|
|
סיפורי על ראשית הלחימה: ירושלים- דיר יאסין – קריית מאיר לאחר החלטת "החלוקה" בכ"ט בנובמבר 1947, הגבירו ערביי ארץ ישראל את התנכלויותיהם ליישוב היהודי. הייתי אז תלמיד כיתה י"ב, בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בבית הכרם. רבים מחברי תנועות הנוער היו מגוייסים במסגרת הגדנ"ע לתפקידי סיוע ללוחמים ושמירה בשכונות המרוחקות; שייח ג'ראח, ימין משה ותלפיות. בתלפיות הוטל עלינו לשמור על מבנה בהקמה (לימים מלון "דיפלומט"). הוצבתי בשמירה במזרחו של בניין שמכל חלונותיו ביצבצו קרני אור (למרות הוראות האפלה). נורתה עלי אש מהכפר צור-בחיר. הירי היה לא מדויק, אך המצב היה לא נעים. רק לאחר קריאות ממושכות כובה האור. בשעות היום סיירנו חמושים בשכונה. עברנו ליד ביתו של הסופר ש"י עגנון. הוא יצא מביתו וגער בנו שלא נעיז לעבור ברחוב שלו. כל הסברינו שאנו עושים זאת בפקודה ובהתנדבות, כדי לשמור עליו - לא הועילו. איני זוכר מה קרה אחר כך. ב-9 במרץ 1948, או סמוך ליום זה, היה טקס סיום הלימודים וחלוקת ספרי תנ"ך בגימנסיה "רחביה", על פי המסורת. הוזמנו תלמידי תיכון בית הכרם להתארח שם. בסוף הטקס הופיע מפקדנו בגדנ"ע ודרש מאיתנו להתייצב, תוך חצי שעה בבית-הספר "תחכמוני" שבעיר. מבי"ס "תחכמוני" הועברנו לבנין סמינר המורים בבית הכרם (שם היה גם בית ספרנו) מסתבר שבאותו יום הגיע לירושלים המשלוח הראשון של הנשק הצ'כי. ובבית ספרנו, בבית הכרם, עבדנו יום ולילה בפרוק רובים ותחמושת מארגזים ובניקוי הנשק משכבת המגן [גריז]. המתח בין מוסדות היישוב והארגונים "הפורשים" היה גבוה וזאת, במיוחד בירושלים שהייתה ונותרה עיר מעורבת יהודים וערבים. ארגון "ההגנה" ריכז מספר גדנ"עים (ואנחנו ביניהם) כיחידת מעקב אחרי חברי האצ"ל. מפקד היחידה היה נחום אדמוני, לימים ראש "המוסד". באותו יום תקפו אנשי האצ"ל והלח"י את הכפר הערבי דיר-יאסין והרגו רבים מתושביו. הבריטים הודיעו שאם ה"פורשים" לא יפנו את הכפר הם יפציצו אותו וכך תיפגע גם שיירת האספקה הראשונה במבצע "נחשון" שהייתה אמורה להגיע לירושלים. בגלל חיוניות המקום (הר המנוחות של היום משתרע בחלקו על אדמות דיר-יאסין) הוחלט במטה ה"הגנה" בירושלים שהכרחי לתפוס את המקום. הכוח הזמין היחיד שהיה בעיר היו צעירי הגדנ"ע. וכך, הוסענו למחרת בבוקר במשאית לדיר-יאסין כדי לשמש כוח אבטחה על המבואות הצפוניים של הכפר בנקודה ששלטה על הכביש ירושלים – תל אביב. הכפר דיר-יאסין סגן מפקד ירושלים באותם ימים היה יצחק לוי [לויצ'ה]. הוא דרש מאנשי האצ"ל והלח"י לפנות את גופות ערביי דיר-יאסין ולקבור אותן. התחולל ויכוח ער שבמהלכו עמדנו בשתי שורות וברובים שלופים ואנשי האצ"ל והלח"י מקללים אותנו, מצמידים אקדחים לראשינו ומאיימים שיהרגו אותנו ואילו אנו עומדים מבלי להגיב. כשהרוחות התחממו מאוד תפסנו עמדות סביב כיכר הכפר, כשמולנו אנשי האצ"ל והלח"י בצד השני של הכיכר. רק כאשר סגן מפקד מחוז ירושלים הודיע שאנו עוזבים את המקום, התפנו אנשי האצ"ל והלח"י מהכפר. אנשי "החברה קדישא" שהגיעו מירושלים פינו את הגופות לקבורה. אנחנו תפסנו עמדות, ליד הכפר, מעל כביש ירושלים ומול עין-כרם. ראינו מתחתינו את שיירת "נחשון" הראשונה. כמה מחברי גרעין הצופים הירושלמיים, הצטרפנו לשיירת "נחשון" השניה, כדי לרדת לשפלה - למחנה הקלט בקרית מאיר. שם קיבלתי מספר אישי 15008. בהפוגה הראשונה, הגיעו לנגב, אנשי אכ"א וביקשו את התעודות מהקלט, מכיון שלא מצאתי את התעודה הראשונה. ניתן לי מספר אישי 82314 וכך נותרתי עם 2 מספרים אישיים. אני סקרן לדעת אם היה חייל אחר במלחמת העצמאות בעל מ.א. 15008 ומה עלה בגורלו. מחלקת הגדנ"ע מירושלים בדיר-יאסין | ||
