x
בניית אתרים בחינם

הכשרת הצופים ו' במלחמת העצמאות

 

מבצע "יואב"


      מבצע "יואב" היה
מבצע של צבא הגנה לישראל, במלחמת העצמאות, לכיבוש הנגב. מבצע זה, אחד הגדולים במלחמה, והראשון שבו נפתחה פעולה צבאית גדולה על ידי חיל האוויר.

     לצורך המבצע הוקם כוח שכלל שלוש חטיבות: חטיבת "הנגב"-פלמ"ח, חטיבת "יפתח"-פלמ"ח וחטיבת "גבעתי". הפיקוד על כוח זה היה בידי מטה חזית הדרום בפיקודו של יגאל אלון, וסגנו יצחק רבין.  בהמשך תוגבר הכוח בחטיבה נוספת: חטיבה 9.  כן קיבל הכוח גדוד משוריין של חטיבה 8.

רקע היסטורי


      ב-
15 באוקטובר 1948 הודיעה ישראל למטה האו"ם, כי שיירה יצאה לנגב.  דבר שנכלל בתנאי ההפוגה השנייה.  ההנחה הייתה שכוחות חיל המשלוח המצרי יפתחו באש על השיירה, אך דבר לא קרה. אנשי השיירה ניסו לגרות את המצרים לפתוח באש באמצעות הבערת מיכל דלק שגרם לדליקה ופיצוצים.‏  בעקבות כך פתחו המצרים באש. כך החל מבצע "יואב". שם המבצע היה בתחילה "עשר המכות", אך שמו הוחלף על ידי מפקד המבצע, יגאל אלון, למבצע "יואב", על שמו של יצחק דובנו,  קצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח,  שנהרג בעת שפיקד על הגנת קיבוץ נגבה -  כינויו ב"הגנה"  היה "יואב".

      מספר סיבות הביאו ליציאת צה"ל למבצע:

  • החשש מקבלת "תוכנית ברנדוט", שנכתבה על ידי הרוזן פולקה ברנדוט,  המתווך מטעם האו"ם, ובמסגרתה לא נכלל הנגב בתחומי המדינה היהודית.
  • המבצע היה חלק מתוכנית אסטרטגית שראשיתה כיבוש הנגב והגליל וסופה איגוף המשולש הירדני בירושלים, בשומרון ובהר חברון‏.
  • ההנחה הייתה שהצבא הירדני לא יתערב כל עוד הוא לא יותקף‏.

      לכל אלה ניתן להוסיף את האפקט של הכרעת הצבא המצרי שבאותה תקופה נחשב לצבא לצבא החזק ביותר באיזור. למרות העוצמה של צבא זה, ההערכות שלו הייתה בעיתית. כפי שניסח זאת יגאל אלון בספרו: בתחבולות תעשה לך מלחמה, תל-אביב, 1990 עמ' 73-74:


מבנה כזה של צבא האויב הוא מבנה מוזר מאוד ואיננו לטובתו. הוא תלוי באספקה רחוקה מאוד, ואין לו עומק .... זוהי רצועה צרה. יש בזא אפוא שתי מקודות תורפה: קו אספקה ארוך וקו מבוצר , אך בלי עומק. לעומת זאת, אנו נמצאים, לגבי הקו הצפוני שלהם משני צדי הקו: גם מהנגב וגם מהשפלה.

יש לנו כמה אפשרויות ויתרונות לגבי המצרים.

      מטרת המבצע הייתה "מיגור הכוח המצרי במרחב חזית ד'".‏ במסגרת זו נדרשו הכוחות גם לפרוץ את הדרך לנגב, שהיה מנותק על ידי המערך המצרי בקו אל-מג'דל - בית ג'וברין. הכוח הארטילרי הורכב מ- 4 סוללות 75 מ"מ, 4 סוללות 65  מ"מ (נפוליאונציקים), 2 תותחים 6 ליטראת (שלל), 2 תותחים נ"ט 17 ליטראות (שלל), וכן 8 תותחי נ"מ בקוטר 20 מ"מ. היה זה הכוח הארטילרי הגדול ביותר שרוכז עד אז על ידי צה"ל.

      חיל הים סייע בכיתור הכוחות המצרים מכיוון הים. פעילותו כללה הפגזת איסדוד, עזה ואל-מג'דל ופגיעה בספינות האויב. ליד עזה הותקפה קורבטה מצרית, במהלך קרב זה הותקפו ספינות חיל הים על ידי מטוסים ואחד מהם הופל באש מקלעים. ביום האחרון למבצע  הוטבעו אוניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" ושולת מוקשים שנלוותה אליה.

      על חיל האוויר הוטל להשמיד מטוסי האויב, לתקוף יעדים אסטרטגיים וטקטיים של המצרים ולסייע לכוחות הקרקע של צה"ל. החל מהיום הראשון של המבצע הופצצו בסיסי אוויר וכן עמדות ובסיסים מצריים באל עריש, איסדוד,  באר שבע, ג'ורה, חרביא, דיר סוניד, עזה, רפיח, אל-מג'דל, עיראק אל-מנשייה, עיראק סווידאן, בית ג'וברין ומקומות נוספים. בנוסף נערכו מספר קרבות אוויר עם מטוסים מצריים. בדו"ח הרמטכ"ל העיראקי מ-16 בנובמבר 1948 נכתב כי: "השליטה באוויר היא בידי היהודים. והמצב כיום הוא חמור עד כדי כך, שהמטוסים המצריים מתייראים להיכנס עמם לקרב, כי אין הם יכולים לנצחם".‏

המהלך היבשתי


      מטה חזית הדרום החליט שכדי לפרוץ את הדרך לנגב יש לעבור מתקיפה בגזרה המערבית (מג'דל, "הצומת" ועיראק-סוידאן) לזירה המרכזית – מזרחית (פלוג'ה ועיראק-מנשיה). ב-16 באוקטובר 1948
 נפתח מבצע "יואב" בהתקפה על עיראק אל-מנשייה.

                                                     מפת מבצע "יואב






Home | About | Contact
logo Web Design