ושוב איתכם בעין עקב

חלפו 5 שנים בערך,  התגעגענו למסלול עין עקב.

האם נצליח לעמוד באתגר פעם נוספת?  הישארו עמנו. 

המסלול: חניון הסרפנטינות (3) > עין עקב (08) > חזרה לחניון דרך שביל הג'יפים (12)  > (3)

יום חמישי, יוצאים בערב למדרשת בן גוריון על כביש 6. 

פקקים? כן.   התגברנו?  וואלה כן.

כבר בנסיעה הזמנו מספר מנות ב"מטבח הויאטנמי" מסטודנט שלומד באונ בן גוריון שלוחת המדרשה. 

הגענו ישר לנקודה שנתן לנו. חיכינו קצת והוא הגיע עם האוכל בקופסאות פלסטיק סגורות וקיבל מזומן  (בלבד).

שמנו פעמינו לבית ספר שדה הסמוך , קיבלנו מפתחות לחדר הצנוע וזללנו. לא רע.

נודלס פתאי עוף מאטריות שעועית. סלט ירקות קצוץ עם כרוב ובוטנים, וכו וכו.

לא מדהים אבל די זול. 4 מנות ב 100 שח.  מה רע?
 

אחרי האוכל דילגנו לפאב הסמוך "מקום לשבט"  (אין טעות) שבו הזמנו מראש מקום על הבר.
ביום חמישי 20:30  היה גם שולחן פנוי.  יאללה,  בירה.

הגענו בשארית הכוחות לחדר כדי להתארגן לשינה מול מסך טלוויזיה שמזכיר מציאות עגומה למדי. 

אני קם בלילה למשב רוח קר.  שותפי הממזרי פתח חלון היישר לואדי הסמוך.
יש כאלה שחייבים את החמצן שלהם 5 מעלות צלזיוס.

לילה טוב.

הבוקר הפציע על המקום הכי יפה בארץ. מדרשת בן גוריון וסביבתה.
הלכנו רגלי לארוחת הבוקר בבית הספר התיכון.  טעות.  עדיף רכב.
ארוחת הבוקר פשוטה אבל יאללה, עושה את העבודה.  רוצים אספרסו ומאפים?
יש מלון במדרשה והעלות בהתאם.

נסענו בדרך המתפתלת מטה אל חניון הסרפנטינות.  ויאללה מתחילים.
כן כן,  העליה למעלה דבשון...  פתיח מעט מאתגר.  אבל הנוף תיכף יצדיק הכל. 

עוד קצת הליכה ומגיעים לאוהל של מג'דלן.   איינה מג'דלן??   אנא תעבן!!
אבל מג'דלן לא פה ואיתה נעלמו התה והלבנה המיוחלים. 
יש שלט שהיא באוהל ליד, אבל עזבו.  שבט הבדואים המקומי לא אוהב את התקרבות הזרים.
ישבנו באוהל לפיצוחים ושתיה.  אל חשש, לקחנו זבל איתנו.   מה חשבתם?

תוך הליכה אני מבין שלמרות הרוח הקרה, מזג האויר מצויין.  פברואר הרבה יותר טוב למסלול הזה מכל חודש אחר. 

העננים מכסים יחסית את השמש גם בצהרים (אם כי... תיכף תקראו). 

הנופים, אין על הנופים.  זה אחד המסלולים היפים בארץ.  בעיקר "עוגת הקצפת".

בערך שעתים , אולי יותר , והגענו לנווה המדבר הקטן אך המרהיב המכונה עין עקב.

הפומלה נשלפה קולפה ונאכלה, השרירים התחילו להתקרר, ויאללה מתחיל הקטע הקשוח.

בהליכה אל שביל הג'יפים מתגלה המראה המלבב של רוח המלטפת את ה"נחל" הקטן שנוצר כאן מהנביעה.

גם בפברואר , החזור קשה. השמש מתחילה לעשות את שלה.  כל מה שלא מכוסה יעבור טיגון. היתי חכם וריססתי

כל קטע חשוף עם קרם הגנה.   את מה שכחתי? את האזנים.  הם נשרפו. אל תשכחו אותם.  זה לא נעים. 

הקילומטרים האחרונים מאתגרים כשהגב התחתון מתחיל לכאוב. אבל הנה, עברנו גם את זה.

המשימה הושלמה בהצלחה יתרה.  איזה מסלול נהדר.

עם הרכב נסענו לפארק המוריק שסביב קבר בן גוריון וביצענו מתיחות על הדשא. חשוב!
חזרנו לרכב ויאללה, לחוות קורנמל שפתוחה עד מאוחר גם בשישי.
הקפה מעולה, והמלבי בצנצנת שנמצאת במקרר ועשויה מגבינת עזים – פגז.

 מכאן ביום שישי רק שעה וקצת ואתה ברחובות החביבה.

יאללה אחי למסע,  חושבים על הטראק הבא! תחשוב פירנאיים,  אתה מזמין.....