|
מבצע "נחשון"
מבצע "נחשון" החל בליל 5-6 באפריל 1948 והסתיים ב-15 בחודש. מטרתו הייתה פריצת המצור על ירושלים, יצירת ציר מאובטח, וכן ארגון, ביצוע, העברה ואבטחה של שיירות אספקה ותגבורת לירושלים. יש מקורות המצרפים אליו את מבצע "הראל" שיצא לדרך מיד עם סיומו של מבצע "נחשון" והתרחש בין ה-15 ל-21 באפריל ומרחיבים בזה את מבצע "נחשון". במהלך הדיון על הכנת המבצע החליט יגאל ידין לקרוא למבצע בשם "נחשון", על שם נחשון בן עמינדב, שלפי האגדה קפץ ראשון לים סוף. יותר מאוחר, אנשי חטיבת "עציוני", שהשתלטו על הקסטל, קראו למבצע זה על שמו של חברם נחום שושני שנהרג בצובה, בלא שידעו כי למבצע נקבע שם קודם לכן.
![]() מפת מבצע "נחשון" מתוך ספרו של יצחק לוי (לויצה) - תשעה קבין
עם תחילת מבצע "נחשון", עברה המחלקה מנען לחולדה ולוותה שתי שיירות גדולות לירושלים ללא פגע. ב-20 באפריל עלתה המחלקה, עם כל הגדוד החמישי, בשיירה גדולה לירושלים. השיירה הותקפה בשער הגיא. חלק מהלוחמים ירדו מהמשאיות והמשוריינים ולחמו מהתעלות. בסופו של דבר הגיעו לירושלים אחרי שהיו להם מספר נפגעים. המשך עדותו של דני אופיר (אלפרוביץ)
מתארגנים למלחמה
ב-3 באפריל התחיל מבצע "נחשון". היה זה המבצע המתוכנן הגדול הראשון של 'ההגנה', מאז החלו מעשי האיבה. לצורך המבצע הוקמה חטיבה מיוחדת שהורכבה מפלוגות פלמ"ח ומכוחות חי"ש. מטרת המבצע הייתה לתפוס את השטחים השולטים על הדרך לירושלים לכל אורכה ובכך למנוע מהכוחות הערביים הפועלים נגד התחבורה לירושלים מלהגיע לקרבת הכביש ולתקוף את השיירות העולות העירה.
שיטת השיירות בליווי צמוד ספגה מכה קשה ביותר במרץ 1948. שלוש שיירות גדולות הושמדו ונגרמו לנו אבדות כבדות. הדבר שכנע את פיקוד 'ההגנה' שיש לשנות את השיטה ולעבור לתפיסה ואחזקה של שטחים השולטים על הכביש בזמן מעבר השיירות וביניהן. בנוסף לחשיבותה הרוחנית והפוליטית של ירושלים לחיי היישוב ולכל העם היהודי, חיו בה כ-100 אלף יהודים והיה חיוני להעביר אליה אספקה ולוחמים. לכן הוחלט על מבצע "נחשון" שמטרתו, כאמור, להחזיק בשטחים החולשים על הדרך מאזור חולדה במערב, דרך לטרון ושער הגיא עד לירושלים.
בהיותנו בנען ראינו שמשהו גדול הולך ומתבשל. יחידות רבות של חטיבת 'נחשון' התרכזו בקיבוץ ובסביבתו. יום או יומיים אחרי תחילת המבצע זזנו גם אנחנו. נסענו למחנה "שרונה" בתל אביב ושם, יחד עם יחידות פלמ"ח נוספות, מהמרכז והדרום, התחלנו להצטייד. ראשית, צוידנו במדי עבודה מצבאות שונים, בריטיים, אוסטרלים וכדומה, גדולים עלינו ובלתי לבישים. אך בעיקר קיבלנו נשק, הרבה נשק, תת מקלעים 'סטן' תוצרת התעשייה הצבאית של 'ההגנה', רובים צ'כיים ומקלעים "קלים" מדגם שפנדאו MG34 ותחמושת רבה, לכל סוגי הכלים. היינו נלהבים מהכמות והאיכות שלא ראינו עד אז.
למעשה, בשרונה הוקם הגדוד החמישי של הפלמ"ח. המחלקות השונות, שהיו מפוזרות במשקים, קובצו לפלוגות. אנחנו היינו למחלקה מס.1 בפלוגה א' בפיקודו של יהודה (אידל) דריקסל. עם גמר ההצטיידות, התכנסה הפלוגה באחד האולמות ואידל נשא נאום. הוא אמר לנו, שהיום, שבע שנים לפלמ"ח, מוקם גדוד חדש, החמישי, שיהיה חלק מהכוחות של מבצע "נחשון". הוא הסביר את מטרות המבצע ומה יהיה חלקנו בו. נלווה כמה שיירות גדולות לירושלים ובשיירה האחרונה יעלה הגדוד לירושלים ויצטרף לגדוד הרביעי שנמצא שם. שמחתי שניקח חלק בהגנה על ירושלים ואני חושב שכזו הייתה האווירה הכללית ביננו. עם זאת, אני גם חושב שרובנו לא ידענו עדיין מה הן המשמעויות של יציאה למלחמה. מצב רוחי היה מרומם, בשביל זה באתי לפלמ"ח, להיות עם החברים שלי ולהשתתף במלחמה החשובה הזאת.
מאוחר יותר, באותו יום, נסענו למחנה בילו והתחלנו להתאמן בכלי הנשק החדשים שקיבלנו. האימונים היו תכליתיים, למדנו לפרק ולהרכיב את כלי הנשק וגם ירינו בכל הכלים, כולל במקלעים. אני מוניתי למקלען מספר 2, זה שסוחב את ארגזי הפעולה הכבדים ועוזר למקלען מס.1 וכל זאת בנוסף לנשק והציוד האישיים. כבד. גם המקלע עצמו היה די כבד, 17 ק"ג. כלי נשק רציני ודי יעיל. היינו מרוצים.
ממחנה בילו עברנו לקיבוץ חולדה הסמוך, להתארגנות לקראת הפעילות המבצעית הקרובה, עליה תודרכנו. בחולדה הסתדרנו באוהלי סיירים קטנים והמשכנו להתאמן. זריקת רימון יד כולל רימונים חיים וכן לחימה בשטח בנוי בכפר הערבי הסמוך - חולדה הערבית.
באחד הלילות, במסגרת המבצע, יצאנו מחולדה, אני חושב בכוח של מחלקה, לכבוש את הכפר הערבי קזז הסמוך למחנה ואדי סראר שעל כביש מסמיה – לטרון. הפעולה הייתה חלק מפעולה גדולה יותר של כיבוש המחנה עצמו ששימש בסיס לכוחות שפעלו נגד השיירות לירושלים כולל שיירת חולדה, בחודש מרץ. צעדנו במרץ בתוך שדה שעורה רטוב מטל, חגור נורמלי עדיין לא היה לנו. את ארגזי הפעולה נשאתי בידיים, הסטן תלוי על הצוואר, הרימונים בכיסי המכנסים שהלכו ונרטבו יותר ויותר. היה לא נעים. התקדמנו אולם לפתע הגיעה פקודת ביטול הפעולה. עשינו "אחורה פנה" וחזרנו רטובים לאוהלי הסיירים שלנו. הייתה זו הפעולה המחלקתית הראשונה שלנו.
התחלה טובה
התחלנו להתארגן לפעולה הבאה, ליווי שיירה לירושלים. מבצע "נחשון" לא השיג את כל יעדיו. הקטע המערבי מתל אביב דרך חולדה עד לטרון היה עכשיו נקי ובטוח. כן היה מאובטח הקטע המזרחי מהקסטל עד ירושלים שנוקה על ידי הגדוד הרביעי, בסדרת פעולות קשות. אולם הקטע המרכזי מלטרון דרך שער הגיא עד סריס היה הבעייתי ביותר ולא נתפס על ידי כוחות 'נחשון', הכביש הצר עבר בגיא בין הרים גבוהים ומדרונות תלולים, והעליה בו הייתה קשה. זהו הקטע שהנסיעה בו איטית והיה נוח מאוד, לכל מי מי שרוצה להפריע לתנועה בו. שני הכפרים הערביים משני צדי הדרך תוגברו בכוחות סדירים למחצה של צבא ההצלה הערבי שנעזרו על ידי הערבים המקומיים ששאפו לשלול שלל משיירה של יהודים.
בשיירה הגדולה הראשונה של מבצע "נחשון", היו כ-150 כלי רכב. תוכננן שהיא תצא מחולדה לירושלים בבוקר ה-13 באפריל. יחידות של הגדוד הרביעי היו אמורות לתפוס משלטים משני צדי הקטע המרכזי ולמקם חסימות בדרכי הגישה מהכפרים לכביש. תפקיד הגדוד החמישי היה ללוות את השיירות בליווי צמוד, כאשר חלק מהאנשים רוכבים על המטען במשאיות ובתאי הנהג שלהן וחלק במשוריינים שפוזרו לאורך השיירה. המחלקה שלנו חולקה לצוותים למשוריינים, הלא הם משורייני 'הפרפר' שהגיעו לחולדה יום, יומיים קודם לכן. בלילה, בין ה-12 ל-13 בחודש התרכזה השיירה על הדרך, ליד חולדה. בשיירה היו משאיות רבות עמוסות לעייפה באספקה מסוגים שונים וכן אוטובוסים, חלקם משוריינים, עם נוסעים. לא כל תאי הנהג במשאיות היו משוריינים ויש להניח שלא הנהגים ומלוויהם היו מאושרים במיוחד. אנחנו, לעומת זאת היינו די בסדר - נסענו במשוריינים.
השכם בבוקר עלינו לכלי הרכב. אני הייתי מצווות למשוריין פורץ המחסומים, הצוות כלל גם חבלן שהיה אמור לפרק מוקשים בדרך. המשוריין היה מצויד במתקן פלדה כבד וחד שניתן היה להנמיכו ולהעלותו בעזרת כבלים מהכננת הקדמית ותפקידו היה לפנות את הדרך ממחסומי אבנים על ידי דחיפתם לצדי הדרך. ![]() עם עלות השחר יצאנו לדרך. אנחנו ראשונים ואחרינו השיירה הארוכה שאי אפשר היה לראות את סופה. נסענו בדרך העפר מחולדה עד הכביש, פנינו שמאלה לכיוון לטרון. נסענו לאט, צופים בדרך ובגבעות מסביב. לא ראינו איש, לא שלנו ולא שלהם. לפני כל מעביר מים היה הנהג עוצר והחבלן היה יורד לוודא שהמעביר לא ממוקש. המשכנו לנוע ועברנו ליד מחנה לטרון שהיה עדיין מאויש בחיילי הצבא הבריטי שעמדו בעמדותיהם וצפו בשיירה העוברת.
המשכנו ונכנסנו לאזור מסוכן יותר שכנראה נתפס בידי הגדוד הרביעי, אנו לא ידענו על כך, והגענו לשער הגיא. כאן מתחילה העלייה הקשה ובכלי הרכב העמוסים הנהגים מחליפים הילוכים ומאיטים. ככל שמאיטים גובר המתח. כאן זה באמת מסוכן, כאן תמיד היו צרות. אולם כלום לא קורה, שקט. השיירה המשיכה והגיעה לירושלים בשלום.
מספר משוריינים, ופורץ המחסומים ביניהם קיבלו פקודה להישאר בקטע שער הגיא, לנוע לאורכו, הלוך ושוב ולדאוג לכך שהדרך תישאר פנויה, לקראת שובה של השיירה הריקה מירושלים. החיילים הבריטים, שעדיין אבטחו את מתקני אספקת המים לעיר, עמדו בעמדותיהם - לא עזרו ולא הפריעו. לא היו כל בעיות אולם היה מקרה משונה אחד. עמדנו בצד הדרך כאשר המקלע בולט החוצה מאחד מחרכי הירייה לכיוון הגבעות ממול. לפתע הגיחה במהירות גדולה משאית ערבית ופגעה במקלע הבולט. המקלען נחבל במקצת אולם חוץ מזה לא נגרם לנו כל נזק. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקנו אפילו לפתוח באש על המשאית שנעלמה.
המשוריינים האחרים של המחלקה ליוו את השיירה עד העיר. בזמן פריקת השיירה נשלחו המשוריינים למחנה שנלר. שני משוריינים שלנו נשלחו לעזרת שיירת "הדסה" שהותקפה באותה עת. אחד הוחזר באמצע הדרך והשני הגיע, הצטרף למגינים וחזר בשלום.
אנחנו לא ידענו אז מכל הסיפור ונשארנו לפטרל על הכביש עד שכל השיירה הריקה חזרה מירושלים. עם ערב חזרנו לחולדה מרוצים. ביצענו את משימתנו הרצינית הראשונה בהצלחה, העלינו לירושלים שיירת אספקה גדולה והחזרנו אותה ללא פגע. מצב הרוח ירד כששמענו מה קרה באותו היום לשיירת "הדסה". השיירה שלנו הייתה השיירה האחרונה במבצע "נחשון". השיירות הבאות יעלו במסגרת מבצע "הראל". |