אלרי ג'יימס רוברטס. אהבת אמת.



זה קרה. אלבום שתפס אותי מהרגע הראשון.
לא אלבום מפעם, מתקופה שממילא מדברת אלי, ושבמקרה מצאתי כעת. אלא "עכשווי". 
בלב המסוגר מוסיקלית שלי, שמתקשה לבטוח בסנוניות החדשות, זהו סוג של פלא.

 

על הפלא אחראי הצמד :    Lost Under Heaven , או בקיצור LUH. 

הצלע הדומיננטית שאחראית  לכך היא הגבר ,   העונה לשם אלארי גיימס רוברטס.

המנהיג של להקת WU LYF,  שנעלמה כעלומת שבאה, לאחר תקליט ענק אחד בלבד.  אלארי פירק אותם רגע לפני שנעשו גדולים באמת, רגע לפני שההיסטוריה הכתירה אותם לחלק מהשושלת המפוארת של מנצ'סטר.

מה אפשר לומר על האיש המסתורי הזה שהגיע משום מקום? אלארי גיימס רוברטס הוא "הדבר האמיתי".
נביא זעם, שמביא בשורה של דור שלם שחי בבלבול ובדכאון. היתי מכתיר אותו לקורט קוביין חדש, אבל מסוג אחר - אדם החלטי ונחוש, שאיננו ממרר על מר גורלו,  אלא מציב באומץ ראי מול האנושות כולה.

הכלים שעומדים לרשותו:  קול צרוד דרמטי, טקסטים פוליטים ואחרים שכאילו נכתבו על סף הכחדה של האנושות, מקוריות מוסיקלית וחוש מיוחד להרמוניה.

הצלע השניה היא בת זוגו לחיים,  אבוני הורן. לפי הסינים הגבר משול לאש והאשה למים, ואבוני היא אכן המים בהרכב הזה - מאזנת, צלולה ומרגיעה.

 

"שירים רוחניים לשירתם של אוהבים", זהו שמו של תקליט הראשון של הצמד. אם היו אומרים לי להאזין לתקליט העונה לשם שכזה, היתי מצפה לאוסף בלדות רומנטיות מעולם שכולו ורוד. בפועל,  התחושה היא של אהבה אמת אחת,  בעולם שכולו שחור.

קשה להגדיר את המוסיקה של LUH. מדובר במערבולת רגשית וסוחפת, שנעה בין הרמוניות

מנעימות אוזן, לבין סערות אלקטרוניות ודיסטורז'ניות שתוקפות את האוזן.
גם מגוון הכלים הוא נרחב:  כלים קלאסיים - כמו צ'לו ופסנתר - משולבים כאן בכלים מודרניים יותר,  כמו גיטרות קלאסיות וחשמליות.  מה עוד אפשר לבקש?

זה הקסם של התקליט כולו, הכל מרגיש פטאלי.

עוד שיאים:   מנטרת הקלידים המעגלית של l&l,   ריף הגיטרה הכל כך בריטי של Unites, תחושת העיר האפלה של Beneath the concrete,   המסע הכאילו תוך ריחמי של אבוני ב-  Future blues ,
והסיום הנפלא The great longin,   כמו יציאה מחורף קשה לאביב פורח. 

 

 "אין ספק, זהו התקליט הכי טוב שנתתי לי לטעום מאז Into the wild soundtrack" ,   אומר לבי.


לחצו כאן כדי להיות אבודים תחת גן עדן
https://youtu.be/yYCUYLBtUms