הכשרת הצופים ו' במלחמת העצמאות

בשיירה הגדולה הראשונה של מבצע "נחשון", היו כ-150 כלי רכב. תוכננן שהיא תצא מחולדה לירושלים בבוקר ה-13 באפריל. יחידות של הגדוד הרביעי היו אמורות לתפוס משלטים משני צדי הקטע המרכזי ולמקם חסימות בדרכי הגישה מהכפרים לכביש. תפקיד הגדוד החמישי היה ללוות את השיירות בליווי צמוד, כאשר חלק מהאנשים רוכבים על המטען במשאיות ובתאי הנהג שלהן וחלק במשוריינים שפוזרו לאורך השיירה. המחלקה שלנו חולקה לצוותים למשוריינים, הלא הם משורייני 'הפרפר' שהגיעו לחולדה יום, יומיים קודם לכן. בלילה, בין ה-12 ל-13 בחודש התרכזה השיירה על הדרך, ליד חולדה. בשיירה היו משאיות רבות עמוסות לעייפה באספקה מסוגים שונים וכן אוטובוסים, חלקם משוריינים, עם נוסעים. לא כל תאי הנהג במשאיות היו משוריינים ויש להניח שלא הנהגים ומלוויהם היו מאושרים במיוחד. אנחנו, לעומת זאת היינו די בסדר - נסענו במשוריינים.

השכם בבוקר עלינו לכלי הרכב. אני הייתי מצווות למשוריין פורץ המחסומים, הצוות כלל גם חבלן שהיה אמור לפרק מוקשים בדרך. המשוריין היה מצויד במתקן פלדה כבד וחד שניתן היה להנמיכו ולהעלותו בעזרת כבלים מהכננת הקדמית ותפקידו היה לפנות את הדרך ממחסומי אבנים על ידי דחיפתם לצדי הדרך.

                                                                      פורץ מחסומים

עם עלות השחר יצאנו לדרך. אנחנו ראשונים ואחרינו השיירה הארוכה שאי אפשר היה לראות את סופה. נסענו בדרך העפר מחולדה עד הכביש, פנינו שמאלה לכיוון לטרון. נסענו לאט, צופים בדרך ובגבעות מסביב. לא ראינו איש, לא שלנו ולא שלהם. לפני כל מעביר מים היה הנהג עוצר והחבלן היה יורד לוודא שהמעביר לא ממוקש. המשכנו לנוע ועברנו ליד מחנה לטרון שהיה עדיין מאויש בחיילי הצבא הבריטי שעמדו בעמדותיהם וצפו בשיירה העוברת.

המשכנו ונכנסנו לאזור מסוכן יותר שכנראה נתפס בידי הגדוד הרביעי, אנו לא ידענו על כך, והגענו לשער הגיא. כאן מתחילה העלייה הקשה ובכלי הרכב העמוסים הנהגים מחליפים הילוכים ומאיטים. ככל שמאיטים גובר המתח. כאן זה באמת מסוכן, כאן תמיד היו צרות. אולם כלום לא קורה, שקט. השיירה המשיכה והגיעה לירושלים בשלום.

מספר משוריינים, ופורץ המחסומים ביניהם קיבלו פקודה להישאר בקטע שער הגיא, לנוע לאורכו, הלוך ושוב ולדאוג לכך שהדרך תישאר פנויה, לקראת שובה של השיירה הריקה מירושלים. החיילים הבריטים, שעדיין אבטחו את מתקני אספקת המים לעיר, עמדו בעמדותיהם - לא עזרו ולא הפריעו. לא היו כל בעיות אולם היה מקרה משונה אחד. עמדנו בצד הדרך כאשר המקלע בולט החוצה מאחד מחרכי הירייה לכיוון הגבעות ממול. לפתע הגיחה במהירות גדולה משאית ערבית ופגעה במקלע הבולט. המקלען נחבל במקצת אולם חוץ מזה לא נגרם לנו כל נזק. הכל קרה כל כך מהר שלא הספקנו אפילו לפתוח באש על המשאית שנעלמה.

המשוריינים האחרים של המחלקה ליוו את השיירה עד העיר. בזמן פריקת השיירה נשלחו המשוריינים למחנה שנלר. שני משוריינים שלנו נשלחו לעזרת שיירת "הדסה" שהותקפה באותה עת. אחד הוחזר באמצע הדרך והשני הגיע, הצטרף למגינים וחזר בשלום.

אנחנו לא ידענו אז מכל הסיפור ונשארנו לפטרל על הכביש עד שכל השיירה הריקה חזרה מירושלים. עם ערב חזרנו לחולדה מרוצים. ביצענו את משימתנו הרצינית הראשונה בהצלחה, העלינו לירושלים שיירת אספקה גדולה והחזרנו אותה ללא פגע. מצב הרוח ירד כששמענו מה קרה באותו היום לשיירת "הדסה". השיירה שלנו הייתה השיירה האחרונה במבצע "נחשון". השיירות הבאות יעלו במסגרת מבצע "הראל".

                                                                       החאן בשער הגיא