״ללא מוסיקה החיים היו שגיאה"  (ניטשה)

את התמונה המדהימה הזו של אדר נאמן ז"ל מצאתי בשיטוט באינטרנט כשחשבתי עליו שוב. 

זה קורה בתדירות כמעט יומיומית. 

זו תמונה מדהימה של אדם שעושה את מה שהוא נועד לעשות,
יודע את זה, וגאה בזה.

אדר ישאר לנצח בזכרוני כנער שובב עם עינים בהירות, ששיחק אתי כדורסל ואז לקח את הכדור שלי ונעלם, רק כדי להחזיר לי אותו למחרת בבית הספר עם חיוך. 

אמר פעם סארטר ״מה שעושה האדם מגדיר אותו״, ואם אשתמש בציטוט אז אדר היה אדם שחלם ונשם מוסיקה. 

אכן מטרה שראוי לבנות סביבה חיים. 

אדר היה הדי גיי שלנו בהפסקות בבית הספר.  לא אתרע מזלי להיות חבר קרוב שלו, ולכן אני יכול רק לדמיין אותו מעביר יום סטנדרטי בחייו כפי שאני עצמו נוהג  -  שומע בדמיונו שיר אחרי שיר , מהרגע שהוא קם ועד לכתו לישון , כמו היה מוחו מעין jukebox בשר ודם. 

אני מתאר לעצמי שעבור די גיי צעיר שמוכן לטרוף את העולם, ההודעה שקיבל מחברו בן ברגר ז״ל להצטרף אליו לארהב ולנסות יחד את מזלם כדי ג׳ייז , היתה בודאי כמו קפיץ שהשתחרר לאחר שהיה דרוך היטב עד לקצה. היקום קרא לאדר, והוא הגיב. אין כח בעולם שיכל לעצור את ההחלטה הזאת. 

מי שטרם מכיר את הסיפור יכול להתרשם מהסרט מיסינג של נילי טל, או פשוט לגגל. 

אקצר ואומר שהתוצאה הקשה של האירועים הללו היא,
שככל שאנו מאריכים שנים - כך גם השנים שהם איבדו.

ומה נותר לנו כעת? 

"מטרת החיים היא להיות מאושר" אמר הדלאי לאמה.

ואני אומר: איך אפשר להיות מאושר כשיש רוע שכזה מסביב?
זה כנראה כמו זוגיות, או לימודים, או עבודה  - צריך לעבוד על זה, כל הזמן. ללמוד את זה כל הזמן. 
לשמוח בחלקך, לאמץ את אוהביך, ולזכור את אלו שהלכו בטרם עת.