הכשרת הצופים ו' במלחמת העצמאות

מבצע "משה" – כיבוש באר-שבע

      לאחר הכישלון בעיראק מנשיה היו חילוקי דיעות בפיקוד העליון על המשך הדרך. יגאל אלון העדיף לתקוף באזור עזה ואילו מטה החזית תבע לפעול בבאר-שבע. לבסוף, סוכם לתקוף את באר-שבע.

      ב-19.10.1945 בשעה 22.45 עלו 485 חיילי גדוד 7 על כלי הרכב ונסעו דרך כפר ורבורג, לביר מנסורה (באזור משמר הנגב). השיירה שנווטה על ידי סיירי גדוד 7, הגיעה לביר מנסורה ב-20 באוקטובר 1948 בשעה 09.15 ומאוחר יותר, רוכזה באזורי משמר הנגב וחצרים.

      סיירי החטיבה בפיקודו של יצחק זמיר יצאו מחצרים לסייר את באר-שבע. בסיורים אלו התברר שבבאר-שבע יש כ-300 חיילים מצריים. ב-15 באוקטובר החל חיל האויר להפציץ את באר-שבע  ממפציצי "המבצר המעופף"- 17 B.

      לאחר ההפצצה נע גדוד 7 לשטח ההערכות. גדוד 9 השתהה באורים והגיע לשטח הכינוס, בצומת משמר-הנגב, רק ב-21 באוקטובר בשעה 02.00.

      להערכת אמ"ן היו מוצבים בבאר-שבע כ-300 חיילי מילואים מצריים ולהערכת מודיעין חטיבת "הנגב" היו בה 200 חיילים סדירים ועוד כ-200 מגויסים מקומיים. ב-20 באוקטובר עברה, דרך עוג'ה אל-חפיר בדרכה צפונה, כתיבת (גדוד) "מכוניות הגבול" המצרית ובה כ-300 חיילים וקצינים. הם לא הספיקו להגיע לבאר-שבע לפני הקרב.

      הפגזת הריכוך החלה בשעה 03.45 ונמשכה כ-15 דקות בלבד. באותו זמן החלה מחלקת משוריינים בפעולת הסחה מדרום מערב. הפלוגה המסייעת של גדוד 7, בפיקודו של אלכסנדר ויתקין (סאשה הגדול) הציבה, על גבעה כ-800 מ' מצפון לעיר, כוח שכלל 8 מק"בים, 2 תותחים 20 מ"מ, וכן 2 מטולי נ.ט. M-2, ופתחה באש מכל הכלים. יחידות גדוד 9 ו"הקומנדו הצרפתי", בצרוף פלוגתו של סולל כהן מגדוד 7, תקפו את העיר מצפון.

      עד שעה 04.10 תפסה "מחלקת המפקדים", של גדוד 9, את "השכונה החדשה", שהייתה ממוקמת צפונית לעיר, מעבר לתעלת המגן האנטי טנקית. משאובטח המעבר, נע לעיר ה"קומנדו הצרפתי", בפיקודו תדי איתן, שיתק שלוש מצדיות, כשהמשיכו להתקדם בתוך העיר נתקלו באש כבדה. בשעה 05.15, לאחר שנכבשו שתי שורות הבתים הקדמיות, ריכז תדי איתן את לוחמיו והחלו מתקדמים לכיוון המשטרה. זחלמים של גדוד 82 הסתערו בכיוון לתחנת הרכבת. אך, במרחק של כ-100 מ' מהתחנה עלו ארבעה זחלמים על מוקשים והם נסוגו.

      העתודה האחרונה של החטיבה הייתה פלוגת חי"ר של גדוד 7 בפיקודו של אברהם אדן (ברן). הפלוגה הסתייעה בשלושה משוריינים נושאי תותח מחטיבה 8. בשעה 08.00 תקפה הפלוגה בכידונים שלופים ובסיוע השיריוניות את תחנת הרכבת וכבשה אותה ללא התנגדות. משם התקדמה הפלוגה לעבר בית הקברות הבריטי ממלחמת העולם הראשונה הנמצא במערב באר-שבע. המצרים ניסו להיכנע אך רובם נהרגו. חייליו של ברן, התקדמו למרכז העיר, שם פגשו את הלוחמים שפרצו לעיר מצפון.

                                                              מפת כיבוש באר-שבע

      המצרים הנותרים התבצרו בבנין המשטרה במרכז העיר. תותח נ.ט. 6 ליטראות, על גבי זחל"ם, ירה 6 פגזים על המשטרה ובשעה 09.45 נכנעו המצרים. בקרב נהרגו 6 מלוחמינו ונפצעו 21. לפי הערכת המודיעין, היו למצרים כ-60 הרוגים ו-60 פצועים וכ-200 מהם נפלו בשבי. השלל שנתפס כלל 4 תותחי הוביצר "3.7 ותותח 6 ליטראות על תחמושתם. כן נתפסו בעיר 12 משאיות, 7 טרקטורים (פרט לאלה ש"הוחרמו" על ידי חברי הקיבוצים וחברי הכשרת הצופים ו'), 16 טנדרים, 3 אמבולנסים, ג'יפ אחד ומצבורי נשק. חברי הכשרת הצופים השתתפו ב"מלקוח" - ציוד למספרה הועבר לקיבוץ חצרים ואילו משאית "פורדסון", משאית שברולט וטרקטור גלגלי - W9 נלקחו ע"י חברי הצופים ו' ונשמרו בחצרים לקראת העליה על הקרקע הצפויה בנגב המערבי (קיבוץ רעים).

                                         לוחמי חטיבת "הנגב" כובשים את באר-שבע

                                                משטרת באר-שבע אחרי הכיבוש

                                                   כוחות צה"ל בכיבוש באר-שבע

                                              המסגד בבאר-שבע אחרי כיבושה

                                     בנות ההכשרה בבאר-שבע אחרי הכיבוש

עדותו של נתן זפקוביץ (זפקה)

אני הצטרפתי לכל ה"חתונה" הזאת, בדיוק ערב כיבוש באר שבע. ה"חתונה" כבר היתה לפני שבאתי. עוד באותו ערב נכנסנו לבאר שבע בלילה. לי לא היה תפקיד פעיל בלחימה עצמה, כי לא הייתי עוד מצורף לשום יחידה. ולמחרת, קמנו בעיר גדולה כבושה וריקה.

התחלנו לחיות חיי הכשרה. השתלטנו על בית והקמנו בו מועדון. קישטנו אותו והתחלנו בפעולות והתחלנו בהרצאות. כמה ימים אחרי זה אני זוכר, אפילו אירוע כמעט אינטימי, הקונצרט של ליאונרד ברנשטיין.

עכשיו היה משהו אחר לגמרי. בגדוד 7, ‏ לא היית זר - הפקידה הייתה חברת הכשרה והטלפוניסטית היתה חברת הכשרה והקשרית הייתה חברת הכשרה. וכך המרפאה והבישול. היתה אכילה מסודרת. זה היו דברים אחרים לגמרי. כמעט נופש כזה, משפחה עם חיים משפחתיים. עם חיי תרבות, עם עלון, עם עיתון.

      עם הכיבוש שלח דוד בן-גוריון למפקד החזית, יגאל אלון, את המברק הבא: תמסור את ברכת העם היהודי וממשלת ישראל לחיילינו ששחררו את הנגב וכבשו את באר-שבע. בדמכם חידשתם את הקשר עם אברהם אבינו.

      מבצע "יואב הסתיים באוקטובר לאחר שהושגו מטרותיו. תוכנית ברנדוט נגנזה ולא עלתה יותר על הפרק.