הכשרת הצופים ו' במלחמת העצמאות

הראדאר ומבצע "בן-נון"

דני ממשיך - חוזרים לשטח

למחרת ליל מאר אליאס חזרנו לקריית-ענבים. התמקמנו בשניים-שלושה אהלים ליד הרפת. נאמר לנו שהלילה או בלילה הבא נשתתף בהתקפה על מחנה הרדאר שהיה בשליטת הצבא הבריטי. המחנה הזה נמצא על גבעה גבוהה כשני ק"מ מזרחית למעלה-החמישה וכשניים וחצי ק"מ צפונית לקריית-ענבים - שני הקיבוצים שהיו הבסיס של הגדוד הרביעי ושל מפקדת חטיבת 'הראל'. 

עם הפינוי הבריטי באמצע חודש מאי, נתפס המקום על ידי כוחותינו והוצב בו כוח חי"ש. ב-25 במאי תקף ה"לגיון הערבי" את המחנה אולם נהדף ע"י אנשי החי"ש שסופחו לגדוד הרביעי. למחרת שוב תקף הלגיון ואחר קרב קשה עם אבדות רבות למגינים הצליח לכבוש את המחנה. הדבר סיכן מאד את הכביש לירושלים וכמובן את היישובים הסמוכים ואת כוחות חטיבת 'הראל' ששכנו בהם. כבר באותו לילה תקף הגדוד הרביעי את הרדאר אולם נהדף.

סיפורו של זפקה על תקיפת הראדאר

באותו לילה ניסה גם הפר הגדול והמפחיד של קריית-ענבים לתקוף את אחד האוהלים שלנו והכניס שם את החבר'ה לפניקה קצרה. בכל מקרה, ולמרות הפר, הוחלט לתקוף שוב את הרדאר בלילה הבא. הפעם ישתתפו בהתקפה אנחנו, מחלקת הגדנעים וכוח מהגדוד הרביעי. ידענו מה קרה בלילה הקודם ושיש לנו עסק עם הלגיון והמחנה מבוצר וזה לא יהיה פשוט. אבל קיווינו שהפעם נצליח.

היה זה לקראת סוף מאי. יצאנו, כיתה אחת ובה עשרה אנשים, לתקוף את ה"רדאר". קיבלנו פקודה משונה: להגיע עד הגדר "תצליחו להיכנס טוב. לא תצליחו, תחזרו". עם ערב, יצאנו מקריית-ענבים ועלינו לבית פפרמן שם הצטרפנו לשאר הכוח והתחלנו לנוע לכוון מחנה הרדאר הסמוך. אחרי שהתקדמנו כק"מ ומשהו התפרסנו והמשכנו להתקדם. כשהגענו למרחק של כ-100-150 מטר מגדר המחנה נפתחה עלינו אש כבדה מרובים, מקלעים קלים, מקלעים בינוניים ומרגמות "3. המחנה היה מבוצר כהלכה וכוח הלגיון היה מאומן. לא יכולנו להתקדם, אנשים נפגעו, למעשה ההתקפה נכשלה, שוב. ניתנה פקודת נסיגה, העמסנו את הפצועים וההרוגים על אלונקות והתחלנו לסגת. אני זוכר שאני ועוד שלושה נשאנו באלונקה גופה של הרוג ולא התנהגנו אתו בעדינות גדולה. בכל פעם שירדנו מדרגה או עברנו גדר אבנים טלטלנו אותו. מה רבה הייתה הפתעתנו ותדהמתנו כשהגענו לבית פפרמן ו"ההרוג" המסכן פתח את עיניו והתברר לנו שהוא "רק" פצוע. אני מקווה שרוב הזמן היה מחוסר הכרה.

אחרי שניים או שלושה לילות, שוב ניסה הגדוד הרביעי לכבוש את המקום. אחד מחברינו, נתקה, צורף לכוח וכשחזר אלינו אחרי יום או יומיים סיפר לנו שהוא קיבל כאב בטן לפני הפעולה, אבל הוא כמובן יצא וגם ההתקפה הזאת נכשלה. הרדאר נכבש בסופו של דבר במלחמת ששת הימים על ידי חטיבה 10 ('הראל') - סגירת מעגל.

תיאורו של דני על תקיפת הראדאד

למחרת ליל מאר אליאס חזרנו לקריית-ענבים. התמקמנו בשניים-שלושה אהלים ליד הרפת. נאמר לנו שהלילה או בלילה הבא נשתתף בהתקפה על מחנה הרדאר שהיה בשליטת הצבא הבריטי. המחנה הזה נמצא על גבעה גבוהה כשני ק"מ מזרחית למעלה-החמישה וכשניים וחצי ק"מ צפונית לקריית-ענבים - שני הקיבוצים שהיו הבסיס של הגדוד הרביעי ושל מפקדת חטיבת 'הראל'.

עם ערב, יצאנו מקריית-ענבים ועלינו ל"בית פפרמן", שם הצטרפנו לשאר הכוח והתחלנו לנוע לכוון מחנה הרדאר הסמוך. אחרי שהתקדמנו כק"מ ומשהו התפרסנו והמשכנו להתקדם. כשהגענו למרחק של כ-100-150 מטר מגדר המחנה נפתחה עלינו אש כבדה מרובים, מקלעים קלים, מקלעים בינוניים, מרגמות - הכל. המחנה היה מבוצר כהלכה וכוח הלגיון היה מאומן. לא יכולנו להתקדם, אנשים נפגעו, למעשה ההתקפה נכשלה, שוב. ניתנה פקודת נסיגה, העמסנו את הפצועים וההרוגים על אלונקות והתחלנו לסגת. .

אחרי שניים או שלושה לילות, שוב ניסה הגדוד הרביעי לכבוש את המקום. אחד מחברינו, נתקה, צורף לכוח וכשחזר אלינו אחרי יום או יומיים סיפר לנו שהוא קיבל כאב בטן לפני הפעולה, אבל הוא כמובן יצא וגם ההתקפה הזאת נכשלה. הרדאר נכבש בסופו של דבר במלחמת ששת הימים על ידי חטיבה 10 ('הראל'). סגירת מעגל.

                                                          מפת הקרב על ה"ראדאר"