיים בזירה הבינ"ל ישנו את התנהגותם באופן מיידי וזאת לאור הגישה ההרתעתית החדשה יחסית, שכן הרגלנו אותם במשך שנים כה ממושכות להיות שיכורי כוח ובעלי בטחון עצמי מופרז בשל הגישה הפייסנית והמתרפסת. ברם ככל שהגישה ההרתעתית תימשך בעקשות ובהתמדה ותעמוד במבחנים, שיעמיד אותם הצד השני, אז גם הוא ייאלץ בסופו של דבר להפנים, שעדיף לשנות כיוון ולא לשלם את המחיר הנורא הכרוך בכך.
ומהן ההשלכות של הדברים עלינו? הצד השני חייב לדעת היטב, שמשחקי החתול והעכבר שהיו בזמן המבצעים בעזה, ביהודה ושומרון ובמלחמת לבנון השנייה נגמרו, והתגובה הפעם תהיה הרבה יותר מאסיבית ומשנה סדרי בראשית. נגמרו מלחמות ההתשה הסיזיפיות והבלתי נגמרות, שבסופן חוזרים לנקודת ההתחלה. לא מתחננים יותר לצד השני שיפסיק את התוקפנות שלו. תמורת שקט זמני, שבמהלכו הוא יוכל להתארגן לסיבוב הבא שיתקיים בתנאים פחות טובים לנו, אלא מכריעים אותו ומנחיתים עליו מכה אנושה בקנה מידה מאסיבי, כך שכל מה שחווינו במשך 24 השנה האומללות של אוסלו, ייראה לעומתה כמו משחק צעצועים של ילדים. למשל, אין יותר מדרגות תגובה מול החמאס כדי לרסנו ולשכנעו להיות בשקט (בבקשה !!! בבקשה!!! אנחנו מתחננים!!!) אלא מכה ניצחת שתמוטט את שלטונו כליל. אין יותר מלחמה נקודתית נגד חזבאללה, שבה לבנון כמדינה לא סופגת מכה אנושה, שייקח לה חמישים שנה להתאושש ממנה. האויב חייב לדעת, שנגמרו המשחקים וההבנות שבשתיקה. שב בשקט או שתקבל על הראש דברים איומים ונוראיים, שלא היו כדוגמתם בעבר. כאשר האויב יחוש, שאנו עומדים באמינות מאחורי הגישה ההרתעתית ומוכנים לממש אותה הלכה למעשה, אז הוא גם יתחיל לחשוב פעמיים, אם כדאי לו להתעסק עם "המשוגע מתל אביב", ואם הוא בכל זאת יסתכן, אז נגמרו משחקי המלחמה הילדותיים, והוא צפוי לריסוק טוטלי. לסיכום: מדינת ישראל חייבת להשתלב כמה שיותר מהר במדיניות הצ'רצ'יליאנית החדשה של טראמפ. זה דבר נכון, זה מתכון לשקט ויציבות יחסיים, וזה תואם את האנטרס הישראלי.
בשעה שברור לכל בר דעת, שאובאמה הוא האח התאום בגרסה מודרנית של צ'מבלרין, הרי שעדיין לא נהיר לחלוטין האם טראמפ הוא האח התאום של צ'רצ'יל. ימים יגידו!!! בינתיים בתחום ההצהרתי הכיוון הוא חיובי בהחלט, אך אם חלילה יתברר בסופו של דבר שאין לדיבורים גיבוי בעשייה אינטנסיבית בשטח, ושטראמפ הוא בסה"כ "נמר של נייר" או "כלב נובח ולא נושך", אז האנושות תעמוד בפני קטסטרופה בינ"ל בקנה מידה שטרם הכרנו. הדרך היחידה לחיות כאן בעולם הזה עם יציבות ובטחון יחסיים היא באמצעות מדיניות הרתעתית קשה ונחושה ביותר, המתנהלת בעקשות ובהתמדה לאורך זמן מול כל כוחות החושך התוקפניים, שמאיימים לערער את המצב הנוכחי באמצעים אלימים וכוחניים (מו"מ לשלום עם כוחות כאלה- זו אשלייה מרדימה ומסוכנת). אני שוב מזכיר לכם עוד פעם נוספת שהיטלר בראשית דרכו הורתע מעוצמתה הצבאית של צרפת, ולפני שהוא פלש לחבל הארץ המפורז של הריין הוא הורה לכוחותיו לסגת, אם הם ייתקלו בתגובה צבאית צרפתית. התגובה הצבאית הצרפתית, כאמור, לא הגיעה, בטחונו העצמי של היטלר נסק לגבהים, ולאחר שהשד יצא מהבקבוק, כבר אי אפשר היה להחזיר אותו אליו, והתוצאה הטראגית: קטסטרופה בינ"ל בדמותה של מלחמת העולם השנייה. ושוב אנו חוזרים לאותה נקודה בדיוק, ואז אנו שואלים את עצמנו את השאלה הבאה? האם גם במקרה זה השד ייצא מהבקבוק, וכבר לא ניתן יהיה להשתלט עליו, או שמא הוא ירוסן וייבלם או שאולי בכלל הוא כבר יצא מהבקבוק, וכבר לא ניתן להחזירו עקב מחדלי אובאמה שנמשכו שנים כה רבות?? הכול תלוי ועומד על עשייתו של נשיא ארה"ב בעתיד ואת התשובה אנו נדע ממש בקרוב. עליו מוטלת האחריות הכבדה באשר לגורלו של העולם התרבותי, החופשי והנאור.
איראן מאיימת למחוק את תל אביב וחיפה מהמפה. איראן אומרת שישראל תחדל מלהתקיים עוד 25 שנה, אך ייתכן שזה יקרה אפילו לפני כן. אני בניגוד לאחרים חושב שצריך להאמין לדברים שהצוררים אומרים (פעם אחת כבר נפלנו לבור הזה, כאשר זלזלנו בהיטלר), ולפעול ע"פ הכלל שאומר: הקם להורגך השכם להורגו. במילים אחרות, מי שמעמיד בסכנה קיומית את זולתו, מעמיד בסכנה קיומית את עצמו. הזכות המוסרית לחיים ולקיום היא זכות בסיסית, בלתי מעורערת וקדושה, שגוברת על כל זכות מוסרית אחרת, ולכן כאשר היא עומדת בסכנה, יש להגן עליה בכל האמצעים האפשריים (הכול כולל הכול) בלי להתחשב בכלל במידת הנזק, החורבן וההרס שיושת על הצורר ובלי חשבון לאף אחד ולשום דבר אחר. עונשם של הצוררים יהיה כעונשו של המן הרשע, והם יקבלו על ראשם בדיוק את מה שהם מתכננים להביא על ראשנו, וזה לא איום ריק מתוכן אלא זה בדיוק מה שצפוי שנעשה, אם נגיע לרגעי האמת הללו. ונסכם בדברי אחד הצעירים, שבא לפגוש את בגין ז"ל ואמר לו, שהוא אומנם רוצה לחיות בעולם הרמוני ושליו, אבל בעולם שבו אין לי או לעמי זכות קיום במולדתו ההיסטורית, לאף אחד אין פה זכות קיום. זכות קיום אינה מבדילה בין עשיר ועני, בין חזק וחלש, בין אדם לרעהו ובין מדינה למדינה. זו זכות בסיסית שווה לכולם, ומי שמעמיד בסכנה את זכות קיומנו כאן כמדינה, מעמיד בסכנה הדדית גם את עצם זכותו להתקיים בעולם הזה כמדינה.
הסכנה מאיראן אינה מסתכמת רק בהסכם הגרעין הרע, שבחסותו בתום תקופה זמנית מדינת הצוררים הנאצית תהיה במרחק פסיעה מפיתוח נשק גרעיני, אלא גם בכך שבחסות ההסכם הזה ניתנת לאיראנים מעין חסינות לפעולותיהם התוקפניות ולמגמותיהם להשתלט על האיזור ולהפוך בו למעצמה דומיננטית. הסכם זה מרדים את כולנו בהקשר לעניין זה. מעצמות המערב בראשות ארה"ב כדי חס וחלילה לא לעצבן את האיראנים חמי המזג ובעלי הפתיל הקצר ( ממש בדיוק כמו שבעבר חששו לעצבן את היטלר) ולגרום להם לסגת מהסכם הגרעין, לא מגיבות בכלל על כל מה שהאיראנים מרשים לעצמם לעשות פה בחסות אותו הסכם. ההסכם נותן למעשה לאיראנים "אור ירוק" לעשות זאת, כי הם מבינים היטב, שאף אחד לא יעז לעמוד מולם להתעמת איתם בעת הנוכחית על עניין זה (כול עוד אתם שומרים על הסכם הגרעין, תעשו מה שבא לכם- זה המסר שאיראן מקבלת מארה"ב והמערב).
אין לזלזל כלל ועיקר באיראנים. הם שחקנים חכמים מאוד בזירה הבינ"ל, ,יודעים היטב לנצל פרצות ומצבים לטובתם, וזה מה שהופך אותם למסוכנים במיוחד (חוכמה ורשע זה מתכון לצרות צרורות בכל מקום ובכל זמן). הכול פה פועל לטובת האיראנים, ולכן גם בטחונם העצמי נוסק לשמיים: סדאם חוסין, האויב שלהם, שריסן אותם במשך שנים נעלם מהזירה, מדינות ערב הולכות ומתפוררות, ושוררת בהן אנרכיה, דעאש מיקד את תשומת הלב העולמית בו ובכך זיכה את האיראנים בשיתוף פעולה עם רוסיה בסוריה, הסנקציות הכלכליות הוסרו, וכך הם היחידים בזירת המזרח התיכון שהרויחו מכל הכיוונים. להערכתי העימות הצבאי עם איראן הוא קרוב וזאת על רקע ניסיונם להשתלט על מרחבים עצומים מחוץ לגבולות איראן ולא דווקא על רקע הסכם הגרעין הרע. שאלת העימות הצבאי עם איראן תלוייה אך ורק בארה"ב ובעולם החופשי ובהתייחסות לסוגיה הבאה: מהו הקו האדום שמעבר לו ארה"ב תיאלץ להגיב צבאית על ניסיונות איראניים לשלוח את זרועותיהם התמנוניות אליו? מבחינת ישראל הקו האדום, שיחייב תגובה צבאית הוא ניסיון התבססות צבאית של איראן בסוריה כדי לפתוח משם חזית נוספת כנגדנו. מבחינת ארה"ב והעולם החופשי בכללותו עדיין לא החליטו שם מהו הקו האדום, שצריך להציב לאיראנים, וזהו מחדל איום ונורא, שכן הוא נותן לאיראנים תחושה שיש להם אור ירוק לתוקפנות בזירה הבינ"ל!!! הדבר דורש תיקון מיידי, שכן אחרת זה יהיה בגדר בכייה לדורות. כולם פה עסוקים בהסכם הגרעין ומזניחים כליל את העניין המהותי הזה, וכך לאט לאט, בשקט בשקט מאחורי הקלעים ובחסות אותו הסכם רע איראן הולכת ומתפשטת לכל כיוון כמו גידול סרטני ממאיר.
לסיכום: הסכם הגרעין הוא רע הן כשלעצמו והן מבחינת ההשלכות שלו על כל מה שקורה בשטח בשגרה היום יומית של הזירה המזרח תיכונית. הסכם זה משפיע לשלילה על אופן התנהלות ארה"ב והמערב ביחסן כלפי איראן בשל פעולותיה התוקפניות, שמערערות את היציבות באיזור.
אחד מחברי הקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית אמר, שטראמפ הגזים עם הרטוריקה הלוחמנית שלו כלפי צפון קוריאה. לתפיסתו עדיף לדבר בשפה יפה ורכה ובמקביל להחזיק מאחורי הגב נבוט גדול כדי להנחית מכה קשה על האויב, אם יהיה צורך בכך. בדרך, שבה בחר טראמפ, כך טען אותו חבר קונגרס, הוא סתם מלהיט שלא לצורך את הרוחות הסוערות ממילא וזאת במקום לנסות להרגיען ולצננן עם דיפלומטיה נבונה. נו מה אתם אומרים??? נשמע יפה והגיוני לא?? הכול טוב ויפה, אבל בכל זאת יש בעיה ממש ממש קטנטנה בהקשר זה. אתם יודעים מהי??? זה פשוט לא עובד במציאות!!!! הרי כבר היינו בסרט הרע הזה בתקופת נשיאותו הממושכת של אובאמה (8 שנים). הרי כך בדיוק נהג אובאמה באשר לצפון קוריאה, באשר לאיראן, באשר לסוריה ובאשר לכל מה שמתרחש בזירה הבינ"ל. נו, והגישה הדיפלומטית הזאת עזרה לנו והביאה תועלת ותוצאות חיוביות בשורה התחתונה??? לא ולא!!! ומה קיבלנו כתוצאה מהשפה היפה, הסטרילית והאלגנטית של אובאמה??? סדר עולמי בלתי יציב רווי טרור ועל גבול האנרכיה!!!!! אז לאותו סרט מציע לנו אותו חבר קונגרס לחזור בתקווה, שהפעם הסוף יהיה טוב???? לא תודה!!!
זו בדיוק הבעיה השורשית בשפת הפוליטקלי קורקט. זו שפה שיוצרת אי התאמה קיצונית בין האמירות הרכות שלה לבין הפרקטיקה הקשוחה במציאות או הנכונות לעשייה כדי לשנות אותה, וכך הצד השני (היריב או האויב) מקבל פרשנות מעוותת או רושם מוטעה לחלוטין, ומפרש את השפה הדיפלומטית היפה כחולשה או כהתרפסות וחנופה, וזה רק מגביר את בטחונו העצמי להמשיך הלאה בדרכו הרעה והאפילה. הסיכוי היחיד להרתיע ולבלום את האויב הוא לומר לו בדיוק מה הולך לקרות לו, אם הוא ימשיך בדרכו הרעה ולגרום לו להאמין, שאכן זה גם מה שיקרה לו בפועל. כרגע שליט צפון קוריאה לא באמת מאמין לרגע שטראמפ אכן מתכוון למילים הבוטות שהוא מוציא מהפה, והוא חושב שמדובר באיומים באוויר של נמר העשוי כולו מנייר (הוא כינה את טראמפ: כלב נובח). לאור זאת לא תהיה ככל הנראה לטראמפ ברירה אלא לעשות משהו קונקרטי כדי להוכיח לדיקטטור של צפון קוריאה שהוא אכן מתכוון לכל מילה שהוא אומר, וזו ככל הנראה גם הדרך היחידה שקיימת, שתגרום לו לשנות דיסקט במוח ולהפנים את השינוי הדרמטי, שחל פה מתקופת אובאמה. אינני טוען שארה"ב צריכה לתקוף ישר במלוא העוצמה הצבאית מצד אחד, אבל מצד שני רק לדבר גבוהה גבוהה ולא לעשות משהו משמעותי במקביל, זה דבר מסוכן ביותר לטווח היותר רחוק, שכן שזה יהפוך את נשיא ארה"ב לבדיחה מהלכת על שתיים חסרת כל אמינות, וההשלכות של הדברים על איראן, על סוריה ועל כל מה שמתרחש בעולם תהיינה מרחיקות לכת וקשות ביותר. לאור זאת אין מנוס מכך שארה"ב תנחית בסופו של דבר מהלומה צבאית מוגבלת אך משמעותית ביותר על צפון קוריאה כדי שהדיקטטור של המדינה הזאת יתעורר סוף כל סוף מהזיותיו המגלומניות, ויבין שארה"ב לא רק מדברת בקשיחות אלא גם עושה ומתכוונת לכל מילה ומילה, שיצאה מפיו של טראמפ מעל בימת האו"ם. ברגע ששליט צפון קוריאה אכן יאמין שמדינתו עשויה להיות מושמדת בסופו של דבר, אז לא תהא לו ברירה אלא לסגת לאחור. הצרה הצרורה היא שכרגע הוא באמת לא מאמין בכך, וצריך לגרום לו להשתכנע, שזה אכן עלול לקרות, אם לא תהא ברירה לארה"ב. אינני חושב שאפילו האדם המטורף ביותר עלי אדמות יסכים להעמיד את עצמו ואת מדינתו בפני סכנה קיומית של השמדה מוחלטת, והדברים האלה תקפים מאין כמותם גם באשר לצד השני בציר הרשע: איראן. גם האיראנים מדברים ללא הפסקה על השמדתנו, שכן הם לא באמת מאמינים לרגע שבכך הם מעמידים דווקא את עצמם בסכנה קיומית. רק אם נגרום להם להאמין בכך, אז גם הם יורתעו.
לסיכום: רק כאשר האויב שלך באמת יאמין שאתה מתכוון לעשות לו את מה שאתה מאיים, שתעשה לו, אז תושג ההרתעה. שפת הפוליטקלי קורקרט גורמת לאויב להאמין שאתה חלש, ושאתה לא מתכוון לעשות דבר כדי לבלום אותו, ולאור זאת הדרך שלו פנויה לחלוטין להתקדם ללא כל מכשול לעבר היעדים השטניים, שהוא מציב בפני עצמו (ואכן אובאמה הוכיח לאויבים שזה נכון גם במציאות: שפה של פוליטקלי קורקט אכן הביאה להיעדר נכונות לפעולה בתקופה זו). שפת הפוליטקלי קורקט אכן מצטיירת בצורה יפה בזירה הבינ"ל (תזכו להמון מחיאות כפיים פופוליסטיות, מעריצים ואפילו פרס נובל לשלום), אבל זו שפה סטרילית שבמקום להגיד את הדברים בצורה ברורה ולהניח אותם על השולחן, היא מעדיפה להסתיר אותם מתחת לשטיח ולהסתיר את הסירחון הנודף מהם באמצעות מכבסת מילים ריקות מתוכן. הרי כבר היינו בסרט הרע הזה במשך 8 שנות כהונתו של אובאמה, ואסור בתכלית האיסור לחזור שוב פעם אליו. אכן, לטווח קצר מדיניות דוגרית מלהיטה את הרוחות, אבל לטווח רחוק יותר, אם היא מנוהלת בעקביות, בהתמדה ובלי למצמץ היא משיגה בסופו של דבר את ההרתעה הנדרשת לצורך יציבות בזירה הבינ"ל. זה עבד בשטח בעבר, וההוכחה לכך היא בתקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ.
ודבר אחרון וחשוב מאין כמותו: לא רק דיבורים קשוחים באווויר ונכונות לפעולה אלא גם שרטוט קו אדום פרקטי. ישראל שרטטה קו כזה באשר להתבססות האיראנית בסוריה והעברות נשק מתוחכם לחזבאללה, ומן הראוי שגם ארה"ב תעשה זאת באשר לצפון קוריאה (אם אתם עושים 1 או 2 או 3, תקבלו את הנבוט על הראש).
מה בעצם הבעיה עם זה שצפון קוריאה היא מדינה גרעינית, ושאיראן שואפת להפוך לכזאת בעוד מספר שנים??? כי מדובר במדינות מיליטריסטיות עם מדיניות תוקפנית ומתריסה כלפי שכנותיהן והן כלפי כול העולם כולו!!! שיהיה לכם ברור דבר אחד: הגרעין לא נועד כלל וכלל להגן על קיומן או שלמותן הטריטוריאליות של המדינות הללו, שכן הדבר הזה מובטח להן גם ללא יכולת גרעינית. הגרעין נועד למטרות מרחיקות לכת הרבה יותר: לסייע למדינות הללו להגשים את תוכניותיהן הגרנדיוזיות העתידיות לשליטה אזורית ולדומיננטיות בזירה הבינ"ל בכלולותה. מדינות אלה כמדינות גרעיניות תנצלנה את כוחן כדי לאיים ולהטיל טרור מפלצתי על כל מה שנמצא מסביבן במקרה הטוב, ואילו במקרים יותר גרועים הן תשתלטנה על מדינות שלמות ועל איזורים שלמים ותשעבדנה אותם (כפי שעשו הנאצים והיפנים בתקופת מלחמת העולם השנייה). איך אנו יודעים שזה מה שיקרה?? שכן איראן כבר עושה זאת בפועל בצורה רחבת היקף גם ללא יכולת גרעינית!!!! אתם בכלל יכולים להעלות על הדעת כיצד, הם ינהגו, אם תהא להם יכולת גרעינית? (סביר להניח שהרבה יותר גרוע ממה שצפון קוריאה מתנהגת כיום). ח'ברה, מדובר על משטרים עם אידיולוגיה קיצונית במיוחד, שאין גבול לתיאבון שלהם (בדיוק כמו אצל היטלר). משטרים אלה לא מסתפקים רק באיזורי שליטה מוגבלים אלא לוטשים את עיניהם לזירה העולמית כולה. למשל, האידיולוגיה הפנאטית של המשטר האיראני איננה שונה במהותה מזו של דעאש, וגם היא שמה לה ליעד מרחיק לכת את הפלת המשטרים הערביים במזרח התיכון והדמוקרטיים במערב לצורך הקמת חליפות אסלאמית שיעית בכל העולם. לשם הם מכוונים בסופו של התהליך!!!!
על מנת להמחיש לכם את גודלה של הסכנה, תארו לעצמכם, מה היה קורה, אם לגרמניה הנאצית היו פצצות אטום בזמן מלחמת העולם השנייה. כיצד העולם שלנו היה נראה, אם תרחיש האימים הזה היה קורם עור וגידים? (אלה לא דיבורים ריקים מתוכן, שכן המדענים הגרמנים עסקו בנושא זה באינטנסיביות במלחמת העולם השנייה ולא היו רחוקים ממימוש העניין כדי להבטיח את הקמת הרייך השלישי בן אלף השנים). הסכנות מכיוונן של צפון קוריאה ואיראן אינן פחותות מזו שהייתה ניצבת בפני גורלו המר של העולם החופש, אם חלילה לגרמניה הנאצית הייתה פצצת אטום (מזל שאיינשטיין שערק מגרמניה הנאצית סייע לאמריקאים לפתח את פצצת האטום ועזר להם להקדים את הנאצים במרוץ לפצצה). לסיכום: מזל גדול שגרמניה הנאצית לא הספיקה לפתח נשק גרעיני לפני שהוכנעה. כיום אנו יודעים בדיוק מה יהיה צפוי לעולם כאשר נשק גרעיני יהא מוחזק בידי מדינות תוקפניות, מערערות יציבות עם אידיולוגיה קיצונית. זהו מתכון לקטסטרופה בינ"ל!!! בעבר זה היה עניין של מזל. מזל לא תמיד בהכרח חוזר על עצמו פעמיים, ולכן כיום גורל האנושות תלוי בידיים של העולם החופשי, שמחוייב לבלום את הסכנה, ואם זה לא יניב תוצאות אז לפעול כנגדה במלוא הנחישות.
בהמשך התייחסות לדבריו של נשיא מצרים,סיסי, באשר לסכסוך הישראלי פלסטיני......
אנחנו עוד נגיע אל עבד אלפתאח אלסיסי, נשיא מצרים ולדבריו (שממשיכים את קו המחשבה של ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי לשעבר), שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא מקור כל/ רוב הבעיות במזרח התיכון ומחוצה לו (שטויות במיץ עגבניות של בורים במקרה הטוב או מסווה לאנטישמיות חדשה במקרה היותר גרוע!!!), אבל מפאת יום הכיפורים המתקרב אלינו אני אדחה זאת ברשותכם למועד אחר.
לקראת יום הכיפורים שודרו בתקשורת אין ספור כתבות העוסקות בשאלה הבאה: מיהו יהודי? אז אומנם הסוגיה של הסליחה, הכפרה וחשבון הנפש היא מהותית מאין כמותה ליום מיוחד זה, אך מכיוון שאנו עוסקים בה כמעט בכל שנה ושנה, מן הראוי הפעם לחרוג מהשגרה הזאת ולעסוק בשאלה של היהדות של כל אחד ואחד מאיתנו. מהי יהדות בעיניי? לדעתי, יהדות זה מכלול שלם. לטעמי מי שמצמצם את היריעה להיבט הדתי הצר בלבד מפספס את העיקר ומועל בתפקידו בעולם הזה. יהדות היא לא רק דת. יהדות היא מכלול מגוון ושלם, המתייחס הן לפרט, הן לחברה והן לקולטקטיב כולו (הלאום והמדינה). ביהדות יש מרכיבים של דת, היסטוריה, מורשת, מסורת, תרבות, חוכמה, השכלה ,חברה, לאום ואפילו אקטואליה עכשווית, שמנסה לא רק לחיות את העבר אלא גם להתאים בגמישות את כל המכלול הזה למציאות הדינמית והמשתנה מדור לדור. כל מי שמצמיד את היהדות אך רק להיבט הדתי והצר של לימוד תורה בישיבות או תפילות בבית הכנסת, ,הופך את זה לחזות הכול, ועוד מרשה לעצמו עקב כך ברוב חוצפתו להטיף מוסר לאחרים או להתנשא מעליהם ולטעון שהוא יהודי יותר טוב מהם, הריהו שוגה, מטעה ומוליך שולל באופן מניפולטיבי. בעיניי יהדות זה בעיקר ובראש ובראשונה, דרך ארץ, אהבת אדם, מוסר, ויחס נאות לזולת בהקשר החברתי והאישי ודאגה לקולקטיב בהקשר הלאומי (שמירה על שלומה, בטחונה וקיומה של המדינה היהודית). זה בעיניי צריך להיות 90% מהיהדות של כל אחד ואחד מאיתנו, ומי שרוצה להוסיף לזה, הרי זה מבורך ומשובח. ברם יש לי בעיה רצינית עם אלה שהופכים דווקא את ה-10% הנותרים לחזות הכול ולכול עולמם, ומבטלים את שאר הדברים המהותיים בהבל פה מזלזל!!!
כזכור לכם בוודאי דוד בן גוריון נפגש נפגש בזמנו עם אחד מגדולי הדור של העדה החרדית, וניסה לברר איתו, האם ניתן להגיע איתו להסדרים ולהסכמות על בסיס מכנה משותף כלשהו, ואותו גדול הדור אמר לדוד בן גוריון שיש לתת עדיפות לחרדים, שכן הם מייצגים את העגלה המלאה העמוסה עד גדותיה בכל טוב, ואילו החילונים מייצגים את העגלה הריקה והשטחית. לאור זאת העגלה הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה המלאה. נו..... מה אתם אומרים?? האם העגלה החילונית באמת ריקה לחלוטין מתוכן וערכים. בהקשר הדתי והמצומצם ביותר: לא בטוח, שהיא לגמרי ריקה. ברם האם היהדות שלנו צריכה להיבחן רק בהקשר הצר הזה תוך התעלמות ממרכיבים נוספים וחשובים (שבעיניי הם 90%): לא ולא!!
מכיוון שאהבתי את הדימוי של גדול הדור, אשתמש באותו סגנון ציורי על מנת להציג בפניכם תמונה הפוכה לחלוטין. בעיניי היהדות חייבת להישען על שתי הזרועות הבאות: דרך ארץ, "ואהבת לרעך כמוך" בין אנשים, מגזרים ומחנות וכן דאגה לקולקטיב שלנו כעם הן בגולה והן בארץ והן למדינתנו, שמגשימה בעצם קיומה את ההגנה על קידוש השם של הרבים. זהו הלחם והחמאה של היהדות שלנו!!! זו העבודה השחורה, הסיזיפית והקשה הנדרשת ברמה הפרקטית של חיי היום יום מכל יהודי ויהודי וזאת בהתאם לכישוריו ויכולותיו. אלה הם חוטבי העצים ושואבי המים של היהדות. הם נאבקים ללא הפסקה שהחברה שלנו תהיה יותר טובה, ערכית, מוסרית, וסובלנית מצד אחד ומצד שני הם מגינים בגופם ובדמם על חירותנו כאן במדינתנו הריבונית מול גלי האויבים שמסביבנו וגם מול אלה שרחוקים מאיתנו. ומה באשר לאלה שספונים כל היום וכל הלילה בישיבות ועסוקים אך ורק בלימוד תורה תוך שהם סגורים בד' אמותיהם ונמנעים מכל מעורבות חברתית אישית ולאומית מחוץ למגזר שלהם??? אלה הם אנשי עוגות הקצפת והדובדבנים!!! עכשיו תגידו לי בבקשה: כיצד אתם מעזים כל היום להתעסק רק באכילת עוגות הקצפת עם הדובדבנים, וזאת בשעה שיש כל כך הרבה אנשים שרעבים פה ליד מושטת לעזרה כדי להשיג את הלחם והחמאה? יש לכם את הלוקסוס להסתגר בנישה הפרטית שלכם, ולהינות מעוגות קצפת עם דובדבנים, כאשר יש כ"כ הרבה עבודה שחורה וסיזיפית מסביב? האם כבר הגענו אל המנוחה והנחלה, וכל הבעיות בארצנו האהובה נפתרו, כך שיש לנו המון זמן פנוי לשבת להינות מהעוגות, הקצפת והדובדבנים? האם יש בה כבר מצב אידיאלי של דרך ארץ, תרבות דיבור ושיחה, ערכי מוסר, סובלנות "ואהבת לרעך כמוך"? הכול פה מושלם או שמא יש פה עוד עבודה רבה, ממושכת וקשה לתקן את העולם היהודי שלנו?? בנוסף לכך האם מדינתנו שוכנת במצב של שלווה ושקט תוך יחסי שלום עם כל שכנותיה? זהו??? נגמרו כל האויבים?? אין יותר אנטישמיות גלויה ומוסווה?? כל הצרות האלה מאחורינו??? הרי אתם יודעים שהמציאות של חיינו כאן מצריכה עוד המון עבודה קשה, וטרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. ומה אתם מעדיפים לעשות?? במקום להשתלב בחברה ולתת יד כדי לתרום לשינוי שלה לטובה בכל תחום ותחום ולהגן עליה מפני כל זומם ואורב, אתם מעדיפים לברוח מהמציאות המאתגרת, להיות סגורים בד' אמותיכם ולאכול עוגות קצפת עם דובדבנים, וברוב חוצפתכם הרבה, אתם עוד מטיפים לנו מוסר שאתם בסדר ואנחנו לא??? איזו איוולת ערכית ומוסרית!!! לנו אין את הלוקסוס הזה!!! אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר את הכול פה לטובת הדת, ולידיעתכם אנחנו יהודים יותר טובים מכם, שכן יהדות זו לא רק דת אלא אורח חיים כוללני, שיש בו דברים חשובים נוספים ולא רק דת צרה ומגזרית, שעסוקה כל היום בעצמה בלבד ולא מעניין אותה מכל מה שקורה מסביב. בעיניי אנחנו עגלה עמוסת כל טוב הרבה יותר ממכם. אומנם הסחורה שלכם היא משובחת, יקרה וטעימה (על כך אין בכלל ספק!!!), אבל היא לא תופסת מקום רב בעגלה שלכם. בעגלה שלכם יש עוד מקום להמון דברים נוספים חשובים וערכיים לא פחות, וחבל לי עליכם, שאתם חיים בעולם צר וחשוך מכדי לראות זאת.
לסיכום: כאשר נגיע לימים טובים, שבהם שלומה של מדינתנו יובטח לעד, ושכל בעיותיה החברתיות תיפתרנה ברוח אהבת חינם, ושתהא שלווה ורגיעה ביחסים בין אדם לחברו, אז נשמח להצטרף אליכם ולאכול אתכם עוגות קצפת עם דובדבנים, אבל מה שנדרש היום זה ההיפך המוחלט: שאתם תושיטו יד ותצטרפו לעבודה השחורה הנדרשת כדי שכולנו נוכל לפחות לאכול פה לחם עם חמאה. מן הראוי שגם הגורמים החרדים שמטיפים לנו מוסר, ויודעים לצרוח לנו "גוועלד" ללא הפסקה יערכו חשבון נפש פנימי נוקב ביום זה, שכן מי שדורש מאחרים, ראוי שיבדוק טוב טוב גם את עצמו ואת ציציותיו. אלוהים יש רק בשמיים, ואילו על פני הארץ כולנו פה רק בני אדם בשר ודם מלאי חולשות ופגמים, ואף אחד לא רשאי להוציא את עצמו כיוצא דופן בהקשר זה. חתימה טובה לכל בית ישראל.
עבד אלפתאח אלסיסי, נשיא מצרים אמר, שאם הסכסוך הישראלי הפלסטיני ייפתר, אז זה ירגיע את כל המזרח התיכון כולו. גם ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי הקודם אמר דברים בסגנון דומה. קשה להאמין, שאנשים מכובדים מעין אלה מרשים לעצמם להוציא מהפה שלהם ללא כל בושה שטויות הזויות ומופרכות כאלה!!! מה הקשר בין הסכסוך הישראלי הפלסטיני לדעאש ולטרור שלו, למצב בסוריה, בעיראק, בתימן, באפגניסטן ובעוד מקומות? מה הקשר בינו לבין הכוונות הזדוניות, התוקפניות והתמנוניות של איראן להשתלט על המזרח התיכון ולהפוך למעצמה איזורית? מה הקשר בינו לבין סכסוך הדמים בין הסונים והשיעים? מה הקשר בינו לבין סכסוכי הדמים בין הפתח לחמאס ובין הפלגים השונים והרבים, ששורצים בתוך הרשות הפלסטינית? האם ערבים/ מוסלמים הורגים אחד את השני בגלל היהודים? לחילופין אם היהודים ייעלמו מהמזרח התיכון, אז הערבים/ המוסלמים יהפכו כבמטה קסמים בבת אחת למלאכים שטופי אהבה וחמלה, ויפסיקו להחריב ולהרוס כל חלקה טובה? האם בשל הסכסוך הישראלי הפלסטיני, האביב הערבי הפך לחורף אסלאמי? ברור שלא!!! מדובר בתהליכים היסטוריים, שהתרחשו מאליהם כתוצאה מכך ששליטים חזקים בעולם הערבי נחלשו ואיבדו מאחיזתם, וזה הביא ליצירת מציאות של אנרכיה, שממנה נהנו כוחות אסלאמיים קיצוניים, שהתרבו והחלו להילחם בינם לבין עצמם מצד אחד, לעשות פיגועי טרור באירופה ובעוד מקומות מצד שני ועל הדרך גרמו גם להיווצרות גל צונאמי של פליטים, ששטף את אירופה וערער גם בה את הסדר והיציבות.
והאמת??? שוב דבר לא צריך להפתיע אותנו בהקשר הזה, שכן שום דבר לא השתנה מהעבר הרחוק יותר, והעולם כמנהגו נוהג, שכן היהודים היו מאז ומתמיד לשעיר לעזאזאל התמידי לכל הצרות הבינ"ל והמדינתיות. ברוסיה הצארית למשל השלטונות בכל משבר כלכלי, שהתרחש, הסיתו כנגד היהודים כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מכשלונותיהם הם, וכך יצאו הפורעים המוסתים באמצעות שנאה יוקדת לבצע פוגרומים איומים ונוראיים כנגד היהודים. היהודים הם תמיד אשמים במצבי משבר ולחץ בינ"ל, והם הראשונים לספוג את האש ולהפוך לקורבנות עקב כך. כמו בעבר גם כיום, כאשר העולם עובר טלטלה ומשבר מתמשכים, היהודים כרגיל הופכים למוקד להתקפות אנטישמיות, וישראל המייצגת אותם הופכת לשעיר לעזאזל מודרני למתקפות ארסיות ושקריות ולביקורת הזוייה ומופרכת במיוחד.
ז'בוטינסקי דיבר על שני סוגי אנטישמיות: אובייקטיבית וסובייקטיבית, ודבריו אקטואליים מעין כמותם גם כיום. האנטישמיות הסובייקטיבית, המבוססת על שנאה יוקדת זו האנטישמיות הבוטה, שגלויה לעין כול מעל פני השולחן, ואי אפשר לפספס אותה. לעומת זאת האנטישמיות האובייקטיבית היא זו, שתמיד שואפת להפוך את היהודים לקורבן ולשעיר לעזאזאל ומטילה בהם תמיד את האשם על כל מה שקורה בעולם. האנטישמיות הזאת דורשת מהיהודים (או ממדינת ישראל) לקחת אחריות גם על אסונות של עמים אחרים, וזאת למרות שהדברים הם משוללי כל יסוד ומופרכים לחלוטין. אנטישמיות כזאת מדברת יפה ובמאור פנים, ולכן לעיתים קרובות לא מבחינים שהיא בתחפושת, וכתוצאה מכך היא מצליחה לשכנע תמימים ובורים רבים. אנטישמי סובייקטיבי אומר באופן גלוי וברור, שבלי יהודים העולם יהיה מקום טוב יותר, ואילו אנטישמי אובייקטיבי אומר שהיהודים צריכים לשנות את אופן התנהלותם והתנהגותם, כי רק בגלל זה מתרחשים כל הדברים הרעים בעולם. אז מה למעשה אומר לנו נשיא מצרים??? אתם אשמים!!! הבנתם??? במקום שהם יקחו אחריות על המחדלים שלהם ועל צורת ההתנהגות שלהם ועל תרבות ההרס, הרצח, האלימות והמוות, אז הם פטורים מכך, שכן יש להם את מי להאשים: את היהודים ואת מדינת ישראל!!!
אז סיסי אומר שהיהודים אשמים בכל הבעיות במזה"ת ברמה הקולקטיבית, ואילו המחבלים מיישמים זאת הלכה למעשה ברמה האישית והפרטית. למשל, המחבל, שעבד בהר אדר 8 שנים, החליט להאשים את היהודים עקב הסכסוך עם אשתו, ולכן החליט לצאת ולרצוח. אותו דבר גם ניתן לומר באשר למחבלת שהסתכסכה עם עם הוריה והחליטה לדקור יהודים במספריים בתחנה המרכזית. מה הקשר ביננו לבין הבעיות האישיות של מחבלים אלה ואחרים??? התפיסה של האנטישמיות האובייקטיבית, שאומרת, שאנחנו אחראים לכל הצרות הקיימות העולם. וכך אדם שהסתכסך עם סביבתו הקרובה, יוצא לפיגוע כדי לכפר על חטאיו, כי אנחנו השעיר לעזאזאל שלהם, וכך גם אישה שפגעה בכבוד המשפחה יוצאת לפיגוע בשל אותו היגיון מעוות בדיוק. בקיצור: כל בעיה פנימית שיש בעולם הערבי/ המוסלמי בכללותו או כל בעיה פנימית שיש לאיזה שהוא מנוול פוטניצאלי מצדיקה בעיניהם פגיעה בנו. כל הדברים הללו נובעים ע"פ קו המחשבה המעוות הזה עקב אשמת היהודים, וכפועל יוצא מכך זה נותן להם את הלגטימצייה לפגוע בהם או לדרוש מהם דרישות מופרכות והזויות. בניגוד לאנטישמיות הסובייקטיבית שהיא גלוייה ומעל פני השטח, האנטישימיות האובייקטיבית היא יותר קשה לאיתור, שכן הדברים נאמרים, כיביכול, במילים יפות ובסגנון דיפלומטי של ייעוץ או של המלצה חברית (עם צ'פחה על השכם), אבל זו אנטישמיות לכל דבר ועניין, שכן היא יוצאת מנקודת הנחה קשיחה, שאנו תמיד אשמים בכל דבר שמתרחש מסביבנו, ולכן אנחנו צריכים למלא את משבצת הקורבן הנצחי, שמותר לפגוע בו או לחילופין לדרוש ממנו דרישות שרק יפגעו בו עוד יותר בעתיד הרחוק יותר (ולצערי הרב, יש הרבה יהודים מקרבנו שנופלים בפח הזה ומשתפים פעולה עם התפיסה המעוותת הזאת)
ולעצם העניין: הסכסוך הישראלי פלסטיני הומצא ע"י נאצר, שליט מצרים לשעבר כדי להביא לחיסולה של מדינת ישראל בדרכים אחרות, שאינן צבאיות, וזה לא השתנה גם כיום. ערפאת לקח את העניין הזה והפך אותו למלאכת מחשבת של הונאה מתוחכמת, שנועדה "בדרכי שלום" להביא להתפוררותנו ולשקיעתנו בהדרגה. מכיוון שלא חל כל שינוי בהקשר זה גם כיום, הרי שאין כל סיכוי שהוא להסדר שלום אמיתי ביננו לבין הפלסטינאיים בכלל, אלא אם נאמץ גישה הפוכה לחלוטין. למה הכוונה? אני חושב שהדרך היחידה שקיימת ומאפשרת סיכוי כלשהו היא הדרך הארוכה ביותר. זו דרך שתימשך 60-100 שנה (ואולי אפילו יותר), אבל היא היחידה בעלת הסיכוי הממשי להבשיל בהדרגה ולהשכין בסופו של דבר שלום פה. כל קיצורי הדרך האחרים נועדו לכישלונות צורבים וידועים מראש, שיביאו אך ורק להגברת שפיכות דמים. אז מה אני מציע??? ללכת הפוך לחלוטין!!!! קודם כל לפתור את הסכסוך הישראלי הערבי ולהביא לשלום אמת ביננו לבין כל מדינות ערב. כמובן, שבמסגרת הסדרי השלום הללו מדינות ערב כולן תתחייבנה לקלוט את כל 5.5 מיליון הפלסטינים בתחומן כאזרחים מן המניין ולא להותיר אותן במעמד של פליטים. מבלי שזה יקרה, אין שום סיכוי לשום התקדמות, שכן 5.5 מיליון איש במעמד של פליטים במדינות ערב ימשיכו לערער את היציבות ויסכלו כל אפשרות לפתרון סביר (שלא לדבר בכלל על שלום אמת).כל עוד יש 5.5 מיליון איש במעמד של פליטים במדינות ערב, אז כל הצעה של פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני היא רק אשלייה, שנועדה אך רק להסוות את הכוונה האמיתית: לחסל את מדינת ישראל בדרכי רמייה והונאה בהדרגה ובשלבים.
רק לאחר השלום עם מדינות ערב והקליטה ללא תנאי של 5.5 מיליון פלסטינים כאזרחים בתוכן, ניתן יהיה לעבור לשלב הבא: ניסיון להגיע להסדר עם ערביי יהודה ושומרון ועזה, אך גם כאן חייבות להתמלא מספר דרישות מקדימות:
1. החמאס חייב להתפרק מנשקו ומכוונותיו התוקפניות, לוותר על שליטתו בעזה ולהחזירה לידי הרשות הפלסטינית, כפי שמחייבים הסכמי אוסלו.
2. הרשות הפלסטינית חייבת להתנער מדרך ההסתה, האלימות, הרצח והחורבן. היא חייבת לחנך את את עמה לתרבות של שלום, שגשוג ופריחה ולהפסיק לאלתר את תרבות השהידים השטנית. היא צריכה לא רק להפסיק לממן משפחות של מחבלים אלא גם להצהיר שזה טרור תוך נכונות לא רק לגנותו אלא גם להילחם כנגדו בשטח.
3. הרשות הפלסטינית צריכה להוכיח שהיא מסוגלת להשליט את מרותה על כול הגורמים הסוררים תוך נכונות לדכא ללא פשרות כל גורם כזה.
4. הרשות הפלסטינית חייבת להפסיק את המלחמה כנגדנו בזירה הדיפלומטית תוך הפצת שקרים זדוניים.
אם כל הדברים הללו יתרחשו בפועל, אז ישראל תהיה מוכנה לדון על ויתורים על שטחי מולדת יקרים לטובת שלום אמת לדורות, אבל אם הרשות הפלסטינית לא תסכים לקבל את כל התנאים המצטברים הללו, אז ישראל לא תוכל לוותר על דבר ותצטרך לדאוג לבטחונה וליציבות יחסית. במסגרת מצב של יציבות יחסית ניתן יהיה לדון על מתן אוטנומיה מוגבלת לערביי יהודה ושומרון במסגרות של קנטונים נפרדים או ערי מדינה (תוך אופצייה לקשר כלשהו עם ירדן), ואילו במצבים של חוסר יציבות ניתן יהיה תמיד להחזיר את הגלגל אחורה וליטול לידיים את השליטה הבלעדית, ואם חלילה יקרה תסריט הבלהות של מלחמה, שאליה יצטרפו גם ערביי יהודה ושומרון ועזה,אז שומה שלא לחזור על הטעות של מלחמת ששת הימים ולא לאפשר לאוכלוסיות עוינות להישאר כאן בכמויות כאלה אדירות.
לסיכום: קיצורי הדרך של היום יביאו רק לשפיכות דמים נוספת, ומי שרוצה להעמיד זאת במבחן נוסף, ולא מסתפק רק באסון של אוסלו כדי להשתכנע, אז הזמן יוכיח זאת מעל כל ספק סביר אפילו לאחרון הספקנים ביניכם. לעומת זאת הדרך הארוכה היא הדרך היחידה, שמאפשרת סיכוי כלשהו בעתיד הרחוק, אך זה מותנה ברצונן של מדינות ערב לקלוט 5.5 מיליון איש כאזרחים בשטחן וכן במהפך נדרש בגישתם של ערביי יהודה ושומרון ועזה כלפי תרבות ההרס, המלחמה, החורבן והרצח, שהם כרגע מטפחים. מדובר פה על תהליכי הבשלה, שיקח להם דורות שלמים כדי ליצור פה שינוי אמיתי, ולכן יש להתאזר בסבלנות ובינתיים לנהל את הדברים בהתאם לאינטרסים שלנו.
כאשר בני ישראל יצאו ממצרים מעבדות לחירות, אז הם נאלצו בדרכם המפרכת לבנות סוכות ולשכון בהם, עד שיגיעו למולדתם ההיסטורית. חג סוכות מסמל כמו חג פסח את יציאת מצרים באופן כללי, אך בנוסף לכך הוא שם דגש מיוחד על הארעיות הזמנית החולפת, שעליה אני רוצה להתמקד בדבריי אלה, וכמובן לקשור זאת באופן ישיר לאקטואליה של חיינו כאן בימינו אלה.
יש כאלה שסבורים, שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, וזה גורם להם ומשפיע על אחרים לנוח על זרי הדפנה. הם אומרים, שמדינת ישראל היא מדינה חזקה בטוחה בעצמה, בעלת יכולות אדירות, ואף אחד לא יוכל בעתיד הקרוב או הרחוק לפגוע בה או לעשות לה רע. גישה פופופליסטית כזאת אומנם זוכה להמון מחיאות כפיים, אך היא מעודדת ריפיון חושים, שאננות, אפטיות, פאסיביות, ניוון, שקיעה והתפוררות, ובשל כך היא מסוכנת מאוד. יש לזכור, כי מדינת ישראל קיימת בסך הכול 70 שנה, ובמושגים היסטוריים ארוכי טווח מדובר על תקופה שולית וזניחה ביותר. אסור לנו להתייחס למדינת ישראל כאל דבר מובן מאליו או כאל עובדה מוגמרת, שאין עליה כל עוררין. נהפוך הוא: עלינו לעמול קשה ולפעול ללא הרף על מנת להפוך אותה בעתיד הרחוק יותר לכזאת מתוך ידיעה ברורה שזה עדיין לא מובן מאליו בכלל ושאין וודאות ב-100% בכלום!!! במילים אחרות, אם נתייחס למדינת ישראל כאל עובדה מוגמרת, אנו מעמידים אותה בסכנה, ודווקא אם נתייחס אליה כאל דבר לא מובן מאליו ולא וודאי, אז ניאלץ להשקיע בכך את כל כוחותינו ומרצנו בה, ובכך נביא להפיכתה לעובדה מוגמרת (הפרדוקסים שבחיים!!!)
יש לזכור שהנצח הוא אלוהי, ואילו בני אדם הם ארעיים וחולפים כמו אבק ברוח. לא מאמין לרגע לפוליטיקאי שמדבר במושגים נצחיים במקום לדבר במושגים עכשווים של עשייה ופעולה. דיבורים במונחים נצחיים הוא שגוי, שכן בכך אנו מעודדים שאננות מדושנת עונג מסוכנת. למשל, אל תגיד לנו שתשמור על ירושלים לנצח. במקום זאת אמור לנו שבמשמרת שלך תשמור לנו על ירושלים, וכן אמור לנו שתנסה להעביר דברים אלה לדורות הבאים, על מנת שיפעלו באותה דרך וחלילה לא יסטו ממנה. כאשר אתה משכנע את הציבור שזה לנצח, אז אתה מבטיח הבטחות אלוהיות ולא אנושיות, ומדביק את כולם באפטיות ובשאנננות. דווקא כאשר אתה אומר לציבור שהכול בכלל לא מובן מאליו ובטוח, אז אתה מדרבן אותו למעשה ולפעולה חיוביים.
כיום כאשר יש לנו מדינה ריבונית ועצמאית, האם אנו כבר יצאנו מהמבנים הזמניים של הסוכות או שמא אנו עדיין שוכנים בהם? לדעתי, בראייה היסטורית אנחנו עדיין שוכנים במבנים זמניים, שכן המלאכה רק החלה, ויש עוד הרבה עבודה עד שנגיע לרגע המאושר, שבו נוכל להגיד, שאנו חוגגים את חג הסוכות רק לזכר העבר, ושכיום הגענו אל המנוחה ואל הנחלה ואנו שוכנים לבטח במבנים הקבועים שלנו.
לסיכום: גם בימינו אלה אנו יושבים עדיין בסוכות, ומי שחושב שעתידנו פה מובטח לעד מעל כל ספק סביר, הוא רק מפזר אשליות שקריות, ושם את עצמו במקום אלוהים. כדי שהעתיד שלנו ייראה טוב, עלינו להמשיך לפעול למענו, שכן אחרת אין כל בטחון שגורלנו לא יהיה בכי רע. הכול פה פתוח לטוב ולרע!!! עלינו מוטלת המשימה לחצוב ולעצב את עתידנו במו ידינו. אומנם אין בן תמותה שיכול לחזות את העתיד במדויק, אבל לפעול למענו זו חובה קדושה, שכן רק בדרך זו נוכל להפוך מאפיזודה חולפת, כפי שרואים זאת אויבינו הפנימיים והחיצוניים, למשהו קבוע שאין עליו עוררין, שזה הדבר שאליו אנו משתוקקים ומייחלים. המלאכה עוד רבה וממושכת, ויש עוד חזון למועד, עד שנגיע ליעד הזה. חג שמח לכל בית ישראל.
כאחד שצופה בתקשורת הרשמית והממוסדת במדינת ישראל אני חייב לומר לכם, שהם כל פעם מדהימים אותי מחדש ביכולת המופלאה שלהם להתמקד במכוון בדברים, שנוחים להם מבחינת האג'נדה ותפיסת העולם שלהם ולהתעלם במופגן ובמכוון או לצמצם עד כדי זוטי דברים את הדברים, שלא כ"כ מתאימים או מסתדרים עם ההשקפה הפוליטית שלהם.
היה פשוט מרתק לצפות בתגובה של התקשורת בישראל לנאומו של טראמפ (נהניתי מכל רגע!!!). במקום לציין, שמדובר בנאום מהפכני, שמרסק לחלוטין את המדיניות האמריקאית הקודמת ומשנה סדרי בראשית, הם שחררו אנחת רווחה והתמקדו בכך שההסכם עדיין לא בוטל תוך השמעת ביקורת מרומזת על טראמפ (עם הרבה שמחה לאיד בתוכה), שהוא לא עשה כן, למרות שהבטיח זאת במהלך מערכת הבחירות. זו השורה התחתונה מבחינת התקשורת: אנחת רווחה נפלטה מפיהם ושפת הגוף שלהם שידרה שביעות רצון, כי הסכם הגרעין טרם בוטל. זו השורה התחתונה מבחינתם לנאום טראמפ, כי זה הדבר החשוב להם, ולכן בו הם ממקדים את מירב תשומת הלב. ומה באשר לשאר הדברים הדרמטיים שנאמרו?? זוטות חסרות חשיבות בעיניהם, למרות שדווקא הם באופן פרדוקסלי הדברים המהותיים והעקרוניים לענייננו.
אז על מנת לאזן את הדברים יש להציג נקודת מבט מנותקת מהאג'נדה של התקשורת הישראלית המגויסת (תנסו לעשות זאת מידי פעם כתרגיל מחשבתי- כמו בעיתון של האנשים החושבים). ונתחיל בשאלה הבסיסית הבאה: האם אי ביטול זמני של הסכם הגרעין זה הדבר החשוב פה או השינוי האסטרטגי במדיניות של ארה"ב כלפי איראן? מדובר כאן על תפנית דרמטית!!!! אובאמה התייחס לאיראן באמפטייה כמו לילד מופרע, אלים וקל דעת, שצריך לתת לו סוכריות ומתנות כדי להשקיט אותו, וזו הייתה טעות פטאלית. האיראנים הם לא ילד מופרע, שלא יודע בדיוק מה הוא עושה, ולכן אפשר לרסן אותו או לחנך אותו. הם יודעים בדיוק מה הם עושים, יש להם תוכנית ברורה וסדורה לצורך כך, ושום ממתקים או פיתויים חומריים לא יסיטו אותם מדרכם או יעצרו אותם מלנסות לממש את שאיפותיהם הפנאטיות, התוקפניות והמיליטרסטיות. הם מכוונים לשם מאז המהפיכה של חומיני בשנת 1979, ומתקדמים עקב בצד אגודל בעקביות, נחישות, התמדה ותחכום באופן קוהרנטי, ובמבחן התוצאות, צריך להודות שזה גם הולך להם די טוב עד היום. טראמפ שינה את הגישה בכך שהגדיר את איראן לא כילד מופרע, שניתן לפייסו או להרגיעו אלא כאויב מר, מתוחכם ומסוכן של ארה"ב ושל העולם החופשי כולו. זה שינוי דרמטי!!! לא יותר שיחות מו"מ ומשיכות זמן אלא הרתעה קשוחה, ואם אין ממש ברירה, אז מלחמת חורמה כנגד כוחות הרשע והאופל הללו. מבחינת ארה"ב (בניגוד לאירופה השאננה והרדומה) נגמרה התקופה של הקוציל'ה מוציל'ה והחלה תקופת המקל. כל כך ברור, כל כך מובן, אבל בתקשורת זה פשוט נעלם (פרס למוצא הישר מובטח!!!).
התקשורת התמקדה באי ביטול ההסכם שזה דבר זמני ופרוצדורלי בלבד, ולא בדבר המהותי, שהוא מבחינתי השורה התחתונה של כל הנאום האמיץ הזה: אם הקונגרס לא יכניס תיקונים מהותיים להסכם, אז הנשיא יבטל אותו מתוקף סמכותו בפרק זמן של 60 יום. כך הכריז נשיא ארה"ב, ולכך הוא התחייב. ומה מעניין את התקשורת??? שבינתיים הוא עדיין לא ביטל את ההסכם. מדוע טראמפ לא ביטל את ההסכם כבר עכשיו הם שואלים בתמימות מעושה? (זו תמימות מעושה, כי הם יודעים בדיוק את התשובה, אך מסתירים אותה במכוון מהצופים). אז זו התשובה: ארה"ב היא מדינה דמוקרטית, והליכים כאלה דרמטיים לא מתנהלים מהיום למחר. יש פרוצדורה, שמחייבת להעביר זאת לקונגרס, ורק אז ניתן יהיה לפעול, כפי שטראמפ מוצא לנכון מתוקף סמכותו. בדיקטטורה לעומת זאת אין שום בעיה לפעול באופן מיידי בלי בכלל לדבר ולהסביר דבר (פוטין עושה את זה נהדר בסוריה ובאוקריאניה). בדמוקרטיה זה בלתי אפשרי, וכל אחד בתקשורת יודע את זה היטב. אם טראמפ היה מעז לבטל את ההסכם כבר בנאומו זה, אז אותה תקשורת הייתה קוראת לו דיקטטור. אז אומנם מדובר בהבטחת בחירות אבל בדמוקרטיה מתוקנת אי אפשר על היום הראשון לבצע שינוי מהפכני כזה (אותו דבר לגבי העברת השגרירות לירושלים). זה לוקח זמן, אבל תאמינו לי (סבלנות סבלנות, לא קונים השום חנות) שבסופו של דבר הדבר יקרה. את מבחן התוצאה יש לערוך בסוף התהליך ולא בראשיתו (כך בדיוק גם לגבי דברים נוספים שמלווים את חיינו). ארה"ב תפרוש מההסכם הרע הזה, וזה רק עניין של תהליך וזמן, וכך זה מתנהל מבחינה פרוצדורלית במדינה דמוקרטית.
אלו עוד דברים מהותיים דרמטיים יש בנאומו של טראמפ? אובאמה התמקד אך ורק בגרעין האיראני, ואילו טראמפ מתייחס גם לפעולותיה התוקפניות והמילטריסטיות באיזור וברחבי העולם, פיתוח טילים בליסטיים לטווח רחוק ומעורבותה הבי"נל בייצוא טרור מפלצתי, והוא מבטיח להילחם באיראנים גם בהקשר הזה. בחסות הסכם הגרעין אובאמה נתן למעשה לאיראנים אור ירוק או חסינות לפעול במישורים הקונבנציונליים. ארה"ב של אובאמה ואירופה הצ'מברלינית כדי חלילה לא לפגום בהסכם הגרעין ולא להרגיז את איראן העלימו במכוון עין מפעולותיה התוקפניות בזירה הבי"נל, ובזכות ההסכם הרע הזה איראן הפכה ממדינה מוקצה מחמת המיאוס לשחקן דומיננטי ומקובל בזירה הבינ"ל. טראמפ שמגדיר את איראן כאויב ומחוייב להילחם בה גם בזירה הקונבנציונלית, זה המהפך שקרה כאן!!! אבל מבחינת התקשורת הישראלית: העיקר שהסכם הגרעין טרם בוטל. לא יאומן, כי יסופר עד כמה התקשורת הישראלית מגויסת להפצת את תפיסת הפייסנות הצ'מברלינית, עד כדי כך היא עושה זאת בדבקות, שהיא הופכת לעיוורת באשר לכל מה שמתרחש מסביבה, אבל אל דאגב, גם היא בסוף תיאלץ להתעורר, כאשר היא תראה במו עיניה את השורה התחתונה הדרמטית הזאת לא רק בדיבורים ובנאומים חוצבי להבות אלא גם במעשים. בתקופת אובאמה האיראנים חגגו, כיום הם מודאגים, וזה כבר סימן טוב (עדיף שהאויב שלך יבכה וידאג על פני מצב שבו הוא שמח וחופשי לעשות כרצונו בגלל חולשה ושאננות של אלה שאמורים לעמוד מולו ומועלים בתפקידם. לא?? כאשר האלטרנטיבה היא בין אויב שחצן ומאיים לבין אויב בכיין על מה שעשו לו או מודאג על מה שהולכים לעשות לו, אני מעדיף את האפשרות השנייה. רק בעולם הצ'מברליאני חושבים שיש אלטרנטיבה נוספת: לפייס את הרשע). ועתה אחרוג ברשותכם ולזמן קצר מהשגרה המעצבנת, וארחף לי לעבר דבר הרבה יותר נחמד ומשובב נפש. לפני חג הסוכות היינו אני ואשתי בהופעה של עידן רייכל. אני בד"כ לא מקנא בבני אדם אחרים, שכן אני חושב שאדם קנאי הוא אדם מסכן, שבמקום לחיות את חייו, הוא פוזל ומסתכל כל הזמן על הדשא את השכנים (מעין בובה על חוטים חברתי או עבד מודרני), אבל באדם הנפלא הזה, אני מודה ומתוודה, שאני מקנא ולא בשל כשרונו הנדיר, שעליו אין עוררין, אלא בשל דבר אחר לחלוטין: השלווה הסטואית, שבה הוא חי, ושאותה הוא משרה ומקרין על כל סביבתו. זה נראה לי משהו שמיימי לא מהעולם הזה ולבטח לא קשור למדינה הלחוצה והתוססת שלנו. כיצד ניתן לשמור על כזו שלוות נפש במדינה כה סוערת ותוססת, שבה כולם מחולקים למחנות ולמגזרים, ושבה כולם מתויגים (כמו מוצר בסופר) ומבוקרים ללא הפסקה?? כיצד ניתן לשמור הרמוניה פנימית כזו במקום שאין בו הרמוניה חיצונית בשל האויבים מכל הסוגים והמינים ובשל כל הבעיות והשסעים הדורשים טיפול התייחסות ותיקון בכל תחום מתחומי החיים? כיצד אפשר לחיות בכזו בועה הרמונית במקום כזה, שבה הכול בוער ולוהט?? אני חושב שרק אנשים מיוחדים במינם מסוגלים להגיע לדרגה רוחנית גבוהה כל כך, ואכן זה דבר ראוי להערצה ולקנאה. איך הוא עושה את זה???? תבינו, אינני מדבר כאן כאדם בעל פתיל קצר, שנוהג להתפרץ על כל שטות או על כל פרובוקציה של פסיכולוגיה בגרוש. ההיפך מכך: אני בד"כ אדם שליו ורגוע, שקשה לגרום לו לצאת מהכלים ולאבד את העשתונות. ובתור אדם שכזה אני אומר לכם, שדבר כזה לא ראיתי בחיים שלי!!! זה כאילו שהוא לא חי איתנו כאן על פני האדמה הזו אלא מרחף מעלינו בתוך עולם אחר ושונה לחלוטין, שיש בו המון רוח ומעט משקל גוף וחומר.
ועתה לסיפור מרגש של עידן רייכל: במסגרת ההופעה הוא סיפר לנו מאיפה הוא קיבל את הרעיון לשיר לשכוח ולסלוח. הוא סיפר לנו על בחור צעיר המשותק בכל חלקי גופו, שהוא נמצא בקשר רצוף איתו, ושממנו הוא שואב לא רק כוחות רבים אלא תובנות חדשות על החיים. הכיצד?? הבחור הזה, כך סיפר לנו רייכל, למרות מצבו הגופני הוא מאושר ושמח בחלקו, ושום דבר לא מפריע לו. הבחור הזה נהנה מהחים ואין אצלו שום תסכול, כעס או עצב על עצמו או על זולתו, והדבר הנהדר הזה גם מכניס פרופורציה נכונה לחיים שלנו. אנשים נוהגים להתעצבן ולריב על זוטות דברים ועל שטויות של מה בכך. אנשים נוהגים בקטנוניות ונרגנות בלתי נסבלים, בשעה שהבחור הזה מאושר בחייו. כיצד ניתן להסביר את זה? כי הכול מתחיל ונגמר בראש שלנו, והוא זה שיקבע בסופו של דבר, כיצד חיינו ייראו ויתנהלו. בחיים יש הצלחות ויש אתגרים, ושניהם חשובים במידה שווה. מההצלחות אפשר להתרומם לגבהים, ואילו מהאתגרים ניתן לרכוש תובנות וניסיון לחיים וכן להתחשל ולהתחזק. מי שתופס את העולם רק במושגים שטחיים של הצלחה מול כישלון, לעולם לא יוכל באמת להבין את המשמעות של החיים במובן העמוק של המילה. הצלחה היא לא מטרה בפני עצמה אלא היא מנוף ואמצעי לדברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים בחיים, ואילו אי הצלחה זה לא כישלון אלא אתגר, הבונה את חיינו, מלמד אותנו רבות, משנה אותנו, והופך אותנו בסופו של דבר ליותר שלמים עם עצמנו. אדם מתחיל את חייו כתינוק מאפס, וכל הזמן הוא משתנה ומתפתח, ולאתגרים, העומדים בפתחו יש את הקרדיט המלא על כך. ללא האתגרים לא היה נוצר הצורך בשינוי, והיינו קופאים על השמרים ולא מתפתחים בחיינו. הצורך האבולוציוני הזה נוצר עקב האתגרים.
אני ממליץ לכם בחום לקרוא את ספרו של רם אורן על הקרבות שהתרחשו במלחמת העצמאות באזור לטרון. אלו איזורים שאנו כיום נוסעים בהם בבטחה, אך אז הם היו מותקפים ע"י הערבים, ששלטו שם (ולא רק שם אלא בכל רחבי הארץ). הספר מציג את הכשלון בכיבוש האזור הזה מידי הליגיון הירדני, שחלש על הדרך לירושלים הנצורה, שהייתה גם היא תחת סכנה של נפילה בידי הירדנים. שחרור המצור נעשה בסופו של בעזרת דרך עוקפת (דרך בורמה) ולא בעזרת כיבוש המשלטים בלטרון מידי הליגיון הירדני. הספר מתאר מציאות של חיים שהיום היא בכלל לא נתפסת. למשל מטוסים מצריים שמפציצים ישובים בארץ, כוחות מצריים, שחדרו לדרום, כוחות ירדנים ששולטים על על הדרך לירושלים, וערביי הארץ שלוחמים בכל מקום כנגד הקמת המדינה, שרק עתה נולדה (מי שחושב שדו קיום היה פה תמיד או יהיה פה תמיד ולנצח מוזמן לקרוא את הספר ולהבין שדברים יכולים להתהפך ולהשתנות מהקצה אל הקצה- עיין ערך הרשימה המשותפת של היום, שמתגעגעת בערגה לאותו עבר שמתואר בספר בדיוק). כשלונות הכיבוש של לטרון נבעו הן ממחדלים מודיעיניים (לא חזו שהליגיון הירדני יושב שם) והן מיהירות שלנו (חשבו שהמקום ייכבש בקלות, ולכן שלחו כוחות מעטים לאור יום ולא בלילה) הן בגלל שהחיילים לא היו מספיק מאומנים (חלקם הגיעו ישר מאוניות מעפילים ונשלחו ללחימה) והן בגלל תקלות מבצעיות של כוחות וציוד שחיכו להם ובסוף לא הגיעו. בשורה התחתונה: המצור על ירושלים הוסר באמצעות דרך בורמה, אך בלטרון נחלנו כישלון. בספר מסופר גם על הפער בין הלחימה הקשה בכל רחבי הארץ לבין החיים הטובים בתל אביב. כמו כן ניתן למצוא בספר פרטים על אריק שרון ז"ל שנפצע קשה בקרב הראשון על לטרון וניצל ממוות בטוח באמצעות חבר לנשק, שחילץ אותו משם. בשורה התחתונה: מלחמת העצמאות הייתה המלחמה הקשה ביותר בתולדות ישראל, שכן היא נוהלה הן כנגד ערביי הארץ ומדינות ערב שפלשו והן בתנאים של מחסור בנשק ושל כוח לחימה מיומן וכן בשל תנאי לחץ ואי וודאות, שלא איפשרו תכנון וחשיבה מעמיקים ובשל כך גם היו גם כשלונות כמו הקרב הזה על לטרון. מחיר המלחמה הזאת היה כבד מאוד: 6000 איש שהם אחוז מכוחו של הישוב באותה תקופה נפלו במלחמה הזאת, ועם כל זאת ואף על פי כן המלחמה הזאת הסתיימה בניצחון אדיר, שהושג עקב ההתגייסות הטוטלית של הישוב והנכונות להקרבה. מדינת ישראל לא ניתנה לנו על מגש של כסף אלא כתוצאה ממלחמה עיקשת, שהחלה מראשית הציונות, לבשה ופשטה צורה בדרך, אך לא נפסקה אף פעם. מי שחפץ לשמור על המדינה הזאת בחיים חייב לדעת זאת ולהפנים זאת טוב טוב ולא לחיות באשליות, שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה בגלל אשליות שלום, שפיזרו פה הרבה נביאי שקר בשנים האחרונות.
בספר של רם אורן העוסק בקרב על לטרון תואר מקרה אמיתי, שאירע. סופר שם על צעיר ערבי, שנתפס ע"י כוחותינו, והודה שהוא מסר מידע לליגיון הירדני, שסייע לאויב בקרב על המשלט, שבמהלכו נהרגו הרבה מאוד אנשים מכוחותינו. המפקד הורה להרוג את הצעיר הערבי. החיילים בתחילה סירבו. אחד מהם טען שלצעיר הערבי יש בית ומשפחה, והוא לא מוכן לקחת את חייו של אדם, שאיננו מהווה סכנה. המפקד זעם ואמר שגם להרוגים בקרב הזה היו נשים, ילדים ומשפחות. בסופו של דבר החיילים צייתו לפקודה וירו למוות בצעיר הערבי.
מתבקשת מאליה ההשוואה לימינו ולמקרה של אזרייה:
1) במלחמת העצמאות המפקד הוא זה שהורה לירות, ואילו כאן החייל הפשוט ירה, והמפקדים שתקו, לא היו בשביל לתת פקודות, ולאחר המקרה ברחו מאחריות על מה שהתרחש בזירה. מה שקרה בזירה הוא תוצאה ישירה של חוסר תפקוד המפקדים. שם המפקד תיפקד (באותה מידה הוא יכול היה לתת פקודה הפוכה, וזה גם בסדר), ואילו אצלנו הם פשוט הפקירו את הזירה מבחינה פיקודית, ולואקום הזה נכנס אזריה שירה.
2) על היוזמה העצמאית אזרייה הועמד לדין, ואילו המפקד שהורה לירות לא הועמד לדין.
3) למרות חילוקי הדעות הלגיטימיים בין המפקד לחיילים בקרב על לטרון כולם הבינו, שהדברים הם במרחב של שיקול דעת סביר בעת קרב, ולא הפכו את זה לפסטיבל של התגוששות פנימית כמו במקרה של אזרייה .
דוגמא נוספת (לא מהספר): במלחמת העצמאות חיילינו פגשו זקן ערבי, וחסו על חייו. זה לגיטימי שהם עשו כך, שכן הם הפעילו שיקול דעת בעת קרב, והגיעו למסקנה, שהוא לא מסכן אותם. ברם במקרה זה שיקול הדעת שלהם התברר כמוטעה לחלוטין. הזקן הערבי הגיע לכפר שלו, העביר מידע על נוכחות הכוחות שלנו לתושבים המקומיים, וזה נגמר בטבח איום ונורא עכשיו...... בואו נחזיר לרגע את הגלגל של הזמן אחורה!!!! נניח שהם היו הורגים את אותו זקן ערבי. האם מישהו היה יכול לטעון משהו כנגדם?? האם מישהו היה מעלה על דעתו להעמידם לדין פלילי על כך שהם הרגו בדם קר ערבי זקן?? לא מאמין לרגע!!! למה??? כי אף אחד לא יכול להפעיל שיקול דעת מבצעי אלא זה שנמצא בשטח עצמו, ולא אלה שיושבים במגדלי השן. לפעמים שיקול הדעת הוא נכון ולפעמים הוא שגוי, וזה סיכון שצריך לקחת, אבל בשום אופן לא להעמיד על כך לדין חיילים, שהמדינה שולחת אותם. גם במקרה של אזרייה לא הייתה וודאות חד משמעית שהמחבל מנוטרל באופן מוחלט, והשפיטה של אזרייה נעשתה לא ע"פ מה שהתחולל בזירה אלא ע"פ מבחן התוצאה הסופית ובחוכמה לאחר מעשה, ודבר כזה הוא מעוות לחלוטין, שכן אם חלילה המחבל היה אכן ממולכד ונושא מטען רב עוצמה מתחת למעילו, אף אחד לא היה מעז להעמידו לדין, אם הוא היה יורה בו. לסיכום: אי אפשר לשפוט חיילים ע"פ מבחן התוצאה, וכל עוד ההחלטה נעשתה בשיקול דעת סביר ובתנאים של אי וודאות, הרי שצריך להביא בחשבון שגם נעשות על הדרך טעויות. בזירה עצמה לא הייתה וודאות מוחלטת, שהמחבל אכן מנוטרל (הוא זז, היה עם מעיל ביום חם, כוחות הרפואה סירבו לטפל בו עד שחבלן יבדוק אותו, ובשטח נשמעו קולות, שהעלו חשש שהוא ממולכד), המפקדים לא חילקו פקודות ברורות, ולכן ההחלטה של אזרייה לפעול באופן עצמאי היא בתחום של שיקול דעת סביר. אם המפקדים סברו אחרת, הם היו צריכים לתת פקודה הפוכה, ואת זה הם לא עשו, וזה הדבר המשמעותי החמור בכל הסיפור הזה: בריחה מאחריות פיקודית והטלת כל המשא הכבד הזה על חייל פשוט אחד. צבא הוא ארגון הירארכי קשוח ביותר, שבו יש חוזה בלתי כתוב אך מחייב בין החיילים למפקדים. החיילים מחויבים לציית לפקודות ללא כל פקפוק והיסוס, ובתמורה הם סומכים על המפקדים ומפקידים בידיים שלהם את ניהול העניינים. למפקדים יש כוח כמעט בלתי מוגבל על החיילים שכפופים להם, אך בתמורה הם מחויבים לשלוט על מה שקורה מסביבם, לתת פקודות בהתאם ולא להפקיר את הזירה, כפי שקרה במקרה זה. כאשר מפקדים לא מתפקדים כמו שצריך, אז נוצר מצב של ערפול וחוסר בהירות, שעלול להביא לסיטואציות כפי שראינו במקרה של אזרייה. בחיים אין ואקום: כשמפקד לא מחלק פקודות או לא שולט על מהלך העניינים, אז הדברים מתנהלים ע"י גורמים אחרים, שנוטלים יוזמה, ונכנסים לואקום הזה. הסוגיה המענינת הבאה, שבה אתמקד היא נוגעת לפרופסור אסא כשר............
במסגרת ריאיון לעיתון "ישראל היום" פרופסור אסא כשר טען, שמאז שהוא ניסה להכניס קוד אתי לאקדמיה, הוא הותקף קשות, וניסו להרוס את חייו האישיים והפרטיים. אתה קורא את הדברים, משפשף את העיניים בתדהמה ולא מאמין!!! הרי העידן הבולשביקי של סטאלין נעלם מהעולם, ומשטרת המחשבות של קים ג'ון איל נמצאת בצפון קוריאה ולא כאן, ואפילו אליטת הפנקס האדום, שהחזיקה במושכות השלטון בישראל עד שנת 1977 כבר מזמן לא עושה זאת (לפחות למיטב ידיעתי). יתר על כן השמאל בישראל ,שהולך ומצטמצם כל הזמן טוען,בעצם הימים האלה, שהוא נרדף קשות, ונוהג להפציץ ולהפגיז ללא רחם את הפייסבוק בפוסטים, על כך שלא נותנים לו לחיות . אז היעלה על הדעת, שאותו שמאל הוא בעצמו רודף אחרי אנשים ומנסה להרוס את חייהם האישיים? זה נראה לכם הגיוני שזה שבוכה כל הזמן בתקשורת שהוא הקוזאק הנגזל הוא בעצמו רודף אכזר??? אכן, זה נראה לא הגיוני!!! אבל בכל זאת מי שמעלה את הטענות האלה זה לא סתם איזה שהוא פרנואיד הזוי או חולה נפש מעורער, שבטוח שכולם רודפים אחריו כל הזמן אלא פרופסור אסא כשר בכבודו ובעצמו, זה שכתב את הקוד האתי של צה"ל, כך שאי אפשר להתייחס לדבריו בביטול ולפטור זאת בנפנוף יד מזלזל.
אברי גלעד, למשל, סיפר לנו שהברנז'ה בשמאל לא התייחסה אליו כל כך יפה, לאחר שנוכחה לדעת שהוא לא מאמץ באופן אוטמטי את עמדותיה, ורחמנא ליצלן מפעיל קצת מחשבה עצמאית. טוב..... זה סביר והגיוני, אבל כאן יש מקרה הרבה יותר קיצוני. יש הבדל תהומי בין אחד שמעקמים לו את הפרצוף או מתייחסים אליו בקרירות או בניכור לבין אחד שאומר, שמנסים להרוס את חייו הפרטיים. זה דבר חמור מאוד, שאדם כלשהו יחשוש להביע את עמדותיו, מחשש שיהרסו לו את חייו האישיים. זה מתכון לטרור ולעריצות מחשבתיים. כמה עוד אנשים יש בברנז'ה, שמפחדים להביע את דעתם הכנה מחשש לחייהם הפרטיים ולפרנסתם? עכשיו תתארו לעצמכם מה היה המצב במדינה שלנו, כאשר אותה אליטה החזיקה גם בהגה של השלטון עצמו. תגידו לי בבקשה: מי לא יתיישר עם השלטון במצב כזה? האם תהיה מוכן לסכן את פרנסתך, את כבודך, את משפחתך, את חייך האישיים ואת עתידך כדי להביע עמדה עצמאית, שעלולה לגרום לך להיות מנודה ומוחרם לכל חייך? אני מניח שרק מעטים ואמיצים במיוחד היו מוכנים לכך!!! (וכך יצרו נאמנות עיוורת להנהגה)
אז מה אפשר לומר לפרופסור אסא כשר כדי לעודד אותו ברגעיו הקשים הללו?? Welcome to the club. מה דעתך שנפתח קבוצת תמיכה לנפגעי הברנז'ה ונזמין לעדות את כל אלה שספגו את הטרור המחשבתי הבולשביקי שלה מאז הקמת המדינה ועד היום? ונתחיל בכך שתשבור אתה את קשר השתיקה ותספר לנו (כן, כן, תשפוך הכול), כיצד ניסו להרוס את חייך האישיים? מה הם עשו? אנא הבא דוגמאות: נמק, פרט והסבר!!! איימו? קיללו? הדביקו לך כינויי גנאי שליליים ושקריים? צפצפו במכוניות בגסות כדי שלא יהיה לך נעים להסתובב במרחב הציבורי? נהגו בכביש בפראות, כל פעם שראו אותך? החרימו אותך? השאירו אותך בודד וגלמוד לשיר את שירו זוהר ארגוב? בבקשה, ספר לנו, כדי שנדע לפחות להתכונן למה שיהיה צפוי לנו ולהיערך מראש על מנת שנוכל להתמודד כמו שצריך בלי הפתעות מיותרות. אנשים במדינה הזאת יותר מידי שתקו מפחד מפני הברנז'ה הזאת. כיום הברנז'ה הזאת כבר לא מחזיקה במושכות השלטון, אז אין שום מניעה, שאנשים סוף כל סוף יפתחו את הפה שלהם, וידברו במלוא הכנות והשקיפות. אפילו נפגעות תקיפה והטרדה מינית קמות בעצם הימים הללו ומעידות על מכת המדינה הזאת, כך שאין סיבה שגם אתם לא תעשו זאת בהמוניכם.
אסא כשר ציין בדבריו, שמרצה אחד כתב לאחת מהסטודנטיות שלו את ההערה הבאה: "השמילי דעותייך" (האחרים כנראה כבר עשו זאת, ורק היא הטיפשה לא עשתה זאת). ועכשיו אני שואל אתכם במלוא הרצינות והכנות: כיצד אמור סטודנט להתנהל כשהוא יודע מראש שהמרצה שלו הוא איש שמאל? להתאים את עצמו אליו ולהסתיר את דעותיו האמיתיות או להסתכן בפגיעה בציון? כיצד אתם הייתם נוהגים, אם גורל הציון שלכם היה תלוי באותו מרצה? זה לא רק טרור מחשבתי בולבשיביקי אלא זו גם עדות לתרבות של עדר, שדורשת מנתיניה לחשוב אותו דבר, ומגבילה אותו לגבולות פוליטיים מאוד מוגדרים ומוגבלים, שאסור לחצות אותם. זה קיבעון מחשבתי במקום עצמאות מחשבתית. האם ראוי בכלל שאדם כזה יעבוד באקדמיה? האם האקדמיה היא מוסד להכוונה פוליטית או לחינוך מחדש או שהיא אמורה להקנות לסטודנטים את החופש האקדמי לגבש את דעתם באופן עצמאי ובלתי תלוי באף אחד תוך שהם חופשיים מאיומים והפחדות? האם מרצים יתנו ציונים בשל מקוריות המחשבה, היצירתיות, התובנות החדשניות או בהתבסס על התאמה לעמדותיו הפוליטיות של המרצה?
אביא לכם דוגמא אישית, כיצד הדברים משפיעים לרעה על התת מודע של כל סטודנט, אפילו אם לא נאמרה אף מילה בהקשר זה ואף לא ברמיזה. במסגרת לימודי התואר הראשון השתתפתי בקורס שנקרא : תנועות שלום באירופה- היבט השוואתי. לא הכרתי את המרצה, ולא ידעתי מיהי, אבל הייתי משוכנע, שמי שמעבירה קורס על נושא כזה היא חייבת להיות מן הסתם אשת שמאל, ולכן בעבודה, שהגשתי לה התמקדתי יותר בניתוח אובייקטיבי של התנועות הללו ופחות בהבעת עמדותיי האישיות. ברם מכיוון שנדרשתי בכל זאת להביע אותן, אז עשיתי זאת בצורה די מעורפלת ועמומה (לא יכולתי להיות צבוע ולהביע עמדה הפוכה ממה שאני חושב, אבל מצד שני לא בדיוק הבעתי את עמדתי הכנה בצורה ברורה וחד משמעית). עשיתי זאת מתוך חשש, שאם אעז להביע עמדה ברורה וחד משמעית, שאינה לרוחה של אותה מרצה, זה ישפיע לרעה על הציון. כך סטודנטים אמורים לחוש במוסד האקדמי? כך מחנכים דור שלם לצביעות שקרית תוך הטלת טרור מחשבתי. כך נוצרת לה חברה, שבה אתה לא באמת יודע מה האדם שבפניך באמת חושב, שכן פיו וליבו אינו שווים. הסתר את דעותיך כדי שלא תיפגע זה המסר שמחלחל לתת מודע של הסטודנטים!!! ומה היה קורה אם הייתי חש שעבודתי תישפט אך ורק ע"פ קריטריונים אובייקטיביים ולא פוליטיים בולבשביקיים? במקרה כזה לא הייתי מהסס לומר את דעתי הישירה בצורה הנוקבת ביותר. כלומר??? שתנועות שלום, שפועלות בעולם החופשי גורמות לו נזק כביר, בשל הזיות השלום המופרכות, שהן מעלות לחלל האוויר, ובשל תפיסתם השגוייה את הדיקטטורות, שעומדות בצד השני של המתרס. תנועות לא הבינו ולא הפנימו שדרכן זו לא רק שלא מקרבת את השלום אלא אף מגדילה את הסיכוי לשפיכות דמים. תנועות אלה מביעות בצורה נחרצת ויהירה את עמדתן בהתבסס על ערכים מערביים וליברליים, בלי להבין שכללי המשחק ונקודת המבט בצד השני של המתרס הם שונים לחלוטין. את זה לא העזתי לכתוב אז, ואני מוצא לנכון לכתוב היום. טוב מאוחר מאשר אף פעם לא!!!!
אז מהי השורה התחתונה מהסיפור הזה של פרופסור אסא כשר? מה אפשר ללמוד מכך? מחנה השמאל בישראל אומנם הצטמק מאוד בכוחו האלקטורלי בשנים האחרונות (עקב כשלון אוסלו וכן התנפצות חלומותיו על מזרח תיכון חדש והתרסקותן הכואבת על הסלעים החדים במיוחד של המציאות- אם תרצו כמו הלוויתנים של חיים רמון המתרסקים אל החוף), אך בשום פנים ואופן אי אפשר להסיק מכך שהוא חלש, מדוכא ונרדף. נהפוך הוא זהו מחנה חזק ועוצמתי, המחזיק בעמדות השפעה מרכזיות רבות ומגוונות מחוץ לשלטון, השמאל הישראלי בהחלט יודע לבטא את עמדותיו בצורה רהוטה ונוקבת, הוא מתוחכם ויצירתי מאוד בדרך התנהלותו, הוא בהחלט יודע להגן על עצמו ועל אנשיו היטב מפני כל מתקפה , והוא גם יודע לתקוף ולבקר בצורה נוקבת מאוד את השלטון הנוכחי. הכול טוב, יפה ולגטימי במסגרת כללי המשחק של הדמוקרטיה, ובתנאי זה נעשה בצורה עניינית ולא אישית, ושמה שמותר להם מותר בדיוק אותו דבר גם למחנה היריב. ברם במקרה זה נחצה קו אדום, שכן אסור בתכלית האיסור לפגוע בחייו האישיים של האדם הפרטי בשל עמדותיו בנושאים הציבוריים העומדים על הפרק. הסלט הזה בין הציבורי לאישי זהו מתכון ישיר לטרור מחשבתי. מה אני מצפה? שלא ישפטו בני אדם ושלא יתייגו/ יסווגו/ ימיינו אותם לטובים מול רעים ע"פ שיוך פוליטי.
אסר כשר איננו איש ימין מובהק. אסא כשר גם איננו איש פשוט אלא איש שנחשב לבעל שיעור קומה בחברה הישראלית, ואם מצליחים לפגוע בו באופן שאותו הוא מתאר, אז אתם בכלל יכולים לדמיין לעצמכם, כיצד הם יכולים לפגוע באנשים פחות חשובים? מדוע נתניהו גם אם הוא היה רוצה (ואני מאמין שהוא לא היה רוצה כלל וכלל!!) הוא לא היה מסוגל לפגוע כך ביריביו הפוליטיים? שכן אם חלילה הדבר הזה היה קורה, ואנשי שמאל היו נפגעים בחייהם הפרטיים ע"י השלטון, הם היו מקימים קול זעקה עד השמיים, ולא מאפשרים לזה בחיים להתרחש.
אם עוצמתו של מחנה השמאל היא גדולה, כאשר הוא כבר מזמן לא מחזיק כבר בהגה השלטון, אז אתם בכלל יכולים לתאר לעצמכם אלו כוחות רבים היו לו כאשר הוא שלט ביד רמה במדינה משנת 1948-1977? זה לא היה רק כוח משמעותי, זה היה גם כוח מוחלט ומונופוליסטי, שהפך עקב כך לכוח להשחית. מי העז בכלל לומר דבר מה ולהתייצב מול שלטון זה, כשאנשיו החזיקו בכל עמדות המפתח בתוך הברנז'ה? אם הברנז'ה לא תעשה בתוכה מהפיכה ולא תאפשר פלורליזם של דעות במסגרתה, יש סכנה ממשית, שהדברים יחזרו על עצמם, אם בעתיד כלשהו יעלה שוב השמאל לשלטון. אף אחד לא יציק לשלטון ולא ישאל אותו שאלות נוקבות, כאשר הברנז'ה בתקשורת, באקדמיה, בתרבות ובעוד מקומות מרכזיים מורכבת מאנשים, שתומכים בו. כאשר לא מציקים לשלטון מעין זה, אז באופן טבע בטחונו העצמי מרקיע לשחקים, והוא מרשה לעצמו לעשות דברים שאף אחד במחנה היריב לא מעז אפילו לחלום עליהם. בדרך זו בדיוק נמנעה התקשורת במכוון מלבקר את שלטון השמאל על הפגמים והחורים הרבים בהסכמי אוסלו, ובדרך זו בדיוק נמנעה גם מלהציג לאריק שרון ז"ל (שעשה פנייה חדה שמאלה בבת אחת) שאלות קשות ונוקבות על עניין ההתנתקות מרצועת עזה. בקיצור: לשמור על אלה שהולכים בדרכך כמו אתרוג ולהתקיף ללא הרף את אלה שלא מוכנים לכך, זו העדות החד משמעית לנכונות הדברים.
מתוך טיוטת ההסכם בין גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והמופתי של ירושלים חאג' אמין אלחוסיני (סעיף 7): "גרמניה ואיטליה מכירות באי חוקיות של הבית הלאומי היהודי בפלשתינה. הן מכירות בזכות של פלשתינה ושל מדינות ערביות אחרות לפתור את בעית האלמנטים היהודים בפלשתינה בהתאם לאינטרסים של הערבים ובאותה שיטה שהבעיה מטופלת כיום במדינות הציר. תחת הסכם זה לא תותר כל הגירה יהודית למדינות ערב"
כתבה בעיתון הארץ בחודש מרץ 1970: (ציטוט מילה במילה של הכתבה במלואה)
כותרת: המופתי תיכנן משרפות ליהודים בעמק דותן.
ביום השנה להצהרת בלפור ב-2 בנובמבר 1943 ארגן הוד קדושתו עצרת מחאה המונית בברלין בהשתתפות גולים מוסלמים וערבים ממרוקו, מארץ ישראל, מלבנון, מתימן, מחג'אז, מהודו ומאיראן. אלפי אנשי אס אס נציגי משרדי הממשלה וזרועות המפלגה הנאצית השתתפו גם הם בעצרת זאת שנערכה באולם הלופטוואפה ומהלכה הועבר בשידורי רדיו ברלין, אתונה ובלגרד. המופתי היה הנואם הראשי והוא אמר, בין השאר: "חוזה ורסאי היה אסון הן לגרמנים והן לערבים. אבל הגרמנים יודעים כיצד להיפטר מהיהודים, והסיבה שמביאה אותנו לקרבה כזאת עם גרמניה, וממקמת אותנו במחנה שלהם, היא שהגרמנים מעולם לא גרמו נזק למוסלמי כלשהו, והם לוחמים שוב באויב משותף שלנו, שרדף ערבים ומוסלמים. אולם מעל הכול הם פתרו באופן מוחלט את הבעיה היהודית. הוי בני ערב! מעולם לא לחמתם ביהודים בלי שאלה לא יפסידו. הזמן פועל נגדם, גם כשבעלות הברית עוזרות להם. אני שמח להודיע ביום היסטורי זה קיבלתי מברק ממשרד החוץ הגרמני המכריז על הכרתו בעצמאות גמורה של ארצות ערב ובביטול הבית הלאומי היהודי".
על מברק זה היה חתום פון ריבנטרופ. בעצרת הוקרא גם מברק מאת מנהיג האס אס, היינריך הימלר אל המופתי: "המפלגה הסוציאליסטית לאומית חרתה על דגלה את ססמת ההשמדה של היהדות העולמית. מפלגתנו אוהדת את מלחמת הערבים וביחוד של ערביי פלשתינה ביהודי הזר. היום, ביום הצהרת בלפור, שולח אני לך איחולי הצלחה במלחמתך"
ב-1968, 25 שנים אחרי הצהרות אלה של הברית הטמאה, גילה לי בביתו ביריחו אציל ערבי זקן, שהיה לי לפנים ידיד ישר דרך, כי באותה שנה הגיעו לשלטונות הבריטים בארץ ישראל ידיעות על הכנות המופתי לקראת כניסת צבאות רומל מצפון אפריקה וצבאות המצביאים הגרמנים דרך רוסיה לארץ הקודש. "צמרמורת עוברת בגופי" אמר פאיז ביי אידריסי, בכיר הקצינים הערבים במשטרת המנדט ומפקד נפת הכפרים במחוז ירושלים. "בהיזכרי מה סופר בחוגי המשטרה ובקרב תומכי המופתי באותם החודשים למקרה של כיבוש הארץ בידי הגרמנים. חג' אמין עמד להיכנס לירושלים בראש עוזריו וחיילי הליגיון הערבי, שאורגן במסגרת הצבא הגרמני. תוכניתו הגדולה הייתה להקים בעמק דותן בקרבת שכם משרפות ענקיות, דוגמת אושוויץ שאליהן עמדו להיות מובאים יהודי ארץ ישראל וכן יהודי עיראק, מצרים, תימן, סוריה, הלבנון ואפילו מצפון אפריקה כדי להשמידם בשיטת האס אס במחנות ההשמדה באירופה".
בדקתי נושא זה ביסודיות בכמה מסעות בגרמניה. נפגשתי עם גרמנים, שנמצאו בפמליה של המופתי בשנות המלחמה, אך כולם מילאו פיהם מים. "לא ידוע לנו על כך" סיפרו. רק דיפלומט גרמני זקן, שהיה לו בתקופת הרייך השלישי העוז לסרב להצטרף למפלגה הנאצית אמר לי: "אינני יכול לומר בוודאות מה היה צפוי ליהודי ארץ ישראל, אך ידעתי, כי מר ואיום צריך היה להיות גורלם"
גם כאשר בא הניצחון הבריטי באל-עלמיין ובעלות הברית המערביות הנחיתו כוחות בחוף צפון אפריקה, וחג' אמין חש כי תוכניות המשרפות נמוגו, הוא המשיך לזעוק מברלין אל אחיו: "הו בני ערב, קומו כאיש אחד והילחמו לזכויותיכם המקודשות. הרגו יהודים ככל שתמצאו אותם. זה גורם עונג לאללה. זה מציל את כבודנו. אללה עמכם.
תוך כדי כך המשיך השטן בגלימה השחורה לצבור בגרמניה כספים וחיפש נחמה בזרועות בנות הגזע העליון. עובדה זו נתגלתה, כאשר שאלתי את ד"ר פריץ גרובה, שהיה שגריר גרמניה בעיראק, אם קיים חג' אמין בשנות ישיבתו בגרמניה חיי משפחה, אם הייתה עמו אשתו. גרובה: "לא. הוא חי כאן בגפו, אבל כמובן שדאגנו כי לא יחוש עצמו בודד. נשים גרמניות צעירות ויפות מאוד שימשו לו כמארחות" האם היה קשור באישה אחת במיוחד באותן שנים? לא. הן היו מתחלפות כדי לגוון את חייו הקשים של הגולה הדגול. מדבריו של גרובה מתברר, כי כל אחת משתי הרשויות הגרמניות, שהחזיקו בחג' אמין אלחוסיני (מיניסטריון החוץ והאס אס) השתדלו כל הזמן למשוך אותו לצידן; כל אחת דאגה באופן מתמיד להזכיר לחג' אמין כי מעמדו המדיני תלוי רק בה. גרובה: "ריבנטרופ והימלר התחרו ביניהם באספקת כספים לחג' אמין. אני הייתי משלם לו במו ידיי מידי חודש 40 אלף מארק (יותר מה-10000 דולר); סכום דומה היה משלם לו הימלר לאחזקת בית המדרש לפרחי כהונה מוסלמים בדרזדן. המופתי ראה עצמו בבחינת אב רוחני בבית המדרש, שנמצא תחת הנהלתו של פרופסור אידריס מסעודיה. הימלר שאף להכשיר במוסד זה רועים רוחניים מוסלמים צעירים לקראת כהונתם בשטחים המאוכלסים מוסלמים, שיפלו בידי גרמניה. במיוחד חלם ראש האס אס על כינון טורקסטן עצמאית בחסות הרייך השלישי על אדמתה הכבושה של ברית המועצות"
למעשה במשך כל שנות הקריירה הציבורית שלו, גילה המופתי תאווה לכסף, וידע תמיד להזרים לכיסיו סכומים ענקיים. בשנות העשרים והשלושים שולמה לו משכורת שנתית בסך 1440 לירות ארץ ישראליות ע"י הבריטים, והחצי האחר בא מקופת הואקף. משכורתו הייתה הגבוהה ביותר, שאליה הגיע פקיד לא בריטי בשרות השלטון המנדטורי. בנוסף לשליטתו על הרכוש העצום של ההקדשים המוסלמים נהג חג' אמין להכריז פעם בפעם על מגביות בעולם המוסלמי: מגביות אלה נועדו כיביכול לתיקון המסגדים הקדושים בירושלים. הוא היה יוצא לסיורים בארצות מוסלמיות, במזרח הקרוב ובדרום מזרח אסיה, אסף בהן סכומים גבוהים מאוד, אולם מעולם לא הגיש דין וחשבון על השימוש בכספים הללו. נכון שחלק מכספים אלה שימשו למופתי להצית ב-1936 את המרד של ערביי פלשתינה נגד הבריטים והיהודים. אבל כאשר התייצבו לצידו בתום השלב הראשון של המרד (סתיו 1936) איטליה של מוסיליני וגרמניה של היטלר, נהנתה קופתו ממענק פאשיסטי- נאצי בסך 60 אלף לירות ארץ ישראליות. בנוסף לכך היה המופתי מטיל "מיסי מרד" על תושבי הארץ: על עשירים, פלאחים והמעמד הבינוני. אולם הוא סירב לתמוך באלמנות וביתומים של לוחמיו, ומר היה מצבן של משפחות שכולות אלה, שנשארו ללא אמצעים.
כאשר נמלט בסתיו 1937 מירושלים והתיישב בלבנון, יכול היה להרשות לעצמו חיי נסיך במקומות הקיט המהודרים. כשהגיע ב-1939 לבגדד דאג שהפרלמנט העיראקי יחליט על הקצבת 20 אלף לי"ש למימון צרכיו; כמעט כל הכסף הזה הלך לכיסו. גם 80 אלף המארקים (עשרים אלף דולר) שהיה מקבל מקופת הרייך בתקופת המלחמה נעלמו רובן בכיסו.
אני מניח, שבהרגישו שמתקרבת התמוטטות הרייך, העביר חג' אמין כספים רבים לבנקים שוויצריים, חיזוק להנחה הזאת אפשר למצוא בעובדה שלפני תום המלחמה ניסה למצוא מקלט בשוויץ, אולם נתפס בדרכו לגבול השוויצרי בידי הצרפתים".
לכתבה זו צורף התעוד הבא (מסמכים אותנטיים):
1) אישור על סיוע כספי למופתי ע"י ממשלת וישי בלבנון במרץ 1940.
2) אישור המופתי על קבלת סכום של שישים אלף מארק בעת שהותו ברומא במרץ 1942.
3) טיוטה להסכם שהכין המופתי עם גרמניה ואיטליה, שסעיף 7 בו עוסק בפתרון בעית היהודים בפלשתינה באותה צורה כפי שהדבר נעשה באירופה (קרי השמדה המונית).
4) מסמך מאת ריבנטרופ מאפריל 1942 שבו נרשם: "גרמניה מוכנה לתת באופן שיטתי את כל תמיכתה למדינות הערביות המדוכאות בלחימתן כנגד השליטה הבריטית וזאת כדי לממש את מטרתן הלאומית לריבונות ועצמאות וכדי להביא להרס הבית הלאומי של היהודים בפלשתינה".
5) קטע ממכתב של המופתי להונגרים בשנת 1944, שבו הוא מציע למנוע את יציאתם של היהודים לארץ ישראל ולהעבירם לפולין, שבה מן הסתם הם יושמדו.
6) פריץ גרובה, איש הקשר המארח של המופתי בברלין מאשר במסמך שאנשי המופתי סיירו במחנה ריכוז ליד ברלין ביוני 1942.
אני חייב להתייחס לדברים המזעזעים הללו, שעולים מהכתבה בעיתון הארץ מחודש מרץ 1970. אני חושב שכל יהודי או ישראלי ואפילו כל בן אנוש באשר הוא על פני כדור הארץ, לא יכול שלא לחוש בתחושה קשה ביותר, כאשר הוא נחשף למסמכים ולעדויות הללו:
1) לא יאומן כי יסופר!! שתי מדינות יחד עם מנהיג, המייצג הן את ערביי פלשתינה והן מוסלמים רבים ברחבי העולם הערבי חותמים בקור רוח מקפיא דם על הסכם, הדן ברצח, ןלא סתם ברצח של אדם אחד או קבוצה של אנשים אלא רצח המוני של עם שלם על מנת להכחידו מעל פני האדמה. הם חותמים על הסכם משפטי, כאילו מדובר על עסקה למכירת אוטו או דירה. הם לא מהססים לתעד ולהעלות את הדברים על הכתב. כל הצדדים החתומים על הסכם מתחייבים לעשות ככל שניתן על מנת לסייע להשמדת יהודים באשר הם. מה שבולט פה זה לא רק הרשעות אלא ההתהדרות בכך וחוסר הבושה להיות כזה.
2) המופתי לא הסתפק רק בהרס הבית הלאומי היהודי, המופתי לא הסתפק רק ברצח היהודים, שנמצאים בארץ ישראל, אלא הוא התחייב לעזור לנאצים להשמיד יהודים באשר הם. הוא התחייב להביא למשרפות, שתוקמנה על ידו גם יהודים מחוץ לפלשתינה. אתם תעזרו לנו להרוס את הבית הלאומי היהודי, ואנו נעזור לכם בתמורה בהשמדת היהודים באשר הם. זה היה ההסכם בין הצדדים. מהדברים עולה באופן ברור, שהמופתי לא היה רק אנטי ציוני ואנטישמי, אלא היה נאצי בכל רמ"ח איבריו ובכל שס"ה גידיו. לא פלא שהוא זכה לכבוד מלכים ברייך השלישי. העובדה שחיים בקרבנו כיום ערבים, שמעריצים את המופתי, ורואים בו גיבור או חלק בלתי נפרד מהמורשת ההסטורית שלהם, משולה לכך שיקומו בגרמניה של היום אנשים שיגידו את אותם דברים על היטלר. המופתי לא רק תמך בהשמדת יהודים כרעיון באוויר, אלא הכין גם תוכניות פרקטיות כיצד להשמידם באמצעות הקמת משרפות בעמק דותן. הוא הכין את הקרקע המשפטית לכך באמצעות הסכם עם הנאצים, שלפיו הטיפול ביהודי פלשתינה יהיה באותן שיטות כמו באירופה. כדי להבין את יעילות השיטה הנאצית הוא ערך בעצמו ביקור במחנות הריכוז על מנת לבנות אותו דגם של השמדה גם בארץ ישראל. בשנת 1944 בעיצומה של השמדת יהודי אירופה, הוא פנה אל ההנהגה בהונגריה ודרש ממנה לא לאפשר ליהודים להגיע לפלשתינה, והציע במקום זאת לשלוח אותם לפולין, שבה הם יושמדו. מי שקורא את המסמך הזה רואה במו עיניו עד כמה אנטישמי היה המופתי. הוא כותב להונגרים, שאין לסמוך על היהודים, כי הנזק שהם עלולים לגרום, כאשר הם נמצאים אפילו רחוק ממכם הוא עצום, ולאור זאת אסור לאפשר להם להגיע למקומות, שבהם הם יהיו בוטחים ויש להשאיר אותם רק במקומות שניתן לפקח עליהם (או לשלוח אותם לפולין, שבה הם יושמדו).
3) המופתי תלה תקוות רבות בצבא הגרמני, שיכבוש את ארץ ישראל ויסייע לו בכך להשמיד את יהודי פלשתינה (ועל הדרך עוד יהודים רבים נוספים מחוצה לה), ואכן המצב בשטח היה מדאיג מאוד. צבאותיו של המצביא הגרמני רומל הגיעו אל הגבול שבין מצרים ללוב. הכוחות הבריטים שקלו לעזוב את מצרים וארץ ישראל ולהקים קו הגנה חדש מצפון להם. ההגנה ערכה תוכניות מעשיות לפנות את כל היהודים מארץ ישראל ,לרכזם בכרמל, ולנהל משם מלחמת ייאוש כנגד הצבא הגרמני הפולש, והם קראו למערכה הזאת בשם: מצדה על הכרמל (דרך אגב כל מי שמגיע בחיפה לפינת שכונת דניה בחיפה, מוזמן להיכנס לגן המשחקים שם, ואז לבטח יבחין בשלט, שבו רשום שכאן תוכננה לקום המפקדה של ההגנה במסגרת המערכה של מצדה על הכרמל). מה היה קורה, אם אכן הבריטים היו עוזבים?? קשה מאוד להאמין שהיינו מצליחים לנצח צבא גרמני מאומן, מיומן ומצויד היטב עם כל הנחישות, האמונה, הנחישות והמצב של אין ברירה שאליו היינו נקלעים בסיטואציה אומללה כזאת. לאור זאת סביר להניח, שיהודי פלשתינה היו מושמדים, ורעיון הבית הלאומי היהודי היה נזרק לפח ויורד לטימיון באופן סופי. בכך תלה המופתי את תקוותיו, כאשר ביקר במחנה הריכוז ב-1942, ומכך בדיוק חששה ההנהגה העברית של הישוב, כאשר תכננה את המערכה של מצדה על הכרמל. מדהים עד כמה גורלנו לא היה נתון בידנו בימים הטרופים הללו. באירופה העם היהודי הושמד בהמוניו, ובארץ ישראל הוא גם הועמד בפני סכנת השמדה, והכול היה תלוי בשאלה הבאה: האם הבריטים בסופו של דבר יישארו פה ,או שמא הם יסוגו צפונה? תסתכלו טוב טוב על המדינה הנפלאה שבה אנו חיים. כל מה שאתם רואים מול העיניים שלכם, פשוט לא היה קיים פה, אם הבריטים היו מחליטים אחרת!!!! עד כמה שברירים היו אז חיי האומה שלנו ותלויים על חוט השערה!!!! ואכן הבריטים יכלו להחליט שמבחינה טקטית עדיף להם לא להישאר באזור, והם לא היו בכלל רחוקים מלעשות כן (כאשר צבאו של רומל- ידו הייתה על העליונה בקרבות בצפון אפריקה, גברו הקולות לזנוח את הזירה הזאת ולהציב קו הגנה במקום אחר). אז אומנם אין ספק בכלל שהנאצים בסופו של דבר היו מפסידים במלחמה, אך אם הבריטים היו עוזבים את הארץ בתקופה רגישה זו, אז כל ההסטוריה היהודית הייתה משתנה לחלוטין לרעה, כלומר, לא רק שעוד יהודים היו מושמדים בידי מכונת הטירוף הנאצית ערבית, אלא שגם רעיון הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היה יורד לטימיון, וכבר לא ניתן היה ליישם אותו בדורות הבאים או בכלל. אם זו הייתה ההחלטה הבריטית, אז אנחנו, הורינו, סבינו וסבותינו היו פשוט מושמדים/ לא זוכים בכלל להיולד ולבוא לעולם הזה. יש כאלה שלא מאמינים באל, ואומרים, שזה רק מזל ומקריות, אבל אז קורה עוד דבר באופן בלתי מתוכנן ומקרי, ועוד אחד ועוד אחד, ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך: מה קורה פה? רוצים עוד מקריות בתולדות העם היהודי ותולדות ישראל? בבקשה!!! מדינת ישראל זכתה לבוא לעולם תוך ניצול חלון הזדמנויות היסטורי צר במיוחד, שנפתח לרגע, ולאחר מכן נסגר לעד. חלון הזדמנויות צר זה איפשר תמיכה הן של ארה"ב והן של ברה"מ בהקמת המדינה. לאחר שהחלון נסגר שתי המעצמות נכנסו למלחמה קרה, ובשלב זה ככל הנראה כבר לא היינו זוכים להכרה בינ"ל בהקמת מדינה יהודית. רוצים עוד מקריות?? בבקשה!!! לאחר שהמדינה הוקמה היא הצליחה לשרוד בחיים כנגד כל הסיכויים האפשריים מול 7 מדינות ערב שפלשו אליה ומול ערביי פלשתינה העוינים וזאת כאשר היינו במצב הקשה ביותר שיכול להיות (לאחר זוועות השואה). אז תגידו לי, שהכול פה מקרי לחלוטין, ניחא!!! אבל אתם צריכים להבין דבר אחד: רק בזכות הצירוף הנדיר של כל אחד ואחד מהמקרים הללו, הגענו להיכן שהגענו, ואפילו אם אחד המקרים היה מסתיים אחרת, אז לא היינו פה בשביל לדבר עמכם ולכתוב לכם את זה. ומי סידר את כל המקריות הזאת בכל כך הרבה פעמים? כיצד אינכם מבחינים, שבכל אחד ואחד מסדרת הארועים המקריים הללו (שבקלות רבה יכלו גם להיגמר, כל אחד בנפרד או ביחד בתוצאה הפוכה לחלוטין) יש בסופו של דבר יד מכוונת מלמעלה? מהי ההסתברות שכל האירועים המקריים הללו, שחלקם כלל לא תלויים בנו, ורק ההצטברות של כולם ביחד תביא לתוצאה חיובית מבחינתנו, אכן יתרחשו לפי המסלול הזה בדיוק? כמו הסיכוי לזכות בלוטו או בטוטו!!!! מקריות אחת- מילא!!! מקריות שנייה- ניחא!!! אבל עוד ועוד ועוד ועוד מקריות??? איך תסבירו את זה?? שאנחנו פה ממש במזל או בפוקס?? או שאולי מישהו כיוון זאת מלמעלה? בכלל לא משנה כיצד תגדירו זאת, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות העובדתית: אנחנו פה במדינתנו הריבונית והחופשית גם בגלל סדרת אירועים היסטוריים מקריים, שהביאו אותנו כמו גל אל חוף מבטחים. הגלים יכלו בקלות לרסק אותנו אל הסלעים, אבל הם לא עשו כן!!! אז אומנם ניתן גם בהחלט לומר, שלולא היהודים האמינו בציונות ונלחמו עליה, ודחפו לממש אותה באופן נחוש ועקבי, אז שום דבר לא היה קורה, אך במקביל אי אפשר להתעלם מכך שהיו גם הרבה דברים שלא תלויים בנו, שיכלו להסתיים אחרת לחלוטין ולהוריד את הכל לטימיון, אבל זה לא קרה, ואיכשהו הכול בסופו של דבר הסתדר במקומו הראוי ולטובה. אז מהו מוסר ההשכל מכך? אסור לאנשים להיות פאסיביים, לא לעשות דבר ולצפות לנס משמיים. אם לא תעשה, זה לא יקרה!! אבל אם הם אכן יעשו ויפעלו, יש בסופו של דבר סיכוי רב שגם הדברים שלא תלויים בנו, בסופו של דבר יסתדרו לטובה.
4) כאשר אני טוען שהאסלאם הקיצוני הוא ממשיך דרכו של הנאציזם, יש רבים המפקפקים בכך. והנה צץ לו התעוד ההיסטורי המצמרר הזה, ומבהיר לנו שזה לא דבר שצנח עלינו כעת משום מקום, אלא שיש לו שיש לדבר שורשים היסטוריים עמוקים מאוד בעבר. המופתי, שייצג לא רק את ערביי פלשתינה אלא גם ערבים ומוסלמים ממקומות רבים נוספים חבר אל הנאצים כדי לסייע להם בהשמדה הטוטלית של היהודים. אם תשמעו כיום את ההתבטאויות מצד מוסלמים קיצוניים כלפינו, אז לבטח תשימו לב שהם משתמשים באותה שפה בדיוק של המופתי הנאצי. מדוע?? כי בנפשם בוערת נשמתו, והמטען הגנטי שלו עובר אליהם ישירות. מסתבר שיש דברים שלא משתנים לאורך השנים.
5) כאשר אבו מאזן תובע מהבריטים להכיר בעוול ההסטורי, שהם גרמו עם הצהרת בלפור, הוא ישר מזכיר בדבריו את אותו כינוס שנערך בנובמבר 1943 בהשתתפות המופתי, המייצג את ערביי פלשתינה, מוסלמים מרחבי העולם ונציגים בכירים מהמשטר הנאצי, שבמהלכו התחייבו כל הנוכחים לתקן את אותו עוול היסטורי ולהשמיד את העם היהודי. מסתבר שיש דברים, שלא משתנים עם חלוף השנים למרות כל ניסיונות ההסתרה וההסוואה. אבו מאזן יונק כמו עולל משדי אמו את תפיסותיו של המופתי הנאצי באשר להצהרת בלפור. עם אדם כזה שאלה הם השורשים, שאליהם הוא מחובר כה חזק, ניתן לעשות שלום??? אם אדם כזה, שרואה במופתי את מקור הגאווה שלו וכמסמל את המורשת של עמו, ניתן לעשות שלום?? יחסו של אבו מאזן להצהרת בלפור חושף את פרצופו האמיתי. בדיוק כמו המופתי הוא לא הכיר, לא מכיר ולא יכיר אף פעם בזכותנו ההסטורית והחוקית להתקיים כאן כמדינה היהודית.
6) אנחנו לא נגד היהודים, אנחנו רק נגד הציונים, כך אומרים אויבינו. זו לא הייתה גישת המופתי, וזו גם לא גישתם של שונאינו, שמעריצים אותו ודבקים בתפיסותיו האנטישמיות. אז אומנם נוח להם להגיד שהם שונאים רק ציונים, ואין להם שום בעיה עם יהודים וזאת כדי לצבור מספר נקודות זכות בקרב הבורים והתמימים, שקונים את סיפורי המעשיות שלהם, אך האמת היא פשוטה וחד משמעית: הם לא רק שונאים את מדינת ישראל, אלא הם שונאים יהודים באשר הם, ויהודי כלשהו שסבור לתומו, שהוא לא נמצא בסירה אחת יחד איתנו, אז הוא הולך שולל אחרי שקרים ואשליות מצד אויבינו האכזריים והציניים ביותר. ראו , למשל, כיצד הביקורת כלפי ישראל בזירה הבינ"ל מעוררת במקביל גם גלים של אנטישמייות כלפי יהודים באירופה ובעולם, ואז אולי תבינו זאת היטב. ואם אתם רוצים דוגמא מהעבר, אז הסתכלו כיצד מדינות ערב התייחסו אל היהודים, שחיו במדינות ערב, אחרי הקמת מדינת ישראל. אז יהודי יקר: דע לך שגם אם תנסה לבדל את עצמך מאיתנו, או להזדהות עם אויבי הציונות, הם עדיין בסופו של דבר יזהו אותך איתנו באותה סירה ויתייחסו אליך בהתאם. זה לא עבד ליהודים מעין אלה בעבר, וזה לא יצליח להם גם כיום. זה לא עבד מול הנאצים בעבר, וזה לא יעבוד מול הנאצים המודרניים של ימינו.
מדבריו של המשורר נתן אלתרמן (אומרים שהיה פה שונה לפני שנולדנו: כמה שהם צודקים!!!), שטען כל חייו שהעם הפלסטיני זו פיקציה, ושאלה הקוראים לעצמם פלסטינים הם למעשה חלק מהאומה הערבית. ברגע שנכיר בפיקציה כזאת של אומה נפרדת, טען אלתרמן, אנו מאבדים את הבסיס לצדקת הציונות ומעניקים לגיטימציה לטרור: "מרגע שאנו מודים בקיומה של פיקציה לאומית פלסטינית, מאותו רגע נעשית הציונות עניין של גזילת מולדת מידיו של עם קיים, ובמידה ואנו מסייעים כיום בהשתרשותה של תודעה זו בעולם ובהכרתנו פנימה, אנו מערערים את יסודה ההיסטורי והאנושי של הציונות ומושיבים אותה על כידוננו בלבד". כהרחבה לדברים אלה: מכיוון שנתן אלתרמן טוען שאין עם פלסטיני, אז ממילא כל המטרה של כל הפיקציה הזאת היא לא להקים מדינה פלסטינית שתחיה לשלום לצד ישראל (איך אפשר בכלל להקים מדינה ,כשאין עם, אלא רק חבורות חבורות של אנרכיסטים, פושעים אלימים ושרלטנים???) ,אלא להביא להשמדת מדינת ישראל באמצעות ערעור הבטחון העצמי שלנו בדבר צדקת דרכנו המוסרית, הסתה שקרית בזירה הבינ"ל בדבר היותנו קולניאלסטיים וכובשים בארצנו שלנו ואיומים בטרור ואלימות. אם היה עם פלסטיני- אז הוא היה דורש את זכויותיו למדינה עצמאית מירדן וממצרים, כאשר מדינות אלה שלטו על יהודה ושומרון ועל רצועת עזה. מדוע הם לא דרשו זאת מ-1948 עד 1967? כי הם לא היו עם!!!! זה כל כך ברור!!! רק כאשר ישראל שחררה את האזורים הללו בשנת 1967, אז פתאום הם נזכרו שהם עם???? בוקר טוב, אליהו!!! תלכו תעבדו בעיניים על מישהו אחר!!!
ועוד משיריו של אלתרמן על השטן, שמכהה את מוחנו ומשכיח מאתנו את צדקת דרכנו, על רדיפת השלום האובססיבית, שמביאה רק לשפיכות דמים ולהחרבת עולמות על תורת הסילוף והשקרים, שהיא זו שמעמידה בסכנה את החירות של כולנו (עצם העובדה שנותנים לה לגיטימציה ,אז מראש מנחילים תבוסה לכל החירויות, וגורמים לה לנצח). כיצד הברנז'ה הייתה מתייחסת היום לאלתרמן? אלו כינויים היו מדביקים לו?? גזען?? פשטיסט??? שונא ערבים?? פרימטיבי??? צ'חצ'ח? מנשק מזוזות?? בור ועם הארץ? שכחתי משהו? סביר להניח שאם הוא היה חי היום הוא היה מנודה, מוחרם והייתם עושים הכול כדי להדיר אותו. איזה מזל יש לו שהוא לא חי בתקופה, שאתם מנהלים פה את הברנז'ה!!!!
כה אמר השטן
איך אוכל לו. איתו האומץ וכשרון המעשה וכלי מלחמה ותושיה עצה לו. ואמר: לא אטול את כוחו ולא רסן אשים ומתג ולא מורך אביא בתוכו ולא ידיו ארפה כמקדם, רק זאת אעשה: אכהה מוחו ושכח שאיתו הצדק. כה דיבר השטן וכמו חוורו שמים מאימה בראותם את השטן בקומו לבצע המזימה" . (שיר זה לא פורסם בחיי המשורר. מצאה אותו בתו, תרצה אתר בעזבונו). השלום כחומר נפץ " …הדנים על שלום ברב-חפץ חייבים לשנן וללמוד כי שלום הוא אחד מחומרי הנפץ היכולים להחריב עולמות. ולכן הקמת השלום יש בה פחד כי ארגז דינמיט הוא, ומי יחזיקנו? ואמנם העמים מקימים אותו יחד – ומיד מתחילים לתרחק ממנו … כדי שאותו השלום בקומו לא יבשיל מלחמה חדשה בשקט, יש הכרח שיהיה השלום בעצמו מלחמה בלתי פוסקת מלחמה נגד כל השלמה ומורך, נגד כל עיוות-דין של יהיר ועם, ואפילו שמירת השלום, לעת צורך משומרי השלום בעצמם" נצחון המסלפים
צחקו הצופים. מה כוחו של חופש הסילוף מול כוחן של יתר החרויות קלות הרגליים. אך הנה זינקו החמישה ואז " רחבו העיניים אילמה כל לשון הסילוף הפיסח מגיע ראשון" — " ובמרכז הזירה התייצב הסילוף ויקרא: לי הכתר, אני האלוף" אלתרמן מסביר את הסיבות לנצחון הסילוף. " הנותנים לו לגשת לשדה התחרות מנחילים למפרע תבוסה לחרות" .
איך אפשר להסביר את זה מבחינה פסיכולוגית? אז זהו ההסבר שלי: אנשים, שנוטים להכיל ולקבל באהבה את הנרטיב של אויביהם בשם "הדמוקרטיה", בהמשכו של התהליך ימצאו את עצמם מאמצים אותו בחום אל לוח ליבם, יזדהו איתו יותר ויותר, ובסופו של התהליך ישכחו לגמרי את הנרטיב של הצד שלהם ויזנחו אותו סופית (אי אפשר להיות פה מהאו"ם. בסוף צריך לבחור צד). בדרך זו הם מאבדים זהותם הלאומית לדעת, שוכחים מיהם, מאיפה הם באו, והיכן נמצאים את השורשים העמוקים שלהם ומסייעים בכך למאבקם המתמשך של אויבינו כנגדנו. הנרטיב של אויבינו מבוסס רובו ככולו על שקר ורמייה. אכן לאויבינו נגרם סבל במלחמת העצמאות, אך הם הביאו זאת על עצמם בשל מלחמת השמד שהם ניהלו כנגדנו. חוץ מזה הם גם גרמו לנו לסבל רב שהתבטא ב-6000 הרוגים במלחמת העצמאות ובטיהור אתני של יהודים מארצות ערב, שאף אחד מהם לא מצא לנכון לתקנו או להזדהות איתו. מדוע הם לא מזדהים עם כל שנות הסבל שהם גרמו לנו מ-1948 עד היום ולא מתנצלים עליו? אנחנו צריכים להזדהות עם סבלם של אלה שניסו להשמיד אותנו במשרפות כמו הנאצים? באמת סליחה, שניצחנו אתכם, ומנענו מעצמנו שואה נוספת!!!! מדוע הם בשם אותה הדדיות והבנה, והכלה או רצון בשלום אמת לא מציגים את הנרטיב שלנו אצלם או מנסים להבין את ההיגיון הבריא והנכון, המגובה בעובדות חד משמעיות, שעומד מאחוריו? במקום להשתחרר מהסבל שלהם ולפתוח חיים חדשים, הם נשארו תקועים בו לנצח נצחים. הם רוצים בתיקון העוול, שהם גרמו לעצמם באמצעות שיחזור העוול שהם ניסו לגרום לנו בעבר או באמצעות המשך פעולותיהם הטרוריסטיות כיום, ושאנחנו עוד בטיפשותנו הרבה נסכים לשתף פעולה עם זה וניתן להם רוח גבית??? רק עיוורים וסומים יסכימו לכך!!!! הם טרם התרגלו שמה שהיה לא יחזור יותר לעולם, ושאנו לא צריכים להיות שותפים לתיקון דבר, שהם האחראים הבלעדיים לו. אין לי אלא לרחם על אותם אלה שאיבדו את דרכם מרוב שהם מחפשים צדק עבור אויביהם.
|
|
||||||
הצפרדע שהעזה
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
הסכיתו ושמעו נא, ידידיי
לסיפור מממלכת הצפרדעים
יום אחד נפלה קבוצת צפרדעים
לבור עמוק צר וחלקלק
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה
ביקשו עזרה מחבריהן הירוקים
שיצילום מהמצוקה.
הביטו עליהם מלמעלה ואמרו
הבור עמוק הבור תלול וצר
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה
חבל על המאמץ והטרחה
עדיף שתרימו ידיים במחילה.
התייאשו הצפרדעים
ומתו בהמוניהן
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה
ורק צפרדע אחת קטנה ואמיצה
ניסתה למרות הכול את מזלה.
ולמרבה ההפתעה
היא עמדה במשימה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
איך עשית זאת
שאלו אותה
אך היא כלל כלל לא ענתה
ואז הסתבר לכל הצפרדעים
שאחותן בכלל חירשת מלידה
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
אז למדו מהצפרדע, ידידיי
את מוסר ההשכל הבא
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חירשים לספק ולפקפוק
תאהבו את מה שאתם עושים
והיו חרשים לספק ולפקפוק.
